שיחה אישית עם עו"ד עופר סולר: 072-334-0001

פורום רשלנות רפואית


נושא
מחבר
תאריך ושעה

22/10/2018 09:39
בוקר טוב

קראתי את הכתבה שפרסמתם בפייסבוק בנושא חיסונים לילדים ורציתי לשמוע את דעתכם על מה שעובר לי בראש.

החיסונים שנותנים תקפים לזמן מוגבל. לפי מה שהבנתי אחריי מנת דחף כיתה א חיסון במקרה הטוב מחזיק 20 שנה.( וזה במידה שבאמת נוצרו נוגדנים) כלומר בוגרים בני 30 ואפילו פירגנתי בכמה שנים בעצם כבר חשופים למחלות מה שהופך אותם לבוגרים לא מחוסנים למחלות ילדות ולפי מה שהבנתי מחלות ילדות בגיל בוגר אף יותר מסוכנות.

בנוסף לא מכירה אנשים בוגרים שהולכים שעושים חיסונים בגיל כזה. כלומר גם הם חשופים למחלות וגם הם מסכנים בדיוק כמו ילדים לא מחוסנים. מה ההבדל ??

אז גם סיכנתם אוכלוסיה בוגרת וגם לא הגנתם על תינוקות וילדים?

האם אני מפספסת משהו?
18/10/2018 10:07
בוקר טוב

אני זקוקה להתיעצות עם עורך דין מומחה בתחום לגבי רשלנות רפואית שהיתה בבית האבות שבו אימי נימצאת.

בקצרה -ניתן לה כדור שהחריף מחלה קיימת ועבר על חוק האפוטרופסוט שביקשו ממנו לא לתת כי גם אין צורך ומצבה מצוין ועם יתן מצבה יוחמר.

בכל זאת ניתן ואכן מצבה הוחמר. הכל גם מתועד כולל סיכום אישפוז.

נאמר לי שבמקרה הנל לא שווה לי לתבוע אלא רק לפנות במכתב למשרד הבריאות שיפתח בחקירת הרופא.

אז סגננתי מכתב - אך מכיוון שאני מעורבת רגשית המכתב יצא אמוציונאלי ופחות עובדתי.
מבקשת עזרה עם משהו יכול רק "לסדר" לי את המכתב שכבר רשמתי שיהיה רשמי ןעובדתי יותר.

השאלה השניה -עם אכן לא צריך לתבוע במקרה כזה על ההתרשלות?

תודה מראש
קיסר נולד
15/10/2018 22:06
אני לפני שנתיים וחצי ילדתי בקיסרי דחוף את הבכור שלי, זה התחיל עם לחץ דם גבוה והתחלה של רעלת הריון וגם מצג עכוז.

הניתוח עבר בהצלחה .
בתחילת השנה גליתי שאני בהריון שני. ההריון היה תקין עד יום רביעי האחרון...

בדרך כלל מישמיש שלי היה זז בשעות קבועות , אבל ביום רביעי האחרון לא זז מלחיץ , מייד טלפון לאבא שלי , אבא בא לך לבוא לקחת אותי למיון והוא לא אבל אני בא.

בדרך אני לחוצה ביום הראשון הניתוח הקיסרי היזום שאני קבעתי.

מגיעים עושים מוניטור ולא מוצאים דופק , מנסים מנסים אחרי 5 דקות שנראו כמו נצח מוצאים דופק ... אחרי שעה במוניטור מישמיש זז וההקלה אך ההקלה שהוא בחיים והכל בסדר .
עושים בדיקות דם הכל תקין .

מחליטים לשחרר אבל לבוא למחרת לביקורת מגיעה בחמישי. מרגישה את העובר מרגישה טוב את העובר עושה מוניטור עוברי שנראה תקין, הרופאה בודקת אומרת לי בסדר לכי הביתה, תבדקי תנועות גם ככה בשבת בלילה את מגיעה לאישפוז, אמרתי סבבה.

עובר יום שישי מגיע יום שבת , ואני מתרגשת. מגיעה לבית חולים עם אבא שעומד להיות סבא בפעם הרביעית , עושה את כל הבדיקות ומחליטים לתת לי לישון בבית, תענוג והתרגשות, החלטתי לישון אצל ההורים כדי לא להעיר את בעלי והילד.

מגיעים ביום ראשון בחמש בבוקר למחלקה.

פותחים וריד ובשעה רבע לשמונה האחות מודיעה לי אור את נכנסת לניתוח רעדתי, מאוד פחדתי, מגיעה ממתינה לניתוח.

בשעה 9 נכנסת לפני ניתוח קיסרי - המרדים אותו מרדים, שהיה זכור לטובה, הרופאה אחת הטובות שאני מכירה.

יאללה מתחילים המרדים מצליח להרדים בקלות הרדמה של חצי גוף ומתחילים אחרי 30 דקות הגיח לאוויר העולם בתרועות מישמיש 3.795 קילו של אהבה אין סופית. מחר אני משתחררת מבית החולים תל השומר. ואני רוצה להגיד לכם שאני מרוצה התאוששות הייתה מהירה באותו יום בארבע אחרי צהריים כבר טיילתי, וטיפלתי במישמיש.
16/10/2018 18:04
תודה רבה על השיתוף בחוויה.
המון מזל טוב ונחת בגידולו של מישמיש.

עורך דין עופר סולר
14/10/2018 14:20
חודשיים אחרי הברית מילה שמתי לב להידבקות בעטרה.
כמובן שלחתי לרופא (שביצע את ברית המילה) והוא הסביר שזה הידבקות והוא יגיע לשחרר.
כמו שאמר הוא הגיעה, התהליך היה לא נעים, אבל שיחרר .
השתדלתי לשטוף את האזור ולעשות הכול כמו שצריך, אחריי יומיים שלחתי לרופא שוב הודעה שיש עוד אזור דבוק מעט, הוא אמר שיגיע אחרי שבוע על מנת שהאזור קצת יחלים ויהיה פחות נפוח וישחרר, כך היה.
הפעם השנייה ששחרר הוא ניסה לשחרר שוב והפעם רצה לשחרר הכול , היה בכי וקצת דם וכדי לשחרר הוא השתמש במספריים אחרי זה אמר שייתכן בגלל שרצה לשחרר הכול יהיה חוט(של עור) שלא יעלם ונצטרך להוריד אותו בניתוח (לאסטתיקה) כל העניין כבר התחיל לעצבן אותי
אחרי יומיים שוב (כמובן שטפתי ומתחתי את העור שם באזור) שמתי לב שיש עוד נקודה אחת דבוקה.
הרופא אומר שהוא לא רוצה להגיע ועדיף לחכות בגלל כל ההתעסקות.
ואני כבר עייפה עצבנית ולחוצה שהקטן שלי צריך לעבור את כל זה כמה וכמה פעמים!!!
למה זה קורה?
האם זה רשלנות של הרופא בברית?
מה אני אמורה לעשות?!
האם אני עושה משהו לא נכון?!?!
אנא מתחננת למי שמבינה או יודעת כי עברה חוויה דומה!
אשמח להסבר! אשמח לעידוד! מה עושים?!
הרופא טוען שאני לא אשמה ואני עושה הכול טוב וככה זה קורה.
אז מי אשם???!!!
אני עובדת עצות....
14/10/2018 16:07
שלום רב,

אם אינך שלמה עם ההסברים של הרופא לגבי המצב אני סבור כי כדאי שתערכי יעוץ עם רופא אורולוג שיבחן את המצב ויעריך האם צריך התערבות נוספת או טיפול אחר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
10/10/2018 10:37
אני מקפידה שלא לפרסם סיפורים מהעבודה שלי. החולים שלי אינם אטרקציה חדשותית. עם זאת, הנה סיפור ששווה לספר. אתמול בבוקר עלה לאשפוז מהמיון ילד, נקרא לו x, למחלקת בידוד שבה שהו גם 3 ילדים מהמחלקה ההמטואונקולוגית. לאחר כמה שעות גילינו שילד אחר שהיה איתו במיון, y לצורך העיניין, שאינו מחוסן, הנו חולה חצבת. אז x שלנו נחשף לחצבת וכרגע מסכן 3 ילדים חולי סרטן שמערכת החיסון שלהם אינה קיימת. לא כדי להגן עליהם מבחינת וירוס כזה בצורה מספקת ואפילו לא כדי לקבל חיסון שיגן עליהם ויצליח ליצור זיכרון חיסוני.

שעה אחת והמון טלפונים ולחץ נדרשו להבין איך להתמודד עם המשבר הזה.

בסופו של דבר הזזנו את x למחלקה אחרת עם בידוד קפדני יותר, ולמזל כולם זה קרה מהר וכנראה שהוא עצמו עוד לא הצליח להפוך למדבק. זה נשמע כאילו לסיפור הזה יש סוף טוב אבל זה סתם מטעה. כי x עבר למחלקה שיש גם בה ילדים עם חסר חיסוני שבסיכון. כי x ילד חולה מאד כשלעצמו והחשיפה הזאת היתה מאד מסוכנת עבורו. כי זו ממש לא הפעם הראשונה שבלגן מסוג זה קורה, ועם התדירות העולה של המקרים, אני מרשה לעצמי לומר בודאות שגם לא האחרונה. וחוסר ההוגנות בסיפור הזה הורג אותי - יש כאן ילדים שהם והוריהם גם ככה עוברים גיהנום שהם צריכים לצלוח. הרופאים שלהם עובדים מאד קשה לשמור אותם בחיים ואני לא אומרת את זה בהגזמה או דרמטיות אלא באופן מאד מילולי. וזה פשוט נורא שכל המאזן הזה מתערער בשניה בגלל קונספציה מוטעית של אנשים שהחיסונים הם הבעיה ולא אי קבלתם.

אפשר להתבלבל וליפול למשחקי האגו, השיימינג והויכוחים של מתנגדי ותומכי החיסונים ולפספס את העיקר- ההחלטות שאתם עושים על הילדים שבאחריותכם, יכולות להרוג את הילדים של מישהו אחר.
12/10/2018 12:40
שלום,

תודה רבה על השיתוף בסיפור.
אכן העניין של החלטה לא לחסן ילדים הופך להיות משמעותי במיוחד באוכלוסיות רגישות כדוגמת ילדים חולים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת או לא קיימת. זהו שיקול כבד משקל בויכוח בין תומכי החיסונים למתנגדים להם.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
11/10/2018 13:49
סיפור הלידה שלי:)

הריון ראשון התחיל תקין, התרגשות, הכל חדש.

בחודש שישי מגיעה לרופא נשים עם תוצאות של סקירת מערכות ראשונה הוא מסתכל ואומר לי לכי לעוד הערכת משקל.

נקבע תור לחודש שביעי. בהערכה המשקל יוצא 1.450. עד לפה הכל סבבה.

מתחילה שמיני מגיעה לרופא שוב עם תוצאות של סקירה שניה.

הוא מסתכל ואומר לי טוסי לבית חולים
אני מסתכלת עליו מבועתת, למה?

הוא אומר לי את בשבוע 33 העובר שלך שוקל 1.450. תקין זה לא! הוא כנראה במצוקה.

מגיעה לבית חולים אומרים לי יש פה משהו לא תקין את נכנסת לחדר לידה לזירוז. אני ובעלי חוטפים חום.

מה זירוז?
תנו לו לגדול. הם אומרים לי הוא כבר לא יגדל ברחם נוציא אותו שיגדל בחוץ. מתייעצת עם רופאה פרטית שואלת אותה מה לעשות....?

אמרה לי חכי קצת שבוע שבועיים שלא תצטרכי לקבל זריקת הבשלת ריאות. עבר שבוע. באתי למעקבים. עשו מוניטור עוברי ואמרו שהדופק תקין שאין האטות.

עוברים עוד שבועיים. אומרים לי זהו את נכנסת לזירוז.

מכניסים אותי לחדר לידה עוד לא שמים זירוז
בום ירידת מים טבעית פתיחה 3 צירים לא מורגשים.

תוך שעה הצירים עולים ועולים. בנתיים מאובחנת רעלת הריון.

פתאום נכנסים לחדר 5 רופאים מתחילים לדבר ביניהם מתלחששים.

אני לא מבינה מה קורה, ואז הרופאה אומרת לי "העובר תקוע עם הראש עם חבל הטבור כרוך סביב הראש"

אנחנו חוששים שהוא לא יצא בחיים. מביאים מלקחיים (כלי טראומתי וסיוטי) תופסים ומושכים. הקטנציק יוצא בצרחות ואני קרועה מכל כיוון אפשרי.

ישר בדיקות. פגייה חודש פלוס.

היום הנסיך שליי בן 3 כפרוני...

מה אני באה להגיד?
לפני חודשיים הגיעה אחותו הנסיכה לעולם
הריון שלם של חששות מטורפים שלא תחזור החוויה הטראומתית שהייתה.

לידה עם פיטוצין אומנם שוב משקל קטן לא פג אבל קטנה מאד.

אבלל תוך 3 שעות היא הייתה בחוץ
בלי תפר אחד!

ההחלמה אחרי אפידורל היתה קלה. אחרי שעתיים כבר ישבתי על המיטה ועזרו לי להחזיק אותה.

לקראת הבוקר כבר טיילתי במחלקה כמו חדשה.

אז לכל מי שעברה חוויה לא קלה שתדעי שבלידות הבאות יש פיצוי...
11/10/2018 14:10
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת,
עו"ד עופר סולר
10/10/2018 10:06
בוקר טוב לעורכי הדין הנכבדים!

מבחינת אתיקה רפואית האם רשאי רופא שיניים להזמין פציינט לטיפול של הדבקת גשר קבוע
ולאחר הסרת הגשר הקבוע להחזיר לפיו של המטופל את הגשר הזמני, מבלי שהודיע מראש על כוונתו למטופל ולאחר ביצוע הנ״ל התנה את קבלת הגשר הקבוע עד גמר התשלומים.

זאת לאחר שהוסבר לרופא שהתשלומים יועברו לפי 1000 שח לחודש עבור סכום של 18000 שח סהכ שמתוכם 6000 למעבדת השיניים שהכינה את הגשר הקבוע והזמני.

והרופא ציפה שהתשלומים אלה יועברו במקביל למרות אי יכולת כלכלית לשלם יותר מ1000 שח לחודש.

האם יש עילה להתלונן על הרופא בהסתדרות רופא השיניים לשלילת רשיונו כרופא שיניים.
האין מעשה זה מהווה תקיפה של רופא את הפציינט שלו ושלילת זכותו לטיפול למרות ששילם עד כה 6000 שח מתוך 18000 שח?

לתשובתכם אודה.
11/10/2018 14:01
שלום רב,

לא אוכל להתייחס למקרה הספציפי המתואר בהעדר פרטים מלאים אך באופן כללי על כל רופא שיניים מוטלת החובה טרם הטיפול להסביר למטופל מה הטיפול שהוא עומד לבצע ולקבל את הסכמת המטופל לטיפול זה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
11/10/2018 10:47
צירים כל 5 דקות בשעה 1700 לוקחת את הגדול ב1730 להצגה ומתזמנת צירים באורך חצי דקה אני בטוחה שאלד בלילה מאוחר או כבר מחר אבל מכינה את מיכל ואת חמי ואומרת לאדם שיחזור כבר (הוא שאננן)
בערב עושה מקלחת כשחזרנו מההצגה עם הגדול ומקלחת גם אותו, הוא קצת עצבני אז מרדימה אותו עם הנקה בערך ב1930 תוך כדי צירים שהתחזקו
הולכת לחדר הפנימי מעבירה את הצירים בעמידות 6 ותנועות ונשימות למינהן חיכיתי לצירים כל 3 דקות ותוך כדי אני מדברת עם מיכל הדולה שלי מחכה שימשכו דקה זה קורה באיזשהו שלב אני רושמת לה שהכאב כבר 9. וההודעה אחרי היא שאני מפחדת מהנסיעה היא מתקשרת ואומרת לי לצאת מיד שלא ירדו לי המים בבית.

2050 יצאנו מהבית.

במושב האחורי בעמידת 6 שואגת כל ציר.
ירידת מים 2100 באוטו הרגיש לי מטורף לגמרי
אדם התקשר למדא בלחץ כי היה מטורף ב2105 כמה דקות לפני הבית חולים כי אמרתי לו שמשהו מרגיש לי לא בסדר וראיתי שיש לי דם על היד זה כבר כאב אחר שאני מרגישה צורך ללחוץ צורחת לו שיסע כבר לבית חולים כי הם לא יעזרו.

הגענו תוך כמה דקות לבית חולים יורדת מהאוטו ולא מצליחה ללכת נשכבת על המדרכה וצורחת, אדם צועק לשומר שיבואו הם מבינים שאני בלידה ומביאים אלונקה מיכל צצה פתאום וכמו נינגה עוזרת להרים אותי לאלונקה. אחת המיילדות ממש דואגת שלא אלחץ ומטיסים אותי לחדר לידה.

שם כבר לא אכפת לי מי נמצא (היו סטודנטיות) רק רוצה שיסתיים נמצאת בעולם אחר (הייתה ירידה של מים מקוניאלים) מיכל מחזיקה מוניטור עוברי על הבטן ואני מקשיבה למיילדת שמשמנת אותי ודוחפת מתי שהיא אומרת שואגת בטירוף ואחרי כמה לחיצות הוא נולד בשעה 2126 משקל 3800.

3 קרעים חיצוניים קטנים בלידת בזק. עניין של כמה דקות מללדת במדרכה של איכילוב
לידה מטורפת אני עדיין מנסה להקל.

כל מה שלא רציתי לא נעשה- לא עשו פתיחת וריד, לא בדקו לי פתיחה מיליון פעם, לא עשו לי מוניטור של 20 דקות לחדר הטבעי - צחוק הגורל בגלל הלידה המהירה.

תיקון ללידה הקודמת שהייתה נוראית ארוכה עם אפידורל והסתיימה בלידת ואקום.
11/10/2018 13:59
שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה, אני משוכנע כי תהיינה קוראות רבות שתמצא בו עניין.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
11/10/2018 11:03
וואוו

מזל טוב! סיפור בדיוק אבל בדיוק כמו הלידה השניה שלי! רק ששלי היתה בבית החולים בני ציון בחיפה, לא בבית החולים איכילוב - הדולה היתה איתי מהבית, ולא הספיקו להכניס אותנו לחדר לידה.

גם לי היו הרבה רגשות מעורבים אחר כך… שמחתי שהיה קצר יותר מהלידה הראשונה ושלא היו התערבויות, אבל חוויה לא פשוטה בכלל עם כמה סיכובים לא צפויים.

העיקר שעבר בשלום וכולם בריאים.
08/10/2018 00:47
אחיינית שלי נולדה עם מום בלב והוטסה בגיל 3 חודשים לניתוח לב בקליבלנד. בגיל 3 שנים נותחה בארץ בניתוח לב פתוח. לפני מספר שנים היא נותחה להחלפת מסתם.
כיום היא בת 23 והוריה מעולם לא הגישו תביעה בענין שלה.
בנוסף לבעיית הלב הקיימת עד היום שבגינה היא במעקב, היא סובלת מצרידות כבדה ופגיעה במיתרי הקול הנובעים מהניתוח. כמו כן היא מטופלת באופן פסיכיאטרי לחרדות ודברים נוספים.
אבקש לדעת האם היא יכולה כיום בגילה להגיש תביעה? נגד מי? האם נראה שיש עילה לפיצוי? לאיזה סכומי פיצוי ניתן להגיע במקרה כזה?
אודה על תשובתכם.
מני.
08/10/2018 15:22
שלום רב,

ככל שמדובר על תביעה בגין אי אבחון מום הלב בעת ההריון בסקירת מערכות הרי שמדובר לפי הפסיקה האחרונה בתביעה של ההורים ולא של הילד ולכן עילת התביעה מתיישנת כאשר לילד מלאו 7 שנים.

ככל שמדובר על רשלנות בטיפול לאחר הלידה לצורך הדוגמא רשלנות בניתוח יכולה הילדה שכיום הינה בגירה להגיש תביעה עד הגיעה לגיל 25.

מציע בכל מקרה לערוך יעוץ מסודר עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שכן גם לכלל זה יתכנו חריגים שמאריכים את תקופת ההתיישנות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
07/10/2018 16:27
כואבת מהורהרת אבל גאה.
היינו זוג צעיר בתחילת הדרך הגיע ההריון בתחילת חודש חמישי הגיעה הבשורה הטובה יש לך תאומים אבל אם את לא רוצה לאבד אותם תלכי מהר למיון. שיליה משותפת ,הראשון ממש נמוך ונראה שאין זרימות דם, גם השני לוקח יותר אין העלאה במשקל הומלץ ע"י הסגל הרפואי לבצע מיד דילול עוברים אם אני רוצה שישאר לפחות אחד.לאחר התייעצות עם הרב שלי הוחלט להשאיר והכל יהיה טוב ,באמונה נשארתי ולא הסכמתי לדילול.
לאחר 7 חודשים כואבים מייאשים ומלאי פחדים של אשפוז ,הראשון החליט לצאת רק שידענו מראש שאנחנו מיועדים לניתוח כי השני היה במצג אופקי ,כך שאין ברירה בשניות הכינו אותי לניתוח הראשון יצא בשניות ואז המורכבת החלה השני היה תקוע ולקח זמן להוציא אותו...בזמן הזה הראשון נשאר..בחוץ..במצוקה..חוסר חמצן..!!
הראשון נולד 1.300ק"ג והשני 1.700קג.
על פניו הזמן עבר והכל היה "נראה" בסדר
הראשון היה נראה קצת שונה בפנים, תמיד משפשף עיניים ממש מינקות החיוך היה מוזר הראשון החל ללכת בגיל מאוחר לדבר בגיל מאוחר הדיבור לא כל כך ברור הרגל החלה להיגרר והיד רועדת לעיתים, לאחר אין ספור ביקורים במרפאות השונות כל חוות דעת הייתה שהילד בסדר גמור!!!
לאחר 6 שנים בהכנסת ספר תורה (לסבי ששמו של הילד על שמו!!)הגיעה בת דודה רופאה נוירולוגית בבי"ח בצפון הארץ וישר כשנכנסה בשער שאלה אותי:"מה קרה לילד.."?? הוא עבר טראומה?? היה לכם תאונה...משהו..?? מה נסגר איתך שאלתי הלוווו הכל בסדר ..!!
היא התעקשה בואי איתו רגע לחדר אני רוצה לראות משהו ..לאחר בדיקה בחדר היא צרחה עליי מחר את הולכת אחרי הספר התורה על הבוקר למרפאה רק לאאא לומר שהילד נבדק ופשוט תתעקשי על בדיקה ותאמרי שיש משהו לאא תקין !!!!
ובאמת התעקשתי ומיד הופנתי למיון שאלתי למה ..? הרופאה אמרה שהיא רוצה להיות רגועה.
לאחר בדיקת הרופא במיון (מתמחה) קרא לייעוץ רופא בכיר אני שהייתי עסוקה בילד לא ממש הקשבתי לשיחה בינהם שהתנהלה באנגלית ,הגדולה שלי שאלה אמא מה זה ומה זה כל מיני מילים באנגלית שהבינה מהשיחה....הבנתי שדיברו על הפנים של הילד ..הפה..העין ..הלחי.. הופננו מיד לרופא עיניים ,משום מה ללא התיק הרפואי אלה הדרכה בטלפון .. בבדיקה (הראשונה) שנערכה שניות אומר לי למה הגעת עכשיו?!? אין מה לעשות!!? העצב משותק..אין לו סימטריה בפנים ..חזרנו המומים ואני מסתירה את הכאב והדמעות שחזרנו לרופא במיון הוא קלט את ההליכה של הילד.. ואז אומר לי זה תמיד ככה ההליכה הזאת ...הוא היה מופתע ואומר אין פה נוירולוג ילדים אני מזמין ייעוץ דחוף...מה דוק' מה עכשיו..תכף הנוירולוג יגיע נעשה בדיקות ואז יהיה אבחנה .

ביינתים אושפזנו...הנוירולוג הגיע רק בבוקר לקח אותנו לבדיקה ואז התחלנו מסע הוא נלחץ מאוד רופא אשכנזי בהיר עור ניהיה אדום פנים וזועף ברמות גבוהות וצרח על מנהל המחלקה מיד MRI מנהל המחלקה הסביר שאין כרגע מרדים ילדים, ואין אפשרות לבצע ללא הרדמה .אחרי חילופי אש בן יועץ הנוירולוג שלא קשור לב"יח בכלל למנהל מחלקת הילדים ..ואז ביקשתי לשוחח עם נוירולוג בשקט ולבד אמרתי לו בבקשה אל תנחית עליי פצצה למה אתה לחוץ יש לך איזושהי השערה / אבחנה אני מבינה שזה לא דיאגנוזה סופית ורק מחשבה אבל תכין אותי תשתף אותי בבקשה. הוא נרגע ובמבט חד הוא אומר לי אני הולך על גידול בראש. משהו בראש במוח לא נראה לי אבל עוד פעם רק MRI חובה לדיאגנוזה.

ביינתים החלטתי להישאר באשפוז ולהמתין למרדים ילדים שמגיע ימי רביעי. לאחר הבדיקה ברוך ה' לא גידול הקב"ה שומע תפילות יש האדרה במוח ועוד כמה ממצאים.

האבחנה הגיעה באיחור של שש שנים מלידה הילד עם CP המפילגיה ימין פציאליס (שיתוק בעצב השביעי של הפנים).

הבנתי הכל כל ההאשפוזים מלידה, של הראשון ,כל הביקורים במרפאה, כל הרופאים שעברנו בדרך, ואחדדד לא שם לב.. אפילו לא אחד....אז נכנסו לקטגוריה של ילד עם צרכים מיוחדים... לטיפולים אינטנסיביים.

אמהות תיהיו ערניות הדבר הכי קטן אל תוותרו תתעקשו על בדיקה מעמיקה אין ביטוח לאף אחד!

תמיד בבריאות אהבה וימים טובים שמחים ומאושרים⁦
08/10/2018 15:07
שלום,

תודה על השיתוף, אין לי ספק כי הקוראות בפורום ימצאו עניין במקרה. מאחל לכם בעזרת השם רפואה שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
03/10/2018 15:42
אחרי הלידה של הבכור החלטתי שאת הלידה הבאה אני רוצה כמה שיותר טבעי, וכמה שפחות התערבויות, להעביר כמה שיותר צירים בבית וכמובן בלי אפידורל.

התחלתי לראות המון סרטונים על לידות וכל מה שבנושא שאבתי המון כוחות מהסיפורי לידה שלכן. לא כתבתי תוכנית לידה(זאת הייתה טעות כי ברגע אמת לא התעקשתי על דברים מסויימים) והעברתי לבעלי איזה לידה אני רוצה, אמרתי לו מה לא אהבתי בלידה הקודמת, היחס של חלק מהצוות, לא חיכו מספיק עם חבל הטבור, לא הנקתי ישר בחדר לידה ולא בחרתי באפס הפרדה, בנינו לעצמנו תכנית לידה, היינו רגועים ומרוצים.

לבעלי היה חלק משמעותי בלידה, הוא היה הפה והראש שלי, אני בזמן צירים לא מסוגלת לדבר או לחשוב ובעיקר לא יכולה לסבול שנוגעים בי או מדברים איתי בזמן ציר, (הסיבה למה לא הבאנו בחשבון לקחת דולה..)

לכן הוא ענה על כל השאלות של הצוות ביקש בעדינות מהצוות לא לפנות אליי בזמן ציר רק כשהיו שאלות שלא ידע לענות. עברנו חווית הריון ולידה מדהימה ביחד, תמיד הוא היה אומר את צריכה להיות רק בהריון וללדת לשאר אני דואג ועכשיו לסיפור לידה.

הריון שני בה תקין ומשעמם, פעילה מאוד, בכל זאת יש עוד נסיך בבית שצריך לדאוג לו, וגם לא רציתי להיות כמו בהריון הראשון במיטה בכל הזדמנות שיש,רציתי גם לעבוד עד ללידה מה שייצא כך ללא כוונה. חודש תשיעי הגיע, אוכלת 6 תמרים ביום עיסויים בגב תחתון, שוטפת את הבית כל יום!
אימצתי את הרעיון של לדמיין את הלידה שאני רוצה, ובאמת מדמיינת את הלידה בזמן מקלחת חמה ומרגיעה, ובאוטובוס בדרך לעבודה עם מוזיקה והדבר שאני ממליצה לכל אחת זה לעשות תרגילי ספינינג בייביז( יש ביוטוב סרטונים שמסבירים איך לעשות) בעלי שואל מתי אני יוצאת לחופשת לידה ואומרת לו שמתכוונת לעבוד עד הרגע האחרון, החצי לא אוהב את הרעיון ומעדיף שאצא לחופשה כדי לנוח ולאגור כוחות.

יום ראשון שבוע 38+5 בעלי "מודיע" לי שזה יום אחרון ושזהו אני צריכה לנוח, התכוון לא להטעין לי את הרב קו(הכל בהומור) אני כבר הייתי עייפה וכבדה עם צירונים שכל פעם חושבת שהנה זה מתחיל אז התאים לי לצאת לחופשת לידה.

יום שני שבוע 38+6 שמה בבוקר את הנסיך בגן בדרך פוגשת את חמי צוחקים על זה שהנסיכה לא תחליט לצאת במשוער שזה ראש השנה ואני אומרת בבטחון במקרה הטוב אני יילד אחרי החג. בגלל הצירונים מחליטה לעשות כמו שצריך את התרגילי ספינינג בייביז 20 דק כל תרגיל ומדמיינת איך הנסיכה נכנסת לתעלת הלידה.

בשעה 11 מרגישה לחץ מוזר בגב תחתון, מתעלמת וממשיכה לנוח בספה עם סדרה אהובה, אחרי חצי שעה עוד לחץ מוזר אומרת לעצמי אין מצב שזה מתחיל... ממשיכה לצפות בסדרה עד שמגיע ציר שמבינה שיש מצב שזה מתחיל, מתכחשת להאמין שזה זה, בעיקר מפחדת להתאכזב ומחליטה לארגן תיק לקטן ולי, מפסיקה באמצע כי פחדתי לעשות מעצמי "צחוק" אבל מגיע ציר ואני מבינה שזה מתחיל אבל עדיין מתכחשת, לא מעדכנת אף אחד עדין וממשיכה לארגן את התיק מסדרת את הבית בין ציר לציר עושה מכונה מספיקה לתלות את הכביסה הצירים עדין במרווח של כל 20 30 דק אמא שלי מתקשרת לשיחת בוקר שלנו ותוך כדי עוברת ציר מתאפקת לא להשמיע ציוץ ומסיימת את השיחה.

מסיימת להתארגן ולהתאפר ומתפנה להעביר את הצירים מחשיכה את הבית מדליקה מזגן בשלב הזה נוח לי לעשות סיבובי אגן ולהשמיע קולות עברו לי המון מחשבות והשוואה ללידה הראשונה,כי בשלב הזה הצירים עדין היו נסבלים ושלטתי יפה בהם מה שבהריון הראשון כבר כאב לי מאוד לכן הייתי ממש בהכחשה לא קלטתי שהנה זה קורה.

התקשרתי לאמא שלי אמרתי לה שהתחילו צירים וחמי יביא לה את אלירז מהגן(מירושלים לבית שמש) התקשרתי לבעלי אמרתי לו שהתחילו צירים עדין לא סדירים ושיהיה מוכן.

מחליטה להפסיק בבת אחת את ההשוואות והמחשבות ולעשות הכל כדי לקדם פתיחה. בין ציר לציר יורדת לכריעה ומגביהה את הישבן ,ואז עושה תרגיל של עמידה ואז ירידה למצב של כמעט ישיבה על שני רגליים וחוזרת לעמידה ומרגישה שזה גורם לעוד ציר לבוא ומבינה שאני יכולה בעזרת תזוזה ותרגילים לקדם צירים וככה עובר שעה של צירים של כל חמש ארבע דק ציר באורך של 1 ולאט לאט אבל מרגישה שעדין נסבל ושעדין מוקדם לקרוא לבעלי, הצירים מתגברים מעבירה את הציר מתחת לדוש שפועל כמו אפידורל כשנגמר המים החמים רצה למיטה שמה שני כריות אחד על השני ויורדת למצב כריעה כשהבטן נחה על הכריות. וככה מעבירה את הזמן בין מקלחת לחדר שינה.

צירים כבר ממש כואבים ורוצה אפידורל אבל כשנגמר הציר נרגעת, הנשימות עוזרות לי בשלב הזה אבל נשימות לפי הקצב של הציר ב4 חמי שולח הודעה שלקח את אלירז מהגן, הטלפונים וההודעות מתחילים לזרום, שולחת לאחותי הודעה שתגיד לכולם שאני לא עונה לאף אחד אני לא מסוגלת לדבר ושלא יעלבו ממני.

בשעה חמש מרגישה ציר עם לחץ בנרתיק ומבינה שזהו צריכים לנסוע לבית חולים מתקשרת לבעלי שיבוא עכשיו(בגלל שלא היה לו מחליף אמרו לו שהוא עובד עד השעה 6 ושהוא ייצא אליי רק כשממש מתפתח לידה- כן אני יודעת חצופים) יותר נכון צורחת שייבוא בשלב הזה כבר לא יכולה ללכת בגלל הלחץ. הצירים כבר ניהיים כל 4 3 דק כל ציר ואני מזיעה (חח הלך האיפור) בעלי מגיע לבית מהר מעמיס את התיקים מכין לי את המושב באוטו למצב של חצי שכיבה אני נשענת על שני כריות במצב כריעה ולא מבינה למה בעלי לחוץ כל כך בראש שלי יש מצב שנעביר עוד המון זמן ככה עם הצירים כמו בלידה הראשונה.

נוסעים לדרך עוצרים אצל חמי מהלחץ בטעות בעלי העביר גם את התיק של האשפוז..ונוסעים משם להדסה עין כרם, הנסיעה הייתה לי הכי קשה!

מגיעים לכביש בגין ואז אהובי שואל אותי אם אני רוצה ליווי משטרתי (מדא לא בא בחשבון מבחינתי) כי יש פקק אומרת לו שלא צריך ואז מרגישה טיפטופים אומרת לו תתקשר מהר נראה לי יורדים לי המים, המוקדנית אומרת לנו שהיא חייבת להעלות את מדא על הקו ואני בראש לא לא רק לא זה.

המוקדנית של מד"א מתחילה לשאול שאלות ולי נגמרה הסבלנות, אני מודעת לחשיבות של מדא פשוט אני מכירה את עצמי וידעתי שבאותו רגע אני לא בלידה, אני לא אוהבת שמדברים איתי בזמן ציר וידעתי שהשאלות שלהם רק יוציאו אותי מריכוז. המוקדנית של מדא התחילה עם השאלות ושאלה המון את בעלי איפה אשתך, כי בשלב הזה לא צעקתי לא הייתי מסוגלת כבר הצירים ממש נהיו צפופים, בעלי אמר למוקדנית של מדא שהנה הוא רואה את הניידת שלהם והתחיל בעקיפה כשהתקרבנו לניידת התברר שזה היה הניידת של התאונה בגלל זה הפקק, בעלי אמר להם שזאת לידה שנייה ואני עם צירים כל 3 דק ולחצים.

הם רצו לפנות אותי לשערי צדק, סירבתי, המוקדנית עדין בטלפון אמרתי לה זאת לידה שנייה יש לי צירים כל 3 דק אבל אני לא בלידה היא התעקשה שנמתין לניידת של מדא, אמרתי לבעלי שינתק את השיחה ושיבקש את הליווי כי אני לא מתכוונת שנעצור אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר. התקשרו מהמשטרה בעלי נסע אחרי הניידת,הרגיש קצת כמו בסרט, בנתיים כל ציר מרגישה שמקדם ומרגישה את הראש מתברג, מגיעים לבית חולים בעלי מסיע אותי בכסא גלגלים ללכת לא היה אפשרי כבר מגיעים למיון לקבלה ישר מעלים אותי למיטה אני בנתיים צועקת את נשמתי האחות בודקת אותי פתיחה 5 מחיקה 100 אחוז ספינה -1.

אומרת לי ישר לחדר לידה יש לי הרגשה שאת יולדת עוד מעט מעבירים אותי מהר ושם עושים מוניטור ושאר הבדיקות בשלב הזה כבר איבדתי קשר איתם, מילמלתי שיעזרו לי ללדת טבעי, בלי אפידורל המיילדת אמרה לי מתוקה גם אם היית רוצה לא תספיקי, אני אפקע לך את המים ואת תלדי.

בעלי הסתכל עליי ושאל אותי אם אני מסכימה שתפקע או שנמתין אמרתי לו שתפקע אני רק רוצה ללדת. הרגיש לי נכון באותו הרגע, ובאמת איך שהיא פקעה הרגשתי שאני חייבת ללחוץ וזאת הייתה תחושה מדהימה. בלחיצה ראשונה איבדתי את עצמי והמיילדת פיקסה אותי בלחיצה השלישית צעקתי כל כך חזק שהפחדתי את עצמי הרגשתי את הראש והכתפיים שלה ושחרור אדיר.

הניחו אותה ישר עליי עור לעור תוך כדי שאני צוחקת מאושר מחבקת ומנשקת אותה. לא מפסיקה להגיד 'לא מאמינה הצלחתי בלי אפידורל' ומניקה אותה.

בקשתי סליחה מהצוות על הצעקות ואם הייתי לא נחמדה. המיילדת נסתה בכוח להוציא את השלייה אמרתי לה שנחכה השילייה תצא לבד ובאמת הרגשתי עוד לחץ והשילייה יצאה בשלמותה. תפר קטנטן ומשם למחלקה ביות מלא, לצערי בגלל צהבת היינו צריכים לעבור לביות הגמיש.

חודש אחרי לידה וההרגשה וההחלמה פשוט מדהימה!
03/10/2018 17:00
שלום רב,

תודה רבה על השיתוף בחוויה.

בריאות שלמה ונחצ,
עו"ד עופר סולר
04/10/2018 13:38
וואוו איזה סיפור הזוי, באמת כמו שיצאת מאיזה סרט בהוליווד. העיקר שהכל הסתיים בשלום וחזרת הביתה אחרי לידה עם ידיים מלאות. כל טוב ורק בריאות נשמה!
03/10/2018 09:43
בוקר טוב עורך דין נכבד,

לא בטוחה שזה המקום הנכון, אבל אני מנסה ואשמח לשמוע את דעתך.

אני בהריון שבוע 30, עם רקע בריאותי לא מזהיר בכלל לגיל 27.

קיבלתי הפנייה מרופאת א.א.ג לנוירולוג ובמידת הצורך לבדיקת MRI דחוף ( כי היא לא יודעת מה יש לי והפחד שלה שאפול וזה מסכן את העובר).

הגעתי למיון מהלכים (במקום למיון נשים בגלל שהבעיה שבגללה הגעתי מלחתחילה היא לא קשורה להריון) חיכיתי כשעה להיכנס לאח המטפל.

אני רואה על צג הטלוויזיה שאני הבאה בתור ואני שמה לב שלא קוראים לי כבר מעל ל20 דקות. למרות שנכנסים אנשים לחדר שלו.

אני רואה שהאח (מהמגזר הערבי) מכניס מטופלים שהגיעו זה עתה במקומי. הגעתי לחדרו לשאול שאלה- האח עושה למטופל בדיקת לחץ דם עם הנייד שלו באוזן ומתעלם מנוכחותי. שאלתי אותו אם התור הוא לפי מטופלים דחופים או לפי המספרים , בהתחלה התעלם ממני לגמרי וכשאלתי שוב והתנצלתי בפני המטופל שישב שם.

לשאלתי האח ענה לי "הוא מקרה דחוף וזה לא עניינך תסגרי את הדלת את מפריעה לי".
סגרתי את הדלת וחיכיתי שייסיים.

המטופל יצא ושאלתי אותו מתי אני נכנסת. הוא ענה לי "אני מחליט מתי את תיכנסי וללא מספר הזמין מישהו שרק הגיע. שאלתי אותו אם הוא בכלל עבר על התיק שלי שהוא החליט שאני לא נחשבת מטופל דחוף (למרות שעל ההפנייה שלי רשום דחוף)

הוא צעק עליי שזה לא ענייני וסגר עליי בכוח את הדלת.

פניתי לאחראי מיון לבדוק מה אני צריכה לעשות הוא אמר שבלי לראות אח אני לא יכולה לעשות כלום.

חזרתי למיון מהלכים לחכות בתור ואני רואה בחור אחר שנכנס לפניי.

החלטתי שעל התנהגות כזו אני לא נשארת שם, הרגשתי שאת כל המטופלים מהמגזר הערבי הוא הכניס על חשבון התור שלי.
נכנסתי אליו לחדר (כשהדלת הייתה פתוחה לרווחה ולא היה לו מטופל בחדר) ביקשתי את התיק שלי כי אני לא מקבלת טיפול רפואי ( במקום שיגיד לי "בואי עכשיו תורך") הוא צעק לי " קחי את התיק שלך ותלכי בגופו התחיל להוציא אותי מהחדר וסגר עליי את הדלת בפנים."

הגעתי לסגור את התיק אצל המזכירה והיא הותפעה לראות אותי סיפרתי לה את שקרה- כאן היא לא הופתעה משום מה.. לא היה לה הרבה מה להגיד לי היא התנצלה בשמו.

מיותר לציין שכל המטופלים שנכנסו לפניי (עם מספר תור אחריי) היו מהמגזר הערבי גם כן..?!

הרגשתי אפליה, זלזול, חוסר ביחסי אנוש, חוסר מקצועיות, השפלה מהצעקות שקיבלתי ליד מטופלים אחרים.

מה עושים במצב כזה? למי פונים?
03/10/2018 16:48
שלום רב,

לדעתי במקרה מסוג זה מן הראוי לפנות במכתב להנהלת בית החולים ולבקש הסברים למקרה. אני לא סבור כי המקרה יתאים לתביעה שכן מעבר לעוגמת הנפש שנגרמה לך אם הבנתי נכון אין נזק.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
02/10/2018 21:00
אחרי שסבלתי משבוע 26 עם צירים מוקדמים ופתיחה וקיצור צוואר וטופלתי בפרסולט וצלסטון היום בשבוע 38+3 ילדתי את הנסיך השלישי. הגעתי ב 1 בלילה לבית חולים. חיברו אותי למכשיר מוניטור עוברי שהראה האטות בדופק העובר פעמיים.

החליטו להכניס לחדר לידה ולא לחכות. דיברו איתי על ניתוח קיסרי ואני העדפתי לנסות לידה רגילה לפני הכל.

קיבלתי חדר בשעה 7:00 בבוקר ילדתי בשעה 15:00. ללא אפידורל ללא תפרים. לידה חלומית.

בדקו לי פתיחה היית 4. ביקשתי להתפנות. חצי שעה מנסה להתפנות וכלום לא יוצא... ואז ראיתי דם והרגשתי את הראש של התינוק. המיילדת באה ופוף.

2 לחיצות והאוצר שלי בחוץ! חלוםםם!

היה שווה ללכת ולחזור 800 פעמים לבית חולים עם אישפוז וכד...

מאחלת לכולכן לידה כזו קלה כמו שלי והיה לי חשוב לשתף כי קראתי כאן על כמה מקרים של סיבוכים בלידה וכל מיני מקרים לא נעימים. אז שתדעו שיש גם לידות של צ'יק צ'ק.
03/10/2018 15:10
שלום רב,

תודה על השיתוף בחווית הלידה הפשוטה והקלה לשם שינוי. אני משוכנע שהקוראות תשאבנה עידוד מהדברים.

בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר
02/10/2018 11:48
ילדתי את הבן הבכור לפני 3 שנים,
לידת וואקום והריון תקין לחלוטין.
הילד נולד במשקל תקין ,בכה כמו שצריך.
אך לצערי התוכניות לאפס הפרדה נקטעו כאשר נכנס לפגיה.
כיומיים לאחרי הלידה כשהגענו לפגיה האחיות קפצו עליינו ואמרו שאיזה מזל שהילד פה! בהשגחה צמודה אחרת היה כבר מת.
כאשר ניסינו להבין מה קרה הם אמרו שהוא הפסיק לנשום,הכחיל ממש לא מזמן ולשמחתם הם הצליחו להצילו.

במהלך שבוע האישפוז זה חזר על עצמו כ3 פעמים. הילד חובר לחמצן.
אבל אף אחד במהלך האישפוז שלו ושלי לא דאג להתקשר אליי או ליידע אותי.
ככה זה, לידה ראשונה ולחוצה.

בגיל חודשיים הילד קיבל חיסון רוטה.
שעה אחרי החיסון הילד התנפח , בכה בלי סוף , בקושי הצליח לפתוח את העיניים. (תמונה שצולמה באותם רגעים)

משהו היה לי מוזר, הרגיש לי לא נכון.
הרופאים מתחמקים מסבירים שהכל בסדר.

ואני , "הדאגנית" שבכלל לא מחוסנת בכל ימי חיי , מתחילה לחשוב למה הילד כן? למה אני לא והילד כן?

משם התחלתי לחקור,ללמוד,לקרוא ולהבין את כל מה שהיה עבר בחודשיים שקיבל חיסונים.

כועסת על עצמי שמעולם לא שאלתי שאלות בפגיה , לא קישרתי 3 שנים את הפגיעה בילד בחיסון הזה.

אתמול משהו בי גרם לי לחפש את הפנקס חיסונים שלו.
זה סגר לי פינה ,ענה לי על השאלות של מה קרה שם .
אבל הבנתי כמה תמימים היינו , בדף שיחרור האישפוז של הילד מלבד נתונים יבשים כיצד נולד ומשקל כלל לא צוין שהילד הפסיק לנשום, הכחיל והיה מחובר לחמצן. ההפך!! רשמו שלא היה חיבור למערכת חמצן.

לפני 3 שנים הילד שלי שכב בפגיה, קיבל חיסון פגום , הפסיק לנשום , חובר שבוע לאנטיביוטיקה וחמצן. ואף אחד לא תיעד את זה בשום מקום.

בפעם הבאה שתשאלו את עצמכם למה שהמדינה תפגע בילד? והם בטוח יטפלו ויהיו שם.
אז לא.

הם יתכחשו לזה, יעלימו כל מידע אפשרי. זאת רשלנות רפואית פושעת ואסור לעבור על המקרים האלה בשתיקה!

בושה למדינת ישראל ולמערכת הבריאות
03/10/2018 09:59
סיפור עצוב ונפוץ מדי במערכת הבריאות בישראל...

הבן שלי שנולד לא נשם יצא כחול עשו לו עיסוי ודחפו לו צינור לגרון ומה רשמו בטופס אישפוז נבדק בשל אנחות... כי ילד שלא נושם זה אנחה!? הזויי אחרי שעשיתי ברורים אמרו לי שהם רושמים ככה בכוונה כדי לכסות את עצמם מתביעות של רשלנות רפואית עצוב שככה זה מתנהל.

רק בריאות
02/10/2018 12:48
שלום,

תודה על הפניה ועל השיתוף בחוויה. ככל שתבקשי לקבל מאיתנו ייעוץ בעניין הנזק לבנך את מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ונשתדל לסייע.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
02/10/2018 12:31
בחודש ה7 להריון בערך, התגלתה אצלי סכרת הריון. הטיפול היה בתזונה נטו בלי אינסולין. בהתחלה שמרתי על דיאטה כמה שיכולתי ובדקתי ערכים, כחודשיים לפני לידה התחלתי לחפף ופחות לשמור ולבדוק. יום חמישי 20.9 כשאני בשבוע 39+1, הלכתי למעקב הקבוע שלי אצל הרופא, לאחר הערכת משקל של 3.400 הוא הוציא לי הפניה לזירוז. בגלל החגים, הוא אמר לי לבוא ביום שלישי לבית חולים. יוצא שבוע 39+6 , 3 ימים לפני המשוער שלי (28.9 משוער).

הגעתי 9 וחצי בבוקר לבית החולים עד השעה 12 סיימנו את כל הבדיקות, הסתבר בפניי שיש לי צירונים, פתיחה של 2 וחצי סמ ומחיקה 70-80%. הערכת משקל 3.600. אמרו לי שאני יכולה להיכנס לחדר לידה.

עד כאן הכל טוב ויפה. בשעה זו כבר התחלנו להיות רעבים אז שאלתי את הרופא אם אפשר ללכת לאכול קודם, הוא ענה שאין בעיה שנלך נאכל נחזור עד השעה 14:00. כך עשינו, הלכנו לאכול בזריז וחזרנו למיון יולדות בשעה 13:00.

רק מה פתאום מסתבר? שיש עומס ואין מקום בחדרי לידה. ונאמר לנו שיעבירו אותנו למחלקת מיון נשים להמתנה לחדר לידה. רק בשעה 16:30 העבירו אותנו למחלקה. אני היתי קצת עצבנית אבל לא חשבתי שיש סיבה לדאגה.
ומפה התחילו הבעיות לצוף. היתי על הולד 48 שעות. במשך 48 שעות ואפילו יותר אם להיות ממש קטנוניים, אף אחד לא הצליח לענות לי על השאלה "מתי אני נכנסת לחדר לידה".

כל הזמן חזרו ואמרו " המקרה שלך לא דחוף אפשר לחכות איתך אבל את הראשונה בתור, פשוט אם מישהיא מגיעה אלינו בשלב של לידה פעילה או שבוע יותר מתקדם וצריכה זירוז העדיפות היא להכניס אותן." בסדר גמור מקובל עלי, ידוע שבדברים האלה אין תורות וזה לפי דחיפות. אבל במשך 48 שעות לא להיכנס לחדר לידה, כשזה חג, והשישי שבת מתקרב, כבר התחלתי להתעצבן. היתי כבר שבוע 40+1, ולא יכלתי לסבול יותר את המצב הזה של החוסר ידע.
יום חמישי בבוקר כשאני ב40+1 , חשבתי שהינה הגיע הישועה, התעוררתי ב6 וחצי בבוקר ודבר ראשון שאמרו לי "מחכה לך חדר לידה, נגיש ארוחת בוקר ויבואו לקחת אותך." שמחתי. סוף סוף.

חזרתי לחדר , בשעה 8 הגיע אחות למדוד לי מדדים ומוניטור. שעה וחצי היתי על מוניטור אלוהים יודע למה. ברגע שסיימנו שאלתי את האחות שניתקה אותי "נו מה קורה מתי מעבירים אותי?' התשובה שלה היתה "לאן?" פה זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מה הסתבר? שבזמן הזה הגיע אישה עם מקרה יותר דחוף ונכנסה במקומי. אוקי מקובל עלי, אבל אם זה המצב ואתם ממשיכים להגיד שהמקרה שלי לא דחוף, אז תשחררו אותי תנו לי ללכת הביתה כי בקצב הזה כל הזמן יכולה להגיע מישהיא עם מקרה יותר דחוף.

אני , כבר לא יכלתי לסבול את זה והלכתי לקבלה ופשוט עמדתי שם בכיתי ואמרתי "תנו לי לחתום על תופס סירוב אישפוז. המקרה שלי לא דחוף אני רוצה הביתה שחררו אותי." בקיצור הרמתי על הרגליים את כל המחלקה של מיון נשים. כי ככה זה במדינה עד שלא עושים סצנות ועד שלא מרימים את הקול שום דבר לא זז.

השעה היתה 12:30, ופתאום באורח פלא השתחרר חדר לידה בשבילי.

והינה סוף סוף ב14:30 נכנסתי לחדר לידה. קיבלתי מילדת שמהרגע הראשון התאהבתי בה והתפללתי ללדת במשמרת שלה.

אני, מאוד פוחדת מהאפידורל ויש לי בעיה עם זריקות ומחטים, מהרגע הראשון אמרתי להם שאני רוצה טבעי.

15:45 - כבר שמו לי פיטוצין. כל חצי שעה בערך, המיילדת נכנסה והעלתה מינון עד כאן לא הרגשתי כלום. המוניטור הראה צירים אבל לי לא כאב ולא הרגשתי כלום.

19:30 - המיילדת בדקה אותי- אין התקדמות. אותה פתיחה. אז החליטו לקרוא לרופא לפקיעת מים.

20:00 - פקיעת מים. מים מקונאליים. מכאן כבר התחלתי להרגיש צירים וכאבים אבל נסבלים. אלוהים ישמור למה אף אחד לא הזהיר אותי מהכמויות מים שיוצאות. ועוד כשזה מים מקונאליים, הריח והגועל. איכס.

בנתיים עד כאן אני עוד מרגישה גיבורה תמימה ונאיבית "וואו איזה כיף בקושי כואב לי אני עוברת את זה כמו גדולה בלי אפידורל." חשבתי לעצמי. מנסה לזרז את זה בצורה טבעית עם כדור פיזיו, תנועות אגן, ומשתדלת לעמוד כמה שיותר שהכוח משיכה יעשה את העבודה.

22:00- פתיחה של 4 סמ. רק 4!, המיילדת המקסימה שלי, אמרה שזו התקדמות יפה אבל, בעוד שעה היא מסיימת משמרת והסיכוי שהיא תיילד אותי אפסי. בשלב הזה כבר היתי מרותקת למיטה. וביקשתי גז צחוק.

22:30- פתיחה של 6 סמ. וואו איזה התקדמות! אבל פאק איזה כאבים. בקושי מדברת , מצליחה להוציא מהפה את המילה "טשטוש". המיילדת "אני מצטערת אבל זה מאוחר מידי, בשלב הזה אנחנו לא נותנים טשטוש כי זה דרך הווריד וזה ישפיע על העובר ואנחנו לא אוהבים עוברים מסטולים, אבל אם את רוצה אפשר אפידורל." אני כמובן מסרבת.

23:00 - חילוף משמרות. המילדת שכנירא תיילד אותי נכנסת. מהרגע הראשון לא אהבתי אותה, לא באה לי טוב בעין אבל אין מה לעשות זה מה יש.

מפה כבר איבדתי את חוש הזמן.

הצירים והכאב מתגבר, המיילדת בקושי נכנסת לחדר. כל פעם לוחצת על הזמזם ולוקח לה, כמו מה שנראה שעות, להגיע. ואם מישהיא נכנסת לחדר שלי הן באות בגישה של "כן מה? את עוד לא בלידה. מה את רוצה? את רוצה ללחוץ? תלחצי."

אני בשוק והמומה. כואב לי נורא, יש לי בחילות הגז לא עוזר, אף אחד לא אומר לי מה לעשות איך מתקדם, אף אחד לא בודק אותי. שוכבת לי בחדר עם כאבי תופת ומרגישה שזהו אני בהתקדמות מטורפת. כל מה שרציתי שיהיה לידי איש מקצוע שידריך אותי לפחות איך לנשום איך להתנהל ואיך להתמודד עם הכאב.

עוד פעם מצלצלים בזמזם כי זהו די רוצה אפידורל. אבל רוצה אותו רק אם אני עדיין תקוע על 6 סמ. מתחננת שיבדקו אותי, בודקים. 8 סמ.

וואו איזה אושר עוד מעט זה נגמר. אבל הוא עדיין גבוה ובמצב של ספינות -2.

מנתקים אותי מהפיטוצין כי יש כבר צירים חזקים ומבוססים.

שוב נשארת לבד בחדר. בלי אף אחד שילווה אותי. לידה ראשונה, מאיפה אני ובעלי יודעים להתמודד עם זה? אך יאמר לזכותו שהוא פשוט הדהים אותי עם הסבלנות שלו והתמיכה.

כאבי תופת. לא יודעת כמה זמן עבר מהבדיקה אבל מרגישה לחץ וצורך ללחוץ . שוב קוראים למיילדת אבל היא עסוקה בחדר אחר. אחכ הסתבר לי שהיא קיבלה לידה בחדר אחר. עד שהיא באה מרגיש שעות.

מגיעה, בודקים אותי. פתיחה 10. ספינות +1. עדיין לא ממש שם. אז שוב המילדת משאירה אותי לבד. מכינה הכל ללידה ויוצאת.

אני כבר מותשת, כשיש ציר לוחצת כבר לבד על דעת עצמי כי זה מקל על הכאב וכי אולי זה יעזור לו לרדת למטה. ככ היתי כבר עייפה, וויתרתי על הגז צחוק ולקחתי מסכת חמצן כי הרגשתי שאני פשוט שוכחת לנשום ואין לי אוויר.

לא יודעת כמה זמן היתי במצב הזה, אבל ברור שמהר מאוד אחרי שהמיילדת יצאה , לחצנו על הכפתור שקורא לה כי ידענו שהיא לא תמהר להגיע.

הגיע רופא, שאמר שצריך להביא לי זריקה שנוגדת את הפיטוצין כי יש לי צירים תכופים מידי ואני לא מצליחה לנוח ולהתאושש בין ציר לציר. וחשבתי לעצמי "איזה יופי אולי אאסוף כוחות ללידה עצמה". אבל זה לא עזר יותר מידי.

ואז היא הגיעה, וסוף סוף אמרה את מה שכל כך רציתי לשמוע "יאללה יולדים". זה היה פשוט כמו שירת מלאכים למשמע אוזני המשפט הזה.
חשבתי לעצמי "זהו עכשיו באמת עוד קצת".

והתחלנו ללחוץ.

ואז הסתבר שהצירים שלי קצרים מידי. וכל לחיצה הוא היה יוצא קצת וחוזר. ניסיתי לבד אבל הרגשתי שאין לי כוחות.

ראיתי את ההבעה על הפנים שלה וזה פשוט לא בישר טובות.

היא קראה לעוד מילדת שתעזור ותלחץ לי על הבטן.

בשלב הזה בעלי התחיל להרגיש לא טוב והחליט לצאת מהחדר. וראיתי את המילדות מתלחששות ביניהן ועושות פרצופים שאת לא בדיוק רוצה לראות בזמן לידה . אבל לא הבנתי מה קורה סביבי ממש. באמת שלא יכלתי יותר והיתי מותשת.

בסוף בעלי חזר עם כוחות מחודשים וחיזק אותי מנטלית ונפשית.

מה הסתבר? שהן חשבו שהילד פשוט לא ייצא ואם ייצא , אז לא בין החיים.

בעלי אמר לי ששמע אותן אומרות "את בטוחה שהוא נושם? אני לא שומעת אותו נושם" ומשפט אחר כמו "אל תגידי לי שזה קורה לנו עכשיו". הוא אמר שאחרי שחזר היה חייב להסתכל ולראות מה קורה שם וראו שהוא עם חצי ראש בחוץ ושהצוור של הרחם כנירא לוחץ עליו וחונק אותו כי אני לא מצליחה ללחוץ עוד כדי להוציא אותו מספיק. כפרה עליו שהחליט לאזור כוחות ובמקום לברוח, להישאר בחוץ, נשאר איתי ונתן לי את החיזוק הנפשי הזה שהיתי צריכה.

1:40 בלילה- בסופו של דבר, טפו טפו טפו יצא בריא ושלם.

משקל 3954. בלי סיבוכים בלי בעיות בריא ושלם . חמסה חמסה.

והעיקר בילבלו את המוח ש"את לא דחופה להיכנס לחדר לידה" והינה רק בנס יצא בריא ושלם.

כי זה הריי מובן מאליו שהערכות משקל זה לא מדע מדוייק, וידעו על הסכרת וידעו שהתזונה שלי לא מאוזנת, וזה היה יכול להיגמר לגמריי אחרת!

כמובן שגם אני אשמה והיתי צריכה לשמור על תזונה, אבל אם כבר הגעתי לבי"ח ואתם יודעים שזה המצב, למה להיות בכזו שאננות?

בקיצור. תודה לאלוהים ששלח את המיילדת השניה, שבאותו הרגע שנאתי את הנשמה שלה כי כאב, אבל הבנתי שהכל קרה רק בזכותה.

לסיכום,
לא האמנתי שאעבור את זה, שאשרוד ושאצליח בלי אפידורל כשזה עם זירוז. מצד אחד שמחה שעשיתי וי על המטרה שהצבתי, מצד שני לא בטוחה שלידה שניה רוצה לעבור את כל זה שוב.
מאוהבת בקטני, מאושרת עד הגג. לא מאמינה שהדבר הזה יצא ממני.

ובאמת שהרבה בזכות בעלי. שלא עזב אותי לרגע שעם כל הזוועות שהוא ראה שם (הפתיחות הלחיצות, הדם, השיליה, המים המקונאליים ועוד ועוד) נשאר לצידי , אמר את הדברים הנכונים בזמן המתאים, היה קשוב ותומך. אמא שלי לא הפסיקה להגיד כמה שזכיתי לכזה בעל וכמה הוא חזק.

מבחינת חווית בית החולים, עכשיו כשאני אחרי זה, אני לא כועסת על המיילדת אני פשוט הבנתי שיש בעיה של כוח אדם.

החוויה שלי לא היתה הכי טובה מבחינה הנפשית, אבל אני לא לגמריי שוללת את האופציה שאלד בו בפעם השניה. אולי עד הפעם הבאה יישתפר.
02/10/2018 12:41
שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת, שמח שהכל הסתיים בשלום.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה ומזל טוב,
עו"ד עופר סולר
02/10/2018 10:52
בוקר טוב

אשמח לייעוץ בנוגע למקרה רשלנות רפואית.
גיסי הלך לטיפול שיניים ( בפעם השניה אצל הרופא הנ"ל)

אחרי הזרקת החומר בפעם הראשונה לא היתה תחושה של הרדמה ולכן הרופא החליט שהוא מוסיף מינון ונותן עוד זריקה.

ברגע זה לגיסי ירד הלחץ דם, הגוף התייבש ונכנס לסטרס עם הלב.

פינו אותו כמובן באמבולנס ישר לבית החולים.
לאחר טיפול וכמה שעות בודדות שיחררו אותו הביתה בטענה שזה היה התקף חרדה.

אני רק אציין שהוא נמצא בטיפולי שיניים בשנה האחרונה באופן די אינטנסיבי ואף פעם לא קרה לו דבר כזה.

האם יש אפשרות לתבוע את הרופא שיניים על המקרה הזה?
02/10/2018 12:36
שלום רב,

כדי לנהעריך אם הייהת התרשלות בטיפול השיניים שגרם את הנזק צריך יהיה לעיין בתיעוד הרפואי המלא מטיפול השיניים ומבית החולים. אומר בזהירות כי אם האבחנה מבית החולים הייתה בסופו של דבר התקף חרדה יתכן ויהיה קשה לבסס במקרה זה אחריות על רופא השיניים וזאת מעבר לעובדה כי אם אני מבין נכון לא הגרם נזק קבוע.

כדי לקבל הערכה ודאית יהיה כאמור צורך בייעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיעיין גם בתיעוד.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
26/09/2018 12:37
אני נשואה כמעט 4 שנים באושר, בשנים האלה עברתי 4 הריונות. הריון ראשון התחיל באושר... איזה כיף מאמי אני בהריון הולכת לראות דופק הרופא אומר לי יש דופק שיהיה במזל.

שבוע 9+ מרגישה כאבים הולכת לבדיקה האחות אומרת נעלם לילד הדופק. ראיתי שחור מחכה עד שבוע 10 הולכת לעוד בדיקה באמת נעלם. עוברת גרידה בבית חולים הדסה. אחרי שלושה חודשים עושה בדיקת דם שוב בהריון. איזה כיף. הולכת לבדיקה יצא שק ללא עובר. לצערי עוד הפלה.

עובר חצי שנה מקבלת וסת בצבע וורוד לשלושה ימים אומרת לעצמי זה מוזר. קובעת תור לבדיקת דם.

אחרי שבוע הולכת לעשות האחות מתקשרת את בהריון... איזה כיף. אמרתי לבעלי זהו אני מאמינה שהפעם אנחנו ניהיה הורים אמרתי הפעם אני לא ממהרת לבדוק דופק.

בשבוע 10+ בודקת - יש דופק קובעת תור לעשות סקירת מערכות ושקיפות עורפית. יש לכם בת.

כל ההריון עובד חלק בשבוע 34+ לא מרגישה את הילדה 4 שעות ככה לקראת הבוקר בודקת חום 39.7 מתארגנת ויוצאת לבדיקה של רופא נשים.

אומרת לבעלי תצא לעבודה אעדכן עם יהיה משהו... שולחים אותי לחדר מיון. מחברים מוניטור עוברי - בודקים פתיחה 4 וצירים מכניסים לחדר לידה.

מקבלת אפידורל - עוברות שעתיים ככה פתיחה מלאה ומתחילה לללדת המוניטור התחיל לצפצף לידה ראשונה בעלי לא הספיק בסוף הכל קרה מהר מדיי אמא שלי בדרך לבית חולים והילדה תקועה עושים ואקום - לצערי מלא תפרים היו לי והילדה סוף סוף יצאה.

זוכרת את זה עד היום מלא רופאים ואחיות רצים איתה לטיפול נמרץ היא נושמת עדיין הילדה ממש כחולה זועקת לעזרה. אחרי כמה דקות מתחננת שיגידו לי מה קורה איתה באים אליי בחיבוק ובליטוף הילדה שלך לצערנו נפטרה. היא יצאה עם חבל הטבור קשור סביב הצוואר כמה פעמים.

הבכי והצרחות שעברו... באותו רגע בעלי מגיע אחרי שהודיעו לי והבכי שלו גמר אותי שתינו מחזקים אחד את השני ואמא שלי בוכה בצד השני, שבועיים של בכי ומלא כאבים קמה על הרגליים ואומרת לעצמי את חוזרת לעבודה (ילדים) הכל זה מלמעלה היא תשמור עלינו. כל שיר היה מזכיר לי אותה היה לי תקופות ממש קשות שאמרתי אלוהים מה עשיתי לך רע בחיים?

בנתיים מתאוששת בלי ששמתי לב בערך 8 חודשים אחרי עושה בדיקת דם שוב בהריון. אומרים לי בבדיקה יש לך תאומים אבל יש בעיה אחת ילד אחד לא גדל בכלל לשבוע של ההריון והשני ללא דופק ושתיהם אותו שק צריך לעבור הפלה...

אני אוקיי מה שצריך נעשה הכל זה לטובה...

ולמה אני כותבת? באווירת החג, רק רוצה להגיד שאני בטוחה שבסוף ניהיה הורים ואנחנו לא מתייאשים תאמינו שבסוף כולנו ניהיה גם עם יקח שנים. אני קוראת מלא סיפורים, רק רציתי לחזק בנות שלוקח להן זמן להכנס להריון ומתייאשות שנזכה עוד השנה לכל מי שרוצה פרי בבטן.
26/09/2018 13:32
שלום,

תודה על השיתןף בחוויה האישית, אין לי ספק שהקוראות תשאבנה מהדברים עידוד.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
22/07/2018 11:24
לפני כשש שנים עברתי ניתוח קיצור קיבה בבית חולים מסויים - כרגע בלי שמות.

לפני כשנתיים, (קצת יותר) החלו לי כאבים איומים בבית החזה ובגב העליון (כל המעטפת של החלק העליון)

בתחילה הכאבים גרמו להקאות ושילשולים, חוסר תיפקוד, חולשה מטורפת.

לאחר התייעצות עם רופאת המשפחה - היא החליטה שמדובר בצרבות ונתנה לי אומפרדקס ועוד איזשהו תרחיף לבליעה.
לא עזר.

הכאבים החמירו, שוב ניגשתי לאותה רופאה וביקשתי שתעשה לי בדיקות.

היא טענה שאין צורך ושזה נפוץ למי שעבר ניתוח לקיצור קיבה.

ככה סבלתי במשך שנה שלמה
הכאבים גברו מפעם לפעם.
ניסיתי הכל מהכל!

כל תרופות הסבתא שיכולות להיות וכל הטכניקות שאני מכירה וכלום לא עזר!

כמובן שהמשכתי בתמימותי ליטול את הכדורים והתרחיף שהרופאה רשמה לי מדי חודש.

הדבר השבית אותי לגמרי, ביליתי ימים ולילות במיטה, בשירותים ובמקלחת. פוטרתי מהעבודה ולא תפקדתי.

לא יצאתי מהבית ולא יכולתי לטפל בילד שלי.
יום מין הימים הכאב תפס אותי כל כך חזק באמצע הרחוב שלא יכולתי להמשיך ללכת.
הזעקתי את בני המשפחה והם לקחו אותי לבית החולים.

לאחר מלא בדיקות, סריקות, כדורים ותמיסות למיניהם כולל אישפוז שבו ניסו לאבחן את הבעיה במשך כמה ימים, גילו כמות אדירה של אבנים בכיס המרה ועוד אבן מתגלגלת בלבלב.

הייתי אמורה לעבור שני ניתוחים. האחד בשביל להסיר את האבן המתגלגלת והשני בכדי להסיר את כיס המרה.

נתנו לי כל מיני חומרים והצליחו להמיס את המתגלגלת.

מיזערו את הנזק לניתוח אחד.

אושפזתי בסה"כ שבועיים. הכאב והסבל היו ברמה לא נורמלית. הן במשך השנה והן בזמן האשפוז.

כל הדקירות וההקאות והכדורים הרסו אותי.

האם יש מקום לתבוע את הרופאה הרשלנית? מה הסיכויים של תביעה כזאת לפי הניסיון המשפטי שלכם בתחום? האם עולה כסף מראש להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה הזה או שהכל על בסיס אחוזים?

תודה.
16/09/2018 14:01
שלום,

ראי תשובתי בהמשך.

מאחל לך בריאות שלמה ומלאה,
עורך דין עופר סולר
24/07/2018 13:30
שלום עורך דין סולר - כנראה שלא הבחנת בשאלה שלי וחשוב לי מאד לשמוע את דעתך על המקרה.
16/09/2018 14:01
שלום,

ראי תשובתי לפנייתך הבאה - מתנצל על העיכוב במענה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
12/09/2018 17:28
שלום עורך דין סולר - אני מחכה זמן רב לשאלתי. אשמח אם תמצא זמן לתת תשובה. שוב תודה מראש...
16/09/2018 14:00
שלום רב,

ראשית אני מתנצל על העיכוב בתשובה.

כדי להעריך אם מדובר בהתרשלות באבחנה ובטיפול יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי לפני האשפוז ואחריו ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הכירורגיה. המומחה הרפואי יתטרך להעריך האם הסימפטומים שהיו וממצאי הבדיקות אכן היו אמורים לעורר חשד בשלב מוקדם יותר לקיומם של אבנים בכיס מרה.

אינני מקל כלל ראש בסבל הרב שעברת והשלכותיו על חייך אולם חשוב דעת כי על מנת להגיש תביעת רשלנות רפואית יש צורך לקבל כאמור חוות דעת רפואית מלאה ממומחה רפואי לעניין ההתרשלות, הק/שר בין ההתרשלות לנזק והיקף הנזק.
במקרים בהם אין נזק קבוע (איני בטוח שהבנתי אם יש נזק קבוע במקרה שלך) יש לעיתים מקום לשקול אם עלויות התביעה ובכללן עלויות חוות הדעת יצדיקו כלכלית את התביעה אל מול הפיצוי הצפוי.
אין זה אומר שעליך לוותר על בירור המקרה אם אין נזק קבוע אולם יתכן שהדרך המתאימה יותר תהיה מכתב דרישה וניהול מו"מ עם חברת הביטוח במקום תביעה שמחייבת חוות דעת יקרה.

אמליץ בכל מקרה על התייעצות מסודרת בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
04/09/2018 12:06
שלום עורך דין סולר

אני אב לילד כבן 21 הסובל מנכות קשה בגלל בעיות בלידה. עד היום הילד מטופל במסגרות שונות ונמצא במוסד. הוא מוכל כנכה בשיעור 100% ויהיה זקוק לעזרה כל ימי חייו. לא ברור לנו האם עדיין ניתן לפנות להגשת תביעה על רשלנות רפואית בשל גילו המתקדם ובגלל שהיו כל כך הרבה פסקי דין בשנים האחרונות, ששינו את המועדים של ההתיישנות. האמת שקראתי באתר שלך ומעודף מידע נהיה לי קצת בלאגן. אודה לך אם תוכל לעשות לי סדר בשאלת ההתיישנות ולהסביר האם לילד (בגיר) יש זכות להגיש תביעה והאם לנו ההורים, יש זכות להגיש תביעה בשלב זה.
תודה על זמנך מראש.
13/09/2018 17:21
שלום,

אכן היו שינויים בשנים האחרונות בנושא ההתיישנות בתביעות בגין רשלנות רפואית של ילדים. ניתן לסכם את העניין בפשטות כך -

ככל שהתביעה הינה בגין אי אבחון מום או מחלה או בעיה בזמן ההריון אשר לו היו מאובחנים היה ניתן לשקול הפסקת הריון הרי שתביעות של ילדים מעל גיל 7 שנים התיישנו.

לעומת זאת אם מדובר על מקרה של רשלנות בעת הלידה (למשל תשניק - פגיעה בשל חוסר חמצן) או רשלנות בטיפול בתינוק שגרמה לנזק הרי שניתן להגיש את התביעה בשם הילד עד לגיל 25 שנה - 7 שנים מהגיע הילד לגיל 18 שנה. יש מקרים מיוחדים בהם ניתן להאריך את ההתישנות אף מעבר לגילאים אלו אך מדובר במקרים מיוחדים.

אתה מוזמן ליצור עמי קשר טלפוני ואשמח לתת לכם ייעוץ פרטני בעניינכם.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

16/09/2018 09:47
בוקר טוב עופר סולר, תודה רבה על התשובה המפורטת שלך. אנחנו ניצור קשר טלפוני אחרי החגים - יש כמה נקודות שצריך לברר.

גמר חתימה טובה.
16/09/2018 13:49
שלום,

אשמח לסייע לכם בכל עניין.

גמר חתימה טובה,
עו"ד עופר סולר
13/09/2018 10:52
כל ההריון היה תקין ברוך ה'.

נפלתי על הבטן אבל נפילה נפילה ממש עוד לפני שגילתי שאני בהריון והכל היה בסדר. יום שישי הגעתי לחדר מיון עם צירים. הרופא בדק אותי ועשה מוניטור עוברי. הוא עזר לי להגיע לפתיחה של 3 כאב לי כל כך!

אחכ העלה אותי לחדר יולדות שם להמתין שיתפתח יותר. ואז ב8 בערב עליתי לחדר לידה עדיין עם פתיחה של 3 עם כאבים מטורפים ללא התקדמות!

הגעתי לחדר לידה והלכתי ישר להתקלח יצאתי והסבירו לי מה עושים וכל זה. החזקתי עד פתיחה 4 וחצי חח וצעקתי אפידורל. בא רופא עשה לי ואמאלה בכיתי כמו ילדה קטנה ובעלי החזיק אותי ופשוט צרחתי ובכיתי. ואני בחורה חזקה עם כח סבל תבינו כמה כאב לי.

אבל האפידורל זה היה המושיע שלי. ההשפעה הייתה מידיית וחצי גוף את לא מרגישה כלום. אחרי שעה בערך הרגשתי ירידת מים קראתי לאחות אמרה לי נכון ירד לך המים ומיד הפתיחה קפצה לפתיחה של 6 וחצי כל כך שמחנו. היו איתי בחדר בעלי וגיסתי.

התקשרתי להורים אמרתי להם לבוא. כי רציתי את אמא שלי איתי בחדר לידה. והם עוד לא הספיקו לבוא (נסיעה של 20 דק) פתאום פתיחה של 9 וחצי! אבל הראש עדיין לא ירד מספיק...

אומרת לי האחות תלחצי והיא מרגישה את הראש אבל בלחיצה הוא מתקדם וחוזר חזרה. אז מחכים שהראש ירד. השעה היתה 1 בלילה אני בטוחה שאלד בשעה 2 בלילה.

ההורים בנתיים הגיעו וכלום אין התקדמות. יש האטות בדופק של התינוק אז שמים לי חמצן כזה והכל בסדר. מגיע 5 בבוקר פתיחה מלאה אבל התינוק עדיין לא ירד עד הסוף חסר לו עוד טיפה לרדת.

אמרה לי האחות תישני בנתיים עם החמצן עלייך. ישנתי.

פתאום ניכנסת ב-7 וחצי בבוקר מנהלת המחלקה צועקת לי בוקר טוב מדליקה את האור בלחץ ואומרת לי עכשיו את יולדת זהו. אני כולי מתעוררת מתוך שינה אומרת לה מה מה קרה אומרת לי זהו את חייבת להוציא אותו אומרת התינוק במצוקה אני מסתכלת על המוניטור ורואה שהכל בסדר.

היא חוזרת ואומרת את חייבת להוציא אותו עכשיו טוב יש איתי שם איזה 5 רופאים. גיסתי בנתים העירה את בעלי שיצא וקרא לאמא שלי.

מתחילים ללחוץ בלי לחכות. אני לוחצת ומישהי שם עם כל הכח שלה לוחצת לי על הבטן וזה כואב מוות!

אני צועקת לה זוזי זה כואב ומעיפה אותה. זה קרה כמה פעמים. אז הם קראו לגבר שילחץ לי על הבטן כדי שלא אצליח להזיז אותו ממני. בקיצור הוא לחץ לי על הבטן ופשוט צרחתי את החיים שם! כאב לי ברמה מטורפת. אני לא בנאדם שצועק ופשוט צרחתי ולא הצלחתי לנשום ואני צועקת לו זוז אני לא נושמת איך אני אדחוף ואין לא זז.

אני מרביצה לו שורטת אותו עוקצת אותו וכלום לא זז הבנאדם! ואני צורחת ודוחפת. צורחת בגלל הלחץ על הבטן שהוא עושה לי. בעלי ואבא שלי בחוץ בהלם מהצרחות שלי פחדו שיקרה לי משהו. בקיצור ככה איזה 20 דק שלמות של סבל מטורף ובלתי ניתפס. עם עזרה של וואקום כמה פעמים.

הם הורידו אותו והוציאו אותו עם ואקום ושמו אותו עליי. אמא שלי וגיסתי ישר בכו ואני לא. אני ישר שאלתי למה הוא לא בוכה? והם לקחו אותו ישר ומולי התחילו להנשים אותו!

אני כולי בוכה שואלת מה קרה ואין תשובה כולם אומרים הכל בסדרוברור שכלום לא בסדר. כולי רועדת שם ומתפללת ומדברת עם ה' שיציל לי את הילד ואמא שלי וגיסתי בוכות...

אני שוב ושוב, שואלת מה קרה לתינוק למה הוא לא נושם ורק רוצה שיגידו לי שהוא חי אבל אפחד לא אומר לי את זה.

מחכה כולי ערומה שם וכואבת ומה שחשוב לי זה רק הילד. קראו לעוד רופאים ולרופא ילדים וכולם עליו שם על התינוק הקטן שלי שרק יצא מהבטן הרגע אחרי כמה דק שניראה נצח הם עזרו לו לנשום אבל הוא לא מגיב! לא בוכה ולא כלום רק עם עיניים פקוחות וזהו!

הם ישר אמרו להביא אינקובטור ולקחת אותו לפגיה בחדר טיפול נימרץ. אני עדיין כולי לא יודעת מה קורה ואפילו די בטוחה בתוכי שהוא לא חי ואפחד לא רוצה להגיד לי. בעלי ניכנס שאל מה איתי אמרתי לו אני בסדר לך תיראה מה עם התינוק. בעלי הלך עם התינוק ואני רק חיכתי לשמוע מה קורה. חפרתי לרופאים שם ותוך כדי שתופרים אותי הם אומרים לי שהוא יצא עם קושי נשימה ודופק יורד אז עזרו לו לנשום וזהו לא אמרו לי כלום שהוא לא מגיב ורק בוהה.

חיכתי שבעלי יחזור והוא אמר התינוק חיוהכל בסדר והלך עם ההורים שלי לתינוק ואני אומרת לגיסתי משהו קורה ואף אחד לא אומר לי. אני רוצה לדעת מה קורה.

בעלי חוזר אחכ ונישאר איתי לבד בחדר ואני ישר שואלת התינוק חי? הוא שרד? אז בעלי אומר לי כן בטח שהוא חי הכל בסדר אמרתי לו אל תשקר לי אני בסדר תגיד לי את האמת!

אמר לי אני נישבע לך שהוא חי, אבל...אבל מה? אבל התינוק לא מגיב רק בוהה ולא מגיב ולא בוכה ולא זז. בטיפול נימרץ אמרו לו שחוששים שלילד יש פגיעה מוחית אפילו כמה פגיעות במוח. ואפחד לא יודע איך זה קרה ולמה.

דרך אגב התינוק יצא עם מים מוקנאלים שהם גילו את זה רק שהתינוק יצא. אחרי שבעלי אמר לי את זה בדמעות אני ישר אמרתי לו מאמי הכל בסדר אין לתינוק כלום. זה אפילו לא מדאיג אותי כי אין לו כלום ונירגעתי שהוא חי.

אחרי שהתאוששתי והתקלחתי הלכתי לראות את התינוק פעם ראשונה והוא יותר הגיב זז קצת יותר וניסה לבכות אבל מחובר לכל כך הרבה מכונות והחליטו לקרר אותו כדי למנוע פגיעה מוחית יותר חמורה.

הורידו לו את החום גוף ל33 מעלות. נתנו לו מורפיום שירדים אותו רוב הזמן כדי שלא ירגיש את הכאבים של הקור. יצאנו די מעודדים מזה שהתחיל להזיז את העיניים לפחות.

במוצא"ש התחילו הטלפונים של מזל טוב ולנו אין חשק לדבר עם אף אחד ועונים לאנשים אומרים תודה וזהו. אפילו לא שמחים כי אי אפשר.

בעלי התחיל להתקשר לרבנים שיברכו ויתפללו על התינוק שלנו שרק נולד וכולם כמובן מנסים לעודד אותו והתחילו לברך את התינוק ולהתפלל עליו.

ואני? אני יודעת שאין לו כלום למרות מה שהרופאים אומרים. אבל כולם הסתכלו עליי במבט של היא לא מקבלת את המציאות ובאמת הייתי כל כך בטוחה שאין לו כלום לא יודעת אפילו מאיפה הביטחון שהייתי בטוחה כל כך.

רבנים וישיבות ואנשים התחילו להתפלל עליו. כל כך הרבה אנשים שזה מטורף!

רב אחד אמר לבעלי שאני צריכה לשים כיסוי ראש שזה ראש כנגד ראש. לא הסכמתי כי לא רציתי לקחת על עצמי משהו קבוע שאני לא אוכל לעמוד בזה.

למחרת הגענו שוב לבקר את התינוק שלנו ומצבו הפך ללא טוב עוד יותר. בלילה היו לו פירקוסים במוח והיו גם צריכים להנשים אותו כמה פעמיים ואמרו לנו שהפעילות המוחית לא טובה בכלל ושיש לו לפחות 18 פגיעות המוח שלא יודעים מה הנזק עדיין אחרי מה שהרופאים אמרו בעלי והמשפחה הרוסים ובוכים פשוט גמורים ורק אני עדיין יודעת שאין לו כלום וחזרתי ואמרתי שאין לו כלום הוא ככה בגלל הטראומה שעבר בלידה.

אחרי כמה שעות הלכנו שוב לבקר את התינוק ולדבר אליו ולתת לו כוחות ולהתפלל לידו. אמרו לנו שאחרי 3 ימים של קירור יתחילו למחרת להחזיר לו לאט לאט את החום גוף ולראות מה קורה אם לא מגיב טוב אז יחזירו אותו שוב לקירור.

אני ובעלי אומרים אוקיי חימום סבבה אז זה, אמור להשתפר. הרופאים אומרים לנו ההפך דווקא בקירור המוח היה אמור להראות פעילות ואם לא מראה אז בחימום בכלל יותר גרוע והוא יכול לקרוס...

בעלי נסע באותו יום לרב, שיברך את התינוק. בנתיים אנשים ממשיכים להתפלל ולקרוא תהילים בשבילו. בנתיים אני גם החלטתי לקחת על עצמי כיסוי ראש ופשוט להקריב את הראש שלי בשביל הראש של התינוק שלי וכך היה.

למחרת הגענו והתחילו לעלות לו את החום גוף לאט לאט והמצב, מתחיל להשתפר במעט אבל צריך עדיין לחכות ולראות אם הוא מגיב בחום גוף רגיל.

בנתיים המון אנשים לקחו על עצמם דברים בשביל התינוק שלנו. גם אנשים שאנחנו לא מכירים וחזרנו שוב לתינוק והמצב, משתפר פלאים הוא מתחיל להגיב וכרגע אין לו פירקוסים מוחים ולא כלום.

הפעילות המוחית מתחילה לראות שיפור קל ואני עם כל הכאבים והכל עודדתי את כולם כל הזמן במקום שיעדדו אותי.

המשכנו להתפלל גם לידו וגם בכלליוגם כל כך הרבה אנשים התפללו בשבילו וביקשו בשבילו ובאמת, מיום ליום המצב התחיל להשתפר הוא פוקח עיניים מזיז אותם וגם לראשונה שמעתי אותו בוכה והתרגשתי כל כך.

התחיל להזיז, ידיים ורגליים לאט לאט התחילו לנתק אותו ממכונת ההנשמה ונוזלים והתחילו לתת לו דרך חוט לפה את החלב שלי. מיום ליום חל שיפור והרופאים גם אמרו שזה, מדהים ושכנראה התפילות עוזרות כי זה פשוט נס!

ילדתי בשבת וביום רביעי הוא כבר היה ללא מכונות. ללא כלום חוץ מהחוט בפה שדרך זה נותנים לו אוכל. בודקים אותו ורואים שהוא מגיב. איך שהגיע לשם הוא לא הגיב לכלום ופתאום מגיה להכל ברוך ה'. אני ובעלי לקחנו על עצמנו לקרוא כל יום תיהילים של אותו יום בשביל הילד שלי.

יום חמישי לקחו אותו לבדיקת ראש / מוחית לראות את הנזק...הפגיעה. אמרו לנו מאותו יום שהוא נולד שבמידה והוא יהיה בסדר אז יקחו אותו לבדיקה מוחית יום חמישי.

לקחו אותו וכמובן הלכנו איתו ואחכ חזרנו והעבירו אותו פגיה למעקב כי כבר לא היה צורך שיהיה בטיפול נימרץ. כי תודה לאל מצבו השתפר פלאים.

בפגיה למדו אותנו להחליף לו ולהאכיל אותו סוף סוף והכי חשוב שסוף סוף הוא היה בידיים שלי ויכולתי לחבק אותו להרגיש אותו! אין התרגשות כזאת.

הוא גם מתחיל לאכול בכוחות עצמו. בשישי האחרון הביאו לי אותו לחדר וכל כך התרגשנו שהוא איתנו סוף סוף אחרי על הסבל שעברנו כל השבוע. ביום ראשון קיבלנו תשובות שהכל בסדר איתו במוח ובכללי ואין לו שום דבר!

יצאנו איתו הביתה וכולם שם התרגשו ולא האמינו איך קרה שהמצב ככה השתפר.

בגדול אף אחד לא האמין שמשהו ישתפר ויהיה טוב ורק אני תמיד האמנתי גם שהרופאים אמרו לנו דברים רעים אני המשכתי להאמין בה' ושהוא יעזור ושלתינוק אין שום פגיעה ושום כלום וכך היה תודה לאל.

מה שאני רוצה להגיד כאן זה שגם אם המצב גרוע ואומרים שאין סיכוי תמיד חשוב להאמין!

האמונה בה' מנצחת הכל!!! משנה כל המצב שקורה!

גם אם אתם מאמינים בה' או לא. תמיד אפשר לפנות.אליו ולדבר איתו ולבקש דברים. לעולם אל תאבדו את האמונה!! אמונה היא הדבר הכי חזק והכי מחזק שיש.

אני בכל יום ויום מודה לה' על הנס הגלוי שעשה לנו והציל לי את הילד. מה רבו מעשיך ה'. אין עוד מלבדו.
13/09/2018 17:29
שלום רב,

סיפור מרגש ואני שמח מאד שהמצב של התינוק ברוך השם תקין. תודה ששיתפת במקרה.
אשמח אם תוכלי ליצור עמנו קשר אני מעוניין אם אפשר לברר איתך עניין כלשהו הקשור למקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
03-7369253
21/08/2018 11:21
מנצלת קצת זמן פנוי שיש לי לספר את סיפור ההריון שלי...

מקווה שהוא ייתן אור ותקווה ויעזור להרגיע הריוניות שכמוני היו במתח דאגות ופחדים נוראיים.

נכנסתי להריון שלישי הכל היה מהמם עד שבוע 6 שהתחילו בחילות נוראיות והקאות ,
משהו שאני רגילה אליו מההריונות הקודמים אבל הפעם הסבל היה עוד יותר נוראי.

בשבוע 7 הרופאה שלחה אותי לבדיקות דם שגרתיות שעושים בתחילת הריון.

הכל היה תקין ולא ידעתי עוד דבר וחצי דבר אודות הוירוס הזה שנקרא cmv.

הייתי שלילית והרופאה הזו לא טרחה להגיד לי שעליי להיבדק שוב כל כמה שבועות כדי לשלול הדבקה ראשונית ועל כמה הוירוס יכול להיות מסוכן.

סביב שבוע 8-9 הרגשתי ממש ממש רע! חולה ממש!!

הייתי כמו סמרטוט במיטה בלי יכולת לתפקד עם צמרמורות ותחושה של חום כשבפועל לא היה לי חום..חשבתי שזו עוד תופעה של ההריון. למרות שבהריונות הקודמים לא הרגשתי עד כדי כך נורא. לא כל כך הבנתי מה נסגר איתי.

הלכתי לרופאת משפחה שקבעה "יש לך וירוס...תקפידי לשתות ולנוח" . בדיעבד חליתי ב cmv.

בשבוע 14 בביקור שיגרתי אצל הרופא שלי ,
הוא פתאום אומר לי "אני רואה שאת שלילית ל cmv"

מבחינתי הוא מדבר סינית. מה הוא רוצה ממני.

"זה מסוכן" "זה בעייתי"? אני שואלת אותו. הוא עונה "אם תדבקי בוירוס בזמן ההריון זה עלול להיות מסוכן לעובר ולכן אני רוצה שתהיי במעקב בדיקות דם כל כמה שבועות".

יצאתי מהמרפאה. לא הבנתי מתי עליי לעשות את הבדיקה והחלטתי לעשות אותה כבר למחרת בבוקר.

אחרי יומיים הטלפון מצלצל , המזכירה של הרופאת משפחה על הקו.."מאיה,הרופאה רוצה לראות אותך..תגיעי בבקשה"
פתאום עלו בי תהיות..מה קרה? מה לא בסדר? למה הרופאה מבקשת לראות אותי...? נכנסתי ללחץ.

באותו רגע נכנסתי לאתר של כללית און ליין
בבדיקות מעבדה לפתע חשכו עיניי. ה cmv שהרופא נשים שלי הזהיר מפניו מופיע חיובי!

אוי האיימה. הבכי. ההיסטריה. מיד מצלצלת לבעלי שבעקבות גוגל נכנס לפאניקה גם הוא ומספר לי על כל ההשלכות של הריון עם cmv (מידע שגוי ומבעית במיוחד).

באותו יום טסנו למרפאת נשים להתייעץ עם רופא נשים של קופח.

דיברו איתנו על דיקור מי שפיר וייעוץ עם זיהומולוג.

מפה לשם, בזכות חברה, קבעתי פגישת ייעוץ אצל פרופ אמיר שהרגיע מאד ואמר לנו בדיוק מה עלינו לעשות. הוא גם הציע להשתתף במחקר, החלטנו שאנחנו לא מעוניינים.

משבוע 14+ כמה ימים על אף פגישת ייעוץ עם פרופ אמיר התחילו להם 8 שבועות מאד לא פשוטים,
מלאים בחששות ופחדים ומה יקרה אם העובר נדבק. ואיך אמשיך את ההריון שאני בכלל מכחישה אותו ..ואיך אפשר להרגיש את העובר בועט ולחשוב על הנורא מכל!

הימים עברו לאט והיה לא קל ...המתנו בציפייה ופחד לדיקור מי שפיר בשבוע 22..כל יום היה כמו נצח...השתדלתי לשמור על אופטימיות ועל כך שהעובר שלי בריא .

בסופו של דבר הגיע הרגע המיוחל, את הדיקור עשיתי באיכילוב, הבדיקה עברה בשלום,
המתנו מס ימים לתשובה, כמעט השתגעתי,
היה קשה להמתין לרגע האמת...

ואז קיבלנו תשובה שלילית - איזה אושר! כמה הקלה! חזרנו לחיים!

ואני התחלתי להנות מההריון סוף סוף:)
לפני 15 ימים ילדתי תינוק מהמם ובריא:)
בדיקת השתן שלו חזרה שלילית תודה לאל
ואיתה גם ניפרדנו לצמיתות מוירוס ה cmv.

לכל ההריונות שנאלצות לעבור את מה שעברתי אני מקווה שהסיפור שלנו ייתן לכן תקווה ואופטימיות כמו שאני חייתי על הסיפורים פה עם הסוף הטוב (רוב הסיפורים בהחלט עם הפי אנד ועודדו אותי מאד)

בהצלחה לכולכן הריון קל ולידה קלה בידיים מלאות.
30/08/2018 19:37
שלום רב,

תודה רבה על השיתוף בסיפור המקרה ובחוויה הלא פשוטה. אני מאמין כי קוראות רבות של הפוסט ימצאו חיזוק ועניין בדברים.

כל טוב,
עו"ד עופר סולר
26/08/2018 10:09
שלום לעורכי הדין,

סבתא שלי טופלה אצל רופאת שיניים פרטית במשך 4 שנים שבהן מסתבר גרמה לה לכאבים ללא צורך ונזקים בפה. היא שילמה לה במצטבר כמה עשרות אלפי שקלים. בסופו של דבר הייתה צריכה לתקן אצל רופא אחר את הנזקים שגרמה הרופאה הראשונה.

לרופא השני שטיפל בה יש צילומים של הנזקים לפני התיקונים שעשה.

אחרי התשלומים לשני הרופאים לא נשאר לה כסף וכרגע היא מפחדת לתבוע מחשש שהכסף לא יהיה שווה את כל הבלגן.

יש עילה לתביעה על רשלנות בטיפול השיניים? במידה שכן, האם הסכום באמת לא יהיה משמעותי?
תודה
30/08/2018 19:36
שלום רב,

כדי להעריך אם אכן טיפול השינים שביצע הרופא הראשון היה רשלני וגרם לנזקים יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי משני הרופאים כולל הצילומים ולהתייעץ עם רופא שינים. אין לי לצערי דרך להעריך על בסיס נתונים חילקיים כאלו האם יש עילה לתביעה ומה היקף הפיצוי הצפוי. אמליץ בכל מקרה על התייעצות ראשונית עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בפגישה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
21/08/2018 10:25
אני רוצה לספר את הסיפור שלי בשביל לתת תקווה לנשים שנמצאות באותה סיטואציה במהלך ההריון ולפני לידה.

אתחיל מהסוף, ילדתי בן ביום חמישי האחרון והיום קיבלנו תשובה שלילית של הבדיקת שתן!!
מדובר בהריון שלישי, לאחר שני הריונות בהם ידעתי שאיני נשאית של cmv ולכן עקבתי אחרי זה בכל בדיקת דם שביצעתי לאורך ההריונות.

גם את ההריון הנוכחי התחלתי שלילית (בדיקת דם בשבוע 9) וכאשר קיבלתי את תוצאות בדיקות הדם של שבוע 17 גיליתי שנדבקתי ב-cmv עם avidity נמוך כמובן.

בחיים לא אשכח את הרגע הזה! הרגשתי שחרב עליי עולמי והייתי בטוחה שאצטרך לבצע הפסקת הריון. עוד באותו היום קבענו פגישה עם פרופ' אמיר שכמובן מאוד הרגיע אותנו והמליץ לבצע בדיקת מי שפיר.

הוא העריך שהייתה הדבקה בשליש הראשון והסביר לנו על הסטטיסטיקה של ההדבקה והפגיעה בעובר. אחרי בירוקרטיה לא פשוטה קבענו תור למי שפיר.

בקושי רב העברנו את חמשת השבועות האלה...

ביצענו את הבדיקה בבית החולים תל השומר והיינו מאוד מרוצים. התשובה חזרה שלילית, הקלה מטורפת! הרופאים בתל השומר העלו חשש שאולי לא עברו 7 שבועות מההדבקה ולכן ביקשו שננסה להוציא דם שנשמר מסקר שליש ראשון.

הדם נשלח לבדיקה וגילינו שכבר אז הייתה הדבקה ולכן ידענו שאפשר לסמוך על תוצאת המי שפיר. שוב הקלה מטורפת אבל ידענו שעדיין ישנו חשש של הדבקה מאוחרת (אם כי חשש מאוד נמוך לפגיעה בעובר).

רק עכשיו מרגישים שאפשר לחזור לנשום, לשים את הסיפור הזה מאחורינו ולהנות מהבייבי החדש.

אני מאחלת לכולן הריון קל ולא להתפס לבהלה גדולה אם מגלים CMV זה ממש לא סוף העולם, למרות שהרופאים בקופת חולים ממש מלחיצים.
30/08/2018 19:33
שלום,
תודה על השיתוף במקרה - אני בטוח שהקוראות של הפוסט ימצאו בו עניין וחיזוק.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
חיסון hpv
29/08/2018 16:39
בשנת 2013 ביצעתי חיסון לhpv
לפי זכרוני התחסנתי שלוש פעמים אבל שהסתכלתי בפנקס חיסונים כתוב רק 2 תאריכים של חיסון בהפרש של חודשיים. יכול להיות שלא כתבו בפנקס חיסון שלישי ? האם יש דרך לברר אם עברתי את החיסון (לא דרך הפנקס) ?
RE: חיסון hpv
30/08/2018 18:52
שלום,

מתן חיסון אמור להיולת מתועד גם התיק הרפואי וניתן לבקש לבדוק בתיק האם אכן נרשמו בו שלוש מנות של חיסון.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
21/08/2018 10:17
אדם נדרש לעבור בדיקות דם סמוי ונתנה לו תשובה שהכל תקין ע"י האחיות והרופאה האחראית לגבי אותה בדיקה.
לאחר שנה אותו אדם ניגש לקבלת מרשם לתרופות ע"י רופא מחליף באותה קופת חולים אשר נתנה לו את הבדיקה והתשובה שהכל תקין.
אותו רופא נכנס לראות את התיק הרפואי של אותו אדם ושם ראה את תוצאות בדיקת הדם הסמוי וגילה שבדיקות הדם הסמוי אינן תקינות.
הרופא ביקש מאותו אדם לעבור בדיקה דם נוספת ובבדיקה גילה שוב את אותו הדבר, הבדיקה אינה תקינה.

רציתי לדעת אם קיימת רשלנות רפואית באותו עניין וחשוב לציין שאותו אדם נאלץ לעבור בדיקות פולשניות בגופו ובדיקות פסיכולוגיות בעקבות הלחץ שהוא עובר.
30/08/2018 18:48
שלום רב,

ככל שניתנה תשובה שהבדיקה תקינה בשעה שהיא אינה תקינה מדובר כמובן בסטיה מסטנדרט רפואי סביר. אולם מכאן ועד תביעת רשלנות רפואית הדרך עוד רחוקה כי להוכיח נזק בשל ההתרשלות. אילו היה נאמר לנבדק כי התוצאה אינה תקינה בזמן אמת יש להניח כי בכל מקרה היה אמור לבצע בדיקת קולונוסקופיה אשר יש להניח כי בעקבות התשובה המעודכנת שנמסרה לו אני מניח כי נשלח אליה.
בברכה,
עורך דין עופר סולר

20/08/2018 16:44
דיס המלצה ענק על אסף הרופא!
שבוע 34.

הגעתי ב12 וחצי אחרי שמהבוקר הרגשתי רטיבות למטה.

עומס מטורף.
בדיקה ראשונית על ידי המיילדת היא מאבחנת שלדעתה מדובר בהיי ראפצר.

נקב שהעובר עושה במהלך ההריון בחלל העליון של הרחם ולכן הטיפטוף לא מובהק.

בבדיקת אולטרסאונד עדיין כמות מי שפיר בנורמה ומחכה עד 17! לבדיקת רופא.

בבדיקת רופא -

הרופאה גרמה לי בשניות לדמם ברמה שהייתה צריכה מלא צמר גפן ופדים.

מה שגרם לבדיקה להיות לא אמינה כבר כי המים הפכו לדמיים והיא לא יכלה לתת אבחון סופי.
מוציאה אותי להתייעצות ובשעה 18 כשכבר ביקרתי פעמיים בשירותים ואני עדיין מדממת מקבלת מכתב שיחרור לבדיקה חוזרת בקופת חולים.

עומדת המומה!
אמרתי לרופאה - נכנסתי איקס ויצאתי עם משהו אחר לגמריי.

אמרה לי את תמשיכי לדמם יומיים וזה יפסק ותלכי לרופא נשים לבדיקה חוזרת. גם ככה בשבוע 34 לא הייתי ממליצה לפקוע את המים כי יכול להיות חור קטן אלא לחכות שזה יקרה בטבעיות . אולטרסאונד למעקב מי שפיר בעוד יומיים (אולי אצטרך לקחת אנטיביוטיקה וזהו)

העיקר לנפנף מהעומס!

הבוקר קמתי לשירותים בחצות ועכשיו ואני עדיין מדממת.

בדף שיחרור אגב לא נכתב מילה על הדימום שהופיע. רק המלצות להמשך טיפול בקופת חולים.

כל כך כועסת על היחס. פשוט גובל ברשלנות!
30/08/2018 18:44
שלום רב,

תודה על השיתוף במקרה. מאחל לך בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר


 1   2    3    4    5    >>  

:עבור אל עמוד

חוות דעת מקצועית

רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:

מכתבי תודה והערכה

"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"

ד.מ. סביון

"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"

משפחת ב.ע. חדרה

"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"

בני הזוג בצרה

"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"

ב.פ. בני ברק

מידע משפטי ועדכונים:

28 באוגוסט 2018

האמנם אלו בתי החולים ה...

סקר של משרד הבריאות חושף אילו בתי חולים נבדקו ונמצאו כהכי בטוחים בישראל ובאילו בתי חולים רמת הבטי...

קרא עוד

04 בספטמבר 2018

יישוב תביעות רשלנות רפ...

עורך הדין עופר סולר דן בהליך אין אשם כדרך אפשרית לפתרון ויישוב תביעות רשלנות רפואית בישראל...

קרא עוד

16 בספטמבר 2018

מרכז רפואי מעיני הישוע...

מידע אודות המרכז הרפואי מעיני הישועה בעיר בני ברק, באתר Malpractice בנושא רשלנות רפואית...

קרא עוד

25 בספטמבר 2018

בית החולים הדסה עין כרם

מידע אודות המרכז רפואי הדסה עין כרם - ירושלים באתר Malpractice בנושא רשלנות רפואית...

קרא עוד

27 בספטמבר 2018

חלוקת האחריות במקרה של...

עורך הדין עופר סולר דן בנושא חלוקת האחריות בין המעורבים במקרים של רשלנות רפואית ומסביר את ההלכה ה...

קרא עוד

03 באוקטובר 2018

הליך גישור ליישוב תביע...

עורך הדין עופר סולר מסביר את כל מה שחשוב וצריך לדעת על האפשרות ליישב תביעת רשלנות רפואית בהליך גי...

קרא עוד

08 באוקטובר 2018

עריכת ביטוח למקרי רשלנ...

כל מה שחשוב (ומעניין) לדעת אודות המבטחים של הרופאים, קופות החולים ובתי החולים בישראל...

קרא עוד

09 באוקטובר 2018

ניהול סיכונים במוסדות ...

כל מה שחשוב לדעת על ניהול סיכונים בתחום הרפואה, במסגרת המוסדות הרפואיים בישראל ובכלל...

קרא עוד

15 באוקטובר 2018

איך מתמודדים מול העליי...

האם ישנן דרכים אפקטיביות להתמודדות מול העלייה המתמדת בהיקף תביעות הרשלנות הרפואית שמוגשות בישראל?...

קרא עוד

22 באוקטובר 2018

תפקידו של נציב קבילות ...

הכירו את היקף סמכויותיו ותפקידו של נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואה, כולל תזכיר החוק החדש שנועד...

קרא עוד

פניה אישית ודיסקרטית

עורך דין עופר סולר מעניק ייעוץ אישי, ללא התחייבות, לנפגעי רשלנות רפואית ובני המשפחה:

טלפון: 072-334-0001

פקס: 03-7369345

office@solarlaw.co.il

מרכז עזריאלי 3, קומה 36