סולר קפלינסקי רשלנות רפואית malpractice
שיחה אישית עם עו"ד עופר סולר: 072-334-0001

פורום רשלנות רפואית


נושא
מחבר
תאריך ושעה

(סנדרה)
19/11/2019 14:53
שלום לכם

אני ובעלי מחפשים מומחה רפואי בתחום הגנטיקה שיתן חוות דעת על המקרה של הילד שלנו (בן 3) שסובל מבעיה גנטית, בשביל שנוכל לדעת האם אנחנו יכולים להגיש תביעת רשלנות רפואית. הבנתי שאתם מכירים את המומחים הכי טובים ואשמח לקבל המלצה / שם וטלפון / של מומחה רפואי בתחום הגנטי.
תודה מראש על העזרה, סנדרה.
(נטלי)
18/11/2019 09:59
חייבת יעוץ משפטי בבקשה תעזרו לי עם זה רשלנות רפואית כי אני חושבת וכל מי ששומע את המקרה חושב שכן.

בעלי נפל בבית מהסולם 8 שלבים קיבל מכה בצלעות וביד צד שמאל.

מיד דיברתי עם רופא משפחה ששלחה אותנו דחוף לחדר מיון.

במיון לאחר בדיקת דם, א.ק.ג. וצילום אמרו לנו שאין שברים ורק לקחת נגד כאבים ושחררו.

חייבת לציין שבעלי חולה סכרת לא מאוזנת מזריק אינסולין חולה לב אחרי 2 צינתורים והתקף לב.

חולה אי ספיקת כליות... עם כל זה אמרו שהכול יעבור הוא קיבל מכה יבשה.

בלילה של אותו יום היה סיוט בבוקר פניתי לקופת חולים נמסר לנו שלבעלי יש שברים בצלעות וביד עשו ישר גבס ליד ולצלעות שבורות רק כדורים במינון גבוה.

תגידו לי בבקשה מה עלי לעשות?

תודה מראש
(רן)
18/11/2019 08:33
תיאור קצר של המקרה ובסופו שאלה/ות:

נקבע לי תור לטיפול שורש (טיפול בכמה שלבים) כשבאתי להמשך הטיפול לאחר טיפול השורש עצמו התברר שנעשה טיפול שורש על השן הלא נכונה!

מפה לשם, בוצעה סתימה על השן השגויה ונקבעו תורים חדשים לטיפול שורש וההמשך שלו כמובן ללא תוספת עלות.

שורה תחתונה ככל שאני מבין - לא נגרם נזק לשן אבל כן בוצעו טיפולים שלא לצורך וכמובן חוזרים אחורה שני טיפולים, בעיקר בזבזו לי זמן יקר. אה, הטיפול בוצע דרך קופת חולים (בהנחה מטורפת כי יש לי כרטיס פלטינום).

השאלה/ות: אני מבין שיש לי פה קייס אבל רוצה לדעת אם משתלם לי להתחיל בהרפתקה הזאת של תביעת רשלנות רפואית כי הבנתי שזה לוקח המון זמן.

במילים אחרות - מה תביעה יכולה להשיג לי ובמה זה כרוך (זמן והשקעה כספית)? האם יש לכם ניסיון בתביעות על נזקים שנגרמו בזמן טיפול שיניים או כמו במקרה שלי, טיפול שיניים מיותר ושגוי?
(נופר)
17/11/2019 15:48
צהריים טובים

אני אישה נשואה בת 24 וחצי. לאורך כל ההריון הייתי עם שליית פתח מלאה, עד אשר בשבוע 35 אבחנו נעיצות. נגמר בהקדמה של הניתוח הקיסרי משבוע 37 לשבוע 36. עברתי ניתוח ארוך מאוד ומורכב, או כמו שאמר המנתח "ניתוח קיסרי הכי לא שגרתי שיש" שכולל הליך משמר במסגרתו מכניסים צנתרים עם בלוניות בקצה דרך המפשעות, לאחר הוצאת היילוד מנפחים את הבלוניות על מנת להפחית את אספקת הדם לרחם. נאמר לי שזה מפחית מאוד את הסיכון לדימום מסיבי ולכריתת רחם... בפועל, אחרי התאוששות אמרו לי שהיו בעיות בניתוח ויכול להיות שנגרם לרחם שלי נזק בלתי הפיך ולא אוכל להביא עוד ילדים לעולם בדרך טבעית, בשל הפגיעה ברחם.

רציתי לדעת האם לדעתכם יכול להיות שהנזק נגרם בגלל רשלנות רפואית, למרות שהרופא הסביר שבכל ניתוח יכולים להיות סיבוכים. אף אחד לא אמר לי שהניתוח כל כך מסוכן, שיכול להיות שלא אוכל להביא עוד ילדים בעקבותיו.

האם לעורכי הדין שלכם יש ניסיון קודם במקרים דומים ואם כן, כיצד בוחנים מקרה כזה ואיך מחליטים מי אשם בנזק הקשה שנגרם לי (אני עדיין לא מעכלת).
(מיטל)
17/11/2019 13:23
אני רוצה לברר אתכם שהרופא שלי לא עושה טעות ומתרשל בהמלצות שנתן לי.

אחרי סוג של רעלת הריון 1 שהתבטאה בלחצי דם גבוהים מאוד (ויילוד דחוף בשבוע מוקדם).

כעת בהריון 2, שבוע 14.

הייתי אמורה להתחיל לקחת מיקרופירין אבל אני פשוט חוששת שזה יכול לגרום נזק לעובר גם אם ההשלכות לא יהיו כל כך ברורות לעין. וגם נזק בשבילי.

המינון שהומלץ לי על ידי הרופא המטפל הוא 150 מ״ג עד שבוע 36.

זה מוזר לי ואני לא רוצה להתעורר מאוחר, אחרי שיגרמו נזקים לעובר.

במידע על התרופה כתוב במפורש, בין היתר:

1. אין להשתמש בשלושת חודשי ההריון האחרונים.

2. יש להשתמש בטבליה אחת ליום - 75 מ״ג - ואין לעבור על המנה המומלצת! (מודגש).

האם יכול להיות שהרופא נוהג ברשלנות כאשר הוא ממליץ בניגוד למה שכתוב בעלון השימוש של התרופה?
(מאיה)
17/11/2019 13:14
אני אובחנתי בבדיקות מיוחדות אצל רופא פרטי שהפגישות איתו נורא יקרות בתת פעילות בבלוטת התריס.

בארץ הנורמה אינה תקינה לכן אני נחשבת בקופת חולים כגבולית ולא מאפשרים לי טיפול קבוע של כדורים בבעיה הנל.

הרופא הפרטי טוען שאני חייבת לקחת כל יום כדור והוא רשם לי מרשמים.

הוא מודע לכך שהטיפול עוזר לי מאוד ומודע לכך שמי שסובל מתת פעילות חייב כדורים כל החיים.

מאחר ואני גם חולה במחלה שקופה שעדיין לא מוכרת על ידי ביטוח לאומי ולא מאפשרת לי לתפקד אין לי יכולת ולהתפרנס בכבוד אני לא יכולה להפגש עם הרופא הפרטי יותר מאחר וכל מפגש איתו עולה כ700 שח והוא מחזיק אותי כשבוייה ולא נותן לי את המרשמים כל עוד אני לא מגיעה לפגישות.

הוא יודע שהם עוזרים לי אבל משתמש בזה כדי להוציא ממני כסף גם ככה הכדורים עולים 300 שח וזה כבד עליי.

הפגישה הראשונה איתו עלתה 2900 שח ועוד כמה פגישות שנאלצתי ללכת כדי לקבל את המרשם הנל כל אחת 700 שקל.

הוא יודע שמצבי לא מאפשר לי לבוא. הוא עשה לי הנחה של כמה מפגשים ב-500 אז הכל מסתכם ב-800 שח כל פעם.

האם יש לי עילה לתבוע אותו על ההתנהלות שלו? הוא טוען שאני חייבת להיות תחת מעקב ועדיין, כשאני באה הוא לא עושה לי שום בדיקות רק מדבר על כך שאני חייבת להמשיך את הטיפול שלי כפי שהוא ממליץ.

אני עושה כך אז מה הטעם להגיע אם אין בדיקות נוספות והמלצה רפואית גורפת שמי שסובל מתת פעילות חייב טיפול בכדורים לכל החיים...

האם יש לאפשרות לתבוע את הרופא במקרה כזה? המרשמים האלה הם התרופה היחידה עבורי כרגע לרוע המזל...
(ג'ני)
15/11/2019 08:13
כשכל אמא מתכוננת ללידה הראשונה שלה אז הסביבה והחברות מכינים אותה לכך שחייה עומדים להשתנות. מכינים אותה שתחווה אושר גדול לצד מחסור בשעות שינה, חוסר ספונטניות והתעסקות אינסופית בפיפי וקקי- הייתי קונה את זה עכשיו בלי לחשוב פעמיים.

יש הורים שבכלל דוגלים בגישה שהם צריכים להמשיך בחייהם כרגיל כי הילד מצטרף לחייהם ולא הם מצטרפים לחייו, כך שהם ימשיכו לצאת ולבלות והילד יצטרך להתאים את עצמו לשגרת חייהם- אלה ההורים המזליסטים שאני מקווה שהמזל הזה יהיה גם מנת חלקי בילד הבא.

אף אחד וגם שום דבר לא מכין או יכול להכין אותך, ללידה מוקדמת ולהשלכות שלה עליך פיזית ונפשית, על התינוק וההתפתחות שלו, על הזוגיות ועל החיים שלך באופן כללי.

אתן לכם נגיעה ממש על קצה המזלג, של מה זה היה עבורי להפוך לאמא לראשונה לפג גיבור.

קודם כל, זה להילחם על הזכות להיות אמא. כמעט שנתיים של ניסיונות להרות שכוללים מאות דקירות, בתי חולים, הורמונים, מצבי רוח משתנים, ups and downs, ענן של אי ודאות ובעיקר המון תקוות ואכזבות עד ההריון המיוחל.

שזה סוף סוף נקלט, זה היה להסתיר את ההריון מהסביבה עד לחודש החמישי בערך, מפחד שלא יצליח או מעין הרע חלילה שיגרום למשהו להשתבש בדרך, ובו זמנית להתפלל בלב שהכל יהיה בסדר.

זה לקרוא איך העובר מתפתח ברחם בכל שבוע ומה הוא אמור כבר לעשות או לשמוע, כמה אמור לשקול ואיך אמור להראות. זה לצלם את הבטן גדלה אחת לשבוע. זה לדבר אליו ולשיר לו ולהשמיע לו שירים שינעימו את זמנו ברחם.

זה להתחיל להתעניין ולקרוא על רשימת הדברים שצריך לקנות לילד או במה צריך להצטייד מחברים/משפחה ולהכין רשימה שמותאמת לכם... הספקתי רק להכין אותה כי מי מדבר בכלל על להספיק לקנות כשאת יולדת בהפתעה לפני הזמן ...

זה לקרוא על "אפס הפרדה" שמבוססת מחקרית, עד כמה זה חשוב לעשות השהייה של חיתוך חבל התבור לאחר הלידה, עד כמה זה חשוב לעשות עור לעור כבר בחדר הלידה וגם בזמן ההתאוששות, הן לילוד והן להחלמה מהירה יותר של האם מהלידה, ולהפחתת הסיכון לדכאון אחרי לידה. לקרוא עד כמה עור לעור והנקה כבר בחדר הלידה עוזרים לחיבור הראשוני עם התינוק ולביסוס ההנקה לאחר מכן. זה להתחיל לברר באיזה בתי חולים זה מקובל ולקבוע סיורים בשני בתי חולים שאת שוקלת ללדת בהם, כדי לבדוק ולהשוות באיזה מהם מחלקת אפס ההפרדה יותר טובה והצוות יותר תומך בעניין ופחות מערים קשיים. זה לקבוע קורס הכנה ללידה לשבוע 32 באותו בית חולים שהחלטת שתלדי בו כי ההמלצות על מחלקת אפס ההפרדה שם היו הכי טובות.

זה להתקשר לקורס הכנת הלידה ולבקש לבטל אותו ואז כמענה על השאלה "מדוע?" של הפקידה את עונה שאת כבר לא צריכה אותו כי ילדת לפני חודש...

זה לפנטז על לידה טבעית בלי זירוזים או אפידורל ומינימום התערבות במהלך הלידה. זה לא לקחת בחשבון בכלל שבלידות יש אפשרויות נוספות של קיסרי... או קיסרי חירום... או קיסרי בהול.. מי העלה זאת על הדעת בכלל? ולמה שזה יקרה לי? אצלי - שתמיד הכל מתוכנן לפרטי פרטים....

זה לאבד את התמימות ביום בהיר אחד, שעל פניו נראה כמו כל יום שגרתי. זה להבין שאין שליטה בחיים על שום דבר ואי אפשר לתכנן כל דבר ולא תמיד הכל יוצא כמו שאנחנו רוצים או חולמים. זה לא להצליח להכיל ולהפנים את הפער העצום בין המציאות האכזרית לפנטזיות ולחלומות שהיו לי עבור ההריון והלידה הזו ובכלל לחיים שלי כאמא טרייה. הפער הזה לא נתפס בעיני עד היום...

ב 14.11.2017 (שבוע 28) התעוררתי עם דימום קל והחלטתי לגשת למוקד נשים לבדיקה, כעבור 4 שעות שבהן המתנתי בין הבדיקות השונות פינו אותי בבהילות באמבולנס למיון נשים עקב צירים, קיצור צוואר רחם ופתיחה. בדיעבד הבנתי שהיו לי צירים כבר משבועות מוקדמים מאד של ההריון (מחודש שלישי או רביעי) כי הרגשתי "בטן קשה" אך רופא הנשים שלי לא ייחס לזה חשיבות... במיון ישר חיברו אותי לעירויים והתחילו לתת סטרואידים ומגנזיום ואטוסיבן לווריד בניסיון לעצור את הצירים וזריקה אחת להבשלת ריאות של העובר (את השנייה שהייתי אמורה לקבל 24 שעות אחרי לא הספקתי לקבל לצערי). גם החתימו אותי מיד על טפסים לאישור של ניתוח קיסרי וזימנו רופא מהפגייה שיסביר לי מה המשמעויות אם אני אלד בזמן הקרוב ושיעבירו את התינוק ישירות לפגייה. שמעתי אותו מדבר, אבל לא הקשבתי, לא האמנתי שזה יקרה... רותקתי למיטה מנוטרת עם מוניטור ואסרו עלי לזוז. כמה שעות לאחר מכן ירדו לי המים. ועדיין הרופאה ניסתה לשדר לי אופטימיות ולהגיד שעדיין ניתן לסחוב את ההריון עוד כמה ימים או שבועות ושמי השפיר מתחדשים עם הזמן. אני בכלל לא קולטת את המצב ואת האפשרות שבאמת עוד כמה שעות ההריון שלי עלול להסתיים... אני בכלל לא קולטת שאני אמורה להישאר באשפוז בבית חולים עד הלידה, מתי שהיא לא תקרה. אני רק רוצה שהצירים יפסקו ולהשתחרר הביתה. מספר שעות אחרי ירידת המים (ובסה"כ 17 שעות מהרגע שאשפזו אותי) ביקשתי רשות לקום לשירותים ולהסתובב קצת בחדר כדי להזיז את השרירים הכואבים. הרופא התורן אישר לי מבלי לבדוק פתיחה. קמתי לשירותים, התפנתי וחזרתי לחדר. עשיתי כמה צעדים בחדר והופ הרגשתי משהו יוצא ממני. מסתבר שנשמט ממני חבל התבור... מצב נדיר ומסכן חיים לעובר שגם ככה היה במצג עכוז. תוך שניות, החדר התמלא בהמון אנשי צוות והטיסו אותי לקיסרי בהול כשהרופא שוכב עלי עם גופו ומנסה עם ידו למנוע מהעובר לצאת החוצה. אני חסרת אונים, בהלם של חיי, מבוהלת ומפוחדת, רועדת בכל הגוף ולא מפסיקה לבכות. 3 שעות לאחר מכן התעוררתי לבד בחדר התאוששות קר ומנוכר בלי משפחה מסביב ובלי לדעת מה קורה לילד. הפרדה טוטלית. ההפך הגמור מאפס הפרדה שחלמתי עליו. שלא לדבר כבר על עור לעור והנקה בחדר הלידה (זה כבר ממש מותרות)...

זה להתקשות לספר לעצמי ולאחרים ש"ילדתי" כי לא הרגשתי בכלל שילדתי. לא הייתי בלידה. לא הייתי שותפה לה בשום צורה. עברתי ניתוח שנכפה עליי, ניתוח שלא היה בכלל באפשרויות שלי כשחשבתי על הלידה. העובר נמשך ממני החוצה על ידי המנתחים. הוצא ממני בטרם עת, לא בשל כשהסיכויים לרעתו ונקודת הפתיחה שהענקתי לו לחיים היא רחוקה מלהיות אופטימלית. עכשיו הוא שוכב בגפו באינקובטור, צריך להלחם על חייו. עוד רגשות אשם שמתווספות לסל רגשות האשמה שכל אמא באשר היא, מקבלת בהפכה לאמא.

זה לשנוא את הצלקת (הארוכה והמכוערת להחריד) שנשארה לך על הבטן ולהתקשות בכלל להסתכל ולגעת בה במשך חודשים ארוכים.

זה לפגוש את התינוק הפיצפון שלך בפגייה, 12 שעות לאחר הניתוח כשהוא שוכב באינקובטור שנראה עליו ענקי, חסר ישע, מחובר למיליון חוטים, עם עירויים בידיים וברגליים, משקפי חמצן ואני לא יכולה לנשום אותו, או להחזיק, לנחם, לחבק, ללטף. אני אומרת תינוק, אבל הוא דומה יותר לעובר עם עור דקיק ושקוף שרואים דרכו את כל הנימים וכל גופו בגודל כף ידי והזרועות בגודל האצבע שלי ...ככה נראה עובר ששוקל קילו וקצת שהם בעצם רק עור ועצמות. ככה זה כשעובר יוצא בטרם עת מהרחם בתחילת חודש שביעי... בזמן שהוא עוד אמור להישאר בבטן, לגדול ולשלש את משקל גופו.

זה אומר לא לישון כל הלילה מהכאבים הפיזיים של הקיסרי, שאליהם מתווסף הכאב הקשה מנשוא של ההפרדה מהתינוק שלך ומהפחד מהלא נודע והחוסר וודאות. זה לדעת איך החיים שלו התחילו ולא לדעת איך הסיפור הזה יסתיים. זה כל הזמן לקוות שהסוף שלכם יהיה סוף טוב. זה להתפלל שתיפלו בצד הטוב של הסטטיסטיקה. זה לא לישון במשך שנתיים למען האמת, מרגע הלידה ועד היום. זה לקבל את העובדה שהתינוק שלך מתקשה להירדם ולישון גם ביום וגם בלילה. מתעורר בין 3 פעמים בלילה טוב ל 10 פעמים בלילה רע מיום שחרורו הביתה... זה לנסות בכל כוחי להיות סבלנית ומכילה כשלא ישנת כבר שנתיים לילה אחד רצוף ולאכל את עצמך מרגשות אשם כשאת מאבדת את הסבלנות בפעם החמישית כשהוא מתעורר ומסרב לחזור לישון.

זה לשמוע בבוקר של יום למחרת הניתוח, את האחות שצועקת לנו לקחת את התינוקות שלנו מהתינוקייה להנקה. זה לבכות מחוסר הרגישות של האחות הזאת, שאפילו לא טרחה לבדוק שבאותו חדר שוכבת יולדת עם תינוק בפגייה. הלוואי ויכולתי לקחת את שלי ולהניק אותו ושהוא יהיה צמוד אליי בכל השהות בבית חולים כמו שחלמתי ושנשתחרר ביחד עוד כמה ימים הביתה כמו שאר הבנות במחלקה בשמחה ובששון. במקום זאת, הלכתי להדרכה להנקה שהתקיימה ב11 בבוקר וישבתי שם עם אמהות שאוחזות בתינוקות שלהן ומדריכים אותן איך לחבר את התינוק לשד. זה להרגיש אכולת קנאה. לא להבין למה זה קרה לך? זה לבקש מהמדריכה שבתום ההדרכה תשב איתך פרטנית ותדריך אותך איך לסחוט קולסטרום ולהתחיל לשאוב חלב עבור הפג שלך. זה להתחיל לסחוט ולשאוב יום למחרת הניתוח אפילו שכואב לך ולהמשיך גם כשהפטמה כבר סדוקה ומדממת.

זה להכניס את עצמך למצב של אוטומט. להדחיק רגשות וכאבים. לחשוב רק על טובתו של הקטן שלך שזקוק לך. זה להיכנס לשגרת שאיבות מתישה של כל שלוש שעות בחדר השאיבות במחלקה או בפגייה. זה להלחם על כל טיפה כי את יודעת כמה כל טיפה של חלב אם זה זהב עבור הפג שלך שאין לו מערכת חיסונית.

זה להשתחרר לאחר 5 ימים ממחלקת יולדות בידיים ריקות כשאת יודעת שאת צריכה להשאיר את הילד שלך לבד בפגייה בלי אמא שלו. ילד שהוא בעצם עדיין עובר שכל מה שהוא צריך זה את החום וההגנה של אמא שלו. זה קורע אותך לגזרים... הרגשה שלא ניתן לתאר במילים. שאני לא מאחלת לאף אחד להרגיש.

זה לחכות 6 ימים מהיום שנולד עד שיאשרו לך להחזיק אותו לשעה ולהיות הכי מאושרת בעולם. זה לחזור למחרת בבוקר ולגלות שבלילה חלה החמרה במצבו ושהרופאים לא יודעים מה יש לו- זה להיות הכי לא מאושרת שהיית בחיים שלך. זה להבין שהפגייה זה רכבת הרים מטורפת של רגשות וכל יום עומד בפני עצמו ולא מעיד על היום שיבוא למחרת. זה לאזן כל הזמן בין האופטימיות למציאות ולנסות לשמור על תקווה ואמונה בפג שלך ובאותו הנשימה לא לתלות תקוות גדולות מדי כי זה יכול להיגמר כל רגע. הרופאים יודעים שהוא חטף זיהום בדם ולא יודעים בדיוק איזה. נותנים לו טיפול אנטיביוטי כללי במשך כמה ימים עד שמגלים בדיוק באיזה חיידק מדובר ועד שמתחילים לטפל בו ספציפית. זה להמשיך לשאוב כל שלוש שעות למרות שהכניסו אותו לצום של שבוע בגלל הזיהום בדם. זה לשאוב עבור המקפיא רק כדי לשמר את תפוקת החלב ליום שבו הוא ישוב בתקווה לקבל אותו. זה להאשים את עצמך שאולי הוא חטף את הזיהום דרך העור ממך בזמן שהחזקת אותו בקנגרו.

זה לרוץ כל בוקר לפגייה עם צידנית עם כוסות חלב האם ששאבת לו מהערב ועד הבוקר למחרת.

זה לרוץ אחרי הרופאים של הפגייה במסדרונות הפגייה כדי לדלות מהם פיסות מידע על מצבו וההתקדמות שלו.

זה לראות איך פותחים לו בנוכחותי עירוי בווריד (אחד מבין עשרות שפתחו לו כשלא הייתי בסביבה) ולשמוע אותו זועק, בצרחות חלושות, עם מעט הכוחות שנותרו בו, במשך דקות ארוכות שמרגישות כמו נצח, ולעמוד בצד ולבכות ולהרגיש חסרת אונים שאת לא יכולה לעשות כלום כדי להציל אותו מהעינוי הזה.

זה להגיע בוקר אחד ולגלות שגילחו לו בלילה צד אחד בראש ופתחו לו עירוי בווריד בראש, מה שגרם לווריד להתנפח כי לא הכניסו אותו טוב והאחיות לא שמו לב. זה לרוץ לדבר עם הרופא שיבוא לבדוק וייתן הנחיה לאחיות להוציא לו את זה.

זה לשבת שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים, מול האינקובטור שלו, על כיסא מברזל שלא מותאם בכלל לישיבה ממושכת ועל אחת כמה וכמה לא מתאים לאישה עם תפרים בבטן אחרי קיסרי בהול שמחזיקה את הפג שלה בקנגרו במשך שעה וחצי-שעתיים כמה פעמים ביום. זה להתנתק מהכאבים הפיזיים שלך אחרי הניתוח שרק מחמירים בישיבה הממושכת הזו, על כיסא העינויים הזה, ופשוט לפעול על אוטומט.

זה להעביר את "חופשת הלידה" בבתי חולים. זה לחכות בציפייה ליום השחרור ולייחל לו ובאותו העת לפחד מהשחרור הביתה כי הוא כבר לא יהיה מחובר למוניטור שמנתר את הנשימות שלו ואת ריכוז החמצן בדם ואת הדופק שלו, ואז איך אני אוכל לדעת אם הוא במצוקה חלילה?! כבר לא נהיה עטופים בטיפול של האחיות והרופאים 24/7. גם אחרי שחרורו הביתה, זה להמשיך לנסוע איתו לעשרות בדיקות ומעקבים של עיניים, שמיעה, התפתחות הילד, אורולוגיה, גסטרו, ריפוי בעיסוק, קלינאית, הפרעות אכילה, טיפול רגשי ולקינוח עוד 15 חיסוני RSV בנוסף לתוכנית החיסונים הרגילה של טיפת חלב. חיסונים כואבים ושורפים במיוחד שרק לשמוע את הצרחות שלו אחריהן היו גומרות אותי. זה מעקבים שלא נגמרים עד היום. זה להלחם במערכת, להלחם על הזכויות של הילד שלך, ביורוקרטיה בלי סוף, ומאות טלפונים לקבלת אישורים לטופסי 17 כולל כתיבת ערעורים על בקשות שנדחו.

זה לקנות סל קל ועגלה רק בסופ"ש שלפני יום השחרור.

זה להיות אובססיביים להיגיינה וניקיון כדי להגן עליו מפני זיהומים. זה לרחוץ את הידיים שלך עשרות פעמים ביום עם חומר חיטוי של הבית חולים (גם בתקופה של הפגייה וגם אחרי השחרור הביתה) במשך עוד חודשים ארוכים עד לרמה שכל הידיים שלך פצעים מדממים שייקח להם עוד חצי שנה להתרפא בעזרת קרמים טיפוליים.

זה לא לקבל אורחים אחרי הלידה בבית מחשש לזיהומים ומחלות. זה לא לחגוג את לידתו, לא לעשות מסיבת ברית, זה לא לקבל עזרה מאמא שלך ואחותך. זה לעשות הכלללל לבד על אדים של שינה עד שאת מרגישה שעוד רגע את קורסת. זה בעיקר להיות הרבה לבדדדד עם יצור קטן שזקוק לך ואת כל מה שיש לו והוא כל מה שיש לך באותם רגעים ואת מכריחה את עצמך לתפקד רק למענו.

זה להתנתק מהמשפחה והחברים כי אף אחד לא יכול להבין מה שעבר ועובר עליכם. קשה להסביר וגם למי יש זמן וסבלנות בכלל להתחיל להסביר? כשהשאלה הראשונה שלהם זה: "למה זה קרה?" כאילו שאני לא שואלת את זה את עצמי עד היום...והערה השנייה שלהם זה: "אבל עכשיו הוא בסדר, לא?" כאילו שברגע שמשתחררים הביתה אז את מקבלת תינוק רגיל והחיים שלך ממשיכים כרגיל וכאילו שאת יכולה לנבא עתידות ויכולה לדעת אם בעתיד הוא יהיה בסדר... אוטיזם ושיתוק מוחין חלילה מגלים רק לקראת גיל שנה ולאחריו אז איך אני יכולה לדעת עכשיו ש"הכל כבר בסדר"?????

זה לגלות יומיים אחרי שהוא משתחרר הביתה שהילד פולט ומקיא 90% ממה שאוכל וכל האכלה שלו של 50 סיסי מבקבוק נמשכת שעה וחצי ובמהלך האכילה הוא משתנק ונחנק. זה להבין מהר מאד שהילד סובל מריפלוקס חמור כך שהאוכל שהוא אוכל עולה לו בגרון באופן תמידי. לא משנה אם הוא במצב שוכב או במאונך על הידיים. הילד סובל מצרבות ומכוויות בוושט בגלל זה ונמצא בחוסר מנוחה תמידי. הוא לא מצליח לישון יותר מ 20 דקות במהלך היום וכל הרדמה שלו נמשכת שעה לפחות. זה לתת לתינוק ששוקל פחות מ 2.5 קילו, תרופה שכוללת אלכוהול שרושמים למבוגרים נגד צרבות, 3 פעמים ביום, במשך חודש וחצי. זה להאכיל במשך שעה וחצי עם הפסקות לגרבסים תקועים כל האכלה, 8 פעמים ביום ובלילה, כשבין לבין המשכתי לשאוב 4 פעמים ביום במשך חצי שעה כל שאיבה, כדי להמשיך לתת לו חלב אם ולשמר את תפוקת החלב. כל זה הותיר לי אולי 3 שעות במצטבר לישון בלילה, כשגם ב 3 שעות האלה ישנתי בכוננות כי הוא היה נחנק מהאוכל שעלה לו בגרון והייתי צריכה לזנק מהמיטה ולהרים אותו מהר. גם כשהוא כבר ישן זה היה לבדוק כל הזמן אם הוא נושם.

זה לחכות חודש אחרי השחרור עד שיגיע לקרוב ל 3 קילו כדי להתחיל בניסיונות להניק אותו כי שגרת השאיבות והאכלתו האיטית והמתישה מבקבוק ואז גם לעשות לבקבוקים שטיפה וסטריליזציה פשוט הייתה גומרת אותי פשוטו כמשמעו. זה להבין מיועצת הנקה שהיניקה שלו חלשה ולא יעילה ולהביא משקל הביתה ולשקול את הילד אחת ליומיים כדי לבדוק אם מה שהוא מצליח לינוק מספיק כדי שהוא יגדל. זה להיות כל הזמן אובססיבית סביב המשקל שלו. זה לאפשר לו לינוק כמה זמן שהוא רוצה וגם לישון על הציצי (למרות ההערות של הסביבה והמשפחה) גם אם זה אומר שהוא מחובר אלי במשך שעה וחצי כל פעם כי איך שהייתי מנתקת אותו הוא היה מתעורר, ובכל דרך אחרת לא היה מצליח להירדם. זה לגדל ילד על הידיים 90% משעות היממה במשך 9 חודשים לפחות בגלל הריפלוקס הארור הזה. זה לגלות שלילד יש הפרעות אכילה ולהעביר את כל היום בניסיונות האכלה שלו (עד היום, אם כי המצב משתפר עם הזמן). זה להבין אחרי אבחון, שהפרעות האכילה שלו נובעות מקשיי לעיסה וקושי בהזזת הלשון שמשפיעים גם על עיכוב בהתפתחות השפתית. זה להבין מרופאת ההתפתחות והקלינאית תקשורת שלילד יש דיספרקסיה ושהוא יתחיל לדבר בגיל מאוחר, במקרה הטוב אחרי גיל 3, במקרה הרע לקראת גיל 6. זה להבין שהנה אני שוב אמורים להתחיל ללמוד איך להתמודד עם האתגרים והתסכולים שילוו אותי בשנים הקרובות כי לילד קשה להביע את עצמו שפתית ומין הסתם שזה ישפיע עליו רגשית וחברתית.

זה המון טיפולים ותרגילי פיזיותרפיה שעשיתי איתו בבית. זה להלחם על כל הרמת ראש שלו בשכיבה על הבטן, על כל גלגול, על התחלה של זחילה, עמידה, הליכה. הכל בא בעבודה קשה ושום דבר לא היה ברור מאליו. זה להודות ולשמוח על כל התקדמות ולהתמלא בגאווה ובהשתאות על כל צעד.

זה לגלות חודש אחרי השחרור מהפגייה שאי אפשר לעשות לו ברית רגילה כי הוא סובל מבצקת במפשעה ובאשכים וכי יש לו בנוסף לזה תסביב של הפין שיצריך ניתוח בעוד שנה לפחות. זה לעשות לילד שלך ניתוח בגיל שנה וחצי בהרדמה מלאה לסגירת הבקע (מה שגורם לנוזלים לעבור למפשעה) וניתוח לתיקון התסביב בפין, יחד עם ברית כירורגית. זה לראות את הילד שלך מורדם. זה לחוש את כל תחושות הפחד והחרדה שליוו אותי שנה וחצי לפני ,שוב פעם מההתחלה. זה להיות שם בשבילו, לנחם ולהרגיע כשכואב לו ושורף לו, כל פעם שהוא מטיל את מימיו במשך חודש עד שהאזור מתרפא ומחלים באטיות. זה לרצות לעבור את הניתוח בשבילו רק שלא יצטרך לעבור שוב את כל הסבל הזה. כמה תינוק קטן כבר יכול לסבול? כמה?!

זה לשאוב במשך חודשיים וחצי. זה להלחם על ההנקה בשיניים ולא לוותר על אף הכאבים, הסתימות החוזרות ונשנות שכואבות לך למות, הסדקים, הפצעים, הפיטריה על הפטמות שלי ועל הלשון שלו, על אף הדלקת שהייתה לי בשד, גם כשכבר נשארו רק הנקות לילה אחרי גיל שנה ושגרמה לי לרצות להפסיק כבר להניק ולגמור עם כל הסבל הזה. בהתחלה זה היה להמשיך עם ההנקה רק עד לניתוח המיועד כדי שיהיה לי במה לנחם אותו כשכואב. אחרי זה המשכתי כדי שיהיה לי איך לשכך בלילות את כאבי השיניים שבוקעות. המשכתי כי זה עזר לנו בהסתגלות לגן שלו בגיל שנה ו 9 חודשים כשלראשונה נשאר בלעדי, ועכשיו זה להמשיך להניק כי הוא פשוט רוצה, מסרב להיגמל ומתפנק מזה. זה להיות גאה בעצמי שהצלחתי לסנן את רעשי הרקע ולמרות כל הקושי ושזה לא בא לי בקלות וטבעיות, אני ממשיכה להניק ולהעניק עד עכשיו- גיל שנתיים.

זה לגלות שכל העירויים שפתחו לו מדי יום בידיים וברגליים בפגייה, הותירו צלקות בולטות על גופו העדין, שמזכירות לי כל יום מה הוא עבר ושהוא תמיד יהיה הגיבור הקטן שלי. בכל גיל. גם כשיהיה אב לילדים.

זה לא לדעת איך עונים על שאלה פשוטה כביכול של "בן כמה הוא?" לרוב אני פשוט אומרת את הגיל המתוקן לפי התאריך שהיה אמור להיוולד, ולא לפי היום שנולד בו באמת, כדי להימנע מהערות שתמיד באות אחרי של "איזה קטן הוא נראה" ו- "למה הוא עדיין לא עושה X,Y,Z?" ואז אני צריכה להתחיל להסביר הסברים לאנשים שמילא לא מבינים בזה כלום ושואלים רק לצורך השאלה...

זה כל הזמן לתחקר מדוע זה קרה, למה הגוף בגד בך ואיך יכולתי למנוע את זה. בטוח הייתי יכולה לעשות משהו אחרת כדי שזה לא יקרה.

זה לפחד רק מהמחשבה להיכנס להריון שני מהפחד מלידה מוקדמת נוספת ולעבור את כל זה שוב, כי מי שילדה לפני הזמן פעם אחת- הסיכויים שלה ללדת שוב לפני הזמן גבוהים הרבה יותר. זה לדעת שההריון הבא שלך יהיה הריון בסיכון גבוה כבר מראשיתו. זה לדעת שתצטרכי לעשות בדיקות לפני הכניסה להריון כדי לנסות לברר מה גרם לזה, להזריק לעצמך מדי יום, משבוע מוקדם מאד, זריקות למניעת התקצרות צוואר הרחם, ולהתאשפז במחלקה להריון בסיכון בכל מקרה של חשש ללידה.

זה לדעת ממקרים אחרים של הורים לפגים שיכל להיות הרבה הרבה יותר גרוע. זה להודות כל יום על הילד שיש לך. שיצאנו בידיים מלאות מהפגייה. זה להודות כל יום שהילד בריא וחכם, מתפתח בקצב שלו, אומנם עם עיכובים ועבודה קשה ועם טיפולים ומעקבים, אבל בגדול הוא בריא ועם הזמן הוא ידביק את הפער. זה להודות שיצאנו יחסית די בזול מכל הסיפור הזה. זה לדעת שזה ימשיך ללוות אותנו בשנים הקרובות ולהתאזר בהמון בסבלנות. זה ללמוד סבלנות.

זה ללמוד שמה שלא הורג מחשל, אם כי משאיר לא מעט צלקות וטראומות. זה לקבל מהילד שלך שיעור באיך נאחזים בחיים כנגד כל הסיכויים. לקבל ממנו שיעור בלהיות סבלנית ולחיות את ההווה ולהעריך כל דבר כי באמת שום דבר שקשור לילדים לא מובן מאליו- לא היכולת להיכנס להריון, לא להחזיק הריון עד סופו, לא העובדה שיוצאים מבית החולים בידיים מלאות ולא שיש לך ילד בריא.

זה ללמוד לאהוב באמת על אף כל הקושי ואולי אף בזכותו.

זה להבין שהפגים האלה הם הגיבורים הכי גדולים, גדולים מהחיים, הם ניסים מהלכים!

יומהולדת שמח חיים של אמא:)
(אודליה)
14/11/2019 15:17
עברתי ניתוח אף כושל לפני 4 שנים. חתמתי על איזשהו מסמך לפני הניתוח (כנראה כזה שמגן על המנתח במקרה של כשלון). לא פגשתי מאז הניתוח את הרופא (רק רופא א.א.ג.).

אני מתכוונת להיפגש בקרוב עם המנתח שהתרשל.

3 אופציות: או שהוא יציע ניתוח חוזר על חשבונו, או שלא יסכים כלל לניתוח חוזר או שהוא מחזיר לי כסף (כדי שאשקיע אותו בניתוח חוזר, בלי לתבוע אותו). אני מעדיפה שיחזיר לי כסף, כדי שישקיע אותו בניתוח חוזר. ההיגיון אומר: מה הטעם שלו להחזיר כסף, אם אני עלולה לתבוע אותו בנוסף לכסף שיחזיר?
רציתי לשאול אם זה לגיטימי ומקובל - הוא מחזיר לי את מלוא הכסף, ואני חותמת על מסמך לפיו אני מתחייבת לא לתבוע אותו (הרי החזיר כסף)?

שאלה נוספת: האם אני יכולה לתבוע אותו, למרות שחתמתי על מסמך "הסכמה לניתוח" שכנראה מנער אותו מאחריות?

האם יש תקדימים של הגשת תביעת רשלנות רפואית אחרי ניתוח אף כושל למרות חתימה על מסמך ויתור תביעות?
(ר.ק)
13/11/2019 17:26
ערב טוב לעורכי הדין

הגעתי לפי המלצה של חברה בפייסבוק ואני מקווה שתוכלו לתת עצה משפטית ולהסביר מה ניתן לעשות במקרה הזה: בעלי עבר בדיקת פט סיטי נקיה לפי האבחון של הרופאים בבית החולים תל השומר - שמחנו מאוד כמובן על תוצאות הבדיקה. כעבור חודש ניגשנו לניתוח לצורך הסרת שלפוחית והתגלו גרורות בכל חלל הבטן כולל מיימת בעלי נפטר חודש ושובע לאחר מכן בהפתעה גדולה. האם זו רשלנות רפואית לפי הידע שלכם?
(רחל)
11/11/2019 10:53
לידה ראשונה, מגיעה בשבוע 39 עקב חשש למקרוזומיה - עובר גדול (בדיעבד לא כזה גדול, נולד 3.700)

מגיעים לבית החולים, מתחילים בתהליך של בלון, זירוז וכל הסיפור, 17 שעות בחדר לידה, מוניטור עוברי, צירים אין סופיים- העובר לא יורד בתעלה, מגיעים לפתיחה 9,10 אנחנו בלידה- אבל הילד לא מצליח לרדת מספיק אפילו כדי למשוך אותו באמצעות ואקום.

תוך מספר דקות מגיע רופא בכיר בבית החולים (שלא אציין את שמו) ומסביר לי שאני מקבלת כמות נאה של פיטוצין, חייב להיכנס לניתוח המצב לא יכול להימשך כך.

נכנסת לניתוח עם בעלי, הרדמה אפידורלית כמו בכל קיסרי-ומרגישה הכל ! מרגישה איך לוחצים על הבטן לחלץ את הילד, מרגישה איך לוחצים כדי לחלץ את השלייה.

ופה מתחננת בפני כל הצוות שירדימו אותי כללית שאני לא יכולה לשאת את הכאב, מה שלא ידעתי - זה שפגעו לי בשלפוחית השתן בזמן הזה, קרע רחב בשלפוחית שבגללו למעשה הרדימו אותי בהרדמה כללית, שומעת איך הרופאים מבקשים להוציא את בעלי מהחדר ומפה והלאה - מתעוררת בטיפול נמרץ, לצד בעלי שממתין יחד עם כל המשפחה שלי בחוץ, מבינה שהייתי בניתוח במשך 3 וחצי שעות מבלי שאף אחד מהם ידע מה קורה, ולמה אני לא נמצאת בחדר ההתאוששות הרגיל של כל היולדות לאחר ניתוח קיסרי.

צוות האחיות בטיפול נמרץ רואה אותי ומתעוררת ומסביר לי שעליי להירגע, היה לי ניתוח שהסתבך ובו תפרו לי את השלפוחית במהלכו, אין לי מושג איך התינוק הקטן שלי נראה, האם הוא בסדר ומה קורה איתו?

24 שעות שוהה מחלקת טיפול נמרץ ולאחריו מעבירים אותי למחלקת יולדות, כואבת, בעיקר לא מבינה אם זו לידה (ועוד בפעם הראשונה) איך מחלימים ככה? נכנסת רופאה שמסבירה לי שתהליך ההחלמה שלי הולך להיות ארוך, אשהה במחלקה בין 10-14 ימים ושעליי להיות אופטימית ולהאמין שאחזור להיות מי שהייתי לפני הלידה, אישה בריאה. (מה?)

מחוברת לקטטר במשך כל האישפוז מאחר ורוצים לבצע בקרה על השתן ועוד נקז שמחובר לי לבטן בו לוקחים דגימה של קריאטנין לבדוק שחלילה הקרע לא נשאר והשתן דולף בגוף.

החלטתי שאני לא מוותרת, שאני קמה יחד עם כל המכשירים, עם כל הכאב ועושה את זה, כל יום הולכת קצת... ועוד קצת, מתיישבת עם הקטטר ועם הנקז ועם המחטים של הליינים של ה3 סוגי אנטיביוטיקה ביום ולא מוותרת לעצמי ובטח לא לילד שלי, קמתי אליו לתינוקייה רק לאחר 4 ימים-לא היה רגע מרגש כזה !

עד שהסירו את כל המכשירים לוודא שהשתן תקין, כמובן בליווי של אורולוגים ועוד אין ספור בדיקות שנערכו בבית החולים.

אתם יכולים לקרוא לזה מחדל רפואי ולבטח זה מה שהיה-אבל זה הנס הפרטי שלי, הסיפור שלי וההחלמה הארוכה שלימדה אותי להעריך כל כך את העובדה שהצלחתי להביא בריאה לעולם !
היום אנחנו 3 חודשים אחרי, בביקורות ובדיקות מתמידות. ארי שלי נולד בריא ושלם אחרי הכל !

תודה על הנס הגלוי ותודה על זה שלמרות הכל, ולמרות כל הקושי, קמתי על הרגליים חזקה לצד התינוק שלי - כי שום דבר לא מובן מאליו !
(שני)
13/11/2019 11:31
רק בריאות! גדלי אותו בנחת...
ומקווה שאת מתחילה לאסוף את מסמכים כדי לתבוע. מה שקרה בניתוח שלך הוא רשלנות רפואית פר אקסלנס ואסור לעבור על זה בשתיקה, כי הרופאים שעשו לך את זה ימשיכו להתנהל ברשלנות גם בלידות הבאות... עד שזה לא עולה להם בכסף והם לא מתמודדים מול תביעת פיצויים הם לא יבינו את המשמעות של הנזקים שהם גורמים בהתנהלות הרשלנית הזאת.
מישהו שם עשה פאשלה, ומישהו צריך לשלם על זה.
12/11/2019 19:17
רחל שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת. פגיעות בשלפוחית השתן הן סיבוך מוכר של ניתוחי בטן בכלל וניתוחים קיסריים בפרט. שמח לשמוע שאת לקראת החלמה.

בריאות שלמה והרבה נחת,
עורך דין עופר סולר
(דר. ישראל הנדלר)
23/04/2018 10:48
אני שמח לענות על השאלות הנוגעות לניתוח הקיסרי הצרפתי החדש FAUCS French Ambulatory Ceserean Section

הרקע שלי

ראשית, מעט על הרקע שלי: אני רופא נשים מיילד מזה 23 שנים, סיימתי לימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, את ההתמחות בגינקולוגיה ומיילדות עשיתי בבית החולים שיבא ולאחר מכן שהיתי 3 שנים נוספות בארה"ב, שם עשיתי התמחות על ברפואת האם והעובר במרכז הרפואי HUTZEL בדטרויט, מישיגן, שנחשב לאחד מהמרכזים המובילים בעולם ברפואת אם ועובר. חזרתי ארצה ב 2005 ומאז ועד 2016 ניהלתי את מיון היולדות בשיבא. מ 2016 אני סגן מנהל המחלקה ובחודשים האחרונים מוניתי לסגן מנהל המערך המיילדותי. בנוסף אני אחראי על הכשרת מתמחים מכל רחבי הארץ במצבי קיצון במיילדות ומשמש כמרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב ושותף לכתיבתם של כ-40 פרסומים מדעיים. במהלך כל הקריירה שלי, ניתחתי מספר עצום של ניתוחים קיסריים בשיטת משגב לדך. אין ויכוח על כך שהניתוח בשיטת משגב לדך הוא ניתוח מצוין, עם החלמה בהחלט טובה וסבירה לנשים.

החשיפה לניתוח

ב-2016, נחשפתי דרך הפיזיותרפיסטית סיון נבות לסרטון מעניין, בו מהלך הניתוח הקיסרי בוצע בשיטה שונה, כזו המנסה לאפשר ליולדת לחוות את הניתוח הקיסרי כלידה אקטיבית, ולאחריה התאוששות ותנועה חופשית של היולדת המנותחת תוך זמן קצר מאוד, כמו שמעולם לא ראיתי קודם לכן. – נכון שיש יולדות שגם אחרי ניתוח בשיטה "הרגילה" קמות באופן יחסי מהר ומתפקדות ביחס לאחרות, אך כאן היה משהו מ-א-ו-ד שונה ולא שגרתי ביחס למה שאני מכיר בהתנהלות של נשים אחרי ניתוח קיסרי.
כמי שמאוד מאמין בעובדה שלידה צריכה להיות חוויה חיובית ומעצימה לאישה, וצריכה להתקיים בדרך שלה (אני גם תומך נלהב בדולות, בלידה בתנועה ובליווי של היולדת על פי רצונה) הרגשתי שאני חייב להכיר (או לפחות לבדוק את הנס הזה מקרוב...)

הבאת הניתוח לישראל ולעולם

בשנת 2017 נסענו סיון נבות ואני לצרפת 3 פעמים כדי לעבור את ההכשרה בטכניקה אצל המנתחים הצרפתים. ניתחתי בהנחייתם 12 ניתוחים וכאשר שלטתי בטכניקה החדשה חזרתי לארץ וניסיתי להדביק בהתלהבות שלי את כל מי שרק היה חפץ ללמוד ולהתנסות בניתוח החדשני. אך מתברר שחלומות לחוד ומציאות לחוד – ובמקום לפגוש בסקרנות והתלהבות, פגשתי בעיקר בסירוב, ביקורת, בירוקרטיה ועוד התנהגויות מצד קולגות למקצוע שיפה להשאירם מחוץ לכתב. בית החולים היחיד שהיה נכון לפתוח את הדלת ולאמץ את החדשנות, היה בית החולים לניאדו, בראשות ד"ר בן-דוד מנהל המחלקה, שם התחלתי לנתח. הניתוח פרץ לתודעה באופן דרמטי לאחר 3 הניתוחים הראשונים כאשר ידיעות אחרונות הבינו את המהפכה ובחרו לפרסם על כך כתבה. בין אוקטובר לנובמבר נותחו 12 יולדות בלניאדו, ואז משרד הבריאות (ללא קשר לניתוח הזה) הפסיק לאלתר את כל הפעילות של הרפואה הפרטית בבית חולים זה, ואני, כמו כל יתר הרופאים שניתחו באופן פרטי בלניאדו, הפסקנו את הפעילות בבית חולים זה. אמנם הפעילות הופסקה בלניאדו, אך החלום שלי, שכל מי שנאלצת לעבור ניתוח קיסרי תוכל לחוות לידה ידידותית, עדיין קיים, ובמשך כל החודשים הללו, אני ממשיך במאבק לקדם את הנושא; הרציתי על הניתוח בכל מקום אליו הוזמנתי, מתוך מטרה להפוך ניתוח זה לישים בבתי החולים הציבוריים בארץ. הצגתי אותו בסורוקה בבאר שבע, בבית החולים זיו בצפת. בבית החולים כרמל בחיפה, בכנס של הועד הצפוני של האגוד לגינקולוגיה ומיילדות בחיפה, את המנתחים הצרפתיים מהם למדתי לנתח, הבאתי לשיבא בדצמבר 2017 שם נותחו 11 יולדות ביומיים, ולאחר שעשיתי ניתוח הדגמה אחד בבית החולים כרמל, הבאתי שוב את המנתחים הצרפתיים לבתי החולים כרמל ובני ציון בחיפה בתחילת אפריל האחרון (לפני כשבועיים). במקביל, ביחד עם הרופאים הצרפתים, אנו פועלים לקידום השיטה בעולם - ביצעתי ניתוח אחד בגיאורגיה ובעוד כשבוע הוזמנתי לבצע ניתוח כזה בוילנה ליטא וביוני הוזמנתי לכנס בנושא במונקו, אני גם מנסה לפתח בובת מודל שתאפשר לרופאים לתרגל הניתוח.

אחרי שניתחתי בשיטה זו כבר 17 ניתוחים בארץ, ועוד 12 בצרפת אני מתקשה לראות את עצמי מנתח בשיטת משגב לדך. הניתוח בשיטת FAUCS הוא ניתוח שבא, קודם כל, לכבד את היולדת, את הגוף שלה ואת החוויה שלה – גם בלידה וגם בהחלמה שלאחריה.

אודות ניתוח FAUCS

הניתוח פותח לפני 20 שנה בפריס על ידי כירורג וגינקולוג צרפתי בשם DR. DENIS FAUCK ומכאן גם שם הניתוח. עד היום בוצעו כ 5,000 ניתוחים בצרפת.

- הניתוח מתאים לנשים אשר נזקקות לניתוח קיסרי ראשון או חוזר, פתיחת העור נעשית בדיוק באותה צורה ובאותו מקום ובאותו אורך של חתך בו נעשה ניתוח קיסרי רגיל ואם היה ניתוח בעבר אז על גבי הצלקת הקודמת. אין צלקת אחרת או נוספת בניתוחים חוזרים!
- הטכניקה הניתוחית ב-ת-ו-ך הבטן שונה מהנעשה בניתוח הקיסרי בשיטת משגב לדך ("הרגיל") מכבדת יותר את האנטומיה של רקמות ושרירי הבטן מבחינת כיווני החיתוך של פתיחת הבטן, משמרת את רקמת החיבור בקו האמצע של הבטן וכך אינה פוגעת בכוח של דופן הבטן (ולא גורמת להיפרדות של שרירי הבטן), מה שגורם להפחתה בכאב ומקל על ההחלמה באופן דרמטי.

- חילוץ היילוד מעט יותר ממושך ודורש מיומנות, לפיכך ניתוח זה מתאים למצבים בהם אין דחיפות בחילוץ הילוד
- חילוץ הילוד דורש שיתוף פעולה של היולדת מה שהופך אותה לאקטיבית בלידה והיולדת רואה את הילוד נולד מבטנה.
- סגירת הרחם נעשית בתפר מעגלי המשאיר צלקת רחמית קטנה יותר מניתוח רגיל אשר צפוי שתהיה חזקה יותר (אך זה לא נבדק מחקרית).
- סגירת העור נעשית עם תפר תוך עורי נמס, ומעליו דבק האוטם את הצלקת, מה שאומר ששום דבר לא מנקב את העור (מה שגורם כאב), אין צורך להוציא תפרים, ואפילו פלסטר לא צריך להדביק מעל (כך שגם הכאב של הסרת הדבק של הפלסטר נחסך) ואפשר להתקלח כבר כשקמים מהמיטה.

היולדת קמה על רגליה והולכת לשרותים (הניתוח הינו ללא קטטר שתן) כעבור 3 שעות מסיום הניתוח עם התפוגגות ההרדמה האזורית. ולאחר כשעה נוספת מתחילה ללכת ולתפקד באופן חופשי עם כאב פחות באופן דרמטי מניתוח רגיל וללא פגיעה בכוח ובתפקוד של דופן הבטן.
החדרת הניתוח למערכת הציבורית הינה קשה ומאתגרת. אני מתנחם בכך שלמיכאל שטרק שפיתח את שיטת משגב לדך לקח כ15 שנים עד שהרופאים בארץ שוכנעו לנתח בשיטה שלו.

הניתוח כרגע מתבצע בבית חולים כרמל ובבני ציון אנו בשלב הכשרת המנתחים הבכירים שם, אשר יקחו חלק במחקר שנבצע. מחקר השוואתי (אשר לא בוצע עד היום) שלהערכתי יוכיח את יתרונות הניתוח לעומת ניתוח קיסרי רגיל. לאחר תום תקופת הלימוד נתחיל בביצוע המחקר בבתי חולים אלו. במקביל אני מנתח הניתוח בביח האנגלי בנצרת (כן נצרת.. עד לשם הגעתי כדי שאוכל לנתח בשיטה זו)

אשמח לענות לשאלות נוספות
(מנותחת)
08/11/2019 12:57
אני ביקשתי ב7.17 בפגישה מראש עם מנתח אחר מלניאדו שיעשה לי ניתוח כזה כי קראתי שיש ניתוח שבו לא חותכים את שרירי הבטן , הוא הנהן אמר אל תדאגי , מסתבר שזלזל בי לגמרי ועשה ניתוח קיסרי רגיל
(ללי)
26/07/2019 09:14
עברתי את הניתוח איתך בבני ציון במסגרת הניסוי שערכו שם . חייבת לציין שזה ניתוח מטורף שחובה להכניס ולבצע בכל בית חולים . ההחלמה שלי הייתה מטורפת , תוך 4 שעות מהניתוח כבר עמדתי על הרגליים והתקלחתי לבד, טיילתי עם התינוק כמעט ללא כאב . הייתה לי אפשרות להשתחרר אחרי 3 ימים אבל בגלל בדיקת שמיעה של הילד השתחררתי אחרי 4 ימים . עלה והצלח ואמן ושכולן יצאו בידיים מלאות ..
(מתלבטת)
20/06/2019 17:01
כמה נותחו בבני ציון ומה המסקנות עד כה?

תודה,

יערית
(שירם)
02/01/2019 21:32
האם ניתן לבצע את הניתוח אחרי 3 ניתוחים קייסרים ?
24/04/2018 17:36
שלום,

תודה על המידע המעניין ובהצלחה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
(רחלי)
23/04/2018 17:35
תודה על המידע. זה נשמע מאד מעניין. האם אישה שמבקשת לעבור את הניתוח הקיסרי החדש יכולה להיענות בסירוב על ידי הרופא שלה? למה לא מציעים את האפשרות הזאת לנשים שמיועדות לניתוח קיסרי?
(שלי)
24/04/2018 15:38
תודה רבה על המידע המעניין דר. הנדלר. אני אשאל את הרופא שלי מה דעתו על הניתוח כי כבר ברור לי שאצטרך לעבור ניתוח קיסרי בקיץ בקרוב.
(פבלו)
05/11/2019 13:10
שאלה לי - במשפט נגד בית החולים רמבם ומשרד הבריאות בו הגשנו תביעה בגובה 20 מיליון שח - הפנתה אותנו השופטת לגישור. אך למרות הדבר, והעובדה שלקח לנו מלא זמן ליצור קשר עם המשרד שמטפל בנתבעים (כל הזמן מבטיחים לחזור ולא חוזרים ועוד פחות מחודש נותר להציע הסכמה על מהות ההליך ) מה הדבר הנכון ביותר לעשות? לבקש הארכה לצד השני להגיע אתנו לשיח על מנת לקיים את ההליך או להגיש בקשה לשופטת ובה לצרף את כל המכתבים ואימיילים ששלחתי אשר לא קיבלו מענה ולבקש ממנה לדרוש מהמשיבים תשובה מדוע הם מנסים בכוונה למנוע מאתנו הליך גישור? אגב בלי קשר להליך - הנתבעים טרם קיבלו ידיעה בדבר כך שלפני 4 חודשים שלחו אתנו לגישור -זאת מתשובתה של עורכת הדין שלהם שענתה לי פעם אחת שהיא עדיין כלל לא קיבלה מהם אישור ושהיא צריכה ליידע אותם בדבר???? לא כל כך ברור לי פשוט האם הליך גישור הוא מחייב ? דבר שני שלא ברור לי , האם אני יכול לטעון לזילות בית המשפט שכן מטרת הגישור עבורנו אינה רק לסיים מהר את הפרשה זו אלא גם לא להתפרסם בצורה שתפגע בפרטיות שלנו ?

פניתי אליכם בהמלצה של כמה חברים בפייסבוק - מקווה שתוכלו לחוות דעה!

תודה מראש
07/11/2019 16:36
שלום רב,

תודה על הפניה, אני מתנצל אך מדובר ביעוץ אשר דורש הכרות עם התיק על כל פרטיו ואין לי דרך לתת לכם יעוץ ראוי רק על בסיס התיאור שמסרת. מקווה ומניח שתקבל זאת בהבנה ומקווה שעורך הדין המייצג אתכם יוכל להשיב לך בסוגיה זו.

בברכה ובהצלחה,
עורך דין עופר סולר
(רז)
04/11/2019 13:32
עברתי טיפול שורש אצל רופא פרטי.

כשהגעתי להמשך טיפול (בנייה+כתר) במרפאה של קופת החולים שלי, הרופא הראה לי את הצילום של השן והסביר לי שהטיפול שעשו לי אינו תקין ואין אפשרות להמשיך לבנייה וכתר כי יש סיכון לזיהום ודלקת - הוא הראה לי בצילום שיש תעלה אחת קצרה מדי ושתי תעלות ארוכות מדי (והסביר לי שזו הסיבה שהשן עדיין כואבת לי).

אני לא רוצה לחזור לרופא הפרטי לטיפול מתקן, מה האפשרויות העומדות לרשותי בנוגע לסכום ששילמתי על הטיפול-שורש הזה? אפשר להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה הזה?
05/11/2019 12:33
שלום רב,

עקרונית נראה שניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית אולם יש לקחת בחשבון כי היקף התביעה אינו גדול מאחר ומדובר בשן אחת. במקרים כאלו כדאי לשקול לפנות לעורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית ולבחון אפשרות פניה בכתב לרופא ובהמשך למבטחת שלו באחריות מקצועית ללא תביעה שכן תביעה מחייבת חוות דעת רפואית אשר עלותה חוצה את קו העשרת אלפים ש"ח.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(אתי)
04/11/2019 13:25
הריון רבעי בת. אחרי שלושה נינג'ות!

ההתרגשות בעיצומה. הריון לא קל דופק מהיר, חולשה, הקאות חרוניות, אמרו לי כולם, בת מגיעה אם דרמה זרמתי יאלה יעבור...

התאשפזתי בזמן ההריון מליון פעם! כל פעם סיבה אחרת ..חלמתי לידה טבעית כמו האחרון שלי. מהירה.

שבוע ועוד שבוע נהיה קשה וקשה יות ישנה כל הזמן. חסרת כוחות. בצקות. חולשות.
שבוע 35 להריון מרגישה שצריכה ללדת הרגשה בלב! אבל זה מוקדם מידי, חשבתי שאני מדמיינת.באותו השבוע יום שישי כאבי ראש(כבר הייתי רגילה היה לי כל ההריון) אומרת לבעלי שאני הולכת לנוח לא מרגישה טוב.

מגיעה למיטה שמה לב שהדופק עולה לי וחצי גוף שלי מרגישה עיקצוצים.

נזכרת באירוע מוחי שאבי עבר איתי בתור נערה וגם לו כך היה. קוראת לבעלי לחדר. בעלי נכנס עם השניצל של יום שישי . אומרת לו כואב לי הראש ומאבדת הכרה.

ישר מתקשר לאמבולנס. מגיעים מלא צוות
מתחילה לפרקס לחץ דם 180! ישירות לבית החולים בלינסון (המדהימים) אגב הוא נחנק מהשניצל.

ישירות חדר לידה ניתוח חירום שהתינוקת שחיכיתי לה כלכך לא תינזק חלילה. אני ובעלי לא תיארנו לעצמנו לרגע שאני הולכת ללדת וכ'ו סתומים קיצר.

ניתוח קיסרי יצאה הבונבונה שלי. שמה רות.
במשקל 2350 גרם!

קצת מצוקה נשימתית והועברה לשניידר להשגחה אבל בריאה ושלמה..אני בהתאוששות כאבי תופת. הרגשתי ששורפים לי את הבטן!

שמים לי מורפיום מקל מעט אבל עדיין סיוט! בחיים לא נותחתי.

כעבור חצי שעה סיטי בראש. גוררים אותי במיטה אחרי ניתוח קיסרי לאויבים שלי לא מאחלת כאב כזה מעבירים אותי למיטה של ה-CT
דמעות מרוב כאב. ניגמרת הבדיקה. חזרתי למחלקה התחלנו לשמוח בבת שלנו המתוקה שנולדה יום שישי בערב.

מוצ'ש חמי וחמותי באו לבקר. התרגשות!

דקה קודם הגיע סגן מנהל מחלקה נויורכירוגיה ד'ר בן דוד לבשר לנו שמצאו ממצא ב-CT
ציסטה במוח 9 ס'מ עומק! ובגודל 2 ס'מ שזה ענק!! ולוחץ לי על הזיכרון לטווך קצר ועוד. לכן אני סינילית.

ואומר לי ניתוח בימים הקרובים!

מה ניתוח? אני אחרי ניתוח! הוא אומר לי יכולת ללכת..ניצלת בנס!

אנשים לא יודעים שיש לה ציסטה במוח וביום בהיר פשוט מתמוטטים והולכים.

ואני ההרומנים של ההריון פרצו החוצה את כל הפירקוסים כאבים חולשה וכ'ו.
נושמת עמוק. בוכה. מנסה לעכל וכבר בהכנות לפני ניתוח.

Mri ועוד מלא בדיקות.
אחותי באה מחו'ל שלא אמות לה בטעות ולא תראה אותי לפני.

כולם מתייצבים.מתפללים. מעודדים.
ואני מרגע ההודעה המצב שלי מחמיר! מפרקסת כל היום! בין חיים למוות ממש ככה!
מגיע יום הניתוח. שלישי שבוע וחצי אחרי הלידת חירום.

קמה עם חיוך.
מאמינה שאצא בריאה ושלמה!

הסתלבטו עליי בחדר ניתוח שאני מחייכת.
ניתוח של שלוש שעות. ניכנסתי ב6 בבוקר יצאתי ב8 בערב לטיפול נימרץ בניורוכירוגיה.

יצאתי חיה והתחיל השיקום.

זה הנס האישי שלי שרציתי לשתף אתכן!
אז רות הבת המתוקה שלי שהצילה את חיי בת כמעט 3 חודשים היום ואני נולדתי מחדש בניתוח הזה!

וגם אם חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש!

אני כאן לספר את זה!

המון בריאות וילדים בריאים והריונות קלים
05/11/2019 12:13
אתי היקרה שלום,

תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור המדהים והמרתק. בטוח שרבים ימצאו בו עניין. מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(מיכל)
04/11/2019 11:15
לאחר התלבטות ביני לבין עצמי ולאחר שחזרנו לעצמנו אחרי שבועים מטורפים שאנחנו בבית בוחרת לשתף במטרה לשמוע חוות דעת של עורכי דין מומחים, אחרי שכמה בנות בפייסבוק אמרו לי שכדאי להתייעץ עם עורך דין ולבדוק אם יש עילה לקבל פיצויים.

אז הסיפור שלי מתחיל ככה,

לפני כחודש בשעה טובה ילדתי בת שנייה ילדה בריאה תודה לאל עם שיחרור תקין והכל כסדרה
במהלך ההריון כמובן לאחר סדרת בדיקות שצריכים לעבור נאמר לי כרגיל ע״י הרופאה המטפלת כי אצטרך לעבור את חיסון נגד שעלת בשבועות 27-36 אך אין חיסון זה חובה לפי בחירה עקב ״ההשלכות".

טעות מודה שבחרתי לא לעשות את החיסון מכיון שבהריון הראשון גם לא עשיתי ולא חששתי כלל מכיון שהכל היה תקין ועבר בשלום.

ילדתי בשבוע 41 בבית חולים כרמל ובזמן אישפוזי השתעלתי ללא הפסקה ולא הבנתי את הסיבה היה ממש קר ברמות של קיפאון אז הנחתי שזה התקררות קלה ממיזוג האוויר.

השתחררנו הביתה לאחר 5 ימים והשיעול עדין לא פסק רק הלך וגבר למצב של גם בשעה שמנסה להירדם זה לא קורה כי השיעול גובר וגובר ליחה מטורפת עד למצב של חנק וחוסר נשימה
לאחר ביקור אצל רופא המשפחה ש״בדק״ נאמר לי שזה אכן התקררות בגלל עונת מעבר ונתן סירופ לריכוך השיעול למשך שבוע מכיון שאני מניקה אז אסור אנטיביוטיקה.

כעבור שבוע אין הטבה במצב אלא רק הולך ומחמיר ביקור נוסף ופתאום נאמר כי יש ברונכית וכן אצטרך לקחת תרופה למרות שאני מניקה ואין זה מפריע.

כמובן שלקחתי וכמובן כמה מפתיע אין שום שינוי וכלום.

ביקור נוסף שבו כבר ביקשתי צילום חזה ובדיקה מעמיקה כי לא הגיוני בכלל
בבדיקות דימות הכל יצא תקין והרופאה מסרה שאין מה לעשות השיעול יחלוף מעצמו.

לאחר אין סוף תרופות סבתא שרק מנסה להרגיע תשיעול ואין ספור ביקורים אצל רופאים כלום ושום דבר לא משתפר רק ניהיה גרוע יותר
בראש השנה נסענו לביקור בצפון לחגוג את החג אצל משפחתי.

במהלך החג השני חשתי ממש ברע עד למצב שביקרתי במיון בצפת ושם גם נאמר שהכל תקין וזה אכן התקררות יום לאחר החג הילדה מתחילה לחרר ולהראות סימני התקררות כמובן שמיד לקחתי אותה לרופא שנתן לי מי מלח לשיחרור הליחה.

חושבים שעזר ממש לא,
החירור נמשך וביקור נוסף ואותו דבר כי אכן מדובר בהתקררות
במהלך יום שבת הילדה חסרת מנוחה וכל פעם שאוכלת מקיאה את הכל בחזרה מכחילה בצורה מפחידה משתעלת ללא הפסקה.

מחייגת ל*2700 מבקשת לדבר עם רופא און ליין חוזר אליי תוך חצי שעה ואומר לי במשפט אחד
תעשי לה הפסקות בין האוכל של 10 דקות
שיחה של בדיוק דקה.

עושה בדיוק כדבריו ללא שינוי
מחייגת שוב עונה לי האחות ואומרת לי במילים אלה בדיוק
מה התקשרת לפני 10 דקות
אמרתי לה עכשיו הפנייה למיון
מתחקרת אותי בשאלות מטומטמות שלפני בדיוק 10 דקות מסרתי תשובות לרופא
ועוד אומרת לי כמה שפחות לרדת למיון יש מלא חיידקים מצחיק משהו.

אחרי שהתחננתי שלחה הפנייה,
איך שהגעתי למיון ילדים עוד לפני שנכנסתי הרופא שחייבת לו את חי שמע את החירחור אמר לי ככה.

עוד לפני בדיקה מודיע לך באופן רשמי
הילדה מתאשפזת הילדה חסומה
לאחר סדרת בדיקות מקיפה שנמשכת עד השעות הקטנות של הלילה
נאמר לי ככה לילדה יש שעלת טיפול נמרץ דחוף.

חמצן דופק עירוי פחד אלוהים היסטריה מטורפת דופק יורד דופק עולה
ושלא נדע מצב של החייאה
מה למה איך וכיצד וכל השאלות שרק אפשר לשאול
ומסתבר שרק בטיפול נמרץ כן כן בצפת הצליחו לעלות.

על זה שאני בעצמי נדבקתי וחליתי עדין עם שיעול מטורף אך כבר לא מזיקה לאחר טיפול כמובן וכי לצערי הדבקתי את היקר לי מכל שגם תודה לאל כבר אחרי
אז למה בעצם בחרתי לשתף והסיבה היחידה היא
אמהות יקרות תעשו תחיסון
גם עם יש תופעות לוואי יומיים שלושה אל תוותרו ותתעקשו על בדיקות במיוחד לתינוקות
בורא עולם אליך אקרא בזעקה
תודה על צחוק תודה על בכי
תודה על טוב תודה על רע
בהזדמנות זאת אנצל תמקום להודות למחלקת טיפול נמרץ ילדים בית חולים רבקה זיו בצפת
אתם ללא ספק מלאכים שלובשים לבן רק חבל שהעבודה שלכם לא מספיק מעורכת
תודה על כל רגע ורגע שלא עזבתם ולא הסרתם מבט טיפול אחד על אחד
אומרים כל המציל נפש כאילו הציל עולם שלם ללא ספק זה המשפט אלייכם
תודה שהייתם שם ברגעים בהם ליבי החסיר פעימה ולא פעם אחת.

אני מבקשת לשמוע דעה של אחד מעורכי הדין שלכם, חייבת להבין אם יש מה לעשות במקרה כזה.
05/11/2019 12:01
שלום רב,

המדובר על פניו במקרה מורכב אשר קשה יהיה להעריך אך על בסיס התיאור שלך אם יהיה מתאים לתביעת רשלנות רפואית. כדי להעריך אם האיחור באבחון מחלת השעלת אצלך וההדבקה של ביתך הם אכן תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי מתאים.

אני ממליץ שתערכי פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין בעל נסיון בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה, סיכויי התביעה וכדאיותה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(אורטל)
04/11/2019 10:47
הייתי בת 27 אמא לילד מקסים בריא ושלם שמילא אותי באושר, החלטתי לאחר שנתיים שאני מעוניינת בהבאת עוד ילד לעולם, ואכן נקלטתי.

התרגשותי הייתה לאין שיעור, חיכיתי וציפיתי, קבעתי מיד תור לרופא ששלח אותי לעשות בדיקות דם.

מגיעה לרופא ומצפה כבר להתחיל את תחילת דרכי המאושרת, הרופא מתיישב מולי והוא לא נראה מרוצה מהתוצאה, בבדיקה התגלה אצלי הדבקות בוירוס מסוכן הנקרא CMV , הוא מסביר לי כי זהו וירוס שאוהב מוחות של עוברים לצערו, אין לו חיסון אלא אם כן נדבקת לפני ההריון ואז את מחוסנת אבל במקרה שלי נדבקתי בשבועות הראשונים להריון, מה שאומר שבוודאות גם בתי נדבקה, ההשלכות שיכולות להיות במקרה הקל הן, פגיעה בשמיעה או במקרים הקשים יותר, עיוורון או פיגור שכלי עם כל המשתמע מכך.

זה הימור, מצב של 50/50 את בחורה צעירה, את לא יודעת מה זה לגדל ילד עם בעיות שכאלה, יש לך עוד אפשרות להביא הרבה ילדים, חבל. מציע לך לעשות הפלה.

הרגשתי שנפלו עלי השמיים, החיוך שהיה וההתרגשות פשוט נדמו, לא ידעתי איך להגיב, התרסקתי מבכי.

בעלי ניסה להיות חזק אך התפרק לא מעט פעמים, אנחנו אנשים מאמינים אבל עדיין ציפה שאעשה הפלה בלי שהוא יאלץ לבקש כי אנחנו יודעים את המשמעות לכך מבחינתנו.

בני משפחתי ששמעו על כך, לא רצו לשמוע בכלל על האפשרות שאני אשאיר את העובר (יכולה להבין אותם, זה לא פשוט ולא קל במיוחד שחלקם נחשפו לסיפורים על ילדים שאכן נפגעו קשות ולא שרדו הרבה שנים) ההתעקשות שלהם, בעלי וגם עוד מגוון רופאים שניגשתי אליהם פשוט קבעו לי פה אחד... חבל על ההתעקשות שלך, חלקם אפילו בכעס...תפילי!!

לא חשבתי על זה אפילו לשניה מודה, אני לא מסוגלת להמית ילד הגדל בתוכי, פשוט לא מסוגלת, ועוד אחרי שהוא בחר בי. החלטתי שאני לא מפילה ויהי מה. אם זה מה שאלוהים רוצה, זה מה שיהיה מבחינתי.

מאותו רגע קיבלתי תעצומות נפש חזקות כנגד כולם, התפללתי בלי סוף, ביקשתי מנבכי ליבי בורא עולם אתה אוהב אותי אני יודעת את זה, מאמינה בכל ליבי שאתה לא תעשה לי את זה, אין סיכוי, אהבתך אלי גדולה יותר מכל אהבה של אדם בשר ודם, יודעת ומאמינה שהכל יהיה בסדר וכך המשכתי.

עברו החודשים, כמובן שישר שובצתי להריון בסיכון ונשלחתי לאינספור בדיקות בהן, מוניטור עוברי בתדירות גבוהה, אקו לב עובר, MRI ועוד כל מיני בדיקות הריון לא הכי שגרתיות. לחץ כבר אמרתי?

משמיים הגעתי לפרופסור יעקב בר, המלאך שלו ציפיתי, שאמר לי "תראי בשבועות שאת נקלטת הוא הכי מסוכן כביכול כי זה קרה בעת ההתעברות עצמה אז במקרה שכזה אם חס וחלילה היה פיגור מוחי קשה (המתאים לוירוס הזה) הילדה לא הייתה שורדת והיית עוברת הפלה טבעית אני מאמין שהעובר יצא בסדר גמור רק לא יודע לגבי השמיעה והראיה כי לא ניתן לבדוק זאת בעת בדיקת סקירת מערכות רגילה".

זה כל מה שהייתי צריכה לשמוע כדי להמשיך, יצאנו ממנו יותר מחוזקים ואני התמלאתי באמונה עוד יותר, בעלי עדיין לא היה רגוע לגמרי.

מחודש לחודש ראו תינוקת בריאה בכל איבריה מעט קטנה אבל חיצונית תודה לאל מושלמת. עכשיו השאלה מה עם נושא העיוורון והשמיעה...

שוב התמדתי בתפילות, והאמת שלא הזלתי יותר מידי דמעות כי באמת האמנתי שהכל יהיה בסדר שאני אוכיח לכולם ששום תפילה לא הולכת ריקם והאהבה האינסופית של בורא עולם היא מעל לכל הבחנה של רופא כזה או אחר מבחינתי.

הגיע יום הלידה, תוך כדי דחיפות אני ממשיכה לבקש לא מתייאשת, לידה מהירה וקלה מאוד תודה לאל, הקטנטונת מגיחה, יצאה פשוט מהממת, מבצעים בדיקת אפגר – תקינה.

בזמן האשפוז בודקים אותה, ברוך השם כל האיברים במקום, והראייה, אבל מה, ישנה לקות שמיעה באוזן אחת בלבד. חיבקתי את הממצאים האלה באהבה ואמרתי תודה רבה לך בורא עולם ישועתך היא כהרף עין!! יש לי ילדה בריאה, ובעניין האוזן, ניתן לטפל.

זכיתי לנס, ובאחת מתפילותיי, הבטחתי לבורא עולם, שאם אכן אזכה לנס אפרסם אותו והיום אני עומדת במילה שלי, באיחור רב לצערי, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.

היום יש לי נסיכה בת 4 הכי מיוחדת שיש כ"כ אהובה מי שלא יודע לא מבחין בלקות בכלל. היא איננה זקוקה למכשיר שמיעה. היא כ"כ מיוחדת שהיא מצליחה יותר מכולם לבד, באופן אבסורדי יש לה חוש קצב יותר מאחים שלה ,עצמאית ודעתנית לא קטנה שמה הוא אלה.

אז זהו סיפורי, ואין בו כדי לשכנע אף אחד לעשות משהו מיוחד, אלא רק שתדעו שיש מי ששומע את תפילותיכם, יש מי שרוצה שיהיה לנו רק טוב, וגודל אהבתו היא לאין שיעור, אל תמהרו לחרוץ גורלות, פשוט תאמינו, השליכו יהבכם עליו והוא כבר ידאג לכן.

מודה לרופאים שליוו אותי וכן נתנו לי תקווה בהם ד"ר יורם מנור, ופרופסור יעקב אמיר.

ומעל לכולם – תודה רבה לך בורא עולם!!! אין כמוך ואין עוד מלבדך! אוהבת אותך כ"כ תודה תודה תודה!!
05/11/2019 11:50
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית הלא פשוטה שעברת, שמח בשמחתך שבסופו של יום הכל בא על מקומו לטובה תודה לאל.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
(תהילה)
03/11/2019 17:37
ערב טוב לעורכי הדין

לפני חודשיים ילדתי בבית החולים העמק בעפולה.

אחרי הלידה התברר כי השיליה לא יצאה שלימה. הביאו רופאה שניסתה להוציא ביד את מה שנשאר ולאחר מכן בדקו פעמיים באולטרסאונד ואמרו שלא נשאר כלום.

כעבור שבועיים מהלידה הגעתי לחדר מיון עם חום. בדקו ומארו שיש זיהום ברחם. אשפזו אותי.

אחרי עוד בדיקה של 4 רופאים גילו סוף סוף חלק גדול של שארית שיליה. הוציאו בהרדמה מלאה את רוב החלק שנשאר.

החלמה יומיים אחרי הניתוח. כאבים כמו של מחזור. ואת מה שלא הצליחו להוציא אמורים להוציא בעוד חודש באמצעות היסטרוסקופיה - בלי הרדמה.

הרופאה שביצעה לי את ההליך הזה אמרה שניתן לחזור על ההיסטרוסקופיה כמה פעמים עד שאכן לא נשארת שום שיליה ושאין סיבה להיות בלחץ.

בהפניה של בנות בפייסבוק קראתי באתר שלכם והבנתי שיכול להיות שיהיה לי נזק רציני ואולי לא אוכל להכנס להריון בגלל הרשלנות של הרופאים...

טרם חשבתי / ניסיתי לתבוע כמובן ואין לי מושג בנושא המשפטי. אני מבקשת חוות דעת של עורך דין מטעמכם שיסביר לי מה האפשרויות שלי ומה מומלץ לעשות במצב שלי.
05/11/2019 11:48
שלום רב,

כדי להעריך אם אכן התגלתה התרשלות בטיפול לארח הלידה בנושא הותרת שארית השיליה צריך יהיה לקבל את מלוא התיעוד הרפואי וכמובן שיהיה צורך להמתין ולראות מה מתפתח מבחינת מצבך. הפגיעה ברירית הרחם וביכולת להרות הינה סיבוך אפשרי אך נדיר ואני מאחל לך כמובן שהכל יבוא על מקומו בשלום ללא נזק קבוע.

אם יתברר בהמשך שחלילה נותרה פגיעה ברירית הרחם אשר פוגעת ביכולת להיכנס להריון יהיה מקום לדעתי לברר את במקרה ולהעריך את סיכויי התביעה.

במקרים בהם לא נותר נזק קבוע ניתן לשקול גם טיפול משפטי אך יש לקחת בחשבון כי אם אין נזק קבוע היקף הפיצוי גם במקרים בהם מוכחת התרשלות מתון ביותר.

ממליץ שתערכי יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(איריס)
03/11/2019 13:56
שלום לעורכי הדין

את בני הפעוט ילדתי בניתוח קיסרי חירום, בגלל סיבוכים בלידה. תודה לאל, למרות הלחץ הרב בזמן הלידה, הכל עבור בצורה תקינה, למעט העובדה שהילד נחתך בפנים בזמן הלידה ויש לו צלקת מתחת לעין שמאל לאורך הלחי. הרופאים שראו אותו מאז הלידה (הוא בן 10 חודשים) אומרים שתשאר צלקת לכל החיים. השאלה אם מקרה כזה מצדיק פיצויים מצד הרופאים ובית החולים והאם מוצדק וכדאי להגיש תביעה על רשלנות רפואית. מצפה לשמוע את דעתכם בנושא.

שבוע טוב,
איריס
05/11/2019 11:40
שלום רב,

אפשר להערכתי במקרה כזה לשקול תביעת רשלנות רפואית כמובן שיש צורך לבחון מאת מלוא התיעוד הרפואי כדי לקבל תשובה ברורה וחד משמעית ממומחה רפואי. יש לקחת בחשבון כי תביעה כזו תחייב מתן חוות דעת הן ממומחה בתחום המיילדות והגניקולוגיה והן ממומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, חוות דעת אשר עלותן אינה מבוטלת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(סוזן)
31/10/2019 10:32
שלום לעורכי הדין

אני רוצה להגיש תביעה על רשלנות רפואית באיחור מחלת סרטן השד. אני נמצאת בטיפולים כבר 3 חודשים. התלונות הראשונות שלי לרופא המשפחה היו 7-8 חודשים לפני שגילו שיש סרטן. למה? כל מיני סיבות. למה זה גרם? שאף אחד לא יודע מה יהיה הגורל שלי ואם אצליח להחלים מהמחלה הארורה. אני אחרי ניתוח כריתת שד.

דיברתי עם עורך דין - קרוב משפחה - אומר שתביעות רשלנות רפואית נמשכות 4-5 שנים ולוקחות המנון אנרגיה ומשאבים. לא אין כוחות, אין אנרגי ולא בטוח שיש 4-5 שנים לצערי.

האם זה נכון שתביעת רשלנות רפואית נמשכת כל כך הרבה שנים? האם במקרים של מחלה מסכנת חיים כמו סרטן, יש דרך לקצר את התביעה ולסיים אותה בהליך מהיר מסיבות ברורות?
05/11/2019 11:37
שלום רב,

אכן תביעות רשלנות לרוב אינן קצרות ובדרך כלל נמשכות פרקי זמן שיכולים להגיע לשנים.
תביעות רשלנות רפואית הינן תביעות מורכבות הדורשות איסוף של מלוא התיעוד הרפואי וקבלת חוות דעת רפואיות ממומחים רפואיים, עניין אשר אשר דורש זמן לא קצר. רק כדי לבסס תביעה כזו לוקח בדרך כלל לפחות מספר חודשים לתובע ולאחר מכן לנתבע יש גם זכות לאסוף את התיעוד הרפואי המלא ולקבל חוות דעת מטעמו.
בהמשך כאשר מנסים לסיים את התיק בפשרה הנתבע זקוק לאישורים מחברות ביטוח ואף נושא זה צורך זמן. במקרים בהם יש חשש ממשי כי תוחלת חיי התובע קצרה ניתן לגבות ממנו עדות מוקדמת - הליך בו הוא מעיד סמוך לאחר הגשת התביעה טרם שהתיק נקבע לשמיעת הראיות. עדות מוקדמת לא מקצרת את זמן הטיפול בתיק אלא מבטיחה שעדות התובע תשמע.

אני סבור כי תחילה כדאי לברר אם אכן יש עילת תביעה מבוססת במקרה זה באמצעות עורך דין מנוסה בתחום, יש לבחון בפרט לא רק אם הייתה התרשלות במועד האבחון אלא גם האם פרק הזמן שחלף היה משמעותי דיו לעניין התקדמות המחלה (הנזק). מנסיוני בטיפול בתביעות בגין איחור באבחון סרטן יש מקרים מסוימים בהם להערכת אונקולוגים פרק זמן של חצי שנה לערך אינו דרמטי מבחינת הפרוגנוזה והתקדמות המחלה וכמובן שיש גידולים אגרסיביים יותר בעל קצב צמיחה מהיר הרבה יותר בהם בחצי שנה המחלה מתקדמת מאד.
ממליץ אם כך שבשלב ראשון תפני אל עורך דין מנוסה בתחום.

בברכת בריאות והחלמה,
עורך דין עופר סולר
(אסתר)
30/10/2019 13:09
שלום רב
אשמח לעזרה
אני חברת קופת חולים מאוחדת ומשלמת עבור שיא ועדיף.
אני בהריון מתחילת חודש פברואר 2019 והרופא נשים שלי שלח אותי באפריל 2019 לבצע בדיקת מי שפיר .
עם ההפניה, הלכתי למזכירת קופת חולים מאוחדת לבקש התחייבות לבית החולים.
המזכירה שאלה אותי מה גילי, עניתי לה 35 ואז היא ענתה לי את לא צריכה התחייבות כי מגיל 35 זה חינם לכל הנשים, משרד הבריאות מממן את ההוצאה.
קבעתי תאריך לבדיקת מי שפער בבית החולים.
באותו יום המזכירה בבית החולים שאלה שוב מה תאריך הלידה שלי ומתי הוסת האחרונה.
היא שוב אישרה לי שאין לי מה לשלם כי אני בת 35.
ביצעתי את הבדיקה .
לאחר כמה חודשים התקשרו אלי מבית החולים והודיעו לי שמשרד הבריאות מסרב לממן את הבדיקה כי נכנסתי להריון לפני גיל 35 ועלי לשלם 2800₪ על הטיפול הרפואי או להביא התחייבות מקופת החולים.
פניתי לקופת החולים שכמובן מסרבת לאשר התחייבות.

קיבלתי היום מכתב התראה ממשרד עו״ד שמייצג את בית החולים הדסה עין כרם.

אני לא מבינה איך המזכירות גם של קופת החולים וגם של בית החולים לא ידעו להגיד לי שמשרד הבריאות מממן מגיל 35 בתנאי שהאישה נכנסת להריון בגיל 35.

זה חוסר גילוי נאות .

אף אחד לא מוכן לקחת אחריות.

מה עלי לעשות ?
איך לענות למכת התראה ?
איך לדרוש מהם לשלם ?
תודה
05/11/2019 11:26
שלום רב,

העניין לא עונה על נושא הפורום, תביעות רשלנות רפואית.
מצטער, נסי לפנות לעורך דין אשר התמחותו תביעות צרכנות וכו'.
בברכה,
עורך דין עופר סולר
(שירלי)
29/01/2018 10:09
ינואר 2016 יום בהיר אחד. דימום קל
חשבתי לעצמי.. ליפני שבועיים קיבלתי מחזור
מה קורה פה??
הייתי בטוחה שטעיתי בחישוב..
ואז כעבור כמה ימים שוב דימום..
קבעתי תור לרופאת נשים שאמרה לי שאלו דימומים בין ווסתיים בעקבות התקן מירנה שהותקן אצלי ליפני שנתיים.
ושזה חלק מהתופעות שיכולות להיות כשיש התקן.

וגם נלקחה בדיקת פאפס בנובמבר 2015 ממש לא מזמן והיא יצאה תקינה אין מה לדאוג!

ככה הייתי חודשיים.. און אנד אוף דימום פה ושם לא קשור למחזור החודשי..חשבתי לעצמי זה בסדר זה מההתקן.
ואז יום אחד הדימום החל להתגבר.
חזרתי שוב לרופאת נשים שבדקה אותי ואמרה שההתקן כנראה זז בפנים ופוצע אותי .. וחייב להוציא אותו.
אחרי כמה דק של כאב ההתקן הוצא.
חזרתי הביתה במחשבה של הנה ההתקן בחוץ,
הדימום יפסיק בקרוב ונמשיך הלאה בשיגרה.
אך טעיתי..
שבועיים שלמים דיממתי ללא הפסקה!!!
חזרתי לרופאת נשים..
סיפרתי לה..
סיפרתי לה גם שאני נורא עצבנית ובא לי לחנוק את כל מי שנמצא ליידי!!
ושירדתי במשקל בלי שום שינוי בתזונה...
הייתי ממש חסרת אונים.. לא קל לאבד כמויות של דם ועדיין להמשיך לתפקד כרגיל!
הרופאת נשים החליטה לתת לי גלולות בהנחה שאלו יעצרו את הדימום בטוח..
אחרי שבועיים עדיין הדימום לא נפסק..
קראתי את רשימת תופעות הלוואי שכתובות בדף שיש בתוך הקופסת גלולות.. הכל כמעט היה לי !!
כאב ראש מטורף..
טשטוש בעניים וכתמים בראיה..
דופק חזק..בחילות.. סחרחורות ושאר ירקות..
מייד קבעתי תור שוב לרופאת הנשים שלי,
שנבהלה והפנתה אותי לנורולוג עם חשש לקריש דם בראש מהגלולות.
אז התקשרתי לקופ"ח.. וקבעתי תור זה לקח כמעט חודש!
חודש שאני עדיין מדממת!

הגיע היום המיוחל ונכנסתי לנורולוג סוף סוף..
שהפנה אותי בערך אחרי דקה לסיטי ראש..
שוב קבעתי תור והמתנתי חודש !!
הסיטי ראש יצא תקין. תודה לאל.
2 הפדים הכפולים בתחתונים... לא!

שוב קבעתי תור לרופאת נשים שלי כדי לעדכן אותה במתרחש..אבל עודכנתי שהיא בחופש בחודש הקרוב.
טוב.. נמתין הרי הסיטי ראש תקין והפאפ תקין.. אז אין לחץ.
בנתיים הדימום התגבר.

-->> פסח 2016

סיימנו את הארוחה של ליל הסדר נשבעת שראיתי כל אחד מיושביי השולחן כפול 2!! הרגשתי רע מאוד.
סיימנו את הארוחה וטסתי למיון נשים,
שם בדקו אותי עם אולטראסאונד ווגינאלי..
ושחררו אותי חזרה הביתה בטענה שהכל תקין לא רואים שום דבר..שום סיבה לדימום הלא מוסבר הזה.
ואני כמו חיה פצועה.. מדממת ומדממת..
אבל נבדקתי בבית החולים והכל בסדר!!
שוב הדימומים התגברו..
ובנתיים בין לבין דימום היה לי תחושה שכאילו בורח לי פיפי..
מעין נוזל עכור ומסריח מאווווד שאין שליטה עליו הוא פשוט יוצא ... בחיים לא היה לי כזה דבר
הייתי בטוחה שיש לי בריחת שתן..
תדירות החלפת פדים כפולים הייתה אחת לחצי שעה!
חיכיתי שהרופאה תחזור מהחופשה והתקשרתי לקבוע תור
הפקידה אמרה שאין תורים בשבועיים הקרובים
הסברתי שאני מדממת למוות..
היא נבהלה וביקשה שאני יגיע מחר ראשונה לרופאה.
הגעתי.. נכנסתי.. הרופאה מסתכלת עלי ולא מאמינה שאני עדיין מדממת..
בדקה אותי וגינאלי עם האולטראסאונד,
ראיתי שהיא שינתה מבט..
ביקשה שאתלבש והודיעה לי שהיא מזמינה לי אמבולנס שיפנה אותי לבית החולים.. אציין שהרופאה התנהגה אלי מאוד יפה והרגשתי מאוד נח אצלה.
שאלתי למה בית חולים..אמבולנס? אמרה כי צריך לבדוק.
קצת הצחיק אותי.. מה קשור אמבולנס עכשיו אני אסע לב האוטו שלי פה בחניה.. היא התעקשה על אמבולנס..
אחרי המתנה של שעה וקצת האמבולנס הגיע.

מזל שלא היה לי בעיית נשימה או חנק ..אחרת הייתי מתה מזמן.. לא משנה.. הגיע!
בדרך מעדכנת את הבעל שיצא מהעבודה ויחכה לי בבית החולים.
במיון נשים בודק אותי הרופא תורן.. טוען שלא רואה כלום
ושהוא משחרר אותי הביתה!!
אמרתי לו שהרופאת נשים שלי ביקשה שהוא ידבר איתה..
בהתחלה צחק ולא הסכים..
אבל כשאמרתי לו מי רופאת הנשים שלי ומסתבר שהוא מכיר אותה הוא התקשר אליה..
אין לי מושג על מה דיברו אבל הוא פתאום החליט לאשפז אותי.. השעה היתה כבר 23:00 בלילה.
עליתי למחלקה וחיכיתי לביקור רופא של הבוקר.
כשהגיע הביקור רופא עם הסטאג'רים שלו..
עדכנו אותו במתרחש בנוכחותי..
והוא אמר "תנו לה כדור שתדמם שבועיים.. הרירית העבה תנשור.. אין סיבה לאשפז.. שחררו אותה"
הסטאג'ר חלק על דבריו..
ביקש להשאיר אותי עוד יום ולבצע אולטראסאונד מורחב..
הרופא התנגד!
ואמר.. "תסתכל עליה.. היא נראית לך חולת סרטן??"
זו בעצם הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המילה סרטן בהקשר אלי.
הסטאג'ר התעלה על עצמו וענה חזרה..
" למה לסרטן יש כתובת? גם ילד בן 3 יכול להיות לו..אין קשר חייב לבדוק מדוע הבחורה מדממת כבר המון זמן"
הוא!!! הוא הציל את החיים שלי!

יום למחרת אולטראסאונד -
מודיעה לי הטכנאית שהיא לא רואה כלום.

ולא יכול להיות שאני מדממת כמו שאני מספרת ולא רואים כלום.. אני מתכוננת לתגובה ראויה כדי להצדיק את עצמי ..
פתאום!!! עצרה!
ביקשה שאני אחכה.. וקראה לעוד2 רופאים שנכנסו לבדוק גם.. ואז ביקשו ממני להתלבש ואמרו לי שיש גוש בצוואר הרחם ..לא יודעים מה זה.. אולי ציסטה אולי שרירן..
צריך לבדוק.. תודה לאל!

ודה לאל שסוף סוף מצאו משהו!
כבר חשבתי שאני משוגעת.
יש דימום.. אין דימום.. עושה פיפי בלי שליטה.
כולה בת 37 כבר לא שולטת בצרכים.

החופש הגדול כבר התחיל.
יום למחרת קולופוסקופיה.. זה היה יום חמישי.
הרופא האונקו גניקולוג הנדיר שלי בבית חולים זירז את
התשובות וכבר בראשון תשובה.

הגידול ממאיר.

מפה הדרך קצרה לפט סיטי.
שהראה גידול של 5 סמ בצוואר הרחם וגרורות באגן.
והדרך עוד יותר קצרה ל34 הקרנות חיצוניות לאגן
5 הקרנות פנימיות (ברכיתרפיה ) ממוקדות על הגידול.
ו6 כימו.

חצי שנה אני מתלוננת
חצי שנה לא הייתי אני.
חייתי כמו רוח רפאים..
אף אחד לא ידע איך לעזור לי .
והבדיקת פאפס יצא תקינה.

ואל תקנו את זה שסוג הסרטן הזה מגיע מריבוי פרטנרים
זה לא נכון!!
לי לא היו "ריבוי פרטנרים"
מספיק גבר אחד שנושא את הוירוס ומעביר לך אותו.
יש נשים שהגוף גובר על וירוס הפפילומה
ויש נשים שהמערכת החיסונית שלהם נמוכה והוירוס נקלט והופך לסרטן.

מכירה נשים שהיו עם לא מעט גברים ולא קרה להן כלום!

בנות לכו להבדק!!
תתעקשו על בדיקה יסודית ולא בדיקה זריזה,
שימו לכל שינוי/תופעה שצצה לה לא להתעלם!
דימום בין ווסתי /או מוגבר, נורה אדומה
כאב או דימום בזמן קיום יחסי מין, נורה אדומה
הפרשות יוצאות דופן מהנרתיק, נורה אדומה
כאב באגן מתמשך, נורה אדומה
ירידה במשקל בלתי מוסברת, נורה אדומה
עייפות ועצבנות, נורה אדומה
צורך עז לפיפי ואי נוחות, נורה אדומה
נפיחות בכפות הרגליים, נורה אדומה
ולפעמים גם כאב רגליים,נורה אדומה

פאפס רגיל לא תמיד מגלה..

ואם את נמצאת בסיטואציה דומה את מוזמנת ליצור איתי קשר בפרטי אשמח לעזור תמיד בכל שאלה/ייעוץ/הכוונה
מהניסיון האישי שלי.

היום אני בריאה ברוך השם.

בעקבות שבוע המודעות לסרטן צוואר הרחם שחל ממש עכשיו בתאריכים 24-30 לינואר
הסכמתי להחשף עם הסיפור האישי שלי כדי למנוע את המקרה הבא.
(אסתי)
03/11/2019 20:51
פשוט לא להאמין. או יותר נכון אין למי להאמין.
29/01/2018 16:23
שלום רב,

תודה רבה על חשיפת המידע החשוב מאין כמותו. מאחל לך בריאות שלמה ומלאה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(מיקה)
30/10/2019 11:42
רק בימים האחרונים, כמעט שנה אחרי שמלאכי נולד, עלה בי רצון לשתף את סיפור הלידה שלו. אולי כי נהיה קצת יותר זמן...

בית החולים סנט גוזף, שם ילדתי.

אז... כיחידנית וכמישהי שרגילה לעשות הכל בעצמה ידעתי תמיד שארצה ללדת בבית, בקצב שלי, בדרך שלי, ואם אפשר אז לבד באמבטיה כמו חתולה.

אז אי אפשר. סכרת הריון שהתגלתה בחודש 5 סיימה את התוכנית, אך בהמלצת מיילדת הבית הנהדרת תמי דורון התחלתי לחקור על ביהח סנט ג'וזף בירושלים והיה לי ברור שזה המקום בשבילי.

שישי בלילה, שניה לפני סיום חודש תשיעי, הכל בסדר בתנועות, בגוף, אבל קול קטן בראש אומר לי- משהו לא בסדר, לכי להבדק. אז נפרדת מהפיג'מה ומהחתול ומסיעה את עצמי לקפלן, בטוחה שיגידו לי שלאינטואיציה שלי קוראים סתם חרדה וישלחו אותי לישון חזרה בבית.

אז וואלה, לא. המוניטור מצויין אך בבדיקת אולטראסאונד אומרת הרופאה שיש לי מיעוט מים מוחלט. מה זה אומר? שבשביל התינוק מינימום מי השפיר שהוא צריך כדי להיות בטוב הוא 5 סמק ואני- 1 סמק. באסה. לכי תתאשפזי וב7 בבוקר נתחיל ליילד אותך. ואני? אני רוצה סנט ג'וזף בכלל. מה פיטוצין עכשיו.

אז עוצמת עיניים כשממתינה במחלקה. מתייעצת עם המלאכים שבאופן כלכך מעורר אמון הובילו אותי לקפלן בשישי בלילה וכל מה שברור לי זה שאני יולדת בסנט גוזף.

אז טלפון לאבא החמוד שלי שיבוא לאסוף אותי מקפלן לירושלים. בקפלן האחיות המסורות ונהדרות מנסות כל מה שאפשר כדי להשאיר אותי שם, כולל איומים ופולניה והכל, אבל אני שקטה וכבר החלטתי ויודעת שהכל טוב.

ב5 בבוקר מגיעה עם אבא לסנט ג'וזף. חושך. שקט. כולם ישנים. המאבטח הולך להעיר את האחות והאחות הולכת להעיר את הרופא.

בדיקות, עניינים, צריך ללדת, העובר לא יכול להשאר עם מיעוט מים מוחלט. השילייה כבר לא מייצרת מים, מי יודע כמה זמן כבר הוא ככה.

מתאשפזת וכשבאים הרופאים אני רואה את האנשים האדיבים, החמים, האכפתיים האלו, ובתוך כל היופי של המחלקה הזו אני מרגישה שאני הכי עטופה ושמורה ושאם גן עדן היה צריך לבחור כתפאורה בית חולים לשכון בו זה כנראה היה שם.

שיחררתי את אבא ואני בטוב לשכב לבד עד שאחרי שעתיים גיסתי המהממת הילה מגיעה ואחכ גם תמר, חברת קמע המזל שלי.

החברים בצוות הרפואי שוב ושוב מבטיחים שיעשו את המכסימום כדי שהלידה תהיה טבעית. ומסייגים בזה שהיא חייבת לקרות עד מחר. אז מתחילים השראת לידה. בקפלן קיבלתי סטריפינג (לא כואב כמו שחששתי) אז אני בפתיחה אחת אך בלי ציר באופק.

הרופאים נותנים לי פרופס, בסביבות 9 בבוקר, ומקווים שיעשה משהו.

ב15 בודקים שוב- אין תזוזה. פתיחה 1 ובלי צירים. אומרים שנחכה קצת ונשים בלון. הם כבר לא אופטימיים לגבי לידה טבעית אז נותנים לי להתרגל לרעיון שאולי נזדקק בסוף לפיטוצין כי השפעה של בלון יכולה לקחת זמן רב והרבה פעמים היא בכלל לא יעילה.

אני בנתיים יושבת עם גיסתי ופתאום קולטת שאני קצת נעה ונדה כאן. אין לי הבנה בכלל על מה הייתי רוצה שיקרה ואיך. אני עדיין בראש שלי חוזרת תיכף לפיג'מה ולחתול. מה לידה עכשיו??

אז אמרתי- יאללה, בואי נחשוב על תוכנית לידה- אני ב18 מתחילה צירים, עד חצות זה מאחורי. וברור שצחקנו כי זה מפגר ומה הקשר-אני בפתיחה 1 מהלילה ומרב שבחיים לא היה לי ציר אני עוד חושבת שציר זה משהו שאפשר להתמודד איתו בנשימות...

אבל מה שנאמר נשמע איפשהוא במרומים וכנראה גם בבטן.

ב18 הכניסו לי את הבלון. הדולה אמרה שבטח תבוא בבוקר כי לא מאמינה שמשהו יזוז עד אז וגם סיסטר ולנטינה המדהימה, המיילדת הראשית, ביקרה ואמרה שתבוא בבוקר לדרוש בשלומי. גיסתי נוסעת הביתה ומבטיחה לחזור כשצריך. אני נשארת עם תמר, הבסטי והקמע שלי.

ב19 יש לי קקי ויוצא הבלון. אני חושבת שעשיתי משהו לא בסדר אבל האחיות, מלאכיות עלי אדמות, יוצאות בריקודים ומיד עושות לי תרגילי ספינינג בייביז. תוך שעה אני בפתיחה 5 ומתחילה לצרוח מכאבים ועכשיו מתחילה להבין שאף אחד לא התכוון לזה שאם אני אנשום אז יקרה משהו עם הכאב. פשוט התכוונו לזה שעדיף שנמשיך לנשום כי אחרת סתם חבל...

שעה אחרי, ב20 לוקחים אותי לחדר לידה ותמר מתקשרת לדולה ולגיסתי הילה.

בחדר לידה המיילדת ישר מכבה אורות ושואלת אם ארצה בריכה. לא בא לי טוב בריכה אבל כן מקלחת. תמר בכל ציר מכוונת את זרם המים לגב התחתון ובאורח קסם זה כואב קצת פחות. אני כבר לא בתקשורת עם אף אחד וחוץ מלהיות מופתעת בכל ציר מחדש כמה יפה אני יודעת לצרוח את נשמתי אני לא ממש מודעת לכלום.

ב21 מגיעה הדולה ואחכ גם הילה גיסתי. הדולה אומרת להשתרש וזה באמת עוזר. היא אומרת שאני נראית בפתיחה 7.

לפני שעתיים, כשנכנסתי המיילדת שמה עלי מוניטור נייד ועכשיו היא אומרת שהתינוק כבר ירד אז קשה לשמוע את הדופק אז אם אפשר שאעמוד ליד המיטה עם המוניטור. השעה כבר 22 והצירים כלכך פסיכיים שאני מבינה שמעולם לא הבנתי כלום ושאם כאב כזה קיים בעולם וכל אשה יולדת עברה אותו אז איך זה לא נושא השיחה היחיד. תמיד.

המיילדת הנהדרת עונה לדולה ששואלת, שאין צורך להשכיב אותי ולבדוק פתיחה. היא פשוט תשים מראה מתחתי ותראה מתי התינוק בא. שתזכה לחיים ארוכים.

בשלב מסויים היא אומרת לי לעלות על המיטה ולתפוס את הרגל שלי כדי שהיציאה שלו תהיה קלה. הדבר היחיד שאני חושבת עליו

(חוץ מ:צצצצאאאאא כבר, באמאש'ך!!!) זה למה אני זו שצריכה לתפוס לעצמי את הרגל. מה, אני לא מספיק עסוקה כאן?

ואז הקראונינג. וואלה, לא נורא. מעדיפה 4 שעות קראונינג על צירים.

תמוש עוזרת לי ומחזיקה את הרגל (יש לי 3 מלוות בחדר לידה! יש !)

והקטני שלי יוצא ומסתכל עליה והיא והילה מתחילות לבכות. ואז אני נזכרת שבעצם יש תינוק בכל הסיפור הזה. זה היה ממש מוזר. כאילו שכחתי מזה עד אז. אבל בנתיים הוא לא ממש משנה לי. אני רק חושבת מה יהיה- אם לראש היה קשה לצאת, מה יהיה עם הכתפיים. וזו פעם ראשונה בלידה שאני נזכרת לחשוש ממשהו. דודה שלי תמיד אומרת שעדיף בחוץ מאשר בפנים אז אני ממשיכה ובייבי מחליק החוצה. וכל מה שאני יכולה להגיד זה- מה??? מה??? מה???

כי נתקע לי המחשב בראש כנראה.

השעה היא 23:10 ואני בשוק מזה שהלידה הראשונה שלי לקחה 4 שעות מאז הציר הראשון.

וזהו, משם שילייה יוצאת, יש לי דימום פסיכי אז מפנים את כולם ותוך שנייה מגיע צוות רפואי הכי מקצועי בעולם ומטפל בי. מלאכי כל הזמן הזה עלי ואף אחד מהצוות לא מעלה בכלל על דעתו לקחת תינוק שנולד מאמא שלו.

כשהכל מסתיים אני מבקשת לשמור את השילייה והמיילדת שואלת אם אני רוצה גם תמונה של הבייבי עם השילייה למזכרת. ויתרתי.

אני קמה להתקלח ועולה לחדר הפרטי שעלה 700 ללילה אבל נתנו לי להשאר בו 3 ימים כי לא היה ביקוש (תביאו מזומן כי הם לא לוקחים צ'קים ואשראי. גם לא בקפיטריה).

וזהו. בשבוע הבא מלאכי בן שנה. בתור יחידנית אני עוברת הרבה רגעים לא קלים ואני יכולה לומר בלב שלם שחווית הלידה האנושית, החמה, האוהבת כלכך שחוויתי בסנט ג'וזף, לקחה ולוקחת חלק משמעותי מההשתקמות שלי, מההורות שלי ומהנסיון שלי להיות כל הזמן אדם קצת יותר טוב בעולם.

בהצלחה לכל היולדות שבדרך. מי יתן שסיפור הלידה שלכן יהיה הדבר הכי מדוייק עבורכן ושתמיד האור של אחרים יאיר גם לכן את הדרך בכל אותם רגעים בהם הוא נדרש.

באהבה

מיקה
30/10/2019 12:52
מיקה היקרה,

תודה רבה על התיאור המפורט והיפה של החוויה הפרטית שלך שהסכמת לשתף עם קוראות הפורום. אין לי ספק שהקוראות תמצאנה בדברים עניין.

מאחל לך נחת ובריאות שלמה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר

(יעל)
30/10/2019 11:05
עשיתי ניתוח קיסרי לידה ראשונה ולצערי ניהיה לי זיהום ברחם עשו לי סיטי ויצא אבצס 8 ס"מ בנוסף המטומה וחשש לקריש דם עכשיו אני כבר מאושפזת 11 יום מתוך זה רק 5 ימים עם אנטיביוטיקה לוריד שמתאימה לטיפול בשבילי ( לפני זה נתנו לי אנטיביוטיקה שלא השפיעה בכלל)3 פעמים ביום וזריקה 1 בבטן נגד קריש דם אמרו לי היום הרופאים שמהיום אני צריכה לקבל אנטיביוטיקה עוד שבועיים ובנוסף בודקים אופציה לעשות את זה דרך הבית במידה וזה לא יהיה מסובך מדי מצד אחד אני מתה לחזור הביתה לילדה שבקושי יצאה לי לראות ולהיות איתה ומצד שני אני רוצה לחזור בריאה...

בכל מקרה אני רוצה לבדוק אתכם האם זה מצב תקין מבחינה רפואית ומשפטית? האם יש כאן עילה לתביעה על רשלנות רפואית?
30/10/2019 12:49
שלום רב,

כדי להעריך אם הזיהום שנגרם לך ברחם לאחר הניתוח הקיסרי הוא תוצאה של התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולעיין בו בסיוע מומחה רפואי בתחום המיילדות והגינקולוגיה.
חשוב להבין כי זיהומים בעקבות ניתוח הם סיבוכים אשר בחלק מהמקרים אינם ברי מניעה ורובם אינם תוצאה של התרשלות בטיפול. כמובן שצריך יהיה לברר האם הזיהום אובחן במועד וטופל כנדרש.

אני מציע כי תפני תחילה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לך בקבלת מלוא התיעוד ובהפניה למומחה הרפואי המתאים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

(אביתר)
27/10/2019 12:45
שבוע טוב,

לאחר ביקור אצל רופא משפחה נשלח אלי בsms בקשה לענות על משוב דיגטלי על השירות והיחס שקיבלתי בסניף.

יום לאחר שעניתי על המשוב קיבלתי שיחה מהסניף ובצד השני של הקו נמצא הרופא שטיפל בי, לאחר שניות בודדות של שיחה תקף עם מילים כמו חתיכת שקרן, חוצפן ואל תחזור אלי יותר בחיים שלך לך לרופא אחר.

כמובן שלא הגבתי בשום דיבור דומה לו מנגד. (ניתקתי את השיחה)

ושאלתי היא, האם המשוב שמלאתי לא אמור להיות אנונימי?
והאם התנהגות של הרופא כשירה?
יש מה לעשות מול קופת חולים או מול אותו רופא משפחה שמתנהג ככה?

ברור לי שאין כאן בסיס להגיש תביעת רשלנות רפואית או לשון הרע, אבל לא נראה לי הגיוני לעבור בשתיקה על התנהלות כזאת...

דעתכם?
28/10/2019 17:29
שלום רב,

אכן גם להבנתי יש טעם לפגם בעובדה שהמידע שמסרת הועבר (אני מניח) לרופא תוך חשיפת זהותך. מערכת היחסים בין רופא למטופל הינה מערכת יחסים אינטימית ואפשר להניח כי שאלון כזה של בקרת שירות יהיה חסוי מפני הרופא המטפל בכל הקשור לזהות המשיב גם אם הדבר לא מצויין מפורשות בפניה.
אני סבור כי כדאי וראוי להעלות את העניין בפני הנהלת הקופה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(עדי)
27/10/2019 11:46
לפני 4 וחצי חודשים הגיעה מעיין אסתר לעולם:) .
מהרגע שגיליתי על ההריון חלמתי על לידה טבעית והתכווננתי לזה... הכנתי את עצמי ועשיתי תרגילים.
אבל למעייני היו תוכניות אחרות.. מתחילת ההריון היא הייתה במנח עכוז ועשתה עוד כמה צרות בדרך (המון האטות בדופק בכמעט לידה בשבוע 29) .
הגענו לשבוע 36 והייה לי תור להיפוך אחרי חג השבועות.
בשבת שלפני שבועות נסענו למשפחה קצת רחוק מהבית במחשבה שלא אלד כי יש זמן ... שבת בצהריים אני פונה לבעלי ואומרת לו שאני לא מרגישה תנועות.
נוסעים באמבולנס לבית חולים כי אנחנו שומרים שבת וחג.. מגיעים למיון בקפלן מוניטור תקין אבל באולטראסאונד הילדה לא זזה פשוט שוכבת שם.. אישפזו אותי להשגחה.
כול זה כשאני בלי בגדים להחלפה בלי תחתונים בלי כלום.

בוקר שבועות. הרופאה האחראית רוצה לנסות היפוך אבל העקשנית שלי לא מסכימה להתהפך.
אחריי עוד יומיים מגיעה אליי הרופאה ואומרת לי שהיא רוצה להיכנס מחר , בבוקר לניתוח קיסרי(שבוע 37 ) כי משהו מרגיש לה לא הכי בסדר.

מתקשרת לכל המשפחה שיארגנו הכל כי עוד כמה ימים אנחנו בבית !! לאמא שלי שתבוא מרמת הגולן בקיצור נכנסת להתרגשות ואכזבה גדולה כי וויתרתי על הרצון הכי גדול שלי. לידה טבעית.

ניתוח קיסרי - יום למחרת בשעה 10:31 בבוקר מוצאים את מעייני מהבטן ואני שומעת בכי קטן ונרגעת.. יודעת שהיא נושמת ובסדר.

מעלים אותי להתאוששות ואחרי 5 שעות למחלקה.. ואני רק רוצה את הקטנה שלי.. להניק ולהחזיק אותה.

בעלי נכנס לחדר עם הקטנה ו8 רופאים בערך .. הילדה שלך מאוד חמודה אומרים לי אבל אנחנו חוששים שיש לה תסמונת דאון ... ואני ? רק רוצה לנשום אותה.. תקחו בדיקות ותחזרו אליי עם תשובות בינתיים אני רוצה אותה איתי! אחרי כמה ימים חזרו התשובות ונאמר לנו שהכל תקין מבחינה הזו והכול בסדר.

מכאן כבר אקצר ואומר ככה... בערב היא שוב נלקחה לבדיקות ומתגלה אצלה היפוגליקמיה חמורה..כלומר הסוכר שלה כול כך נמוך שאין לה טיפת אנרגיה בגוף. היא חוברה למליון מכשירים ובסוף אחרי חודש בטיפול נמרץ עם תרופה לדיכוי הסוכר השתחררנו מבית החולים.

למה אני מספרת לכם את זה? כי אני רוצה שתדעו שאנחנו לביאות ויכולות הכל! חלמתי על לידה טבעית ולהניק ישר ולא הייתה לי אפשרות. הייתי צריכה להתמודד עם אכזבה וויתור על החלומות שלי אבל בסופו של דבר עם כל הקושי והאשפוז הארוך.

אנחנו כאן יחד והיא בריאה ושלמה וזה הכי חשוב.
28/10/2019 17:24
עדי שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית שלך, שמח מאד לשמוע שביתך בריאה ושלמה. אכן הכוחות שהלידה מגלה בקרב היולדת הינן פלא של ממש.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
(א.ב)
27/10/2019 16:46
שלום

רוצה לשמוע ולהבין יותר האם הליך שנעשה בלידה שלי הוא נפוץ או שפשוט נפלתי על רופא הזיה בחדר לידה.

ילדתי כבר לפני שנה וחצי, בלידה טבעית ומדהימה, טפו טפו. בסוף הלידה נזקקתי לכמה תפרים קטנים (לא משהו רציני בכלל) והגיע רופא לתפור. אציין שהוא רופא שנבדקתי אצלו מספר פעמים בחיי ואני מכירה את הטיפוס, לא הכי מלבב, אם כי מקצועי מאוד. הילדה שלי הייתה עלי וינקה במהלך כל התפירה.

הוא כמעט ולא דיבר איתי, לא הסתכל עלי, לא הסביר או סיפר מה מצבי ומה הוא עושה. עשה הרדמה מקומית בעדינות וגם את התפירה כמעט ולא הרגשתי. כשסיים הכניס לי אצבע לרקטום מבלי להודיע לפני, בדק שהכל בסדר, אמר מזל טוב על הדרך והלך.

במהלך כל החמש דקות שזה לקח הרגשתי שזה לא אמור להיות ככה. לא הבנתי למה הוא לא מתקשר איתי, למה לא משתפים אותי במצבי ובמה שעושים לי... אחרי לידה מדהימה ומעצימה, זה היה סיום עצוב ומבאס לתהליך היפה שעברתי.
אבל בעיקר נצרבתי מהחדרת האצבע לרקטום. לא התכוננתי לזה ולא ידעתי שזה בא, ובאותו הרגע שזה קרה ממש קפאתי. אלו היו שניות, אבל הם השפיעו עלי ממש עמוק. לקח לי הרבה זמן אחרי הלידה והרבה כוחות נפשיים לשחרר את האזור מהטראומה הזו.

ברור לי שכך או כך בגלל התפרים.

ברור לי שכך או כך בגלל התפרים האזור היה פגוע ורגיש, אבל אני מרגישה שהרבה מזה היה בגלל האופן שבו הדברים נעשו, ובגלל חוסר התקשורת בין הרופא אלי.

לשמחתי ולמזלי המיילדת והדולה המדהימות שהיו איתי תיווכו לי אחר כך מה היה שם ולמה עשו מה שעשו, ובאמת הכל ממש בסדר, אבל גם היום, שנה וחצי אחרי הלידה, אני עדיין מסתובבת עם זה.

אשמח גם לשמוע האם כל עניין התפירה והתפרים נחווה כמו שהוא נחווה אצלי? האם החדרת אצבע לרקטום כחלק מתהליך התפירה הוא עניין שבשגרה? האם לא נדרשת הסכמה שלי לפעולה חודרנית שכזאת? הרופא פשוט יכול לעשות מה שהוא רוצה?
28/10/2019 17:17
שלום רב,

אין לי דרך לצערי להשיב לך האם במקרה הספציפי שלך החדרת האצבע הייתה אכן נדרשת, לשם כך יש צורך לבחון את התיעוד ולהתייעץ עם מומחה רפואי.
אמנם אין צורך בהסכמה בכתב לבדיקה רקטאלית ועדיין להבנתי מדובר כמובן בפעולה רגישה, שעלולה גם להכאיב ומצופה מרופא אשר עומד לבצע אותה למטופלת להסביר לפני ביצועה מדוע הוא נדרש לבצעה וכמובן לעדכן את המטופלת טרם הבדיקה.

איני משוכנע כי המקרה הזה, מביש וחסר רגישות ככל שיהיה יתאים לטיפול משפטי ברמה של תביעת פיצויים אולם תוכלי תמיד לפנות בכתב להנהלת בית החולים בתלונה ובבקשה להסבר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר


 1   2    3    4    5    >>  

:עבור אל עמוד

חוות דעת מקצועית

רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:

מכתבי תודה והערכה

"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"

ד.מ. סביון

"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"

משפחת ב.ע. חדרה

"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"

בני הזוג בצרה

"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"

ב.פ. בני ברק

מידע משפטי ועדכונים:

24 באוקטובר 2019

העובדות החשובות על בדי...

המדריך המקיף בישראל בנושא בדיקות סקר גנטי, כולל הסברים רפואיים ומשפטיים אודות מגוון המחלות הגנטיו...

קרא עוד

24 באוקטובר 2019

בדיקות סקר גנטי מומלצו...

המדריך המקיף בנושא בדיקות סקר גנטי המיועדות עבור יהודים יוצאי אשכנז, לאבחון מוקדם של מחלות ופגמים...

קרא עוד

27 באוקטובר 2019

בדיקות סקר גנטי מומלצו...

המדריך המקיף בנושא בדיקות סקר גנטי המיועדות עבור יהודים יוצאי עדות המזרח, לאבחון מוקדם של מחלות ו...

קרא עוד

30 באוקטובר 2019

חשוב לדעת: השראת לידה,...

באחת מכל 5 לידות הרופאים מבצעים השראת לידה ולעיתים העניינים מסתבכים בשל טעויות אנוש והתרשלות של א...

קרא עוד

03 בנובמבר 2019

סקירת מערכות בהריון ומ...

סקירת מערכות - בדיקת אולטרא סאונד מקיפה במהלך הריון ומקרים של רשלנות רפואית באבחון או עקב אי ביצו...

קרא עוד

05 בנובמבר 2019

חשוב להכיר: סיכונים לע...

חשוב להכיר את הסיכונים האפשריים לעובר בזמן הריונה של האם ובין השאר התפתחות זיהומים, בעיות גנטיות ...

קרא עוד

06 בנובמבר 2019

בדיקות סקר גנטי מומלצו...

כל מה שחשוב לדעת אודות בדיקות סקר גנטי המיועדות לאבחון מחלות גנטיות בהורים ממוצא ערבי / דרוזי, תו...

קרא עוד

11 בנובמבר 2019

בדיקות סקר גנטי מומלצו...

חשוב להכיר את התסמונות הגנטיות הנפוצות בקרב שבטי הבדואים בישראל ובדיקות הסקר הגנטי שאותן ניתן לבצ...

קרא עוד

14 בנובמבר 2019

הקושי שבאבחון סרטן הלב...

למרות הקשיים שבאבחון מוקדם של מחלת סרטן הלבלב, ישנם גורמי סיכון שאסור לרופאים להתעלם מהם, שאז המח...

קרא עוד

17 בנובמבר 2019

אבלציה או צריבת הלב: ה...

הטיפול באמצעות אבלציה יעיל מאד לטיפול בהפרעות בקצב הלב, ולמרות שהמדובר על פרוצדורה רפואית נפוצה, ...

קרא עוד

פניה אישית ודיסקרטית

עורך דין עופר סולר מעניק ייעוץ אישי, ללא התחייבות, לנפגעי רשלנות רפואית ובני המשפחה:

טלפון: 072-334-0001

פקס: 03-7369345

office@solarlaw.co.il

מרכז עזריאלי 1, קומה 36