פורום רשלנות רפואית

חשבתי הרבה איך להעביר את סיפור הלידה שלי אז ככה:
הריון רבעי בת אחרי שלושה נינג'ות!
ההתרגשות בעיצומה.הריון לא קל דופק מהיר, חולשה ,הקאות כרוניות, אמרו לי כולם,בת מגיעה אם דרמה זרמתי יאלה יעבור...
התאשפזתי בזמן ההריון מליון פעם! כל פעם סיבה אחרת ..חלמתי לידה טבעית כמו האחרון שלי. מהירה...
שבוע ועוד שבוע נהיה קשה וקשה יות ישנה כל הזמן .חסרת כוחות.בצקות.חולשות.
שבוע 35 להריון מרגישה שצריכה ללדת הרגשה בלב! אבל זה מוקדם מידי,חשבתי שאני מדמיינת.באותו השבוע יום שישי כאבי ראש(כבר הייתי רגילה היה לי כל ההריון)
אומרת לבעלי שאני הולכת לנוח לא מרגישה טוב.
מגיעה למיטה שמה לב שהדופק עולה לי וחצי גוף שלי מרגישה עיקצוצים.
נזכרת באירוע מוחי שאבי עבר איתי בתור נערה וגם לו כך היה.. קוראת לבעלי לחדר ..בעלי נכנס עם השניצל של יום שישי ..אומרת לו כואב לי הראש ומאבדת הכרה.
ישר מתקשר לאמבולנס. מגיעים מלא צוות
מתחילה לפרכס לחץ דם 180! ישירות לבלינסון (המדהימים) אגב הוא נחנק מהשניצל.

ישירות חדר לידה ניתוח קיסרי חירום שהתינוקת שחיכיתי לה כלכך לא תינזק חלילה. אני ובעלי לא תיארנו לעצמנו לרגע שאני הולכת ללדת וכ'ו סתומים קיצר.

ניתוח קיסרי יצאה הבונבונה שלי. שמה רות.

במשקל 2350 גרם!

קצת מצוקה עוברית או איך שהרופאים אמרו: מצוקה נשימתית והועברה לשניידר להשגחה אבל בריאה ושלמה. אני בהתאוששות כאבי תופת. הרגשתי ששורפים לי את הבטן!
שמים לי מורפיום מקל מעט אבל עדיין סיוט! בחיים לא נותחתי.

כעבור חצי שעה סיטי בראש. גוררים אותי במיטה אחרי ניתוח קיסרי לאויבים שלי לא מאחלת כאב כזה מעבירים אותי למיטה של ה CT
דמעות מרוב כאב..ניגמרת הבדיקה. חזרתי למחלקה התחלנו לשמוח בבת שלנו המתוקה שנולדה יום שישי בערב.

מוצ'ש חמי וחמותי באו לבקר. התרגשות!
דקה קודם הגיע סגן מנהל מחלקה נויורכירוגיה ד'ר בן דוד לבשר לנו שמצאו ממצא בסיטי
ציסטה במוח 9 סמ עומק! ובגודל 2 ס'מ שזה ענק! ולוחץ לי על הזיכרון לטווך קצר ועוד. לכן אני סינילית.

ואומר לי ניתוח בימים הקרובים!

מה ניתוח? אני אחרי ניתוח! הוא אומר לי יכולת ללכת. ניצלת בנס!

אנשים לא יודעים שיש לה ציסטה במוח וביום בהיר פשוט מתמוטטים והולכים.

ואני ההרומנים של ההריון פרצו החוצה את כל הפירכוסים כאבים חולשה וכ'ו.
נושמת עמוק. בוכה. מנסה לעכל וכבר בהכנות לניתוח.
Mri ועוד מלא.

אחותי באה מחו"ל שלא אמות לה בטעות ולא תראה אותי לפני.

כולם מתייצבים. מתפללים. מעודדים.
ואני מרגע ההודעה המצב שלי מחמיר! מפרכסת כל היום! בין חיים למוות ממש ככה!
מגיע יום הניתוח. שלישי שבוע וחצי אחרי הלידת חירום.
קמה עם חיוך.

מאמינה שאצא בריאה ושלמה!

הסתלבטו עליי בחדר ניתוח שאני מחייכת.
ניתוח של שלוש שעות. ניכנסתי ב6 בבוקר יצאתי ב-8 בערב לטיפול נימרץ במחלקת ניורוכירוגיה.

יצאתי חיה.
התחיל השיקום.

זה הנס האישי שלי שרציתי לשתף.

אז רות הבת המתוקה שלי שהצילה את חיי בת כמעט 3 חודשים היום ואני נולדתי מחדש בניתוח הזה!

וגם אם חרב חדה מונחת על צווארו של האדם אל יתייאש!

אני כאן לספר את זה!

המון בריאות וילדים בריאים והריונות קלים.