פורום רשלנות רפואית

ילדתי ביום שישי בשבוע שעבר ועברתי חוויה מטלטלת שחשוב לי להציף ולהעלות למודעות, אולי זה יעזור למישהי אחרת.

ההריון שלי היה תקין ברובו, הסקירות היו מצויינות, השקיפות העורפית והכל... אני בת 28 ובריאה וזה ההריון הראשון שלי.

בעלי נולד גדול כמו גם כל אחיו (4300-4550) ואני גם נולדתי לא קטנה (3600) כך שתיארנו לעצמנו שהעוברית ברחמי תגדל לה לאחוזונים די גדולים.

בהעמסת הסוכר הראשונה של ה50 ( שבוע 27 כמומלץ) יצא לי לא תקין (154) וביום למחרת כבר הגעתי להעמסת סוכר של 100. שלושת הבדיקות היו תקינות לחלוטין. שאלתי את הרופא שלי אם עלי לשנות תזונה או משהו והוא אמר שלא. הכל תקין ואין סיבה לשנות משהו.

בשבוע שלאחר מכן (שבוע 28) הבטן שלי גדלה למימדים של חודש תשיעי והרגשתי שזה לא הגיוני. נהיה לי כבד מידי. לא הצלחתי לישון בלילה בכלל. אנשים כל הזמן שאלו אותי האם נשארו לי שבוע או שבועיים ואני התביישתי להגיד שנשארו לי 12 שבועות (!).

הגעתי לרופא שלי והעליתי את הפחד, שהעוברית גדלה מאוד, שמשהו לא מסתדר לי. שהבטן שלי כבדה מידי, שהאגן שלי לא מסוגל לסחוב את כל המשקל הזה.

הרופא המשיך לטעון שהכל תקין והכל בסדר וסרב לערוך ךי הערכת משקל נוספת. אמר שרק בשבוע 33 תהיה הערכה נוספת, עד אז- אין צורך.

הבטן שלי בשבועות האלו התנפחה לה כמו בלון. מכיוון שאני בחורה נמוכה ולא רחבה כלל הגוף שלי לא היה מסוגל לשאת את זה. נאלצתי להפסיק לעבוד כי לא הצלחתי ללכת כמו שצריך.

בשבוע 33 הגעתי להערכת משקל המיוחלת. העוברית הוערכה 3.5 קג ומי השפיר הוערכו מרובים.

דר גוגל רמז לי שאלו תסמיני סכרת. הגעתי שוב לרופא עם המדדים. הוא המשיך להתעקש שאין לי סכרת ושהכל בסדר. הציע לעשות בדיקת מי שפיר מה שממש לא היה רלוונטי לי בשלב זה של ההריון. אני ניסיתי לשכנע שצריך לבדוק שוב סכרת והוא סרב.

כך עברו השבועות ובשבוע 37 הרגשתי שאני חייבת ללדת. המשקל היה ענק. הבטן שלי נראתה כמו בטן שלישייה. המשקל שלי עלה בצורה מפחידה ולא הצלחתי יותר לעשות כלום מרוב כאבים.

הגעתי והרופא עשה לי הערכת משקל שוב. 3900. ריבוי מים. הציע שבשבוע הבא אקבל הפנייה לזירוז ואעלה ללדת.

בשבוע 38, יום ה הגעתי למיון יולדות עם צירים לא סדירים שבכלל לא הרגשתי (צירים טובים) ובטן עצומה. המשקל של העוברית הוערך בכ4100 קג כשהכניסו אותנו לאולטרסאונד אחרי 3 שעות המתנה. לא הסכימו לזרז לי את הלידה. נאמר לי שעובר גדול זו לא סיבה מספיק טובה לזירוז ואני דאגתי. הרי אם אחכה לשבוע 40 התינוקת שלי יכולה להגיע ל5 קג בכיף! ואז הרי ינתחו אותי, ניתוח היה ממש לא אופציה מבחינתי. במיון הזמינו אותי להגיע ביום א לבדיקת העמסת סוכר. אני כבר נבהלתי. הרי אם יש לי סכרת הריונית, בעובר שמוערך מעל 4250 קג חייבים לנתח. אני חייבת ללדת.

ביקשתי לערוך את בדיקת הסוכר בסוף השבוע והם לא נתנו לי אופציה כזו. התקשרתי לרופא שלי, זה המשיך לטעון שבביהח סתם מבלבלים את המוח ושאין סיכוי שיש לי סכרת. כך או כך, הבנתי שעלי להמשיך לעוד בית חולים על מנת לקבל חווד נוספת.

הגעתי למיון יולדות בבית חולים אחר. הצירים שלי כבר די התייצבו והפכו כמעט סדירים. כואבת וסובלת הוכנסתי לאולטרסאונד. כאן הערכת המשקל הייתה כבר 4200-4300 ומי השפיר הוערכו כמרובים מאוד.

מייד הומלץ לי להיות בצום ולהתחיל בבדיקות סוכר עוד באותו לילה.

על הבוקר הסתבר שיש לי סכרת מובהקת. כל הבדיקות יצאו חריגות וכיוון שהערכת המשקל היא גבוהה מאוד והיו לי צירים נאלצתי להיכנס לניתוח. הסבירו לי שעובר לאם עם סכרת יכול להפגע מקשיים נשימתיים וכן הכתפיים שלו עלולות להיות רחבות מידי לאגן היולדת (ולי אין אגן רחב) והוכנסתי לניתוח.

כאן הסיוט רק התחיל אבל זה כבר סיפור ארוך אחר.

המסר שלי הוא ללכת לקבל חווד שנייה במקרה ואתן מרגישות שמשהו לא תקין. רק אתן מכירות את הגוף שלכן... מרגישה מאוכזבת מהמערכת. לא יודעת איך להתגבר על התחושה הזו...