פורום רשלנות רפואית

ללידה של נלי התכוננתי בעיקר נפשית, רציתי תיקון, רציתי לידה ללא התערבויות בכלל, אחרי שהלידה של יהונתן, הבכור שלנו, הייתה טראומתית מאד עבורי.

את יהונתן ילדתי באיכילוב בשבוע 40 אחרי יומיים של צירים בבית (החזירו אותי פעמיים מהמיון הביתה) ו- 13 שעות בחדר לידה, עם פיטוצין ואפידורל כשהוא במנח OP עם מים מיקוניאלים.

אחרי 4 שעות של לחיצות בפתיחה מלאה וכשאני עם חום, הרופאים אמרו שזה או יתוח קיסרי או לידת ואקום. בחרתי חצי מעורפלת בוואקום שלווה במניפולצית קריסטלר (לחיצות חיצוניות על הבטן) שהותירו לי סימנים כחולים על הבטן.

צוות הרופאים באיכילוב היה מצויין, המיילדת לעומת זאת הרבה פחות מסבירה. לא היה איתי ליווי מקצועי כי האמנתי שאני מסוגלת לבד עם בת הזוג שלי ואמא. את יהונתן לקחו ממני מיד אחרי הלידה ולא ראיתי אותו במשך 6 שעות שהיו ארוכות כמו נצח.

היה לי חשוב חוץ מחוויית לידה מתקנת להיות באפס הפרדה מוחלט ולהניק מיד אחרי.

אחרי עיבוד לידה ופצע שלא הגליד, לדעתי עד הלידה הזו, בהריון של נלי עשיתי הכל!!- קורס היפנו, לקחתי דולה, תרגלתי נשימות ועשיתי מדיטציות כל הזמן.

בשלב מסויים, סביב שבוע 34, התברר לנו שנלי במנח עכוז. הייתי אופטימית וחשבתי על לידת עכוז וגינאלית ועל זה שעוד יש לו זמן להתהפך. הלכנו פעמיים לעשות היפוך במים אצל רות פדידה (במסגרת סטאז׳) שלא הצליח, למרות שנלי חולץ מהאגן ושינה תנוחה.

במקביל עשיתי תרגילים בבית, בבריכה, מדיטציות ולמרות הכל נלי לא התהפך. בשבוע 37 הלכנו לעשות היפוך חיצוני שהיה חוויה מזעזעת וכואבת בטרוף זעקתי לשמיים. וגם ההיפוך החיצוני לא צלח. אחרי זה הייתי אצל מדקרת סינית פעמיים, ממש הרגשתי שהוא מנסה להתהפך ולא מצליח.

הלכנו לייעוצים לגבי לידת עכוז וגינאלית אצל רופאים מומחים שמיילדים עכוז, קראתי מלא, חקרתי, עשיתי מדיטציות והיפנו, הכנתי את עצמי לקראת לידת עכוז. ואז.. נקודת השבר, פגישה עם אחד הרופאים המומחים שמיילדים עכוז, שהצליח לעורר בי פחד וחרדה והופ שוב צפה בי הטראומה מהלידה הקודמת.

לאחר השיחה איתו הסתבר לי שבבתי חולים בישראל (לפחות בשניים בהם אני בדקתי) לידת עכוז וגינאלית נערכת בחדר ניתוח, על הגב, עם אפידורל, חתך חיץ נעשה מראש, בחדר הניתוח יש מלא אנשי צוות ולרוב אסורה כניסת מלווים.

נותרתי עם תחושה של - אני שוב רק כלי, שאין שום הקשבה לגוף שלי ולנפש שלי ושאם אני בוחרת ללדת עכוז זה רק ע״פ פרוטוקולים וכולל הפחדות שאני לא עומדת בהן.

לאט לאט התקוות שלי התפוגגו ולא רציתי ללכת אל הנודע הזה, לא ישנתי לילות שלמים, ובעיקר שוב פחדתי ללדת. לצערי שום דבר ואף אחד כבר לא עזר וקבעתי 2 ניתוחים קיסריים באפס הפרדה אחד באיכילוב לשבוע 38+5 והשני באסף הרופא לשבוע 40.

יום ראשון שבוע 38+4 הלכנו למומחה בבית חולים תל השומר, לשמוע גם ממנו על לידת עכוז וגינאלית, במעקב שם גילו שיש לי לחץ דם גבוה שלא יורד גם לאחר מנוחה ומניפולציות כאלה ואחרות, ובאמת באותו היום היו לי כאבי ראש חדים שלא עברו.

הרופא רצה להשאיר אותי להשגחה ואם לחץ דם לא ירד עד הערב לנתח. לא רציתי להיות מנותחת שם ובטח לא בניתוח שהוא לא אפס הפרדה. חתמתי על סרוב והלכנו הביתה בידיעה שמחר אני יולדת בניתוח קיסרי אלקטיבי באיכילוב.

לא ישנתי כל הלילה למרות שאמרתי לעצמי שאני חייבת כוחות למחר, בבוקר הייתי בלחץ ומתח ולא הצלחתי לאכול כלום. בשעה 13:00 הגענו לאיכילוב אני, בת הזוג שלי- אביה, הדולה שלנו וההורים שלי.

בשעה 16:00 נכנסתי לחדר ניתוח לבד וכשעברתי מהאלונקה למיטת הניתוח ירדו לי המים, כך נלי סימן לי שגם הוא מוכן, חייכתי לעצמי והתרגשתי ממש, הרגשתי שבחרתי נכון. ואז ההכנות לניתוח, כשאני לבד, חוויה פחות נעימה, רעדתי היו לי בחילות וזה היה נראה כמו נצח, למרות שכל הזמן דיברתי לנלי ושמחתי שהוא גם מוכן לצאת.

בערך ב16:45 הכניסו את אביה לחדר ותוך כמה דקות שמענו בכי מתוק וקטן. לא האמנתי שזהו הוא בחוץ כל כך מהר!. ביקשתי אותו אליי ועוד כל מיני בקשות שלא ממש נשמעו, בטענה שהוא קטן מאד (בהקשר הזה אציין שהרופא המרדים היה מדהים!

מקצועי, מקסים, קשוב ומרגיע אפילו הגיע לבקר אותי במחלקה יום אחרי, בניגוד למנתחת שהייתה אנטיפטית ולא תקשרה איתי בכלל, אפילו לא הודיעה לנו לפני שהוציאה את נלי). אביה האלופה התעקשה איתם שיביאו אליי את נלי, והמיילדת הניחה אותו על החזה שלי, הוא באמת היה מאד קטן והיה קר בחדר הניתוח אז ביקשתי אחרי כמה דקות שיקחו אותו לשקילה ולעיטוף.

המיילדת אמרה לנו שאם הוא שוקל פחות מ2.5 קילו הוא יצטרך השגחה ואם יותר היא תחזיר אותו אלי להנקה. נלי הצטיין ונולד במשקל 2.520 קילו והמיילדת חזרה איתו לחדר התאוששות, ניסיתי להניק אבל רעדתי מאד מההרדמה, אז המיילדת והדולה המקסימות סחטו ממני קולסטרום עבורו ואביה האכילה אותו במזרק.

לצערי בגלל סוכר נמוך נלי עבר בכל זאת להשגחה ואחרי שעתיים נפגשנו שוב במחלקה.

הצוות באיכילוב למעט הרופאה המנתחת (שכן הייתה מאד מקצועית, לאור ההחלמה הקלה והטובה שלי מהניתוח) היו מקסימים ומקצועיים ביותר. אני שמחה שהקשבתי לעצמי לאורך ההריון, שהביא עימו אתגרים לא פשוטים בחודש וחצי האחרונים שלו. ושלבסוף הלידה הזו הייתה עבורי חוויה טובה ואפילו מתקנת למרות שזה לא מה שציפיתי או קיוותי לו אבל לנלי שלנו האהוב היו תוכניות אחרות.