סולר קפלינסקי רשלנות רפואית malpractice
שיחה אישית עם עו"ד עופר סולר: 072-334-0001

פורום רשלנות רפואית


נושא
מחבר
תאריך ושעה

(אנונימי )
19/05/2019 02:41
שלום רב,

בילדותי בגיל 12-13 נשלחתי, לאבחנה, החליטו שיש לי דיכאון קל והמלצה לציפרלקס תקופה של חודשיים בערך.
כיום אני בחור ב-25 לאחר שירות צבאי בפלחהן צנחנים.
עד לשירות הצבאי האבחנה לא הפריע לי כלל או בכלל הייתי מוציא תצהירים כרגיל ללא שום בעיה.
לאחר שירות נגשתי לרופא להוציא הצהרת בריאות לרישיון נשק נדהמתי לגלות שאבחנה מגיל 13 מפריע לי מאוד לאחר לדיון קל עם הרופא משפחה החולט לקבל חוות דעת פסיכיאטרית חדשה.
לאחר חוות דעת של הפסיכיאטר, שאני כשיר לחלוטין והרופא המשיך לעשות בעיות עברתי רופא והוא אישר לי את הצהרת הבריאות כיום אני עובד באבטחה כבר כ-3 שנים ובעיה עדין שם כל פעם שמגיע לעשות הצהרה אני מפחד שלא אקבל את הצהרה כמו שתמיד קבלתי שאלתי היא ניתן למחוק את אבחנה מגיל 13
(לוחם שבור )
20/05/2019 14:04
תשובה בבקשה
(גאדיר)
30/12/2018 22:52
הריון ראשון, בטן הריונית לתפארת, עובר שמתהפך לו כל הזמן, תזוזות אין סוף, מועד 24 בפברואר. ומחכים... שנינו, בת יחידה למשפחה שמונה שלושה ילדים ובן יחיד למשפחה שמונה חמש בנות... מחכים ליורש הקטן שישתלט על שתי המשפחות.

20 לפברואר, חצות, כאבים עזים, כאב שמתגבר ולאט לאט נעשה בלתי נסבל...
נוסעים למיון, רמב"ם בחירה שנאלצנו לקחת ברגע האחרון למרות שכל התכנונים היו אחרת, בחרנו כי זה מה שהיה קרוב לעבודה של בן הזוג.

אחות קיבלה אותנו, אישרה, צירים!
להלך קצת היא הצעיה ואנחנו כזוג שמצפה להורות צייתנו לדבריה בלי היסוס...
דימום קל, אומרים הכל תקין... אבל את הכאב אי אפשר עוד לשאת... כואב בנשמה, כולי רועדת ובוכה...

מקבלים אותנו סוף סוף לחדר לידה, מנסה להתאפק ולא לבקש אפידרול... לבסוף נכנעת, הכאב חזק ממני...
שעה עוברת, כמו נצח, מקבלת זירוז לידה... והנה, פתיחה מלאה... מנסים ליילד, נכשלים... עוזבים אותנו לבד בחדר שומם, ריק מכל, השעות עוברות ואני כבר לא מרגישה כלום, רק בוהה בקירות וסופרת דקות על גבי דקות... שוב מנסים וכישלון, נעזבים עם הציפייה הכואבת והדאגות.

ופתאום כולם סביבי, זורקים לאוויר "ניתוח חירום", דפיקות לב העובר מאיטות... ואני מתכווצת מפחד, חותמת על מסמך שמסרו לי, לא יודעת מה כתוב שם, רק הבנתי שכך אציל את בני. חותמת, עכוז... מישהו אמר עכוז, מישהו אמר רואים אוזן... דפיקות לב, ערפל....

חדר ניתוח, אני צובטת את עצמי בבטן ובוכה ורועדת לבד שם, אומרת להם אני מרגישה אל תחתכו אותי, ואז... צולבים אותי וקושרים את ידיי... ואני מנסה להרים יד רציתי לבקש שישימו את הקטן עליי כשהוא יצא ו... זהו... אני לא מרגישה כלום... הרדימו אותי, שיהיה להם שקט ממני, אבל למה? לא אמרו לי הרדמה, לא ידעתי... אני כמהה למבט הראשון וגזלו אותו ממני...

חדר התאוששות... אני אומרת לבן זוגי יש דם, משהו לא בסדר, ואז... אני מאבדת הכרה...
מתעוררת, הרופא לוחץ על הבטן, כולם במצב כוננות גבוה, כאב לי נורא... התפרים, הסיכות מכאיבות בבטן, "די אתה הורג אותי" צעקתי וניסיתי במה שנשאר לי מכוחות להרחיק את ידיו ממני, העיקר שהכאב יעצור, די הורגים אותי, ושוב מורדת....
דיממתי במשך שש שעות, 21 מנות דם וניתוח חוזר...

"הרחם שלך היה סמרטוט, ניסינו לעצור את הדימום ולא הצלחנו, עשינו ניתוח "ניסיון" קשרנו את כלי הדם שמזרימים דם לרחם, ואז הצלחנו לעצור את הדימום" התגאה הרופא שלי "אבל תדעי לך, במצב אחר לא היית יוצאת משם, או שהיית מתה או שכורתים רחם" הגיבור "מציל החיים" מכריז.
ובן זוגי תוהה אז איך הרחם מקבל דם!! הרופא מתהדר בשיא הביטחון שיש כלי דם קטנים ש"אמורים" לספק דם לרחם... אמורים!!

אשפוז של שבוע, שיתוק כיבה, כבד מוגדל, כאבי תופת בבטן, בגב ובנשמה.
יום שמיני משתחררת עם הרך הנולד, עם האור של חיי, מניקה באהבה למרות כל הכאב...
יום ראשון בבית, שורדת... יום שני מנסה ולוקחת כדורים בעצת הרופא, יום שלישי קורסת... החום משחק... עולה ויורד בצורה חדה.
הכאבים משתקים אותי, הגוף רועד מכף רגל עד ראש, צמרמורת.

מקבלים אותי שוב למיון, בדיקות דם, CT וקובעים: כריתת רחם!
בת עשרים ואחת, ילד ראשון, כריתת רחם.
ואז כל המיון רועד מהצעקות שלי, הזיהום החל להתפשט בגוף ופגע בעצב הרגל, אני צועקת, צווחת את הנשמה, כולם מסביב בוהים בי, בוכים, מתקשים לקבל החלטה, ואז הרופא פסק, זה לא קבלת החלטה כל דקה קריטית, את במצב ספסיס "אלח-דם".
חותמים, שנינו...

בדרך לחדר ניתוח, לא מרגישה כלום, כנוצה אני, ללא כאבים, ללא מחשבות וללא כלום, רוח רפאים.

יום שישי, חדר ניתוח, אמרתי שלום לסבא שעמד מעל הראש (הרוח שלו) ראיתי אותו מאוד ברור ואני זוכרת טוב טוב, ולא הזיות, סבא נפטר שנים רבות לפני, אבל הוא היה שם בחדר ניתוח.

יום ראשון, טיפול נמרץ, מתעוררת, מבקשת את בן הזוג, ומתעקשת ששבת היום, עד שמראים לי יומן ומבינה שנמחק לי יום מחיי... גם את הרחם וגם את השבת לקחו לי...

תרופות נגד כאבים, צרחות שממלאות את המחלקה. דימום שוב... רופא שמתעלם ממני לגמרי דוחף לי איזה טמפון באורך לא ייתואר ואני צועקת והוא כועס ומבקש שאשתוק ומתעלם לגמרי ממני, ואני בוכה את הנשמה, כולי רועדת, כאובה ולו לא אכפת... שבועיים עברו...

משתחררת... בבית, שלוש לפנות בוקר, דימום חזק...
נוסעים, אני כולי רובצת בדם, בן זוגי דואג שלא אאבד הכרה...

מיון, מיטה לבנה שהפכה בין רגע לאדומה... ניתוח... שוב... אשפוז ואינספור בדיקות, מנסים להוכיח שמשהו אצלי בגוף לא תקין שגורם לכל זה... כל הבידקות תקינות... אני תקינה... אך ללא רחם...

21 למרץ, יום האם... לבד בלי הרך הנולד... כואבת הנשמה, מה יתנו עכשיו תרופות?
ששה ניתוחים, חודש וחצי אשפוז, כאבי תופת... משתחררת, עם יד על הלב, עם צלקת מכובדת, עם סימנים בכל הגוף מהמחטים, סימנים שעד היום לא יורדים...

שבע שנים אחרי... עדיין הפחד, עדיין הכאבים וחוסר האימון בכל מה שנקרא "רפואה".
(מור)
19/05/2019 09:46
כל הכבוד שבחרת לשתף בחוויה הקשה שלך! זה מטורך על כמה מקרי רשלנות רפואית שומעים בזמן האחרון... ועוד בחדרי לידה, שזה אמור להיות המקום הכי בוטח ומוגן עבור כולנו. עצוב מאוד. עברת דבר קשה מאוד. כל כך צעירה לידה ראשונה לא ידעת בכלל למה לצפות. ואטימות של רופאים. שאם רק היו מקשיבים היו יכולים להציל הרבה. אין לי מנ לומר לך כל מה שאומר לא יהיה קרוב לכל מה שעברת.
31/12/2018 10:29
שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הקשה. אובדן רחם בעת לידה בשל דימום ו/או זיהום הינוסובוך מהקשים שיש. בחלק מהמקרים למרבה הצער ניתן למנוע את התוצאה הקשה בטיפול נכון ואז יש מקום לשקול תביעת רשלנות רפואית.
מאחל לך בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(אור)
13/05/2019 09:07
יום שלישי שבוע 39 פלוס 6 יום החתונה של אחי קמה בבוקר הבטן קצת מוזרה לי עגולה ממש קשה איו תנועות מחכה עוד אוכלת מתוק ממש למרות שלא סבלתי מתוק בהריון.

מנסה לחכות לאיזה תנועה שלה כלום הלחץ מתחיל הבכי הפחד...

רצה לקופת חולים לעשות מוניטור עוברי - יש דופק ברוך השם אבל איו תנועות. ממש אחי מיתחתן בבקשה אל תעשי לי בעיות קטנה שלי המאפרת והמסרקת מחכות לי מחכה...

לא סובלת מוניטור עוברות 20 דקות ואומרת לאחות תפענחו אותו ותיתקשרו אלי אני הולכת לבית אחי מיתחתן היום חיכתי ליום הגדול הזה. הגעתי הביתה ניכנסת למיקלחת הבן שלי הגדול אמא יש לך טלפון זה מקופת חולים ביקשו שתגיעי מיד לפנות אותך לחדר לידה, המוניטור לא תקין!

חשכו עיניי בכי של החיים במיקלחת, אחי מיתחתן מה עושים? חוזרת לרופא שלי בקופת החולים. מה עושים? בודק אותי אומר לי הכל בסדר לכי לחתונה מקסימום תלכי מישם לחדר לידה.

חוזר לי החיוך תודה לאל הכל בסדר אפשר להמשיך להיתארגן ובינתיים יש לי צירים לאורך כל היום שלא ממש כאבו בקיצור אני מוכנה לחתונה.

מגיעים לאולם צילומים נשיקות לאורחים ולי מתחיל הלחץ הצירים עולים ועולים כואבים אחותי מזמינה לי אמבולנס זהו את הולכת.

אוף וכמה רציתי להיות בחתונה של אחי כמה חיכינו חמש דקות היתי רק באולם מגיעה לחדר לידה ופה מתחיל הסרט של חיי מוניטור עוברי לא תקין ושוב לא תקין איו פתיחה אבל יש צירים.

מקבלת אפידורל נירדם לי צד אחד של הגוף האטות הדופק של הפיצית שלי ושוב מיסתדר ושוב נעלם 20 רופאים בחדר שלי כל 2 דקות באים הולכים התחיל ב9 וחצי בלילה עד 4 בבוקר...

אני לא מבינה מה רוצים מימני מיתחננת שיעשו משהו כבר הילדה שלי בסכנת חיים (שמעתי בחצי אוזן שהאחיות דיברו על מצקוה עוברית או משהו כזה) עד שהגיע דוקטור שנהב מנהל מחלקת נשים באשקלון.

עכשיו ניתוח קיסרי - תוך דקה לא זכרתי כלום מורדמת על מיטה שלא חלמתי ולא רציתי להיות בה אז ברוך השם ילדתי בת 2700 בניתוח קיסרי חירום קשה מאוד מאוד. החלמה קשה ממש אבל יש לי נסיכה בידיים שווה הכל.

בחתונה של אחי לא היתי הכל מהשם תודה לך על מתנה שקיבלתי עמנואל שלי.
13/05/2019 09:58
שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה - מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(אייל)
07/05/2019 13:59
שלום עורך דין סולר,

עברתי צינתור בזרוע ימין, בלילה התפתח מצב שהוגדר כבצקת עקב נפיחות וכאבים חזקים.

בזרוע שמאל הותקן בתחילת האשפוז לפני הניתוח ברז לאינפוזיה, בלילה הגיע סטג'ר תורן, בדק, העריך והכניס לי דרך ברז האינפוזיה חומר הרגעה.

הנפיחות והכאב פחתו אך בבוקר דיווחתי על גירוי וצריבה בזרוע שמאל, דיווח שנענע בביטול שזה יעבור...

מזה חודש וחצי התפתחו פצעים רק באזור האמה חאורך הווריד, האמההבוערב עם צריבה וגירוד.
מבית החולים נפנפו אותי וטענו שאין שום תעוד למקרה או לטיפול ועל כן לא היה ולא נברא...

מאחר ויש לי רגישות לחומר מסויים חשבתי שניתן לי חומר שאליו אני רגיש וכל בקשתי שלא נענתה לקבל מידע על החומר נתקלה בביטול.

בהתייעצות עם שני רופאי עור + אלרגולוג הם קבעו שתגובה כזו רק באמה ולאורך הווריד אינה אלרגיה אלא טיפול עם זיהום או של המזרק או של האמפולה או של הברז.

יש כיסוי, חיפוי והסתרה ללא שום תיעוד.

מה עושים?
13/05/2019 09:45
שלום רב,

הצעד בבירור המקרה הוא לקבל את מלוא התיק הרפואי. לפי חוק זכויות החולה זכותך לקבל העתק ממלוא התיעוד הרפואי. אני מציע כי תפנה למחלקת רשומות רפואיות בכתב ותבקש לקבל את התיק. לאחר קבלת התיעוד מומלץ להתייעץ באופן מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(ג'ודי)
26/04/2018 10:40
שאלה לי אליכם: לפני 10 חודשים נולד לי נסיך במהלך ניתוח קיסרי חירום והכל בסדר תודה לאל. השאלה שלי היא כזו בתחילת ההריון שבוע 9 בערך הגעתי לחדר מיון עם דימום רציני מאוד בבדיקה במיון נמסר לי כי עברתי הפלה ורצו לשים לי כדורי ציקוטק לניקוי הרחם.

ביקשתי עוד בדיקה ובדיקת אולטרסאונד לפני הכדורים הרופא במיון התבאס עליי וקרא לרופאה אחרת שתבצע מוניטור עוברי והדופק של העובר היה לא הכי ברור.

שוחררתי הביתה לנוח (ללא הכדורים) וזומנתי למחרת לביצוע גרידה. לפני הגרידה עשו לי שוב אולטרסאונד והפלא ופלא יש דופק וההריון תקין.

בידי יש שני טפסים בהבדל של יום שבאחד כתוב אין דופק העובר התמוסס ובשני שלמחרת כתוב יש דופק הריון תקין! להזכירכם הילד שלי היום בן 10 חודשים.

אפשר לתבוע את בית החולים על רשלנות רפואית במקרה הזה? על עוגמת נפש? על הפזיזות? על זה שהרופא היה לא אנושי וזילזל בי?

אשמח למענה
(אילנה)
13/05/2019 07:52
לא יאומן כי יסופר!
אני חושבת שהייתי פונה למשרד הבריאות. ואולי גם לאיזה כתב טלוויזיה- זה ממש זלזול וצריך לטפל בזה. יכולה להגיד שכשאצלי גילו שאין דופק בקופת חולים ונשלכתי למיון, הרופא בבית חולים עשה לי אולטרסאונד מאוד מאוד מאוד ארוך של איזה חצי שעה לפחות על מנת לבדוק 80 פעם שאכן כך המקרה.
(מורן)
13/05/2019 07:53
הרופאים לצערנן מתיחסים לעוברים שלנו כאל חפצים לא רצויים כל דבר הכי קטן הם מבקשים צאיתנו ציק צאק להתפטר מהם בלי מיצמוץ של שניה .
גם אני עברתי בהריון האחרון שלי מירורים נפשיים אחת לשבוע כשכל הרופאים פה אחד לחצו עלי לוותר על אחת מהעובריות כי היא קטנה לטעמם ,הריון שלם עם בדיקה אחת לשבוע ועם אותו לחץ של את חייבת לעשות הפלה
טפו טפו היא נולדה לאחות תאומה והיא הכי מדהימהההה בעולם
אין בוקר שאני לא מסתכלת עליה ומודה לבורא עולם על הצלחה במבחן האמונה כי רק הוא קובע ולא שום רופא שבעולם.

השם נתן לנו ואין לאף רופא זכות לשכנע אותנו לוותר עליהם.

תתבעי אותם על רשלנות רפואית בלי לחשוב פעמיים!
02/05/2018 19:06
שלום רב,

כדי לקבל פיצוי ממשי בגין התרשלות בטיפול יש להוכיח כמובן את ההתרשלות וכן את הנזק שנגרם. במקרה זה בהחלט יתכן שהטעות שנעשתה בבדיקה הראשונה הינה בגדר התרשלות (יש להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה) אולם מאחר ולא נגרם נזק לטווח ארוך אני חושש כי היקף הפיצוי שיפסק לא יהיה רב. בגין נזק שיכול היה להיגרם לא פוסקים פיצוי. מציע כי תתייעצי בפגישה מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(שרה)
06/05/2019 17:10
הבת שלי ב 9 וחצי חודשים אובחנה עם עיכוב התפתחותי. היתה לי לידה קשה. קשה מאד. הפנו אותי לניתוח קיסרי רק אחרי שהיו בעיות בבדיקת מוניטור והילדה היתה במצוקה קשה כנראה...

נכון להיום הילדה איננה זוחלת, לא יוצרת קשר עין, לא עושה ביי ביי, כפיים (למרות שאנחנו מנסים ללמד), יש לה היקף ראש מעט גדול, היא בעולם משלה.

היא וורבלית, אומרת הברות, היא יושבת (רק אם מושיבים אותה, לא באופן עצמאי), היא מתהפכת לשני הכיוונים, מתגלגלת להביא חפץ שהיא מעוניינת, היא מתעניינת יותר מצלילים.

אני מעט חוששת שזה אוטיזם וכל כמובן שאנחנו התחלנו איתה מעכב התפתחותי.

כפי שציינתי, בזמן הלידה היתה מצוקה עוברית ואיחור בהפניה שלי ללידה בניתוח קיסרי. הילדה היתה עם ירידת דופק והיו עוד בעיות במוניטור. הרופאים אחרי הקיסרי אמרו שהכל בסדר כנראה בעיקר בשביל להרגיע אותי.

האם יכול להיות קשר בין הלידה הקשה למצב והבעיות התפתחות של הילדה? האם יצא למשרד שלכם לטפל בתביעות כאלה? האם יש בכלל דרך להוכיח שהמצוקה של הילדה בלידה היא שמובילה לבעיות שיש לה היום?

אנחנו די חסרי אונים. במצוקה. לא יודעים מה לעשות ונשמח להכוונה של עורך דין מנוסה.

אנחנו גרים בבאר שבע - הלידה היתה בבית החולים סורוקה.

מה דעתכם? מה אתם יכולים להגיד? אשמח לשמוע עורך דין אחרי שהבנתי שאתם מתמחים במקרים כאלה....
07/05/2019 10:05
שלום רב,

ראשית אאחל לכם כמובן בריאות שלמה.

בהחלט יתכן קשר בין בעיות ההתפתחות של הילדה ומצוקה עוברית בלידה.

במהלך הלידה עלולה להתרחש ירידה באספקת החמצן לעובר מה שמתבטא במוניטור העוברי. ירידה כזו באספקת החמצן עלולה במקרים מסויימים לגרום למרבה הצער גם נזק מוחי אשר עלול להתבטא בעיכוב התפתחותי.

בגילאים צעירים דוגמת גילה של ביתך (פחות משנה) לעיתים קשה להעריך את היקף הנזק אולם כמובן שמומלץ לערוך בירור מוקדם ככל הניתן.

משרדנו אכן טיפל ומטפל במספר ניכר של תביעות בגין מצוקה עוברית אשר גרמה לנזק מוחי(כולל גם מקרים שארעו בסורוקה).

אני סבור כי אוכל לסייע לכם בהכוונה ויעוץ ומציע כי תצרו עמי קשר טלפוני בהקדם האפשרי.
חשוב כבר בשלב זה של גיל צעיר לדעת אילו בדיקות לערוך (למשל MRI מוח) וכיצד לפעול וכאמור נוכל לסייע מניסיוננו.

משרדנו עובד מזה שנים רבות בשיתוף פעולה עם מיטב רופאי הילדים ונוירולוגים ילדים ונוכל לסייע לכם גם בהפניה למומחים אלו הן לצורך אבחון וטיפול והן לקבלת חוות דעת בהמשך.

את מוזמנת ליצור עמי קשר טלפוני בהקדם.

למשרדנו סניף בבאר שבע ונוכל לקיים פגישות יעוץ ולטפל בתיק בסניף בבאר שבע.

כאמור אני לרשותכם ומציע שנשוחח טלפונית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
052-3596150
03-7369253
(רונה)
06/05/2019 10:00
סיפור הלידה של מילה 20.4.19
שבוע 40, בדיוק בתאריך המשוער.

בקיצור?
מעבר מליס לשיבא עם צירים ופתיחה
סיפתח לידת מים במרכז לידה טבעית שיבא

אחרי ליל הסדר. חמי וגיסתי ישנו אצלנו.

התעוררתי בשש וחצי, דיי הפך לשיגרה בימים האחרונים. קצת כאב שלאט לאט מתגבר. כאבי ווסת מעוממים... זה לא בא בגלים אלא כאב שמתגבר. בביקורת מעקב הריון הסבירו לי שאלו התחלה של צירים. חוויתי כבר כמה פעמים של שעה, שעתיים כאלה ואז זה נעלם אז בנתיים לא הערתי אף אחד.

לקראת שמונה בבוקר אני מדווחת לקרן הדולה שלי, היא מאשרת שנשמע צירים ולהתחיל לתזמן. נמצאי הבית מתעוררים, נותנים בי מבט, אני מהנהנת שהתחלנו ויאללה.

נכנסתי לשטוף את עצמי, בעלי מכין את החדר כפי שחלמתי, מכין לי אוכל, מניח עלי את הטנס וגיסתי דולה מלידה לא זזה ממני בעיסויים, שמנים ונשימות משותפות.

מתחילה לשתות פלור ופארטוקל, מכניסה קפסולות של נר הלילה. (בשבועות שלפני חששתי לזרז אז לקחתי רק בשבוע האחרון מינונים נמוכים מאוד).

קראנו את תסריט הלידה שלי ונזכרנו בכוס יין... אני לא שתיינית דגולה. שתי לגימות ונרדמתי סוף סוף... ישנתי בערך שעה, שעה וחצי כשהתעוררתי הגיע הסימן שחיכיתי לו. רציתי לצאת לבית חולים שיש איזה סימן נוסף ולא רק צירים. התחיל דימום קל קל והצירים היו תכופים ועוצמתיים יותר.

ב-15:00 יצאנו לליס.
נכנסים 'מתקתקים' כניסה.
פתיחה שלוש וחצי, צוואר מחוק, צירים סדירים, מוניטור תקין... את מוכנה לחדר לידה.

רק ש... "יש עומס וחדר לידה טבעי לא פעיל היום. את יכולה ללדת טבעי בחדר רגיל."
התגובה האטומטית שלי הייתה "זה לא אותו דבר... את יודעת את זה... מבט לקרן (דולה) ורז ( בעלי) הולכים לתל השומר?"

רז מיד אומר לקרן להתקשר לתל השומר לוודא שפנוי ויוצא לשחרר אותנו.

בזמן הזה אני נכנסת לשירותים מבינה שהדימום התחזק גם הצירים. שואלת את קרן אם זה הגיוני לעשות את זה... אני לא בטוחה שאני יכולה... רז נכנס (אמרתי לקרן בהכנה... איפה שיהיה קשה רז יבוא ויקח אותנו את הצעד הבא) הבעתי חשש... התגובה שלו הייתה.. "רצית משהו, יש חלום, הולכים לעשות אותו."
השתחררנו עם הבטחה לרופאה שאנחנו ישר לתל השומר. משטח החתלה, נשימות ויאללה תל השומר.

17:00 נכנסים לקבלה ואני מבלה ציר בכריעה.
מתחילים תהליך קבלה.

קודם כל שקט ושלווה לעומת ליס ולאורך הדרך גם כשהיה קשה הרגשתי שהם איתנו, בעדינות והקשבה עמדנו בנהלים על אף שהיה מאתגר.
כנראה מהמעברים הגברת הקטנה הלכה לישון והמוניטור יצא רגוע. תהליך הקבלה לקח שעה וחצי, כל פעם הוסיפו 10 דק' כדי לראות מוניטור פעיל.

18:30 נכנסים לחדר לידה טבעית ישר למקלחת חמה עם הכדור. האטה בקצב, הלידה לא מתקדמת.

דורית המיילדת המקסימה מציעה לעשות משהו עדין עם צעיף. בציר היא עוטפת את הבטן ומזיזה את הצעיף קלות כדי לסמן לה לרדת.
כל הצעה שבאה ממנה הגיעה עם המון עדינות וחזרה שרק אם אני רוצה, אני לא חייבת כלום, אפשר גם לחכות... הסכמתי לנסות.

21:50 פתיחה 6-7. לא התקדמות משמעותית. היא שואלת אם אני רוצה סטרפינג. שוב מזכירה שלא חייבת... הסכמתי. הרגשתי שאני מתחילה להתעייף, לא רציתי שיהיה מאוחר מדי.

ברגע שעשתה לי את הסטרפינג זה הטיס אותי ללידה. נכנסתי למקלחת והרגשתי את הירידה, את החום. פשוט חזרתי ואמרתי שצריך לצאת דורית ניסתה לשאול מה אני מרגישה, אמרה שאני נשמעת בלידה, עשינו בדיקת פתיחה זריז כדי שיהיה אפשר להכנס לאמבט ויאללה נכנסים. (נכנסים רק בפתיחה 8)

בהתחלה נסיתי להיות על הברכיים, שבעלי יהיה מקדימה... מהר מאוד הוא בא אחרי נתן לי משענת והתחילו צירי לחץ.

הרגשתי את זה בכל הגוף. כל ציר הגוף שלי נמתח. הרגשתי איפה היא בדיוק. שתי צירים ראשונים הרגשתי שאם אני לוחצת היא יוצאת אבל נתקפתי פחד. הרגשתי שאין מקום מספיק, שאם אדחוף אקרע .. המחשבות רצו לי בראש ולא יכולתי לדבר אותן רציתי לבקש לשנות תנוחה או למצוא דרך לשמן אבל זה היה בלתי אפשרי.
בינתיים הייתה החלפת משמרות. דורית המקסימה לא יכלה לעזוב באמצע ונשארה בחדר.

נוספה אלינו פנינה. הייתי בחדר עם שתי מיילדות ודולה.

פנינה נגשה אלי ושאלה אם אני מפחדת, שלידה זה מפחיד. הזכירה לי לנשום.

שתי לחיצות בזעקת עולם ותחנונים לעזרה. הראש בחוץ. הגוף בחוץ.

לבד. רק אני. כולם מסביב מעודדים במילים אבל אף אחד לא נוגע בי.

23:32 מילה הגיחה לעולם לתוך האמבט עם אבא ואמא.
07/05/2019 09:46
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה, מאחל לכם בריאות שלמה ונחת רבה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(קרן)
06/05/2019 09:36
בוקר טוב.
אשמח להתייעץ עם אחד מעורכי הדין שלכם לגבי השאלה האם הייתה רשלנות רפואית במקרה של הבת שלי.

היא מאושפזת בבית החולים סורוקה לאחר ניתוח אפנדציט וממש בהתאוששות ברגעים אלה.

המקרה אובחן רק לאחר חזרה נוספת למיון תוך 4 שעות מרגע השחרור הראשון. היא סבלה מכאבים מאד קשים בבטן ובביקור הראשון במיון פשוט שלחו אותנו הביתה.

רק במזל ובגלל שאני מכירה אותה חזרת ילמיון ומיד העבירות אותה לחדר מיון.

האם יש כאן רשלנות לפי הניסיון שלכם?
07/05/2019 09:40
שלום רב,

קשה ולמעשה בלתי אפשרי להעריך האם האבחנה המוטעית לגבי דלקת של התוספתן (אפנדציטיס) בביקור הראשון במיון אכן נבעה מהתרשלות בטיפול ללא עיון בתיעוד הרפואי.

חשוב לדעת כי לא כל טעות באבחנה הינה בהכרח רשלנות רפואית.

מעבר לכך גם אם יתברר כי אכן היתה התרשלות בבדיקה הראשונה הרי שככל שלא נגרם נזק בסופו של דבר (גם אם תודות לערונות ההורים) ספק אם המקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית.

בכל מקרה כדי לקבל הערכה מלאה ומסודרת תצטרכו לערוך יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(עדן)
30/04/2019 09:38
אומנם זה לא בדיוק עונה להגדרה של רשלנות רפואית ועדיין, ההתנהלות של מכבי שירותי בריאות ממש בושה למערכת הבריאות.

לא קיבלתי טופס 17 ונאלצת לשלם למיון 911 שח!

לטענת מכבי לא דובר בנסיבות שמצדיקות פינוי למיון!

ביום שישי בערב לפני כשבועיים, קילחתי את הבת שלי (4 חודשים) ושמתי לב שב
סביב שתי אצבעות בכף הרגל שלה, נכרכו שערות עד שנוצר ממש חתכים בשתי אצבעות שלה.

כמובן שמיד נסעתי לחדק מיון, בבהלה רבה הגענו לביה"ח שם הציע אורטופד "לנסר" את העור בקצות האצבעות, במזל הגיעה רופאת ילדים שביקשה לנסות לטפל בשערה על ידי פינצטה.

מיותר לציין את הצרחות שהיו שם, והכאב של הקטנה.אני לא מאחלת לשום אמא להיות במצב של חוסר אונים מול בכי קורע לב!

לבסוף, לאחר קבלת הטיפול, ביתי טופלה באנטיביוטיקה באזור החתכים למשך שבועיים. ואף נשארנו להשגחה מספר שעות לוודא שהאצבע תחזור לקדמותה, תרד הנפיחות ותחזור לצבעה הוורוד.

היום קיבלתי תשובה ממכבי שלא מדובר בסיבה מספקת להתפנות למיון.

מה אתם חושבים? היה עדיף להמתין עד הבוקר ולהגיע עם 2 אצבעות בשקית?
בושה.
01/05/2019 17:39
שלום רב,

מציע כי תנסו לפנות לועדת חריגים / ערר של הקופה ותבקשו בדיקה חוזרת של המקרה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
(שובל)
29/04/2019 17:13
27.12.18 שעה 17:00 בערב מארגנת יומולדת לגדולה שלי נכנסת לשירותים מתפנה פתאום מרגישה כמו חתיכת פלסטיק יוצא לי, בגדולה שלי לא השתחרר לי כלום ולא היו לי סימנים ללידה, אחרי שקראתי באינטרנט הבנתי שהשתחרר לי הפקק הרירי, טלפון לבעלי מעדכנת וממשיכה בחגיגות היומולדת, בשעה תשע וחצי בערב בעלי מגיע אומרת לו נילך לישון אצל אמא שלי כי אם יהיה משהו שלא נוציא את הקטנה שלנו בלילה ( בת שנתיים).

שעה עשרה ל1 בלילה 28.12.18 משתנה תנוחה במיטה מסתובבת על הגב פתאום שומעת פיק ירידת מים מטורפת ואז כאן מתחיל המסע שלנו.
שבוע 28 סקירת מערכות מוקדמת אומר הרופא יש לך ריבוי מי שפיר והקיבה של העובר מעט מוגדלת, הראש שלי לא נח למחרת בבוקר כבר הייתי בבית החולים איכילוב להתייעצות עם פרופסור מומחה, נאמר את אותו הדבר ריבוי מי שפיר וקיבה מעט מוגדלת, שולחים אותי להעמסת סוכר חוזרת , בדיקות מקיפות הכל תקין.

מגיע לבית חולים רמבם בחיפה השעה 1:45 בלילה מבקשת ישר לגשת לניתוח קיסרי , בשעה 3:40 נולד המלך של חיי, כזה מתוק ומושלם השאלה הראשונה ששאלתי אם הוא בסדר אמרו לי הוא מתוק נתעדכן כשתתאוששי. בכל זאת ניתוח קיסרי שני לחץ דם גבוה במהלך הלידה וטיפול במגזניום 24 שעות.

ככה עוברים 3 ימים בהם הילד היה צהוב חיוור לא אוכל , מקיא כל מה שנכנס, בהתחלה אף אחד לא ידע להגיד עד שהגיע דר אורי ופרופסור אמיר קוגלמן המלאכים שלנו.

זה היה בקצרה אנחנו מעבירים לפגייה להמשך בירור, לא עבר שעה הילד היה אחרי 3 צילומי בטן , קוראים לי להגיע , אמא אופיר לבן שלך יש חסימה מלאה במוצא הקיבה מחר 9:00 אנחנו בחדר ניתוח , הלם שוק בקושי עומדת על הרגליים.

אחרי 3 וחצי שעות ניתוח מחזירים לפגייה מונשם ומורדם מכאן מתחיל תהליך ההחלמה המטורף של הגיבור שלי. היינו בטוחים שציק צ’ק אנחנו בבית.

שבת בצהריים מגיעה מתבשרת שעברנו מטיפול נמרץ לפגייה המשך טיפול, אומרים לי אמא הילד צריך לאכול תחליפי ותתני לו בקבוק של 50 אני בהתלהבות...האחות אומרת לי תתכונני אמצע השבוע אתם בבית, כולי שמחה ואושר עד הרגע הזה שנתתי לילד לאכול אחרי שתי שניות הקיא עלי בקשת את כל מה שאכל.

התחילו הפחדים והחששות אולי לא רעב?! אולי אכל מהר?! אולי לא עשיתי מספיק הפסקות...לא אמא לא..
אחרי בדיקות צילומים ובירורים ופעולות בהנשמה וכל היוצא בזה מתבשרים שוב המעבר נחסם נצטרך שוב התערבות כירורגית, לאחר חודש וחצי שוב נכנסו לחדר ניתוח תודה לאל התפללתי שזאת תהיה הפעם האחרונה וכך היה , הניתוח עבר בשלום הילד החלים בקצב שלו, הילד שלי גיבור ולוחם אמיתי.

לא היינו יכולים לעבור את זה בלי הצוות המושלם והמסור של בית חולים רמב"ם, פגיית רמב"ם, אתם המלאכים שלנו, במשך 3 חודשים שמרתם על האוצר שלנו, ספגתם את העצבים הצער הכאב במצבי רוח את הכל.

דאגתם לטפל בצורה המקצועית ביותר, המסירות נפש והשליחות שאתן עושות זה משהו שראוי להערצה , אתם ממש מלאכים!

תודה שזכינו לקבל את אושר שלנו בחזרה, תודה שזכינו להכניס את בנינו ים יצחק בבריתו של אברהם אבינו, תודה שאנחנו אחרי, תודה לך בורא עולם על הנס הזה!
01/05/2019 17:28
שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה, מאחל לכם בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(ת.ע)
19/04/2019 11:40
סיפור ההפרדה שלי—- אסף הרופא- 8.2.19 לידה ראשונה.

עברו חודשיים ועדיין בכל פעם שאני נזכרת בשהות בבית החולים אני נהיית עצובה ומתקשה להשלים ולעכל את מה שהיה. אני יודעת שעכשיו הכל טוב ועכשיו אני צמודה אליו ולא עוזבת אותו ועדיין עולים לי הרהורים האם הוא ״זוכר״ את זה. אני כמובן לא זוכרת את הלידה שלי אבל האם הוא הרגיש או חווה משהו שישפיע עליו לכל החיים? אולי אני נסחפת אבל זאת ההרגשה.

אז אחרי הריון די מורכב וקשה בו הסיכויים ללידה טבעית לא היו גדולים , בסופו של דבר זה התאפשר לנו ומאחר שסגרו את חדר הלידה הטבעי בעין כרם ( אנחנו גרים בירושלים) , בדקנו את האופציה ללדת באסף הרופא, בעיקר בגלל שהם ידועים באפס הפרדה שלהם וגם בגלל שחלמתי על לידת מים. בשבוע 39 הגעתי לשם עם מה שהיה בעיני ירידת מים.. בשעה 4 לפנות בוקר של יום חמישי הייתה הירידה הראשונה עם מעט דם.. התארגנו לנסוע לראשון לציון להורי ולא הייתי בטוחה שכדאי למהר לבית החולים ( אציין גם gbs חיובי). לאחר התלבטות החלטנו לנסוע לבית חולים בשעה 9 של אותו הבוקר. אחרי כל הבדיקות שנעשו לי החליטו שזה לא ירידת מים אלא שהעובר יושב ממש למטה ולוחץ לי על השלפוחית ולכן זה בריחת שתן. התעקשתי שאני בטוחה שזה ירידת מים כי זה ממשיך לקרות כל כמה דקות, מלווה בדם ונאמר לי שזו לידה ראשונה שלי אז אני לא יודעת מה זה ירידת מים ושאחזור הביתה, שיש עוד הרבה זמן וזה לא יקרה היום ( הייתי עם פתיחה 1, מחיקה 70). חזרנו הביתה כשאני מרגישה שממשיכים לרדת לי מים , כל פעם עם קצת יותר דם עד ל20 בערב, אז כבר התחילו צירים שהתקדמו מאד מהר, לא סדירים שבכל ציר אני מרגישה עוד ירידה של מים. החלטתי שאני לא סוחבת את הצירים בבית בגלל המים והדם שהלחיצו אותי על אף ששיננתי לעצמי בראש שזה לא ירידת מים כי זה מה שאמרו לי בבית חולים. כשהגעתי בדקו אותי וישר קבעו שזו ירידת מים ושאלו ממתי? אחרי שאמרתי להם 4 בבוקר, הם שואלים למה רק עכשיו הגעת? הגעתי ואמרתם לי שזה לא ירידת מים—-טוב, לא משנה עכשיו, הgbs חיובי, את בירידה של 16 שעות, מתחילים אנטיביוטיקה.
- [ ] אקצר את סיפור הלידה ואומר רק שהייתה לידה טבעית במים מעצימה ביותר, קשה ואינטנסיבית אך עם מיילדת מקסימה שבסיומה הילד שלי הונח עלי לרגע וחתכו לו את חבל הטבור די מייד , הוסבר לי שהוא יצא קצת כחול והשתעל וכנראה בלע קצת ממי הבריכה. המיילדת לקחה אותו לשקילה ובדיקה ואני בתמימותי שואלת אם היא מחזירה לי אותו להנקה. תוך כמה רגעים היא מבקשת ממני לצאת מהמים ושנוציא את השיליה, השיליה לא יוצאת בשלמותה ומשם אני עוברת לחדר ניתוח להוצאת השאריות. עדיין לא הספקתי לעכל ולהבין מה קורה סביבי, הייתה לי תוכנית לידה בתיק שלא הספקתי לתת למיילדת, במיון אמרתי שאני רוצה אפס הפרדה וגם כתבו את זה על הכרטיס שלי. כשלקחו אותי לחדר ניתוח אמרתי לבן זוג שלי שיהיה עם הילד בתינוקיה.. הבן זוג שלי שגם הוא היה בסערת רגשות מכל החוויה המטורפת ודאגה אלי, ליווה את המתוק שלנו לתינוקיה אבל השאיר אותו שם כי ראה שבודקים אותו.
- [ ] מכאן די מתחיל הסיוט שלי... אני יוצאת מחדר ניתוח להתאוששות מורטת עצבים של שעתיים, בלי טלפון, עוברת שעה עד שמכניסים אלי את בן זוגי ולאחר שהייתה צריכה ממש לבקש שיתקשרו אליו או לאמא שלי. עוברת למחלקה ( יולדות ב) , הרגליים שלי רדומות ולכן לא יכולה ללכת לראות את הילד שלי. מגיעה למצב שצריכה להתחנן לכיסא גלגלים כי אומרים לי שזה מסוכן שאסתובב כך בבית החולים. עד עכשיו אני לא מבינה מה מסוכן בלהסתובב בבית החולים כשבן זוגי לוקח אותי על כיסא גלגלים. לאחר 4 שעות מהלידה אני סוף סוף מגיעה לתינוקיה. המצב התלוש הזה שאני מסתכלת על כל התינוקות, מחפשת את שלי, לא בטוחה מה אני מחפשת כי ראיתי אותו רק לרגע ועל אף שהתמונה הזאת צרובה לי בזיכרון, עדיין נעזרת בכרטיסיות של השם עם העריסות ומוצאת אותו. גם התמונה הזאת לא תישכח מזכרוני, הילד המתוק שלי, כל כך קטן, נראה עייף ותשוש, מחובר לזונדה והיה אחרי כל הדברים שלא רציתי.. נתנו לו חיסון וזריקת ויטמין קיי, קילחו אותו ונתנו לו מוצץ. הרופא אמר שהוא צריך להיות בצום, לקבל רק נוזלים וסוכרים וגם אנטיביוטיקה ( אציין שקיבלתי שתי מנות טרם הלידה בגלל הgbs). לא הפסקתי לבכות, כעסתי למה לא שאלו אותי, למה לא יכלו לחכות עם כל זה כשידעו שאני בניתוח? הרי אף אחת מהפעולות האלו הן לא דחופות .כעסתי על בן זוגי שעזב אותו.. ממש כעסתי אבל גם הבנתי באיזה מצב רגשי הוא היה ובכל זאת, זה פעם ראשונה שלנו.
- [ ] החוויה במחלקה לא הייתה לי פשוטה, בהתחלה עוד אמרו שהוא יהיה רק קצת בתינוקיה ותכף כשהמצב יתייצב אני אעבור לאפס הפרדה. אך זה לא קרה. בנוסף לזה במחלקה הזאת אין שינה עם בן הזוג והוא נאלץ ללכת בערב. אני שהייתי כל כך עייפה אחרי כל כך הרבה שעות ללא שינה וגוף מותש, שכבתי במיטה הזאת כל כך קרובה להירדם אבל לא מצליחה. לא נראה לי הגיוני לישון כשהילד שלי שהיה חלק ממני כל כך הרבה זמן שוכב במיטה אחרת רחוק ממני ובן הזוג שלי שהיה שותף לחוויה כל כך משמעותית פשוט לא נמצא איתי ברגעים האלו. התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני לא מצליחה להירדם, שקשה לי להכיל את כל מה שעברנו. בן הזוג שלי בתחושות דומות אמר שהוא חוזר ושנמצא איך לישון ביחד. כשהאחות נכנסה לבדיקה שגרתית היא ראתה אותי בוכה ושאלה למה, אמרתי לה שממש מוזרה לי כל הסיטואציה וזה שהבן זוג שלי לא יכול לישון איתי. היא אמרה שהיא תשאל אם זה אפשרי וחזרה עם תשובה שלילית. בן הזוג שלי חזר ואמרנו שמבחינתנו אנחנו ישנים על הכיסא בתינוקיה ליד הילד. הלכנו להיות איתו, עשיתי איתו עור לעור קצת( באופן כללי הרגשתי שזה משהו חריג לבקש, על אף שהיו אחיות שהיו ממש נכונות לזה, היו גם כאלה שלא הבינו מה אני עושה בדיוק והייתי צריכה להסביר). באותו הלילה בן זוגי ישן איתי במיטה ( מה שלא מצא חן בעיני האחות שנכנסה בלילה ואמרה לי שאסור לישון עם בני זוג—- אציין שהשותפה שלי לחדר הייתה מקסימה ודאגתי לוודא שאין לה בעיה עם זה).
- [ ] היו הרבה דברים שהשפיעו עליי וגרמו לתחושת המצוקה הזאת. אחיות בדלפק שלא הבינו למה אני צריכה את בן הזוג שלי איתי בלילה וגרמו לי להרגיש כמו ילדה קטנה שלא יכולה לישון לבד, גם בתינוקיה היו כמה עניינים דומים לגבי הילד ( פשוט לא הפסקתי להגיע לתינוקיה בכל רגע שהצלחתי להחזיק את עצמי) . הייתי כל כך עייפה, הרגשתי מותשת וכואבת אבל הכי כאב לי שהוא לא איתי. בכל רגע שאכלתי או נרדמתי הרגשתי אשמה. פשוט כל רגע שאני לא איתו הרגיש לי לא הגיוני. הסתובבתי חסרת אונים בין התינוקיה לחדר, לא מפסיקה לבכות, מדברת עם הרופאים והאחיות כל הזמן, מנסה להבין את המצב שלו. למה אי אפשר להוציא אותו אפילו לקצת לחדר שלי, למה אני לא יכולה להניק אותו, כשהוא היה עור לעור עליי ראיתי שהוא מחפש את הציצי ופשוט לא יכלתי לתת לו כי הרופאים אמרו לי שהוא חייב צום. והרגשתי שזה סותר כל אינטואיציה אימהית. ( אציין שהיתה פעם אחת שהוא פלט פליטה ירוקה ועל כן הבירור נמשך אבל סך הכל הילד היה בסדר חוץ מזה) . הרגשתי שהמנות של האנטיביוטיקה פעמים ביום מחלישות אותו ולא ידעתי מה לעשות. לא רציתי לקחת סיכון במה שאני לא מבינה בו אבל מכירה מניסיון שלי כמה פעמים נותנים לנו תרופות שאנחנו לא צריכים( אני אישית לא נוגעת בתרופות) אבל כשזה הגיע לתינוק שלי פחדתי לקחת סיכון.
- [ ] אחרי יומיים העבירו אותי למחלקה של ביות מלא כדי שאוכל לישון עם בן הזוג ואחרי נידנודים רבים מצידי אישרו לי להוציא את הילד לקצת זמן בכל פעם. כל פעם שדיברתי עם רופא שאלתי מתי אוכל להניק, אפילו לסחוט קצת ולהביא לו ואמרו לי שהוא חייב להיות בצום מלא.. באמת לא הבנתי למה, המצב שלו לא היה נראה חמור, הוא גם היה בתינוקיה ולא בפגיה. ואז באחד הרגעים בהם שוב שאלתי אחות אם אני עושה איתו עור לעור והוא מחפש את הציצי אם אני יכולה לתת לו קצת והיא פשוט אמרה כן. אני פשוט לא הבנתי איך זה עובד, איך פתאום היא החליטה שכן? אז מה זה היה עד עכשיו? נתון לאיזה שיקול? . ברגע שניסיתי להניק הילד ישר התחבר ומאז הייתי לוקחת אותו לחדר להניק ומחזירה אותו לתינוקיה. אציין שהצוות שינה את התייחסותו בהמשך והיו נכונים לעזור לי. אני גם לא שוללת לידה נוספת באסף הרופא כי הרגשתי שכן יש פוטנציאל לחוויה נהדרת ושכנראה קרו רצף של טעויות וכן יש מה לשפר שם. ועדיין בכל פעם שנזכרת אני קצת כועסת, קצת עצובה ותוהה מה יכלתי לעשות יותר? האם הייתי צריכה להביא את התוכנית לידה על ההתחלה למיילדת( ואז שואלת את עצמי איך? היא הרי הגיעה להיות איתנו שהייתי בפתיחה גדולה וכבר ממש לא הייתי בפוקוס) ואחרי הלידה איך לא חשבתי לדאוג לזה יותר? ( הניתוח הסיח את דעתי) מנסה למצוא תשובות שיקלו עלי. תוהה אולי עיבוד לידה זה הפיתרון היחיד ומה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יקרה שוב?
- [ ] חשבתי הרבה אם לפרסם את הסיפור. מתעוררת מידי פעם בלילה, מתחילה לכתוב ומפסיקה. נמחק לי כל כל הרבה פעמים וכל פעם אני רואה שזה נכתב אחרת. לפעמים בצורה כל כך מבולבלת וכל כך הרבה פעמים אמרתי לא נורא אני כבר אחרי, עכשיו הכל טוב ולא צריך להיכנס לזה ולבסוף החלטתי שזה חשוב לפרסם את זה , שחשוב שהקבוצה תמשיך להתקיים ותמשיך להילחם על אפס הפרדה כי אחרי החוויה שלי אני מרגישה כמה זה מהותי וחשוב. מקווה שבסיפור שלי אני עוזרת לנשים להימנע מהטעויות שלי או לפחות להיות ערניות ולשים לב למה יכול להשתבש...
21/04/2019 11:17
שלום ,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה שעברת.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה וכל טוב.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(נורית)
15/04/2019 12:00
אני בהריון חודש 7 עם תאומים אחרי שנתיים מאסיביות של טיפולים ו2 הפלות בעברי. נשואה 4 שנים. רוב הזמן בסדר אבל מאז שהתחלנו טיפולים אנחנו ברכבת הרים שמושפעת מהאכזבות באי הצלחה להכנס להריון ומהפלות. בבית ילד בן כמעט 4.

עשינו בדיקת מי שפיר + צ'יפ גנטי וקיבלנו תוצאות שאחד העוברים חולה במחלה נדירה שפוגעת בעצמות אך שיש למחלה טיפול (כדורים, זריקות, ניתוחים, כאבים) ועם זאת ללא הגבלה פיזית (ללא פגיעה בעצמאות פיזית ובהתפתחות הקוגניטיבית)

אין דרך לדעת אם העובר יהיה נשא של המחלה או חולה בה עם התסמינים ומה החומרה.
הומלץ לנו לבחור בדילול או בהמשך של ההריון. אני ובעלי חלוקים בהחלטה ולא מצליחים להגיע להחלטה. אנחנו יודעים שאף אחד לא יכול לתת לנו את התשובה אבל אולי מתוך הניסיון שלכם במקרי רשלנות רפואית בתחום הגנטיקה, תוכלו להמליץ על הכיוון הנכון במקרה כזה...

אנחנו לגמרי אובדי עצות וחסרי אונים.
18/04/2019 11:15
שלום רב,

אני מצטער אך איני מוסמך לתת יעוץ רפואי ובוודאי שיעוץ כזה גם על ידי מי שמוסמך מצריך פרטים נוספים. אציע שתנסו לקבל חוות דעת שניה נוספת מרופא נוסף כדי לקבל החלטה מושכלת בנדון.

בריאות שלמה ובהצלחה,
עו"ד עופר סולר
(סולי)
15/04/2019 11:46
יום חמישי 22/11 אני קמה בבוקר, מתיישבת על הספה ומרגישה קצת רטובה. הסתכלתי בתחתון ראיתי שממש טיפה רטוב, החלטתי להיות במעקב!
במהלך כל היום נזל לי כל שעה/שעה וחצי טיפה.

בערב החלטתי שאני הולכת לבדוק.
סחבתי תיק לידה, את בעלי ואמא שלי
מגיעה למיון, עוברת את כל הבדיקות (אולטרסאונד, מוניטור וכו..) לאחר מכן מגיעה לרופא בטענה שיש לי ירידת מים מוזרה (היה לי ירידת מים גם בלידה הראשונה).
הרופא בודק, מסתכל וקובע שיש לי בריחות שתן וזה מאוד אופייני לשבוע שלי.

למרות ההרגשה שלי שלח אותנו הביתה (מי אני שאתווכח עם רופא?)

בדרך הביתה מריצים עליי סטלבט...

בבוקר של יום שישי אני קמה רטובה ואז אני אומרת לעצמי ״בריחות שתן״, ממשיך היום כרגיל, ניקיונות, בישולים לקידוש ותוך כדי הזרימה עולה מפעם שעה לפעם בחצי שעה! מחליפה תחתוניות, בודקת את עצמי ובקבלת החלטה שאחרי הקידוש אני חוזרת למיון..
הפעם סחבתי רק את אחותי אפילו בלי תיק לידה.

עושה בדיקות אולטרסאונד, מוניטור ואז מגיעה רופאה, מסבירה לה את מה שאני עוברת, הרופאה בודקת ואז אומרת לי ״חמודה את עם ירידת מים מאתמול, כמעט אין מים לעובר, הוא במצוקה וסובל, מיד לחדר לידה!״

בלב שלי אני אומרת לעצמי מזל שהלכתי עם הלב וההרגשות שלי אחרת המצב היה נגמר באסון!
מתקשרת לבעלי ולאמא שלי שמיד יצאו לכיווני.

נכנסת לחדר לידה, זירוז, פוטיצין, אין פתיחה, אין מחיקה, אין צירים, ככה עובר עוד לילה.

ביום שבת בשעה 14:21 בשבוע 39+1 ילדתי את בני השני איתי במשקל של אפרוח 2280.

לסיכום?
3 ימים עם ירידת מים כשרופא אומר לי שאני עם בריחות שתן.
לכו תמיד עם התחושות בטן שלכן, בשביל זה לא צריך אוניברסיטה רק קצת קשב לגוף וקצת ניסיון
18/04/2019 11:11
שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה.
כתבתי בעבר כאן ואני חוזר שוב - אין ולא יהיה תחליף לתחושות של האם לגבי גופה ורופאים מנוסים יודעים לכבד זאת ולהעזר בכך.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(אליס)
14/04/2019 16:30
שלום לך

עברתי בדיקת אולטראסאונד בשבוע 40 ונאמר לי שהגפיים של הילד, ידיים ורגליים, קצרות! במשך ההריון עברתי סקירת מערכות והתוצאות היו תקינות לפי הרופא של קופת חולים. לא מצאו שום דבר חריג. אני ובעלי בלחץ נוראי. איך יכול להיות שמגיעים לשבוע 40 ומגלים דבר כזה רק עכשיו? האם זאת לא רשלנות רפואית? האם למשרד שלכם יש ניסיון במקרים דומים? מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?
18/04/2019 11:08
שלום רב,

לצערי איני מוסמך לתת יעוץ רפואי כיצד יש לנהוג ועל בסיס התיאור הקצר שנתת איני יכול לדעת האם ניתן היה לגלות את הבעיה מוקדם יותר.
לצערי זה מה שכרגע אוכל להשיב.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(חפצי)
14/04/2019 15:07
ניתוח שקדים לילדה, השיניים הקידמיות התנדנדו ולפי בקשת המרשים חתמנו על אישור לעקירה אם יצטרך.

בפועל העקירה היתה אגרסיבית ושן קבועה שהתחילה לבקוע מתחת לשן החלבית נשברה. גילנו זאת רק לאחר זמן שהשם גדלה במלואה.
עברו 4 שנים מהניתוח.

האם ההסכמה שלנו פוטרת את המרדים מכל אחריות למצב? האם חוקית ניתן להגיש תביעה (במקרה של נזק בטיפול כמובן) למרות חתימה על טופס הסכמה לניתוח?
18/04/2019 10:57
שלום רב,

חתימה על טופס הסכמה אינה פוטרת מאחריות להתנהלות רשלנית וחובה לפצות על נזק שנגרם בשל כך.
כמובן שעדיין יהיה צורך מצידכם להוכיח כי מדובר כאשר בהתרשלות ולא בסיבוך בלתי נמנע או סביר, נטל שהוא אינו פשוט וקל.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(אדל)
10/04/2019 18:12
הריון בסיכון + ירידת מים פתאומית שנמשכה 80 שעות+ 22 שעות בחדר לידה עם פיטוצין + פגיה.

בשבוע 34+5 ב2 וחצי בלילה ירדו לי המים הגענו לבית החולים הדסה עין כרם נתנו לי זריקות להבשלת הריאות.

אחרי יומיים הורידו אותי לקבל פיטוצין כל כך פחדתי מזירוזים שבכיתי את נשמתי בעלי התקשר לדולה התותחית שלנו יפעת חובב שתרגיע אותי .

ירדנו לחדר לידה לאחר 10 שעות עם פיטוצין החלטתי שאני יקח אפידורל כדאי שלא יהיה מאוחר מידי אחרי כמה שעות בדקו פתיחה 3 הייתי מיואשת הייתי בטוחה שאני בפתיחה מלאה כבר.

אחרי עוד כמה שעות בודקים אותי פתיחה 9 וחצי אמרו לי שעוד חצי שעה נתחיל לחיצות כולנו התרגשנו אחרי חצי שעה רואים האטות בדופק של העוברית ומפסיקים את הפיטוצין מחכים עוד קצת באים לבדוק אותי ואיכשהו ירדתי לפתיחה 3 בחזרה היינו בהלם אחד הרופאים התחיל להכין אותי לפני ניתוח קיסרי (הדבר שהכי פחדתי ממנו) לא הסכמתי אבל הוא לא בדיוק שאל ויצא.

הדולה המלכה שלנו שעזרה במהלך כל הלידה על ידי נשימות ועיסויים קראה למנהל מחלקת יולדות והוא הסכים לתת הזדמנות נוספת לפיטוצין במינון נמוך יותר אני הייתי כבר מיואשת ולא האמנתי שזה יקרה ללא קיסרי
אחרי כמה שעות באו לבדוק אותי והגעתי שוב לפתיחה 9 וחצי התחלנו לחיצות תוך 10 דק' הגוזלה שלי יצאה במשקל 1800
תודה רבה לבורא עולם על ניסי ניסים
ותודה על שליחים טובים
11/04/2019 14:41
שלום רב,

תודה רבה על השיתוף בחוויה. שמח בשמחתך שהכל בא על מקומו בשלום.

מאחל לך בריאות ונחת.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
(ראשל)
07/04/2019 13:59
שלום עורך דין נכבד,

נגרמו לי קרעים ברחם לאחר לידת ואקום ואני רוצה לדעת האם יצ לכם לטפל בתביעות על רשלנות רפואית של נשים שעברו לידת ואקום ונגרמו להם נזקים דומים... אין יודעים האם במקרה שלי יש סיבה ועילה להגיש תביעה על הנזק שנגרם לי?
08/04/2019 09:26
שלום רב,

קרעים בצוואר הרחם הם סיבוך שיכול להתרחש עקב לידת ואקום וכדי להעריך אם הם תוצאה של התרשלות בטיפול וכן מה הנזק שנגרם בשל כך יש צורך בפרטים נוספים ולעיין בתיק הרפואי.

כדי להעריך אם יש מקום לתביעה במקרה זה תצטרכי לתאם פגישת יעוץ מסודרת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(ענת)
07/04/2019 07:59
היי

אני צריכה תשובות מעורך דין שמתמחה במקרי רשלנות רפואית.

עברתי פרוצדורה כירורגית קלה בשיניים ביום ראשון ומאתמול בערב אני סובלת מתסמינים הולכים ומחמירים באיבר בו התרחשה הפרוצדורה ומעבר לו, חלקם חמורים ויכולים להעיד על זיהום קשה . במשך כל היום אני מנסה להשיג את הרופא אבל המזכירה טוענת שהוא עסוק ולא יודעת מתי יתפנה ומסרבת לאפשר לדבר איתו או שהיא תדבר ותעביר לי בעזרתו הנחיות כיצד לפנות , כמובן שאין לה גם שום הצעה לרופא אחר שיכול לסייע לי במסגרת המרפאה.

אחרי כמה וכמה שעות נאלצתי לפנות לרופא אחר באופן פרטי בתשלום משמעותי.

האם מגיע לי החזר ? האם יש פה סנקציות נוספות שמגיעות לרופא שלא היה זמין לחולה שבטיפולו תוך זמן סביר ביום ובשעות עבודה? האם זה לא נחשב רשלנות רפואית ואם כן יש עילה לקבל פיצויים?
08/04/2019 09:21
שלום רב,

כדי לקבוע שאכן הייתה התרשלות בטיפול יהיה צורך לקבל מידע נוסף ולעיין ברשומה הרפואית.

הרופא אכן אמור להיות זמין למטופל לאחר טיפול על מנת לתת מענה לסיבוכים ובעיות בעקבות הטיפול אולם כמובן שכל מקרה לגופו.

אין לי לצערי דרך על בסיס הפרטים החלקיים שמסרת להעריך את סיכויי התביעה / קבלת פיצוי בגין טיפול פרטי.

בברכת בריאות,
עורך דין עפר סולר
(ליטל)
31/03/2019 13:32
רקע ללידה:

2 לידות במסגרת ניתוח קיסרי ברקע. אחד ניפלא ומדהים השני טראומה הרגשתי ולא התיחסו אלי בלידה. לא בעד להשמיץ שום בית חולים אבל לשם החלטתי לא לחזור. הריון שלישי תוכנן עקב חולי שלי במחלת דלקת פרקים. אני החלטתי שזה הזמן כי לא ידוע אם הגוף יצליח לסחוב הריון בגיל מאוחר יותר עם המחלה .

כבר בשבוע 5 פגישה אצל הראומטולוג לבקשת החלפת התרופות כי הפסקתי אותם בגלל הרצון להרות אך עדיין יש התקפים, הרופא לא הרים את הראש מהמסך ואמר טוב תצטרכי לעשות הפלה,
כולי בשוק !

קובעת תור לבדיקות דוחות ב-2 בתי חולים, בשביל לא לפספס את זמן הפלה בכדור, כדי לא להגיע למצב של גרידה.

תוך כדי מיתקשרת למחלה הטריטריאלית בישראל ושואלת על התרופות שלקחתי במקביל הולכת לבדיקת אולטרסאונד אצל רופא פרטי ד"ר מנור המדהים ומחזק את התשובה של המחלה הטריטריאלית, שאם התרופא היתה פוגעת, העובר לא היה שורד ולא היה דופק. הרופא המומחה ממליץ להמשיך לעקוב ולחזור לעוד בדיקה עוד שבועיים ועוד אחת חודש אחרי, כמובן שעשיתי זאת והכל היה בסדר.

משך ההריון מהטרימסטר השני היה ניפלא ומנסיון שהחלטת הרופאים הורסת עוד יותר עם כימיקלים חשבתי לעצמי, אני מחליטה על הגוף שלי!

בנוסף ל 2 הבנים שלי יש לנו 3 ילדי אומנה ,
אמרתי לעצמי אני חייבת לחזור אמא מתפקדת לכל הקבוצה.

עשיתי מחקרים וכיונתי לויבק 2 !
כמובן שמישהו צוחק מילמעלה כי לא משנה כמה הכנה עשיתי לקראת זה, לא יצא לפועל...

שבוע 36 סחרחורות, החלטתי לפנות לבית חולים תל השומר שם הייתי גם במסגרת מעקב הריון שלי, בסופו של דבר אובחן ורטיגו ,
אבל, בנוסף עובר קטן ו 80% מי שפיר !

החליטו לאשפז ,וכל יום בדיקות ...

אושפזתי ביום ראשון, ביום שלישי הודיעו לי חגיגית, שישי את ניכנסת ל 37 מילדים אותך בניתוח קיסרי.

כמובן עקב הממצאים החלטנו ללכת על זה כי סחבנו עד עכשיו אין מצב שאני מסכנת את הקטנציק עכשיו.

שישי 1.3.19 7:00 בבוקר הורידו אותי לחדר ניתוח. הייתי בלחץ נוראי מהפחד של הניתוח האחרון בבית חולים אחר .

ד"ר פרידמן המדהימה ניתחה אותי. אחרי 5 דקות התחלתי להרגיש, המרדים קלט, תוך פחות מדקה הייתי תחת הרדמה מלאה, שמחה שהקשיבו לי בהרגשה ובאמת שזה היה תיקון לניתוח הקודם.

קמתי כולי מאושרת בהתאוששות, בלי רעידות ובלי משהו חריג, לפני ההורדה למחלקה רצו לתת משכחים בווריד. אופטלגין אם אני לא טועה או מורפיום, דרשתי מורפיום כמובן, האחות שם אומרת, אומרת שתיתן אופטלגין ,אני אומרת לה זה לא משפיע עלי והיא שואלת מאיפה את יודעת אם זה עובד או לא, אם לא לקחת, אני בציניות מגיבה לה דלקת פרקים שיגרונית, יודעת טוב מאוד למה הגוף מגיב מבחינת משכחים.

מחלקת היולדות הישנה, טעונה שיפור. מאוד קשה לתפקד ללא מיטה מתכווננת שבבתי חולים האחרים שהייתי הייה שם...

אבל צוות הרופאים והאחיות מדהימים אחד אחד.
האוכל היה סביר ובהחלט אפשר לשרוד את זה עם הבן זוג שעוזר לקום מהמיטה, אני לא הסתדרתי עם הצעיף .

השתחררנו ,לצערי הסיכות לא הורדו לפני הברית אלא רק אחרי 12 יום וחצי סנטימטר שהיה פתוח עד עכשיו. נישאר נקודה פיצית עם שטיפות אמור להבריא...

מתמודדת עם הנקה כמה שאפשר לעומת קיסריים קודמים שהייה לי קשה מאוד

הפאוץ המדובר עדיין קיים אבל מצטמצם מהר מאוד, הצד שהבריא כמעט ולא נישאר זכר לפאוץ
צד שני כניראה יקח לו זמן החלמה.

סהר הילד ה 3 סלש 6 שלנו - ברוך הבא לבית למשפחה.

אנחנו מתכננים תוכניות ,ולפעמים לא הולך וזה בסדר, חשוב שכולם יהיו בריאים ושלמים וכל השאר בונוס.
מה שאני יודעת ומאמינה שמה שרוצים לעשות זה היום ,אין מחר
ואין דבר העומד בפני הרצון
השמיים הם הגבול
כי בסופו של דבר זה הגישה שלנו החיובית שתעזור לזה להצליח והמזל יגיע.

יקראו לזה עובר שליטה, אמא קשוחה או חזקה או מה שלא יהיה... אבל זו אני והחבילה שלי
02/04/2019 14:36
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה.

בריאות שלמה וכל טוב,
עו"ד עופר סולר
(יוגב)
31/03/2019 11:09
שלום עורך דין סולר


אנחנו נמצאים רגע לפני בחירת עורך דין והגשת תביעת רשלנות רפואית בשל בעיה חמורה שגרמה לאישתי סבל רב ולמעשה נכות רפואית ונפשית. דיברתי עם חבר עורך דין (שלא ממומחה לתחום) והוא אמר שלפי מה שהוא מבין יש 7 שנים התיישנות ממועד הטיפול בגרם לנזק של אישתי ועד למועד הגשת התביעה לפיצויים, ואם עוברות 7 שנים חלה התיישנות ולא ניתן עוד לתבוע. בסוף חודש אפריל 2019 ימלאו 7 שנים לניתוח שגם לאישתי לנזק...

למה לא עשינו כלום עד היום זאת השאלה המתבקשת, אבל ככה יצא במירוץ החיים.

החבר שהתייעצתי איתו אמר שלהגיש תביעת רשלנות רפואית, לאסוף חומר רפואי, לקבל חוות דעת של מומחים רפואיים וללנסח תביעה זה תהליך ארוך של כמה חודשים במקרה הטוב. שאלתי אותו איך נמנעים מהתיישנות והוא לא ידע לענות. אמר שממליץ להתייעץ עם עורך דין שמומחה לתחום והבטיח למצוא לי מישהו מתאים...

כל זה היה בסוף השבוע. אני מחכה לתשובה מהחבר אבל בזמן הזה ראיתי את הפוסטים שלך בפייסבוק ואני רוצה לשאול: איך עוצרים את ההתיישנות במקרה כמו שלנו, על מנת שנוכל להגיש את התביעה בלי לחץ ובלי שתחול התיישנות?

מודה מראש על זמנך.
31/03/2019 13:15
שלום רב,

הפתרון להבנתי במקרה זה (בהסתמך על המידע החלקי שמסרתם) יהיה לפנות בדחיפות רבה אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית עם מרבית המסמכים הרפואיים שיש בידכם ולבחון אפשרות להגיש תביעה ללא חוות דעת.בהמשך יהיה צורך להגיש חוות דעת בתמיכה לתביעה ולקוות שבית המשפט יאשר זאת. זהו פתרון אשר יכול בחלק מהמקרים לסייע אולם אין ודאות שאכן יפתור את בעניין אולם סביר שיש לו יותר סיכוי מלהגיש תביעה לאחר מועד ההתיישנות.
כמובן שכדי לתת תשובה ברורה ומלאה בעניין זה יש צורך ביותר פרטים על המקרה ובכל מקרה אמליץ על פניה בהקדם אל עו"ד מנוסה בתחום להתייעצות בפגישה.

בהצלחה,
עורך דין עופר סולר

האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי מסודר בפגישה עם עו"ד.
(הילה)
25/03/2019 15:13
שבוע 40+4
מגיעה לבית חולים עם צירים שמאז שבוע וחצי עם צירים ולחצים למטה.
הרופאה ראתה שאני מיואשת וכאובה, הכניסה אותי לזירוז.
שזה פיטוצין ופקיעת מים והיא עידכנב את הרופא שבחדר לידה.
נכנסת לחדר לידה, מחליפה את הבגדים לבגד לידה.
מקבלת אותי מיילדת והרופא וכמה אחיות נכנסות והוא מחליט לשנות את דעתו, לשים לי בלון ופשוט... צרחתיייי לה'.. וזו רק ההתחלה.. אמרו שזה מרכך את צוואר הרחם ומזרז לידה ומעלים אותי למחלקת הריון סיכון להעביר את הלילה כי אמרו לי להיות עד 12 שעות עם הבלון והוא צריך לצאת החוצה לבד זה סימן שאני מוכנה ללידה.
13:00 יום למחרת הבלון יצא ומעבירים אותי לחדר לידה
כמו שאמרו שהבלון עוזר אז לי לא עשה שום דבר
בדקו את הפתיחה אולי חצי סנטימטר והצוואר הרחם ארוך
התחילו לתת לי פיטוצין.. בהתחלה זה היה נסבל ולאט לאט זה מתגבר.. וצורחת בכאבים. אז מורידים לי את המינון ואפידורל לא הסכימו לתת לי כי בקושי יש פתיחה.. סוחבת וסוחבת צורחת ובוכה.. וכל שעה נכנסים לבדוק את הפתיחה ובאכזריות שאין רחמים בכלל.. עד שבסופו של דבר שהיה בקושי 2 סנטימטר פתיחה ודפקתי את הראש שלי בברזל של המיטה והראש שלי היה אדום מהדפיקות, אמרתי להם עכשו אפידורל ולא אכפת לי בכלל מהפתיחה..
וכל זה ב20 שעות.. אז תחשבו כמה הם סחבו אותי.

ההשפעה של האפידורל מפסיק להשפיע עליי ומתחילים להביא לי עוד, עוד, ואין בקושי פתיחה. הראש של התינוקת למעלה.. ועוד פיטוצין ועוד חפירות ועוד אפידורל.. בעלי התחרפן מעצבים, אימא שלי בוכה.. עד ש.... מלאך נכנס לגאול אותי מייסורי.. הרופא שמבחינתי הייתי צריכה שהיה נכנס לפני 20 שעות לפחות.. בדק אותי בעדינות שלמרות הבכי המיואש שלי, הסתכל עליי וליטף אותי ואמר לי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, תסמכי עליי" בעלי עמד לבכות והרופא חיבק אותו ואת אימא שלי גם.. אמר למיילדת תכיני אותה לקיסרי ומהר! ועוד למרות הסבל והכאב חתמתי על מסמך שיעשו לו כריתת חצוצרות, שלא עשו לי אפילו.
הניתוח עבר בהצלחה בזכותו. תחשבו שהביאו מינון נמוך בשביל התחלה הניתוח. הגוף שלי היה משותק שלא הרגשתי כלום! בניתוח עבר בשלום!

התינוקת יצאה בריאה ושלמה. עם הבכי היפה שלה והיופי שלה. ואני מרוב החומרים שדחפו לי, הייתי מותשת גופני ונפשי שנירדמתי בזמן הניתוח.. ולאחר מכן לחדר התאוששות. 4 ימים עברו. יום למחרת שחזרת הביתה, חזרתי לבית חולים לאישפוז כי חששו שמרוב אפידורל יכול להיות דליפה לעמוד השידרה. שבסוף לא ברוך ה'.

וזהו... עייפה מאוד מהלידה הזו. ברוך ה' שעברה כבר.
(אפרת)
27/03/2019 09:49
אני אחרי לידה ראשונה שעברה יחסית קלה למה שאני שומעת מסביב.

אני חייבת לציין שהסיפור שלך מצמרר אותי ובכלל הייתי בבית החולים כמעט שבועיים ודיברתי עם הרבה בנות שם בתינוקייה ובחדר אוכל וקיבלתי את הרושם שכל לידה שניה או שלישית היא ניתוח קיסרי או שמשהו הסתבך והבנות היו כואבות כל כך, ממש ציפורים פצועות.

הקלות בלדחוף לקיסרי נראת לי מוגזמת. יחד עם זאת מדהים אותי לשמוע שנשים ממשיכות ללדת למרות הכאב הכרוך בכך.
(אושרת)
27/03/2019 12:14
זאת ממש רשלנות רפואית לפקוע מים לפני פתיחה של 6 לפחות. מה שעשו ליולא התקדם עם שום זירוז! טוב שיצאת מזה בשלום, יש לא מעט מקרים של נזקים שהרופאים עושים בלידה. תודי לאלוהים ששמר עליך ועל העובר.

באיזה בית חולים היית אם אפשר לדעת? אני תמיד חושבת שצריך לפרסם את השם של הבית חולים שנשים יוכלו לקרוא ולדעת איפה הן בוחרות ללדת.
(קרן)
17/03/2019 10:40
בוקר טוב,

אשמח לקבל ייעוץ של עורך דין מטעכם המתמחה בנושא רפואה.

האם ישנו חוק אשר מאפשר לי לסרב לקבל טיפול רפואי ללא הרדמה נאותה?

אהיה יותר ספציפית.
בלידת בני היו לי קרעים פנימיים וחיצוניים האפידורל לא השפיע והרופא שתפר טען כי אין מה לעשות ששום זריקת אילחוש לא יעזור ונאלצתי בלעבור את התפרים הכל כך אינטמיים בבשר בחי.

כעת אני לפני לידה שניה בחודש תשיעי ורוצה לדעת בבירור מה הן הזכויות שלי?

ויותר נכון האם אני זכאית לדרוש במידה וארגיש מצוקה פחד או שלא ארגיש את השפעת האפידורל שוב לבקש הרדמה אפילו מלאה כדי שלא אאלץ להתפר חיה וארגיש את הכל?
ובמידה והרופא יסרב האם יש לי אפשרות לתבוע?
20/03/2019 17:37
שלום רב,

בוודאי שיש לך זכות לקבל אילחוש באופן שבו התפירה לא תגרום לך לכאבים בלתי נסבלים ובמידת הצורך זכותך לבקש תוספת הרדמה וכו'.

הנושא של בחירת סוג ההרדמה הוא בעייתי יותר - הרדמה כללית למשל היא הליך אשר טומן בחובו גם סיכונים וסיבוכים ולכן בפעולות אשר לא מחייבות הרדמה כללית איני סבור כי ניתן יהיה לדרוש הרדמה כזו ולתבוע אם לא תינתן.
עקרונית יש ענינים אשר הינם בגדר שיקול דעת רפואי אולם כמובן שאין משמעות הדבר שמגיע לך הרדמה חלקית או לא טובה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(אייל)
12/03/2019 13:08
שלום,

לאחר צינתור בזרוע אחת התפתחה בצקת בלילה בכף היד במהלך האישפוז, רופא תורן החליט לתת לי משהו מרגיע והזריק לברז האינפוזיה בזרוע שניה חומר.

למחרת הבוקר התפתחה בזרוע בה הוחדר החומר תגובה אלרגית קשה עם גירויים וכאבים מזה מספר שבועות.

הרופא לא תעד את האירוע ומנהלת המחלקה מגבה אותו וטוענת שלא היה ולא נברא...

אני צריך לדעת למה אני אלרגי כיוון שיש לי כמה רגישויות שגרמו למצב קשה בעבר.

כיצד מפצחים את קשר השתיקה ומקבלים מידע על החומר שגרם לי נזק ועשוי בניתוח הבא להיות חמור יותר כפי שאירע לי ברגישויות אחרות?
האם יש כאן רשלנות רפואית על אי התיעוד?
על התעלמות מהדיווח שלי בבוקר ? על קשר השתיקה בין הרופאים ? הגיבוי שעשוי לסכן את חיי בפעם הבאה (ונסמך רק על הרשום בתיק הרפואי של מהלך האישפוז)?
14/03/2019 13:59
שלום רב,

לא ציינת האם הוצאת את התיק המלא שלך, הייתי ממליץ להתחיל בכך אם לא עשית זאת עד כה משום שמתן תרופה ללא כל תיעוד הינו הליך יוצא דופן ויתכן שהתיעוד קיים במקום אחר בתיק.

אם אין שום תיעוד בתיק אכן יהיה קושי לשחזר את המידע להבנתי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(טל)
17/03/2019 09:58
על פי החוק בישראל יש חובה לתעד את הפעולות הרפואיות שמתבצעות במהלך כל טיפול רפואי שניתן למטופל. השאלה היא על סמך מה ולמה אתה טוען שבוצעו פעולות כלשהן וכיצד ניתן להוכיח זאת? האם יש לך העתק של התיק הרפואי?
(טלי)
10/03/2019 17:09
סיפור הלידה הטבעית שלנו 23.2.19 לידה ראשונה. יצא לי ארוך מאוד אבל לקחתי את תהליך הכתיבה כעיבוד לחוויה.

רקע קטן,

מבחינת הידע הקודם שלי לגבי לידות: לידה = כאבי תופת = אפידורל ולקוות שייגמר מהר.

כל חיי עסקתי בגוף – רקדתי כל החיים, חובבני ומקצועי, ובשנים האחרונות גם הפנמתי והחדרתי את הפילאטיס לחיי.

עם ההריון התחלתי לחשוב על רגע הלידה, הרגע בו ארצה להתשמש בכלי הכי מפותח שלי – הגוף שלי. שם הבנתי שעל מנת לאפשר לגוף שלי תנועה חופשית והקשבה מלאה, אפידורל כנראה זו לא הדרך בשבילי.

כל ההריון היו בי חששות, הרגשתי שאני מכינה את הגוף שלי בעצם להתמודד עם כאב מאוד גדול, מנסה להכין אותו להיות כמה שיותר רפוי וקשוב. כל הזמן הזכרתי לעצמי – לידה טבעית או לא זה בכלל לא משנה העיקר שאני אצא בריאה ושהתינוק יצא בריא.

בן זוגי האהוב והתומך אינסוף, אורי האמין בי מתחילת הדרך ומאוד רצה שנלד בלידה טבעית. כל הזמן הזכרתי גם לו – שזו לא המטרה, ושיקח בחשבון שאולי אני ארצה\אזדקק לאפידורל בסוף.

כל תחילת ההיריון התאמנתי ורקדתי, לקראת חודש שישי התחילו להופיע כאבי סימפיזיוליזיס (שמהם פחדתי הכי הרבה) הבנתי שכנראה הגוף שלי צריך קצב אחר. הפסקתי בהדרגה לעשות פעילות ספורטיבית ונשארתי בעיקר עם הליכות.

לאחר שקראתי את הספר היפנוברת'ינג נרשמתי לקורס בהנחיית שרון פלד. הרגשתי שהקורס היה יותר בשביל אורי אבל כמובן שגם אני למדתי המון!! יתרון גדול ומעצים להיות באותו החדר עם זוגות באותו "שלב התפתחותי" כמונו – לשמוע, להכיר, לחקור יחד. נהננו מאוד!
במהלך ההיריון ניסיתי לעשות הרבה הרפיות, עשיתי סשנים של הקשבה לגוף – תנועה, הוצאת קול, נשימות ומה לא – פסטיבל הכנה ללידה.

יום שישי 22.2.19 אני בקינוני על מחליפה ומכבסת את הריפודים של הספות, מקרצפת ומנקה, נשכבת בצהריים להרפייה קטנה, קמה וממשיכה.

במשך כל היום הזה הרגשתי מעין התקשחויות (יש מילה כזאת בכלל?!) בבטן, הייתי בטוחה שזה הפלור והפרטוקל מתחילים לתת עבודה ברחם ולא נתתי לזה חשיבות.

בערך בשעה שמונה בערב התיישבנו אני ואורי לראות פרק בסדרה שלנו, שיתפתי אותו בהתקשחויות והוא שאל אותי אם אני חושבת שזה צירים ואמרתי לו שממש לא נראה לי. הוא עוד היה אמור לסוע לפגוש חברים במרחק שעה נסיעה ואמרתי לו שיסע. למזלי הוא בחר להישאר איתי, בישלתי לנו ארוחת ערב, וההתקשחויות – שהיו צירים בהכחשה מוחלטת. התחילו קצת להתגבר. אכלנו וראינו עוד פרק ולאט לאט קלטתי שה"התקשחויות" האלה באופן מוזר מתחילות להופיע באופן די סדיר.. איך שנגמר הפרק – הופל'ה – התקשחות שגרמה לי רגע להתישב במהירות.

בערך בשעה 23:30 החלטנו לתזמן. הופתענו לגלות שכל 3.5 דקות יש ציר במשך דקה. כל כך חיכינו ותכננו את שלב הצירים יחד – אורי ארגן נרות בכל החדר, שם מוזיקה, אני נשכבתי וניסיתי לנוח קצת (הרי תכננתי זמן ארוך של צירים-אני צריכה כוח!) לא הצלחתי לשכב בנחת, הרגשתי שאני צריכה לזוז בציר – שם כדור הפיזיו בא לעזרתי והתחלתי לנוע עליו במעגלים.

נכנסתי לשירותי לעשות פיפי וגיליתי שהפקק הרירי יצא – מה שהוכיח לי סופית – את בצירים!

שמנו את האיזי טנס – שבדיעבד אולי עזר קצת אבל בתכלס רק עצבנו אותי כל החוטים.
אורי רצה כבר לצאת לבית החולים ואני בהתעקשות שעוד אין כלום ושסתם יחזירו אותנו הביתה.

הצירים התחזקו ובציר הבא הגוף שלי הוריד אותי לעמידת שש. אורי כבר הכניס הכל לאוטו, ביקשתי שיקח את הכדור פיזיו ונכנסנו לאוטו.
נסיעה מבנימינה ללניאדו, בלילה 25-30 דקות בערך. 7 צירים בזמן הנסיעה, בהם לא יכולתי ממש לנוע דבר שהקשה עלי מאוד, ניסיתי להתרחב ולנוע בכל האוטו ללא הצלחה (שמחתי לגלות אחרי הלידה שהרכב נשאר אותו הדבר ולא התעקם לגמרי). איך שיצאתי מהרכב בלניאדו עוד ציר שהוריד אותי לעמידת שש על הכביש. עוד ציר לפני הכניסה לבית חולים.

השומר מפנה אותנו למעלית, אני רואה את המדרגות ואומרת לאורי – למדרגות! נו מה, נזרז קצת, לא? שלוש קומות, שלושה צירים – את כולם בעמידת שש.

מגיעים לקבלה 1:00 בלילה, נותנת כמה פרטים ותוך כדי יורדת לעמידת שש ומדברת\צועקת תוך כדי הציר בלי לראות את הפקידה. (מסכן אורי צרחתי עליו שהוא לא זוכר כבר את המספר פלאפון שלי)

נכנסים לחדר מיון ושם הופתעתי לגלות את חברתי האהובה – טל. בדיוק במקרה לומדת להיות דולה – אבל בעיקר חברה. מוניטור עוברי תקין. האחות באדיבות שואלת אותי אם אני רוצה שהיא תעשה בדיקת פתיחה – אני עונה לה שאין סיכוי שאני בפתיחה ושאין בשביל מה.

שוב ציר – עמידת שש , זוחלת במיון. אומרים לי להיכנס לשירותים לעשות סטיק שתן. בשירותים עוד ציר ואני לא מצליחה.

האחות בכל זאת שואלת אותי אם אני רוצה בדיקת פתיחה כי אני נראית כאובה ואני מסכימה. פתיחה 5.5!!! איזו הפתעה אמא'לה. לוקחים אותנו לחדר לידה וישר אני נכנסת למקלחת. לא מסתדרת עם הדוש והציר יחד ומכניסה את אורי יחד איתי למקלחת ועם הכדור פיזיו. אורי עוזר לי מאוד אני מנסה עם הכדור אבל לא מסתדרת. מעיפה את הכדור וכל ציר – עמידת שש בתוך המקלחת. (בזמן הזה מסתבר שהכדור חסם את פתח הביוב והצפתי לגמרי את החדר לידה, אורי פתח את הדלת לראות והיו איזה שלושה אנשים שניסו להתגבר על ההצפה).

כעבור איזה חצי שעה מרגישה את הצירים מתחלפים לצירי לחץ – גם הרצון לדחוף למטה וגם הרצון העז להוציא קול ולתת לבית החזה להיות שותף.

העבירו אותנו לחדר לידה אחר (צמוד לשירותים מצד השני) אני כבר מרגישה מותשת מהצירים ומסטולה מהחום של המים מבקשת לצאת, ורק רוצה לנוח.

בחדר הלידה השני הגיחה גם אחותי המופלאה – קטיה. (אני כותבת הגיחה, אבל אורי ברגישות שיא ובתזמון מושלם קרא לשני האנשים שבדיוק הייתי צריכה חוץ ממנו)

האחות המקסימה מרינה מציעה לי לשכב על הצד, אני מנסה, ללא הצלחה – לא נוח. מרימים את המשענת של המיטה ואני ממשיכה בעמידת שש בזמן הצירים ונחה על משענת המיטה בהפוגות.
טל מסביבי מעסה לי את כפות הרגליים (כשמולה שורה ראשונה להצגה הכי טובה בעיר – התחת שלי) מעסה לי את הגב, נושמת איתי, אחותי במילים מלטפות ומחזקות, ומולי אהבת חיי עושה את הכי טוב שלו.

עם צירי הלחץ התחלתי לשחרר גניחות \ צעקות שעזרו לי מאוד. הרגשתי את הראש מתברג לתוך התעלה. 4-5 צירי לחץ הראש יוצא ויחד איתו שק המים מתפוצץ וממלא אותי בחום ותחושת שחרור, עוד לחיצה אחת והגוף יוצא, מרינה נותנת לי את הילד לידיים ואני פשוט לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים. חמים, יפה שאין כמותו, רך, שליו, מוציא קולות נעימים ורכים ונראה שטוב לו.

לחיצה אחת והשילייה יוצאת – שלמה ואיתנה שירתה אותנו נאמנה.

לקח לי בערך 20 דקות להצליח להניק וזה הרגיש מופלא.

קרע אחד "דרגה רבע" כמו שהרופא אמר. שאלתי אם חובה לתפור – ואכן, שלושה תפרים, לא נעים. מזל שבזמן הזה יכולתי להסתכל על שני הגברים האהובים בחיי מתחברים לראשונה.
קמתי להתקלח, מותשת ומאושרת.

הגענו ללניאדו ב1:00 והתינוק נולד ב3:20 – בחלומותי הטובים ביותר לא דמיינתי שכך זה יראה. מבחינתי מה שעבד לי זו הקשבה טוטאלית והתמסרות לגוף – הוא יודע.

מחלקת אפס הפרדה בבית החולים לניאדו מקסימה. גיליתי מאוחר שלא צריך לחכות ליועצות הנקה שיגיעו אלי לחדר ושאפשר ללכת לחדר הנקה ולקבל ייעוץ. כיף ומחזק.

התינוקי כבר בן שבועיים והלמידה בעיצומה. יותר קשה לי להיות קשובה עם כל קולות הרקע אבל עושה את המיטב.
14/03/2019 14:00
שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - מאחל לכם נחת ובריאות שלמה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
(נ.י)
10/03/2019 13:55
אשמח להתייעצות עם אחד מעורכי הדין שלכם!

ילדתי לפני שלושה חודשים בבית החולים העמק בעפולה.

עברתי תפרים פנימיים בעקבות הלידה.

כעבור חודש התגלה לי גוש בנרתיק מתפירה לא מספיק טובה בלשון המעטה...

הרופא תפר והשאיר חתיכת עור (באמצע פס התפירה) שגורמת לדימום כאבים בישיבה, שכיבה וצריבה בשתן.

בקרוב אני צריכה לעבור ניתוח להסרת הגוש ועדיין לא ברור עם זה יהיה בהרדמה מלאה או הרדמה חלקית - מה שכן בטוח שניתוח מיותר אני אעבור והסבל שלי מיותר - ממש רשלנות רפואית לפי הבנתי.

רציתי לדעת אם יצא לכם לטפל בתביעות נגד בית חולים העמק? האם יצא לכם לייצג נשים במקרים דומים?

האם זה נורמלי ואין בזה עניין של רשלנות רפואית לפי הניסיון שלכם?

תודה מראש על העזרה.
14/03/2019 13:55
שלום רב,

משרדנו טיפל ומטפל בתביעות רשלנות רפואית בנושא תפירה לאחר לידה. היו לנו גם תביעות כנגד בית חולים העמק.

כדי להעריך אם הנזק שנגרם במקרה שלך הוא תוצאה של רשלנות רפואית יהיה צורך לקבל את מלוא התעוד הרפואי ולהתיעץ עם מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה.

בברכה,
עורך דין עפר סולר
(מורן)
03/03/2019 20:31
עכשיו כשהכל נגמר פתאום בוער בי לכתוב, לסכם שנה מבולבלת, קשה ומלחיצה שהסתיימה בנס הבריאה.
אז לפני בערך שנה גיליתי שאני בהיריון. רצינו ילד רביעי וכשנכנסתי להיריון הזה לא הייתה מאושרת ממני. בשבוע 6 להיריון הלכנו לבדוק דופק ואכן ראינו שיש דופק, אושר צרוף לא חזה את הבאות...
קצת אחרי שראינו דופק התחילו כאבי בטן. אחרי 3 הריונות תקינים ידעתי שכאבי בטן הם הגיוניים בהיריון, לא היה דימום, הכל כאילו נראה בסדר... ובכל זאת, משהו בתוכי אמר לי שכדאי לנסוע למיון במרכז לבריאות האישה כדי לבדוק, רק כדי להיות רגועה. את הביקור ההוא אני לא אשכח. נסעתי לשם לבד, הרי הכל בסדר, רק נוסעת לוודא. אולטרסאונד ו... הרופאה אומרת שהיא לא רואה שום דבר, היא לא רואה דופק וגם לא ממש רואה עובר. אני עם דמעות בעיניים, מתקשה להבין ולעכל, הרי לפני שבוע ראינו דופק. מפה לשם – הפניה למיון, אותה אבחנה, כדורים להפלה שלא עובדים, אחרי כמה ימים עוד כדורים ששוב לא ממש עובדים ואחרי כמה ימים עוד כדורים שמובילים אותי היישר לגרידה דחופה ואשפוז ללילה. השבר שבהפלה, לא הכרתי דבר כזה. בעבר היה לי היריון כימי, אבל לא הרגשתי בכאב שכזה... זוכרת את עצמי אצל הרופאה שלי יום אחרי הגרידה, שבורה, בוכה. הבנתי בליבי שכנראה ההיריון הזה היה לא תקין.
מפה לשם, הזמן עושה את שלו, מנסה להתגבר, לפעמים גם מצליחה... המחזור שלי מאחר, אבל תמיד הוא מאחר, בד"כ מגיע פעם בשלושה חודשים. שוב ביקור אצל הרופאה, אחרי בדיקת קולפוסקופיה (שגם הלחיצה אותי) שיצאה תקינה. הרופאה שלי אומרת שלפי מה שהיא רואה לא היה ביוץ, ושוב אני בוכה – למה אין ביוץ? למה הגוף שלי לא חוזר לעצמו?
שבועיים אחרי הביקור הזה בודקת היריון, הרי לא קיבלתי מחזור, היו כאבי בטן... והופ – יש היריון! הטלטלה, האושר, הפחד ששוב יקרה משהו, הכל ביחד מתרחש בי... והפעם הכל בסדר – היריון תקין, דופק. הגעתי למיון בהתחלה כמעט כל שבוע, רק כדי לוודא שהכל בסדר. הזמן עובר, מדי פעם דימומים שישר מפחידים אותי, הולכת לבדוק, מנחים אותי לנוח, הכל בסדר אבל כרגע אם תתרחש הפלה אין מה לעשות, שבוע מוקדם מדיי... אז זה המצב עד שבוע 22 בערך – דימומים מדי פעם, אף פעם אין לזה סיבה, תמיד זה חיצוני והכל בסדר עם ההיריון, תמיד מנחים אותי לנוח. שבוע 24 – קיבלתי בבית הספר (אני מורה) בעיטת כדור ישירות לבטן. שוב נוסעת למרכז לבריאות האישה, שוב מפנים לבית חולים, אשפוז להשגחה כדי לשלול היפרדות שליה. הכל בסדר...
הזמן עובר, מגיעה להערכת משקל, שבוע 32, משקל תקין, עובר במצג עכוז. מצג עכוז? מה קורה פה? כל השלושה שלי היו במצג ראש משבוע 28. המילים מצג עכוז מובילות ישר למחשבה על ניתוח קיסרי. אני לא רוצה ניתוח, אני מפחדת מניתוח. רוצה לידה רגילה... ואז אומרים לי שהקטן עוד יכול להתהפך, שיש מספיק מי שפיר, שיש לו מקום, ואני מקווה בכל מאודי שהוא יתהפך...
שבוע 34, שוב הערכת משקל, עדיין מצג עכוז, יודעת בליבי שהסיכוי שיתהפך קטן יותר, מרגישה בליבי שאולי יש סיבה לזה שהוא לא התהפך עדיין... הסיבה, לדעתי, היא השליה. יש לי שליה מיוחדת, לא היה לי דבר כזה אף פעם וגם לא שמעתי על דבר כזה – שליה אחורית + קדמית פונדאלית. המילה פונדאלית, אגב, אומרת שיש מעין כיפה מעל העובר. באחת הפעמים שדיברתי על זה עם בעלי הוא אמר משהו מעניין – יכול להיות שההורמונים אחרי ההפלה לא ממש הסתדרו על עצמם (אחרי הכל לא קיבלתי מחזור בכלל) וגם יכול להיות שהגוף יצר שליה שתגן על העובר טוב יותר... מעניין אם מישהו חקר פעם מה גורם לשליה להתפתח בצורה מסוימת ולא אחרת.
באותו שבוע, שבוע 34 להיריון, הלכתי לטיפול שנקרא היפוך במים, אצל אישה מדהימה שהיא גם מיילדת ביתית ועבדה שנים רבות בבתי חולים. לפני הטיפול עושים אולטרסאונד ושם אנחנו רואים שחבל הטבור כרוך לקטן סביב הצוואר ושהוא בכלל ירד לאגן, מוכן לצאת כבר, אבל לא מהצד הנכון ומוקדם מדיי... יום אחרי אותו טיפול הרגשתי שהקטן מנסה בכל מאודו להתהפך, היו מעין צירים, הייתה תנועה משמעותית, אבל הרגשי את הראש והבנתי שהוא לא מצליח... בשבוע 36 – טיפול נוסף במים, נראה חסר סיכוי אבל.. מה יש להפסיד? מכאן הדרך לניתוח הייתה מאוד מהירה.
בשבוע 37 הגעתי לרמב"ם להיפוך חיצוני. ההיפוך לא הצליח, קבענו קיסרי ל 12.2, אבל המוניטור גילה האטות בדופק ולבסוף אושפזתי לארבעה ימים. ביום הראשון של האשפוז אפילו הונחיתי להישאר בצום, למקרה שיצטרכו לנתח. במהלך האשפוז עמדתי על כך שיקדימו את הניתוח, מחשש שתתפתח לידה טבעית לפני כן. הרופא הציע לנסות ללדת בלידת עכוז, בהחלט אפשרי אחרי 3 לידות רגילות. משהו בי אמר שאני לא יכולה לקחת את הסיכון. הניתוח הוקדם ל 8.2. שוחררתי ביום רביעי עם הנחיה להגיע לביקורת ביום ראשון. יום ראשון, 4.2, ביקורת. מוניטור, עוד מוניטור, למה צריך עוד מוניטור? מסתבר שהיו האטות במוניטור הראשון. שוב אשפוז והפעם הניתוח קרוב מתמיד, כנראה שלא נחכה עד ה 8.2.
באותו יום ראשון, ה 4.2, הונחיתי להיות בצום מ 12 בלילה. בשתיים וחצי בצהרים בתאריך ה 5.2 נולד ניצן, הנסיך שלי.
הנס כאן גדול הרבה יותר, כנראה שדברים לא קורים סתם. כדי להבין את גודל הנס צריך לדעת קצת עליי – היסטוריה רפואית קצרה. יש לי הידרוצפלוס, בעיה של ניקוז נוזלים בגוף. עד גיל 4 עברתי 7 ניתוחי ראש ובטן. בתוך הגוף שלי נמצאת צינורית שנקראת שנט, היא עוברת מהראש לבטן ומנקזת את הנוזלים. מעטים האנשים שיש להם הידרוצפלוס והם מתפקדים רגיל לחלוטין, משום שכל ניתוח ראש הוא מסוכן. מעטות הנשים שיש להן הידרוצפלוס ויש להן גם 4 ילדים, שעברו 3 לידות רגילות. אני בהחלט גאה בעצמי.
למה אני מספרת את זה? במהלך הניתוח שבו הייתי בהרדמה חלקית (ספינאלית) הרופא הבכיר והמתמחה שלצדו פגשו את השנט, את הצינורית שלי שתמיד מדברים עליה ולא רואים אותה. היא הייתה במקום שהיא לא אמורה להיות ובעצם הייתה דבוקה לרחם מלמעלה. למעשה לא היו יכולים להתחיל את הניתוח הקיסרי בלי להחזיר את הצינורית הזו למקום. אז הניתוח שלי היה קצת יותר ארוך, כשעה. בחצי השעה הראשונה הפרידו את הצינורית מהרחם בזהירות והחזירו למקום. המחשבה על מה היה יכול לקרות בלידה רגילה כשהצינורית דבוקה לרחם היא מחשבה מטרידה. כנראה שדברים לא קורים סתם. נכון שלא ברור אם הצינורית מתפקדת או שאולי הגוף ריפא את עצמו, אבל עדיין, אם היא מתפקדת, הרי שלידה רגילה יכולה הייתה להיות מתכון לאסון עבורי.
בדיעבד התברר לי שלידת עכוז הייתה מסכנת גם את התינוק שלי, סיכון ממשי. את הדברים הללו אמר לי אותו רופא בכיר, מנהל מחלקת היריון בסיכון ברמב"ם, אותו אחד שהציע לי לידת עכוז. אחרי הלידה/ניתוח הוא אמר לי שחבל הטבור באמת היה כרוך סביב הצוואר של הקטן, כנראה זה מה שמנע ממנו להתהפך וזה גם מה שהוביל להאטות בדופק. במצב שכזה לידת עכוז היא מסוכנת עבור התינוק.
אז היה לנו נס כפול ואני מתקשה לעכל... אני בסדר והקטן בסדר, מתוק אמיתי, נס הבריאה. מאחלת לעצמי התחלה של תקופה חדשה, חזרה ללימודים (שזנחתי בזמן האחרון), עבודה חדשה (מיציתי את מה שאני עושה) ומשפחה לתפארת!
05/03/2019 15:01
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה, אכן מזל גדול ושמח בשבילך שבסופו של דבר הכל הסתדר על הצד הטוב.

בריאות ונחח,
עורך דין עופר סולר


  <<    2    3   4   5    6    >>  

:עבור אל עמוד

חוות דעת מקצועית

רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:

מכתבי תודה והערכה

"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"

ד.מ. סביון

"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"

משפחת ב.ע. חדרה

"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"

בני הזוג בצרה

"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"

ב.פ. בני ברק

מידע משפטי ועדכונים:

28 ביולי 2019

אבחון אוטיזם במהלך ההר...

עורך הדין עופר סולר מסביר על האפשרות לאבחן אוטיזם לפני ובמהלך ההריון ועל מקרים חמורים של רשלנות ב...

קרא עוד

28 ביולי 2019

בדיקת צ'יפ גנטי עשויה ...

עורך הדין עופר סולר מסביר על המוטציות הגנטיות הגורמות לאוטיזם או לקות תקשורתית, שאותן ניתן לאבחן ...

קרא עוד

28 ביולי 2019

חשוב להכיר: בדיקת צ'יפ...

עורך הדין עופר סולר מסביר על חשיבותה ויעילותה הרבה של בדיקת השבב הגנטי לאיתור מומים גנטיים בעובר...

קרא עוד

28 ביולי 2019

הרופא לא הפנה והמליץ ע...

אם נולד/ה לך ילד/ה עם פגיעה גנטית או מחלה תורשתית והרופא לא המליץ לעבור בדיקת אקסום, יכול מאד להי...

קרא עוד

28 ביולי 2019

עילת רשלנות רפואית במק...

ישנם בהחלט מקרים שבהם ניתן יהיה לבסס עילה לתביעת רשלנות רפואית, לאחר אבחון ילד על הרצף האוטיסטי ב...

קרא עוד

05 באוגוסט 2019

רשלנות באבחון תסמונת מ...

על היקף האחריות של הרופאים באבחון תסמונת mucolipidosis IV ומקרים חמורים של רשלנות רפואית ואי אבחו...

קרא עוד

06 באוגוסט 2019

טיפול רשלני במקרים של ...

מצוקה עוברית במהלך ההריון ובזמן הלידה מחייבת טיפול רפואי הולם ומהיר, שאחרת עלולים להגרם נזקים חמו...

קרא עוד

11 באוגוסט 2019

ייעוץ גנטי ומקרי רשלנו...

התמודדות משפטית מול מקרים של רשלנות רפואית במתן ייעוץ גנטי, שהובילה ללידת ילד או ילדה הסובלים מתס...

קרא עוד

11 באוגוסט 2019

תביעות בשל ייעוץ גנטי ...

סכומי הפיצויים שנפסקים במקרים של רשלנות רפואית במסגרת הייעוץ הגנטי שניתן להורים לעתיד בשל לידת יל...

קרא עוד

12 באוגוסט 2019

איך קובעים את גובה הפי...

פסיקת הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית שונה ומורכבת בהרבה, לעומת תביעות נזיקין אחרות! בסקירה שלפניך...

קרא עוד

פניה אישית ודיסקרטית

עורך דין עופר סולר מעניק ייעוץ אישי, ללא התחייבות, לנפגעי רשלנות רפואית ובני המשפחה:

טלפון: 072-334-0001

פקס: 03-7369345

office@solarlaw.co.il

מרכז עזריאלי 1, קומה 36