פורום רשלנות רפואית

מועדים לשמחה

שבוע 37 בדיקה שגרתית אצל הרופא אומר הערכת משקל גבוהה ויש לשקול זירוז בשבוע 39.

מגיע שבוע 39 אני ובעלי מתרגשים עולים לבית החולים עם כל הציוד הערכת משקל לא גבוהה מספיק לזירוז ונשלחים חזרה הביתה.

נאמר לי להגיע להערכה נוספת אחרי כמה ימים וכך היה - נוסעים לבית חולים הערכת משקל לא גבוהה מספיק ונשלחת חזרה הביתה בפעם השניה עם הוראה להגיע בשבוע 40 אם לא אלד.

מגיעה בשבוע 40 לבית החולים בידיעה שהולכים לסובב אותי הביתה והפעם את הציוד השארתי בבית אחרי שבעלי אמר שחבל שאנחנו סוחבים כל הזמן מלא דברים ואני הקשבתי לו (כן חכמה שכמותי)

מגיעה לבית חולים עושה מוניטור עוברי שמעורר חשד ובדיקת אולטראסאונד שמראים שכנראה יש האטה בדופק, ממשיכים עם הבדיקות ומסתבר שיש מיעוט מי שפיר וחייבים להתחיל בתהליך הלידה במיידי על מנת ל מנוע מצוקה עוברית חמורה.

בעלי כמובן נוסע לבית להביא את הציוד שלא הבאנו.

מתחילים פיטוצין מנה אחת עובר קליל אין התקדמות ומכניסים בלון.

אחרי 24 שעות הבלון נופל מעצמו באמצע הלילה מתקשרת לבעלי כולי בהתרגשות ולאחר בדיקה מודיעים לי שאין פתיחה ואין התקדמות ואני חוזרת לישון.

בוקר למחרת מחברים אותי לפיטוצין למנה שניה ולאט לאט מתחילים צירים חלקם מורגשים חלקם פחות עד שמגיע רגע שמתחיל טיפה לכאוב ואני מחליטה לקרוא למיילדת.

המיילדת נכנסת רואה אותי שלווה מדי (לטענתה) ומחליטה שכנראה לא מספיק כואב לי כדי לבדוק ויש להמתין.

כולי מפוחדת מחכה לבדיקה הבאה קוראת לה שוב הכאבים מתחזקים המיילדת מסתכלת עליי ואומרת חמודה לא נראה שכואב לך מספיק בואי נמתין. אני כבר דורשת בדיקת רופא נכנס רופא עושה מה שעושה ומודיע שאני בפתיחה של 6 ויש להכנס לחדר לידה. (מרגיז לא?!)

המומה וכועסת שלא הקשיבו לי ונכנסת לחדר לידה, מתארגנת מתקלחת עושה בדיקה נוספת וכבר פתיחה 7.

בינתיים הצירים כל 5 דקות אבל רגועים.
מבקשת אפידורל מהפחד (בדיעבד לא הייתי עושה)

ממתינה בינתיים הולכת לישון עד שמתעוררת מלחץ בטוסיק פתיחה 9 וחצי המיילדת עוזרת לפתוח ל10 אבל עדיין ראש גבוה וממשיכה לנוח עד הלחץ הבא.

עוברת בערך שעה כבר ממש לוחץ הראש למטה!
מתחילה לחיצות המיילדת נותנת לי להרגיש את הראש ואני כמו חיילת מסתערת על הקרב הזה ולוחצת בשיא הראבק!

10 דקות לחיצות רצוף הילדה לא מצליחה לצאת תקועה בתעלה.

המוניטור מתחיל לצפצף נכנסים רופאים לחדר מתחילה להילחץ שומעת אותם מדברים ומעלים רעיונות אולי לחתוך אותי - היה לי סיוטים בגלל סיפורים של סיבוכים בלידה של כמה חברות (אמאלה!) ממש לא רציתי לידת ואקום או ניתוח קיסרי - פשוט לא.

מגיע רופא (זה שסובב אותי הביתה בכל הפעמים שהגעתי לא מחבבת אותו במיוחד) מתחיל לתת לי מרפקים לבטן אני צורחת מכאב שלא מבייש צירים ממשיכה ללחוץ מקבלת מרפק נוסף צורחת את נשמתי בעלי מהצד מתפלל לחיצה אחרונה והיא בחוץ!

בום

מרגישה מים זורמים מתוכי ומניחים עלי את הדבר הכי מושלם בעולם לא בוכה רק מתבוננת על החדר מסביבה מעכלת ומתחילה לבכות ואיתה כולנו ביחד.

תינוקת יפייפיה וסקרנית כבר מהרגע הראשון.
מנקים אותי ואותה כבר מתכוננת לתפירה אבל שום קרע ושום חתך חיץ - מיילדת מדהימה שלא ויתרה ולא נתנה לשום רופא להתערב!

ביום ראשון 18.8.19 בשעה 22:00 ובמשקל 3.735 נולדה מיה אהובת ליבי.

לכל האמהות שבינינו ולאלו שבדרך שנה טובה, חג סוכות שמח ורק נחת ובריאות