תביעה נגד המדינה בגין הולדה בעוולה

הוועדה דחתה את בקשתה, ונימקה את החלטתה כך:

"בדיון מחלתי מתברר שפרט למידות קטנות של הגפיים לא נמצאה פתולוגיה נוספת (לאכונדרופלזיה וכו'). לאור זאת והיות ההריון בשבוע ה- 25 כל הפסקת הריון תתכן בלידת ילוד חי ולכן לא נראה לי שיש מקום להפסקת הריון. מה גם שבעבר נוכחנו בטעויות רבות בפענוח משמעותם של גפיים קצרות באולטרא סאונד."

ענייני המחלוקת

עילת התביעה הנה הולדה בעוולה, לטענות התובע רשלנותם של הרופאים שמעסיקה המדינה, הפרו חובה חקוקה ודחו את בקשתה להפסקת ההריון – בשל כך, נגרם לו נזק מעצם בואו לעולם, בעודו נאלץ לסבול כל חייו מהמומים עימם נולד.

לטענותיו, הליקויים בהתפתחות עצמות הגפיים שלו אובחנו כבר במהלך השבוע ה – 22 להריון נשוא התביעה ונסקרו שוב, בכל בדיקה שנערכה לאחר מכן במסגרת מעקב הריון.

הצוות הרפואי שליווה את מעקב ההריון וכן המומחים הרפואיים אליהם פנתה האם לייעוץ סברו כי הפסקת ההריון מוצדקת, הוועדה שהתכנסה אישרה את הפסקת ההריון והעבירה את הבקשה לאישורה של "וועדת העל", אשר דחתה את בקשת האם ומנעה את הפסקת ההריון.

לפי כך, מגיש התובע תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה, בעילה שדחיית הבקשה לאחר שאושרה על ידי פאנל הרופאים לו המנדט החוקי לאשרה, הנה הפרת חובה חקוקה ועל כן, על המדינה לפצותו בגין כל הנזקים מהם יסבול מעצם בואו לעולם בעודו סובל ממומיו.

בנוסף, טוען התובע כי התנהלות ודעת העל הייתה רשלנית, משום שזו לא התכנסה בהרכב הנדרש על פי חוק, לא קיימה דיון ענייני ומעמיק, לא כללה אישה בהרכבה, לא העניקה להורי התובע אפשרות לטעון בפניה ולא בישרה להם על החלטתה.

כמו כן, טען התובע כי לולא אובחנו מומיו בשלב כה מאוחר של ההיריון, ניתן היה להפסיקו ללא כל צורך באישורה של וועדת על לאישור הפסקת הריונות. אבחון המומים בשלב מוקדם יותר ובקשה להפסיק את ההריון לפני השבוע ה – 24 להיריון, היו מאפשרים להפסיקו ומונעים מהתובע להיוולד בעודו סובל ממומיו.

תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה – טענות הנתבעת

טענתה העיקרית של המדינה, עוסקת בהבחנה שבין הפסקת הריון קודם לשבוע ה -23, לבין הפסקת ההריון לאחר מכן, הכרוכה בהמתה אקטיבית של עובר "בר חיות". לטענת המדינה, החוק הקיים בנושא הפסקת הריון לוקה בחסר ועל כן, קבע בית חולים זה נהלים מיוחדים לדיון בבקשות הפסקת הריון מאוחרת.

לטענתה, וועדת העל אינה חותמת גומי ולהכרעתה חשיבות רבה, שכן בשלב המאוחר בו רצתה אימו של התובע להפסיק את הריונה, יש לדון בסוגיות הנוגעות לטובתו של העובר.

החלטת הוועדה לדחות את הבקשה, התבססה על כך שהמומים מהם סובל התובע, אינם חמורים עד לכדי העדפה כי לא יבוא כלל לעולם, שכן מומיו מסתכמים בנמיכות קומה ואינו סובל ממגבלות בריאותיות אחרות.

כמו כן, טוענת המדינה כי לא ניתן להסיק כי החלטת הוועדה מנעה את הפסקת ההריון ולא הותירה בפני אימו של התובע ברירה אלא להביאו לעולם. זאת, משום שגם אם הוועדה דחתה את בקשתה, יכלה האם לפנות לוועדות בבתי חולים אחרים.

נזקיו של התובע

גם לעניין שיעור הנזק קיימת מחלוקת בין התביעה, להגנה. בתביעתו נגד המדינה מבקש התובע פיצויים בשיעור של 1,500,000 ₪ בגין סבל, כאב ואובדן הנאות החיים, 1,241,004 ₪ בגין אובדן יכולת השתכרות, 455,000 ₪ בגין העזרה לה נזקק בעבר ויזדקק בעתיד ו – 82,644 ₪ בגין אובדן פנסיה. הנתבעת, בקשה לקבוע את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על סך של 50,000 ₪.

תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה – פסק הדין

בית המשפט קבע כי למרות שאובחנה מחלתו של התובע ולפי אבחנה זו הוא סובל מהיפוכונדרופלזיה, אינו נמצא במעקב רפואי, אינו נדרש לטיפולים רפואיים ולא נגרמה לו הפרעה תפקודית, למעשה, תפקודו תואם לתפקוד נורמאלי של כל ילד בגילו.

יחד עם זאת, אין זה אומר כי בעתיד לא יסבול מקשיים שונים שמקורם במומיו. רמת התפקוד שנדרשת מילד שונה מרמת התפקוד שתידרש מהתובע כמבוגר. כמו גם התייחסות הסביבה אל ילד נמוך קומה, לעומת מבוגר נמוך קומה.

בית המשפט קבע כי התובע סובל מנזקים ברי פיצוי והחליט כי על המדינה לפצותו בסכום של 750,000 ₪, אליהם יתווספו 20% עבור שכר טרחה עורך דין וכן, תישא המדינה בעלות אגרות המשפט.

תחום רשלנות רפואית הנו תחום משפטי מורכב ובכל מקרה של פגיעה, כדאי להתייעץ עם עורכי דין המתמחים בתחום ולבדוק את סיכוייכם בתביעת רשלנות רפואית נגד המדינה, או הגורמים הרפואיים שטיפלו בכם.

לקבלת סיוע מעורך דין מקצועי ומיומן לחץ: פניה דיסקרטית לקבלת סיוע