אבחון תסמונת IBSN לפני ובמהלך ההריון

במידה ורק אחד מההורים העביר את הגן הפגום לילד, הילד ייחשב כנשא של הגן הפגום, אולם הוא יהיה בריא ולא ילקה בתסמונת בפועל.

לא ברור כיצד נוצרת המוטציה הגנטית, אם כי דווח כי היא מתרחשת בדרך כלל כתוצאה ממחלות מטבוליות, משפחתיות או רעילות.

למרות שככלל מדובר בתסמונת נדירה, בארץ היא יחסית נפוצה בקרב העדה הבדואית בנגב. מתוך בדיקות סקר גנטי שנערכו בקרב הבדואים בנגב בין השנים 2013-2011, עלה כי מתוך 528 נבדקים, נמצאו 59 נשאים.

כלומר, שיעור הנשאות של התסמונת בקרב הבדואים הינו 1:9. לשם ההמחשה, לפי הגדרות משרד הבריאות בארץ, מחלה גנטית נחשבת שכיחה יחסית אם היא מופיעה בתדירות של יותר מלידה אחת בכל 15,000 לידות (1:15,000).

הסיבה לתפוצת התסמונת בקרב בני העדה הבדואית, למרות שמדובר בתסמונת נדירה יחסית, נובעת מכך שבדואים רבים נוהגים להתחתן עם קרובי משפחתם ובתוך השבט שלהם, כאשר לעיתים קרובות אף מדובר בבני דודים מדרגה ראשונה.

תופעה זו מסייעת להורשת התסמונת, מאחר שכדי להימנע מכך הכרחי שלהורים יהיה מגוון גנטי רחב בהרבה.

התסמונת מתבטאת בין היתר בתופעות הקשות הבאות:

• רגרסיה התפתחותית
• דיסטוניה - הפרעה נוירולוגית-תנועתית שמתבטאת בכיווץ שרירים חזק, קבוע ולא רצוני
• ספסטיות
• קשיים בבליעה
• ניוון אופטי
• פיגור שכלי

ועוד...

תסמונת IBSN מראה את אותותיה בילד או הילדה הסובלים ממנה בסמוך לגיל שנה, כאשר בדרך כלל ניתן להבחין בשלב הראשון בהופעת קשיים בבליעה וירידה קיצונית במשקל.

כמו כן חלה נסיגה התפתחותית מהירה יחסית וניתן להבחין בהפרעות תנועה קיצוניות, עד כדי מצב שבו החולה במחלה אינו מסוגל לתפקד ומרותק למיטתו. התסמונת עלולה לגרום לפטירת החולה עוד ברם הגיעו לגיל 10.

מדובר בתסמונת גנטית חשוכת מרפא, אשר גורמת סבל רב ללוקים בה וכפועל יוצא, גם לבני המשפחה.

על מנת להימנע מלידת ילד שלוקה בתסמונת זו, מומלץ לכל אשה בדואית בארץ לעבור בדיקה גנטית על מנת לאתר נשאות של המחלה. בדיקה זו נכללת בסל הבריאות, באופן לפיו היא מומלצת לשבטים בדואיים מסויימים בנגב, אשר שמותיהם מופיעים המכון הגנטי של בית החולים סורוקה.

במידה והמדובר באשה שהנה נשאית של המחלה, ניתן לבדוק האם העובר לוקה במחלה באמצעות בדיקת מי שפיר או סיסי שליה.

מדו"ח בדבר מומים מולדים ומחלות גנטיות בקרב הבדואים בנגב שפירסם משרד הבריאות במאי 2014, עולה כי בשל השכיחות הגבוהה של מומים מולדים ומחלות תורשתיות בקרב הבדואים בנגב, בחלק גדול מהמשפחות הבדואיות יש לפחות קרוב משפחה אחד עם מום או מחלה תורשתית.

לכן חשוב מאד לערוך יעוץ גנטי בקרב זוגות בדואים, על מנת לקבוע את רמת הסיכון של הזוגות ללידת ילד בעל מום ודרכי מניעת מצב כזה.

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי לצורך ייעוץ גנטי באוכלוסיה זו לרוב יש קושי לבנות עץ משפחה בגלל הגודל הרב של המשפחה, וכן מאחר שלפונים לייעוץ לרוב אין מספיק ידע לגבי חלק מהקשרים בתוך המשפחה ו/או אבחון המדויק של החולים בה.

בעקבות הרחבת האפשרויות לאבחון טרום לידתי של מחלות תורשתיות בקרב הבדואים בנגב נצפתה עליה של מספר הבדיקות של סיסי שיליה ומי שפיר אשר בוצעו מסיבה זו.

על פי הנתונים של המחלקה לגנטיקה קהילתית והמכון הגנטי במרכז רפואי סורוקה, במהלך שנים 2012-2007 בוצעו בדיקות טרום לידתיות בקרב 136 נשים בדואיות בנגב אשר היו בסיכון למחלה תורשתית.

מאחר והיו מספר נשים אשר עברו יותר מאבחון טרום לידתי אחד בוצעו סך הכל 220 בדיקות טרום לדתיות באותה תקופה.

מתוך 220 אבחונים, 47 עוברים אובחנו כחולים וב-36 מקרים המשפחה בחרה בהפסקת ההריון – 76.6%. מתוך 107 בדיקות של סיסי שיליה, ב-23 נמצא עובר חולה וב-19 מקרים ההריון הופסק – 82.6%.  מתוך 113 בדיקות מי שפיר ב24 נמצא עובר חולה וב-17 מקרים ההריון הופסק – 70.8%.

נראה שאחוזים הגבוהים של הפסקות הריון אשר נצפו בקרב נשים אלו נובע מכך שהנשים עשו את הבדיקה מראש מתוך מודעות לסיכון של 25% לעובר שחולה במחלה מוכרת היטב במשפחה, כאשר לרוב היה לפחות חולה אחד קודם שמוכר להורים.

מכל מקום, כאשר מדובר בזוגות בדואים ובמיוחד זוגות שהנם קרובי משפחה, נדרשת ערנות גבוהה למצבם מבחינת הצוות הרפואי שמטפל בהם ולצורך להפנות אותם לייעוץ גנטי לפני הכניסה להריון ולאחר מכן, בזמן מעקב ההריון יש לבצע בדיקות מתאימות, על מנת להימנע מלידת ילד שלוקה בתסמונת זו.

אי הפניה לייעוץ גנטי כאמור או פיענוח שגוי של ממצאי הבדיקות הגנטיות, עלול להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית, בכל מקרה של לידת ילד חולה.

לקריאה נוספות: אבחון תסמונת חוסר רגישות מולד לכאב