סולר קפלינסקי רשלנות רפואית malpractice
שיחה אישית עם עו"ד עופר סולר: 072-334-0001

פורום רשלנות רפואית


נושא
מחבר
תאריך ושעה

(יפית)
21/01/2020 13:55
התייעצות חשובה אני בת 39 ובהריון ראשון שבוע 21.(בעצם שני , ראשון היה ללא דופק).
עשיתי בדיקות ותודה לאל הכל יצא תקין. מפאת גילי הרופא אמר שחייב להמליץ על בדיקת מי שפיר ומצד נוסף אמר שיסתפק בבדיקת NIPT.

אני דיי מתלבטת אם בכלל לעשות את הבדיקה או להסתפק בבדיקות שבוצעו דרך הקופה כי במידה והייתי לצורך העניין בת 34 לא היו מפנים אותי כלל לבדיקה נוספת...

האם בדיקת ניפט יכולה להיות מספיקה במקרה שלי? הבנתי שאין בבדיקה סיכונים בכלל וזה בעיקר מה שמניע אותי בקבלת ההחלטה.
22/01/2020 11:17
שלום רב,

הפורום אינו מיועד ליעוץ רפואי אלא להתייעצות בנושא תביעות רשלנות רפואית ולכן לצערי לא אוכל לסייע בעניין בו פנית.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

(יואב)
21/01/2020 10:32
לחבר שלי הייתה תביעת נזיקין מול קצין התגמולים.
ועו"ד של קצין התגמולים טענה שיש גם לאביו פוסטראומה וכן פירטה את פגיעתו.
ראשית אין קשר בין מחלות האב לבן.
שנית מאיפה יכלה להשיג מידע רפואי אישי ומסווג על אביו מבלי שהאבא נתן הסכמה על כך?

כיצד ניתן לתבוע במקרה זה את עו"ד על הפרת סודיות רפואית ופירסומה וכן מה הקשר לתביעה של בנו?

או שמא כדאי לפנות למשטרה להגיש תלונה שיחקרו מי הביא לה מידע רפואי מסווג על האבא.

תודה
22/01/2020 11:16
שלום רב,

אכן כדי לקבל את התיעוד של אביו של התובע נדרשת חתימה של האב על טופס ויתור על סודיות רפואית. איני בטוח שהמשטרה הינה הגוף הנכון לפנות אליו, מציע להתייעץ עם עורך דין אשר עוסק בתביעות כנגד קצין התגמולים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(מיקה)
20/01/2020 17:28
למי שלקראת לידה אולי זה לא סיפור מתאים, מתחיל בירידת מים וממשיך באפידורל/פיטוצין/אנטיביוטיקה/ריביזיו.

עשינו הכל- קורס היפנוברתינג, לידה פעלה, יוגה הריון, דמיון מודרך, מדיטציה. הרגשתי שיותר מוכנה ממני כנראה אין- סמכתי על הגוף שלי, אני מתרגלת יוגה שנים, אני חזקה, אני יודעת להתמודד עם כאב, יש לי פרטנר מושלם לדבר הזה. אפילו התרגשתי, רציתי שזה יגיע.

חזרנו מחברים ב22:00, שבוע 40+3, כל הנסיעה הביתה חלמתי להכנס למקלחת, כאב לי הגב התחתון והייתי עייפה יותר מבדרך כלל. היה חופש סוכות והיינו בימים אינטניסבים מאד, יומיים שלמים בים בחום לא רגיל לעונה והרבה בניסעות הלוך ושוב.

אני זוכרת שלפני שיצאנו הביתה באותו ערב חברה שלא ראיתי הרבה זמן התיישבה מולי וסיפרה לי משהו על בחור שהיא יוצאת איתו ופשוט לא הצלחתי להקשיב, כל הזמן איבדתי אותה, ולא הבנתי איך היא לא מבינה שאין לי מושג על מה היא מדברת. הגענו הביתה ואני ישר נכנסתי למקלחת, הייתי הרבה זמן עם המים על הגב התחתון וחשדתי בעצמי שזה באמת יותר כואב מהרגיל.

אמרתי לעצמי שכדאי ללכת לישון כמה שיותר מהר כדי שיהיה כח למחר, אולי מחר זה יגיע. נכנסתי למיטה והגב התחיל לכאוב יותר, פתאום היה כאב חד ותחושה מאד מוזרה בבטן, קמתי מהמיטה במהירות ובדיוק כשנעמדתי ירדה שלולית של מים, חצי על המזרון וחצי על הרצפה.

המחשבה הראשונה שהיתה לי בראש היתה "אוי,הפרקט" (זה עדיין מצחיק אותי). בן זוגי יצא מהמיטה גם הוא, עוד לא הספקנו להרדם, חיבק אותי והלך להביא מגבת לספוג את המים. התקשרתי למיילדת הפרטית שסגרנו איתה בלניאדו. היא ענתה מיד, אמרה שכדאי לצאת לבית החולים.

שאלתי אם בטוח שכדאי כבר לצאת, היא אמרה כן- זאת ההנחיה. התקשרנו לאמא שלי שהיא דולה,אמא שלי אמרה שכדאי לחכות לראות אם יש צירים. תזמנו שעה וכל 4-5 דקות היה ציר של בערך 40 שניות, צירים ללא ספק אבל נסבלים, אני על הכדור פיזיו יושבת ומתזמנת, בעלי מעמיס את האוטו. אחרי שעה החלטנו לצאת, המים המשיכו לרדת בכמויות והצירים נהיו יותר תכופים.

הגענו למיון בלניאדו, חיברו אותי למכשיר מוניטור עוברי ואמרו שבאמת יש צירים יפים, וטוב שבאנו. צוואר מחוק 100% ופתיחה 1 וחצי. אמא שלי הגיעה והעברנו זמן במסדרון, לאחר מכן קיבלנו חדר במחלקת יולדות. הצירים היו מספיק חזקים כדי שלא אוכל לישון, לא יכולתי לשכב אלא רק לשבת ולהשען קדימה.

היינו רגועים. המיילדת הפרטית שלנו היתה במשמרת ואמרה לי לבוא למיון ושהיא תבדוק לי פתיחה לקראת ערב. אחרי 12 שעות של צירים מתחזקים במחלקת יולדות הגענו למיון להבדק, עד אותה נקודה הכל היה עוד נסבל לחלוטין והרגשתי בטוחה שאני יכולה לעשות את הדבר הזה.

היא בדקה אותי ואמרה לי במשפט אחד "אין התקדמות וכנראה שאני לא אוכל להיות איתכם היום" יחד עם האכזבה העמוקה על כך שאין התקדמות (למרות שפתיחה זה לא הסממן היחיד להתקדמות! והיו עכשיו 12 שעות של התקדמות!) הידיעה שהיא לא תהיה איתנו עירערה אותי מאד. סמכנו עליה, נסענו אליה הביתה לפגישה וישבנו אצלה שעתיים, שילמנו לה הרבה כסף, נסענו שוב פעם יחד עם אמא שלי לפגוש אותה כדי שהן יכירו גם.

שאלתי אותה למה היא לא תהיה איתנו והיא אמרה לי "אני מארחת משפחה". לא יכולתי להסתכל לה בעיניים, לא רציתי לבזבז את האנרגיה הכל כך חשובה לי עליה. קמנו והלכנו, אחרי שהיא אמרה שתנסה למצוא מחליפה וכו' וכו'. בדיעבד, מאותו הרגע הכל התדרדר.

חזרתי למחלקה עם צירים כואבים והרגשתי שהגוף שלי בוגד בי, איך יכול להיות שאין התקדמות? הפלייליסט הכל כך מושקע שבעלי הכין רק העציב אותי, כל השירים ריגשו אותי והרגשתי חלשה. מתישהו התחלתי לבכות ונראה לי שלא הפסקתי, און אנד אוף.

העברנו את הלילה. הצוות בלנידאו ידע שמגיעה מיילדת פרטית ואני חושבת שלכן כמעט ולא ניגשו אלינו, אבל המיילדת הפרטית המחליפה אמרה שנקרא לה רק כשמעלים אותנו לחדר לידה.

השעות האלה זכורות לי במעורפל. הגיעה מיילדת לבדוק פתיחה, 1.7, מתחילים אנטיביוטיקה כי עברו יותר מ18 שעות מאז ירידת המים. מיילדת מגיעה אומרת פתיחה 3, אולי 3-4. אנחנו מתקשרים למיילדת, בואי, פתיחה 4, לידה פעילה.

היא אומרת לא, 3-4 לא מספיק. אני מתוסכלת, מרגישה שהיא לא רוצה לעזור לנו. לא מבינה למה בכלל אנחנו איתה אבל מרגישה שצריך להאחז במשהו ואולי כשהיא תגיע הכל יהיה אחרת. חולמת על הבריכה בחדר הטבעי.

מיילדת חמודה מגיעה לבדוק פתיחה, היא אומרת פתיחה 6! אני מתרגשת ומרגישה הקלה עצומה, המיילדת אומרת שהיא חדשה ואם איכפת לי שמישהי נוספת תבוא לבדוק. מגיעה מיילדת אחרת בודקת ואומרת "פתיחה 3" אפילו לא 3-4.

אני מתחילה לאבד את זה, נכנסת למקלחת כל כמה זמן, בוכה המון. רוצים לעשות לי מוניטור. אני נשכבת על הצד ובעלי שוכב לידי ומחבק אותי, שמים לי את המוניטור ואני עושה את כל מה שאני יכולה כדי לא לזוז. אני עוצמת עיניים ונושמת.

אחרי הרבה זמן אני פותחת את העיניים ורואה שהמוניטור זז, ושהמכונה בכלל לא קולטת כלום. אני מבינה שאף אחד לא מסתכל על המוניטור הזה ושאני סתם סובלת. אני זוכרת את תחושת הכעס העצום שהשתלטה עליי, כל כך כואב לשכב בצירים, כל כך קשה לא לזוז, ואני עושה את זה בלי סיבה? התחלתי לצעוק, אולי לצרוח, שמישהו יכנס לכאן. שאני לא מוכנה לזה יותר. למה אני כאן? למה אני כאן עושה מוניטור אם אף אחד מהצוות לא מסתכל עליו? למה אנחנו בבית חולים אם אף אחד לא לא מתעניין בנו?

מבחינתי יש איזשהי מיילדת שלא פגשתי שסירבה לבוא כבר פעמיים (אלוהים יודע למה לא אמרנו לה פשוט לא להגיע, כנראה מתוך ייאוש) וחוץ מזה אנחנו לבד. כבר יותר מ24 שעות.

אמא שלי עשתה את מה שהיא יכלה אבל אני הייתי בכזה ייאוש שאני מאמינה שחסמתי את רוב הרעיונות שלה, ואולי יכולתי לעשות את זה בגלל שהיא אמא שלי, ואם היתה דולה אחרת אולי הייתי קצת יותר זורמת איתה (אפילו מטעמי נימוס). צרחתי ונכנסו המון אנשי צוות לחדר, מיילדת מקסימה אחת לקחה אותי ביד לשירותים, הפשיטה אותי והושיבה אותי על כיסא במקלחת. היא החזיקה לי את המים על הגב ונרגעתי.

מתישהו אמרה פתיחה 4-5, יאללה עולים לחדר הטבעי. אני כבר לא לגמרי זוכרת- הגענו לחדר הטבעי וסוף וסוף הגיע המיילדת הפרטית המחליפה. אני הייתי בישורתים לבדי על כיסא פלסטיק, היא נכנסה פנימה הציגה את עצמה ואז יצאה (!) אני זוכרת שלא הבנתי למה היא יוצאת.

למה היא לא לוקחת את הדוש ומתחילה לעזור לי? בדיעבד כולם היו בלחץ להצליח לנפח את הבריכה (אין שום סיבה להביא בריכה, עדיף לקנות כיסוי ואז פורסים אותו ב2 שניות) אני לבד במקלחת, יוצאת ונעמדת על 6 על המיטה. המיילדת מגיעה ועושה לי מסאג' נעים בגב התחתון, זה מרגיע. היא עוצרת ושואלת "את בציר עכשיו?" אני אומרת לה "כרגע לא" אז היא אומרת לי "אז זה לא אפקטיבי" ומפסיקה את המסאג'.

אני אומרת לה "זה היה נעים, זה עזר לי" אז היא ממשיכה לעשות ואני מרגישה שהיא עושה את זה בחוסר רצון, זה כבר לא מרגיע. היא הולכת. אמא שלי מגיעה אני מבקשת שלא תלך, עובר זמן והיא הולכת, כולם עסוקים בלנפח ולמלא את הבריכה.

בן זוגי נעמד לידי ואני מבקשת שלא ילך, הוא הולך ומתעסק עם הבריכה. אני שומעת את המיילדת אומרת לבן זוגי "גם מפתיחה מלאה יכול לעבור הרבה זמן עד הלידה" אני מיואשת. מרגישה שגם היא לא מאמינה שהלידה הזאת מתקרבת, שקורה כאן משהו.

התחושה בינה לבין אמא שלי לא נעימה, הן כל הזמן מתנגשות בכל מני נושאים, אני שומעת מהצד טונים לא נעימים. קשה לי מאד. מרגישה לבד, לא מצליחה להפסיק לבכות. אני זוכרת את הרגע שהסתכלתי על הסדין בעודי על 6 על המיטה, אחרי שביקשתי מכל אחד מהם לא ללכת וכל אחד הלך.

המחשבות שלי התבהרו ופתאום נהיה לי שקט, התבוננתי מהצד על הסיטואציה וקול אמר לי "זה מסוכן" הבנתי שאני בייאוש, שאני לא מצליחה להגיע לכח שלי, שמסביב בלגן. הבנתי שצריך לשנות כיוון, ועכשיו. שאלתי את המיילדת "אם אני רוצה אפידורל, כמה זמן מהרגע הזה עד שאני מרגישה את ההרדמה?" היא אומרת "חצי שעה" . יאללה. הולכים לחדר לידה רגיל.

אני מפסיקה לבכות, לא מדברת עם אף אחד, מחליפה לכותנות של בית החולים, מתיישבת על המיטה, יושבת כמו פסל. לא איכפת לי כלום, רק לקבל את הזריקה הזאת. כבר יותר מ30 שעות עם צירים, יותר מ30 שעות בבית חולים.

המרדים מגיע ומהר מאד יש הקלה עצומה, אני שוכבת, בשלב מסויים נרדמת. אמא שלי הולכת לישון באוטו. המיילדת הולכת. אחרי שעה וחצי עדיין אין ממש צירים. רוצים לתת פיטוצין.

אמא שלי מנסה לעכב, לי לא איכפת, שיתנו. מבחינתי גם להגיע לניתוח, העיקר שהוא יצא ושהלידה הזאת תגמר. יש פיטוצין ואני מרגישה את הצירים, אבל בלי כאב, רק לחץ מסויים. אני רוצה לדחוף על הצד עושים ניסיון קצרצר והמיילדת אומרת לא, לא טוב.

אני רוצה לדחוף בהוצאת אוויר המיילדת אומרת לי "ככה הוא לא יצא" אי אפשר, תחזיקי ותדחפי. אני יודעת שאני קרעת את הגוף שלי, מרגישה שזה לא נכון, מנסה בכל זאת בהוצאת אוויר המיילדת אומרת לי "לא את לא מרגישה, את לא יכולה לדחוף ככה, זה לא מקדם".

נכנעת, עוצרת את האוויר ודוחפת, אני על הגב, מחזיקים לי את הרגליים. בשלב מסוים המיילדת מנתקת את האפידורל, אני שואלת אותה למה היא מנתקת היא אומרת שיקח לזה עוד שעתיים להפסיק לעבוד, אני מבינה שתוך גג שעתיים זה נגמר. אני שמחה, אני רק רוצה שיגמר.

מתחילה לדבר עם התינוק שלנו, הוא חזק אני יודעת, כל מוניטור הדופק שלו היה חזק בלי רגע של האטה. אומרים שהוא אתלט. אני לא דואגת לו יותר, אני יודעת שאנחנו בסדר. מדברת איתו בלב ואומרת לו בוא, בוא אלינו, מרגישה אהבה כל כך גדולה ובאופן מפתיע מגלה שתוך כדי הלחיצות אני גם מחייכת.

אני מסבירה לו בלב שכדאי לצאת, שזה עולם טוב, שיבוא, שהכל בסדר, שאני אוהבת אותו. אני קוראת לו בשם למרות שעוד לא החלטנו סופית שזה השם שלו. שעתיים של לחיצות, נכנסת רופאה, אומרים שכדאי לחתוך. אני מסכימה, שיחתכו, לא איכפת לי. המיילדת חותכת ואמא שלי מתכווצת לידי. אני דוחפת.

המיילדת אומרת לי "צריך להוציא אותו, תדחפי" אני שומעת בקול שלה שלא יתנו לי עוד הרבה זמן. הוא כבר שעות על גבי שעות שם. זה יכול להיות מסוכן. אני דוחפת עוד פעמיים ולפני שאני מבינה מה קרה יש צרחה חזקה ושמים אותו עליי.

האור מסנוור אותו ואני מיד מגנה על העיניים שלו, אומרת לו שוב ושוב שהכל בסדר, הכל בסדר, הכל בסדר. אמא שלי ובן זוגי לידי בוכים ומתחבקים, אני לא בוכה.

פתאום אני חזקה, אני שומרת עליו, אני עדיין מבולבלת אבל כל כך מאושרת, אדרנלין מטורף בכל הגוף. נותנים לי פיטוצין והשילייה יוצאת, המיילדת בודקת, קוראת לרופא, אני כבר מבינה לפני שאומרים לי, היא לא שלמה. ריביזיו. מוציאים את אמא שלי ובן זוגי מהחדר. לוקחים את התינוק שלי, שמים אותו על מין מגש ליד הכיור.

מחזירים את האפידורל, הפעם הרעידות מהאפידורל מאד קשות, אני לא מצליחה לדבר מרוב שהלסת שלי רועדת. אני מבקשת מהמיילדת להחזיק את התינוק, היא חושבת שאני רוצה אותו עליי ואומרת לי שאי אפשר. אני אומרת לה "לא, תחזיקי אותו את" היא לא מבינה ואומרת "את רוצה שאני אחזיק אותו?" אני אומרת לה "כן, שלא יהיה לבד" היא מרימה אותו ולמרות שאני לא סובלת אותה אני שמחה שהוא עליה ולא על מגש. מגיע רופא, אני לא מריגשה אבל יודעת שהוא עם היד שלו בתוך הרחם שלי מוציא שאריות שליה כנראה...

נותנים לי עוד אנטיביוטיקה, הרופא אומר שיש לי חום והוא רוצה לתת לי משהו להורדת חום. אני מבקשת שלא יתנו לי עוד דברים, הווריד שלי פתוח ובתחושה שלי כל הזמן מחברים אותי למשהו אחר, אני כבר לא יודעת מה. מגיע רופא ותופר אותי. כולם חוזרים לחדר.

אני לא יכולה להחזיק את התינוק בגלל הרעידות, אני כל כך רוצה להחזיק אותו. בשלב מסויים אבא שלי נכנס לחדר, כולם סביב בן זוגי שמחזיק את התינוק. אני שוב לבד. מרגישה כל כך לבד, לא מבינה כלום.

פתאום אחות מגיעה ושואלת אותי משהו, אני לא שומעת אותה וקולטת שאני לא רואה טוב, הכל מטושטש ונהיה שחור, ואני שומעת צליל גבוה באוזן ולא מצליחה לשמוע מעבר לזה. אני אומרת לה "אני לא שומעת ולא רואה אותך" היא מסתכלת על המכונה לידי וקוראת לרופא, אני מבינה שהלחץ דם שלי מאד נמוך. באותו רגע חשבתי שאולי אני עומדת למות, יכול להיות שזה נשמע מעט דרמטי עכשיו אבל זה מה שהרגשתי.

הסתכלתי על התינוק שלי כשהוא על אבא שלו וידעתי שיש לו אבא נפלא, ושהוא יהיה בסדר. הייתי במקום נייטראלי, שום דבר לא היה בידיים שלי יותר והייתי מוכנה לקבל הכל. רופא נכנס ומהר מחברים אותי לנוזלים. אני רואה שהצוות לחוץ.

אני מתחילה להרגיש יותר טוב, עדיין רועדת המון. בשלב מסויים מחזירים לי את התינוק שלי אבל אני כבר מאד מטושטשת, מגיעה יועצת הנקה ואני לא מבינה מה היא אומרת אבל מצליחה איכשהו להניק.

המיילדת שואלת אם היא יכולה ללכת ואם זה בסדר שהיועצת הנקה תעביר אותנו לחדר. אני מסוממת לגמרי, לא מבינה את השאלה ממש אבל כן, זה בסדר. היועצת הנקה לוקחת אותנו לדלפק של היולדות, אומרת שלום והולכת.

אנחנו לא יודעים איזה חדר אנחנו, התינוק לידי, בעלי שואל, אומרים לו חדר אחר ממה שהמיילדת אמרה לו. מחכים. מתישהו לוקחים אותנו לחדר.

אין לי אמירה בסיפור הזה, אני לא יודעת בעצמי עוד מה לעשות איתו. היו הרבה אנשים טובים שהיו מעורבים בלידה הזאת ובכל זאת בשבילי זו היתה חוויה טראומטית. עברו 3 חודשים וקשה לי לדבר על זה. לידה זה דבר מורכב, בית חולים זה דבר מורכב, אנשים זה דבר מורכב ונשים בזמן צירים זה דבר מאד מורכב (!!) יש לנו את דרורי המקסים המתוק והקטן שלנו, שאתמול היה בן 3 חודשים. אם זה מה שהיה צריך לעבור כדי להביא אותו לעולם הזה, היה שווה כל רגע.
21/01/2020 10:31
מיקה שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה, אני משוכנע שהקוראות תמצאנה עניין בדברים.
בריאות ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(מלכה)
20/01/2020 12:08
רוצה להתייעץ עם עורך דין שמבין בנושאים של גנטיקה.

הבת שלי אובחנה עם מחלה גנטית נדירה מאוד ומוגדרת סופנית, מוזנת בגסטרוסטום. מאושרת 100 אחוז נכות מלידה. עכשיו השתחררנו אחרי חודשיים של אישפוז בבית חולים ושם אובחנה עם מחלה קשה ונדירה. הגשנו מסמכים לביטוח לאומי על החמרת וקיבלנו תשובה שהם אישרו 100 נכות.

אחד הרופאים שראינו בבית החולים שאל אם לא אמרו לנו כלום על המחלה בזמן ההריון. כמובן שענינו שלא והאמת שבזמן ההריון אף אחד לא דיבר על המחלה ואפילו לא אמרו חצי מילה בנושא. אבחנו את הילדה רק אחרי הלידה, שהבינו שהיא במצב לא טוב ומאז אנחנו באשפוזים וטיפולים, בזמן שאנחנו יודעים שהכל עניין של זמן כי אין למחלה מרפא.

חברות אמרו לי לבדוק את הנושא של רשלנות רפואית בגלל שלא בדקו אותי כמו שצריך בהריון ובגלל שאף אחד לא אמר לי ולבעלי שיש סיכוי של אחד למיליון אפילו ללידה של ילדה עם מחלה נדירה שאי אפשר לרפא.

ראיתי בפרסומים שלכם שזה העיסוק שלכם ואם תוכלו להגיד מה אתם אומרים על המקרה הזה, אני מאד יודה לכם. לבעלי ולי אין בכלל נגיעה לכל התחום הזה והאמת שאין לנו זמן להרים את הראש בגלל המחלה של הילדה.
21/01/2020 10:26
שלום רב,

ראשית מאחל לכם התמודדות קלה ככל הניתן עם המצב הלא פשוט ובריאות.
אנו אכן עוסקים בתביעות רשלנות רפואית בגין אי אבחון מחלות גנטיות בהריון והתקדמות הרפואה והבדיקות הזמינות מאפשרות כיום לאבחן חלק גדול מהמחלות שבעבר לא התגלו בהריון.

כדי להעריך אם יש אפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית במקרה זה אזדקק ליותר פרטים לגבי סוג המחלה, מהלך ההריון וכו.
אני מציע כי נשוחח תחילה טלפונית ואז אוכל לאחר קבלת מידע בסיסי מכם להעריך אם יש מקום לבחינת המקרה באופן מסודר.

אתם מוזמנים ליצור עמי לפיכך קשר טלפוני ליעוץ לראשוני.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

052-3596150
072-3340001
(מיכל)
20/01/2020 10:53
אחי ז"ל נפטר ביבת החולים הדסה הר הצופים בגלל רשלנות רפואית ולא ידעתי זאת ובגלל שהתעקשתי ללדת שם אימא שלי לא רצתה לפתוח פה ולומר לי זאת.

כשהגעתי הכל היה מקסים חוץ מחדרים ישנים וציוד ישן. חדר לא מפנק בעליל אבל נראה שהצוות נחמד אז בכל זאת שמחתי.

התינוקת שלי נתקעה 10 שעות עם הראש בפנים, אבל היה רופא צעיר שמתאים לו יותר להיות סטנדאפיסט ובמקום לשלוח אותי (לידה ראשונה, בת 40!) לניתוח קיסרי, הוא החליט לחורר לה את הראש כדי לתקוע לה שם אנטנה ולהבין מה קורה איתה (היה עדיין לה סימן על הראש חצי שנה מהלידה והיא בכתה כשנגעו לה בראש). אחרי שסבלתי גם את הצירים (עד 8) הזירוזים והשטויות שלהם, החליטו לנתח בקיסרי. כאן התחיל הסיוט.

הובילו אותי לקיסרי אבל הרופא לא יידע את חדר הניתוח וכשהגעתי היו שם סטז'רים שנראים בגיל 20 ורבו עם הרופא ואחד עם השני, העליבו אחד את השני וגידפו אחד את השני. התחילו להרדים אותי אבל היות שהרופא לא עידכן אותם שהוא כבר הרדים אותי, אפידורל וכל מיני כאלה הם הרדימו אותי ובמקום לא להרגיש את כל החלק התחתון לא הרגשתי את כל הגוף, לא יכולתי לבלוע וקיפצתי על המיטה כמו מישהי שנתנו לה מכות חשמל. מישהי החזיקה אותי ואיכשהו הצלחתי להסביר שהידיים כואבות מרוב שהן רדומות ויש לי צמרמורות בהן.

אחת מהסטאז'ריות נתנה לי גלילי דבק של חדר ניתוח כדי שאנסה ללחוץ בתוך כפות הידיים וצעקה עליי שלא אעז לגנוב אותם כי הם יקרים! כל רגע היא דיברה איתי רק על זה. לא עניין אותה שזה אמור להיות סטרילי כי זה שייך לחדר ניתוח והידיים שלי מזיעות (החום גם עלה לי). לא עניין אותה איך אני מרגישה. שלא אקח את הדבק!

הם רבו מעל הראש שלי, בין היתר על כך שנתנו לי יותר מדי הרדמה. ופתאום אחת מהן צורחת לי מעל הראש שיש לי סיכות שלא הורידו לי וכשאני באמצע ניתוח היא צווחת שהראש יעלה באש.

ב"ה הניתוח הסתיים, לא נתנו לי להחזיק את התינוקת שלי. אני בכלל הייתי כמעט בעולם אחר. לא הצלחתי לנשום, בערתי מחום ולא הצלחתי לבלוע. לפני כן הם שמו לי מסכת חמצן אבל רצו לפנות אותי מהחדר ותלשו את זה מעליי. הרגשתי שאני עומדת להתעלף. לא עניין אותם. דרשו שאעבור למיטה הניידת כדי שיוציאו אותי. לא יכולתי בכלל לזוז. כולי רדומה ובוערת. ניסיתי לבקש בשארית כוחותיי את מסכת החמצן ואז המנתח אמר: "עדיין לא עברת למיטה? יאללה, יטפלו בך כבר בחדר התאוששות". יכולתי למות בדרך לשם. לא עניין אותם. קפצתי על המיטה כמו דג מחוץ למים ובערתי.

בחדר התאוששות שמו אותי ליד החלון הגדול הסגור. כמו חממה. גם כך בערתי מחום והתחננתי בקושי היה לי קול. התחננתי שיזיזו אותי, התחננתי לשתות ואף אחד לא התייחס אליי. אימא שלי קשישה ולא יכולה גם לעמוד. היא ביקשה בבכי שיטפלו בי וצרחו עליה והוציאו אותה משם. חשבתי שאני מסיימת שם את חיי. מעולם לא הרגשתי כ"כ רע ועוד במקום שאמורים להיות רופאים. אטימות, רוע, חוסר מקצועיות. וכאן רק התחיל הסיפור.

לאחר שהוציאו אותי מחדר ההתאוששות במצב קשה שמו אותי במסדרון. לא עניין אותם שאני בוכה או איך אני מרגישה. רצו להכניס אותי לחדר חשוך וחנוק עם "בת דודה" שיש אצלה מלא אורחים וחאפלות. אמרתי להם שלא יהיה ולא יקום אז המשיכו לייבש אותי ואז שמו אותי ליד חלון אבל בגלל שהיה מיזוג אז הוא היה סגור אבל כל החדר שלי התמלא בשמש וגם כך קדחתי מחום. לא עניין אף אחד. אימא שלי ואחותי גם התחננו. עד שלא צרחתי את נשמתי שום דבר לא עזר.

לא הסכימו להביא את התינוקת שלי בלילה בגלל הניתוח הקיסרי ואני לתומי סמכתי על התינוקייה. עד היום אני אוכלת את עצמי בגלל זה.

לא יכולתי לזוז מהמיטה והם היו מביאים לי את התינוקת כדי שאאכיל אותה. מהטראומה החלב התייבש לי ושתי אחיות לא קיבלו זאת כעובדה וחלבו לי את החזה בצורה הכי כואבת שיש ועדיין לא יצא כלום. היא היתה אוכלת ממש טיפונת והם היו משקרים לי שהיא אוכלת. כל הפרצוף שלה היה מרוח במטרנה כדי שאני אראה כביכול שהיא אכלה אבל לתינוקת שלי יש ריפלוקס והיא היתה יכולה לאכול טיפה טיפה. לא עניין אותם. הם שכחו ממנה בכלל. התחננתי שיביאו לי להאכיל אותה כי לא יכולתי לזוז והם הביאו לי אותה אחרי 6 שעות! עד שנמאס לי. אמרתי לאחות צעירה ואמריקאית זדונית וארורה (שאגב, גם אמרה לי בצורה מגעילה תוך כדי שהיא צוחקת כמו הזוייה שהבת שלי אוהבת למצוץ) שאם היא לא תביא לי את הבת שלי כדי שאאכיל אותה אני אוציא את כל הצינוריות ואלך לשם מדממת. היא אמרה שאם אני אעשה את זה היא תזמין משטרה ושהיא עסוקה אז אם יש לי טענות שאכתוב מכתב תלונה. הוצאתי את הצינוריות והגעתי לשם מדממת. ראיתי תינוקות צורחים ואת בת השירות יושבת במחשב ולא מעניין אותה. כל האימהות ישנות ולא יודעות שלאף אחד לא אכפת. וזה לא נגמר.

ראיתי איך הבת שלי צורחת וכבר אין לה קול. רעבה ותשושה ורק בכיתי ולא רציתי לעזוב. היות שלא נתנו לי אותה ללילה, במקום לנוח אחרי ניתוח ישבתי שם איתה כל הלילה וראיתי זוועות! תינוקות בוכים שעות ואין מי שייגש אליהם. תינוקות רעבים שלא מאכילים אותם. התנדבתי לעזור אבל חטפתי צעקות. ראיתי רופא שבודק תינוק בוכה כמו עוף קפוא. זורק, ברןטלי והשאיר אותו עירום והלך. לא עניין אף אחד. יום אחד דווקא בצהריים, שאלתי למה לא מתייחסים לתינוק שבוכה כבר שעה. אמרו לי שאימא שלו לא באה להאכיל אותו וזה מה שיש. במקום לתפוס אותה מהאוזניים כדי שתבוא הם נתנו לו לבכות עוד שעה שלמה.

כשראיתי את התינוקות בוכים כאב לי הלב. ביד אחת תפסתי את הבת שלי, ביד אחרת ניענעתי עריסה וברגל ניענעתי עוד עריסה. זה קצת הרגיע את התינוקות אבל בת השירות צווחה עליי שלא אעז להתקרב לתינוקות אחרים. אמרתי לה שניענעתי את העריסה ולא התקרבתי לתינוקות וזה לא עניין אותה אז צעקתי עליה שבמקום להיות שעות במחשב שתטפל בהם!

הם התקמצנו על המטרנה ושאלו אותי בכל פעם מחדש מה קרה לבקבוק הקודם. הם לא יודעים שיש תינוקות שאוכלים בכל פעם טיפה וזה מתיישן? לא משלמים להם מספיק כדי שיסתמו את הפה שלהם על דבר כ"כ בסיסי כמו אוכל? כמובן שהאוכל ליולדות גרוע בצורה יוצאת דופן אבל מילא.

הרגשתי שאני משתגעת. מאבדת את עצמי, את השפיות. יחס דוחה, מנוכר, משפיל, מתעלל. רציתי להשתחרר הביתה יום לפני. לא הסכימו והייתי צריכה להתחנן על נפשי. למי שמדליקה נרות שבת: לא היו נרות שבת. הייתי צריכ לבקש 4 פעמים ולבוא דוב ושוב עד שהביאו.

היו עוד הרבה דברים קשים אבל כבר כתבתי המון. אני לא יודעת אם יש מה לעשות משפטית ואם אפשר לתבוע את בית החולים על רשלנות רפואית והיחס הנוראי הזה... בכל מקרה, חשוב לי לשמוע דעה של עורך דין על התיאור ההזוי של מה שעבר עלי בהדסה הר הצופים.

מיכל
21/01/2020 10:19
שלום,

אני מצטער לשמוע על החוויה הלא טובה שעברת. עם כל הצער ומבלי מלילה להקל ראש בדברים שתיארת איני משוכנע כי מרביתם אם לא כולם לא יתאימו לתביעת רשלנות רפואית שכן קשה יהיה להוכיח את חלקם ובפרט איני בטוח שניתן יהיה להוכיח נזק קבוע.
ניתן לשקול תלונה להנהלת בית החולים ו/או למשרד הבריאות אך תלונה כזו לא תביא לפיצוי.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(מיטל)
19/01/2020 10:22
בוקר טוב

קיבלתי עליכם המלצה בקבוצת פייסבוק של נשים אחרי לידה. מקווה שיש לכם ניסיון ותוכלו לעזור ולייעץ.

גיליתי על הבדיקה לחיידק GBS די מאוחר דרך כתבה שקראתי במקרה... ילדו אותי מוקדם ולא הספקתי לבדוק את זה לפני לצערי הרב וכנראה שגם באשמת הרופאים שלא אמרו מילה בזמן מעקב הריון די שגרתי שעברתי.

הילד יצא בריא ושעתיים אחרי הלידה נכנס לקושי נשימתי העלו אותו לפגייה, שמו אותו באינקובטור שמו לו הנשמה, האכילו מזונדה דקרו אותו מיליון פעם ומה לא. לקח 3 ימים ומיליון בדיקות כואבות להבין למה זה קורה לו. ועד אז קיבל לווריד 3 סוגי אנטיביוטיקה.

קיבלנו תשובה לגבי סוג החיידק ומדובר בחיידק GBS שגרם לו לזיהום בדם. נאמר לי שהוא צריך לקבל אנטיביוטיקה לווריד במשך 14 ימים. כלומר הוא נשאר בבית חולים עדיין ואני צריכה להיקרע בין הבי"ח לבין הבית.

הרופאה אמרה שמזל שעלו על זה והוא קיבל טיפול מההתחלה כי זה היה יכול לגרום לעובר לנזקים מאד קשים אחרי הלידה ויש גם מקרים שהחיידק קטלני.

רציתי לדעת האם המקרה הזה נראה לכם הגיוני, שאשה מגיעה ללידה בלי בדיקה או אפילו המלצה לבצע בדיקה לחיידק GBS ואחרי הלידה, בגלל סיבוכים שהתינוק סבל מהם, גילו שהוא נדבק מהחיידק.

האם יש כאן רשלנות רפואית לפי דעתכם?
19/01/2020 12:21
שלום רב,

כעשרים אחוז מהנשים בגיל הפריון הינן נשאיות של חיידק ה - GBS בנרתיק אשר אינו גורם להן כל בעיה רפואית בדרך כלל. הסיכון בנשאות הינו שכאשר התינוק אשר עובר בתעלת הלידה ובנרתיק הוא עלול להידבק בחיידק והחיידק עלול לגרום לזיהום מסוכן אצל התינוק.
באופן משונה למרות שהבדיקה לחיידק הינה פשוטה ולא מסוכנת - תרבית מהנרתיק, הרי שמשרד הבריאות ממליץ כיום על ביצוע הבדיקה לנשאות לנשים שהינן בקבוצת סיכון. הקריטריונים של קבוצות הסיכון הינן :

1. ירידת מי שפיר לפני שבוע 37.

2. הדבקה בלידה קודמת של תינוק בחיידק ה GBS.

3. פתיחה / הרחבה של צוואר הרחם לפני שבוע 37.

4. לידה אשר מתמשכת למעלה מ- 18 שעות לאחר ירידת מים.

5. מדידת חום מעל 38 בעת הלידה.

כמובן שיש מקרים בהם עלולה להיות נשאות של האישה לחיידק וסיכון להדבקה של התינוק ולכן חלק לא קטן מרופאי הנשים ממליצים לכל הנשים שהם מבצעים להן מעקב הריון לבצע את הבדיקה אולם כאמור לפי הנחיות משרד הבריאות אין חובה כזו.

מאחר וקיים נוהל של משרד הבריאות בנושא גם אם לא מסכימים איתו הרי שתביעת רשלנות רפואית במקרה של תינוק שנדבק בחיידק ה GBS כאשר אימו אינה בקבוצת סיכון עלולה להיות מורכבת.

אני מציע כי לאחר שתתאוששו כי תקיימו פגישת יעוץ מסודרת עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי התביעה וכדאיותה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(אנונימי)
12/01/2020 17:13
שלום לעורכי הדין

הופנתי אליכם מקבוצת הפייסבוק ואני מקווה שהגעתי למקום הנכון. אנחנו, בעלי ואני, מחפשים משרד עורכי דין שמתמחה בתביעות רשלנות רפואית אחרי אבחון תסמונת אדוארדס אצל הבן שנולד בחודש נובמבר האחרון ומאז מאושפז בבית החולים (בלי שמות). הוסבר לנו כי אין לילד סיכוי לשרוד וסביר מאד שימות בחודשים הקרובים... לאורך חודשי ההריון לא היו שום אזהרות בנושא. אנחנו מזועזעים. זה הריון ראשון אחרי שנים של ניסיונות להרות. הבנו שיש כאן מחדל של צוות הרופאים והבנו שכנראה היו צריכים להדלק נורות אזהרה בזמן מעקב ההריון שעברתי. אני מבקשת לדעת:

האם יצא לכם לטפל במקרים קודמים שבהם נולד ילד עם תסמונת אדוארדס?

איך מקדמים את הטיפול המשפטי במקרה כזה, כאשר כעלי ואני נמצאים כל הזמן בבית החולים עם הילד...

מקווה שתוכלו לעזור ולהסביר.
15/01/2020 11:40
שלום רב,

טיפלנו ואנו מטפלים בתיקים רבים של רשלנות רפואית בעילה של התרשלות באבחון תסמונות בהריון ובאופן ספציפי גם במקרים של אי אבחון תסמונת אדוארדס (טריזומיה 18).
לתסמונת מאפיינים אנטומיים אשר ברוב המקרים אמורים להיות מאובחנים בעת ביצוע סקירת מערכות. מעבר לכך ניתן מזה מספר שנים לאבחן את המחלה בעובר באמצעות בדיקת דם לאם - NIPT וכן בבדיקת מי שפיר.
אתם מזומנים ליצור עמי קשר טלפוני לקבלת יעוץ פרטני וסיוע.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
052-3596150
(סנדרה)
12/01/2020 13:06
שלום,

אודה לעזרתכם!
ניתוח שבוטל בהתראה ממש קצרה (הניתוח היה אמור להיות בראשון בבוקר והודעה על הביטול התקבלה בחמישי בצהריים). לא ניתן הסבר ולא נקבע מועד חדש. הובטח שיחזרו אלינו לקביעת תאריך חדש וזה לא קרה עד היום, גם אחרי שפנינו בעצמינו לבית החולים. בעקבות הניתוח ואחרי המלצת הרופאים, נלקח חופש מחלה לחודש הקרוב (ונמצא מחליף - כך שאין אפשרות לחזור בנו). מדובר במפרנס עיקרי במשפחה עם ילד קטן. יש מה לעשות בנידון? אתם מטפלים במקרים כאלה?
15/01/2020 11:32
שלום רב,

אנו לא מטפלים במקרים כאחו שכן אנו עוסקים בתביעות בגין רשלנות רפואית ולמרות שנראה על פניו שמדובר בהתנהלות לא ראויה ולא מקצועית איני סבור כי היא מוגדרת כרשלנות רפואית בוודאי כל עדו לא נגרם נזק גוף בר הוכחה. מציע לפנות אל גורם בכיר בביה"ח בכתב ו/או לפניות הציבור בביה"ח.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(כנרת)
12/01/2020 11:48
ב11.12 נולדה לי ביתי השנייה, בריאה ושלמה ואין מאושרת ממני.

הכל התחיל בשבוע 36 ב5 לפנות בוקר שהרגשתי מוזר והיה לי קשה להגיד בוודאות מה.
החלטנו ללכת למיון יולדות לוודא שהכל בסדר.
ארגנו את הקטנה, בן זוגי שם אותה בגן בזמן שארגנתי תיק לידה ונסענו לבית חולים מאיר.
בכניסה למיון יולדות תארתי את מה שאני מרגישה והפקידה אמרה לי "טוב, יש לך טופס 17? אם לא זה יעלה מלא כסף (אמרה סכום... לא זוכרת)"
אני חייבת לציין בנשימה זו כי בית חולים מאיר שייך לקופת חולים כללית שבה אני חברה.
התיישבנו בצד והתחלנו להתקשר לכללית לקבל טופס 17:
התקשרנו למרכז בריאות לאישה שאמרו שלא יכולים לתת אישור כזה ושעלי להתקשר למרפאה שאני משוייכת אליה.
התקשרנו למרפאה שם סרבו להעביר אותנו לרופא ואמרו: "את צריכה לנבוע למרכז בריאות האישה שם יש כוננים... אם בחרת ללכת למיון זו בעיה שלך"
שאלתי אם הם באמת מוכנים לקחת אחריות על כך שאישה בהריון מתקדם שפנתה למיון בגלל (לא אכתוב מה אמרתי) תלך ממיון תסע עד מרכז בריאות האישה רק בשביל הפנייה?"
אמרו לי "אני לא לוקחת אחריות על כלום"
ביקשתי לעבור למנהלת שאמרה ממש כך "לא משתלם לי לתת לך הפנייה".
בזעם ניתקנו את הטלפון ובן זוגי ניסה לשכנע אותי לנסוע למרכז בריאות האישה.
שנייה לפני הלכתי לפקידה שוב ואמרתי לה "מה הרווח בי הצירים שמאפשר לי להכנס לבדיקה ללא טופס 17?"
הפקידה אמרה "מספיק לי ציר אחד".

אני חייבת לציין שלאחר הבירוקרטיה הכל עבר בצורה מעולה,
גיליתי שהתחושה הלא ברורה שלי היתה מוצדקת- ירידת מים וכמובן צירים... לאחר שעה ילדתי את ביתי השנייה כאמור עם מיילדת מדהימה.

אבל אני זועמת על מנהלת מרפאת כללית החצופה שהרשתה לעצמה להגיד לא משתלם לי לתת לך טופס 17
ועל הפקידה בבית חולים מאיר שבמקום להקשיב לי ולתת לי את כל המידע ישר שלחה אותי לחפש את הטופס 17.
15/01/2020 11:30
שלום רב,

נראה על פניו כי אכן נתקלת בביורוקרטיה שלא הייתה במקומה וברור שנכון שעשית בסופו של דבר. אני משוכנע שהקוראות שתתקלנה במצב דומה (אין לי ספק שמצב זה חוזר על עצמו) תפקנה תועלת מהדברים שכתבת. אולי כדאי שתשקלי לפנות בתלונה להנהלת הקופה.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
(דנה)
09/01/2020 13:53
מי אתם אותם הרופאים, בעלי תואר דוקטורט, מומחים כאלה ואחרים, בעלי הידע הכה נרחב וחשוב, שמרשים לעצמם להיות כל כל חסרי רגישות?

כואבת וכותבת על ניסיון האישי שלי, שקורה בפעם השניה! שגורם לי לאבד כל אמון באותם הרופאים המומחים.

הולכת היום לרופא מומחה, הדוקטור שואל אותי מספר שאלות על מנת להבין את מצבי, כמובן שאני עונה במלוא הרצינות, על מנת שלא לפספס שום פרט חשוב שיכול לעזור.

בסיום תשאול השאלות, הדוקטור מוציא פלט של הפניות, ועל כל אחד רושם תוך כדי דקלום, מתי והיכן עליי לגשת על מנת לבצע אותם. דיקלם כמו תקליט. קר כתקליט. ניסיתי לשאול שאלות, לעלות בעיות שיתכן ויהיה לי.

הדוקטור ענה בצורה קרה, זילזול, וחוסר הבנה רגישות ואמפטיה.
התמלאתי בכעס.

סליחה דוקטור, אני שואלת כי מעולם לא נחשפתי לנושא, אני לא מבינה בזה ולא יודעת כלום. והיי .... אני קצץ לחוצה. קצת מידע, יחס ורגישות יוכלו להרגיע אותי.

התשובות היו קרות, וקצרות במיוחד. לא היה לי פה דו שיח, היתה תחושה של בואי נסיים כבר. הרגשתי שאין עם מי לדבר ולכן סיימתי את הפגישה, כי הבנתי גם שלא אקבל את המענה שאני צריכה.
יצאתי כועסת
מתוסכלת ומאוכזבת.

סליחה דוקטור, אני יושבת מולך, אני בן אדם שזקוק לעזרתך. לא לעזרת פקידה (סילחו לי יקירות שעובדות כפקידות, חס וחלילה לא מזלזלת בכן, אתן הרגליים היציבות של כל משרד) שמוציאה הפניות, לא לעמדת אשנב שמוציא פלט של הפניות.

מזעזע אותי שאנחנו, הנשים, צריכות לעבור כל כך הרבה , לפני , בזמן ואחרי ההריון. נאלצות לעבור בדיקות פולשניות, לא נעימות, כואבות. שיחד עם זאת , חלקינו גם נמצאות גם בסטרס וחרדות בעקבות כל הבדיקות והמצב בו כל אחת נמצאת , ואז את מגיעה לרופא מומחה, קר כקרח, חסר כל טיפת רגישות שמתייחס אליך כמו עוד מספר בתור.

אתם צריכים להתבייש בעצמכם ! חלק מהיותכם רופאים, הוא גם לגלות קצת אמפטיה והבנה כלפי המטופל שיושב מולכם.

קצת הבנה , קצת הכרה באדם שיושב מעבר לשולחן.
09/01/2020 14:12
דנה שלום,

חוסר אמפתיה בסיסית של רופא לא זו בלבד שאינה ראויה אלא לפי מחקרים רבים מביאה בחלק לא מבוטל מהמקרים להענות נמוכה של המטופל לביצוע בדיקות וליישום טיפול מה שבסופו של דבר מכשיל את הטיפול. חבל שיש עדיין רופאים שלא הבינו זאת.

בברכת בריאות,

עורך דין עופר סולר
(הודיה)
12/01/2020 16:56
אני נתקלתי בכמה רופאים כמו שהיא מתארת כשהייתי חודשים ארוכים עם כאבים עזים בבטן.

אחד מהם הגדיל לעשות ואמר לי "אין לך סרטן תרגעי, זה יעבור לבד"

נחשי מה? לא עבר לבד. זו מחלת מעיים דלקתית שגילו רק בזכות הנחישות שלי לשמוע חוות דעת נוספת. לא ביקשתי פסיכולוג, ביקשתי בן אדם.

יחס אנושי ומכבד. יושב מולך מטופל סובל איך אפשר להתייחס אליו בצורה מזלזלת לעולם לא אבין.

כמובן שלא כל הרופאים בכלל,יש רופאים מדהימים! אבל לצערי יש גם לא מעט כאלה.
(מעיין)
07/01/2020 09:28
שלום,
קבעתי טיפול אסתטי לחודש פברואר 2020 ברשת גדולה דרך הטבה של קופת החולים שלי, ושילמתי עליו מבעוד מועד. ב2.1.2020 קיבלתי סמס האומר כי "שונו תנאי קופ"ח", כאשר בין היתר הועלה התעריף של הטיפול. התקשרתי לברר, ואמרו לי במפורש שיש שתי אפשרויות: לשלם את ההפרש ולהשאיר את הטיפול, או שאם לא אוסיף את ההפרש הטיפול יבוטל. האם הם רשאים להציב בפני אולטימטום כזה? אני משערת שיש להם אפשרות לבצע שינויים, אך ראוי להודיע עליהם מראש ללקוחות, ו"לספוג" את עלות הטיפול עליו כבר שילמתי מראש.

הבנתי שהפורום שלכם עוסק בנושא רשלנות רפואית אבל ראיתי שאתם גם מתעסקים בתביעות נגד קופת חולים ומן הסתם מכירים את הכללים והחוקים... מקווה שתעזרו לי.

(אציין כי מדובר בסדרת טיפולים אשר בכל פעם שילמתי מראש עבור הפעם הבאה, וביטול התור הקרוב יקטע את הרצף).

תודה רבה
(מירי)
07/01/2020 15:52
חוצפה.

יש לך איזה נייר שחתמת עליו מול קופת חולים לפני התשלום הראשוני? אין דבר כזה להעלות מחיר אחרי שסוגרים עם בנאדם. פשוט חוצפה של קופת חולים שחושבת שמותר לה הכל.
09/01/2020 14:06
שלום רב,

אכן מדובר בעניין חוזי יותר ולא בנושא של רשלנות רפואית, כדי לבחון את העניין בצורה מסודרת צריך יהיה לקבל בכתב את התנאים הקודמים, ההחלטה בכתב לגבי השינוי והתנאים החדשים ואז לבחון אם נדונו מקרים אשר היו על 'קו התפר' בעת השינוי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(קרן)
09/01/2020 09:00
היי,
אני אם חד הורית (תרומת זרע). אחרי כשלושה חודשים שילדתי את בני קיבלתי הודעה ומכתב מבנק הזרע שהתורם נשא למחלה גנטית כלשהי (גילו זאת במקרה, אחרי שמישהי ילדה תינוק חולה. מדובר במחלת ניוון נוראית).
קיבלתי אישור , טופס 17 ללכת לפגישת יעוץ עם גנטיקאי. ההמלצה של הגנטיקאי היתה שאעשה בדיקת נשאות (מדובר במחלה רציסיבית). קופת החולים לא קיבלה את המלצתו של הגנטיקאי ומסרבת לתת לי החזר על הבדיקה בטענה שזה לא בסל.
עלות הבדיקה 3700 שח
היגשתי עירעורים לקופת החולים וכולם נענו בשלילה עם אותה תשובה שזה לא בסל.
מה הסיכויים להצליח במאבק זה ולקבל החזר כספי של הבדיקה שעשיתי? איך כדאי לי להתנהל מול החלטת קופת החולים? פניתי לעורך דין והוא אמר לי שהוא לא מתעסק בתביעות בסכומים האלה והמליץ שאעשה זאת לבד מולם?

אין לי מושג איך עושים זאת אשמח להכוונה של עורך דין מטעמכם.
09/01/2020 14:03
שלום רב,

אנו עוסקים בתביעות רשלנות רפואית, המדובר בעניין של זכויות אל מול קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. ניתן לשקול פניה בעניין זה לועדת ערר בקופה ואם התשובה עדיין שלילית לא יהיה מנוס מפניה בתביעה לבית הדין לעבודה אשר עוסק בנושא של זכויות מבוטחי קופות חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

(זוריק)
08/01/2020 08:20
יש לי שאלה

איך זה שבן אדם נכנס לפרוצדורה של הכנסת נקז לדרכי השתן, בכדי לנקז מוגלה. פעולה שלוקח חצי שעה, מקסימום שעה.
בפועל לקח 7 שעות והבן אדם יצא מורדם ומונשם? לפני הניתוח האדם היה בריא יחסית ואף אחד לא אמר שהניתוח יכול להביא אותו למצב כזה.

אגב, הניתוח בוצע בבית חולים בחיפה - בלי שמות כרגע.

האם יש לכם ניסיון עם מקרים דומים, שבהם ניתוח הכנסת נקז לדרכי השתן הוביל להדרדרות קשה במצב של המנותח?
08/01/2020 12:51
שלום רב,

אין לי לצערי דרך להשיב לך עניינית, לא נתקלתי במקרה כזה. האפשרויות הינן רבות - החל מסיבוכים בלתי צפויים וכלה כמובן בהתרשלות בהליך. ככל שתבקשו לקבל יעוץ פרטני אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
(זוריק)
08/01/2020 15:47
יש לך משרד בחיפה?
09/01/2020 13:34
שלום,

כן יש לנו משרד בחיפה, אני מקיים בו פגישות עם לקוחות פעם בשבועיים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(יעל)
07/01/2020 14:47
נועם נולד ב-10.1.19 בשבוע 27 ובמשקל 740 גר' בעקבות התפרצות של תסמונת HELLP – הגירסה הקשה והנדירה יותר של רעלת הריון הנפוצה.

ההריון של נועם היה בסה"כ שקט, חוץ מביקור במיון בשבוע 7 בגלל דימום קל (אבל היי זכינו לראות פעם ראשונה דופק!), כל הבדיקות היו תקינות, עד שהגיעה תוצאה של hCG גבוה.

רופא הנשים שלי לא רצה לקחת סיכון והעביר אותי למעקב הריון בסיכון. אחרי שהלחץ נרגע, החלטנו להסתכל על זה כיותר הזדמנויות לראות את פיצקי (שם בטן) ולהכיר אותו לפני שיצטרף אלנו למשפחה. למרות שזה הכניס לחץ למשוואה, בדיעבד, זו היתה אחת ההחלטות הרפואיות הטובות שהרופא שלי עשה.

בביקור הראשון אצל האחות ליווי הריון אחרי המעבר למעקב הריון בסיכון שאלתי אותה למה אני צריכה לשים לב מבחינת רעלת הריון.

האחות ציינה שאם אני חווה את אחד מהסימנים הבאים: עיוותי ראייה, כאבי ראש חדים, לחץ דם גבוה (מעל 140/90) ו/או כאבים ברום הבטן, יש להגיע למיון כמה שיותר מהר. בסדר, תייגתי את המידע הזה באיזשהו מקום והמשכנו הלאה.

ההריון מתקדם, הבדיקות תקינות (חוץ מהעמסת סוכר שהייתי צריכה לעשות פעמיים...), אני והבנזוג קוראים את לידה פעילה, מתחקרים זוגות חברים, מתחילים לחשוב ולדמיין איך תהיה הלידה, משתעשעים בהכנת פלייליסטים וגם מתחילים לדבר עם כמה דולות כדי למצוא מישהי שתתאים לנו לחוויה שאנחנו מפנטזים לנו. ומפה לשם, שבוע 26+5. יוצאת בערב עם חברה להופעה של עדי אשכנזי, שם בערך בפעם הראשונה אני שומעת את התיאור והחוויה של ניתוח קיסרי, בצורה משעשעת והומוריסטית וגם שומעת השלמות מהחברה שעברה קיסרי חירום עם הבכור וויב"ק עם הקטנה. אבל אני כבר מצפה כל כך ללידה הטבעית שלי, להרגיש מה זה צירים, ולהכיר את היכולות של הגוף שלי, שבאותו רגע קיסרי זה לא מה שהתכוונתי להעמיק בו יותר מידי...

אבל אתן יודעות, תכנונים וכו' והחיים וגו'... באותו ערב אני חוזרת הביתה, מרגישה קצת אי נוחות, נוזפת בעצמי שלא אכלתי בצורה מסודרת, ולא שתיתי מספיק. שותה בערך חצי ליטר ומחליטה ללכת לשכב לנוח ולישון. בערך בשעה 2:30 אני כבר ערה לגמרי, מרגישה כאב מוזר, טורדני באיזור השכמות והצוואר. מנסה לשנות תנוחה, להתמתח (בטח מתחתי שריר בשחייה של הבוקר...), אבל הכאב לא מרפה. עושה תרגילי נשימות, מוודא שמרגישה את פיצקי, אבל הכאב לא מפסיק. הבנזוג מתעורר ורואה אותי, מציע בקבוק חם ואני מסכימה בכיף. אבל גם זה לא עוזר. ההרגשה היתה מוזרה ביותר, כאב שלא מרפה ולא פוחת, כאילו מישהו צובט אותי בלפיתה חזקה בכתף והכאב מקרין. בשלב כלשהו הבנזוג מבקש שאמדוד לחץ דם (חברה הביאה לי מד שיהיה כשעלה החשד לרעלת). מודדת, המדידה מראה ערכים מטורפים... ממתינים חמש דקות כדי למדוד שוב, עדיין גבוה מאוד. הבנזוג מודד לעצמו כדי לוודא שהמד תקין, ואכן תקין. מה עושים? הבנזוג מודיע שהוא מתחיל לארגן אותנו לסוע לבי"ח. אני מציעה שאתקשר למוקד אחיות במקביל כדי שלפחות תהיה לנו הפניה למיון. האחות בטלפון שומעת את המצב ומעדכנת אותי שהיא מעלה את מד"א על הקו כדי שישלחו לי אמבולנס. מה?! למה?! "לא רוצה להכנס איתך לשיקולים למה, אבל זה הדבר הכי נכון לעשות". טוב, אמבולנס (נט"ן) באמצע הלילה למיון יולדות בכרמל. בדרך EEGתקין, אבל לחץ דם עדיין בשמיים והכאבים לא מפסיקים. מגיעים למיון יולדות, בטוחים שאנחנו הולכים להיות בדיחת המשמרת – ההריונית ההיסטרית שהגיעה בגלל כאבים, בטח מתחה שריר וכו'. למרות שככה אנחנו חשבנו, הצוות היה מאוד יסודי, בדיקת לחץ דם (עדיין גבוה), א"ס תקין, הערכת משקל, בדיקות דם ונתנו לי משהו שאמור להרגיע צרבות. מנסה להרגיע את הכאבים בכל מיני דרכים ותנוחות, תרגילי נשימה וכו'. בסביבות השעה 7:30 בבוקר אני כבר בלי כאבים, בטוחים שעוד רגע משחררים אותנו וההרפתקה הקטנה תהפוך להיות אנקדוטה משעשעת בסיפור ההריון של פיצקי, מגיעה הרופאת הריון בסיכון שלי עם עוד אחות ורופאה, ותוך כדי שהיא מעדכנת אותי, האחות באה לפתוח וריד ואז נופלת ההבנה, מה, מאשפזים אותי? למה? הגיעו התוצאות של הבדיקות דם, נראה שהרעלת התפרצה. אוקיי, מה עכשיו? בואי, אנחנו עוברות לחדר לידה, נתחיל עם עירוי מגנזיום וזריקת צלסטון. בום. המעבר היה מאוד מהיר, פתאום מצאתי את עצמי מחליפה בגדים לחלוק, שניה אחרי זה זריקה בישבן, עולה על המיטה, מד לחץ דם על יד אחת, עירוי מגנזיום ביד השניה ועכשיו עוד בדיקות. בערך בשעה 8 וחצי הרגשתי כבר כאילו אני בפרק של האוס – 9 רופאים בכירים עומדים בחדר, עושים א"ס, הערכת משקל נוספת, קוראים למומחית מפנימית כדי לבדוק את מצב הכבד, יש הבחנה מבדלת, צריך לחזור על הבדיקה עוד שעתיים. מגיעות תוצאות נוספות של הבדיקות דם, הפנים של הרופאים די משקפות – זו לא רעלת, זו תסמונת HELLP ששמה מייצג ראשי תיבות של מה שקורה לי בגוף – המוליזה של כדוריות הדם, אנזימי כבד גבוהים וירידה בטסיות הדם, במילים אחרות, הגוף שלי מתחיל לקרוס. המוניטור בנתיים מראה שהכל בסדר עם פיצקי. אבל הרופא מסביר שהדרך היחידה המוכרת לטיפול היא סיום ההריון ומדגיש שכל עוד האינטרסים שלי ושל פיצקי מנוגדים אנחנו עוד במקום שאפשר לעשות משהו, ברגע שנגיע למצב שבו גם פיצקי ירצה לצאת, המצב לא יהיה טוב.

בערך בשלב הזה הכרתי את המלאכית השומרת שלי, מירי המיילדת שישבה איתי, ענתה לכל השאלות שיכלה לענות, הביאה את מי שיכל לענות על מה שלא ובכלל שמרה על האנרגיות החיוביות שאנחנו התעקשנו לשמר. אני די בטוחה שמרבית הצוות שפגש אותנו שם היה בטוח שאני לא לגמרי מבינה מה קורה. אבל החיוכים, הדיבורים הבלתי פוסקים, השאלות, האנרגיות הטובות והצחוקים היו הבחירה שלי אל מול הדאגה והלחץ, זו היתה הדרך שלי להתמודד עם הסיטואציה, והייתי בשליטה והכרה מלאה. אגב, הכאבים שבגללם התחיל כל הסיפור, נעלמו... מודה שזו היתה חוויה מוזרה לדעת שאני בסכנת מוות אבל לא להרגיש כלום פיזית.

מפה לשם, הרופאים מתווכחים האם להכניס אותי כבר עכשיו לניתוח או לנסות למשוך עוד קצת. ביקור של צוות הפגייה, אנחנו שואלים שאלות קשות, הן פחות מוכנות לענות. הבנזוג הולך לעשות סיבוב בפגייה, אני מרותקת למיטה בגלל המגנזיום ומדידות לחץ דם כל רבע שעה. כל הצוות הבכיר אצלי בחדר, מקבלים ביחד איתנו החלטה, כל עוד התוצאות של הבדיקות לא מתדרדרות, ממתינים. אבל מחר בבוקר (שבוע 27+00) נכנסים לקיסרי. לקראת החלפת משמרות המנתח הכונן נכנס יחד עם עוד שני בכירים כדי להכיר אותי ואת הסיטואציה. עושים בדיקת דם וממתינים לתוצאות, אם המצב תקין, אני יכולה לאכול ארוחת ערב כי לא ינתחו עד הבוקר, אבל ב22:00 שוב נכנסת לצום. הבדיקה חוזרת ומראה התייצבות קלה, חשבת שזה אולי יקנה לנו עוד 24 כדי שהצלסטון ישפיע, אבל מהר מאוד מסבירים לנו שהתייצבות היא בגלל המגנזיום ולא בגלל שבאמת יש שיפור. אבל, לא ניתוח חירום בנתיים וממתינים לבוקר. במהלך השעות האלה אמא שלי הגיעה יחד עם אחותי ודודה שלי ואחותי הקטנה הגיעו מאוחר יותר, בין לבין מנסים לתפוס את אבא שבכנס בחו"ל כדי לעדכן. במקביל, מעדכנת את המנחה שלי, מבטלת סדנאות ומתקשרת לכמה חברות עם ניסיון בסיטואציות מורכבות כדי לשמוע, להתייעץ ולנסות להבין מול מה מתמודדים. אני והבנזוג עושים שיחה רצינית בעקבות כל המידע שקיבלנו והחלטנו לזרוק את הקוביות ולהכנס "אול אין" למה שיקרה, ולאיזה כיוון שזה יקח אותנו, אנחנו מתחייבים ומחוייבים. את הלילה אמא התעקשה להשאר לידי ואני התעקשתי שהבנזוג ילך הביתה לישון במיטה כמו שצריך, כי אין לדעת איך יראה המחר.

הבוקר הגיע רשמית ב-5 בבוקר כשכבר הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו אקטיבי למרות (או בגלל) שאני מרותקת למיטה, שלחתי כמה מיילים, עשיתי כמה תיקונים במאמר ואז החלטתי שאני רוצה להכין לי רשימת השמעה ללידה. בהשראתן של חברות, ניסיתי לחשוב מה אני מזמנת לי, לנו ולתהליך הזה.

בניתי לי רשימה בראש של שילוב של שירים אופטימיים, מרגיעים וגם כאלה קיצביים ובעיקר שירים עם המון אהבה וחיזוקים. בשעה 6 דלת החדר נפתחת מעט ומירי המיילדת מציצה פנימה, עדין בלבוש "אזרחי" רק כדי לוודא שאני עדיין שם, החיוך שלה היה ענק וישר הכריזה שהיא איתי, רק הולכת להחליף בגדים ובאה. לא הרבה אחרי זה הבנזוג והאחיות מגיעים ומצטרפים אלינו לחדר. אני מעבירה את רשימת השירים ומבקשת מהם שיוסיפו רעיונות ושירים שיתאימו, אחרי חצי שעה שהאיש ואחותי הקטנה היו על זה, היתה לי רשימת השמעה מוכנה. בזמן הזה, מירי יושבת איתי, מסבירה לי מה הולך לקרות, איך נראה חדר הניתוח, מה השלבים, מי האנשים ועונה על השאלות שלנו בסבלנות ורגישות (יקירתי, זה מצב של חוסר ודאות, אבל כנראה שלא תראי אותו וגם אם לא תשמעי בכי, זה לא אומר כלום, יקחו אותו מהר צוות הפגיה), ביקשתי ממנה שתדאג לי למוזיקה וגם בקשה הזויה – לעדכן אותי כמה שיותר מהר אם הילדון נולד עם שיער שחור או בהיר (חלום שהיה לי מתישהו במהלך ההריון...).

לי היה קריטי שהניתוח לא יהיה בהרדמה מלאה, הרגשתי בתוכי שאם אכנס לחדר ניתוח בהריון ואתעורר בהתאוששות אחרי, מצבי הנפשי וכנראה גם הפיזי לא יהיה משהו... שתבינו, ניסיתי לשכנע את המנתחים להוריד את הוילון, כל דבר שיאפשר לי להיות כמה שיותר נוכחת, מודעת ואקטיבית בתהליך. את הוילון לא הסכימו להוריד, אבל לשמחתי הצוות הרפואי נאבק על נושא ההרדמה ולמזלי התוצאות האחרונות של הבדיקות שלי היו גבוליות אך מספיקות כדי לאפשר את הניתוח בהרדמה ספינאלית. הכנות אחרונות לפני הכניסה לניתוח ונכנסים. נכנסתי לניתוח עם חיוך גדול, עם אנרגיות טובות ובהליכה. אני חושבת שהיה רגע של פחד אמיתי כשעשו לי את ההרדמה, פתאום נזכרתי בעדי אשכנזי מלפני יומיים וגיחכתי לעצמי... מי היה מאמין... הצוותים בחדר ניתוח, אני מתלוצצת על הרופאים והסניטרים, ואז נשמעת הקריאה של מנתח הראשי על התפקדות הצוותים, מה שמסמל את התחלת הניתוח. מירי ממקמת את האוזניות ומפעילה את רשימת ההשמעה ואני מחליטה שאיזה שירי שיצא אני אשיר בקול (מסכן הקהל השבוי שלי) כשארגיש שמוציאים את פיצקי. בנתיים שיר ראשון הבנזוג הקדיש לי (לא יכול להוריד ממך את העיניים) וכבר מרגיע ומזרים אנדרופינים. עובר שיר או שניים ואני מתחילה להרגיש שהרגע מגיע, מירי מאששת את ההרגשה שלי ומתחיל שיר חדש. "מי האיש". אני מתחילה לשיר ומירי מעודדת אותי, תשירי לו, הוא שומע אותך, הוא עוד שניה בחוץ. "מי האיש, החפץ חיים..." מכל השירים שהיו ברשימה, זה מה שיצא, שיר ברכה וחיזוק לגור הקטן שלנו. בדיעבד מירי תיארה לי את הסיטואציה – אני מתחילה לשיר תו"כ שמוציאים את הקטנצ'יק, עוד בשק מי השפיר, רופאת הפגיה מבקשת להשהות את חיתוך חבל הטבור אז הקטנצ'יק מחוץ לבטן, כולם עומדים וסופרים שניות ואני שרה לו "...אוהב ימים לראות טוב...", לא היתה עין יבשה בחדר. אחרי שהפרידו בנינו, מירי עידכנה אותי שהיא יוצאת מחדר הניתוח, מסתבר שהיא רצה למצוא את הבנזוג ולהביא אותו למסדרון שמחבר בין חדרי הניתוח לפגיה כדי שיספיק לראות את הקטנצ'יק כשיוציאו אותו לטיפול בפגיה (ברגעים הקצרים שהיו להם הם הספיקו להחליף מבט משמעותי שסיפק לנו כוחות ואמונה שלמה ביכולות של הבן שלנו והרצון שלו לחיות).

אני זוכרת שכשהוציאו אותי מחדר הניתוח להתאוששות הספקתי לראות את אמא שלי, חמותי ודודה שלי ונראה לי שגרמתי לכולן לדמוע כשבירכתי אותן ב"שלום סבתות". את נועם שי ראיתי בתמונה בפעם הראשונה כשעוד הייתי בהתאוששות. לפגיה יכולתי להכנס רק אחרי שיכולתי לקום מהמיטה ובלי כיסא גלגלים או עירוי המגנזיום שעדיין הייתי מחוברת אליו. כשעוד הייתי מרותקת למיטה עשיתי ניסיוניות ראשונים לסחוט קולוסטרום, ואפילו הצלחתי כמה טיפות שאותן הבאתי איתי כמנחה לפגיה כשנכנסתי לראות את הילדון בפעם הראשונה.

היום, כמעט שנה אחרי אני יכולה להגיד שבסה"כ היתה לנו פגיה שקטה, בשלב מאוד מוקדם נועם התחיל לינוק ועד היום יונק בשילוב עם מוצקים. נועם שי שקל בלידתו 740 גרם והיום שוקל בערך 7200 גר' כמעט פי 10 והרוב מהנקה מלאה.
07/01/2020 17:16
יעל שלום,

תודה השיתוף בחוויה הלא פשוטה, הערנות שלך ושל בן זוגך לסיבוכים האפשריים של רעלת הריון ללא ספק היתה חשובה ומועילה. שמח שהכל בא על מקומו בשלום.

בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
(לירי)
07/01/2020 14:40
שלום לכם

אני ילדתי בבית החולים העמק לפני חצי שנה+ ומאז המצב הבריאותי והנפשי שלי לא טוב בכלל. בגלל סיבוכים של אפיזיוטומיה נותרו לי נזקים באיברים האינטימיים בגוף, כאלו שהרופאים לא יודעים איך להתמודד איתם. התפרים לאחר הלידה הזדהמו. נוצר מצב מאד מורכב. הייתי מאושפזת המון ואני עדיין צפויה לאשפוזים. אין לי יכולת לקיים יחסי מין כמובן... ועוד צרות וכאבים בלתי נסבלים בגלל רשלנות רפואית להבנתי.

רציתי לדעת אם יש לכם ניסיון בטיפול במקרים של סיבוכים לאחר אפיזיוטומיה והאם יש לכם משרד בצפון.
07/01/2020 17:06
שלום רב,

יש לנו משרד בחיפה וניתן לקיים בו פגישות. טיפלנו בעבר בתביעות בגין קרעים בלידה וסיבוכים דומים. חשוב לדעת כי לא כל סיבוך או תוצאה לא טובה בתום הלידה הינה בהכרח מעידה על התרשלו בטיפול. סיבוך כמו זיהום עלול להתרחש גם בטיפול רפואי נכון וראוי.
כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול והאם הנזק שנגרם הוא בשל אותה התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(סאשה)
07/01/2020 10:20
זוהי לידה ראשונה שלי, תום נולד בשבוע 41+6, במשקל 3820, לאחר 20.5 שעות .

היה לי הריון מאוד מאוד קל, התאמנתי חזק כמו שאני רגילה (סטודיו כוח לנשים) עד שבוע 37, בו החלה אי נוחיות באגן וגם ישנתי פחות טוב, אז החלטתי רשמית "לפרוש" ולנוח. ולכן בתמימותי הייתי בטוחה שגם הלידה תהיה קלה.

שבוע 40 הייתי במעקב במכבי ולכן לאף אחד לא היה אכפת שלא ילדתי עדיין, אבל ברגע שהגעתי לשבוע 41 והביקורות היו בבתי חולים התחילו ההלחצות (הייתי בסה"כ פעמיים וגם זה הרגיש מעל ומעבר). "זה עובר גדול (הערכה של 3700), אין לו מה לעשות בפנים וכו וכו". בביקורת השניה שלי בבית חולים ב41+3 רופאה בקפלן המליצה לי לשאוב חלב ואמרה שזה מזרז לידה, פרט קטן שהיא לא הזכירה- הצירים שבאים בעקבות כך משוגעים לגמרי.

ואז ב 23:00, 25.12 (41+5) זה סוף סוף קרה! חזרנו מסרט בקולנוע, ורק נכנסנו למיטה, בום ציר. אוקיי מתרגשים, סוף סוף! כעבור 8 דקות ציר נוסף, כואבבבב (מה זה כבר על ההתחלה?!), כעבור 7 דקות שוב, הבא כבר מגיע כעבור 5 דקות ומשם אני עולה על רכבת הרים של צירים באורך 40 שניות כל 4 דקות. זוועה. אני נכנסת לאמבטיה (תענוג). בהמשך הצירים מצטופפים ומגיעים כל 3 דקות. וככה אני והבן זוג מעבירים את הזמן עד 4 וחצי לפנות בוקר. בשלב זה הוא היה ממש ממש לחוץ שהצירים ארוכים וצפופים וכואבים ופחד שלא נגיע לבית חולים ולכן משכנע אותי לנסוע, למרות שברור לי שאין שום התקדמות בפתיחה וממש נחמד לי באמבטיה, אבל סך הכל נראה לי שעשינו את ההחלטה הנכונה כי להיות ברכב עם הצירים שהיו בהמשך באמת לא נראה לי מוצלח.

הגענו בחמש לפנות בוקר לאסותא אשדוד, חצי שעה מוניטור ללא תזוזה (בא לי למות), פתיחה 1, מציעים לי בלון ואני מסכימה, עד שהם מכניסים אותו אני כבר בפתיחה 2.5 ומעלים אותי לחדר לידה, שם אני רצה באטרף למקלחת ולא יוצאת עד שמציעים לי לפקוע מים ואני מסכימה- בשלב הזה אני כבר כמעט 12 שעות עם הצירי זוועה הללו ומרוב תשישות והכאב כל דבר שיקדם אותי נראה לי הגיוני בשלב הזה.

כעבור זמן מה בדקו לי שוב פתיחה, רק 4, אני מבקשת אפידורל. בשלב הזה אני כל כך מותשת שפשוט הייתי מתנתקת בין הצירים ונרדמת(היה ורה עוד במקלחת או ממש תוך כדי קפיצות על כדור הפיזיו) והבנתי שאם לא אנוח לא יהיה לי כוח כלל לשום דבר. המרדים מגיע ואומר שבגלל מצב הגב שלי (בלטים וכל מיני עניינים חביבים) סיכוי גדול שהאפידורל לא יעבוד או שיעבוד כעבור הרבה זמן.

ואכן הוא צדק, הכנסתי את עצמי למצב לא פשוט בכלל, לאחר אפידורל הייתי במצב שכיבה, מחוברת למכשיר מוניטור עוברי ועם כף רגל חצי רדומה - הרגשתי כל ציר וציר וככה עד פתיחה 7 שהגיעה סביב השעה 15-16...

אלו היו הרגעים הכי הכי קשים בחיים שלי, ואם הבן זוג המגה מדהים שלי לא היה שם איתי. לא יודעת מה הייתי עושה.

אבל בסוף האפידורל עבד, נמנמתי שעה - שעתיים והמיילדת השלישית שכבר פגשתי הגיעה והכריזה שאנחנו בפתיחה מלאה!

משם הכל התקדם מהר, בהנחיית המיילדת לחצתי בהגיעו של כל ציר, לדבריה לחצתי יפה מאוד, במיוחד שאני על אפידורל, ובן זוגי זכה לראות את התינוקי ממש מתקדם בתעלה.

אבל, ממש בסוף הופיעו ירידות דופק, זה הלחיץ את כלל הצוות הרפואי אולי חוץ מהמיילדת המדהימה שלי, ואפילו שהתינוקי היה ממש בסוף התעלה הוחלט על לידת ואקום וגם בוצעו שני חתכים. שמעתי בחצי ריכוז את הרופא מדבר עם אחת האחיות על מצוקה עוברית ושצריך להזדרז או להעביר אותי לחדר ניתוח לעשות ניתוח קיסרי... מזל היה לי...

בשלב הזה נכנסתי להיסטריה והתחלתי לבכות (זה שבערך כל צוות בית חולים נכח בחדר לא תרם לעניין), וכשאמרו לי ללחוץ לא חושבת שבחיים שלי השקעתי ככה את כל כולי במשהו- 2 דקות והוא היה בחוץ.

רגע שיא בחיים לי, ישר קיבלתי אותו לידיים, אין לתאר כמה התרגשתי! כעבור כמה דקות ילדתי את השלייה, ואז באו לתפור אותי. וזה הרגע היחיד שהרופא הציע (לא דרש) שהתינוק לא יהיה עליי- אז הבן זוג שלי קיבל אותו סקין טו סקין. בסיום התפרים נתנו לי להניק אותו והיינו בחדר לידה די הרבה זמן, ללא לחץ או משהו.

סך הכל, לידה לא קלה כלל, ממש לא מה שדמיינתי, אבל הרגע הזה שהחזקתי אותו בידיים בסופו של התהליך פיצה על הכל! והלקח שלי ללידה הבאה זה לידת מים
07/01/2020 16:52
שלום סאשה,

תודה רבה על השיתוף בחווית הלידה שלך על הקשיים והרגעים המרגשים. שמח שהכל הסתיים בשלום.

בברכת בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
(ב.א)
07/01/2020 09:32
בוקר טוב לכם

אנחנו מחפשים עורך דין רשלנות רפואית

לפני כשנה בערך עבר תאונה עם אופנוע וריסק את הקרסול ונוסף לכך היה צורך בהשתלות עור (נכנס במעקה בטיחות)
זה מקרה קצת מסובך אז זה יהיה קצת ארוך
ברגע שעבר תאונה הוא פונה לבית חולים מאיר
שם הוא עבר סה״כ כ10 ניתוחים
היו לא מעט תלונות מצידנו על הטיפול הרפואי שקיבל,
היה מקרה אחד ספציפי שאני זוכרת שאחי יצא מניתוח הרופא מנתח שכח בתוך הרגל שלו פד ולאחר שכבר סגרו את הרגל עם תפרים הוא ניסה למשוך בכוח ואחי ממש צרח לאחר מכן הרדימו לו את המקום והוציאו את הפד שנשכח.

בין כל הניתוחים אחי קיבל זיהום ברגל שגם לא טופל כראוי (היום אחרי שנה שוב נכנס לניתוח על מנת לנקות את הזיהום) במשך התקופה הזו הרופאים שם ממש לחצו עליו לכרות את הרגל.

אמרו לו שאין לו סיכוי לדרוך שוב
(במשך השנה הזו הוא דרך על הרגל הוא יכול ללכת)
ושרצינו לעבור בית חולים ולקבל סיכום רפואי לא הסכימו לתת לנו.

אחרי כל הסיבוכים והיחס המזלזל שקיבל שם הוא עבר מרצון לבית חולים בלינסון וגם שם הוא עבר המון ניתוחים שהיו לטענותינו ללא הצדקהץ

היו גם וסיבוכים או יותר נכון לומר רשלנות רפואית - אחרי שאושפז תקופה בבלינסון הוא הועבר לתל השומר ושם הוא מאושפז היום.

השאלה שלי האם יש מה לתבוע את הבתי חולים?
סה״כ ניתוחים שעבר עד היום עולים על 20
יש עוד הרבה מה לספר אבל השאלה אם יש מה לעשות.

תודה
07/01/2020 16:49
שלום רב,

במקרה של תאונת דרכים כמשמעותה בחוק התביעה שניתן להגיש בגין נזקי גוף הינה רק במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כנגד חברת הביטוח המבטחת את האופנוע בביטוח חובה. גם אם הייתה התרשלות בטיפול הרפואי אשר גרמה נזק הרי שנזק זה נכנס תחת התביעה כנגד חברת הביטוח במסגרת תביעת הפיצויים כנגד ביטוח החובה.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(קרן)
05/01/2020 11:52
לפני מספר ימים סבתי הובהלה למיון בשעות הלילה. במהלך השהות שלה במיון התנהלות הצוות הרפואי היתה מרושלת ולא מקצועית (הצוות איבד את בדיקות הדם שלה, התעכב במתן תרופות ביותר משעה וחצי ועוד).

לאחר מספר שעות מרגע הגעתן למיון ניגשו אחותי ואימי לאחראית המשמרת כדי להבין מדוע מתן התרופות מתעכב, אך היא סירבה לדבר איתן בטענה שהן מקליטות אותה. יש לציין שהן אכן הקליטו אך לא הייתה לה דרך לדעת זאת.

אשמח לדעת האם אחראית משמרת במיון אכן יכולה לסרב לדבר עם משפחתו של מטופל בטענה כזאת?

המון תודה ושבוע טוב.
07/01/2020 16:28
שלום רב,

איני מכיר פסיקה בנדון ואיני סבור כי יש חקיקה ספציפית המתייחסת למקרה שכזה. אני סבור כי איש צוות רפואי יכול לבקש שלא להקליט את השיחה עמו אולם כאמור זוהי הערכה ללא בדיקה מקיפה של הפסיקה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(א.מ)
02/01/2020 12:58
התחילה טיפול שיניים לפני כ-8 חודשים במשגב לדך, עשו לה כתר זמני ומאז נאמר שאין אפשרות לקבוע תורים מכיוון שהרופאה לא חזרה מחופשת לידה, כבר חצי שנה שאומרים לה שאין אפשרות לקבוע תור, גם לא לרופא אחר, הכתר הזמני כבר נפל.

נסעתי אליהם על מנת לקחת את הצילומים בשביל לקחת אותם לרופא אחר שימשיך את הטיפול, והם אמרו לי שאסור להם להוציא את הצילומים, מדובר בצילומים שנעשו במכון פרטי מחוץ לקופה, וכמובן רכוש פרטי שלה, ולא ברור לי באיזה זכות הם לא מוכנים לתת לנו אותם.

ניתן לעשות משהו?
04/01/2020 19:00
שלום רב,

ראשית לעניין הצילומים בין אם נעשו מחוץ לגורם המטפל או על ידו למטופל יש זכות לפי חוק זכויות החולה לקבל עותק מהם. אם פונה בשם המטופל אדם אחר לקבל את התיעוד על הפונה להצטייד בוויתור על סודיות רפואית לטובתו חתום בידי בעל התיעוד.
לעניין זמינות הטיפול והעיכוב בו אין לי לצערי דרך להעריך מהי הדרך הנכונה לפעול על בסיס התיאור בלבד ובשלב זה נראה כי מוקדם מדי לתביעה בטרם התברר אם נגרמו נזקים בשל התרשלות בטיפול ומה שיעורם.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(דניאל)
31/12/2019 18:57
ערב טוב עורך דין נכבד,

אימי עברה ניתוח בכף היד ואחרי בדיקות נמצא שיש לה גוף זר ביד אחרי הניתוח ועכשיו צריך לעשות ניתוח חוזר להוצאי את הגוף הזר ביד..
יש משהו לעשות בנידון? האם זה מאפשר לקבל פיצויי בשל הרשלנו הרפואית במקרה כזה?
01/01/2020 11:14
שלום רב,

הותרת גוף זר בניתוח היא כמובן התנהלות לא סבירה ואף מוגדרת בחוזר משרד הבריאות כחלק מהאירועים המוגדים כ- 'בל יקרו'. אם בעקבות כך יש צורך בניתוח חוזר ניתן לקבל פיצוי.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(דניאל)
01/01/2020 11:33
מה צריך בדיוק לעשות בשביל לקבל פיצויים במקרה הזה? המשרד שלך מטפל בתביעות פיצויים כאלו?
02/01/2020 11:51
שלום רב,

כן, משרדנו מטפל במקרים מהסוג הנ"ל. אתה מוזמן ליצור עמנו קשר טלפוני ואסביר לך כיצד ניתן להתקדם.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
072-3340001
052-3596150
(ליעד)
01/01/2020 08:49
בוקר טוב עורך דין סולר

לפני כ-10 שנים עשיתי ניתוח באף לניקוי סינוסים אצל "בן שושן".

הניתוח נגמר במספר נזקים שמלווים אותי היום, למרות שרופא בעצמו לא אמר לי, לאחר מכן נאמר לי שזה שכיח מאוד בניתוח הזה, מה שלא שכיח וגליתי לאחרונה, שהוא הסיר לי משהו שנקרא קונכיות , שזה גורם ל-ENS, כאבי ראש, גרון ואפילו שאף פתוח שזה הסיבה שעשיתי את הניתוח אני נחנק ולא באמת יכול לנשום דרך אף מתעורר בלילה.

רק שניסיתי לפתור את הבעיות הכאב ראש שנגרמו מהניתוח ורק הרופאים אחרונים גילו שזה בגלל חוסר הקונכיות ושהם הוסרו ואמרו לי את זה, הרופא לא רשם את זה בדוח ניתוח, יותר גרוע הוא הסתיר שהוא הסיר אותם, אני יודע שחוק ההתיישנות הוא 7 שנים האם יש משהו שאפשר לעשות? האם טיפלת בתביעות רשלנות רפואית במקרים דומים? מה העצה שאתה יכול לתת לי במצב הדברים כפי שתיארתי?

תודה רבה
01/01/2020 11:28
שלום ליעד,

קשה לי לתת לך יעוץ ראוי על בסיס התיאור שנתת אולם על פניו אם סמוך לאחר ניתוח האף התחלת לחוש כי משהו אינו כשורה אני חושש כי יש סיכוי לא קטן שעילת התביעה התיישנה.
נושא ההתיישנות של תביעות רשלנות רפואית הינו מורכב וכדי לבחון בצורה רצינית אם יש סיכוי ממשי לטענה בדבר הארכת תקופת ההתיישנות יש צורך בעוד נתונים.
אני סבור כי כדאי שתפנה בהקדם האפשרי לתיאום פגישת יעוץ עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
(אחלם)
31/12/2019 19:03
אני אתחיל בסיפור לידה של בתי הבכורה אראל ב2017

עבר עליי הריון מדהים, קל, ללא תופעות לוואי והרגשתי נפלא- הלכתי לאוניברסיטה עד שבוע 38 שהמרצים כבר חששו שאלד להם במהלך הרצאה. החל משבוע 40 התחלתי ללכת לבדיקות תכופות יותר ונאמר לי שהנוהל הוא ליילד אם אני לא מגיעה ללדת באופן טבעי בשבוע 41+3.

התינוקת נהנתה לה בפנים ואני נהנתי לי בחוץ עד שאכן הגיע שבוע 41+2 והבנו שנצטרך ללדת למחרת. לא היה צורך כי לפנות בוקר התחילו צירים חזקים מאוד שלא הותירו בי ספק שזה זה.

חיכיתי שעתיים בהליכה הלוך-ושוב בתוך הבית עד שהערתי את בעלי שהגיע הרגע. הלכנו לאיכילוב עם בעלי, אמי וחמותי. באמת אחרי בדיקה אמרו לי שהיום אני יולדת כי אני בפתיחה של 4. אחלה.

עד שעולים למחלקה הכאבים שהיו לי כבר לא היו נסבלים, ביקשתי אפידורל עוד לפני שראיתי את האחות. היא כמובן הייתה סבלנית ואמרה שילכו להביא לי אבל בינתיים אני צריכה לחתום על טפסים. אני לא ראיתי בעיניים, יכלתי לחתום על תרומת איברים בעודי בחיים רק שיביאו לי את האפידורל ויפה שעה קודם!

בעלי המדהים עזר בהכל כשאני מרוכזת בכאב שלי, הגיעה הרופאה עם האפידורל שאמרה לי במבטא רוסי כבד שאסור לי לזוז כי אני אהיה נכה! אז ביקשתי לחכות עד שיעבור הציר כי אני עוד שנייה מחזירה את נשמתי לבורא ואי אפשר לא לזוז! היא מצידה התחילה להזריק את האפידורל - ואני כמובן קיבלתי ציר והתקפלתי מהכאב.

היא צרחה עליי, בצדק, ואמרה שצריך לעשות שוב!

אם חשבתי שהצירים כואבים, החרב שאיתה מזריקים את האפידורל לקחה אותם בהליכה...

אבל אחרי זה הגיע קצת שקט והצלחתי לשכב על הגב מחוברת למכשיר מוניטור עוברי והכאב פחת. אבל לא לגמרי. האחות יצאה ואני חיכיתי עם בעלי כשהתחלתי לרעוד בכל הגוף.

בעלי חשב שזה בגלל שקר בחדר, אז כשהאחות חזרה הוא אמר לה שאני רועדת, היא אמרה שזו תופעה מאוד מוכרת של האפידורל ולא לדאוג.

קראתי לאחות שוב כדי להגיד לה שאני מרגישה הרדמה רק בצד שמאל של הגוף, צד ימין כואב עדיין. היא אמרה שגם זה קורה והיא הפכה אותי על הצד כדי שהחומר יגיע גם לשם.

אבל אז הרעידות לא הפסיקו. אם הרעד התחיל כמו שקשוק של קור אימים, הוא התגבר עכשיו לנקישות שיניים ונימול בגפיים. בעלי קרא שוב לאחות לומר לה שהרעידות מחמירות. היא הגיעה וראינו על הפנים שלה שמשהו לא כשורה.

היא הלכה לקרוא מיד לרופא. הוא נכנס עם מיילדת נוספת ושניהם בדקו אותי ולא הבינו מה קורה. בינתיים הרעידות מתגברות ואני אומרת להם בחיוך שעם הרעד לא מפסיק שלפחות ישימו מוזיקה שאני אתאים לקצב:), קצת צחקנו ואז התחלתי לאבד תחושה בצד שמאל של הפנים.

יותר נכון הרגשתי כאילו כל צד שמאל שלי נוזל הצידה ואני לא מצליחה ליישר אותו בחזרה.

מיד קראו לנוירולוג והוא עשה לי בדיקה שבסופה אמר: "לא, היא לא עושה את עצמה, זה רעד לא רצוני. לא ברור למה".
בשנייה שהוא סיים לדבר הרגשתי כאילו קיבלתי בעיטה חזקה בטוסיק והגוף שלי פשוט יצא מכלל שליטה. אני מתכוונת לזה שאיבדתי שליטה לגמרי על הגוף.

הגפיים שלי השתוללו כמו הבובות המתנפחות ששמים מחוץ לחנויות, כמעט נפלתי מהמיטה כשהרופאים צרחו לסיוע. נכנסו ים של אנשים לחדר, היו לי 2 אחיות על כל גפה, ביקשו מבעלי לתפוס את אחת הרגליים וניסו להשתלט על הגוף שלי שפשוט התפרץ באלימות מטורפת.

הרופאים ניסו לעשות בדיקה כדי לראות את התקדמות הלידה, אבל כל נסיון להחזיק חזק יותר את הרגליים, גרם לפלג גוף העליון להשתולל בצורה מטורפת.

ואז התחילו הפרכוסים. הראש שלי התחיל להיזרק אחורה וקדימה, הלסתות נסגרו ונפתחו, הידיים, הרגליים, הבטן, הכל השתולל. היו 17 אנשי צוות רפואיים בחדר שניסו להשתלט על המצב, נתנו לי קוקטייל של השד-יודע-מה כדי לנסות להתגבר על זה. אחרי שיחת ייעוץ עם נוירולוג מחו"ל נותנים לי תרופה שמרגיעה את הגוף מהפרכוס. המיילדת אומרת לי "לא ללחוץ!!" כאילו אני יודעת מה קורה איתי בכלל, ובסוף היא והרופא השני עושים לי לידת ואקום.

תוך כדי מבקשת ממני מישהי אם אפשר לצלם את זה בוידיאו כדי שהסטאז'רים יוכלו ללמוד- ואני כמובן הסכמתי. משום מה הייתי במצב רוח מאוד מרומם למרות כל הדרמה.

התינוקת יצאה ללא פגע תודה לאל, אני מכאן כבר לא זוכרת הרבה. ראיתי את בעלי בוכה ומחזיק את התינוקת מול הדלת כשאמא שלי וחמותי בחוץ. אני זוכרת ששמו את התינוקת עליי ואמרו לאחות ממש מהר להרים כדי שאני לא אפגע בה בטעות, וזהו.

התעוררתי אחרי כמה שעות לבד בחדר כשיושב לידי רופא ומעביר לי פנס על העיניים.

סיפרו לי מה קרה ואמרו לי שהתינוקת עם בעלי בתינוקייה והיא בסדר, אבל אני מחכה לבדיקת MRI.

הייתי צמאה ממש ואמרו לי שאי אפשר לשתות לפני הבדיקה. אח לקח אותי למחלקה ואמר לי שתכף תתבצע הבדיקה. הייתי כלכך מבולבלת ולא הבנתי מה קורה בתור הארוך הזה. פתאום הסיעו אותי פנימה והטכנאי ביקש ממני לעלות למיטה שם. אמרתי לו שאני לא מבינה מה קורה אבל אני אחרי לידה ואני לא יכולה לזוז כלכך.

הוא היה מקסים והרים אותי, עשיתי הבדיקה והחזירו אותי לחדר.

עברו 7 שעות מהלידה עד שפגשתי את התינוקת שלי.

זו הייתה לידה מטורפת, קשוחה וכואבת הייתי עם תפרים רבים, סבלתי מההנקה ודיממתי בלי סוף ומכל כיוון. זה מאוד השפיע לי על חווית ההורות והכל היה קשה כתוצאה מזה.

מילה על הצוות הרפואי של איכילוב - הם מדהימים. הם התייחסו אליי לאורך כל הדרך כאילו אני הבת שלהם. כל אחות ורופא שטיפלו בי, והיו הרבה, לא הפסיקו לחבק אותי, לנשק אותי, ללטף אותי ולחפש אותי במחלקה ולדרוש בשלומי. הם מדהימים ברמות שאין לתאר. הרופא נכנס ושיתף בגובה העיניים שהוא אף פעם לא חווה לידה כזו, ויש לו קילומטראז' רציני.

הוא אמר שזו רגישות למרקאין (אחד החומרים שמרכיבים את האפידורל ושבלידה הבאה נצטרך ייעוץ מרדים או בלי אפידורל) וביקש שאשאר עוד כמה ימים שם ליתר ביטחון.

בדיעבד הייתי צריכה להישאר כי יומיים אחרי שחזרתי הבייתה חזרו הרעידות למשך 10 ימים. פירכסתי 3 שעות רצופות במהלך הלידה וזה שבר לי את השרירים וההחלמה הייתה קשה מאוד בבית. אבל ה' נתן לי חוויה מתקנת בלידה הבאה.

הלידה של אביה לפני 4 וחצי חודשים התרחשה בארה"ב, פה אני חיה עכשיו והכל היה מדהים. הגעתי לבית חולים בשבוע 39, עם פתיחה 8!!!!! מהרגע שהגעתי לכניסה, שם מביאים את הרכב לשומר שמחנה אותו, הטיסו אותי בכיסא גלגלים למחלקה. צרחתי שאני רוצה אפידורל (ומזל שאפידורל זו מילה בינלאומית:) ואמרו לי:"מתוקה את בפתיחה 8, את עוד רגע יולדת".

לחיצה ראשונה התפקעו המים, לחיצה שנייה צרחת אימים, לחיצה 3 התינוקת יצאה בכזו מהירות שהרופא תפס אותה מליפול. מהרגע שיצאתי מהאוטו עד שהחזקתי את התינוקת עברה חצי שעה. כל הנסיעה לבית חולים שמעתי מוזיקה מרגיעה (מצרפת לינק), ודמיינתי איך כל ציר שמגיע מרחיב את הרחם שלי וזה עזר כלכך. בקושי הוצאתי מילה באוטו, בעלי נתן לי מרחב ושקט כמו שביקשתי כדי להתרכז.

נשארתי עם האוזניות *לאורך כל הלידה* כשהם מדריכים אותי מתי ללחוץ.

בשנייה שהיא יצאה שמו אותה עליי, ניקו אותה עליי, בדקו אותה עליי ועודדו להניק אותה מיד. החדר הפרטי והמפנק היה מלא פרטיות ושלטים שמעודדים אמהות לישון עור-לעור עם הניובורן שלהן. פשוט עולם אחר. היה מיוחד, מהיר, לא האמנתי שאלד טבעי וההחלמה הייתה מהירה(למרות 3 תפרים). התאוששתי אחרי שעה, ויום וחצי אחרכך כבר תפקדתי 100 אחוז. פשוט מאחלת לכל בנות ישראל חווית לידה מדהימה שכזו.


תודה למי שהגיע עד לפה וקרא את מגילת אסתר בהצלחה:)
01/01/2020 11:19
אחלם שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית ובקשיים מצד אחד ובהתרגשות והשמחה מאידך. אני משוכנע כי הקוראות של הפוסט תמצאנה בו עניין רב ומידע חשוב.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
(מרינה)
31/12/2019 07:08
בוקר טוב

נולד לנו תינוק עם מחלת וון גירקה שקשורה למשפחה של מחלות אגירת גליקוגן. לפי ייעוץ גנטי שקיבלנו אחרי הלידה... נאמר לנו שהמחלה הקשה הזאת נובעת מבעיה גנטית. הבנו רק בעקבות הפרסומים שלכם בנושא שיכול להיות שאנחנו יכולים לקבל פיצויי בגלל רשלנות רפואית ובגלל שלא אבחנו את המחלה בילד לפני הלידה. זה הבן הראשון שלנו ולקחנו את המצב הזה מאד קשה. רציתי לדעת אם יש לכם ניסיון בתביעה של פיצויים בגלל שלא אבחנו מחלת וון גירקה? אנחנו מאד נשמח להסבר על התהליך שעומד לפנינו עכשיו (הילד בן שנה ו3 חודשים).
01/01/2020 11:12
שלום רב,

אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני ודיסקרטי. אכן טיפלנו ואנו מטפלים כיום בתביעות בגין אי אבחון מחלות אגירת גליקוגן שונות. כדי להעריך אם במקרה שלכם היה מקום להציע בדיקה למוטציה טרם ההריון או במהלכו יש צורך בעוד נתונים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר

072-3340001
052-3596150
(נטלי)
24/12/2019 14:19
אני שנה וחצי בקשר עם עורך דין רשלנות רפואית. הדבר היחיד שהוא עשה זה שהוא משך את התיק מהמרפאה ושלח אותי לרופא שלא יכול להגן על חוות דעת מכיוון שזה לא תחום ההתמחות שלו.

כך שהפסדתי 2300 שח על היתכנות לחוות דעת. כאשר ביקשתי ממנו למשוך את התיק הוא אמר לי שהוא עבד עשרות שעות והוא רוצה כסף על כך.
אשמח להחכים, מה יכול להיות שהוא עשה ועבד עשרות שעות ולא ידעתי?
(טל)
25/12/2019 17:59
זאת לא ממש שאלה שקשורה לנושא של רשלנות רפואית או לפגיעה האפשרית שלך, אלא להסכם שכר טרחה עליו חתמת מול אותו עורך דין שיש לך טענות כלפיו. מה נכתב בהסכם שלך מולו?
27/12/2019 14:11
שלום,

כדי לבחון אם הדרישה הגיונית יש לעיין בהסכם שכר הטרחה עליו חתמת אל מול עורך הדין המייצג.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(רוני)
25/12/2019 20:05
אפס הפרדה בסנט ג'וזף 22.12.19

אחרי חווית הפרדה די טראומטית לפני שנתיים בהדסה עין כרם, החלטתי שאני לעין כרם לא חוזרת בלידה הבאה.

הלכנו לסיור בסנט ג'וזף, שהציג תמונה די חלומית לגבי כל דבר שקשור בלידה טבעית ואפס הפרדה אחריו,
והחלטנו פה אחד שסנט ג'וזף איט איז.

(למרות שזה פה שאחכ צריך לנהל את הלידה באנגלית, כך שאם יש מישהי שמבחינתה זה בעייתי, צריך לקחת את זה בחשבון..)

היתה לידת מים טובה ויפהפיה,
ואחריה אפס הפרדה, שלא צריך היה לבקש או להזכיר.

הכל מובנה בנהלים הרשמיים של בית החולים:

אחרי שהיא יצאה נשארנו יחד במים כמה דקות,
עם חבל טבור מחובר.
אחכ חתכו את חבל הטבור, ויצאנו מהמים לעשות עור לעור על המיטה.
המיילדות הכינו מראש מגבות מחוממות וכיסו אותנו יחד.

הפיצית היתה עלי בזמן שילדתי את השיליה וגם כשתפרו אותי.

כשסיימו לתפור הנקתי אותה, ותוך כדי קיבלה ויטמין קיי (הם מאפשרים לבחור אם לתת דרך הפה או בזריקה).

אחרי שעתיים העברתי אותה לכמה דקות לאבא ונכנסתי להתקלח.

למחלקה עלינו על כיסא גלגלים כשהיא על הידיים שלי.

כל הבדיקות נעשו בנוכחותנו , ובחדר.
מחלקת יולדות היא מחלקת ביות מלא, כשבעצם אין ממש תינוקיה, אלא סמי תינוקיה רק למקרה שהאמא מאוד עייפה ורוצה לנוח כמה שעות.

הצוות היה מקסים, מתחשב, ומאוד נכון לעזור.

עד כאן היה באמת מדהים מכל בחינה,
אבל יש קאצ' אחד, שחשוב לדעת עליו:
כל נושא המלווה בסנט ג'וזף הוא די בעייתי.
שעות הביקור הן קשוחות (10:00-12:00, ו16:00-20:00) וחלות גם על בן הזוג/ המלווה העיקרי.
אחרי 20:00 בערב האופציה היחידה למלווה היא לקחת חדר פרטי בתשלום.

כשאנחנו היינו, החדר הפרטי היה תפוס, כך שלא היתה אופציה,
והחלטנו ללכת על שחרור מוקדם אחרי 26 שעות, ולא להישאר לעוד לילה,
מה גם שהלילה השני הוא הרבה פעמים קצת יותר קשוח, ובאמת לא התחשק לי להיות לבד.

הם היו נהדרים גם בנושא של השחרור המוקדם.
לא הופעל שום לחץ להישאר, ובטח שלא הפחדות בנוגע לחוסר מסוגלות הורית, או שלל האיומים שקיבלתי בהדסה עין כרם (כשרציתי להשתחרר בזמן, אפילו לא מוקדם, אבל היתה ירידה במשקל של 8% במקום ה7% שרשומים בפרוטוקול שלהם).

אחרי בדיקת רופא נוספת, pku ראשון, והבטחה שנבוא למחרת לpku שני, השתחררנו הביתה.

חזרנו למחרת ועשינו pku, בדיקת צהבת, שקילה ובדיקת רופא אחרונה.

סהכ היתה לי חוויה נהדרת,
ואני ממליצה מאוד מאוד לירושלמיות המתלבטות שבינינו ללכת לסיור ולראות את המקום.
כל חוויית הלידה היתה כל כך יותר רגועה, מעצם הידיעה שאני לא צריכה לעמוד על המשמר או להתכונן לעימותים בנושאי הפרדה מיותרת.

כן חשוב לדעתי להתכונן לנושא המלווה, ואם מחליטים ללכת על חדר פרטי, כדאי ליידע אותם בהקדם האפשרי שישמרו לכם אותו.

מאחלת לכולן חוויית לידה מושלמת כמו שלי.
26/12/2019 16:49
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחוויה האישית, אני שמוך ובטוח שהקוראות תמצאנה עניין בדברים.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
(רחל)
25/12/2019 18:56
האם במסגרת תביעת רשלנות רפואית יש לנתבעים זכות לפנות ולהוציא מהעירייה, במחלקת רווחה, מסמכים שנוגעים לבת שלי ואלינו ההורים? האם יש לנו יכולת להתנגד להוצאת מסמכים מהרווחה ולחשיפה שלהם בפני הנתבעים ובתיק התביעה בכלל? אציין שאין למסמכים של הרווחה כל קשר לתביעה או למצב הרפואי והפגיעה של הילדה, שבגללה הגשנו את התביעה. אציין כי עורך הדין שמייצג אותנו (בחרנו עורך דין לא מי יודע מה מסתבר... רק שעכשיו כבר אי אפשר לעשות כלום) אמר שאי אפשר להתנגד לכך... לנו נראה שהוא פשוט לא ממש רוצה לעבוד קשה ולכן אניח מתייעצת אתכם.

[ איפה הייתם לפני שלקחנו עורך דין שלא ממש יודע את העבודה :-( ]
26/12/2019 16:48
שלום רב,

אם המסמכים ברווחה לא קשורים לנושא התביעה אין סיבה להסכים להעברת מסמכים אלו לנתבעים. הגשת תביעת רשלנות רפואית אין בה כדי להוות ויתור גורף של התובעים על כל מידע פרטי שלהם. ככל שהנתבעים מבקשים לקבל את המידע מהרווחה עליהם לנמק באופן ברור מהו הצורך לקבלת מסמכים אלו ואז בית המשפט יכריע בעניין זה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר


  <<    2    3   4   5    6    >>  

:עבור אל עמוד

חוות דעת מקצועית

רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:

מכתבי תודה והערכה

"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"

ד.מ. סביון

"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"

משפחת ב.ע. חדרה

"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"

בני הזוג בצרה

"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"

ב.פ. בני ברק

מידע משפטי ועדכונים:

15 בינואר 2020

עורכי הדין שלנו עונים ...

עורכת הדין ארבל קפלינסקי ועורך הדין עופר סולר עונים לשאלות נפוצות בנושא רשלנות רפואית!

קרא עוד

13 במאי 2020

לחץ על בטן היולדת בזמן...

ישנם לא מעט מקרים שבהם הרופא המיילד מחליט ללחוץ על בטן היולדת במטרה להאיץ את הלידה, כאשר בחלק מהמ...

קרא עוד

13 במאי 2020

ייעוץ גנטי ומקרי רשלנו...

התמודדות משפטית מול מקרים של רשלנות רפואית במתן ייעוץ גנטי, שהובילה ללידת ילד או ילדה הסובלים מתס...

קרא עוד

17 במאי 2020

איחור באבחון התקף לב ב...

עברת התקף לב שהרופאים לא זיהו בזמן? איחור באבחון אוטם שריר הלב עשוי להתפרש כרשלנות רפואית

קרא עוד

18 במאי 2020

עברת ניתוח קשירת חצוצר...

עברת ניתוח קשירת חצוצרות? הניתוח נכשל ונכנסת להריון לא רצוי? יתכן ומאד כי המדובר במקרה של רשלנות ...

קרא עוד

19 במאי 2020

טיפול רשלני במקרים של ...

אבחון מאוחר וטיפול שגוי במקרים של היפרדות שליה עשויים להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית ותשלום...

קרא עוד

23 במאי 2020

בית חולים סורוקה באר שבע

המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה - כל המידע על בית חולים סורוקה באר שבע באתר Malpractice בנושא רש...

קרא עוד

24 במאי 2020

עיכוב בגדילה התוך רחמי...

פיגור בגדילת העובר שברחם מצריך מעקב רפואי קפדני לאורך חודשי ההריון והגם שהמדובר על תופעה נפוצה, ח...

קרא עוד

27 במאי 2020

אבחון אוטיזם במהלך ההר...

עורך הדין עופר סולר מסביר על האפשרות לאבחן אוטיזם לפני ובמהלך ההריון ועל מקרים חמורים של רשלנות ב...

קרא עוד

27 במאי 2020

הפרעה על הספקטרום האוט...

יותר ויותר ילדים בישראל [ובעולם] מאובחנים עם הפרעה על הספקטרום האוטיסטי. מה הסיבות לכך? מה משמעות...

קרא עוד

27 במאי 2020

הילד על הספקטרום האוטי...

לפחות ב-15% מהמקרים שבהם מאובחן ילד על הספקטרום האוטיסטי ניתן למצוא רקע גנטי, אותו ניתן היה לאבחן...

קרא עוד

פניה אישית ודיסקרטית

עורכי הדין שלנו לרשותך, בכל שאלה! פנה/י לקבלת ייעוץ משפטי אישי ותשובות בכל שאלה:

טלפון: 072-334-0001

פקס: 03-7369345

מרכז עזריאלי 1, קומה 36