פורום רשלנות רפואית

רק עכשיו אחרי חודשיים וחצי אני יכולה לפרוק ולספר את הסיפור הנורא שלנו וגם כדי לעלות את המודעות שההרגשה של אמא היא הכי חשובה.

אז ככה הייתי בהריון עם סכרת הריון, צירים מוקדמים ולבסוף בעיות בתפקודי כבד שמשם היה חייב כבר לשלוח אותי ללדת.

אני מאילת ושלחו אותי לבית החולים סורוקה כי פה באילת העדיפו לא לקחת סיכונים.

אז אחרי 4 ימים בלי צירים עם בלון ואקום אפידורל טשטוש וזירוזים בלי סוף ילדתי את התינוק שלי, עד פה ברוך השם הכל בסדר(ככה חשבתי).

הייתי איתו בחדר כמו כל יולדת 3 ימים והרגשתי שמשהו לא בסדר איתו הוא לא הפסיק להקיא קיא ירוק צהוב גם מתוך שינה בכמויות שהיו דורשות להחליף סדינים חיתולים כל 5 דקות.

למזלי אני לא אמא לילד ראשון תודה לאל ושמתי לב שזה לא בסדר וביקשתי שיקראו לרפואת ילדים. הרופאה הגיעה ואמרה "אהה הכל בסדר על תהיי היסטרית זה רק מי שפיר"

הוא המשיך כך כל ה3 ימים להקיא ושוב קראתי לרופאה ושוב זה חזר על עצמו "רק מי שפיר" בלי לבדוק את הילד אפילו סתם כדי להרגיע אותי בלי כלום פשוט נפנפה אותי.

הגיע היום השלישי והיא שחררה אותנו הביתה למרות שאמרתי שהילד לא בסדר ובאי שקט וממשיך להקיא.

הגענו הביתה היינו שעה בבית ואז משהו בי אמר שאני חייבת לחזור לבית החולים ומשם התחיל הכל.

אתחיל בזה שלא אשכח את מילותיו של הרופא הבכיר "אנחנו מנסים להציל את הבן שלך תודה שעזרת לנו להבין מה יש לו"

מהר מהר הכל היה כל כך מהר ולא ברור... חדר טראומה אני והילד צילומים בלי סוף וכל בדיקה אפשרית ואני כולי בהיסטריה לא מבינה מה קורה 3 ימים אחרי לידה נוראית הרי אמרו לי שהכל בסדר ופתאום משהו לא בסדר איתו.

לקחו אותו מהר לכירורגית ילדים כי גילו בצילומים שבעצם יש לו חסימה מה אומר שהוא נולד עם עוד קיבה בתוך הקיבה משהו הזוי שגרם לחסימה ואת כל הקקי הפיפי והאוכל הוא הוציא דרך הפה.

הכניסו לו זונדה דרך האף בכדי שכל הקיא יצא לשקית ולוק שזה מחט ארוכה דרך הווריד הראשי כי כבר היה אסור לו לאכול כלכלהאלה רק נוזלים וחלבון כל זה על תינוק בן שלושה ימים חיברו אותו מהר לכל מכשיר אפשרי.

יום למחרת אני שמה לב שהילד אפטי לא זז קפוא במקום אני מסתכלת ורואה שכל הנוזלים בחוץ משמע לא הכניסו את הצינור לווריד כמו שצריך והילד התייבש ומרגע זה כבר לא זוכרת מה היה.

אני זוכרת את עצמי על ריצפה בוכה את נשמתי ונכנסת לדיכאון קשה ביותר ואמא שלי בעלי ואחותה החלו לטפל בו בגלל שהילד היה אפטי.

לא היה ניתן למצוא ווריד ואפילו דרך הקרקפת לא מצאו לאחר 3 שעות שכולו בדקירות ללא הצלחה הגיע הצדיק היחיד בסורוקה שהצליח למצוא ווריד. אחר כך בגלל מצבו המאוד מדורדר החלו להכניס אותו למחלקת טיפול נמרץ פגיה דחוף חיכינו 3 ימים שיתאזן וישר הכניסו אותו לחדר ניתוח - שם עבור ניתוח של כ-5 שעות. נצח זו המילה המתאימה לשעות הללו, שלא ידעתי מה קורה עם בני שנמצא בניתוח תחת הרדמה מלאה.

הוא בסך הכל בן שלושה ימים בניתוח פתחו לו את הבטן הקטנה הוציאו את הגוף זר הענקי מהקיבה ועל הדרך גילו שנולד גם עם פין סגור המסכן הקטן לא יכל לעשות גם פיפי.

היה חודשיים בטיפול נמרץ עם טובוס דרך הפה (מכונת הנשמה) וברוך השם עכשיו אנחנו בביקורות ולאט לאט מתאוששים יש לו תופעות לוואי בנשימה של המכונת הנשמה לצערי אבל מקווה שיסתדר.

אני כרגע עדיין עם בעיות קשות בתפקודי כבד וציסטה בלבלב.

במוסר השכל שהיה לי חשוב להעביר פה זה שתמיד תקשיבו ללב שלכם ותלחמו למען ילדיכם גם עם הרופא אומר שהכל בסדר תידרשו שיבדוק.
הרופא הוא לא אלוהים. רופאים טועים. רשלנות רפואית יכולה לקרות לכל אחד ויש הרבה מקרים שאפשר למנוע עם לא מוותרים ולא שותקים.

תודה שקראתם את הסיפור שלי. מאחלת לכולם רק בריאות ורפואה שלמה.