איחור בניתוח תוספתן עקב רשלנות באבחון

רשלנות רפואית באבחון דלקת התוספתן (אפנדציט)

במקרה שלפנינו, טוען התובע כי רופאיו התרשלו באבחון דלקת תוספתן, בשל כך איחרו לנתחו ובמועד הניתוח – נדרש התובע לניתוח גדול ומסוכן יותר מזה שיכל להתבצע לו אובחנה הדלקת בזמן. לפי כך, הוא תובע פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו, בעקבות רשלנות באבחון דלקת תוספתן. על עיקרי העובדות, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים:

בבוקר של יום שבת, הובל התובע באמצעות אמבולנס לחדר המיון של בית חולים הדסה, לאחר שבמשך 3 ימים סבל מחולשה כללית וכאבי בטן, שהחריפו ביממה האחרונה. החולה נבדק על ידי מתמחה במחלקה הפנימית של בית החולים, אשר אבחן כי התובע נינוח, עם בטן רכה וללא סימני גירוי. הוא הורה לו על שתייה מרובה ושחרר אותו לביתו.  

כאשר גברו כאביו, פנה התובע למרפאה הצבאית, משהיה חייל בשירות סדיר באותה עת ונבדק על ידי הרופא הצבאי במקום. אותו רופא, מצא כי הוא סובל מתוספתן מודלק והפנה אותו לבדיקת כירורג בבית החולים הדסה.

בהפנייתו ציין כי לאור מצבו, אינו מבין כיצד שוחרר החולה לביתו מבלי שייבדק על ידי רופא כירורג ומבלי שתבוצע ספירת דם.

דאגתו של הרופא הצבאי לא עזרה, התובע נבדק שוב על ידי מתמחה בכירורגיה כללית, ששחרר אותו לביקורת ומעקב בחדר החולים הצבאי במחנה שנדלר.

רשלנות רפואית – איחור באבחון הדלקת

החולה הובל באמצעות אמבולנס למרפאה הצבאית ולאחר שהרופאים ניהלו בניהם ויכוחים רבים, הוחזר, בשלישית, אל חדר המיון בבית החולים והושאר שם להשגחה.

בספירת כדוריות דם לבנות שנעשתה לחולה למחרת בבוקר, נמצא כי ספירתן גבוהה מהממוצע, מצב המצביע על דלקת. רק לאחר מכן נבדק על ידי רופא כירורג בכיר שמצא רגישות רבה בבטנו התחתונה הימנית והוא אושפז עם חשד לאפנדיציטיס.

באותו יום, מצבו של החולה החמיר, הוא נכנס לניתוח, התוספתן נכרת, לאחר שנמצא מנוקב ובחלל הבטן היה נוזל עכור וצואתי.  בתביעתו, טוען התובע למקרה של רשלנות רפואית מצד רופאיו ושאלה זו יש לחלק לשני חלקים: הראשון הוא מבחן התוצאה ואילו השני, הנו רשלנות באבחון ובשל כך איחור בביצוע הניתוח.

רשלנות רפואית באבחון – מבחן הרופא הסביר

למבחן התוצאה, טען הרופא המומחה שחוות דעתו הוצגה בדיון, כי את הניתוח היה על הרופאים לבצע תוך שעתיים עד שלוש ולא בחלוף יום שלם וכי המתמחים שבדקו את החולה בבית החולים הדסה לא בצעו את כל הבדיקות הקליניות שהיה עליהם לבצע לאבחון אפנדיציט.

בנוסף, בנסיבות הללו, טוען המומחה כי חובתו של המתמחה בחדר המיון הייתה להתייעץ עם רופא מומחה בבית החולים.

לפי פסיקת בית המשפט, אכן דובר במקרה של רשלנות רפואית באבחון והרופאים בבית החולים לא נהגו כפי המצופה מהרופא הסביר. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, היה עליהם לחשוד בדלקת תוספתן, בייחוד לאחר שקיבלו לידיהם את הפנייתו של הרופא הצבאי.

גם אם ממצאיו של המתמחה לא תאמו את הכתוב בהפניה, היה עליו להפנות את התובע לבדיקות נוספות, לרבות בדיקה על ידי כירורג או רופא מומחה.

קשר סיבתי בין רשלנות באבחון לנזק שנגרם

לשאלת הקשר הסיבתי בין האיחור באבחון והניתוח, לבין הניקוב בתוספתן והנזקים שנגרמו – קובע בית המשפט כי לטעמו יש להסתמך בעניין זה על חוות דעתו של המומחה, אשר העיד כי קיים קשר סיבתי.

לשאלת היקף הנזק, פסק בית המשפט כי אינו מטיל ספק בכך שהעיכוב באבחון והניתוח גרם לתובע להדרש לניתוח ארוך ומסוכן יותר וכי אבחון מוקדם יותר יכל לחסוך ממנו ימי מחלה, ימי אשפוז וכאב רב. על כל אלו פסק בית המשפט כי יש לפצות את התובע.

המאמר מבוסס על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים - א 012683/99.