יום חמישי אני הולכת לעשות אולטרסאונד בקופת חולים הרופאה צועקת עליי מהר לבית חולים התינוק
ע נ ק חייב דחוף לייילד אותך! איזה בית חולים מי בית חולים רגעע לא מוכנה בכלל נסעתי הבית התקלחתי לקחתי את התיק והלכתי הגעתי לוולספון אמרו לי כן התינוק ממש גדול אבל אין פתיחה בכלל בואו נחכה עד צאת שבת תחזרי . מוצאי שבת חזרתי לבית חולים רופא יוצא רופא נכנס ובודקים גודל ואומרים שהתינוק פשוט ענק חייב להתחיל זירוז ..
הכניסו לי בלון שחשבתי שזה לא כלכך נורא בהתחלה עד שהגיעו הצירים וראיתי את אלוהים ב2 העניים שלי !
את לא יכולה לשבת לא יכולה לשכב וצריכה להיות מחוברת למוניטור כי התינוק ענקקקקקקקק. 22 שעות אני מסתובבת עם הבלון סובלת כאבי תופת צירים כאבי רגליים נוראים אחרי 22 שעות הבלון יצא . האחות מגיע אומרת לי תאכלי בנתיים תתקלחי את עם פתיחה 2 כבר מורידים אותך לחדר
לידה להמשך זירוז . התקלחתי אכלתי מחכה מחכה עברה שעה ועוד שעה הייתי מותשת נרדמתי במיטה עברו 3 שעות הגיע הרופא ואני מתוך שינה שומעת אותו צועק מה היא 3 שעות אחרי בלון תטיסו אותה לחדר לידה . הכניסו אותי לחדר לידה וצוואר הרחם חזר אחורה ונסגר . שוב זירוז שמו לי
פיטוצין במינון הכי גבוה שייש בלי
אפידורל חשבתי שזהו החיים שלי נגמרים !!!!!!!!!!!!
סוף סוף המרדים הגיע עשו לי אפידורל והצירים רק עולים ועולים ואין פתיחה כלוםםםםם הכל סגור . הגיע שני בבוקר בודקים בודקים וכלום אין כלום. שלישי בערב באו ובקעו לי תמים אמרו אולי זה יזרז .. פתיחה 1 ושם זה נתקע והתחלתי מסע של יסוריים כל 10 דקות באים לבדוק אותך ואני רק רוצה שמישו ירדים אותי לגמרי הייתי כלכך מותשת וכאובה. המיללדת נכנסת אומרת לי לא הגיוני שייש לך צירים כלכך גבוהים של לידה ממש ואין פתיחה . הכנייסו לי
מוניטור לתוך הרחם . ואני כבר במצב של עילפון.. הגיע שלישי בבוקר נכנסו רופא רופאה ו30000 מתמחים התחלתי לצרוח שכולם יצאו אני לא שפן ניסיונות ונמאס לי . הרופאה בודקת אותי ואומרת לי מצטערת נכשלנו ! חייב
ניתוח מכניסים אותך עכשיו אחרי 3 ימים של סבללללללל הכניסו אותי לניתוח בסופו של דבר גילו שחבל התבור היה מסובב לו סביב הצוואר. ובסוף הוא לא היה ענק ולא נעלי בית נולד 3.350 אולי היו יכולים למנוע את כל הסבל הזה!
ביום שישי בא הרופא ואמר לי את יכולה ללכת הבית הכל בסדר הצלקת נראת בסדר . נשתחררתי !
שבת אצל אמא אני רק ישנה וחיה על טיפות אופטלגין מרגישה שהגוף שלי לא מחזיק את עצמו ישנתי בלי סוף . מוצאי שבת אני יושבת בספה מרגישה משו נוזל לי מהחתך.. נפתח לי הניתוח הכל מוגלה חייב בית חולים הגעתי למיון יולדות בברזילאי אמרתי בטח ינקו את המקום אנטיביוטיקה והבית בערב יש לי ברית יצחק של התינוק שלי !
הרופאה אומרת לי איך שיחררו אותך במצב כזה את עם מוגלובין 6.2 וכל המקום מזוהם . התחלתי לבכות את החיים שלי מה עכשיו אישפוז איך. למה .כמה . בקיצור אישפזו אותי באותו יום מנות דם מנות ברזל הגוף שלי בקריסה. ביום של הברית שיחררו אותי לכמה שעות אחרי התחננויות וחזרתי למחלקה טיפלו בי חבל על הזמן גם נפשית הייתי מרוסקת שעזבתי את התינוק שלי כלכך קטן וגם על הבית חולים הסירחון הזה וולפסון שכף רגלי לא תדרוך שם לעולם! אחרי אישפוז של שבוע התחזקתי ושיחררו אותי הבית זה היה הדבר הכי קשה חעזוב תינוק כלכך קטן ..
בקיצור מאחלת לי ולכל מי שהיה לה לידה 1 קשה חוויה מתקתנת ורק אושר הנסיכים שלנו.
