שחר משפטי חדש לזכויות הורים
פסק דין פורץ דרך שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה בהליך, ת"א 45045-10-19 פלונית נ' בית חולים בני ציון ואח', על ידי כב' השופטת תמר נאות פרי מהווה אבן דרך משמעותית בהיסטוריה המשפטית-רפואית בישראל בכל הנוגע לבדיקות גנטיות והחובה שחלה על הרופא - להסביר על הבדיקות הללו להורים בכל הריון.
פסיקה זו קובעת ציפייה משפטית ברורה: על רופאים הוטלה החובה, כבר בשנת 2010 (וזאת בהתייחס למעקב הריון שהתנהל בשנת 2009), ליידע הורים לעתיד אודות האפשרות לבצע בדיקת צ'יפ גנטי (CMA - Chromosomal Microarray Analysis) במסגרת מעקב ההריון.
חשיבותה המרכזית של הקביעה אינה נוגעת רק לבדיקה ספציפית זו, אלא מעגנת את זכותם הבסיסית של הורים לקבל מידע מקיף על מנת שיוכלו לקבל החלטות מושכלות בנוגע להיריונם ולעתיד משפחתם.
החלטה זו מחזקת באופן משמעותי את עקרון אוטונומיית המטופל בתחום הטיפול הטרום-לידתי.
ההכרה בחובה זו החל משנת 2010 אינה רק פותרת סוגיה משפטית שהיתה עמומה, אלא גם מאותתת כי הסטנדרט המשפטי הנוגע למסירת מידע חייב להתפתח במקביל להתקדמות הטכנולוגית המהירה ברפואה, גם אם משמעות הדבר היא קביעת אמות מידה רטרואקטיביות.
פסיקה זו מדגישה את זכות המטופל לדעת ויש לה השלכות חשובות ומרחיקות לכת.
היא עשויה להשפיע על תביעות משפטיות קיימות ועתידיות, מגדירה מחדש היבטים של סטנדרט הטיפול הרפואי, ומשדרת מסר חד וברור לקהילה הרפואית בדבר החשיבות העליונה של תקשורת שקופה בכל הנוגע לאפשרויות אבחון מתקדמות, במיוחד ככל שהדבר נוגע לבדיקות גנטיות הזמינות עבור ההורים במהלך כל הריון.
כמה מילים על פלונית נ' בית חולים בני ציון ואח'
בבסיס פסק הדין עומד סיפור אנושי וטרגי. זוג, אזרחי ישראל וארה"ב, עברו טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) ולאחר מספר ניסיונות, פנו בשנת 2009, בהמלצת רופא מבית החולים בני ציון, ד"ר לויט, לקבלת תרומת ביצית במרפאת "סאביק" ברומניה.
ההליך בוצע על ידי ד"ר לויט, ובמרץ 2010 נולדו לזוג תאומים. למרבה הצער, אחד התאומים אובחן כסובל ממחלת דושן (DMD), מחלת ניוון שרירים גנטית קשה וחשוכת מרפא.
ההורים טענו כי לאורך כל הדרך הוסתר מהם מידע קריטי. בין היתר, נטען כי לא יידעו אותם אודות בעיות הקשורות למרפאה הרומנית, ולא הוצעה להם האפשרות לבצע בדיקות גנטיות מתקדמות, כגון בדיקת צ'יפ גנטי, שהיו עשויות לאתר את המחלה עוד בשלב הטרום-לידתי.
השאלה המשפטית המרכזית שעמדה לדיון היתה האם על הצוות הרפואי (בית החולים בני ציון, קופת חולים מאוחדת, ורופאים ספציפיים) חלה חובה ליידע את ההורים אודות האפשרות לבצע בדיקת CMA במהלך ההריון בשנת 2009.
הנתבעים, מנגד, טענו בין היתר כי בדיקת CMA לא היתה סטנדרט מקובל באותה עת וכי לאם הוצעה בדיקת מי שפיר רגילה.
בית המשפט קיבל את טענות התובעים וקבע כי בית החולים וקופת החולים התרשלו.
הקביעה המכרעת בפסק הדין היתה: "לשיטתי, הוכח כי בנסיבות המצטברות היה צריך לדגום את מי השפיר ולבצע בדיקת צ'יפ גנטי, ובוודאי שהיה צריך להסביר לתובעים על האפשרות לבצע את הבדיקה ולהציע להם לבצעה, גם אם באופן פרטי".
בית המשפט מצא כי בדיקת CMA היתה זמינה בישראל בשנת 2009 וכי היה בכוחה לאתר את הפגם הגנטי הספציפי שגרם למחלת דושן במקרה זה.
השופטת הדגישה כי במקרה זה חלה חובת יידוע מוגברת בשל "הנסיבות המצטברות" הייחודיות: הריון מתרומת ביצית של תורמת אנונימית, היעדר מידע על ההיסטוריה הגנטית של התורמת, ובעיות הקשורות למרפאה הזרה בה בוצעה ההפריה.
נסיבות אלו, כך נקבע, מחייבות רמת זהירות ויידוע גבוהה יותר מצד הצוות הרפואי.
נדבך משמעותי נוסף בפסק הדין הוא ההתייחסות למכתב ממשרד הבריאות משנת 2006, אשר למעשה אסר על שיתוף פעולה עם מרפאת סאביק בשל אי-הכרתה על ידי הרשויות ברומניה.
בית המשפט קבע כי אי-גילוי מכתב זה להורים היווה הפרה חמורה של חובת הזהירות ושל חובת הגילוי, ותרם משמעותית למסקנה בדבר רשלנות הנתבעים.
ההחלטה להטיל אחריות על מספר גורמים (בית החולים וקופת החולים) משקפת תפיסה הוליסטית של הטיפול הרפואי וזרימת המידע למטופל.
היא מרמזת כי כשל בחוליה אחת בשרשרת הטיפול אינו פוטר גורמים אחרים מאחריותם, במיוחד כאשר מדובר במידע חיוני לקבלת החלטות על ידי המטופל.
הכשל המידעי במקרה דנן היה רב-ממדי, ונגע הן למעמדה של המרפאה והן לזמינותה של בדיקת ה-CMA, מה שמצביע על ציפייה למערכת איתנה של שיתוף מידע ואחריות במסלולי טיפול רפואי מורכבים.
סוגיה קריטית נוספת שנדונה והוכרעה לטובת התובעים היא שאלת ההתיישנות. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה באיחור.
בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי "מירוץ ההתיישנות" אינו מתחיל בהכרח עם הופעת "קצה חוט" ראשון לחשד, אלא מהמועד בו התגבשה אצל ההורים ידיעה ממשית אודות מהות הנזק (המחלה) והקשר הסיבתי האפשרי בינו לבין ההליך הרפואי.
במקרה זה, המועד הקובע היה "הפגישה השנייה" עם ד"ר קריסטין, היועצת הגנטית בארה"ב, בה הובהרה להם האבחנה הסופית והקשר הגנטי. קביעה זו מגנה על מטופלים מפני התיישנות מוקדמת של תביעתם במקרים בהם האבחנה או הבנת הקשר הסיבתי מתעכבות.
ציר הזמן של אירועים מרכזיים בתביעה
2006: מכתב משרד הבריאות נשלח לבית החולים בני ציון בנוגע למרפאת סאביק (מקור בפסק הדין: פרקים 14, 81-82).
יולי 2009: התובעת עוברת הפריה חוץ גופית עם תרומת ביצית במרפאת סאביק, רומניה (מקור בפסק הדין: פרק 7).
יולי 2009 (זמן קצר לאחר מכן): "הפרשה הרומנית" – פשיטה משטרתית על מרפאת סאביק, ד"ר לויט מעוכב (מקור בפסק הדין: פרק 15).
היריון (2009): מעקב בישראל; בדיקת CMA לא הוצעה / בוצעה (מקור בפסק הדין: פרקים 19, 133-134).
מרץ 2010: לידת התאומים; אחד מהם מאובחן מאוחר יותר כסובל ממחלת דושן (מקור בפסק הדין: פרק 9).
31 באוקטובר 2012: ההורים מקבלים אבחנה סופית והבנה של הקשר הגנטי ("הפגישה השנייה") (מקור בפסק הדין: פרקים 53, 61-62).
27 באוקטובר 2019: הגשת התביעה (מקור בפסק הדין: פרקים 10, 53).
30 במאי 2025 בית המשפט המחוזי פוסק לטובת התובעים, קובע חובת יידוע על CMA החל משנת 2010 בהתייחס לסטנדרט הטיפול בשנת 2009.
בדיקת הצ'יפ הגנטי היתה חשובה לכל ההורים ב-2009
בדיקת הצ'יפ הגנטי, או בשמה המדעי Chromosomal Microarray Analysis (CMA), היא בדיקה גנטית מתקדמת המבוצעת על דגימת תאים עובריים, לרוב במסגרת בדיקת מי שפיר או דגימת סיסי שליה.
בניגוד לבדיקת הקריוטיפ העתיקה, המתמקדת בשינויים גדולים במבנה ובמספר הכרומוזומים, בדיקת ה-CMA מציעה רזולוציה גבוהה בהרבה.
היא מסוגלת לזהות שינויים כרומוזומליים תת-מיקרוסקופיים – כלומר, אלפי חסרים או תוספות זעירים של חומר גנטי (הנקראים microdeletions ו-microduplications) שבדיקת קריוטיפ רגילה אינה יכולה לאתר.
המשמעות הקלינית של יכולת אבחון זו היא עצומה, במיוחד בשלב העוברי.
אותם שינויים גנטיים זעירים עלולים להיות אחראים למגוון רחב של תסמונות ומצבים רפואיים קשים, ביניהם עיכוב התפתחותי, אוטיזם, מוגבלות שכלית, אפילפסיה, מומי לב מורכבים ותסמונות גנטיות רבות אחרות.
במקרה הספציפי שנדון בפסק הדין, בדיקת CMA היתה יכולה לאתר את ההכפלה הגנטית שגרמה למחלת דושן.
בית המשפט קבע כי החל משנת 2009, לכל הורה בישראל עמדה הזכות לקבל הסבר, לפיו בדיקת ה-CMA מעלה באופן משמעותי את יכולת האבחון של בעיות גנטיות בעובר בהשוואה לבדיקת הקריוטיפ המיושנת.
החשיבות של יידוע הורים אודות האפשרות לבצע בדיקת CMA טמונה בהעצמת יכולתם לקבל החלטות קריטיות התואמות את ערכיהם ונסיבות חייהם, כחלק מניהול ההריון.
מידע זה מאפשר להורים לשקול אפשרויות שונות, כגון המשך ההריון תוך היערכות ללידת ילד עם צרכים מיוחדים, או, במקרים מסוימים, הפסקת הריון.
זכות זו לבחירה מושכלת עומדת בבסיס עקרון אוטונומיית המטופל, עיקרון מרכזי במשפט הרפואי, אשר הודגש גם בפסק הדין הנדון.
היעדר יידוע עלול להוביל לתוצאות קשות. ההורים עלולים למצוא עצמם מתמודדים עם לידת ילד הסובל ממצב גנטי קשה שניתן היה לאתרו טרום-לידתית, מצב שאולי היו בוחרים להימנע ממנו או להתכונן אליו באופן שונה.
תביעות בגין "הולדה בעוולה" הן תביעות המוגשות על ידי הורים הטוענים כי לו היו מיודעים כראוי, היו מקבלים החלטות שונות בנוגע להמשך ההריון. מעבר להיבט המשפטי, הנטל הרגשי, הכלכלי והמעשי הכרוך בגידול ילד עם הפרעה גנטית קשה הוא עצום.
צ'יפ גנטי 2009 בדיקת אקסום 2017
חשוב לציין כי עולם הגנטיקה הרפואית ממשיך להתפתח בקצב מסחרר.
לאחר שבדיקת ה-CMA הפכה נפוצה יותר, נכנסו לשימוש בדיקות מקיפות אף יותר, כגון בדיקת אקסום Exome.
בדיקת WES הפכה זמינה יותר בישראל למגוון התוויות החל משנת 2017-2020 לערך, מאוחר יותר מהתקופה הרלוונטית לבדיקת ה-CMA במקרה הנדון.
אזכור התפתחות זו נועד להדגיש את העיקרון המתמשך העולה מפסק הדין: ככל שבדיקות חדשות ואינפורמטיביות יותר הופכות זמינות, הרי שחובת היידוע מתרחבת בהתאם וחלה גם עליהן.
ההיגיון המשפטי שהנחה את בית המשפט לגבי CMA בשנים 2009-2010 – זמינות הבדיקה ויכולתה האבחנתית מקימות חובת יידוע – רלוונטי גם לבדיקות כמו אקסום או ריצוף גנום מלא, הזמינות להורים בהריון בימים אלה, ויוצר סטנדרט דינמי של חובת גילוי מידע.
חשוב גם להבהיר להורים כי בדיקות סקר "סטנדרטיות" במהלך ההריון, כגון בדיקת שקיפות עורפית או חלבון עוברי (AFP), שונות מבדיקות אבחנתיות כמו בדיקת צ'יפ גנטי [2009] או בדיקות אקסום [2017].
פסק הדין מדגיש כי גם כאשר תוצאות בדיקות הסקר למצבים נפוצים (כמו תסמונת דאון) מצביעות על סיכון נמוך, עדיין יש לדון עם ההורים באפשרות לבצע בדיקות מקיפות יותר כמו CMA במיוחד בנסיבות ספציפיות כגון תרומת ביצית מתורמת לא ידועה.
השוואה בין בדיקות גנטיות טרום-לידתיות בשנת 2009
-
בדיקת קריוטיפ לאחר ניקור מי שפיר או בדיקת סיסי שליה נועדה לאיתור שינויים כרומוזומליים גדולים, לדוגמה תסמונת דאון.
-
בדיקת צ'יפ גנטי (CMA) נועדה לאיתור שינויים כרומוזומליים גדולים וגם שינויים גנטיים מזעריים, שאינם נראים בבדיקת קריוטיפ – כגון חסרים או תוספות תת-מיקרוסקופיים.
יכולת אבחון:
בדיקת הקריוטיפ הישנה, בעלת רזולוציה נמוכה, מזהה טריזומיות כמו תסמונת דאון (כרומוזום 21), טריזומיה 18, טריזומיה 13, ושינויים מבניים גדולים [עם דגש על גודל] בכרומוזומים.
בדיקת שבב גנטי בעלת רזולוציה גבוהה משמעותית לעומת הקריוטיפ, ומאפשרת אבחון של אלפי פגיעות גנטיות מזעריות בעובר, ובין השאר פגיעות גנטיות שגורמות לחלק משמעותי ממקרי האוטיזם, אפילפסיה, וכן לתסמונות גנטיות נדירות כמו תסמונות כמו די-ג'ורג', תסמונת וויליאמס או תסמונת דושן – כפי שנקבע בפסק הדין – ועוד מגוון רחב יותר של מצבים גנטיים.
נכון לשנים 2009-2010 שתי הבדיקות היו זמינות לשימוש בישראל.
בדיקת הקריוטיפ נחשבה לבדיקה סטנדרטית והיתה זמינה במסגרת הציבורית במקרים עם התוויה רפואית, למשל: גיל אם מעל 36 בהריון.
לעומתה, בדיקת הצ'יפ הגנטי היתה זמינה בעיקר במסגרת פרטית, במקרים עם התוויה רפואית מסוימת או לפי בקשת ההורים – כך לפי קביעות שפורטו בפסק הדין.
המחוזי קבע: חובה להסביר על בדיקת צ'יפ גנטי בכל הריון מאז 2009!
אחד ההיבטים המרכזיים המקנים לפסק דין זה את חשיבותו התקדימית הוא העובדה שעד לפרסומו, לא היתה קיימת בישראל הלכה פסוקה ברורה ומחייבת המטילה באופן ספציפי חובת יידוע על בדיקת CMA כחלק מסטנדרט הטיפול במעקב היריון החל משנת 2009.
מרבית התביעות בתחום הגנטיקה, שהוגשו בשל הפרת חובת היידוע, הסתיימו בפשרות מחוץ לכותלי בית המשפט, מה שמנע יצירת תקדימים משפטיים ברורים. פסיקה זו, אם כן, ממלאת חלל משפטי משמעותי.
בית המשפט, בהחלטתו, קבע למעשה כי סטנדרט הטיפול הרפואי בשנת 2010, בהתבסס על ההריון משנת 2009, כלל את החובה ליידע הורים אודות האפשרות לבצע בדיקת צ'יפ גנטי, במיוחד במקרים בהם היו קיימים גורמי סיכון או פערי מידע, כגון הריון מתרומת ביצית אנונימית.
קביעה זו מציבה רף אשר לאורו תבחן מעתה, שאלת חובת היידוע בכל הנוגע למתן הסבר על בדיקות גנטיות בהריון.
פסק הדין הנ"ל מאפשר, הלכה למעשה, להסתמך על הקביעה בעניין חובת היידוע כראיה לסטנדרט הטיפול ששרר כבר בשנת 2009. הדבר עשוי לעודד הגשת תביעות חדשות בגין מקרי רשלנות רפואית דומים, שטרם התיישנו (כאשר סוגיית ההתיישנות עצמה, כפי שנראה במקרה פלונית, גם היא מורכבת).
פסק הדין פועל אפוא כ"מנגנון מתקן" עבור תחום משפטי אפור שהתקיים בשל הנטייה ליישב תביעות מחוץ לבית המשפט.
פסק הדין מדגים את תפקידה של הרשות השופטת בהבהרת סטנדרטים כאשר ההליך האדוורסרי הרגיל אינו מניב החלטות תקדימיות.
ההכרה הרטרואקטיבית בסטנדרט טיפול שכזה עשויה ליצור חשיפה משפטית וכלכלית משמעותית עבור מוסדות רפואיים וחברות ביטוח, כפי שמשתקף מסכום הפיצוי שנפסק במקרה הנדון (5.4 מיליון ש"ח).
חשיפה זו עשויה להוביל לבחינה פרואקטיבית של נהלים מהעבר ובתקווה, גם לשינויים בגישות ניהול סיכונים עכשוויות ועתידיות בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיות חדשות ומתן הסבר ברור עליהן להורים המגיעים למעקב הריון.
יתרה מכך, פסיקה זו עשויה להשפיע על גופים רפואיים מקצועיים לעדכן את הנחיותיהם במהירות רבה יותר כדי לשקף פרשנויות שיפוטיות של סטנדרט הטיפול, במיוחד בכל הנוגע למסירת מידע על בדיקות גנטיות הזמינות עבור ההורים במהלך ההריון.
הרחבת החובה של הרופא להסביר להורים בהריון
בבסיס פסיקתו של בית המשפט עומדים עקרונות יסוד של אוטונומיית המטופל והסכמה מדעת, המעוגנים בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996.
סעיף 13(ג) לחוק קובע כי: "המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות".
בית המשפט הדגיש כי מטופל אינו יכול להעניק הסכמה אמיתית למהלך טיפולי (או לאי-נקיטת מהלך טיפולי) מבלי להיות מודע לכל החלופות הרלוונטיות ולהשלכותיהן.
פסק הדין מתבסס ומרחיב הלכות קודמות, כגון הלכת סידי (ע"א 4960/04 סידי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית), אשר קבעה כי חובת הגילוי המוטלת על רופא עשויה לחול גם על אפשרויות טיפול או בדיקה שאינן מוצעות במסגרת הרפואה הציבורית, אך זמינות באופן פרטי.
במקרה פלונית, קבע בית המשפט מפורשות: "במקרה הנוכחי, לא הוצע בכלל לתובעת לבצע את הבדיקה, ובנסיבות של המקרה הנוכחי... אני סבורה שמדובר בהפרה ברורה של חובת הגילוי".
בית המשפט אף הסתמך על פסקי דין נוספים התומכים בחובת גילוי רחבה זו, כגון הליך ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים והליך ע"א 2124/12 שירותי בריאות כללית נ' פלונית.
הרשות השופטת ממלאת תפקיד חשוב בפרשנות ויישום סטנדרט "הרופא הסביר" באופן המשקף את ההתפתחויות במדע ובטכנולוגיה הרפואית.
בית המשפט אינו קובע בהכרח כי בדיקת CMA הייתה חיבת להתבצע בכל מקרה בשנים 2009-2010, אלא שהמטופלים היו חייבים לקבל מידע אודות הבדיקה.
פסק הדין מבהיר כי "זמינות" ו"רלוונטיות" של בדיקה הן המפתח להפעלת חובת היידוע, ולא רק היותה "פרקטיקה שגרתית".
חובת הגילוי אינה סטטית אלא דינמית, ומתפתחת במקביל להתקדמות הרפואית. מה שנחשב בעבר למידע אופציונלי או ייחודי עשוי להפוך לחלק מחובת הגילוי הבסיסית ככל שתועלתה ונגישותה של בדיקה גוברות.
ההחלטה משדרת מסר ברור למשרד הבריאות, לקופות החולים ולרופאים שלנו: קיימת ציפייה מוגברת ליידוע פרואקטיבי של מטופלים אודות אפשרויות אבחון, גם אם הן מורכבות, יקרות, או אינן כלולות בסל הבריאות הציבורי.
ישנה הבחנה דקה אך חשובה וקריטית בין החובה ליידע לבין החובה לספק או להמליץ.
בית המשפט התמקד בעיקר בכשל ביידוע, אשר מנע מההורים לצמיתות את האפשרות לבחור. משמעות הדבר היא שרופאים ממלאים חלק מרכזי מחובתם על ידי קיום השיחה והצגת האפשרויות, גם אם המטופל בוחר בסופו של דבר שלא לבצע את הבדיקה.
היעדר תיעוד מספק בנוגע למידע שנמסר (או לא נמסר) למטופלת היווה אף הוא גורם משמעותי. בית המשפט אף דן ב"נזק ראייתי מובנה" שנגרם בשל היעדר רישומים הנוגעים לתורמת הביצית.
הדבר מחזק את החובה המוטלת על גורמים רפואיים לנהל רישום קפדני ומפורט של כל היבטי הטיפול, לרבות הייעוץ והמידע שנמסר למטופלים.
פסק הדין גם חושף מתח אפשרי בין זכותו של הפרט למידע מלא לבין שיקולים תקציביים ומערכתיים של שירותי הבריאות (כגון עלות והקצאת משאבים). במקרה זה, בית המשפט נתן עדיפות ברורה לזכותו של הפרט לדעת, במיוחד כאשר ההשלכות של אי-ידיעה עלולות להיות כה חמורות.
ניווט קדימה – ידע הוא כוח
פסק הדין בעניין פלונית נ' בית חולים בני ציון מהווה נקודת ציון משמעותית, במיוחד עבור תחום הייעוץ הגנטי וזכויות ההורים בישראל.
הוא מבהיר ומחזק את הציפייה המשפטית לשיתוף מידע מקיף בין רופאים למטופלים. מטרתה הסופית של פסיקה מעין זו היא להעצים מטופלים (ובמקרה זה, הורים לעתיד) באמצעות הידע הדרוש להם לקבלת החלטות אישיות ומשמעותיות ביותר בחייהם, בהתאם ליסודות האתיים של הרפואה המודרנית.
עבור ההורים, פסק הדין מעודד מעורבות פרואקטיבית בתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות. חשוב לשאול שאלות, לבקש הבהרות ולברר אודות כל אפשרויות הבדיקה הזמינות, כולל אלו שאינן מוצעות באופן שגרתי.
לרופאים מצד שני, קיימת חובה להשתלמות רפואית מתמדת בכל הנוגע לטכנולוגיות גנטיות מתפתחות ולמחויבות לייעוץ מטופלים יסודי ומתועד, המכבד את אוטונומיית המטופל.
חובה זו כללה דיון בבדיקות כמו CMA בהריונות בשנת 2009 וכוללת דיון והסבר מפורט להורים על בדיקות מתקדמות יותר כגון בדיקת אקסום או ריצוף גנום מלא משנת 2017-8 ועד היום.
פסיקה זו עשויה אף להגביר את הביקוש וההפניה לשירותי ייעוץ גנטי ייעודיים, שכן רופאים כלליים או גינקולוגים לא תמיד יוכלו להקדיש את הזמן או להחזיק בידע המומחה הנדרש לדיון מעמיק בבדיקות גנטיות מורכבות.
מקרה זה ישמש תקדים חשוב בתביעות רשלנות רפואית עתידיות בתחום הגנטיקה והאבחון הטרום-לידתי. הוא מבהיר את "כללי המשחק" המשפטיים למקרים החל משנת 2009 ואילך.
ההתפתחות המואצת של הרפואה הגנטית טומנת בחובה אפשרויות אדירות, אך גם אחריות אתית ומשפטית מורכבת. פסק דין זה מהווה צעד חיוני בהבטחת עמידה באחריות זו, תוך מתן עדיפות לבחירות המושכלות של יחידים ומשפחות.
עקרונותיו, ובפרט הדגש על הסכמה מדעת וחובת גילוי אפשרויות זמינות, רלוונטיים באופן רחב לכל תחומי הרפואה בהם טכנולוגיות חדשות מציעות יתרונות אבחוניים או טיפוליים משמעותיים, גם אם טרם הפכו ל"סטנדרט" המקובל.
ניתן לפנות למשרדה של עורכת הדין אדרה רוט לצורך קבלת ייעוץ משפטי אישי, ולצורך בחינה מעמיקה של המקרה האישי-משפחתי שלך.
קריאה נוספת: המשמעות של קבלת החלטות בחוסר ידע
גנטיקה והריון
רשלנות בלידה
ראשי נזק בתביעה
תחומי רפואה
