פורום רשלנות רפואית

אני לא אחת של פוסטים .. והאמת שעד עכשיו זה משהו שפחות עניין. אותי לפחות. אבל שזה מגיע לילדים שלנו וגובל בזלזול ובחוסר מקצועיות שכזו הייתי חייבת.


יום ראשון אספתי את יגליי מהגן אחרי שהגננת דיווחה לי על חום של 39. החום הלך ועלה ואיתו הילד צרח מכאבים. 3 לילות בלי שינה. בכי בלתי נסבל, בכי של סבל, לא אופייני ליגל שלי.

כבר יום למחרת בבוקר ביקרתי אצל הרופא, נתן לי הפנייה לצילום חזה ואמר שאם החום ממשיך ללכת למיון. אציין שאני לא אמא שרצה ישר לרופאים או בתי חולים.

אבל כמובן שהחום לא ירד והילד המשיך לצרוח מכאבים. אני ובעלי שלא מבינים מה יש לילד איבדנו את זה לגמרי! תינוק בן 7 חודשים חסר ישע שאדום ונפוך מבכי לא אוכל ולא שותה משתולל מכאבים ומתעורר מהבכי של עצמו, לא מכירים את זה.

התקשרנו למוקד אחיות לייעוץ וכמובן שהפנו אותי למיון דחוף והספיק לה לשמוע אותו דרך הטלפון ואת הנשימות שלו כדי לתת לי מיד הפנייה. למיון לקח שעה לקבל אותי - מיון ריק אין ילדים.

כשנכנסתי אציין שקיבלה אותי אחות אימאית ומקסימה! ישר ראתה שיגל צורח רטוב מבכי ומלא נזלת ולא מוכן שייגעו בו. הרימה אותו וניסתה להרגיע אותו ללא הצלחה. שמה לו משחה מאלחשת ביידים לצורך בדיקות דם שלא יכאב לו ואמרו לי לחזור אחרי שעה שתיהיה השפעה.

חזרתי חיכיתי לרופאים לבדיקות דם. אחרי שלקחו לו בדיקות דם אמרו לנו שזה לוקח שעה וחצי תשובות ובינתים ללכת לאף אוזן גרון. כשהגיע תורנו בא.א.ג נכנסנו. רופא בדק אותו והחזירו אותנו למרל"ד ילדים עם תשובה שהכל נקי ואין כלום.

חזרנו למרל"ד ובגלל העבודה שיש חום גבוה היילד צורח מכאבים ושוללים דלקת אוזנים הפנו אותנו לצילום חזה לבדוק אולי זה מהראות.

גם שם החזירו אותנו עם תשובה שאין כלום והכל נקי. כל זה שהילד עדיין לא מפסיק לצרוח. לא אוכל לא שותה. ועם חום 40.8.

אחרי שהרופא במרל"ד קיבל את התשובות אמר שיקרא לי ונחכה בחוץ. נתן לי שוב לחכות שעה וחצי ואז כשנכנסתי וביקשתי שייתיחסו אלי כבר! הרופא בכלל הלך, והאחות אמרה לי "יש לילד וירוס. אין טיפול זה עובר. אתם משתחררים".

התעקשתי ואמרתי שאין מצב שזה וירוס עם תגובה כזו של הילד. אמר לי המתמחה "אתן האמהות תתנו לנו להחליט ואל תחליטו מה יש ליילד".

קיבלתי מכתב שחרור עם סיכום של וירוס ומוריד חום לפי הצורך והתקדמתי ליציאה מבית החולים. ועדיין היילד לא מפסיק לצרוח נוגעת בו והוא רותח. לא אוכל ולא שותה עייף ורעב.
החבאתי את טופסי השחרור והלכתי לרופא א.א.ג שוב. הפעם למישהו אחר!

וכן על דעת עצמי! נכנסתי ואמרתי ששלחו אותי שוב לבדיקה חוזרת מהמרל"ד. בדק אותו הרופא שהיה סבלני מקצועי ונחמד מאוד. הוא לא הצליח לראות כלום, אז הוא ישב וניקה את האוזן. שאב ואמר לי שיש לילד דלקת חריפה באוזן ימין וחייב אנטביוטיקה. חזרתי למרל"ד עם תחושה מגעילה של זלזול וחוסר מקצועיות כלפי הילד שלי. תחושה שאם ההייתי מתקדמת עוד צעד הייתי נוסעת הביתה והדלקת הייתה מחמירה בידיעה שכבר בדקו ואין כלום!

הילד שלי ורוב הילדים לא בוכים סתם! אני לא צריכה ללמוד 9 שנים רפואה בשביל סה"כ להרגיש שיש לילד שלי משהו. לסמוך על הרופאים ולבקש שאם כבר מבצעים בדיקה אז שיעשו את הנדרש מהם כמו שמצופה! ולא ישלחו אותנו לצילום חזה שאין צורך בכלל עם כל הסיכון שכרוך בזה!

אחרי שביקרתי אצל הרופא האחרון ששאב וניקה לילד את הנוזלים כדי להקל עליו והביא לי אנטביוטיקה הילד שלי התחיל לחייך. גם קצת לאכול והכי חשוב נרגע מהבכי. אינטואציה אמהית. אל תסמכו על אף רופא! בייחוד לא משם!