פורום רשלנות רפואית

אני נעמה, בת 29, היה לי הריון תקין.
ביום שלישי 26.6.18 ילדתי את הבן שלי עומר, לידה ראשונה, בבית שלנו, בכרם התימנים תל אביב.

במהלך ההריון הבנתי שפחות מתאים לי ללדת בבית חולים. קראתי את הספר לידה פעילה ועשיתי הכנה ללידה בשיטת פשוט ללדת (היפנובירת'ינג) אצל פאולה אנג'י. הבן זוג שלי עידו ואני הגענו ללידה מוכנים ויודעים בדיוק מה הולך לקרות ומתי. חגגנו את היום, והייתה לי לידה מדהימה, מרגשת, רגועה, שמחה, מעצימה, כמו שדמיינו ואפילו יותר.

התחילו לי צירים ב 25.6 ב3:30- התאריך המשוער שלי, ואז התחיל יום קסום.. אמרתי לעידו שהוא לא הולך לעבודה היום והתרגשנו בטירוף. עשינו הליכה על החוף, והשתדלתי לנוח כמה שאני יכולה. ב16:00 הגיעה המדריכה המדהימה שלי ליוגה טלי (ממרכז שיבננדה) שפשוט ביטלה את כל התוכניות שלה ובאה לחוות איתי את החוויה המטורפת הזו. הצירים לא היו ממש סדירים אבל גם הרופא שלי כבר הגיע, ד"ר אבנר שיפטן.
עלינו לגג הבניין בשקיעה ותרגלנו יוגה והרפיות והכל נעים לי בטירוף, מידי פעם ציר, כמה סיבובי אגן ונשימות וזה עובר.
אחר כך הייתי עייפה ואמרתי שאני הולכת לישון, אז אבנר וטלי הבינו שאני לא יולדת היום ונסעו לבתים שלהם.
במהלך הלילה הצירים כבר התחזקו, כל כמה דקות אני קמה, עמידת שש, סיבובי אגן נשימות וחוזרת לישון.
26.6 בבוקר אני כבר לא יכולה לשכב, עשיתי סיבובים בבית, אחר כך התקלחתי עם הכדור פיזיו, זה היה מעולה ממש, ונכנסתי לבריכה עד שהרופא התקשר וביקש שאצא כדי לא לעכב את הלידה.
הוא הגיע אלינו בשעה 10:00, בדק דופק, פתיחה- 7-8, אפשר לחזור לבריכה.
עידו שם לי הרפיות ברקע, הקריא לי משפטים מחזקים ושם לי מוזיקה שאני אוהבת, זה היה טוב ממש.
ואז טלי באה, אני כבר ממש מכונסת בעצמי, נושמת, נרגעת.
עבדנו כמו צוות, בלי לדבר, הם דאגו שיהיה לי נעים ונוח.
התחילו צירי לחץ, חזקים ממש, ואני כבר לא יודעת מה עדיף לי, יוצאת מהבריכה, מסתובבת, חוזרת לבריכה, עמידת שש על המיטה, עד שהבייבי שלי מחליט לבוא אלינו, וילדתי על המיטה בשעה 15:00.
שעה אחר כך הלכתי להתקלח במקלחת שלי ולאכול ולישון עם התינוק בבית שלנו, אין יותר כיף מזה.

אני ממש אסירת תודה לעולם על החוויה המדהימה הזו של הריון ולידה, אנחנו מדהימות והגוף המופלא שלנו יודע מה הוא עושה. האינסטינקטים הטבעיים שלנו חזקים מהכל.

האנשים מסביבי היו מדהימים, הבן זוג המדהים שלי שאיפשר לי ללדת כמו שרציתי ותמך בי לאורך כל הדרך, טלי שהייתה שם לכוון אותי, וד"ר אבנר שיפטן שאין לי מילים בכלל לתאר את הבן אדם, איש גדול, רופא אמיתי, לא חושבת שיש עוד רופאים כמוהו. נהיינו משפחה אחרי החוויה הזו.