הלידה הראשונה שלי היתה לפניי שנה ו-4 חודשים. הגעתי בשבוע 37+6 למיון בגלל צירים ולחץ דם גבוה, מסתבר גם עם פתיחה של 2 וחצי. עשו
מוניטור ואחריי בדיקת שתן ולחצי דם גבוהים מאוד איבחנו אצלי
רעלת הריון ומהר מאוד נכנסתי לחדר
לידה (שהיו מפוצצים - זה היה יום אחריי יום כיפור).
ישר חיברו אותי לעירוי מגנזיום והחלו הכנות לזריקת
אפידורל שביקשתי (וגם המליצו לי על מנת להוריד את הלחצי דם) אז האפידורל לא השפיע ונגמר, ביקשתי עוד. שוב לא השפיע ונגמר. עד שהמרדים הזריק לי חומר ישירות לצינור שבכתף והחלה ההשפעה.
7 שעות מרגע כניסה למיון ועד שהנסיכה שלי יצאה לעולם! הועברתי למחלקה שבה שהיתי כשבוע וחצי כי הלחצי דם סירבו לעזוב.
מטופלת בכדורים להורדת
לחץ דם ובעירוי מגנזיום. (זאת הסיבה שלא אישרו לי לעבור למלונית) מתה להשתחרר הביתה עם הקטנה כי אנחנו שומרי שבת וילדתי ביום חמישי וביום ראשון נכנסנו לחג הסוכות. אז בחדר הנמלים חגגו.
לא משנה כמה ניקו השיירה תמיד חזרה וכמובן לא אשכח את הצינור של המקלחת שהיה מפוצץ וככה גם השירותים התקלחו איתי ביחד.
בקיצור את הלידה השניה אמרתי שלא אעבור שוב באסף הרופא. אז אחריי שנקלטתי שוב להריון אחריי 8 חודשים מהלידה חיפשתי אלטרנטיבות שונות כמו הדסה עין כרם או בית חולים
קפלן אבל לא יכולתי לשחרר מהמלונית של
אסף הרופא שכל כך רציתי לחוות!
בשעה טובה לפני יומיים התחילו לי צירים בשבוע 37+3 שהגיעו כל רבע שעה והחלטתי לעלות למיון אסף הרופא. הגעתי בשעה 22:05 כשהמיון שוב מפוצץ! (שתי
נשים ילדו במיון בצהריים כי לא היו חדרים פנויים) מהר הכניסו אותי לחדר בדיקה וראו שאני בפתיחה של 4 וצירים תכופים ואמרו שבדיוק מנקים שני חדרי לידה אך בנתיים אצטרך להמתין במיון.
אחריי 20 דק מוניטור התפנה החדר ואני בדרך לחדר לידה בליווי של מיילדת אחראית משמרת. אני נעצרת לה באמצע הדרך בגלל ציר ואומרת לה שבלידה הראשונה ילדתי תוך 7 שעות ואני מפחדת לא להספיק לאפידורל והיא קצת גיחכה ואמרה לי שבקצב הזה אלד במסדרון לפני שאגיע לחדר. מגיעה לחדר.
יש שם מיילדת שלוקחת לי דם כהכנה לאפידורל ואומרת לי כנסי למקלחת ולהתפנות ואקרא למרדים. בזחילות אני מגיעה למקלחת ושמה מים חמים על הגב ובאיזשהו שלב כבר צועקת על אמא שלי שהתינוקת יוצאת לי!
את המיילדת זה לא כזה מעניין היא ממשיכה לשאול אותי שאלות לגביי מהלך ההריון ואפילו קצת מתעצבנת שאני לא עונה לה ולא מפסיקה להגיד לי כל הכבוד, שהכל בסדר ושאגיע למיטה. אני כבר יורדת בכריעה במקלחת ובוכה שאני מרגישה את הראש!
אמא שלי איך שנגמר הציר גוררת אותי למיטה ואני מכריחה אותה להסתכל אם רואים את הראש כי אני מרגישה! צועקת לאחות שתעזור לי והיא עונה לי שהיא הולכת להביא נוזלים לעירוי ולקרוא למרדים.
למזלי נכנסו סבב האחיות עם המילדת אחראית משמרת שקיבלה אותי ואני בוכה לה ומתחננת לעזרה כי אני מרגישה את הראש!! היא שואלת למה לא בודקים פתיחה ותוך כדיי לובשת כפפות ובודקת בעצמה. אני בפתיחה מלאה! המיילדות מתחלפות בינהן (למזלה ולמזלי!!) ואני צועקת לאפידורל והמיילדת צוחקת עליי שהראש כבר פה ואין אפידורל.. רק כמה לחיצות.. ובאמת.. 5 לחיצות והתינוקת שלי בחוץ!
23:07 אני אחרי בשעה טובה! עוברת לחדר התאוששות ומבקשת ביות מלא. מגיעה למחלקה לחדר מהמם שמחולק ל2 יולדות. מרווח עם כורסאת הנקה משטח החתלה ומקלחת ושירותים מהממים. לגמריי לא דומה לפעם הראשונה. אחריי 12 שעות עוברת למלונית ומודה לה' על כל הטוב הזה!
ארוחות בוקר וערב טעימות ומפנקות, צוות תינוקיה מהמם ומצומצם מאוד, קבלה זמינה לכל בקשה בכל שעה, חדר גדול מרווח ומהמם! ופשוט אומרת לעצמי תודה על חוויה מתקנת ותודה שהתעקשתי לחזור לבית חולים אסף הרופא למרות הכל.
