פורום רשלנות רפואית

אז אחרי התאוששות קלה אחרי לידה שעברה בשלום - סיפור אפס ההפרדה באסותא אשדוד.

התאשפזתי ב-3/11 באם ועובר באסותא אשדוד בגלל שלא הרגשתי תנועות עובר, הייתי בשבוע 36+3 עשו לי כל יום מוניטור ואולטרסאונד לוודא שהעובר בסדר ובשבוע 37 החליטו להתחיל תהליך של זירוז כי עדיין לא הרגשתי אותו.
היו אמורים לתת לי פרופס אבל איכשהו הפתיחה התקדמה לבד ל-2.5 ס"מ ומחיקה 90% והחליטו להעביר אותי לחדר לידה.

בשעה 18:30 נכנסתי לחדר לידה וישר אמרתי שאני רוצה אפס הפרדה, נתנו לי למלא איזה טופס לא כרגע לא מצליחה להיזכר מה היה רשום שם , המיילדת שאלה אותי אם אני ארצה אפידורל אמרתי שכרגע אני מעדיפה בלי, חיברו אותי למוניטור וב-20:00 פקעו לי את המים עוד חצי שעה של מוניטור וביקשתי ללכת למקלחת להעביר שם את הצירים, הייתי שעה וחצי במקלחת מתחת למים רותחים עם צירים כואבים אבל נסבלים בערך ב-21:30 ביקשתי שיביאו לי כדור פיזיו כי לא הייתי מסוגלת להיות יותר במקלחת, ככה העברתי עוד חצי שעה בערך.

בסביבות 22:00 האחות ביקשה ממני לעלות למיטה לעשות שוב מוניטור והצירים היו כבר ממש צפופים וכואבים בערך אחרי חצי שעה התחלתי לצרוח שאני לא מסוגלת ואני רוצה אפידורל, נכנסה אליי מתמחה בדקה אותי הייתי פתיחה 4.5 וקראה למרדימה.

הגיעה האחות לחבר אותי לנוזלים והמרדימה הגיעה תוך פחות מעשר דק שנראו לי כמו נצח וכבר איבדתי את זה מהכאב צרחתי את נשמתי שאני כבר לא מסוגלת, המיילדת אמרה למרדימה להמתין רגע כי לדעתה אני כבר בלידה והיא צדקה בפחות מעשר דק הפתיחה קפצה ל-9.5 והראש כמעט בחוץ.

המיילדת אמרה למרדימה שאין כבר זמן לאפידורל ואני התחלתי לצעוק שאין מצב שאני יולדת בלי אפידורל ושמצידי שישאר בפנים.

המיילדת קראה מהר לעוד מיילדת והגיעה המתמחה שבדקה אותי מקודם והם התחילו לקבל את הלידה, צרחתי את נשמתי שאני לא מסוגלת ללדת ככה, המיילדת הרגיעה אותי ואמרה לי שהכל יהיה בסדר ואני אצליח רק שאקשיב לה והוא תכף בחוץ, איכשהו הצלחתי להקשיב לה וב-22:52 נולד הנסיך שלי במשקל של 2820 ק"ג , והתברר שהחבל טבור שלו מאוד קצר ויכול להיות שבגלל זה הוא לא הצליח לזוז יותר מידי.

ביקשתי שיחכו עם החיתוך של חבל טבור ואכן חיכו עד שלא הייתה זרימת דם.

שאלו אם אני מסכימה לשקול אותו עכשיו ולתת לאבא שיחזיק אותו עד שהשליה תצא, לשליה לקחת קצת זמן לצאת אבל ב"ה בסוף היא יצאה, המיילדת בדקה אם אני צריכה תפרים ולמזלי לא הייתי צריכה, החזירו לי את התינוק וישר הנקתי אותו.

בערך שעה וחצי אחרי הלידה המיילדת שאלה אותי אם אני מעוניינת להתקלח לפני שאני עוברת למחלקה עניתי לה שאני אשמח, היא עזרה לי לרדת מהמיטה ובינתיים הכוח עזרה הייתה עם התינוק בחדר(יש לנו עוד ילד בבית ולצערי שעה אחרי הלידה בעלי נאלץ לנסוע לקחת אותו שלא יתעורר פתאום בבוקר ויראה שהוא לא לידו).

רבע שעה אחרי זה הגיע אלונקאי שלקח אותי בכיסא גלגלים ואת התינוק לקחה המיילדת בעריסה.

הגעתי למחלקה של האפס הפרדה בערך ב-1:30 בלילה ישר הגיעה אחות הסבירה לי קצת על המחלקה ובדקה את התינוק ונתנה לו את החיסונים והמשחת עיניים עליי בזמן שאני מניקה אותו, אחרי שעה בערך הגיע רופא ילדים שגם בדק אותו לידי.

בבוקר הגיעו לעשות לו בדיקת שמיעה גם אותה עשו עליי בזמן הנקה.

למרות שזאת לידה שניה התינוק קצת התקשה בהנקה אז ביקשתי שתבוא אליי יועצת הנקה, הגיעה יועצת הנקה מקסימה שהסבירה לי שיש לו לשון קשורה ואולי בהמשך נצטרך להתיר אותה(ואכן בגיל שבוע התרנו לו את הלשון וטפו טפו הוא יונק יפה)היא ישבה איתי והסבירה לי הכל בסבלנות ונשארה איתי עד שהיא ראתה שהוא באמת מצליח לינוק טוב.

בערב שמתי לב שהוא מתחיל להצהיב אז האחות עשתה לו בדיקת צהבת עם המכשיר ויצא גבוה אז הרופא אמר לעשות בדיקת דם, עשו לו בדיקת דם עליי בזמן שאני מניקה וככה עשו כל פעם שהיה צריך לקחת שוב בדיקה כל האחיות מאוד זרמו עם זה.

בלילה השני רציתי להתקלח אבל הייתי לבד אז ביקשתי מהאחות שעבדה במשמרת שתשמור עליו כמה דק והיא בשמחה לקחה אותו לידה בתחנת אחיות ואני התקלחתי בנחת.

בקיצור הייתה לי חווית לידה מתקנת ואפס הפרדה מושלם הפעם אכן לא נפרדנו מרגע הלידה. ממליצה בחום לכל מי שגרה באזור לבוא ללדת באסותא יש שם צוות מושלם!

שכחתי לציין שבלילה שקיבלו אותי הייתי עם עוד מישהי בחדר ויום למחרת שיחררו אותה בבוקר ועד השחרור הייתי לבד בחדר.