פסק דין בנושא רשלנות רפואית בלידה

אמא לחמישה ילדים אשר עברה 2 הפלות יזומות, נכנסה להריון וזה למרות ההתקן תוך רחמי שהיה בגופה. על פי בדיקות ומעקב ההיריון היה הריונה תקין והלידה היתה צפויה ללא קושי. התוצאה הסופית הייתה כריתת רחם עקב רשלנות רפואית.

בשבוע ה-40 להריונה, הגיעה האשה לבית החולים אסף הרופא, עברה בדיקת אולטרסאונד והועברה לחדר מיון יולדות למעקב וניטור עוברי. לאחר שנמצאה האטה בודדת בדופק ללא מצוקה עוברית הועברה האישה לחדר היולדות.

במהלך היום בוצע אבחון ונמצא בו כי תנאי צוואר הרחם לא הבשילו דיים לירידת המים, ולכן החלו בבית החולים להחיש את תהליך הבשלת צוואר הרחם, לאחר מכן ירדו מי השפיר ונמצאו נקיים.

מכאן התנהלה הלידה כסדרה עד השעה 2:20 למחרת. אז אובחנו האטות משמעותיות בדופק העוברי ועשרים דקות אחר כך, לאחר הופעת בריקרדיה עוברית קיצונית בפתיחה מוחלטת של צוואר הרחם, הוחלט על סיום הלידה באמצעות ואקום והלידה הסתיימה מיד בשליפת העובר במשיכה אחת.

לאחר חילוץ העובר הבריא נצפה דימום כבד ואובחן קרע גדול בדופן השמאלית של הרחם. היולדת הועברה מיידית לניתוח חירום שבמהלכו בוצעה כריתת רחם. לטענת האישה בוצעה כריתת רחם עקב רשלנות רפואית.

טענות התובעת להוכחת כריתת רחם עקב רשלנות רפואית בלידה

האישה תבעה את הרופאים בטענה בגין רשלנות רפואית בלידה כיוון שלא שקלו ניתוח קיסרי במקום ואקום וטענה שפעולותיהם גרמו לפגיעה ברחם ואף הביאו לכריתת רחם. כמו כן, היולדת טענה לעוולת התקיפה כיוון שלא שאלו לדעתה והיא לא נתנה את הסכמתה לכריתת הרחם.

טענת הרופאים, מנגד, היתה כי הם נקטו באמצעים שנדרשו מהם על מנת להציל את חייה וחיי התינוק וכי הליך כריתת רחם נעשה לאחר שאובחן קרע שאי אפשר היה לצפותו או למונע אותו בעוד מועד.

החלטת בית המשפט - פסק הדין בתביעה

בית המשפט דחה תביעת רשלנות רפואית זו בטענה שהצוות הרפואי שטיפל באישה הפעיל שיקול דעת מקצועי ונכון. הצוות השתמש באמצעים המקובלים והצליח להציל הן את חיי העובר והן את חיי היולדת.

בנוסף הוכח כי לא פעולות הרופאים הם אלו שגרמו לתוצאה של כריתת רחם עקב רשלנות רפואית, כיוון שמהנתונים עולה כי סביר שהקרע ברחם התרחש בשלבים האחרונים של הלידה, בפרק זמן של כ- 20-30 דקות לפני הלידה.

קביעה זו שוללת קשר סיבתי בין הקרע ובין החדרת הבלון והקטטר שעליהן הצביעה המערערת כגורמי הקרע.

גם טענת התובעת בנוגע לאי הסכמה מדעת לכריתת הרחם והפגיעה באוטונומיה שלה נדחתה. בית המשפט קבע כי מעבר להסכמתה הכללית, שניתנה עם קבלתה לחדר הלידה, ידעה היולדת כי היא נקלעה למצב חירום ולסכנת חיים והסכימה להליך כריתת הרחם, ועליה להותיר את ההחלטה לשיקול הדעת של הצוות הרפואי.

במצב חירום שבו הובהלה היולדת לחדר ניתוח, כשהיא מדממת באופן מסיבי ונשקפת סכנה לחייה, אין צורך בהסכמה בכתב ודי בקבלת הסכמה בעל פה, ובלבד שהצוות הרפואי משתכנע כי המטופל מבין את מצבו ואת פרטי הטיפול.

כך היה גם במקרה זה, למרות טענות האישה כי היתה בהכרה מלאה אך לא נשאלה לרצונה היא ידעה כי היא נקלעה למצב חירום ולסכנת חיים והותירה את ההחלטה לשיקול דעתם של רופאיה.

לגבי הטענה כי ניתוח קיסרי אכן רצוי ברוב המקרים על לידת ואקום, פסק בית המשפט כי שיקול הדעת של הצוות הרפואי היה נכון כיוון שהלידה כבר החלה והתינוק החל לצאת החוצה.

במקרה הספציפי הזה, לטענת חוות דעת רפואית של מומחים, לידת וואקום היתה עדיפה על ניתוח קיסרי כיוון שניתוח כזה הינו פעולה שעלולה להסתבך והתארגנות לניתוח חירום שכזה עם הרדמה היא פעולה האורכת זמן ועלולה להיות בעל השלכה משמעותית על מצבו של העובר.

עוד הוסיף בית המשפט כי הצוות הרפואי תיעד כל פרט ופרט שהתחולל וארע בחדר הלידה ולאחר מכן בחדר הניתוח. לכן אין כל חשד לטיוח המקרה או לנסיון הסתרה של פרטים חשובים. למרות זאת, חבל שהצוות הרפואי לא תיעד את הסכמת היולדת להליך כריתת רחם סמוך ככל האפשר למועד הניתוח.

אך למרות זאת אין כל סיבה להגיע למסקנה שהתקיימה עוולת תקיפה, שנפגעה האוטונומיה של האישה או שניתן להוכיח כי הייתה כריתת רחם עקב רשלנות רפואית .

בסיכומו של עניין לא נמצאה כל רשלנות רפואית בפעילות הצוות הרפואי. כל רופא עשוי לטעות, אך לא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם בהכרח רשלנות רפואית ולא הוכחה הטענה לביצוע כריתת רחם עקב רשלנות רפואית.

יעוץ משפטי לנפגעי רשלנות רפואית: פניה דיסקרטית לקבלת סיוע