סיפור לידת תאומים
אפס הפרדה בזיו צפת, לידת תאומים
אחרי
הריון לא צפוי, מאתגר מאוד וארוך (38 שבועות) התחילה הלידה ב-1:10 בלילה של ה-9.12 בבעיטה שהובילה לירידת מים. עשרים דקות אחכ התחילו צירים חלשים ויצאנו לבית החולים. כבר באוטו הצירים תוזמנו במרווח של 4-5 דקות וכל ציר של דקה עד דקה וחצי. בגלל שזו
לידה שלישית, כבר הכרתי את דפוס הצירים שלי וידעתי שמהר מאוד הם הופכים לצירים שאין ביניהם מרווחים כמעט, מה שלא מאפשר לי לנוח טיפה ולצבור כוחות. מתוך ההכרות הזו, ובעקבות המצאות התאום השני במצב רוחבי, קיבלתי החלטה לקחת
אפידורל די בהתחלה.
כשהגענו לבית החולים קיבלה אותנו רותי המיילדת הלא פחות ממדהימה. כמה שמחה, פרגון, תמיכה ואהבה באישה אחת. בבדיקה הייתי בפתיחה 2.5 ומחיקה 80 אחוז והועברתי לחדר לידה. הצירים התקדמו כמו שחשבתי ובפתיחה 4 קיבלתי אפידורל.
מבחינת הרופאים, היה במשמרת רופא שמאוד מאוד חשש מההחלטה שלי ללדת רגיל כשהשני במצג רוחבי וטרח לספר לי שוב ושוב על איך אני מסכנת את העובר ואת עצמי. לשמחתי, הגעתי מוכנה לרופא הספציפי הזה מסיפורים של חברות ומצאתי את עצמי מרגיעה אותו.
כשנכנס בפעם השלישית אמרתי לו: דוקטור, אתה יודע מה סוג הדם שלי? בי פוזיטיב. אז בי פוזיטיב דוקטור! אני סומכת עליך, עליי ועליהם! בכל אותו זמן רותי תומכת בי ומחזקת מהצד, יחד עם בעלי ועדי חברה מדהימה שליוותה את הלידה.
בחודשיים שלפני הלידה עשיתי הכנה מנטלית ממש חזקה על איך אני רוצה שהלידה תהיה, כתבתי ושיתפתי חברות בתרחיש הלידה ועבדתי הרבה על שחרור הטראומה מהלידה הקודמת. יום לפני עוד עשיתי דיקור ובכיתי על הטראומה והפחד שהיא עוררה בי לקדם את הלידה הזו. לשמחתי זה עזר מאוווד וכשהתחילו הצירים בירכתי את התינוקות הקטנים שלי לתוך חיי וחיינו.
התינוקות המתוקים האלה היו קשובים ומכווננים יחד איתי וחיכו להגעת משמרת בוקר כדי להתחיל את הלחיצות. לא רציתי להפרד מרותי, אבל המקסימה הזו הבטיחה וקיימה שמצוותת אליי את הצוות הכי טוב כדי שאקבל את הלידה שאני רוצה.
לידת תאומים הובילה לזה שהיו המון המון אנשים בחדר מהרגע שהתחילו הלחיצות, אבל אני הייתי בתוך עצמי, בעיניים עצומות ותומכת במתוקים שלי בהגעה שלהם לעולם. הראשון יצא לידי המיילדות שלא הפסיקו לעודד ולתמוך בשעה 7:57 בבוקר, הונח עליי ועבר מהר לאבא כדי לנסות להוציא את השני וגינלית ולא בניתוח. לשמחתי הכה רבה היה שם בדיוק את הרופא הנכון, שהכניס את היד לרחם וחיפש במשך 5 דקות, תוך התכווצות הרחם, את הרגליים של השני שיוכל למשוך אותם.
חוויה מטורפת מכל בחינה אפשרית. בזמן שהוא, המתמחה ושתי המיילדות מנסים למצוא את הרגל (הוא פנימית, המתמחה באולטרסאונד והמיילדות במישוש מבחוץ), אני לא הפסקתי לדמיין איך הוא מוצא אותה, לנשום עמוק כדי להרפות את הרחם ולדבר בלב לתינוק שלי. אחרי 7 דקות שהם מתעקשים לתת לי את הלידה שאני רוצה, נמצאה הרגל ובדחיפה אחת הוא היה בחוץ. נס.
גם הוא עבר לאבא שישב לידי וכמה דקות אחרי הוצאו שתי השיליות בשלמותן ואני בלי תפרים וקרעים.
אחרי יציאת השיליות המתוקים שלי עברו אליי ועברנו להתאוששות. אחרי שעה התבקשתי לשלוח אותם עם אבא לתינוקייה לבדיקת סוכר אבל התעקשות מינורית שלי ואחות הגיעה אלינו לבדיקה
מאותו הרגע, כל הבדיקות והביקורות נעשו בחדר, עליי ותוך כדי הנקה בלי שאצטרך לבקש בכלל.
באופן כללי, יש פה תמיכה עצומה באפס הפרדה, גם פוטו נעשה בחדר במידה ויש צורך. תומכים מאוד גם בהנקה המלאה שבחרתי לעשות. כבוד ענקי למקימות הקבוצה שדוחפות ומתעקשות לאפשר לנו היולדות את הבחירה בלידה ובאופן הביות שאנחנו בוחרות לעצמנו.
הצוותים בכל המחלקות הרבה הרבה יותר ממדהימים, והחוויה כולה היא כזה תיקון עבורי שאני מלאת הודיה.
