פורום רשלנות רפואית

לפני שלושה חודשים אבא שלי עבר ניתוח בכתף והניתוח גרם לו לנזק מאד קשה והגבלות תפקוד.

אבא לא יכול לעבוד או לתפקד כמו פעם. הלך לביטוח לאומי לקבלת נכות. בהתחלה אמרו שהוא זכאי למאה אחוז ואז אמרו לו שהוא זכאי לעשרים אחוז בלבד...

אתמול הפקידה בביטוח לאומי בתוקפנות וצעקות אמרה שהוא בכלל לא זכאי לשום נכות וגם דאגה לצחוק לו בפנים.

בנוסף התגלתה רשלנות רפואית קשה מצד הרופאים שנתחו אותו שבכלל מונעת לאבא לכלל תפקוד.

מה עושים למי פונים? אבא אובד עצות הוא לא כל כך מדבר עברית. אנחנו רוצים להגיש תביעה ולדאוג שאבא שלי יקבל פיצויים ואת כל הזכויות שמגיעות לו!

ג'סי שלום,

אני מצטער לשמוע על ההתנהגות הגסה והמכוערת של הפקידה בביטוח הלאומי. באשר לנושא ההתרשלות בטיפול בניתוח הכתף - אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת הסבר ראשוני ובמידת הצורך ניתן יהיה לתאם פגישת יעוץ אשר אינה כרוכה בתשלום.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

בית חולים מאיר, לידה שנייה.
39+4
אז אחרי שבועיים של צירים שבאים והולכים וכבר שני לילות שאני בטוחה שיוצאים כבר ללידה והצירים מפסיקים, קמתי בבוקר בלי חשק לכלום.

מתייעצת עם המנהלת שלי שאומרת שאעשה מה שאני מרגישה שטוב ונכון לי ואחרי התייעצות עם בעלי, חברות והדולה מחליטים שהכי טוב לי שאסע ללמד ולא אטפס על הקירות מציפייה. במקרה שמתחילה לידה באמת יש לי את בעלי שבאותו יום בדיוק עובד ביישוב והוא יוכל לבוא לקחת אותי.

יאללה.

מתארגנת, מחליטה להתלבש יפה ולהשקיע כדי להרגיש טוב ולשמח את עצמי וזה באמת עוזר.

בדרך למעון של הגדולה שוב מתחילים צירים ואני לא מתזמנת כי מניסיון הם תמיד מפסיקים כשאני מתחילה לתזמן.

בדרך לעבודה הם מתחזקים אבל אני יכולה להתמודד איתם בנסיעה ברכב עם נשימות.
אומרת לאריאל שאני מפחדת פתאום, שאני לא יודעת איך אצליח להתמודד בלידה והוא אומר "על מה את מדברת? ללדת זה אצלך בדם! אני סומך עלייך בעיניים עצומות".

המשפט הזה נותן לי ממש כוח באותו רגע וגם בהמשך.

מגיעה לעבודה ומתחילה ללמד את הבנות האהובות שלי, כל פעם שמתחיל ציר אני מתחילה סיבובי אגן תוך כדי ההוראות בהיסטוריה ומתחילה לתזמן באפליקציה.

בסוף השיעור הראשון אני קולטת שהם כבר די סדירים אבל שוב, חלק ארוכים מאוד וחלק קצרים.

מתקשרת לדולה המתוקה שלי והיא מסכמת איתי שנדבר עוד חצי שעה.

אני מעדכנת את המנהלת שישמצב שאצא וממשיכה היסטוריה.

בשעה 10:30 אני מדברת עם הדולה שלי ואנחנו מבינות שהצירים נהיו סדירים, סיכמנו שב11 אצא לכיוון הבית להעביר עוד קצת צירים במקלחת וכו' ואז לפי ההתקדמות נצא לבית חולים.

מעדכנת את אריאל, מסיימת שיעור ונפרדת מהבנות שיש להן מתכונת מחר "המורה, את מגיעה מחר?" עונה בכל הכנות "אני ממש ממש מקווה שלא" ורק אז ירד להן האסימון שאני הולכת ללדת.

חיבוקים ונפרדות.

שנייה לפני שאני יוצאת אני הולכת לשירותים קולטת שהפקק הרירי יצא.

שוב מדברת עם שרה הדולה שלי והיא אומרת לצאת ישר לבית חולים, כי לידה שנייה היא מהירה יותר.

במקביל הצירים נהיים יותר צפופים וכואבים.
אריאל מגיע, אנחנו מתחילים לנסוע ואני עושה נשימות כל פעם שמתחיל ציר ונתלית על הידית שמעל החלון.

ואזזזז מתחיל החלק הכיפי..אריאל אומר לי "כפרה, ממי את מתביישת? תעשי קולות נמוכים ומה שאת צריכה כדי שייקל עלייך! אני אעשה ביחד איתך!" אנחנו שמים טראנסים של ברסלב בקולי קולות וכל פעם שמתחיל ציר עושים קולות נמוכים. ככה במשך שעה עד שמגיעים למאיר.

הצירים מעלים הילוך, אני יורדת בכניסה לשרה הדולה שלי ואנחנו בדרך למיון.

כל הדרך עד לשם וכשאנחנו מחכות בקבלה וכו' אנחנו שמחות וצוחקות,מעבירות כל ציר עם נשימות ועיסוייפ בגב וסך הכל לא ממש מאמינים לי שאני כאובה או משהו.

המיילדת שלי מהלידה הקודמת מקבלת אותי במיון ואחרי רבע שעה של המתנה בודקת אותי -
צוואר מחוק לגמרי, פתיחה חמש!
הללויה!

אני מבסוטית, אריאל מגיע מהחנייה ואנחנו בדרך לחדר לידה. רופאה עוד בודקת אותי במיון והיידה.

הולכים ללדת.

בחדר לידה אני אומרת לשרה שבלידה הקודמת בשלב הזה הייתי ממש "חיית השדה", ממש מכונסת בתוך עצמי ורק מרוכזת בלהעביר את הכאב ועכשיו אני לגמרי במוד אחר ומעניין מתי יגיע השלב החייתי העמוק הזה.

בינתיים פותחים לי וריד ומתחילים מוניטור עוברי.

כאן חיית השדה שבי יוצאת, אני לא מוכנה להיות צמודה לאינפוזיה ולא לשכב בצירים עם המוניטור שכל שנייה זז ונופל.

מנתקים אותי מאינפוזיה אבל לא מוכנים להוריד את המוניטור.

אני מנסה שהוא לא יזוז כשאני קמה בצירים אבל כל שנייה הוא נופל ומחליק ולי לא אכפת.
המיילדת שלי מגיעה וכועסת עליי שאין רישום של המוניטור ושזה באחריותי.

אני אומרת לה שזה נראה לי מוגזם לגמרי ושאני מתה להכנס כבר למקלחת. בלידה הקודמת הייתי כמעט כל הצירים במקלחת וזה היה הדבר שהכי עזר לי.

בסוף אחרי שאני מתעקשת היא אומרת לי שאכנס למקלחת אבל ברגע שיורדים המים/מרגישה צורך לדחוף שאעלה על המיטה.

אני בדיוק מרגישה לחץ לדחוף, היא בודקת ואומרת לי שאני בפתיחה 6.

אני אומרת לה שאני צריכה מקלחת, עכשיו.
נותנת לי עם אזהרה חמורה שוב שאם יורדים המים/לחץ לדחוף שאעלה למיטה.

אני לא שומעת אותה כבר, רק רצה למקלחת מורידה חלוק ומתחילה לכוון את הזרם על הבטן.

התנוחה שהייתה לי הכי נוחה בסוף הייתה עמידה על הברכיים תוך כדי השענות על הכיסא מקלחת המתקפל שיש שם צמוד לקיר תוך כדי עיסויים של שרה וזרם שהיא עושה לי לגב.
במשך כל הצירים אני שרה ומתפללת בראש קטע מתפילת הגשם "אל-חי יפתח אוצרות שמיים", ופותחת את הכפות ידיים, להזמין ולקבל אליי את האוצר שמיים הקטן הזה שאצלי ברחם.
תוך ארבעה צירים במקלחת המים יורדים ואני מרגישה צורך מטורף ללחוץ.

באותו רגע מתחלפת לי מיילדת, וזה הנס שלי בלידה הזאת.

קוראים לה טובה וכשמה כן היא לגמרי.
היא מעדכנת אותי שאני יולדת, ובואי נעשה את זה ביחד.

מרוב שוק שזה קרה כל כך מהר אני מתחילה קצת לאבד את זה והיא, שרה הדולה ואריאל מפקסים אותי ולא נותנים לי ללכת לאיבוד.

טובה אומרת לי לעשות מה שאני מרגישה, אני משנה תנוחות ונושמת ונושפת ותחושת הבעירה מתחילה.

שורף לי ברמות ואני בוכה לאריאל שאני רוצה שייגמר.

הוא שוב עומד מאחוריי, ממש ליד האוזן ומרגיע ומזכיר לי שאני יכולה.

שרה וטובה רואות אחרי שתי לחיצות שהראש במצב op, כמו שהיה לי בלידה הקודמת שנגמרה בואקום. הן אומרות לי את זה אבל ישר אומרות לי שאני יכולה והפעם זה לא ייגמר כמו פעם קודמת.

אני נשכבת על הגב כי במצב הזה זאת התנוחה העדיפה ללדת והכי פחות כואבת (הראש של העובר לוחץ במצב הזה על עצם הזנב ממש וכל התנוחות שמפעילות את כח הכבידה מגבירות את הכאב לרמות שקשה מאוד להתמודד איתן + הראש לא ממש מצליח לעבור כי הוא לא תואם את המבנה של העצם) ושתיהן ואני ביחד מקפלות את הרגליים שלי, אני מחזיקה אותן ונושמת ונושפת כל ציר. בין לבין אני נחה, אוגרת כוחות, מתפללת ומזמינה את התינוקת שלי לצאת אלינו. שרה מרטיבה לי את הפנים במטלית וזה ממש מחייה אותי.

עוד כמה לחיצות והיא כמעט כמעט בחוץ, אבל אני בלי כוחות.

שרה וטובה נותנות לי להרגיש את הראש ואני מקבלת כוחות חדשים ותוך לחיצה וחצי היא בחוץ.

יפייפיה ומתוקה וממלאת אותי שמחה וגאווה שעשיתי את זה.

עשינו את זה.

אחרי 13 דקות טובה מגיעה ונותנת לאריאל לחתוך את חבל הטבור אחרי שהפסיק כבר לפעום.
אנחנו נשארים כולנו, כל "הצוות" כמו שאני קוראת לנו - אריאל שרה ואני בחדר ומסתכלים על הקטנה שיצאה לה.

טובה נותנת לי ארטיק, אריאל עם פיצית על הידיים עושה הכרות ושרה ואני מדברות עם הסניטרית המתוקה שבאה לנקות אותי.

מהרגע שהגעתי אל בית חולים מאיר עד הלידה עברו שעתיים וחצי.

רק אחרי כמה שעות אני מגלה מה גרם ללחיצות להיות כל כך ארוכות.

חבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב הצוואר ועדי להוריד אותו הן עיכבו את היציאה וסובבו אותו תוך כדי הלידה בלי לספר לי.
תודה לה' על הנס, על השליחות הטובות, על הבעל המתוק שלי ועל פיצית הקטנה.

שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית, אין לי ספק שהקוראות תשכלנה מהפוסט ותשאבנה ממנו עידוד.

מאחל לכם בריאות, נחת ואושר,
עו"ד עופר סולר

שלום וברכה

אשתי ילדה בבית החולים איכילוב. אחרי הלידה חזרה למחלקה והחלו לה דימומים. האחיות בדקו ואמרו שיחכו לרופא. היא שכבה במיטה עם דימומים וכאבי בטן, הרופא לא הגיע עד לשעה 02:00 בלילה. בערך 6 וחצי שעות אחרי שהחלו הדימומים. אחרי בדיקה של רופא הוא שלח את אישתי לעשות אולטרסאונד ועוד כל מיני בדיקות. גילו שיש לה קרע ברחם ברמה חמורה. שלחו אותה לניתוח לפנות בוקר - המון שעות אחרי שהחלו הדימומים, ואחרי הניתוח אמרו שהיא לא תוכל ללדת יותר. זאת אומרת שאחרי הלידה הראשונה הרופאים לקחו מאשתי את האפשרות להביא עוד ילדים! אנחנו רק ימים אחרי האירוע ולכן אין עוד הרבה פרטים וכולם די בהלם מהלידה ומהתוצאות של הרשלנות של הרופאים באיכילוב. רציתי לדעת האם יש לכם ניסיון במקרים כאלה והאם איחור של כל כך הרבה שעות, עד שהבינו שיש קרע ברחם, יש משמעות ואנחנו זכאים לתבוע את הרופאים באיכילוג על רשלנות רפואית?

[בנתיים בעילום שם]

שלום רב,

טיפלנו ואנו מטפלים במקרים של רשלנות רפואית בניהול לידה אשר הביאה לקרע ברחם וכן במקרים של איחור באבחון קרע. על פניו מהתיאור שמסרת נראה כי המקרה מצריך בירור מעמיק ויסודי ויתכן כי מדובר בהתרשלות בטיפול. לאחר לידה יש מדדים שונים שחובה לבדוק אשר לפחות חלק מהם אמורים להשתנות בעקבות קרע כזה וצריכים להביא לבדיקות נוספות ולאבחנה.
באשר לשאלה האם אבחנה מוקדמת יורת של הקרע יכלה לסייע בהצלת הרחם ובשימור הפוריות כמובן שצריך יהיה לאחר קבלת מלוא התיעוד להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגינקולוגיה בעניין זה.
אתם מוזמנים לפנות אלינו לקבלת הסברים נוספים ויעוץ.

בברכת בריאות והחלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר
052-3596150

הילד שלי מיום שישי היה עם חום שרק עלה ועלה עד שבשבת בבוקר הגיע ל39 ולא ירד שעה אחרי שקיבל אקמול, אז נסענו לטרם. כשהגענו מיד נתנו לו נורופן, עברה שעה שבה עשו לו בדיקת סטטוסקופ, אוזניים וגרון, והחום יחסית ירד אז שלחו אותנו הביתה בטענה שיש לו וירוס ונתנו הוראה פשוט לדאוג להוריד לו את החום.

אמרתי שהוא נושם בכבדות והרופא אמר שזה סוג של וירוס כזה ואין מה לעשות.

עברו כמה שעות שבהן נתנו כמה פעמים מורידי חום ופתאום אני מקבלת צלצול מרופא בכיר של טרם ששאל כמה שאלות והפנה לחזור לבדיקות מקיפות כי קרא שציינתי קושי נשימתי וראה שלא עשו לו צילום חזה.

חזרנו, קיבל אותנו רופא בכיר יותר, ובאמת עשו לילד בדיקות מקיפות, רצו לשחרר הביתה אבל התעקשתי שלא יורד לו החום, בדקו היה 39.8, נתנו נורופן, חיכינו שעה ופתאום יצא 40. בגלל שהתעקשתי הפנו לחדר מיון עם התוצאות של הבדיקות בלי שום תשובות בטענה שיפענחו בבית החולים.

בבית החולים עשו באמת בדיקות מקיפות של הכל מהכל ואחרי לילה שלם שם אמרו שהכל תקין. שאלנו לגבי צילום החזה והרופא חזר ואמר שהכל תקין, שמדובר בוירוס וצריך פשוט לדאוג להוריד את החום.

היום בבוקר הילד היה שוב עם חום, הורדתי לו אותו והייתי יחסית רגועה כי 3 רופאים שונים אמרו שמדובר בוירוס, למרות שציינתי כמה פעמים על הקושי הנשימתי.

פתאום מצלצל אליי רופא הילדים שראה את כל מה שעברנו בסופ״ש ושאל אם התחלנו טיפול אנטיביוטי.

אני בהלם טוטאלי אומרת שאני לא מבינה על מה הוא מדבר כי מדובר בוירוס, והוא עונה לי שבצילום חזה רואים דלקת ריאות ושהוא מיד מוציא מרשם לאנטיביוטיקה.

מזל שכל זה קרה ביומיים והילד שלי קיבל את הטיפול בזמן לפני שהיינו מגיעים לסכנת חיים ובדרך לעוד תביעת רשלנות רפואית מיותרת כל כך! אז לנו היה מזל ולמשפחות אחרות לא בטוח שיהיה. מסתבר שדעות של 3 רופאים כבר לא מספיקות. אני עדיין מזועזעת ומודה על המזל שנפל בחלקנו.

אם הבנתי נכון, "בגלל שאין נזק" [תודה לאל] אין דרך להגיש תביעה או לקבל פיצויים, למרות שהיתה רשלנות רפואית חמורה מאד, נכון?

שלום רב,

למרבה המזל אכן למרות האיחור באבחון והאיחור במתן ההוראה לאנטיביוטיקה דלקת הריאות לא גרמה לנזק ולכן נראה שאין טעם כלכלי בתביעת רשלנות רפואית במקרה זה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בשבוע 32+3 הייתי בחדר מיון יולדות של בית חולים סורוקה בבאר שבע בגלל חוסר תנועות של העובר. עשו לי מוניטור עוברי והרופא אמר שיש האטה בדופק קצת וחזר הכל רגיל ואז עשו לי אולטרסאונד וראו שיש חוסר מי שפיר. עשו לי בדיקה פנימית ואמרו לי שהכל בסדר אין פתיחה שחררו אותי ואמרו לי מחר לעשות מוניטור אצל רופא קופת חולים. בבית החולים סורוקה הייתי ביום שבת בצהריים. אתמול לא הרגשתי טוב והייתי בבית. היום בבוקר הלכתי לקופת חולים והרופא אמר שיש בעיה ושלח אותי לבית חולים סורוקה שוב. עכשיו במיון אמרו לי שאין דופק לעובר! מה אני עושה? איך שחררו אותי הביתה ככה? איך הרופאים עשו את זה? תעזרו לי להבין מה לעשות!!

שלום רב,

אני מצטער לשמוע על המקרה.

אין לי לצערי דרך לתת יעוץ רפואי בפורום אולם על פניו נראה כי המקרה מצריך בירור אם הטיפול היה ראוי ונכון. כדי לבחון את המקרה והאם היה מקום להשאיר אותך בהשגחה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הגינקולוגיה. אמליץ בשלב ראשון לפנות לעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בשורות טובות,
עו"ד עופר סולר

אז אחרי התאוששות קלה אחרי לידה שעברה בשלום - סיפור אפס ההפרדה באסותא אשדוד.

התאשפזתי ב-3/11 באם ועובר באסותא אשדוד בגלל שלא הרגשתי תנועות עובר, הייתי בשבוע 36+3 עשו לי כל יום מוניטור ואולטרסאונד לוודא שהעובר בסדר ובשבוע 37 החליטו להתחיל תהליך של זירוז כי עדיין לא הרגשתי אותו.
היו אמורים לתת לי פרופס אבל איכשהו הפתיחה התקדמה לבד ל-2.5 ס"מ ומחיקה 90% והחליטו להעביר אותי לחדר לידה.

בשעה 18:30 נכנסתי לחדר לידה וישר אמרתי שאני רוצה אפס הפרדה, נתנו לי למלא איזה טופס לא כרגע לא מצליחה להיזכר מה היה רשום שם , המיילדת שאלה אותי אם אני ארצה אפידורל אמרתי שכרגע אני מעדיפה בלי, חיברו אותי למוניטור וב-20:00 פקעו לי את המים עוד חצי שעה של מוניטור וביקשתי ללכת למקלחת להעביר שם את הצירים, הייתי שעה וחצי במקלחת מתחת למים רותחים עם צירים כואבים אבל נסבלים בערך ב-21:30 ביקשתי שיביאו לי כדור פיזיו כי לא הייתי מסוגלת להיות יותר במקלחת, ככה העברתי עוד חצי שעה בערך.

בסביבות 22:00 האחות ביקשה ממני לעלות למיטה לעשות שוב מוניטור והצירים היו כבר ממש צפופים וכואבים בערך אחרי חצי שעה התחלתי לצרוח שאני לא מסוגלת ואני רוצה אפידורל, נכנסה אליי מתמחה בדקה אותי הייתי פתיחה 4.5 וקראה למרדימה.

הגיעה האחות לחבר אותי לנוזלים והמרדימה הגיעה תוך פחות מעשר דק שנראו לי כמו נצח וכבר איבדתי את זה מהכאב צרחתי את נשמתי שאני כבר לא מסוגלת, המיילדת אמרה למרדימה להמתין רגע כי לדעתה אני כבר בלידה והיא צדקה בפחות מעשר דק הפתיחה קפצה ל-9.5 והראש כמעט בחוץ.

המיילדת אמרה למרדימה שאין כבר זמן לאפידורל ואני התחלתי לצעוק שאין מצב שאני יולדת בלי אפידורל ושמצידי שישאר בפנים.

המיילדת קראה מהר לעוד מיילדת והגיעה המתמחה שבדקה אותי מקודם והם התחילו לקבל את הלידה, צרחתי את נשמתי שאני לא מסוגלת ללדת ככה, המיילדת הרגיעה אותי ואמרה לי שהכל יהיה בסדר ואני אצליח רק שאקשיב לה והוא תכף בחוץ, איכשהו הצלחתי להקשיב לה וב-22:52 נולד הנסיך שלי במשקל של 2820 ק"ג , והתברר שהחבל טבור שלו מאוד קצר ויכול להיות שבגלל זה הוא לא הצליח לזוז יותר מידי.

ביקשתי שיחכו עם החיתוך של חבל טבור ואכן חיכו עד שלא הייתה זרימת דם.

שאלו אם אני מסכימה לשקול אותו עכשיו ולתת לאבא שיחזיק אותו עד שהשליה תצא, לשליה לקחת קצת זמן לצאת אבל ב"ה בסוף היא יצאה, המיילדת בדקה אם אני צריכה תפרים ולמזלי לא הייתי צריכה, החזירו לי את התינוק וישר הנקתי אותו.

בערך שעה וחצי אחרי הלידה המיילדת שאלה אותי אם אני מעוניינת להתקלח לפני שאני עוברת למחלקה עניתי לה שאני אשמח, היא עזרה לי לרדת מהמיטה ובינתיים הכוח עזרה הייתה עם התינוק בחדר(יש לנו עוד ילד בבית ולצערי שעה אחרי הלידה בעלי נאלץ לנסוע לקחת אותו שלא יתעורר פתאום בבוקר ויראה שהוא לא לידו).

רבע שעה אחרי זה הגיע אלונקאי שלקח אותי בכיסא גלגלים ואת התינוק לקחה המיילדת בעריסה.

הגעתי למחלקה של האפס הפרדה בערך ב-1:30 בלילה ישר הגיעה אחות הסבירה לי קצת על המחלקה ובדקה את התינוק ונתנה לו את החיסונים והמשחת עיניים עליי בזמן שאני מניקה אותו, אחרי שעה בערך הגיע רופא ילדים שגם בדק אותו לידי.

בבוקר הגיעו לעשות לו בדיקת שמיעה גם אותה עשו עליי בזמן הנקה.

למרות שזאת לידה שניה התינוק קצת התקשה בהנקה אז ביקשתי שתבוא אליי יועצת הנקה, הגיעה יועצת הנקה מקסימה שהסבירה לי שיש לו לשון קשורה ואולי בהמשך נצטרך להתיר אותה(ואכן בגיל שבוע התרנו לו את הלשון וטפו טפו הוא יונק יפה)היא ישבה איתי והסבירה לי הכל בסבלנות ונשארה איתי עד שהיא ראתה שהוא באמת מצליח לינוק טוב.

בערב שמתי לב שהוא מתחיל להצהיב אז האחות עשתה לו בדיקת צהבת עם המכשיר ויצא גבוה אז הרופא אמר לעשות בדיקת דם, עשו לו בדיקת דם עליי בזמן שאני מניקה וככה עשו כל פעם שהיה צריך לקחת שוב בדיקה כל האחיות מאוד זרמו עם זה.

בלילה השני רציתי להתקלח אבל הייתי לבד אז ביקשתי מהאחות שעבדה במשמרת שתשמור עליו כמה דק והיא בשמחה לקחה אותו לידה בתחנת אחיות ואני התקלחתי בנחת.

בקיצור הייתה לי חווית לידה מתקנת ואפס הפרדה מושלם הפעם אכן לא נפרדנו מרגע הלידה. ממליצה בחום לכל מי שגרה באזור לבוא ללדת באסותא יש שם צוות מושלם!

שכחתי לציין שבלילה שקיבלו אותי הייתי עם עוד מישהי בחדר ויום למחרת שיחררו אותה בבוקר ועד השחרור הייתי לבד בחדר.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה האישית ועל ההמלצה.

מאחל לך בריאות ונחת.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

בלידה הראשונה עברתי קיסרי חירום בהרדמה מלאה והיה סיבוך בניתוח ונאלצו לעשות לי חתך צלב כדי להוציא את היפיוף שלי החוצה.

העניין הוא שהמנתח אמר לי שמן הסתם גם הלידה הבאה שלי תהיה בקיסרי יזום בשבוע 37 בערך, וההריון יהיה מוגדר הריון בסיכון כי יש סיכון בפתיחת הצלקת הפנימית של הרחם עם גדילת הבטן.

אני ממש מפחדת מהסיכון בשבילי וגם בשביל העובר - יש סיכון למוות אם אכן תהיה פתיחת צלקות הרחם ויציאת מי השפיר והעובר לחלל הבטן.

מפחיד אותי הרעיון ממש. אני בטראומה ושוקלת לא להביא עוד ילדים בגלל הנזק הנפשי והפיזי. רוצה לדעת האם יש לי זכות להגיש תביעת רשלנות רפואית על המקרה הזה.

שלום רב,

כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית בנושא של הניתוח הקיסרי שעברת יש להוכיח כי הבחירה בשיטת הניתוח הייתה בלתי סבירה וכי היא מהווה סטייה מסטנדרט רפואי סביר. טענה כזו ניתן להוכיח לאחר קבלת מלוא התיעוד והתייעצות עם מומחה רפואי בתחום הגינקולוגיה והמיילדות.
מעבר לכך מבלי חלילה להקל ראש בחששות שלך אין בהם די כדי להוכיח נזק ואם לפי הספרות הרפואית שיעור הסיבוכים בהריון לאחר ניתוח דוגמת הניתוח שעברת אינו רב איני בטוח שניתן יהיה לקבל בקלות פיצוי במקרה זה.
מומלץ לערוך פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב לעורכי הדין

האם רופא שנותן חוות דעת משפטית על רשלנות רפואית מבלי להגן על חוות דעת בבית משפט זה נורמלי?

האם ללכת על כזו חוות דעת או שרוב הרופאים כן מגיעים להגן בבית המשפט על חוות דעת?

אני שואלת למרות שאני מיוצגת על ידי עורך דין אבל יש לי הרגשה שהוא לא ממש מנוסה ואולי זאת טעות שלקחתי אותו. העורך דין שלי אומר שזה המומחה הכי זול שמצא...

מה דעתכם?

שלום רב,

מומחה רפואי שנותן חוות דעת אמור במקרה שהתביעה לא מסתיימת בפשרה להעיד בבית משפט ולהיחקר על חוות הדעת אחרת חוות הדעת תימשך מהתיק. בתביעות נזיקין רצוי לקבל חוות דעת ממומחה רפואי רציני ומוכר שיכול להגן על חוות דעתו גם בעדות בבית משפט.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

היי,
עקב דימומים חזקים הגעתי למיון נשים בבית חולים בירושלים..אחרי שנלקחה ביופסיה הגיעו תוצאות שיש לי סרטן..לאחר פט וmri גידול בדרגה 3. בבית החולים שבו אבחנו את הסרטן היסו לשכנע אותי לעשות ניתוח להסטת השחלות שלאחר שבדקתי עם המון נשים הניתוח הזה ללא הצלחה...ואז אחרי שהבינו שאני לא עושה את הניתוח קבעו לי תורים לרופא שבסרטן צוואר הרחם לא כך יודע לטפל וכל זה כי יש קשר קרוב בינו לבין הרופאים החמודים ששלחו אותי אליו. לבסוף אחרי בירורים טופלתי אצל דוקטור עמיחי מאירוביץ האחד והיחיד, פשוט אדם מיוחד, אנושי ואכפתי. סמכתי עליו בעיניים עצומות. פשוט מלאך

שלום,

שמח בשבילך שמצאת את הרופא שיש לך אמון בו מה שיכול לסייע מאד בהחלמה.
מאחל לך בריאות שלמה והחלמה מלאה ומהירה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

סיפור לידת תאומים
אפס הפרדה בזיו צפת, לידת תאומים
אחרי הריון לא צפוי, מאתגר מאוד וארוך (38 שבועות) התחילה הלידה ב-1:10 בלילה של ה-9.12 בבעיטה שהובילה לירידת מים. עשרים דקות אחכ התחילו צירים חלשים ויצאנו לבית החולים. כבר באוטו הצירים תוזמנו במרווח של 4-5 דקות וכל ציר של דקה עד דקה וחצי. בגלל שזו לידה שלישית, כבר הכרתי את דפוס הצירים שלי וידעתי שמהר מאוד הם הופכים לצירים שאין ביניהם מרווחים כמעט, מה שלא מאפשר לי לנוח טיפה ולצבור כוחות. מתוך ההכרות הזו, ובעקבות המצאות התאום השני במצב רוחבי, קיבלתי החלטה לקחת אפידורל די בהתחלה.

כשהגענו לבית החולים קיבלה אותנו רותי המיילדת הלא פחות ממדהימה. כמה שמחה, פרגון, תמיכה ואהבה באישה אחת. בבדיקה הייתי בפתיחה 2.5 ומחיקה 80 אחוז והועברתי לחדר לידה. הצירים התקדמו כמו שחשבתי ובפתיחה 4 קיבלתי אפידורל.

מבחינת הרופאים, היה במשמרת רופא שמאוד מאוד חשש מההחלטה שלי ללדת רגיל כשהשני במצג רוחבי וטרח לספר לי שוב ושוב על איך אני מסכנת את העובר ואת עצמי. לשמחתי, הגעתי מוכנה לרופא הספציפי הזה מסיפורים של חברות ומצאתי את עצמי מרגיעה אותו.

כשנכנס בפעם השלישית אמרתי לו: דוקטור, אתה יודע מה סוג הדם שלי? בי פוזיטיב. אז בי פוזיטיב דוקטור! אני סומכת עליך, עליי ועליהם! בכל אותו זמן רותי תומכת בי ומחזקת מהצד, יחד עם בעלי ועדי חברה מדהימה שליוותה את הלידה.

בחודשיים שלפני הלידה עשיתי הכנה מנטלית ממש חזקה על איך אני רוצה שהלידה תהיה, כתבתי ושיתפתי חברות בתרחיש הלידה ועבדתי הרבה על שחרור הטראומה מהלידה הקודמת. יום לפני עוד עשיתי דיקור ובכיתי על הטראומה והפחד שהיא עוררה בי לקדם את הלידה הזו. לשמחתי זה עזר מאוווד וכשהתחילו הצירים בירכתי את התינוקות הקטנים שלי לתוך חיי וחיינו.

התינוקות המתוקים האלה היו קשובים ומכווננים יחד איתי וחיכו להגעת משמרת בוקר כדי להתחיל את הלחיצות. לא רציתי להפרד מרותי, אבל המקסימה הזו הבטיחה וקיימה שמצוותת אליי את הצוות הכי טוב כדי שאקבל את הלידה שאני רוצה.

לידת תאומים הובילה לזה שהיו המון המון אנשים בחדר מהרגע שהתחילו הלחיצות, אבל אני הייתי בתוך עצמי, בעיניים עצומות ותומכת במתוקים שלי בהגעה שלהם לעולם. הראשון יצא לידי המיילדות שלא הפסיקו לעודד ולתמוך בשעה 7:57 בבוקר, הונח עליי ועבר מהר לאבא כדי לנסות להוציא את השני וגינלית ולא בניתוח. לשמחתי הכה רבה היה שם בדיוק את הרופא הנכון, שהכניס את היד לרחם וחיפש במשך 5 דקות, תוך התכווצות הרחם, את הרגליים של השני שיוכל למשוך אותם.

חוויה מטורפת מכל בחינה אפשרית. בזמן שהוא, המתמחה ושתי המיילדות מנסים למצוא את הרגל (הוא פנימית, המתמחה באולטרסאונד והמיילדות במישוש מבחוץ), אני לא הפסקתי לדמיין איך הוא מוצא אותה, לנשום עמוק כדי להרפות את הרחם ולדבר בלב לתינוק שלי. אחרי 7 דקות שהם מתעקשים לתת לי את הלידה שאני רוצה, נמצאה הרגל ובדחיפה אחת הוא היה בחוץ. נס.

גם הוא עבר לאבא שישב לידי וכמה דקות אחרי הוצאו שתי השיליות בשלמותן ואני בלי תפרים וקרעים. ⁦

אחרי יציאת השיליות המתוקים שלי עברו אליי ועברנו להתאוששות. אחרי שעה התבקשתי לשלוח אותם עם אבא לתינוקייה לבדיקת סוכר אבל התעקשות מינורית שלי ואחות הגיעה אלינו לבדיקה
מאותו הרגע, כל הבדיקות והביקורות נעשו בחדר, עליי ותוך כדי הנקה בלי שאצטרך לבקש בכלל.

באופן כללי, יש פה תמיכה עצומה באפס הפרדה, גם פוטו נעשה בחדר במידה ויש צורך. תומכים מאוד גם בהנקה המלאה שבחרתי לעשות. כבוד ענקי למקימות הקבוצה שדוחפות ומתעקשות לאפשר לנו היולדות את הבחירה בלידה ובאופן הביות שאנחנו בוחרות לעצמנו.

הצוותים בכל המחלקות הרבה הרבה יותר ממדהימים, והחוויה כולה היא כזה תיקון עבורי שאני מלאת הודיה.

שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הנהדרת. כל כך משמח ומרגש לקרוא על חוויה כל כך חיובית.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

מה הסכומים הנהוגים לשלם עבור חוות דעת רפואית משפטית?
בין מה למה הסכומים נעים

שלום רב,

הסכומים המשולמים עבור חוות דעת רפואיות בכל הקשור לתביעות רשלנות רפואית גבוהים בדרך כלל מחוות דעת רגילות (לתביעה בגין נפילה למשל). הסכומים משתנים לפי זהות המומחה, מורכבות המקרה ונעים באופן גס בין 8,000 ש"ח ל - 24,000 ש"ח.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

משתפת בחוויה שלי, הריון אחרי קרע ברחם + קיסרי ידידותי בתל השומר לפני יומיים.

כמי שהלידות שלה תמיד היו סיפורי אימה:

לידה ראשונה - קיסרי חירום אחרי מצוקה עוברית בהרדמה מלאה, שלפו את הבכורה שלי רגע לפני שהיה מאוחר מידי.

לידה שניה - הבן שלי נולד בויב״ק קסום שנגמר ב-27 ימי בית חולים לא קסומים בכלל הכוללים עשרות מנות דם ומצרי דם, טיפול נמרץ ומלחמה על החיים בגלל קרע ברחם ובצוואר + זיהום חמור ומסכן חיים לקינוח.

להריון השלישי נכנסתי לאחר שנתיים של בדיקות שונות (כולן תקינות אך לא נתנו שום אחריות למה שיקרה בפועל, ברגע האמת), חוו״ד שונות, חיפוש אחר מומחה שילווה אותי בהריון הזה במקצועיות אך בשלווה ותוך מתן בטחון שצולחים זאת יחד וללא חרדות מיותרות.

אז בחרתי בפרופ׳ איל שיף ללוות אותי, במקביל משבוע 20 הייתי תחת מעקב הריון בסיכון אצל פרופ׳ מיכל ניר שמחין בשיבא וידענו כולנו שהניתוח יתוכנן לשבוע מוקדם כדי להיות בצד הבטוח של הסטטיסטיקה למקרים כמו שלי.

בשבוע 14 בנוסף עברתי תפר צווארי מניעתי בגלל קרע קודם בצוואר הרחם ובשבוע 35 קיבלתי קורס צלסטון כדי ללדת בשבוע 36 בדיוק.

ניתוח קיסרי מתקרב...

יום הניתוח הגיע. התאשפזתי יום קודם בערב (הייתי ניתוח ראשון בבוקר). ב07:40 כבר והכנסתי לחדר ניתוח.

נותחתי על ידי פרופ׳ שיף וד״ר קסטל האגדי (כל מה שאומרים על האיש הזה- נכון) רופא עם לב ענק ונשמה - היה מושלם!

מוסיקה מרגיעה, הרבה חיוכים, אנרגיה מדהימה בחדר ניתוח.

בעלי היה לצידי. נתנו לנו לראות את החילוץ. היה פשוט מרגש.

בזמן שכרתו את החצוצרות לבקשתי ובהמלצת פרופ׳ שיף + סגרו את הניתוח בתפרים נמסים (מושלם!!! איזו החלמה שונה מהותית מסיכות), המתוקה החדשה הונחה עליי, עור לעור וכבר ינקה בתוך חדר הניתוח.

הועברתי להתאוששות ללא חומרים מרדימים לבקשתי. בעלי הלך עם התינוקת לבדיקות, חיסונים ומקלחת ובתום זמן זה חזר איתה להתאוששות עד שהועברתי למחלקה.

מאז היא איתי (אני בביות מלא). ההחלמה כואבת אבל הכי טובה שהייתה לי. אני ניידת, הולכת, מניקה חלקית (מחכה שהחלב יגיע, יש עיכוב בגלל כל מיני משתנים בלידה הנוכחית), אושר גדול!

בטח כתבתי בבלבול וחסרים עוד פרטים אבל זה רק בגלל שהיא שוכבת בחיקי והכל עוד טרי ומבולגן אך אותנטי...

שלום,

מזל טוב ואיחולי בריאות ונחת ! תודה על השיתוף בחוויה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

בוקר טוב
תביעה כנגד רשלנות רפואית, כיצד מתחילים בעצם בתהליך? יש את כל הרשומות הרפואיות. צריך להתייעץ עם רופא שמסכים שמדובר על רשלנות? ומה אז? כמה זמן התהליך יכול לקחת? כמה כסף לוקח עורך דין על טיפול בתביעה?

שלום רב,

הדרך הנכונה לבסס תביעת רשלנות רפואית הינה תחילה לפנות אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית, עורך הדין ידע לבדוק אם אכן יש את מלוא התיעוד הנדרש וידע להפנות את המקרה למומחה הרפואי המתאים ביותר לקבלת הערכה האם הייתה התרשלות ומה הנזק שנגרם בגינה. ממליץ שלא לפנות עצמאית למומחים שכן מהלך כזה במקרה של מומחה לא מתאים עלול להביא לבזבוז כספים לחינם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

לידת בית לא הייתה אופציה ומאחר ויש לי התקפים ואזו וגאליים אני והרופא כבר בנינו על האפידורל כדי שלא אתעלף מהכאבים (בהתקפים ואזו וגאליים חווים התעלפויות כתוצאה מכאב או מדם).

בשבוע 34 סבלתי מצירים מוקדמים שגרמו לי להסתובב עם פתיחה 1 ומחיקה 80 מאותו רגע ועד הלידה.

בשבוע 36 התחיל לצאת הפקק הרירי בחלקים אך לא חלה התקדמות נוספת.

סיפור הלידה מתחיל עוד כמה ימים קודם כשהתחילו לי גירודים בכל הגוף ללא פריחה או סימנים כלשהם.

הופניתי למיון והגעתי למיון יולדות בבית חולים אסף הרופא, לאחר מוניטור עוברי בדיקות דם ובדיקת שתן בדקו פתיחה (הבדיקה כאבה בטירוף) והתגלה שיש פתיחה 1.5 ומחיקה 80.

לדברי הרופא במיון "את במצב אידאלי לזירוז, אז מה את אומרת על פיטוצין?", לשאלה הזו עניתי "מה אתה אומר על לא?" ו " אני לא רוצה ללדת אצלכם".

לאחר ששמע שאני מעוניינת ללדת באסותא אשדוד המליץ לי ללכת לאסותא כדי שהם יקבלו החלטות, איים עליי בסיכונים שבחתימה על סירוב אשפוז וכלל בהם גם סיכון למות העובר ונתן לי את הסיכום שלהם בתוספת "תמסרי ד"ש לאסותאים".

כל הדרך לאסותא אשדוד בכיתי , לא ככה דמיינתי את הלידה מתחילה וכל כך פחדתי שגם באסותא יגיעו לאותן מסקנות ויזרזו אותי ברגע שאגיע.

בסופו של דבר באסותא בדקה אותי רופאה סופר יסודית, מקצועית ונעימה שהסתכלה על כל בדיקות ההריון שלי מתחילתן ועד סופן, ביצעה אולטרסאונד נוסף ובדקה פתיחה בצורה עדינה ונעימה לאחר שסיפרתי לה שממש כאב לי כשבדקו לי קודם וכמובן לא לפני ששאלה אותי אם זה בסדר מבחינתי.

לאחר התייעצות עם רופא בכיר הוחלט להשאיר לאשפוז ולמעקב ולבצע בדיקת דם מיוחדת בבוקר ולא לזרז לפני שיודעים בוודאות שזה מה שצריך.

לאחר 24 שעות במחלקת הריון בסיכון שוחררתי הביתה כי הבדיקות היו תקינות והגירודים הפסיקו.

יומיים לאחר השחרור ביום חמישי הרגשתי חסרת כוחות, הייתה לי תחושת בטן שמשהו קורה, הפקק הרירי המשיך לצאת והפעם בכל הכוח מלווה בדימום קל וכאבי בטן קלים.

בישלתי לשבת והייתי חסרת מנוחה, הרגשתי שאת האוכל הזה כבר לא אוכל עם כולם ושום דבר לא היה לי נוח.

לעמוד, לשבת או לשכב. בכל תנוחה שניסיתי לא היה לי נוח.

ב12 בלילה החלטתי ללכת לישון וכשהתעוררתי ב2 בלילה להתפנות הרגשתי כמו פאק בבטן והתחיל ציר. חזק מאוד. שנמשך 4 וחצי דקות.
הערתי את דניאל בבכי היסטרי כי לא הבנתי מה נפל עליי ומאיפה זה הגיע.

מאותו רגע התחלנו לתזמן.

הצירים היו ארוכים כדקה עד דקה וחצי כל ציר אך לא הצטמצמו למרווחים שווים לאורך כל הלילה.

הצירים הגיעו פעם כל 11 דקות, פעם כל 6 ואז התרחקו ל20 דקות ושוב חזרו ל6 דקות.
העברתי צירים בשכיבה על הצד במיטה, בתרגול נשימות ולחיצות של דניאל בגב התחתון שלפעמים תרמו לי ממש ולפעמים נורא הציקו.
ב6 וחצי התקשרתי לאחותי שרצתה לבוא איתי לחדר לידה והיא אמרה לי שיש לי עוד כל כך הרבה זמן ושכמה שכואב לי עכשיו הולך לכאוב לי עוד פי 10.

די נבהלתי והתקשרתי לאמא שלי שתביא לי כדור פיזיו כדי שאוכל להעביר את הצירים ובניתי ממש על מקלחת חמה.

לא הספקתי לעכל ובציר הבא כבר ירדו לי המים.

במקביל אמא שלי כבר דפקה בדלת ובזמן שאני מחליפה את הבגדים הרטובים הצירים הצטמצמו ל2 דקות.

יצאנו לבית החולים, הנסיעה לקחה 25 דקות בהן דניאל עקף בקו לבן, עבר רמזורים אדומים ונסע כמו משוגע ואני צרחתי את נשמתי שלא אגיע לבית חולים. תוך כדי נסיעה הצירים התחילו להגיע כל דקה וחצי ונורא פחדתי שלא אצליח להגיע לבית החולים.

בזמן הזה אחותי התקשרה שוב להתעדכן ואמרתי לה שיש צירים כל דקה וחצי ושכדאי שהיא תצא. אך היא אמרה שיש לי עוד זמן וזו לידה ראשונה ושנדבר כשאגיע. (מיותר לציין שללידה היא לא הספיקה להגיע).

בשעה 7:50 הגענו לבית החולים והשכיבו אותי למוניטור 25 דקות שהיה הדבר הכי קשה שעברתי כי הצירים היו מאוד תכופים וארוכים והתנוחה הזו ממש לא הקלה עליי.

כשאמרו שאני רק בפתיחה 3 ושיש לי עוד זמן נשברתי ודרשתי אפידורל ואכן התחילו הכנות לאפידורל כבר במיון.

לאחר 25 דקות העבירו אותי לחדר לידה והמתנתי למרדימה, בזמן הזה העברתי צירים בעמידה ליד המיטה והישענות על המיטה מה שהיה כל כך נכון לי בהרגשה שלי.

45 דקות לקח עד שסיימו לשים לי אפידורל, המרדימה הרימה ידיים כשלא הפסקתי לצרוח שכואב לי מה שהיא עושה וקראה למרדים האחראי והוא זה ששם את האפידורל.

הנחו אותי לשכב על המיטה ועדכנו אותי שהאפידורל יתחיל לעבוד עוד כ10 דקות ואני אתחיל להרגיש הקלה בכאבים.

הגיע ציר ראשון כואב כמו כל הקודמים ואיתו האטות בדופק של העובר, המיילדת נכנסה לחדר והדופק התייצב.

הגיע ציר שני כואב באותה רמה ואיתו שוב האטות בדופק והמיילדת שוב נכנסה והדופק התייצב.

גיסתי שהגיעה ממש כמה דקות קודם בדיוק התבדחה שאני לא ספורטאית ושיש לי עוד זמן כי זו לידה ראשונה.

בפעם השלישית הגיע ציר כואב מאוד ואיתו שוב האטות בדופק. המיילדת נכנסה ושאלה מה אני עושה ואני עניתי שאני לא עושה כלום אבל שאני חושבת שהאפידורל לא עובד ושנורא כואב לי עדיין.

ברגע הזה המיילדת החליטה לבדוק פתיחה שוב ובמבט ממש מופתע הודיעה לי שאני בפתיחה מלאה ושאנחנו מתחילות ללחוץ.

לאחר כמה ארגונים סביבי שהמיילדת עשתה היו שוב האטות בדופק והיא הודיעה לי שיש לי חצי דקה עד שהחדר מתמלא רופאים ושאנחנו צריכות להוציא אותו לפני שנגיע למצב של מצוקה עוברית שתצריך טיפול מיוחד ואולי ניתוח דחוף.

ממש בדקות האלו התחיל לכאוב לי הראש וכשאמרתי למיילדת שכואב לי הראש ושנראה לי שזה מהאפידורל היא פטרה אותי ואמרה שזה בטח מהתרגשות.

כעבור 7 לחיצות, חלקן לא אפקטיביות ומאוד מתסכלות מצידי כי לא ידעתי איך ללחוץ וכל כך התאמצתי והפידבק שקיבלתי הוא שאני לא לוחצת טוב בשעה 10:18 הניחו עליי את אימרי הקטנטן שנולד במשקל של 2.835.

ורק אז האפידורל התחיל להשפיע...

סיימתי עם קרע קטנטן וטיפונת שריטות, תפרו אותי כמה תפרים קטנים רובם פנימיים.
אבל כאבי הראש לא הפסיקו, ביומיים הראשונים לאשפוז במחלקה כאבי הראש רק החמירו.

איבדתי את היכולת לטפל בתינוק הקטן שלי מה שנורא תסכל אותי וגרם להמון בכי.

מסתבר שככל הנראה כשחיברו אותי לאפידורל חדרו עוד שכבה נוספת מעבר למה שצריך. אין לדעת אם זה בגלל שזזתי או מרשלנות של המרדימים אך זה גם לא כל כך משנה.

יום לאחר הלידה התחלתי לקבל מנות של סטרואידים שלא עזרו לכאבי הראש.

נשארתי מאושפזת 5 ימים לאחר הלידה.

אחרי 5 מנות סטרואידים והמון משככי כאבים הגעתי למצב בו אני לא יכולה לעמוד על הרגליים או להרים את הראש.

הורידו אותי לחדר ניתוח לפרוצדורה שנקראת בלאד פאץ' בה מזריקים דם של המטופל לעמוד השדרה למקום בו מחדירים את האפידורל ע"מ לסגור את החור שנוצר.

השיפור היה מיידי, התהליך היה כואב ולא הפסקתי לבכות על הבחירה באפידורל במיוחד כשבדיעבד בכלל לא נהניתי ממנו.

לאחר 5 ימים שוחררנו הביתה, כשאני עוד סובלת מכאבי ראש אך חלשים יותר, כאבי גב שלא מאפשרים לי לקום מהמיטה.

וחוסר יכולת לטפל בתינוק קטן שרק נולד וכל כך זקוק לאמא שלו.

ביומיים הראשונים לאחר הלידה הנקתי הנקה כמעט מלאה, אימרי יצחק התחבר לשד בקלות רבה והחלב היה בשפע.

לאחר מכן כשהמצב שלי הלך והתדרד התאמצתי נורא לשאוב לו כל שלוש שעות למרות כאבי הראש החזקים שריתקו אותי למיטה. אך באיזשהוא שלב נשברתי ועברנו לסימילאק בשילוב מעט שאיבות.

כשהתאוששתי וניסיתי להניק בעזרתה של יועצת הנקה מקסימה התינוק הקטן שלי כבר לא התחבר בכלל גם לא בצורה לא טובה, והתסכול של שנינו היה עצום.

אין לי ספק שניסיתי הכל. אין לי ספק שאילולא האפידורל ואותם סיבוכים בלידה שבאו בעקבותיו היינו עמוק בתוך הנקה מלאה ומדהימה רק אני והוא.

ולמרות זאת אחרי המון בכי ותסכול בחרתי לשחרר.

בשבילי. בשבילו שלא מבין מה רוצים ממנו וצורח מתסכול ורעב.

אני עדיין שואבת פעמיים ביום כדי שאת המעט שיש לי אוכל לתת לו.

אין ספק שהכאב על אובדן היכולת להניק אותו הוא קשה לי מאוד.

ואין ספק שבלידה הבאה אפידורל לא יהיה אפילו אופציה.

גם לי היה את הסיבוך הזה בגלל זריקת האפידורל בלידה - סיוט!

אצלי זה היה אחרי ניתוח קיסרי. לא קיבלתי את הטיפול שדיברת עליו, אחרי 5 ימים הרגשתי רעידות וצמרמורות הלכתי להתקלח והכל עבר, זה היה הזוי.

הרופא אמר שאם זה לא יעבור תוך שבוע נעשה את הטיפול הזה שעליו דיברת.

לי היה בזמנו תאומות בפגיה ולא ראיתי אותן כי לא יכלתי לקום מהמיטה, עד שאמא שלי הגיעה ולקחה אותי בכסא גלגלים לכמה דקות (כמה שיכלתי לסבול את הכאב).

זה היה נורא. אף רופא לא מכין אותך למצב כזה ומתברר בדיעבד שזאת בעיה יחסית שכיחה - כך אמרו לי האחיות בבית חולים הלל יפה בחדרה) אבל לא מדברים עליה.

אין ספק שגם אני אסרב לקבל אפידורל בלידה הבאה ונקווה שלא יהיו סיבוכים דומים.

העיקר שאת והילד בריאים ושלמים.

יש לי רופא נשים הזייה מוחלטת. אני בכמעט בטוחה (אחרי שקראתי באתר) שאין מה לעשות ואי אפשר להגיש נגדו תביעה כי למזלי (משמיים) לא נגרם נזק... אבל הטירוף שהוא בטח מתייחס ככה לנשים נוספות בהריון שלהן ורק אולהים יודע כמה הריונות הוא הפסיק וכמה נשים הוא שלח לעשות טיפולים מיותרים או ניתוח קיסרי לא במקום...

אני בשבוע 32 ומשבוע 25 עם צירים רעלת הריון נמוכה שלא מצריכה אישפוז. כל יומים אני עושה מוניטור עוברי בלי לפספס.

אתמול הוא שאל אותי(אין סיבה רפואית): את רוצה שאפנה אותך לקיסרי חירום? אם הפניה דחופה (אחרי 2 קיסריים בעבר)... סתם בלי שום סיבה רפואית.

לקחתי את עצמי לרופא אחר שאמר שהכול בסדר ואין סיבה ללחץ. נתן לי זריקה להרגעת הצירים וזהו.

אני בשוק כמה רופאים מזלזלים ואיך יכול להיות שרופא "ממציא" צורך לניתוח קיסרי דחוף לפני המועד. מה אפשר לעשות בשביל שלא יפגע בנשים אחרות?

שלום רב,

אני מצטער לשמוע על החוויה הלא חיובית שעברת עם רופא הנשים במעקב ההריון. איני מכיר כמובן את הפרטים הרפואיים אולם ברור כי גם אם הרופא אשר מבצע את מעקב ההריון סבור כי יש צידוק רפואי לניתוח קיסרי דחוף עליו להסביר זאת למטופלת בצורה מסודרת ומלאה כדי לקבל ממנה הסכמה מודעת להליך תוך הבנה של הסיכונים, ההשלכות והטיפולים החלופיים.
כאמור איני מכיר את הפרטים מעבר למה שציינת לכן אין לי דרך להעריך את איכות הטיפול אולם ברור לחלוטין כי זכותך לקבל מעקב הריון בידי רופא אשר נותנת אמון בשיקול דעתו ובמקצועיותו.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

אני פונה אליכם בהמלצה שקיבלתי מכמה חברות בקבוצת פייסבוק ויש לי שאלה עבור אחד העובדים שלי.

אימו המבוגרת אשר מבחינה מנטלית אינה יציבה (אך לא מונה לה אפוטרופוס) נראה שנוצלה על ידי נוכל.

אימו, פנסיונרית שאינה מתמצאת בתחום, פנתה לכירוג פלסטי לאחר שראתה מודעה בעיתון.

בפגישה הוא ראה שהיא לבדה ואינה מבינה בתחום כלל אז הוא ביצע הערכה של המצב וטען שעלות הטיפול בה תהיה 16,000₪ להזרקות חומצה היאלורונית, בטענה שארבע הזרקות יספיקו. (על פי בירור שעשינו הוא דרש פי 3 או 4 ממרפאות בכירות אחרות). אימו שוכנעה שבפריסה לתשלומים זה סכום סביר. זה ניצול נוראי, אבל הוא לא נגמר כאן.

הוא לקח 5000₪ במזומן ולקח באשראי 11,000 נוספים ב 11 תשלומים.

לאחר מכן החל את הטיפול בצד אחד של פניה, וכשסיים, ביקש שתחזור לאחר שבועיים על מנת לבצע את החצי השני.

כאשר היא חזרה, טען שבכדי להשלים את העבודה הוא צריך עוד הזרקות ודרש עוד 6000₪ בכדי לסיים. האם אמרה שאין לה כסף, והוא בשניות אמר שהוא בשבילה יעשה את זה רק ב 3000₪ נוספים. אימו סרבה כי באמת אין לה את הכסף. ההכנסות שלה לא גבוהות, וגם ההבנה הכלכלית שלה היא לא מה שהייתה. עכשיו היא כמו בת ערובה בידיו. חצי פנים אחרי טיפול, וחצי פנים ללא טיפול.

אם זה לא מספיק, לאימו יש סכרת שאינה מאוזנת, ולכן בכלל אסור להזריק לה חומצה היאלורונית.

הרופא לא לקח ממנה הסטוריה רפואית ולא מילא בקבלה פירוט על קבלת הכספים (על מה היא משלמת בדיוק ומה זה כולל) לא החתים אותה על טופס הסכמה אשר מפרט את התהליך וגם התמונות הדמיה שלה נשארו אצלו.

נשמח לעצתכם מה ניתן לעשות כעת מול הרופא מבחינה חוקית. אנחנו לא מצפים לקבל את כל הכסף בחזרה, אך מקווים לפחות שיציע טיפול חילופי ללא החומצה ויסיים את הטיפול כפי שהתחייב ללא גביית סכום נוסף. אני כמובן יעביר את ההצעות לבחור.

שלום רב,

על פניו ומהתיאור שנתת אני יכול לומר בזהירות כי סביר שהדרך הנכונה תהיה פניה במכתב דרישה מעורך דין אשר יבהיר כי היא שוקלת תביעה וזאת על מנת להניע הליך של מו"מ לפיצוי. מעבר לכך קשה לי להציע הצעות קונקרטיות בלי פרטים נוספים. עניין המחיר המופרז יכול להיות בעייתי לתקיפה שכן לכאורה מדובר בשוק חופשי אולם נתונים נוספים שציינת יכולים לסייע להערכתי במו"מ כזה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

לפני שנה וקצת פנתה אליי מישהי ממשרד פירסום
והציעה לי לעבור הגדלת חזה אצל מנתח מסויים בחיפה
תמורת סכום סמלי ופירסום
הסכמתי
לימים מסתבר שמי שניתחה אותי היתה אחת מהמתלמדות.

ניתן להבין את זה גם על פי הצלקות והעבודה הגרועה שעשו בי. יש לי שדיים שונים בגודל בצורה שקשה להסוות.

איך אני יכולה לתבוע ולהוציא את השם שלו לאור בכדי להזהיר נשים נוספות ולקבל את הצדק שמגיע לי?

שלום רב,

כדי לתבוע בטענת התרשלות בניתוח הגדלת חזה תצטרכי לקבל את מלוא התיעוד מלפני הניתוח, מהניתוח ומהטיפולים לאחריו. בדו"ח הניתוח אמורים להיות מצוינים פרטי המנתח.
הדרך הנכונה להתחיל את ההליך הינה לפנות קודם כל להתייעצות בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית. עורך הדין יוכל לסייע לך בקבלת התיעוד הרפואי ובהמשך בהפניה למומחה רפואי מתאים - במקרה זה מומחה בכירורגיה פלסטית שיוכל לבחון את המקרה ולהעריך אם אכן התוצאה בלתי סבירה ואם הייתה התרשלות בטיפול.

בברכה,
עורך דין עופר סולר


בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

מדובר על מישהי שחלתה במהלך השירות הצבאי שלה. במשך חודשיים שלמים התלוננה על כאבי ראש מאוד חזקים וכאבים בעורף. הרופאים לא התייחסו וחשבו שהיא רק רוצה גימלים.
לאחר התעקשות היא קיבלה הפנייה גם לרופא מומחה, נויורולג צבאי, שעשה לה בדיקה גופנית חיצונית בלבד ואמר שהכל תקין. כשהיא אמרה לו שיש לה כאבי ראש מאוד חזקים ושאולי צריך צילום הוא אמר שאין צורך.

כשהיא הגיעה לאותו נוירולוג התסמינים כבר החמירו. הראייה הפכה למטושטשת והיא ראתה כפול.

לאחר מספר ימים היא פנתה שוב לרופא יחידה (כל זמן שהקצינים בצבא ושאר המפקדים חושבים שהיא מזייפת ורוצה רק גימלים) והרופא יחידה צעק ואמר שאם הרופא המומחה אמר שהכל בסדר אז הכל בסדר. היא בכתה לו ואמרה שהיא באמת לא מרגישה טוב, אבל הוא אמר לה לצאת מהחדר.
גם בביקור רופא המצב היה אותו הדבר, הרופאים רק נתנו גימלים, אמרו לנוח ולא מצאו פתרון/ אפילו לא נתנו הפנייה למיון.
בוקר אחד ראתה שחור בעיניים, ההורים לקחו אותה לבסיס והיא נכנסה לרופא יחידה אחר כי רופא היחידה הספציפי שלה היה בחופשה. ברגע ששמע על כל התסמינים מיד נתן לה הפנייה למיון, שם גילו דלקת במוח ובצקת ענקית על עצב הראייה.

כיום היא החלימה אבל יש השלכות שנגרמו עקב חוסר הטיפול והאבחון בצבא.

במידה והיא השתחררה ב2014, אפשרי לתבוע כעת על רשלנות רפואית לפי חוקי הנזיקין?
תודה רבה

שלום רב,

סיפור קשה - למרבה הצער לעיתים נתקלים במקרים של איחור באבחון במסגרת טיפול רפואי בצבא בשל המחשבה של הרופאים כי החייל הפונה מעוניין בימי חופש או מתחזה.
במקרה שתיארת מאחר והטיפול כולו נעשה במסגרת צבאית יהיה צורך לפנות לקצין התגמולים על מנת לקבל הכרה בפגיעה שנותרה כפגיעה עקב שירות (בשל האיחור באבחנה). אני ממליץ שתפנו אל עורך דין מנוסה בתחום תביעות משרד הביטחון (קצין התגמולים) לבחינת המקרה בצורה מסודרת והערכת סיכויי התביעה במקרה זה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

שלום לכם

אני לא אומרת ערב טוב כי אין ערבים טובים בתקופה האחרונה. לפני שבוע, ביום ראשון שעבר בשעות הבוקר עברתי חיסון נגד שעלת בזמן הריון. הייתי בשבוע 33. 16 שעות אחרי החיסון הגעתי לחדר המיון בבית החולים הלל יפה בחדרה ועברתי לידה שקטה. התייעצתי עם 2 רופאים שאמרו שאין קשר בין החיסון לשעלת לבין הלידה השקטה. אני עדיין לא רגועה ומאד כואבת. רציתי לדעת האם אתם מכירים קשר כזה והאם יצא לכם לטפל בתביעות של נשים שהגיע להן לקבל פיצויים במקרים כאלה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...

שלום,

צר לי על המקרה, מאחל לך בהמשך הריון בריא וקל שיסתיים בידיים מלאות. הפורום אינו מיועד לייעוץ רפואי ולכן קשה לי להשיב על שאלתך אולם למיטב ידיעתי חיסון שעלת נחשב בטוח למתן בהריון.
כדי לברר את המקרה לעומק כמובן יש צורך ביותר פרטים ולעיין בתיעוד הרפואי.

בברכת בריאות,
עו"ד עופר סולר

אשמח לשמוע אם זה רק אצלי או שזה מה שמקובל

בשנה האחרונה החלטתי שאני רוצה לעשות אבחון לתסמונת שיש לי כי אף פעם לא קיבלתי כזה. אז קבעתי תור באיכילוב וחשבתי שבגלל שזה בי"ח גדול ואני מקרה מיוחד אז אולי אפילו יתנו לי יחס מיוחד

well, זה ממש לא היה ככה

הגעתי וחיכיתי חצי שעה (למרות שקבעו לי תור על הבוקר והייתי הפציינטית הראשונה) וכשנכנסתי הרופא אפילו לא הרים את העיניים לומר שלום והציג את עצמו. הוא שאל סדרה שלמה של שאלות וכשאמרתי שיש רופאה בלונדון שמתמחה בתסמונת דומה למה שאולי יש לי ושכדאי לדבר איתה, הרופא אמר "לא צריך לדבר איתה. יש לנו היום טכנולוגיה" לא ממש הבנתי למה הוא לא מוכן אפילו להתייעץ ובסוף הוא גם אמר שהוא צריך להתייעץ עם הקולגות במרפאה לגבי אז בכלל לא הבנתי למה לא לדבר עם מישהי שמומחית בדיוק בתחום של תסמונות שעוסקות במבנה הפנים והגולגולת...

בכל מקרה, הוא אמר לי שלא משנה מה יש לי, אם יהיה לי ילד אז זה יכול להתבטא אצלו בצורה יותר חמורה או שיכולים להיות אצלו דברים שאצלי אין אותם. אני לא במערכת זוגית כרגע ולא מתכננת ילדים בשנה הקרובה ולא כ"כ מבינה למה לומר כאלה דברים על ההתחלה ועוד בלי שום הבחנה רפואית (גם אח"כ חשבתי על זה שאפשר לומר את זה על כל אדם שמביא ילדים בין אם יש לו תסמונת נדירה או לא...)

הוא גם מדד לי את היקף הראש ועוד כל מיני דברים בלי להסביר מה המשמעות של זה ול-מה זה חשוב. קצת הרגשתי כמו שפן ניסויים...

שמעו, יכולתי ללכת לאבחון פרטי אבל חשבתי לעצמי- למה? יש מערכת בריאות מצויינת בארץ. אבל אחרי שראיתי שמתייחסים אלי כמו מספר ולא כבת אדם אני תוהה אם זה באמת ריאלי...

שלום,

חבל שזכית ליחס כזה מצד הרופא, מעבר להבט האנושי והנימוס הבסיסי המצופה ביחסי רופא - מטופל מחקרים מראים שיחס לא הולם מצד הרופא פוגע במטרה הטיפולית שכן הוא גורם לחוסר היענות מצד המטופל ואי אמון לעתים קרובות.
הייתי מציע לך לשקול פניה בכתב למחלקת פניות הציבור בבית החולים בה תתארי את החוויה בצורה מדודה ועניינית בדומה למה שרשמת כאן. בתי החולים כיום כן מנסים את חווית השירות של המטופלים ויתכן שהדברים יפלו על אוזניים קשובות ויעשו שינוי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שלום,

אבי לאחר ניתוח מוח פתוח, שוחרר לבית חולים שיקומי. באופן טבעי לאחר הניתוח, בעת יציאת חומר ההרדמה מגופו, היה אפשר לתאר אותו כאלים(מכאבים) ולא האדם שהוא בדרך ואפילו לא דומה לדפוס ההתנהגות שלו היום (הוא אדם רגוע ורציונאלי, עובד בעבודה שמצריכה את זה ממנו).

כדי להרגיע אותו לאחר הניתוח נתנו לו תרופה להרגעה (פסיכיאטרית באופן חד פעמי).

*בבית החולים השיקומי* הם במקום להביא לו א. התרופה לפי הצורך כפי שרשום בדפים השחרור הם נתנו לו את התרופה פעמיים ביום מה שהוריד לו את טסיות הדם מ300 ל84.

בעקבות זה אי אפשר היה להתחיל את הכימותרפיה שלו כמו שצריך ואפילו יכול להיות שיוציאו אותו מניסוי בינלאומי.

אבא שלי עכשיו במצב יותר רע מהמצב שהגיע אליו.

האם יש עילה לתביעה על רשלנות רפואית לפי הדע והניסיון שלכם?
שכן כתוב לפי צורך והם ידעו שזה מטופל שמחכה הקרנות וכימותרפיה.

תודה

שלום,

כדי להעריך אם מתן התרופה הפסיכיאטרית באופן קבוע לאחר הניתוח הינה בגדר התרשלות וכן האם ירידת הטסיות הינה תוצאה של התרופה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים. קשה להעריך את המקרה כמובן רק על בסיס התיאור שמסרת. הייתי מציע כי תפנו תחילה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לכם בקבלת התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

אחרי שעשו לי קולופוסקופיה בגלל פאפ תקין אבל שמעיד על וירוס hpv בזן אלים לקחו ממני ביופסיה של צוואר הרחם.

בביופסיה התגלה שבכלל התאים החשדו שמצאו אלו תאי רירית הרחם ושככל הנראה יש לי אנדטרמיוזיס.

אני בת 33 תמיד הייתי הולכת לרופאי נשים להתלונן לגבי מחזורים קשים אבל מעולם לא היה הרופא ששלח אותי לבדוק את זה וקראתי שכשלא מוצאים את המחלה בזמן זו בעיה.
כמו כן עברתי הפלה לפני חצי שנה בגלל חוסר דופק לעובר אחרי שכמה שנים אני ובעלי ללא אמצעי מניעה(כן משכנו את זה כי עד לפני שנה לא רצינו ילדים) אז זה יותר מעלה לי נורות אדומות למה לא נכנסו להריון למעט פעם 1 שנגמרה בהפלה.

עד כמה זה משפיע אנדוטרמיוזיס על היכולת להיכנס להריון? יכול להיות שהרופאים פישלו לאורך הדרך כשלו העלו דגל אדום בשלב מוקדם יותר?

שלום רב,

יתכן בהחלט שהיה איחור באבחון האנדומטריוזיס אך כמובן שעל בסיס סיפור המקרה בלבד אין כל דרך להעריך זאת ויהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי כדי להעריך זאת בצורה רצינית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

שאלה לעורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית. אישה עברה ניתוח להסרת גידול סרטני. במהלך הניתוח הסימון של הגידול אבד והרופא נאלץ לחפשו.

לאחר הניתוח, האישה קיבלה מכתב שחרור ובו הנחו אותה להגיע לבדיקה גופנית 7ימים לאחר הניתוח כדי לוודא שהגידול אכן הוסר.

כאשר היא הגיעה לבצע את הבדיקה נאמר לה שזה מצב ממש הזוי וזה מוקדם מידי להגיע לבדיקה אגרסיבית שכזו.

לאחר הבדיקה אחד התפרים נפתח וכעת היא נדרשת לעבור עוד הליך רפואי. האם נשמע שיש פה קייס של רשלנות רפואית?

שלום רב,

נראה על פניו שהמהלך עד כה מעורר סימני שאלה לגבי איכות הטיפול אם כי פתיחת תפר אינו בהכרח מלמד על התרשלות מוכרחים לציין.
נראה על פניו כי יהיה צורך להמתין לסיום הטיפול ותשובות סופיות האם אכן הגידול הוסר במלואו כדי להתחיל לערוך בירור משפטי.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

הסיפור המטורף של מה שעברתי: הפלה השלישית שעברתי לפני כחודש.

גילו ששק ההריון השתרש בכניסה לצוואר הרחם ..והחליטו לאשפז אותי למשך שבוע לראות האם זה מתפתח וניתן לשמור אותו לאחר ההיסטוריה של ההפלות החוזרות.

הגעתי למיון עם דימום כבד וגושי דם.
בבדיקת האולטרסאונד ראו שבשק ההריון יש עובר עם דופק.

המוגלובין 11.50

יום למחרת ביצעתי אולטראסאונד חוזר ורואים עדיין עובר עם דופק . הבחורה שביצעה לי את האולטרסאונד החליטה לבדוק אם יש לי פתיחה של צוואר הרחם והכניסה לשם את היד שלה ...ואני רק בשבוע 8+3 !

איזה פתיחה לעזעזל !! ברגע שעשתה זאת נפל שק ההריון וכל תוכנו יחד עם העובר החוצה! רשלנות רפואית!

הגיע מומחה וקבע שעברתי הפלה שלמה!
שיחררו אותי לבית למנוחה ללא התערבות רפואית(ציטוטק או גרידה) עובי רירית רחם 14 ואני סובלת בדימום כבד
עובר שבוע הדימום חזק ומלא בגושים, אני חוזרת למיון בעקבות הדימום מבצעים לי בדיקה וטוענים שככה זה בהפלה ...
שוב משוחררת לבית ...למנוחה !

עובר שבוע עם אותו דימום כבד שאינו מפסיק!!
הסתיימה המנוחה והגיע הזמן לחזור לשגרה..חוזרת לעבודה אני קצינה בצבא...אני מרגישה חלשה מדממת עדיין חזק ובמחשבה שלי כבר בדקו אותי במיון וטענו שככה זה הפלה ...הרגשה לא טובה אני חלשה ועייפה ..מגיעה לבסיס עם כאבי ראש חזקים וסחרחורות...מגיעה לעצירה בתמרור עצור ונכנסת ברכב עומד (התעלפתי).

חוזרת לבית של ההורים למנוחה ...בלילה מתעוררת מתוך שינה מרגישה רטובה כולי ...כל המיטה דם...!! כולי דם...לא רוצה להבהיל את ההורים שלי ...מנסה לנקות את המיטה וללא הצלחה אמא שלי מתעוררת וצועקת לאבי לקחת אותי עכשיו למיון!

מגיעה למיון נכנסת לבדיקת דם , ממתינה ...
הרופא קורא לי לבדיקה עולה על המיטה כל הריצפה דם ..לא מצליח לעצור את הדימום, קורא לכולם להכניס אותי דחוף לניתוח..המגלובין 5 ...גרידה דחופה..
במהלך הניתוח התקשרו להורי להגיע דחוף לבית החולים מצבי לא טוב!

הרופא קורא לפרופסור דחוף לניתוח. הצליחו לנקות את כל שאריות ההריון אבל גילו מוקדים מדממים אקטרופיון.

הצליחו לעצור את הדימום בצריבה והכנסת בלון לתוך הרחם עם ג'ל לחיטוי.

מתעוררת והרופא אומר לי, כשאת חוזרת הביתה לומר ברכת הגומל ניצלת בנס.

ועוד מוסיף לא רציתי לתת לך מנות דם...עלול לפגוע בכניסה להריון.

ואני עייפה מותשת ומלאת מורפיום לשכך את הכאב הפיזי.

חושבים שיש כאן אפשרות להגיש תביעה על רשלנות רפואית בכל ההתנהלות הזאת? האם יצא לכם לטפל במקרה דומה (ברור שלי שאין סיכוי לעוד מקרה זהה) בעבר?

שלום רב,

קשה ולמעשה בלתי אפשרי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול הרפואי במקרה זה למרות התוצאה הקשה, לשם כך יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים. את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני להסבר נוסף ויעוץ.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר

עברתי קיסרי שני לפני 8 ימים.

הניתוח הכי קשה שעברתי ב-37 שנות חיי! עד כדי כך אני סובלת.

הקיסרי ה-1 השאיר בי חוויה נפלאה. הילדה היתה במצב עכוז, עשינו היפוך שלא צלח לצערי וקבענו תור לניתוח. בפועל ילדתי כ-5 ימים לפני התאריך שנקבע אך עדיין - קיסרי ספונטני, מקצועי ו...קל!

אחרי שעתיים עמדתי על הרגליים עם סיכות ברזל כאילו כלום. נכנסתי להתקלח ולהתרענן והתפננתי לי 5 ימים בבית חולים. הכל עבר חלק והצלקת עם טיפול נכון כמעט ונעלמה.

היתה לי חווית לידה נהדרת והצלחתי לתפקד עם ביתי בבית נהדר.

4 שנים אחרי. שיליית פתח קידמית, ילד במצב עכוז (לא ניתן לנסות היפוך עקב השילייה) הריון קשה מאוד, עמוס בדיקות מעקב הריון וטיפולים.

תאריך משוער 25.12 עקב השיליית פתח הקידמית נקבע קיסרי ל-09.12.

בשבוע 35+4 (יום ראשון שעבר) מגיעה למיון נשים בעקבות כאבי צירים - מגלים דימום קרוש בתוך השילייה ומחליטים לנתח באותו רגע.

ניתוח קשה, ארוך, כואב (למרות ההרדמה המקומית הרגשתי את הכאב בחזה, בכתפיים, בראש ובחילות קשות.

זריקת אפידורל - הפעם היה מורגש וכואב מאד.

אך בסופו של הסבל נולד פג קטן וחמוד שיהיה בריא.

פה הסיוט והקושי רק מתחיל.

5 ימים בבית חולים - מרותקת למיטה מתקשה לזוז, ילד באינקובטור בפגייה.

בולעת משככי כאבים בלי הכרה - כל פעולת מעיים אני מרגישה את הבטן שלי מתהפכת, הכאב ברחם הורג אותי.

משתחררים ביום חמישי ובשבת כבר מתאשפזת עם הילד שוב (כרגע באישפוז כבר יומיים) ישנה מכווצת על כורסא שאני מתקשה לקום ממנה.

איך אישה שעברה ניתוח כזה יכולה לתפקד כאם ולהיות שם בשביל התינוקי שלה?! זה לא נורמלי אבל אני מתפקדת נפלא מסתבר במצבי לחץ.

למרות הקושי מצב רוחי מרומם ואני מודה על מה שיש ושיצאנו בריאים ושלמים תודה לאל.

מתי אתחיל להרגיש הקלה? מתי אצליח ללכת לא מכופפת ולהחזיק ביד את הבטן התחתונה? מתי לעזאזל אחזור לעצמי? חייבת את התפקוד שלי חזרה.

הכינו אותי היטב וסיפרו לי כי ניתוח קיסרי שני זה כאב שלא ניתן להסביר אך לדבר כזה לא הייתי מוכנה. בכנות. סיוט.

שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת. כמובן שהתגובה וסף הכאב של כל יולדת הינם אחרים ולכן יש יולדות שההתאוששות שלהן מניתוח קיסרי הינה קלה יותר.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר

אני בשבוע 8+5 הריון ראשון.
לפני כשבועיים וחצי הלכתי לרופא פרטי לבדיקה ראשונה לבדוק דופק לעובר. הרופא אמר שלא רואה דופק וביקש שאחזור לאחר 10 ימים. כשהוא שלח אותי הביתה יצאתי ממנו בהרגשה ממש לא טובה כי הפנים שלו לא בישרו טוב אבל גם הבנתי שאולי זה עוד מוקדם מידי. חזרתי אליו בדיוק בתאריך שהוא ביקש ושוב נתן לי הרגשה רעה עוד לפני שבכלל ביצע את הבדיקה אבל בכל זאת הרמתי את הראש ואמרתי לו שיש לי הרגשה ממש טובה הפעם.

הוא התחיל את הבדיקה ולאחר 5 שניות אמר לי ולבעלי "צר לי אני לא רואה דופק". למזלי הרב אני עשיתי שיעורי בית לפני וידעתי איך דופק צריך להראות בבדיקת מוניטור וזה מה שחיפשתי מלכתחילה. פתאום אחרי שהוא הספיד לי את העובר ראיתי את הדופק של התינוק שלי בעצמי ואמרתי לו "אבל ד"ר אני רואה את הדופק" והוא בתגובה אמר "אוי נכון יש דופק"

חשוב לי לציין שלפני תחילת הבדיקה הוא אמר שבמידה ולא נראה דופק היום ניצטרך לחשוב על הצעדים הבאים= הפלה

אז ברוך השם יש דופק לעובר וכמובן שלרופא הזה אני בחיים לא אחזור.

הפחד היחיד שלי כרגע זה שיש אולי עוד בנות שעוברות את זה אולי אפילו מחוסר תשומת לב ולבסוף מפילות עובר בריא מבלי שהן ירצו. אתם חושבים שאפשר לתבוע על רשלנות רפואית לפני שהוא יעשה למישהי הפלה מיותרת?

שלום רב,

אני מבין לחלוטין את הזעזוע שעברת ואת הכעס והתסכול מהתנהלות הרופא ואמירתו הנמהרת כי אין דופק לעובר.
יחד עם זאת איני בטוח משהמקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית ואסביר מדוע. כדי להגיש תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח התרשלות של הרופא וכן נזק שנגרם. לרוב כדאי כלכלית להגיש תביעה כאשר יש חלילה נזק קבוע שכן התביעה כרוכה בעלויות בפרט עלויות חוות דעת ואילו הפיצוי על נזק חולף כמו פחד או בהלה אינו משמעותי.
ניתן לשקול במקרה זה תלונה למשרד הבריאות שאינה מחייבת חוות דעת ואולי תשמש קריאת השכמה לרופא ותמנע מקרים דומים בעתיד.

בברכת בריאות והריון קל ומוצלח,
עורך דין עופר סולר