פסיקה: נזק חמור לעובר בשל עיכוב ניתוח קיסרי
כיום ניתן לבצע ניתוח קיסרי בשני אופנים עיקריים, באמצעות ניתוח אלקטיבי שהנו ניתוח מתוכנן שנקבע מראש או ניתוח חירום, שהנו ניתוח בלתי מתוכנן, אשר מתבצע בשל נסיבות חירום בלתי צפויות, למשל במקרה של מצוקה עוברית פתאומית במהלך הליך לידה רגיל.
במקרה של ניתוח חירום, חשוב לבצע את הניתוח הקיסרי בדחיפות ובהקדם האפשרי, מאחר וכל עיכוב מיותר עלול לגרום לנזקים קשים לעבור ו/או ליולדת.
עיכוב מיותר ובלתי מוצדק אף עלול להוות רשלנות רפואית ולחייב בתשלום פיצויים, בכל מקרה של פגיעה בעובר או באם היולדת.
במסגרת ת"א 35381-07-13 נ.א.מ נ' הסתדרות מדיצינית הדסה אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי מרכז, הוגשה תביעה בטענה לרשלנות רפואית לגבי אם שלקתה בסכרת הריונית שלא אובחנה במהלך ההריון ואשר גרמה ללידת תינוק מקרוזומי, גדל מידות, בניתוח קיסרי, כשהוא סובל מפגיעה נוירולוגית רב מערכתית ושיתוק מוחין.
התינוק נולד לזוג חרדי צעיר בשנת 2011, התביעה הוגשה בשנת 2013, ופסק הדין ניתן בשנת 2018. האם היתה בת כ-20 במועד הלידה.
מן הראיות שהוגשו בתיק עלה שהאם הגיעה לבית החולים הדסה בירושלים לקראת הלידה במהלך השבוע ה-41 להריונה. היא חוברה למוניטור עוברי ראשון בין השעות 17:42–19:00 שתוצאותיו לא היו ברורות וחד משמעיות.
בשעה 19:44 היא חוברה לניטור שני, שכבר הראה תוצאות חריגות ועל כן היא הועברה בשעה 20:13 לחדר הלידה להמשך ניטור והערכה.
כעבור 10 דקות ונוכח ממצאי הניטור החריגים, הומלץ לבני הזוג לבצע ניתוח קיסרי דחוף אולם הם סירבו לכך באופן נחרץ ללא קבלת הסכמת הרב וזאת למרות שהוסברה להם החשיבות הרבה בביצוע הניתוח נוכח הסכנה הטמונה בעיכוב הלידה לעובר.
רק בשעה 20:40 הם הסכימו לבסוף לביצוע הניתוח וזאת לאחר שהם קיבלו את האישור המיוחל של הרב.
במהלך הניתוח, התינוק חולץ באופן קשה, במשקל 5.250 קילו ובמצב של תשניק סב לידתי קשה. בתחילה אובחנה בו אנצפלופתיה, פגיעה מוחית כתוצאה מחוסר חמצן. כיום הוא סובל מנכות בשיעור של 100% בגין פיגור שכלי קשה, שיתוק מוחין קוודרפלגי ואפילפסיה.
הוריו של הפעוט פנו להתייעצות עם עורכי דין והחליטו להגיש תביעת פיצויים בעילת רשלנות רפואית, בשל האירועים שקדמו לניתוח הקיסרי בבית החולים הדסה.
טענות הצדדים בכתב התביעה ובכתב ההגנה
התביעה הוגשה על ידי התינוק והוריו כלפי קופת חולים מאוחדת שבו חברה האם והן כלפי בית החולים הדסה עין כרם שבו נולד הקטין.
כלפי קופת החולים, טענו בני הזוג שהיא התרשלה בכל הנוגע לביצוע מעקב הריון, מאחר שרופא המשפחה של האם לא טרח להפנות אותה לביצוע מעקב הריון, שלו היה נעשה, היה מאבחן שלאם יש סוכרת ההריונית ועקב כך היו נמנעים מצבו המקרוזומי של הקטין ונזקיו הקשים.
ברם, תביעה זו נדחתה, לאחר שהסתבר שרופא המשפחה של האם הודיע לה במפורש שעליה לפנות למעקב הריון, אולם היא לא טרחה לעשות דבר בעניין זה ואף לא ערכה בדיקות בסיסיות.
עוד התברר שהאם גם הגיעה במהלך ההריון לבית החולים הדסה מספר פעמים כשלא חשה בטוב, שם עלה חשד לעובר מעט גדול ונמסר לה משמעות הדבר ושעליה לבצע בדיקות שונות, מעקב הריון עודף ולחזור לביקורת – אולם גם את זאת היא לא טרחה לעשות.
כלפי בית החולים, טענו בני הזוג שהוא התרשל בכך שהפנה את האם לניתוח קיסרי בעיכוב משמעותי ומאחר שהצוות הרפואי לא התייחס כראוי למצב ברור של מצוקה עוברית שנראתה כבר במהלך הניטור הראשון שעברה האם, עת הגיעה לבית החולים לפני הלידה.
בית החולים טען שלא היה מקום לבצע ניתוח קיסרי לאחר הניטור הראשון, מאחר שתוצאותיו לא לימדו על מצוקת העובר.
מאידך, מיד לאחר קבלת תוצאות הניטור השני, כבר הובהר לבני הזוג שנוכח מצב העובר יש צורך לחלצו מיד בניתוח קיסרי, אולם הם סירבו לכך בתוקף ללא הסכמת רבם ואף שבו ואמרו "בעזרת השם, הכל יהיה בסדר" וזאת חרף ניסיונות שכנוע חוזרים ונשנים של רופאי בית החולים.
רק כעבור זמן רב ויקר, בשעה 20:40, הסכימו בני הזוג לביצוע הניתוח, לאחר שקיבלו את אישור רבם לכך. לפיכך, רק סירובם הוא שגרם לעיכוב הניתוח ולנזקי הקטין.
בית החולים גם ציין שמדובר במקרה שהיה מאד טראומטי לצוות הרפואי, נוכח התנהלותם של בני הזוג ותוצאתה הקשה.
בית המשפט הכריע: אשם תורם ופיצויים חלקיים
בית המשפט פסק שהאחריות לנזק שנגרם לקטין הנה משותפת הן להורים והן לבית החולים וזאת בחלקים שווים. כלומר, כל אחד מהם נושא באחריות ל-50% מהנזק שנגרם לקטין.
התרשלות בית החולים התבטאה בכך שהוא כשל בהתייחסותו לתוצאות הניטור הראשון, מאחר והוא היה צריך להיות זהיר מאד ולבחון היטב את ממצאיו הלא ברורים וזאת במיוחד נוכח גודלו הרב של העובר.
העובדה לפיה האם לא טרחה לבצע מעקב הריון ובכללה בדיקת העמסת סוכר, דבר שאמור לעורר חשד שמא גודלו של התינוק נובע אולי מסכרת הריונית לא מאובחנת של האם.
לפיכך, המיילדת שבחנה את ממצאי הניטור הראשון היתה צריכה לדווח עליהם לרופא בכיר, אך משהיא לא עשתה כן, חלף זמן יקר שהגביר את מצוקת העובר.
מנגד, יש לייחס אשם תורם ניכר ורשלנות רבתי גם לבני הזוג, אשר בשל סירובם הנחרץ לבצע את הניתוח הקיסרי עד לקבלת אישור רבם, עיכבו את הניתוח שלא לצורך במשך זמן רב ומיותר ובכך תרמו אף הם לנזקים שנגרמו לבנם.
בית המשפט העריך את סך כל נזקי תובעים בסכום בסך של 6,174,000 ₪, מתוכו חוייב בית החולים לשלם לתובעים רק 50%, בסך של 3,087,000 ₪ ובניכוי מחצית תגמולי הביטוח הלאומי.
בנוסף, הוא חייב את בית המשפט לשלם לתובעים את עלויות חוות הדעת הרפואיות מטעמם, ושכ"ט עורך דין בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי הסופי, לאחר ניכוי מחצית תגמולי הביטוח הלאומי כאמור.
עוד בנושא: החלטה נגד הפסקת הריון בגלל המלצה של הרב ברוח ההלכה היהודית
