פורום רשלנות רפואית

סיפור הלידה של מילה 20.4.19
שבוע 40, בדיוק בתאריך המשוער.

בקיצור?
מעבר מליס לשיבא עם צירים ופתיחה
סיפתח לידת מים במרכז לידה טבעית שיבא

אחרי ליל הסדר. חמי וגיסתי ישנו אצלנו.

התעוררתי בשש וחצי, דיי הפך לשיגרה בימים האחרונים. קצת כאב שלאט לאט מתגבר. כאבי ווסת מעוממים... זה לא בא בגלים אלא כאב שמתגבר. בביקורת מעקב הריון הסבירו לי שאלו התחלה של צירים. חוויתי כבר כמה פעמים של שעה, שעתיים כאלה ואז זה נעלם אז בנתיים לא הערתי אף אחד.

לקראת שמונה בבוקר אני מדווחת לקרן הדולה שלי, היא מאשרת שנשמע צירים ולהתחיל לתזמן. נמצאי הבית מתעוררים, נותנים בי מבט, אני מהנהנת שהתחלנו ויאללה.

נכנסתי לשטוף את עצמי, בעלי מכין את החדר כפי שחלמתי, מכין לי אוכל, מניח עלי את הטנס וגיסתי דולה מלידה לא זזה ממני בעיסויים, שמנים ונשימות משותפות.

מתחילה לשתות פלור ופארטוקל, מכניסה קפסולות של נר הלילה. (בשבועות שלפני חששתי לזרז אז לקחתי רק בשבוע האחרון מינונים נמוכים מאוד).

קראנו את תסריט הלידה שלי ונזכרנו בכוס יין... אני לא שתיינית דגולה. שתי לגימות ונרדמתי סוף סוף... ישנתי בערך שעה, שעה וחצי כשהתעוררתי הגיע הסימן שחיכיתי לו. רציתי לצאת לבית חולים שיש איזה סימן נוסף ולא רק צירים. התחיל דימום קל קל והצירים היו תכופים ועוצמתיים יותר.

ב-15:00 יצאנו לליס.
נכנסים 'מתקתקים' כניסה.
פתיחה שלוש וחצי, צוואר מחוק, צירים סדירים, מוניטור תקין... את מוכנה לחדר לידה.

רק ש... "יש עומס וחדר לידה טבעי לא פעיל היום. את יכולה ללדת טבעי בחדר רגיל."
התגובה האטומטית שלי הייתה "זה לא אותו דבר... את יודעת את זה... מבט לקרן (דולה) ורז ( בעלי) הולכים לתל השומר?"

רז מיד אומר לקרן להתקשר לתל השומר לוודא שפנוי ויוצא לשחרר אותנו.

בזמן הזה אני נכנסת לשירותים מבינה שהדימום התחזק גם הצירים. שואלת את קרן אם זה הגיוני לעשות את זה... אני לא בטוחה שאני יכולה... רז נכנס (אמרתי לקרן בהכנה... איפה שיהיה קשה רז יבוא ויקח אותנו את הצעד הבא) הבעתי חשש... התגובה שלו הייתה.. "רצית משהו, יש חלום, הולכים לעשות אותו."
השתחררנו עם הבטחה לרופאה שאנחנו ישר לתל השומר. משטח החתלה, נשימות ויאללה תל השומר.

17:00 נכנסים לקבלה ואני מבלה ציר בכריעה.
מתחילים תהליך קבלה.

קודם כל שקט ושלווה לעומת ליס ולאורך הדרך גם כשהיה קשה הרגשתי שהם איתנו, בעדינות והקשבה עמדנו בנהלים על אף שהיה מאתגר.
כנראה מהמעברים הגברת הקטנה הלכה לישון והמוניטור יצא רגוע. תהליך הקבלה לקח שעה וחצי, כל פעם הוסיפו 10 דק' כדי לראות מוניטור פעיל.

18:30 נכנסים לחדר לידה טבעית ישר למקלחת חמה עם הכדור. האטה בקצב, הלידה לא מתקדמת.

דורית המיילדת המקסימה מציעה לעשות משהו עדין עם צעיף. בציר היא עוטפת את הבטן ומזיזה את הצעיף קלות כדי לסמן לה לרדת.
כל הצעה שבאה ממנה הגיעה עם המון עדינות וחזרה שרק אם אני רוצה, אני לא חייבת כלום, אפשר גם לחכות... הסכמתי לנסות.

21:50 פתיחה 6-7. לא התקדמות משמעותית. היא שואלת אם אני רוצה סטרפינג. שוב מזכירה שלא חייבת... הסכמתי. הרגשתי שאני מתחילה להתעייף, לא רציתי שיהיה מאוחר מדי.

ברגע שעשתה לי את הסטרפינג זה הטיס אותי ללידה. נכנסתי למקלחת והרגשתי את הירידה, את החום. פשוט חזרתי ואמרתי שצריך לצאת דורית ניסתה לשאול מה אני מרגישה, אמרה שאני נשמעת בלידה, עשינו בדיקת פתיחה זריז כדי שיהיה אפשר להכנס לאמבט ויאללה נכנסים. (נכנסים רק בפתיחה 8)

בהתחלה נסיתי להיות על הברכיים, שבעלי יהיה מקדימה... מהר מאוד הוא בא אחרי נתן לי משענת והתחילו צירי לחץ.

הרגשתי את זה בכל הגוף. כל ציר הגוף שלי נמתח. הרגשתי איפה היא בדיוק. שתי צירים ראשונים הרגשתי שאם אני לוחצת היא יוצאת אבל נתקפתי פחד. הרגשתי שאין מקום מספיק, שאם אדחוף אקרע .. המחשבות רצו לי בראש ולא יכולתי לדבר אותן רציתי לבקש לשנות תנוחה או למצוא דרך לשמן אבל זה היה בלתי אפשרי.
בינתיים הייתה החלפת משמרות. דורית המקסימה לא יכלה לעזוב באמצע ונשארה בחדר.

נוספה אלינו פנינה. הייתי בחדר עם שתי מיילדות ודולה.

פנינה נגשה אלי ושאלה אם אני מפחדת, שלידה זה מפחיד. הזכירה לי לנשום.

שתי לחיצות בזעקת עולם ותחנונים לעזרה. הראש בחוץ. הגוף בחוץ.

לבד. רק אני. כולם מסביב מעודדים במילים אבל אף אחד לא נוגע בי.

23:32 מילה הגיחה לעולם לתוך האמבט עם אבא ואמא.