שיחה אישית עם עו"ד עופר סולר: 072-334-0001

פורום רשלנות רפואית


נושא
מחבר
תאריך ושעה

06/01/2019 15:54
סיפור הלידה שלי 28.12.18-יום חמישי

כל הלילה בין רביעי לחמישי הייתי ערה בכיתי וזה ולא ישנתי דקה !

ולא הלכתי לבהח וולפסון לבדוק כי ידעתי שיש לי ביקורת שיגרתית אצל הרופא הפרטי וחבל סתם ללכת למיון ולהיטרטר ולטרטר אנשים.

ולמצוא סידור לילדה בת שנה וחצי באמצע הלילה סתם כי זה סך הכל כאב שאפשר לסבול ולא ירידת מים או דימום ..(חשבתי שרוב הלידות מתחילות בירידת מים בגלל הלידה הראשונה שלי שהתחילה ככה.. בגלל זה המתנתי)
יום חמישי בבוקר אחרי שלא עצמתי העין וכל הבית על קוצים ולא יודעים לאן ללכת.בעלי לעבודה?,אני להורים/למיון?!

בסוף הלכתי להורים כי היה לי תור לציפורניים ב12 וגם הכאב היה ניסבל למרות שבעלי אמר לי בואי לוולפסון כל הלילה לא ישנת וזה ..אמרתי לו כואב לי אבל לא ניראלי זה לידה בכל זאת אני סוחבת צירים משבוע 25 אז כבר לא היה לי הבדל ברמות הכאב.

וגם בערב בלי קשר היה לי ביקורת אצל הרופא ..
אמרתי הוא יבדוק וזהו.

הלכתי אליו לרופא שלי ב7 בערב אמר לי מה את עושה פה למה חיכית את בפתיחה של 3 את יולדת בלילה ונתן לי הפנייה לבהח ..האמת חשבתי שהוא על סמים וחזרתי הביתה..

ואז ב12 בלילה אמרתי טוב נילך לבדוק מה הוא מקשקש המצחיק הזה.

וגם כי כאב קצת אבל באמת שלא ברמה שרצתי למיון אלא סתם בדיקה שיגרתית כי אצלו אין מוניטור.

ואז באתי הייתי בטוחה שרק בדיקה אפילו פיפי בכוס עשיתי חיכיתי בתור עם כולם כאילו כלום שואלים מה רמת הכאב 1 לא כואב 5 כואב סביל 10 כאב שאת... לא נושמת אמרתי 5 בערך והמשכתי בצחוקים שלי.

וגם לבעלי אמרתי תמשיך בעבודה הכל טוב אל תצא באמצע.

האחות מחברת אותי למוניטור ומיילדת באה לבדוק פתיחה בגלל ההפנייה שנתן לי הרופא לחדר לידה.

ואז היא אומרת לי טוב את חיה בסרט שאת לא ניכנסת לחדר לידה חח אמרתי להם מההה אין מצב אמרתי לבעלי לא לצאת מההעבודה ושהכל טוב..באו הלבישו אותי בחלוק וקיבלו אותי לחדר לידה ..עדיין אין לי שמץ מה אני עושה שם חח

קיצר צחקתי כזה ואמרתי להם אני לא אמורה להיות פה אז אחת כזה קיבלה עליי סוג של עצבים ואמרה לי את יודעת מה בואי תני לי לבדוק אותך שוב ואז בדקה אמרה לי יאו את בפתיחה 4 וחצי תלחצי אליי אמרתי לה לא לא בעלי עוד לא יצא מהעבודה בכלל וברחתי לו עם הטוסיק!

אז המיילדת אמרה לי חוקן את מתקלחת ואז נפקע מים ותוך שעה את יולדת גג מהפקיע תעדכני אותו שיגיע זריז.

עשיתי חוקן הכל התקלחתי...בעלי הגיע ואז היא פקעה את המים הייתי בפתיחה בערך 6 ואז התחילו לי צירים כואביםםםם אמרתי לה כואב לי מאוד וזה אמרה לי תקשיבי בגלל שאת לא רוצה אפידורל את יכולה להיכנס להיתקלח עכשיו יקל לך על הכאבים והלכה למלא לי מים חמים ..התחלתי לחשוב עם עצמי אולי אוותר אולי הפעם אפידורל יעזור פה ובין מחשבה למחשבה פתאום הרגשתי משהו ממש ממש כואב וענק עומד לצאת ולא זה לא מים.. התחלתי לצעוק לה הראש הראש יוצא...

ישר עזבה תברז ככה שהוא פתוח....היא גם הוציאה לי את המוניטור כדי להיכנס להיתקלח,היא רצה מהשירותים צרחה לעוד מיילדת לבוא להביא רגליות למיטה וזהו פשוט התחלתי ללחוץ ללא אפידורל ללא מוניטור עוברי ותוך 6 דק הנסיך שלי היה בחוץ.

נכנסתי לחדר לידה ב12 וחצי בלילה ללא אפידורל ללא חתכים/תפרים וב3 בלילה כבר הייתי אחרי
07/01/2019 18:11
שלום רב,

תודה על השיתוף בחווית הלידה, מאחל לכולן לידה קלה ופשוטה ללא סיבוכים ובעיות.

בברכה,
עורך דין עופר סולר

07/01/2019 17:55
כמו ילדה טובה אני מושכת 12 שעות של צירים למות בבית עד שהמפזר שיערות בגילוח הועיל בטובו לקחת אותי למיון יולדות.
אחרי שעות של סבל, בכי, תפילות וייאוש שאף אחות לא מתרגשת ממני כי אין פתיחה, בדיקת רופא יש פתיחה יאללה חדר לידה!
לידה ראשונה, נכדה ראשונה, מתקשרים לאמא שלי, אמא שלו וחברה שלי שכולם רצו לחוות את קריעת ים סוף בתחתונים שלי.
שלושתן מגיעות, ואיתן אחי הקטן, בעלה של חברה שלי ושלושת הבנות שלה... בסדר... אני כבר לא רואה מי איתי בחדר ומי לא. אני כבר עם אדושם נותנת כיפים וחוזרת, יש לי תוכנית לידה, כולם יודעים מה הם צריכים לעשות אוי ואבוי למי שעושה בעיות. כולם חיילים.
ערומה, בוכה, הלידה לא מתקדמתתתת!!! המפלצת בבטן שלי הקימה מאהל!! אני על כדור פיזיו ערומה עם עלק חלוק הזה של הבית חולים כולי מיםםם כי שלחו לי אותי להתקלח כי זה מקל עלללקק, מולי בשורת יורים עומדים/יושבים כל המוזמנים ולא מתקרבים אליי.
שמישהו יביא לי מים!
זה שבגללו אני במצב הזה תופס בקבוק מים, מתקרב אלי מניח אותו לפני וחוזר לקיר. אני בוכה-בוכה... מה היה לי רע בחיים על מה אני משלמתתתת, חסר לה שלא תצא ילדה טובה!!
טוב, מי מביא לי טישו כל הפרצוף שלי נזלתת!!??
אח שלי תופס טישו בא מהר, שם אותי לידי ובורח לקיר.
טוב מה זה תיפסוני?!!? צורחת עליהם שאף אחד לא עוזר לי שיעופו הבייתה אני לא רוצה אותם שם ובכלל שלא ידברו איתי יותר בחיים
כנראה המיילדת שמעה את הפסיכוזה קוראת למרדים,
ההוא בא, הכל סלואו מואושן, כאילו אני בהזיה לאט... לאט...
דוקטור אם אסבול מכאבי גב כל החיים שלי אני גומרת אותך!! ההוא צוחק (מזל), סתם סתם דוקטור הנה קח שוקולד מתחנפת אליו רק שייגמר הסבל הזהההה, זהו יש אפידורל..
האוירה בחדר לידה של שבירת דיסטנס בסוף טירונות, אני בסטלה של האפידורל בולסת לי בכיף.. עובר הזמן מתחיל לפוג האפידורל, שואלת את המיילדת אפשר עוד? אומרת לי לא צריך תיכף את יולדת.
ואני מקשיבה לההה!!!
עוד פעם כאבים למותתת יאללה את יולדתת! אני צורחת מקללת את המיילדת מה את עושה ליייי ההיא אומרת לי תלחצי! אני לוחצת סמחת אבוקקק, היא אומרת טוב, תחכי קצת אני הולכת לנשום אויר רגע כבר חוזרת, אמא שלי וחמותי בהלם לאן היא יוצאתתת אני עם הרגליים באויר המכסה מנוע פתוח וההיא יצאה.
עובר זמן... חצי שעה... ארבעים דקות..
נכנס רופא, רואה אותי עם רגליים למעלה מה זה צריך להיות?? איפה המיילדת?? מספרים לו מה אמרה, הלך הביא אותה מהאוזן.
טוב יאללה בואי תלדי כבר, תודה באמתתתתת
דוחפת את החיים שלי מרגישה כאילו דוחפים לי אגרוף לתחת, צורחתתתת מרעידה את הבית חולים.
בנתיים אחי, בעלה של חברה שלי והבנות שלהם בחוץ מעודדים אותי כמו במשחק כדורגל "פולי פולי תדחפייייי!!!!" חמי בא להביא לחמותי ג'קט כי היה לה קר, התקרב שמע אותי צורחת זרק על המעודדים בחוץ את הג'קט וברח הבייתה.
המיילדת אומרת לי אני חותכת אותך כדי לעזור לה לצאת! אני צורחת עליה את לא חותכת אותייייי אני אחנוק אותךךך אל תתנו לה לחתוך אותי מתחננת לאמא שלי שלא תתן לה לחתוךך אותי!! תוך כדי צעקות הופ ילדתי!
כולם שמחים, חזר השקט לבית חולים... כל היולדות בחדרים סביבי בטראומה, המיילדת בודקת את התינוקת הכל טוב מוסרת אותה אומרת לי אין חתך יש קרע קטן שני תפרים סיימת, ביי ובורחת מזירת הרצח.
יופי דיי נגמר הסיוט נכון? דיי כמה אפשר!
באה הרופאה לתפור אותי, יושבת שמה, מסתכלת על המנוע, מסתכלת עליי, הפרצוף שלה נהיה לבן. מה קרה? כלום כלום. טוב.
היא יושבת, תופרת, תופרת.... תופרת עוד קצת... טוב מה? ההיא אמרה 2 תפרים! המפוחדת אומרת שכנראה המיילדת ראתה לא טוב. סיימה הלכה. רוצות לדעת מה היא עשתה? הפיקאסו?
תפרה את השפתיים אחת לשניה.

מה דעתכם על המקרה הזה? מה אני עושה מכאן? האם זאת רשלנות רפואית פר אקסלנס או שאני לא מבינה את המציאות?
07/01/2019 18:10
שלום רב,

מקרים של קרעים בלידה או תפירה לא נכונה היו בעבר עילה לתביעות רשלנות רפואית כאשר התברר שחלילה נגרם נזק קבוע. אשמח לשוחח איתך טלפונית ולקבל ממך יותר מידע ולהסביר לך איך ניתן לברר אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.

החלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר
31/12/2018 18:31
ילדתי ביום שישי בשבוע שעבר ועברתי חוויה מטלטלת שחשוב לי להציף ולהעלות למודעות, אולי זה יעזור למישהי אחרת.

ההריון שלי היה תקין ברובו, הסקירות היו מצויינות, השקיפות העורפית והכל... אני בת 28 ובריאה וזה ההריון הראשון שלי.

בעלי נולד גדול כמו גם כל אחיו (4300-4550) ואני גם נולדתי לא קטנה (3600) כך שתיארנו לעצמנו שהעוברית ברחמי תגדל לה לאחוזונים די גדולים.

בהעמסת הסוכר הראשונה של ה50 ( שבוע 27 כמומלץ) יצא לי לא תקין (154) וביום למחרת כבר הגעתי להעמסת סוכר של 100. שלושת הבדיקות היו תקינות לחלוטין. שאלתי את הרופא שלי אם עלי לשנות תזונה או משהו והוא אמר שלא. הכל תקין ואין סיבה לשנות משהו.

בשבוע שלאחר מכן (שבוע 28) הבטן שלי גדלה למימדים של חודש תשיעי והרגשתי שזה לא הגיוני. נהיה לי כבד מידי. לא הצלחתי לישון בלילה בכלל. אנשים כל הזמן שאלו אותי האם נשארו לי שבוע או שבועיים ואני התביישתי להגיד שנשארו לי 12 שבועות (!).

הגעתי לרופא שלי והעליתי את הפחד, שהעוברית גדלה מאוד, שמשהו לא מסתדר לי. שהבטן שלי כבדה מידי, שהאגן שלי לא מסוגל לסחוב את כל המשקל הזה.

הרופא המשיך לטעון שהכל תקין והכל בסדר וסרב לערוך ךי הערכת משקל נוספת. אמר שרק בשבוע 33 תהיה הערכה נוספת, עד אז- אין צורך.

הבטן שלי בשבועות האלו התנפחה לה כמו בלון. מכיוון שאני בחורה נמוכה ולא רחבה כלל הגוף שלי לא היה מסוגל לשאת את זה. נאלצתי להפסיק לעבוד כי לא הצלחתי ללכת כמו שצריך.

בשבוע 33 הגעתי להערכת משקל המיוחלת. העוברית הוערכה 3.5 קג ומי השפיר הוערכו מרובים.

דר גוגל רמז לי שאלו תסמיני סכרת. הגעתי שוב לרופא עם המדדים. הוא המשיך להתעקש שאין לי סכרת ושהכל בסדר. הציע לעשות בדיקת מי שפיר מה שממש לא היה רלוונטי לי בשלב זה של ההריון. אני ניסיתי לשכנע שצריך לבדוק שוב סכרת והוא סרב.

כך עברו השבועות ובשבוע 37 הרגשתי שאני חייבת ללדת. המשקל היה ענק. הבטן שלי נראתה כמו בטן שלישייה. המשקל שלי עלה בצורה מפחידה ולא הצלחתי יותר לעשות כלום מרוב כאבים.

הגעתי והרופא עשה לי הערכת משקל שוב. 3900. ריבוי מים. הציע שבשבוע הבא אקבל הפנייה לזירוז ואעלה ללדת.

בשבוע 38, יום ה הגעתי למיון יולדות עם צירים לא סדירים שבכלל לא הרגשתי (צירים טובים) ובטן עצומה. המשקל של העוברית הוערך בכ4100 קג כשהכניסו אותנו לאולטרסאונד אחרי 3 שעות המתנה. לא הסכימו לזרז לי את הלידה. נאמר לי שעובר גדול זו לא סיבה מספיק טובה לזירוז ואני דאגתי. הרי אם אחכה לשבוע 40 התינוקת שלי יכולה להגיע ל5 קג בכיף! ואז הרי ינתחו אותי, ניתוח היה ממש לא אופציה מבחינתי. במיון הזמינו אותי להגיע ביום א לבדיקת העמסת סוכר. אני כבר נבהלתי. הרי אם יש לי סכרת הריונית, בעובר שמוערך מעל 4250 קג חייבים לנתח. אני חייבת ללדת.

ביקשתי לערוך את בדיקת הסוכר בסוף השבוע והם לא נתנו לי אופציה כזו. התקשרתי לרופא שלי, זה המשיך לטעון שבביהח סתם מבלבלים את המוח ושאין סיכוי שיש לי סכרת. כך או כך, הבנתי שעלי להמשיך לעוד בית חולים על מנת לקבל חווד נוספת.

הגעתי למיון יולדות בבית חולים אחר. הצירים שלי כבר די התייצבו והפכו כמעט סדירים. כואבת וסובלת הוכנסתי לאולטרסאונד. כאן הערכת המשקל הייתה כבר 4200-4300 ומי השפיר הוערכו כמרובים מאוד.

מייד הומלץ לי להיות בצום ולהתחיל בבדיקות סוכר עוד באותו לילה.

על הבוקר הסתבר שיש לי סכרת מובהקת. כל הבדיקות יצאו חריגות וכיוון שהערכת המשקל היא גבוהה מאוד והיו לי צירים נאלצתי להיכנס לניתוח. הסבירו לי שעובר לאם עם סכרת יכול להפגע מקשיים נשימתיים וכן הכתפיים שלו עלולות להיות רחבות מידי לאגן היולדת (ולי אין אגן רחב) והוכנסתי לניתוח.

כאן הסיוט רק התחיל אבל זה כבר סיפור ארוך אחר.

המסר שלי הוא ללכת לקבל חווד שנייה במקרה ואתן מרגישות שמשהו לא תקין. רק אתן מכירות את הגוף שלכן... מרגישה מאוכזבת מהמערכת. לא יודעת איך להתגבר על התחושה הזו...
03/01/2019 13:13
שלום,

תודה על השיתוף בחוויה.
לא נותר לי אלא להסכים לחלוטין - אכן נשים (ומטופלים בכלל) חייבים לשתף את הרופא בתחושות שלהם ולא להתבייש לעמוד על בקשתם למידע נוסף / חוות דעת שניה / בדיקה נוספת. בסופו של דבר אכן המטופל/ת מכירים הכי טוב את גופם ותגובותיהם.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
06/01/2019 12:24
במקרה שלי, הערכת המשקל היתה 5 ק״ג, והערכה קלינית הייתה 4 ק״ג, הרופא לא נתן לי שום אופציה ללידה טבעית ואמר רק ניתוח קיסרי למרות שביקשתי וסירבתי לחתום.

לא הייתי סכרתית, הייתי בעודף הריון, הילד יצא 4 ק״ג, מה שיכל למנוע קיסרי, אבל מפני שהרופא לא נתן לי סיכוי אפילו לחוות דעת אחרת וקבע קיסרי רק על סמך הערכת משקל.

המנתח אמר אין פה ארבע וחצי אפילו מקסימום ארבעה ק״ג שאלתי אותו אז למה מנתחים, ענה באדישות שתנוחי...

אז אחרי הלידה פניתי לשיחה עם עורך דין כי הרגשתי שזה ממש לא בסדר להכריח אישה לעבור קיסרי, אחרי שכל החיים את מחכה ללידה... העורך דין אמר שאין מה לעשות ורק צריך תודה לאל שהתינוק בריא ושלם.

רופאים...
01/01/2019 23:41
גם אני הייתי בהיריון כמוך רק שאצלי למרות שלא היו סימנים מובהקים לסכרת הרופאה שלי אמרה לי תתנהגי כאילו את סכרתית, כך עשיתי ועדיין הגעתי לשבוע 38 עם הערכת משקל נמוכה אבל סכרת ממש ממש מובהקת ולא מאוזנת. משם הדרך לזירוז ובהמשך ניתוח קיסרי (שבסוף הציל את הבובה שלי) היתה קצרה...

קבלי חיבוק גדול וקחי בחשבון שהרופאים הם לא אלוהים. בני אדם בשר ודם וגם אותם צריך לקחת בעירבון מוגבל. תמיד להיות עם היד על הדופק וזאת הסיבה שיש כל כך הרבה מקרים של רשלנות רפואית בלידה והרבה עבודה לעורכי דין שמייצגים אותנו...

שנדע רק אושר ובריאות בשנת 2019 ובעתיד בכלל אמן.
01/01/2019 23:44
ראיתי את הפרסום שלך משיתוף בקבוצה בפייסבוק! וואוו! מקרה מובהק של רשלנות רפואית לדעתי.

אשתף איתך ועם כולם שקרה לי מקרה ממש דומה!

היתה לי בטן מאוד גדולה וכל המשפחה שלי נולדו מעל 4 ק"ג. ביקשתי גם מהרופא משפחה שלי וגם מ4 רופאים בחדר מיון שבדקו אותי, לעשות הערכת משקל מסודרת באמצעות אולטרסאונד וכולם סירבו בטענה שאין סיכוי שהעובר גדול מ3.900.

בשלב מסויים כבר אמרתי לעצמי שכנראה הם צודקים למרות שהרגשתי שהוא גדול במיוחד. מפה לשם, אחרי 48 שעות של כל סוגי הזירוזים האפשריים ו10 שעות של פיטוצין עם אפידורל שלא השפיע עלי, הילד לא התקדם, הלחץ של הצירים החזקים על הראש שלו באגן יצרו לו בצקת משמעותית בראש והגעתי בסה"כ לפתיחה של 2.5.

מפה הגיעו האטות חדות מאוד בדופק (הייתי מחוברת למכשיר מוניטור עוברי צוף) ומשם העבירו אותי לעשות ניתוח קיסרי חירום.

אממה, הבחור נולד 4,450. אמרתי להם. מזל שזה נגמר בשלום ולא בזכות זה שהרופאים הקשיבו לי.
02/01/2019 00:09
פוסט כל כך חשוב - סכרת הריון מסוכנת לאם ולעובר ולכן חשוב לטפל ולהיות בהשגחה. מפחיד מעצבן ונשמע לא מקצועי שרופא לא התייחס לכל הסימנים ולתחושות שלך.

עברתי הריון בסיכון - היה לי סכרת הריון שהיה מדהים אבל הייתי בהשגחה צמודה של צוות רפואי שבראשם היה הרופא נשים שלי. ולכן חשוב לי להוסיף - סכרת הריון זו תופעה נפוצה שנחקרת רבות ויש למערכת הבריאות יכולת להתמודד. שמחה שיצאת בידיים מלאות הרופא שלי בתחילת הדרך שגילו את הסכרת היה מאוד ישיר ומפחיד מה יכול לקראת אם לא מקבלים טיפול מתאים.

מזל טוב תהני מאמהות נשמע שאת תהיה אמא מדהימה ביכולת שלך להקשיב לעצמך ולא לוותר.
02/01/2019 13:19
כל כך מבינה אותך. גם אני הייתי עם העמסה של 50 תקינה ובעקבותיה עליה חדה במשקל תוך פחות מחודש. רופא הנשים שלי לא חשד ורק בהערכת משקל של שבוע 32 הבודק אמר שהבייבי ענק.

מפה כבר עברתי להגדרה של הריון בסיכון וילדתי בשבוע 37.5 את מתוקון שלי במשקל נאה ביותר של 4.270..... והכי הזוי שהסימן הטרוויאלי לסכרת זה עליה חדה במשקל. הרופאים לא רוצים לחשוב ולא מתאמצים יותר מדי. בעלי אומר שהם חצי ישנים רוב הזמן, בגלל עומס ובגלל שגרה, וזאת הסיבה שיש כל כך הרבה בעיות ומקרי רשלנות רפואית והאמת, קשה לטעון שזה לא מדוייק.
23/04/2018 10:48
אני שמח לענות על השאלות הנוגעות לניתוח הקיסרי הצרפתי החדש FAUCS French Ambulatory Ceserean Section

הרקע שלי

ראשית, מעט על הרקע שלי: אני רופא נשים מיילד מזה 23 שנים, סיימתי לימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, את ההתמחות בגינקולוגיה ומיילדות עשיתי בבית החולים שיבא ולאחר מכן שהיתי 3 שנים נוספות בארה"ב, שם עשיתי התמחות על ברפואת האם והעובר במרכז הרפואי HUTZEL בדטרויט, מישיגן, שנחשב לאחד מהמרכזים המובילים בעולם ברפואת אם ועובר. חזרתי ארצה ב 2005 ומאז ועד 2016 ניהלתי את מיון היולדות בשיבא. מ 2016 אני סגן מנהל המחלקה ובחודשים האחרונים מוניתי לסגן מנהל המערך המיילדותי. בנוסף אני אחראי על הכשרת מתמחים מכל רחבי הארץ במצבי קיצון במיילדות ומשמש כמרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב ושותף לכתיבתם של כ-40 פרסומים מדעיים. במהלך כל הקריירה שלי, ניתחתי מספר עצום של ניתוחים קיסריים בשיטת משגב לדך. אין ויכוח על כך שהניתוח בשיטת משגב לדך הוא ניתוח מצוין, עם החלמה בהחלט טובה וסבירה לנשים.

החשיפה לניתוח

ב-2016, נחשפתי דרך הפיזיותרפיסטית סיון נבות לסרטון מעניין, בו מהלך הניתוח הקיסרי בוצע בשיטה שונה, כזו המנסה לאפשר ליולדת לחוות את הניתוח הקיסרי כלידה אקטיבית, ולאחריה התאוששות ותנועה חופשית של היולדת המנותחת תוך זמן קצר מאוד, כמו שמעולם לא ראיתי קודם לכן. – נכון שיש יולדות שגם אחרי ניתוח בשיטה "הרגילה" קמות באופן יחסי מהר ומתפקדות ביחס לאחרות, אך כאן היה משהו מ-א-ו-ד שונה ולא שגרתי ביחס למה שאני מכיר בהתנהלות של נשים אחרי ניתוח קיסרי.
כמי שמאוד מאמין בעובדה שלידה צריכה להיות חוויה חיובית ומעצימה לאישה, וצריכה להתקיים בדרך שלה (אני גם תומך נלהב בדולות, בלידה בתנועה ובליווי של היולדת על פי רצונה) הרגשתי שאני חייב להכיר (או לפחות לבדוק את הנס הזה מקרוב...)

הבאת הניתוח לישראל ולעולם

בשנת 2017 נסענו סיון נבות ואני לצרפת 3 פעמים כדי לעבור את ההכשרה בטכניקה אצל המנתחים הצרפתים. ניתחתי בהנחייתם 12 ניתוחים וכאשר שלטתי בטכניקה החדשה חזרתי לארץ וניסיתי להדביק בהתלהבות שלי את כל מי שרק היה חפץ ללמוד ולהתנסות בניתוח החדשני. אך מתברר שחלומות לחוד ומציאות לחוד – ובמקום לפגוש בסקרנות והתלהבות, פגשתי בעיקר בסירוב, ביקורת, בירוקרטיה ועוד התנהגויות מצד קולגות למקצוע שיפה להשאירם מחוץ לכתב. בית החולים היחיד שהיה נכון לפתוח את הדלת ולאמץ את החדשנות, היה בית החולים לניאדו, בראשות ד"ר בן-דוד מנהל המחלקה, שם התחלתי לנתח. הניתוח פרץ לתודעה באופן דרמטי לאחר 3 הניתוחים הראשונים כאשר ידיעות אחרונות הבינו את המהפכה ובחרו לפרסם על כך כתבה. בין אוקטובר לנובמבר נותחו 12 יולדות בלניאדו, ואז משרד הבריאות (ללא קשר לניתוח הזה) הפסיק לאלתר את כל הפעילות של הרפואה הפרטית בבית חולים זה, ואני, כמו כל יתר הרופאים שניתחו באופן פרטי בלניאדו, הפסקנו את הפעילות בבית חולים זה. אמנם הפעילות הופסקה בלניאדו, אך החלום שלי, שכל מי שנאלצת לעבור ניתוח קיסרי תוכל לחוות לידה ידידותית, עדיין קיים, ובמשך כל החודשים הללו, אני ממשיך במאבק לקדם את הנושא; הרציתי על הניתוח בכל מקום אליו הוזמנתי, מתוך מטרה להפוך ניתוח זה לישים בבתי החולים הציבוריים בארץ. הצגתי אותו בסורוקה בבאר שבע, בבית החולים זיו בצפת. בבית החולים כרמל בחיפה, בכנס של הועד הצפוני של האגוד לגינקולוגיה ומיילדות בחיפה, את המנתחים הצרפתיים מהם למדתי לנתח, הבאתי לשיבא בדצמבר 2017 שם נותחו 11 יולדות ביומיים, ולאחר שעשיתי ניתוח הדגמה אחד בבית החולים כרמל, הבאתי שוב את המנתחים הצרפתיים לבתי החולים כרמל ובני ציון בחיפה בתחילת אפריל האחרון (לפני כשבועיים). במקביל, ביחד עם הרופאים הצרפתים, אנו פועלים לקידום השיטה בעולם - ביצעתי ניתוח אחד בגיאורגיה ובעוד כשבוע הוזמנתי לבצע ניתוח כזה בוילנה ליטא וביוני הוזמנתי לכנס בנושא במונקו, אני גם מנסה לפתח בובת מודל שתאפשר לרופאים לתרגל הניתוח.

אחרי שניתחתי בשיטה זו כבר 17 ניתוחים בארץ, ועוד 12 בצרפת אני מתקשה לראות את עצמי מנתח בשיטת משגב לדך. הניתוח בשיטת FAUCS הוא ניתוח שבא, קודם כל, לכבד את היולדת, את הגוף שלה ואת החוויה שלה – גם בלידה וגם בהחלמה שלאחריה.

אודות ניתוח FAUCS

הניתוח פותח לפני 20 שנה בפריס על ידי כירורג וגינקולוג צרפתי בשם DR. DENIS FAUCK ומכאן גם שם הניתוח. עד היום בוצעו כ 5,000 ניתוחים בצרפת.

- הניתוח מתאים לנשים אשר נזקקות לניתוח קיסרי ראשון או חוזר, פתיחת העור נעשית בדיוק באותה צורה ובאותו מקום ובאותו אורך של חתך בו נעשה ניתוח קיסרי רגיל ואם היה ניתוח בעבר אז על גבי הצלקת הקודמת. אין צלקת אחרת או נוספת בניתוחים חוזרים!
- הטכניקה הניתוחית ב-ת-ו-ך הבטן שונה מהנעשה בניתוח הקיסרי בשיטת משגב לדך ("הרגיל") מכבדת יותר את האנטומיה של רקמות ושרירי הבטן מבחינת כיווני החיתוך של פתיחת הבטן, משמרת את רקמת החיבור בקו האמצע של הבטן וכך אינה פוגעת בכוח של דופן הבטן (ולא גורמת להיפרדות של שרירי הבטן), מה שגורם להפחתה בכאב ומקל על ההחלמה באופן דרמטי.

- חילוץ היילוד מעט יותר ממושך ודורש מיומנות, לפיכך ניתוח זה מתאים למצבים בהם אין דחיפות בחילוץ הילוד
- חילוץ הילוד דורש שיתוף פעולה של היולדת מה שהופך אותה לאקטיבית בלידה והיולדת רואה את הילוד נולד מבטנה.
- סגירת הרחם נעשית בתפר מעגלי המשאיר צלקת רחמית קטנה יותר מניתוח רגיל אשר צפוי שתהיה חזקה יותר (אך זה לא נבדק מחקרית).
- סגירת העור נעשית עם תפר תוך עורי נמס, ומעליו דבק האוטם את הצלקת, מה שאומר ששום דבר לא מנקב את העור (מה שגורם כאב), אין צורך להוציא תפרים, ואפילו פלסטר לא צריך להדביק מעל (כך שגם הכאב של הסרת הדבק של הפלסטר נחסך) ואפשר להתקלח כבר כשקמים מהמיטה.

היולדת קמה על רגליה והולכת לשרותים (הניתוח הינו ללא קטטר שתן) כעבור 3 שעות מסיום הניתוח עם התפוגגות ההרדמה האזורית. ולאחר כשעה נוספת מתחילה ללכת ולתפקד באופן חופשי עם כאב פחות באופן דרמטי מניתוח רגיל וללא פגיעה בכוח ובתפקוד של דופן הבטן.
החדרת הניתוח למערכת הציבורית הינה קשה ומאתגרת. אני מתנחם בכך שלמיכאל שטרק שפיתח את שיטת משגב לדך לקח כ15 שנים עד שהרופאים בארץ שוכנעו לנתח בשיטה שלו.

הניתוח כרגע מתבצע בבית חולים כרמל ובבני ציון אנו בשלב הכשרת המנתחים הבכירים שם, אשר יקחו חלק במחקר שנבצע. מחקר השוואתי (אשר לא בוצע עד היום) שלהערכתי יוכיח את יתרונות הניתוח לעומת ניתוח קיסרי רגיל. לאחר תום תקופת הלימוד נתחיל בביצוע המחקר בבתי חולים אלו. במקביל אני מנתח הניתוח בביח האנגלי בנצרת (כן נצרת.. עד לשם הגעתי כדי שאוכל לנתח בשיטה זו)

אשמח לענות לשאלות נוספות
02/01/2019 21:32
האם ניתן לבצע את הניתוח אחרי 3 ניתוחים קייסרים ?
24/04/2018 17:36
שלום,

תודה על המידע המעניין ובהצלחה.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
23/04/2018 17:35
תודה על המידע. זה נשמע מאד מעניין. האם אישה שמבקשת לעבור את הניתוח הקיסרי החדש יכולה להיענות בסירוב על ידי הרופא שלה? למה לא מציעים את האפשרות הזאת לנשים שמיועדות לניתוח קיסרי?
24/04/2018 15:38
תודה רבה על המידע המעניין דר. הנדלר. אני אשאל את הרופא שלי מה דעתו על הניתוח כי כבר ברור לי שאצטרך לעבור ניתוח קיסרי בקיץ בקרוב.
30/12/2018 22:52
הריון ראשון, בטן הריונית לתפארת, עובר שמתהפך לו כל הזמן, תזוזות אין סוף, מועד 24 בפברואר. ומחכים... שנינו, בת יחידה למשפחה שמונה שלושה ילדים ובן יחיד למשפחה שמונה חמש בנות... מחכים ליורש הקטן שישתלט על שתי המשפחות.

20 לפברואר, חצות, כאבים עזים, כאב שמתגבר ולאט לאט נעשה בלתי נסבל...
נוסעים למיון, רמב"ם בחירה שנאלצנו לקחת ברגע האחרון למרות שכל התכנונים היו אחרת, בחרנו כי זה מה שהיה קרוב לעבודה של בן הזוג.

אחות קיבלה אותנו, אישרה, צירים!
להלך קצת היא הצעיה ואנחנו כזוג שמצפה להורות צייתנו לדבריה בלי היסוס...
דימום קל, אומרים הכל תקין... אבל את הכאב אי אפשר עוד לשאת... כואב בנשמה, כולי רועדת ובוכה...

מקבלים אותנו סוף סוף לחדר לידה, מנסה להתאפק ולא לבקש אפידרול... לבסוף נכנעת, הכאב חזק ממני...
שעה עוברת, כמו נצח, מקבלת זירוז לידה... והנה, פתיחה מלאה... מנסים ליילד, נכשלים... עוזבים אותנו לבד בחדר שומם, ריק מכל, השעות עוברות ואני כבר לא מרגישה כלום, רק בוהה בקירות וסופרת דקות על גבי דקות... שוב מנסים וכישלון, נעזבים עם הציפייה הכואבת והדאגות.

ופתאום כולם סביבי, זורקים לאוויר "ניתוח חירום", דפיקות לב העובר מאיטות... ואני מתכווצת מפחד, חותמת על מסמך שמסרו לי, לא יודעת מה כתוב שם, רק הבנתי שכך אציל את בני. חותמת, עכוז... מישהו אמר עכוז, מישהו אמר רואים אוזן... דפיקות לב, ערפל....

חדר ניתוח, אני צובטת את עצמי בבטן ובוכה ורועדת לבד שם, אומרת להם אני מרגישה אל תחתכו אותי, ואז... צולבים אותי וקושרים את ידיי... ואני מנסה להרים יד רציתי לבקש שישימו את הקטן עליי כשהוא יצא ו... זהו... אני לא מרגישה כלום... הרדימו אותי, שיהיה להם שקט ממני, אבל למה? לא אמרו לי הרדמה, לא ידעתי... אני כמהה למבט הראשון וגזלו אותו ממני...

חדר התאוששות... אני אומרת לבן זוגי יש דם, משהו לא בסדר, ואז... אני מאבדת הכרה...
מתעוררת, הרופא לוחץ על הבטן, כולם במצב כוננות גבוה, כאב לי נורא... התפרים, הסיכות מכאיבות בבטן, "די אתה הורג אותי" צעקתי וניסיתי במה שנשאר לי מכוחות להרחיק את ידיו ממני, העיקר שהכאב יעצור, די הורגים אותי, ושוב מורדת....
דיממתי במשך שש שעות, 21 מנות דם וניתוח חוזר...

"הרחם שלך היה סמרטוט, ניסינו לעצור את הדימום ולא הצלחנו, עשינו ניתוח "ניסיון" קשרנו את כלי הדם שמזרימים דם לרחם, ואז הצלחנו לעצור את הדימום" התגאה הרופא שלי "אבל תדעי לך, במצב אחר לא היית יוצאת משם, או שהיית מתה או שכורתים רחם" הגיבור "מציל החיים" מכריז.
ובן זוגי תוהה אז איך הרחם מקבל דם!! הרופא מתהדר בשיא הביטחון שיש כלי דם קטנים ש"אמורים" לספק דם לרחם... אמורים!!

אשפוז של שבוע, שיתוק כיבה, כבד מוגדל, כאבי תופת בבטן, בגב ובנשמה.
יום שמיני משתחררת עם הרך הנולד, עם האור של חיי, מניקה באהבה למרות כל הכאב...
יום ראשון בבית, שורדת... יום שני מנסה ולוקחת כדורים בעצת הרופא, יום שלישי קורסת... החום משחק... עולה ויורד בצורה חדה.
הכאבים משתקים אותי, הגוף רועד מכף רגל עד ראש, צמרמורת.

מקבלים אותי שוב למיון, בדיקות דם, CT וקובעים: כריתת רחם!
בת עשרים ואחת, ילד ראשון, כריתת רחם.
ואז כל המיון רועד מהצעקות שלי, הזיהום החל להתפשט בגוף ופגע בעצב הרגל, אני צועקת, צווחת את הנשמה, כולם מסביב בוהים בי, בוכים, מתקשים לקבל החלטה, ואז הרופא פסק, זה לא קבלת החלטה כל דקה קריטית, את במצב ספסיס "אלח-דם".
חותמים, שנינו...

בדרך לחדר ניתוח, לא מרגישה כלום, כנוצה אני, ללא כאבים, ללא מחשבות וללא כלום, רוח רפאים.

יום שישי, חדר ניתוח, אמרתי שלום לסבא שעמד מעל הראש (הרוח שלו) ראיתי אותו מאוד ברור ואני זוכרת טוב טוב, ולא הזיות, סבא נפטר שנים רבות לפני, אבל הוא היה שם בחדר ניתוח.

יום ראשון, טיפול נמרץ, מתעוררת, מבקשת את בן הזוג, ומתעקשת ששבת היום, עד שמראים לי יומן ומבינה שנמחק לי יום מחיי... גם את הרחם וגם את השבת לקחו לי...

תרופות נגד כאבים, צרחות שממלאות את המחלקה. דימום שוב... רופא שמתעלם ממני לגמרי דוחף לי איזה טמפון באורך לא ייתואר ואני צועקת והוא כועס ומבקש שאשתוק ומתעלם לגמרי ממני, ואני בוכה את הנשמה, כולי רועדת, כאובה ולו לא אכפת... שבועיים עברו...

משתחררת... בבית, שלוש לפנות בוקר, דימום חזק...
נוסעים, אני כולי רובצת בדם, בן זוגי דואג שלא אאבד הכרה...

מיון, מיטה לבנה שהפכה בין רגע לאדומה... ניתוח... שוב... אשפוז ואינספור בדיקות, מנסים להוכיח שמשהו אצלי בגוף לא תקין שגורם לכל זה... כל הבידקות תקינות... אני תקינה... אך ללא רחם...

21 למרץ, יום האם... לבד בלי הרך הנולד... כואבת הנשמה, מה יתנו עכשיו תרופות?
ששה ניתוחים, חודש וחצי אשפוז, כאבי תופת... משתחררת, עם יד על הלב, עם צלקת מכובדת, עם סימנים בכל הגוף מהמחטים, סימנים שעד היום לא יורדים...

שבע שנים אחרי... עדיין הפחד, עדיין הכאבים וחוסר האימון בכל מה שנקרא "רפואה".
31/12/2018 10:29
שלום רב,

תודה על השיתוף בחוויה הקשה. אובדן רחם בעת לידה בשל דימום ו/או זיהום הינוסובוך מהקשים שיש. בחלק מהמקרים למרבה הצער ניתן למנוע את התוצאה הקשה בטיפול נכון ואז יש מקום לשקול תביעת רשלנות רפואית.
מאחל לך בריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
30/12/2018 09:06
היי אני אחרי לידה. במהלך החלמתי מהלידה הרגשתי כאבים במפשעה, כאבים עצומים שלא נותנים לי ללכת. הלכתי לרופאת נשים אשר אמרה לי כי כנראה זה שריר תפוס ואם יחמיר אבוא להיבדק שוב.

למחרת מאחר ולא יכולתי לסבול הלכתי לרופאת משפחה אשר גם בדקה אותי ואמרה לי ככל הנראה שריר תפוס. אמרתי לה שאני גוררת את הרגל מזה יומיים וסובלת כאבי תופת שזה לא הגיוני שזה שריר תפוס.

אמרה לי: זה הגיוני. קורה לנשים אחרי לידה. תנוחי הרבה בבית ותעשי פזיותרפיה. כמובן שלא הייתי רגועה והלכתי למחרת לטרם שם הרופא היבחן שיש לי פקקת ורידים עמוקה, מהבטן התחתונה הוריד חסום עם קריש דם עד סוף הרגל.

כמובן שזה אינו שריר תפוס ואם הייתי נחה בבית, כנראה שלא הייתי נשארת בחיים. משם פינו אותי לבית חולים, אחרי בדיקות ראו את הפקקת העמוקה והשאירו אותי לאישפוז מחשש שהקריש לא יעלה חלילה לראש.

כמובן שמאז אני עם מדללי דם זריקות אשר אני לוקחת פעמיים ביום, זריקות מאוד יקרות שאני מממנת מכספי והמצב הנפשי שלי ברצפה מההלם שהגעתי למצב של סכנת חיים שמבחינת שתי רופאות אני יכולה לנוח בבית וזה שריר תפוס מבחינתם. רשלנות רפואית לחלוטין!!!

מאז הפכתי חרדתית מאוד, אין לי שקט נפשי, אני קבוע מזריקה את הזריקות הקשות האלו, כל הבטן שלי סימנים כחולים והתקשויות מהם אשר כואבות מאוד.

אני חודש וקצת אחרי שכל הסיפור הזה התגלה לי בגוף ואין לי יום של שקט. שאלתי האם אני יכולה לתבוע על רשלנות את קופת החולים והאם באמת יש לי סיכוי לנצח על מנת שאחרות לא יעברו זאת במקומי ועל מנת שישלמו את המחיר שעשו איתי!

אשמח לתשובות של עורכי דין מומחים לרשלנות רפואית מטעמכם.
30/12/2018 16:58
שלום רב,

פקקת ורידים היא תופעה מוכרת לאחר לידה ולכן בהחלט יתכן שהרופאות שבדקו אותך היו אמורות להעלות אבחנה אפשרית זו.

עם זאת כדי להעריך אם אכן הייתה התרשלות בטיפול וכן להעריך אם אבחון מוקדם יותר היה משנה את מהלך המחלה יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי.

חשוב להבין כי פיצוי בגין התרשלות בטיפול יינתן רק במקרה בו יוכח כי ההתרשלות גרמה לנזק.

בברכה,
עורך דין עופר
26/12/2018 10:44
שלום לכולם,
שאלה שמאוד מעניינת אותי.
אני ואישתי ההריונית מבוטחים באחת מקופות החולים הגדולות בארץ. שנינו במסלול פלטינום. היא נמצאת במסלול פלטינום חצי שנה, אני עם ותק של כמה שנים.
אותה קופת חולים מציעה ״סל היריון״ של עד 8,000₪ החזרים (מבדיקות הריון ועוד כל מיני מוצרים ושירותים שקשורים להיריון).
ע״מ להיות זכאי לסל היריון נדרש ותק של לפחות תשעה חודשים במסלול פלטינום. ביצענו את אחת הבדיקות המקובלות לעובר וכשביקשו החזר נתקלנו בסירוב מכיוון שלטענתם רק הורה ממין נקבה (ולא זכר) יכול לדרוש החזר עבור סל הריון, ולה כאמור אין את הוותק הנדרש. אני מבין שהעובר נמצא אצלה אולם חלק גדול מהבדיקות הן לעובר. האם חוקי? האם ניתן לתבוע? אם ניתן לתבוע יש פה מקום לתביעה ייצוגית?
30/12/2018 15:36
שלום רב,

הפורום עוסק בתביעות רשלנות רפואית ולכן לצערי לא אוכל להשיב לשאלה אשר הינה בדיני ביטוח. מציע כי תפנו את הנושא לעורך דין אשר זהו תחום עיסוקו. עקרונית כדי לבחון את העניין בצורה רצינית יהיה צורך לבחון לעומק את הפוליסה של הביטוח המשלים.

בברכת בריאות,
עורך דין עופר סולר
27/12/2018 09:32
שלום , הגשתי בעזרת עורך דין שאינו מתמחה במיוחד ברשלנות רפואית תביעה על רשלנות רפואית , הוגש כתב תביעה וכתב הגנה, שולם כסף למומחה רפואי מטעמנו וגם ראה אותי מומחה מטעם הצד הנתבע, אין בידי כתב הגנה או כתב תביעה , העורך דין מסרב לתת לי אותם , הוא מתמחק בלי סוף , לא עונה לשיחות , גם כשהוא עונה הוא מתחצף ולא עונה על השאלות שמותר לי לשאול בתור לקוחה שמשלמת לו כסף , כיצד אפשר להשתחרר משירותיו, מה העלות אם בכלל שמגיעה לו בשלב זה ( בערך ) כי הוא מסרב לתת לנו סכום ואין בידינו שום מסמכים שאנו יכולים להיעזר בהם, איננו יודעים על איזה סכומים הוא בכלל מדבר בתביעה, שום מידע ואנחנו כל פעם רודפים אחריו מחדש וללא מענה , אשמח לעזרה .
27/12/2018 15:57
שלום רב,

ממליץ לבקש פגישה עם עורך הדין בה תבקשו לקבל את כתב התביעה וההגנה.
עקרונית אם הדברים בשום אופן לא מסתדרים ניתן לשכור את שירותיו של עורך דין אחר על ידי חתימה על יפוי כח ועורך הדין החדש יוכל לקבל מעורך הדין הקודם את התיעוד. יש לבחון מה נקבע בהסכם שכר הטרחה עליו חתמתם לעניין מקרה של החלפת ייצוג.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
26/12/2018 10:02
טיפה רקע.....
12/2010 קיסרי עקב מצג עכוז. בדיעבד....גם זאת אפשרות ללידה...
4/2013 קיסרי בביח לא תומך ויבק בכלל... ובדיעבד הסתבר שדחפו את הראש חזרה לבפנים כדי להוציא מהבטן... כשבחדר לידה נאמר לי שהיא לא יורדת בכלל בתעלה...ותכלס היא היתה כבר ב +1...

בקיצור קיסרי מיותר...

4/2017 נכנסת להריון(הזרעה), קצת מלחיץ... מה עושים בלידה? לא רוצה עוד קיסרי!!! מפחדת פחד מוות מעוד ניתוח...
מתחילה לחפש, לגשש ולבדוק... מישהי ממליצה לי על קבוצה מדהימה לכאלה שילדו רגיל לאחר 2 קיסריים וגם 3... קוראת מחקרים, מאמרים, מדברת עם הבנות, קוראת סיפורי לידה מדהימים!!!
ההריון עובר סבבה ברוך השם..חוץ מספליוזיס..אבל לא נורא אנחנו אחרי..
בקיצור.. נפגשת עם מנהל מחלקת חדרי לידה ברמבם ובכרמל..., נפגשת עם דולה מדהימה!!!!
אחרי שלמדתי כאילו למבחן של החיים שלי!!! הולכת לפגישות בביח....
מסבירים על הסיכונים בלידה רגילה(קרע ברחם) לאחר קיסרי 1 עומד על 0.5% זא ש99.5% הכל יהיה בסדר!!! לאחר 2 קיסריים זה 0.9-1.8% תלוי על איזה מחקר מסתכלים...זא שאם נעגל אז 98% שהכל יהיה בסדר...
בכרמל מרגישה הרבה יותר תמיכה...ומהסיפורים שקראתי של בנות אחרות יש שם הרבה יותר תמיכה... שבוע 31 מגיעה שוב לביח כרמל בדיקת אולטרסאונד..הערכת משקל 3100 עובר גדול...
אבל אמרתי נמשיך ונראה..יש עוד מלא זמן..שבוע 35 נפגשת שוב עם מנהל המחלקה..עוד הערכת משקל משקל 3600...רופא אחר עשה הערכת משקל 3200... מפה הבנתי שאין לי מה להקשיב להערכה בכלל!!!!!!!!!
אומר לי להתחיל לעשות זירוזים טבעיים כדי לא להגיע לקיסרי...דר קידר המדהים!!! מחזק ברמות מטורפות... מתחילה בעיסוי פטמות, יחסי מין, הליכה בחול, לא עוזר....מנסים דיקור סיני, רפלקסולוגיה, שיאצו וסטריפינג...גם לא עוזר...
כחודש לפני הלידה מרגישה מידי פעם צירים בעיקר בלילות במרווחים של 3-5 דק..ובבוקר נעלמים כאילו לא היה כלום...
שבוע 39+2 (יום שבת)מחליטה לשתות בבוקר שמן קיק עם מיץ תפוזים...הכל נקבע מראש עם הרופא ועם הדולה...לא עושה כלום... לפני השינה שותה שוב...ועולה לישון... יום ראשון(שבוע 39+3) 5 בבוקר הולכת פעם ראשונה לשירותים... ומרגישה צירים חזקים יותר... נוסעת עם בעלי למרכז בריאות האישה להיבדק... יש צירים..לא סדירים..פתיחה 1 ומחיקה 60(בסדר זה ככה כבר חודש)...
אולטרסאונד מוניטור תקין...הערכת משקל 4300 ממליץ לעלות למיון.. אמרתי אין מצב בחיים שזה המשקל!! חוזרת הביתה.. שותה שוב שמן קיק והולכת לשירותים... הצירים מתחילים להתחזק קצת.. אומרת לדולה יש מצב שהיום נוסעים לביח מארגנת לאט לאט תיק לביח... 14:30 אוספים את הבנות מהמסגרות... עושה מלא מקלחות.., מלא סיבובי אגן וכדור פיזיו... 19:30 הבנות הולכות לישון...הצירים ממש מתחזקים..כדי להקל על הכאב עושה סיבובי אגן על כדור פיזיו..ומקלחת חמה..עוזר..ומגביר את הצירים... 22:30 אומרת צריך לנסוע לביח..(40 דק נסיעה).. בעלי לוקח את הבנות להורים שלו.. חוזר..עשיתי ארגונים אחרונים לפני שיוצרים מכינה לבנות דברים לשבוע למקרה חירום ויוצאת לדרך...
מגיעים לביח ב12:00 בלילה זא כבר יום שני...(שבוע 39+4 מוניטור, בדיקת פתיחה... נשאר אותו דבר כמו מלפני חודש (כמעט) פתיחה 1.5 מחיקה 80%..צירים לא סדירים.. הולכת לחדר מוניטור מדברת כל הזמן עם הדולה.. צירים מתחזקים ונהיים במרווחים קצרים יותר..פתיחה 3 גז צחוק.. אחרי כשעה שלא באמת עוזר אלא רק עושה אותי מסטולית.. מבקשת לעשות מקלחת חמימה.. בודקים פתיחה 6 ומבקשת אפידורל..הדולה מגיעה פתיחה 8 ירידת מים(בשיטפון) קוראים למיילדת איך שירדו המים פתיחה מלאה... מתחילה ללחוץ.. המיילדת עוזרת..הדולה עוזרת..והבעל כמובן גם...
4:40 נולד הקטנצ'יק במשקל 3435 (זוכרת שיום לפני הערכה היתה 4300 כן?!?)
עם קצת תפרים...אבל זה כלום לעומת קיסרי... מאחלת לכולם לידה מהירה כזאת ובידיים מלאות...
27/12/2018 15:54
שלום,

תודה רבה על השיתוף בחווית הלידה. הערכת משקל העובר אינה מדוייקת תמיד ועלולות להתרחש סטיות ממנה.

בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר

25/12/2018 14:41
הי כולם,

שאלות בעניין התנהלות "רופאים" באינטרנט ואלו המסתמכים על עצותיהם –

1. מה דינם של אנשים הנותנים ייעוץ רפואי באינטרנט על-אף שלא הוסמכו כרופאים או כאנשים העוסקים במקצוע רפואי? האם ישנם כללים בעניין ייחוד המקצוע הרפואי, בדומה לכללים החלים על מתן ייעוץ משפטי? האם ניתן לתבוע בנזיקין בגין הסתמכות על עצות שכאלו, אשר הובילו לפגיעות רפואיות?

2. מה דינם של אנשים אשר ילדיהם נמצאים במצוקה רפואית, ובמקום לפנותם לקבלת טיפול רפואי, הם משהים את האבחנה והטיפול בהם על-ידי גורמי מקצוע עד לקבלת חוות דעתם של אלמונים ברשת האינטרנט, ולאחר קבלת חוות דעתם של אלה – עד להשלמת הטיפול בילדיהם באמצעים בלתי-קונבנציונליים, כגון טיפול בעשבים ובמאגיה?

תודה רבה!
27/12/2018 15:49
שלום רב,

לפי החוק טיפול ויעוץ רפואי בישראל יכול לתת רק מי שהוסמכו לכך לפי החוק ובעלי רשיון לעסוק ברפואה ובהתאמה אחיות רוקחים וכו'.

בפועל ברשת האינטרנט וגם מחוצה לה נותנים יעוץ אנשים רבים שאין להם כל הסמכה לכך. העניין מעט מורכב שכן כל עוד המיעץ אינו מתחזה לרופא או בעל מקצוע רפואי הרי שעצות מסויימות שהוא נותן יכולות ליפול תחת הקטגוריה של עצות מנסיון אישי.
מעבר לכך כאשר מדובר ביעוץ אשר לא גרם נזק מוכח לא ניתן יהיה להגיש תביעה אזרחית כנגד המיעץ הבלתי מוסמך. ניתן להתלונן במשרד הבריאות בתקווה שינקט הליך כנגד המיעץ ושוב, כאשר אין המדובר בהתחזות הסיכוי להבנתי נמוך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
25/12/2018 08:28
לפני חודשיים עשיתי קיסרי חירום בבית חולים בלינסון.

בדוח ניתוח כתוב שהשלייה יצאה שלמה. בפועל היא לא יצאה שלמה, נשארה חתיכה של השלייה ברחם.

לפני שהשתחררתי עשו לי אולטרסאונד בבית חולים ולא ראו כלום.

רציתי לשאול אם לפי החוק זאת רשלנות רפואית או לא?

קראית באתר שלכם והבנתי שזה לא ממש מצב בריא ואפילו מסוכן. איך אני מתקדמת מכאן?
27/12/2018 15:36
שלום רב,

כדי להעריך אם הותרת השליה בתום הלידה הינה התרשלות יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי ולהתייעץ עם מומחה רפואי בתחום המיילדות והגניקולוגיה. התשובה תלויה בגודל השליה שנותרה ובעוד נתונים שלא ניתן לפרט כאן.
מעבר לכך כמובן שצריך יהיה לבחון אם נגרם חלילה נזק כדי להחליט אם המקרה מתאים לתביעת רשלנות רפואית.

את מוזמנת ליצור עם משרדנו קשר לקבלת הסבר ויעוץ נוסף במידת הצורך.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
18/12/2018 10:24
אז הכל התחיל בסקירה שנייה שעשיתי אצל רופא פרטי נחשב מאוד, בה נאמר שהכל נראה מצויין, אבל (כמעט בלי לייחס לעניין חשיבות) יש אה-סימטריה והרחבת חדרים בגבול הנורמה של עד 9 מילימטר בחדרי המוח, ולכן מומלץ לעשות סקירה מכוונת מוח בשבוע 30 לצורך מעקב.
שאלתי את הרופא- אני צריכה לדאוג? לעשות מי שפיר?
הוא אמר שאין צורך ובמילים אחרות שזה לצורך הפרוטוקול.
יש שיאמרו עליי שאני פריק קונטרול ועלולה להילחץ בקלות מדבר כזה... אבל במקרה הזה, החלטתי שלא להילחץ. החלטתי שפשוט ניתנה לי הזדמנות לפגוש שוב את העוברית החמודה שלי כשהיא תהיה כבר גדולה וברורה יותר.

המשכתי כרגיל בהיריון, והגיע לו שבוע 30+3 ויחד איתו יום הסקירה מכוונת מוח שלה חיכיתי. הדבר היחיד שקראתי בד"ר גוגל טרם הבדיקה הוא מה גודל הרחבת החדרים שנחשב כבר מחוץ לטווח הנורמה. 10 מילימטר זה הגבול העליון של הנורמה.

נשכבת לי על המיטה בחדר הבדיקה, מגיעה רופאה נחמדה ומתחילה בסקירה. הכל נראה מעולה, מלא מושגים ואיברים במוח שאין לי מושג בהם. עד לחדרים הלטרליים הימני והשמאלי. שם נצפית הרחבה של 11 מילימטר בימני ו-13 מילימטר בשמאלי.
זהו. הבנתי שפה זה כבר לא בשביל הפרוטוקול ויש כאן בעיה (הפרצוף של הרופאה אמר הכל).
כמובן שהדמעות והפחד העצום שהשתלטו עליי לא איחרו להגיע, ושאלתי אותה מה זה אומר? בגדול.. אמרה לי שזה יכול לומר הרבה דברים.
פיגור שכלי, תסמונות גנטיות שונות, בעיה בסירקולציה של הנוזלים שעוברים מהמוח לעמוד שידרה ויכול להיות שהיא תזדקק לניתוח והשתלה של צינור שיעבור מהמוח דרך עמוד השידרה עד לבטן כדי שירכז את הנוזלים - זאת התחזית החיובית כן? אה. ושאני נמצאת ברמת סיכון של למעלה מ30 אחוז אז אני זכאית לפנייה לוועדה להפסקת היריון.
ואני.................... מה? מה זאת אומרת הפסקת היריון? אבל היא תינוקת מה זאת אומרת להפסיק את ההיריון?

אחרי שיחד עם בעלי אמרנו שאנחנו ממש לא שוקלים הפסקת הריון בשלב זה, היא הכינה לי רשימה של בדיקות שעליי לבצע. בניהן מי שפיר (אני בשבוע 30 כבר WTF?!) וMRI (איך לעזאזל עושים MRI לתינוקת בבטן שלי?!) בירור של זיהומים ועוד ועוד ועוד. אה ומהר. כדי שנוכל לקבל החלטות מהר.

בלי הרבה זמן לחשוב, מתחילים לרוץ... מפעילים קשרים משיגים תורים הולכים לחוות דעת שנייה אצל רופא מדדדדהיייייים בחיפה שאמר שיש מקרים שבהם גם נולדים ילדים בריאים במצבים האלה (עוד משפט שמצאתי את עצמי נאחזת בו לאורך כל הדרך).

אז יש תור לייעוץ גנטי ויש תור למי שפיר ויש תור לMRI ויש הכל ועכשיו רק צריך להיבדק, ולחכות לתוצאות.. ובין לבין גם לעשות סקירות אחת לשבועיים לראות מה קורה לה במוח.

מי שפיר בשבוע 32 זו חוויה לא נעימה, מלחיצה מאוד שלפניה מקבלים גם זריקות כואבות להבשלת הריאות למקרה שתתפתח לידה בעקבות הבדיקה (מי בכלל החליט אם ממשיכים עם ההריון הזה אז מה קשור לידה עכשיו?!) אבל הבדיקה עברה בשלום.

בהמשך שבוע 32, עשיתי גם בדיקת MRI. שזו הייתה הבדיקה שהייתה לי הכי קשה. בולעת את כדור הוואליום שנתנו לי כדי שהעוברית תלך לישון ולא תזוז בבדיקה. נכנסת למכונה הענקית הזאת עם הבטן הענקית שלי, והתינוקת זזה. ואני מתפללת בלב שתפסיק כבר לזוז. והיא זזה. אחרי משהו כמו חצי שעה הבדיקה מסתיימת הבדיקה והצליחו להשיג כמה צילומים.

עכשיו נשאר להמתין. ממתינים. אני כבר לא הולכת לעבודה. אני כבר לא כלכך יוצאת מהבית. אני לא שם. אני בהולד. שוכבת במיטה, מחכה לטלפונים.

ואחרי שלושה שבועות הם החלו להגיע - מי שפיר וצ'יפ גנטי - תקין! !
בבדיקת הMRI לא מצאו איזה ממצא שלא ראו באולטרסאונד ככה שגם זו תוצאה יחסית טובה.

מגיע יום המעקב בבית חולים שבו עובד גם הרופא המקסים שהגעתי אליו לקבלת חוות דעת נוספת. הוא עובד כשותף במרפאה שמתמחה במומים במוח של עוברים יחד עם ניורולוגית ילדים ויועצת גנטית.

מגיעים בשעת בוקר מוקדמת לבית החולים, אני מאושרת! הבדיקות חזרו תקינות! נכנסת עם פרצוף מנצח, הוא בודק לא אומר הרבה ואומר אוקיי. בואי נבדוק מה המצב של העובר.
ההרחבה גדלה. 15 מילימטר. זו כבר הרחבה בינונית. יש פה בעיה. זה פרוגרסיבי.
אתם זכאים לפנייה לוועדה להפסקת הריון. (אני בשבוע 34)

בום.
אחרי חודש שאני מתרכזת במחשבות חיוביות. לא בוכה למעט במקלחת כשאף אחד לא רואה שאני מפחדת פחד מוות.
חזקה. אופטימית. מתפללת (לא נהגתי להתפלל לפניי המצב).
בום.
זה גדל. עוד פעם לשקול הפסקת הריון.
יושבת חנוקה יחד עם בעלי ואמא שלי, מול הרופא המקסים, הניורולוגית והיועצת הגנטית.

תראי... הם אומרים. היות וההרחבה היא פרוגרסיבית יש פה סיכון גבוה שמדובר בתסמונת גנטית מאוד מאוד מאוד מאוד נדירה שאפשר לגלותה רק בבדיקת אקסום. מסבירים לי בכללי על הבדיקה שהיא מאוד מאוד מאוד רחבה הרבההההה יותר מהצ'יפ הגנטי.. וכל מה שאני חושבת זה איך לעזאזל אפשר לקבל תוצאה תקינה בבדיקה כזו? מה כולנו מושלמים?
בזמן שאני מנסה להבין מה קורה פה בכלל, הניורולוגית שואלת אותי אם ההתלבטות נובעת מעניין כלכלי? בלי לדעת כמה זה עולה אמרתי לה - לא!
ואז שאלתי כמה זה עולה? 15 אלף שקל.
אה! וגם לוקח לתוצאות משהו כמו שלושה שבועות להגיע (משמע לא יחזרו לפני שבוע 37.. וכל מה שאני חושבת עליו זה שהאחיין המושלם שלי פאקינג נולד כבר בשבוע 36! )

אני מבולבלת.. לא יודעת מה לענות ולניורולוגית מסתיימת הסבלנות היא מציגה בפניי שלוש אופציות:
1. להגיד בע"ה הכל יהיה בסדר ולהמשיך עם ההיריון ולקוות לטוב.
2. לעשות את הבדיקה, לקוות שלא אלד בינתיים, ולהבין שאם התוצאות חוזרות לא תקינות, אז עושים הפסקת הריון בשבוע 37 ואולי אפילו יותר.
3. לפנות כבר עכשיו לוועדה להפסקת היריון.

יצאנו החוצה. התייעצתי עם בעלי.. שבורה לרסיסים אני אומרת לו שמבחינתי זה או האופציה הראשונה או האופציה השלישית. שאני לא מסוגלת לעבור עוד שלושה שבועות כאלה.
הוא אמר שלפי דעתו... עד שאין לנו 100 אחוז וודאות שמשהו לא תקין אנחנו לא יכולים לקבל החלטה.. ואם הבדיקה הזאת יכולה לתת לנו וודאות כזו אז שווה לעשות אותה ולחכות (ואני בלב חושבת לעצמי "בטח.. שווה לחכות... אתה מצליח להתנתק מזה מדיי פעם. אני מסתובבת עם "זה" זז לי בבטן כל הזמן)
מחליטים לעשות את הבדיקה.

וככה מתחילים עוד שלושה שבועות של המתנה. שלושה שבועות שבהן כל אחד משתף אותך במה הוא היה עושה במקומך. כל אחד חושב שהסיכון שאנחנו עומדים לקחת הוא גדול מדיי. לא היו עושים את זה במקומנו.
שלושה שבועות שבהן כל יום במקלחת, לבד, עם עצמי. אני מרשה לעצמי לפחד, להתפרק.. להתחנן אליה שהיא תפסיק לזוז כבר!!! שזה יגמר לבד!

17.06- ביקורת נוספת וסקירת מוח נוספת בפורום בבית החולים. מגיעים לשם כבר עם שני ההורים שלי ובעלי. בודקים. 19 מילימטר. הרחבה חמורה. 50 אחוז סיכון. הטלת מטבע, או שהכל טוב, או שהכל נורא.

שוב בום. שוב ציפצופים באזניים. שוב מחפשת את הכוח לעמוד מול הרופאים. ואנחנו בשלנו. לא פונים לוועדה לפני שחוזרת תוצאת הבדיקה של האקסום.
הרופאה בינתיים ברקע עם אמא שלי מסבירה לה שבמידה וכן מחליטים להפסיק את ההיריון היא ממליצה לעשות את זה אצלם כי יש להם פתולוגיה טובה. אני שמעתי את המילה פתולוגיה. העוברית שלי זזה לי בטירוף בבטן תוך כדי. אפשר לומר שהתעצבנתי ויצאנו מהחדר.

22.06 - יום שישי. מגיעות התוצאות. מתקשר אליי הרופא אחרה"צ,שמה על ספיקר ובעלי ואני מקשיבים לרופא והוא בקולו הרגוע, אומר שהבדיקה חזרה והתוצאה תקינה. ----אבללללל.... שהיות וההרחבה היא פרוגרסיבית... עצרתי אותו.
אמרתי לו תודה רבה ד"ר אני מבינה. להתראות.

אנחנו שמחים אבל אני עדיין מתה מפחד, לא מרשה לעצמי לחשוב על תינוקת עדיין.

ביום ראשון קבעתי תור לניורוכירורג ילדים יחד עם רופא נשים בבית החולים שבו תכננתי ללדת על מנת להתייעץ איתו האם יש להתערב ניורוכירורגית לאחר הלידה.

28.06 מגיע מועד התור.
מגיע לבית חולים, שבוע 38+3, לא עבר אפילו שבוע מאז שהסתיימה ההמתנה לתוצאת בדיקת האקסום.

בודקים אותי הרופאים, הניורוכירורג אומר שלפי דעתו לא יהיה צורך להתערב מיד לאחר הלידה אבל כן עדיף ללדת בקיסרי מתוכנן כדי למנוע לחץ על הראש של העובר בעת הלידה.
(אה, וגם שאלו אותי מדוע אינני מעוניינת בהפסקת הריון והאם אני מודעת לסיכון.)
אוקיי, קיסרי איט איז. הולכת למחלקת אם ועובר לתאם תור וקובעת אותו לשבוע לאחר מכן. מגניב. על הדרך שלחו אותי לבדיקות במיון יולדות, משם לכאן הסתבר שאני עם רעלת הריון והופ, הוחלט על קיסרי חירום. עכשיו.

וואט? תוך שנייה כמה רופאים וכל האחיות עליי מתחילים להכין אותי לניתוח. אחת האחיות שואלת אותי - מה לתת לה לאכול?
אני שואלת - למי?
לתינוקת שלך כשתצא.
אה. היא תצא. אה. יש תינוקת בסוף!

ונולדה התינוקת. נלי.
תינוקת מדהימה. הילדה שלי יצאה טובה כמו מלאך. כאילו היא כל יום מראה לי שההחלטה שלנו ללכת כנגד כל הסיכויים הייתה נכונה.
יש תינוקת. יש לנו בת. היא בריאה. היא מתפתחת מצויין טפו טפו. אנחנו בביקורות רציפות מאז הלידה וההרחבה עצמה היום עומדת על 6 מילימטר (זו הרחבה שבגבול הנורמה). ביום הלידה היא הייתה 19 מילימטר. מי היה מאמין? 6 מילימטר זה לא היה אפילו בשבוע 23 איי שם בסקירה השנייה.

אומנם היינו "זכאים" לפנייה לוועדה להפסקת הריון אבל זכינו.
זכינו בילדה מדהימה. זכיתי להיות אמא. קיבלתי שיעור באימהות עוד בהריון. אבל זכיתי. זכיתי כל יום להרגיש אסירת תודה וברת מזל.

זכיתי בנלי שלי שרק בת 5 וחצי חודשים וכבר לימדה אותי כמה חזקה אני כמה חזק הקשר שלי עם בעלי, כמה המשפחות שלנו תומכות, וכמה פרופורציה צריך בחיים האלה.

אז אני מקווה שהשיתוף שלי בחוויה הזו יגיע לאמא שחווה עכשיו אולי משבר דומה, שתקריא את זה לבעלה כמו שאני הקראתי את הפוסט ההוא אז שמצאתי לבעלי.

שיחזק אותם.

כמובן שיש המון מקרים שמסתיימים אחרת - 50 אחוז במקרה שלי. אבל לעולם אסור לשכוח גם את ה50 אחוז האחרים.
19/12/2018 10:47
שלום רב,

תודה על התיאור של החוויה האישית שלך.
אני סבור שצריך לכבד קבלת כל החלטה ולא להעביר ביקורת. ראיתי בתיאור שלך בניגוד למקרים אחרים שהבנת את הסיכון שאת לוקחת ולקחת אותו בהבנה מלאה, החלטה שבסופו של יום התבררה למרבה השמחה כנכונה ומוצלחת.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת,
עו"ד עופר סולר
19/12/2018 16:37
גם אצלנו היה סיפור קטן, עורק תבורי חסר, ראש קטן.. סקירות וייעוץ גנטי שעושה 1+1 ויוצא להם 200. בשבוע 36 אומרים לנו "שיש פתרונות". אנחנו כמעט בסוף.. על מה אתם מדברים?.. אבל לעובר היה רצון משלו, לצאת באותו היום. שעתיים אחר כך היינו הורים לתינוק מתוק, כחול עיניים. בריא לחלוטין. לפני כמה חודשים חגג 8.. צריך לקחת את הרופאים בערבון מוגבל ולקחת אחריות הורית.
19/12/2018 16:38
שבוע 29 וריד טבורי מורחב, צירים וריבוי מי שפיר. עושים מללא אבל מלאאא בדיקות ולפני כל בדיקה כל רופא/ה מציינים שבמידה והתוצאה תהיה חיובית נעשה הפסקת היריון.. נעשה, כאילו זה התינוק שלהם או ההחלטה שלהם. כל בדיקה יוצאת תקינה וזו שמחה מהולה בעצב כי הפחד שהבדיקות המתקדמות והקריטיות יותר יהיו לא תקינות משתלט על הכל. שבוע 34 בדיקת מי שפיר, בתום הבדיקה מרשה לעצמי לפרוץ בבכי ולפרוק את הלחץ מחוסר התזוזה שבבדיקה. בשבוע 36 מי השפיר והצ'יפ חוזרות תקינות אבל באותו שבוע בדיקת דם שגרתית מגלה שנדבקתי במהלך ההריון ב-cmv. שוב לחץ ותחזיות קשות. מחליטה להתעלם מכל רעשי הרקע, יולדת בשבוע 37+4 תינוק בריא ומתוק! ברגעים אלו פלג שלי בן השנה והשלושה חודשים מבלגן כל פינה בבית.
בתוך כל חוסר הוודאת וההמתנה לתשובות הדבר שהכי קשה להתמדד איתו הן הקלות בה הרפאים מדברים איתך על הפלה, לידה שקטה כאילו זה כלום. רפאים, תנו לנו את המידע אל תקחו מאיתנו את התקווה!
23/12/2018 12:44
שלום,

תודה על השיתוף בחוויה הלא פשוטה. יש לציין למען ההגינות כי כאשר לפי הספרות הרפואית הסיכויים ללידת תינוק פגוע הם משמעותים על הרופאים מוטלת החובה להסביר להורים את האפשרויות העומדות בפניהם ובכלל זה הפסקת הריון גם בשבוע מתקדם.
רופא אשר לא יעשה כן עלול להיות חשוף לתביעת רשלנות רפואית במקרה בו יוולד ילד הסובל מנכות. קבלת מידע כה קשה ומלחיץ תמיד קשה להורים אך הם חייבים להבין שזהו תפקידו של הרופא.

כמובן שעל הרופא המייעץ להבהיר להורים כי אף פעם אין וודאות מלאה וכי קיים גם סיכוי שבסופו של דבר יוולד ילד בריא. ההחלטה בסופו של דבר כיצד לנהוג היא של ההורים.

במצב מלחיץ וקשה זה על הרופא מוטלת החובה כאמור גם למסור להורים את המידע המלא והנכון וגם להישאר תומך, מבין ולהגיב בצורה אנושית לכל החלטה של ההורים גם אם היא איננה ההחלטה שהוא סבור כי היא הנכונה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
17/12/2018 23:13
טוב אז הגיע הזמן שלי לספר את סיפור לידה שלי הנס הפרטי שלי .
התחתנתי נכנסתי להריון ראשון .
כבר בשקיפות אומרים לי שיש לי בת ומספרים לי שיש לה הרחבה ב2 הכליות , הרחבה בחדרי המוח ו 2 נקודות אקוגניות בלב .
מפה התחיל המסע שלנו
חייבת לציין שהייתי בחורה חילונית חצאיות גופיות וכאלה .
עברו כמה שבועות הגעתי לסקירה מוקדמת ..
שם שוב בישרו לי על מצב הלב המוח ושהמצב של הכליות ניהיה יותר גרוע אגני כליות ממשיכות להתרחב .
משם הפנו אותי למרפאת אולטראסאונד בקפלן אחרי שבועיים הגעתי לשם למנהל המחלקה שם הוא אומר לי תקשיבי המצב רע מאוד מצב הכליות ממשיך להיות רע הוא גם הוסיף ואמר שהוא לא חושב שהתינוקת תשרוד אחרי שתיוולד ושנחשוב על הפסקת ההריון חזרנו הביתה אני ובעלי ובדרך בעלי עצר בבנק פגשנו את מיטל בוארון (מזכת הרבים ) היא באה אלי וסיפרה לי על סיפורו של הרב יגאל כהן על ביתו ..
ואמרה לי תכסי את השיער כל שערה של אישה זה דין .
ישבתי וחשבתי על זה .. הרי זו המתנה הכי גדולה ההריון הזה והכי רציתי בעולם את התואר אימא כי כולם ידעו ששביט נולדה להיות אימא ..
אחרי שבוע ומשהו ששוב הייתי בסקירה ואמרו לי את אותם הדברים הגעתי להחלטה אני יתן מעצמי בשביל לקבל הרי בשביל לקבל חייב לתת .
לקחתי על עצמי צניעות וכיסוי ראש מלא .
שוב מגיעה לסקירה אומרים שהנקודות אקוגניות נעלמו , ושההרחבה בחדרי המוח לא גרועה . אבל אומרים לי שההרחבה בכליות נהייתה ממש ממש גדולה הרופא אומר שבוודאות תצא לי מוטציה ושלא תשרוד אפילו יום אחרי הלידה ואפילו בהריון תוכל למות ..
אני יוצאת מהסקירה מסתכלת לשמיים ואומרת ״אני מאמינה בך אבא באמונה שלמה שאתה תסדר הכל שהיא תצא ותהייה בריאה ״
שוב מגיעה לסקירה ואומרים לי שהמצב גרוע .
הייתי אצל מליון מומחים שלמתי אלפי שקלים לכל ביקורת .
הגעתי לשבוע 36 ביקשתי לראות נפרולוג מומחה הפנו אותי לשליח של ה׳ דר דגן .
ישבתי אצלו והוא אמר לי תקשיבי יש מקרים אני לא יכול להגיד לך מה יקרה שהיא תיוולד אבל תבואי ללדת בשניידר.
שבוע 37 מגיעה לבלינסון שיכירו את התיק שלי .
אומרים לי תגיעי שבוע הבא נעשה זירוז.
מגיעה בשבוע 38+3 מקבלת פרופס (שמסתבר שהייתה לי אלרגיה לחומר )פתיחה 2 צורחת לאלוהים מורידים אותי לחדר לידה מקבלת אפידורל ופיטוצין ..
פתיחה 7 הילדה עושה האטות בדופק חמצן נידנודים ..
פתיחה 9 נכנסים אלי בערך כל הרופאים ומנתחים מורידים ממני זהב ואומרים לי עכשיו לחדר ניתוח ..
מלמלת בלב מזמור לתודה כל הדרך לחדר ניתוח ..
חותכים ואז אני שומעת בכי לא הייתי בטוחה אז צעקתי ״היא חיה , באמת היא חייה ״ המנתח מרים אותה ואני בעננים.
ומפה מתחיל המסע שוב ..
הריצו אותה עם אינקובטור לפגייה בשניידר שהיא גם טיפול נמרץ ילודים .
אני מתאוששת עדיין לא ראיתי אותה כי לא יכולתי לקום .
מגיעה אלי רופא ואומר לי ולבעלי ..
תקשיבו המצב לא פשוט , אנחנו מכניסים אותה מחר לחדר ניתוח ושמים לה צינור קטטר מכל כליה .
ילדה בת יומייים ..
אני מתפללת ומאמינה בהשם יתברך שהכל ממנו והוא יבריא לי אותה ..
שבועים בטיפול נמרץ אשקלון שניידר ..
בגיל שבועים מכניסים אותה לניתוח של 8 שעות לפתוח את הסתימות בכליות 4 קילו של אהבה שוכבת במיטת ניתוחים .
בחוץ כולם קוראים ספר תהילים שלם .
אחרי 6 שעות יוצא הרופא ואומר הניתוח עבר בהצלחה .
היא יוצאת גיבורה קטנה .. מסדרים אותה אני ואימא נכנסות ופתאום המוניטור מראה 0 נשימות הילדה סגולה מוציאים אותנו ועושים לה החייאה אני מחוץ לדלת צועקת שמממממממממע ישראל . אתה נתת לי אותה אתה לא תיקח אותה .
הרופאים יוצאים ואומרים הכל בסדר ייצבנו אותה .
הסיפור עוד ארוך ... כבר שנה שאנחנו בבית החולים עם דלקות חוזרות בשתן .
אבל לא משנה מה האמונה היא הדבר האימיתי .
כל הזמן הזה האמנתי שהקדוש ברוך הוא ישמור עליה על הגוזל הקטן שלנו .
אביגיל שלי המלכה שלי הכניסה אור ושמחה לחייינו .
תאמינו .. לא משנה מה עברתי עוברת ועוד יעבור הכל ממנו בהשגחה פרטית עבורנו
19/12/2018 10:42
שלום,
תודה על השיתוף בחוויה, אכן דרמה לא קטנה.
שמח בשבילכם שנראה שהכל מסתדר לטובה.

בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר
12/12/2018 08:56
בוקר טוב לכם

כוויה גדולה דרגה 2 שעשו לפעוט בחדר ניתוח (ולא ידעו להגיד לי ממה זה) בזמן שהיה מורדם 5 שעות. באמת שאין מה לעשות רק אם נשאר צלקת? למרות שבקצב הזה לצערי כן תישאר צלקת גדולה.

אשמח להתייעצות עם עורך דין מטעמכם לגבי האפשרות להגיש תביעה על המקרה, למרות שהנסיבות של הכוויה לא ברורות ואיני יודעת מה גרם לה.

הרופאים לא נתנו תשובה אמיתית כששאלנו איך זה קרה. בשלב זה, אני מעדיפה לא לחשוף את שם בית החולים שבו הילד עבר את הניתוח.

אני מבקשת חוות דעת של עורך דין - תודה מראש.
12/12/2018 20:56
שלום רב,

ראשית במקרה כזה הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות עובר לכתפי בית החולים שכן את כמובן לא היית נוכחת בניתוח ואין לך דרך לדעת מה קרה בעת הניתוח שגרם לכוויה.

המשמעות של העברת הנטל היא רבה שכן במצב זה במקום שהתובע (כפי שבד"כ קורה) יצטרך להוכיח את הרשלנות על בית החולים להסביר מדוע לא התרשל.

אני יכול לומר מניסיוני שבניתוחים לעתים מתרחשות כוויות בעת שימוש במכשיר חשמלי לצריבת דימומים וחיתוך רקמות אשר נקרא דיאטרמיה המחייב חיבור של גוף המנותח לפלטת הארקה. כאשר פלטת ההארקה לא מונחת כראוי עלולה להיווצר כוויה. איני יודע כמובן אם זה המקרה אצלכם אך זהו גורם שכיח להיווצרות כוויות בניתוח.

אתם מוזמנים ליצור עמי קשר טלפוני למתן הסבר ויעוץ מלא.

בברכת בריאות והחלמה מהירה,
עורך דין עופר סולר
11/12/2018 22:17
עכשיו אתה בן שלוש, איך עברו להן שלוש שנים מאז הלידה ששינתה את חיי?

הפכת סתם יום בחודש כסליו ליום משמח. "נס חנוכה שלי". היום לאחר זמן אני מבינה ויודעת שהלידה שלך הייתה לידה שהיו מתים ממנה פעם, בוא תצלול יחד איתי אל הרגעים ההם.

את הלידה הראשונה שלי אני לא אשכח לעולם, ולא רק בגלל שהיא הפכה אותי לאימא בפעם הראשונה אלא בגלל הסיבוך שהיה בה והשפיע על הלידות הבאות אחריה.

את ההריון הראשון שלנו גילנו בהפתעה לאחר כמעט שנתיים מהיום שבו התחתנו זו הייתה הפתעה. הפתעה משמחת , במיוחד שנודע לנו שזהו בן בכור. ההריון התגלה לפני ליל הסדר וזו היתה מתנת פסח מושלמת, השגרה נמשכה כרגיל יום יום נסעתי ללימודי התואר השני באוניברסיטת בר אילן, רק שעתים וחצי נסיעה כך עד מספר ימים לפני הלידה.

ההכנות ללידה כללו דולה ולימוד קורס פרטי להכנה ללידה. הלול והשידה החדשים שקנינו לך הגיעו, שאפתי את ריח העץ הטרי והרגשתי מוכנה רק שתצא.

את השבת האחרונה לפני הלידה שבתנו אצל סבתא וסבא העברנו חויות, סבתא סיפרה על הלידה של אבא שנולד בשבת והרצנו צחוקים שרק התינוק לא יוולד בשבת כמו אבא שלו.

מוצאי שבת
מוצאי שבת אני מרגישה שרטוב לי בתחתונים מעולם לא ברח לי שתן לפני כן, פתאום אני קולטת שאולי זו ירידת מים. אני מייד אומרת לאבא ומתקשרת לדולה שלי היא אומרת שזו ירידת מים ונמהר לבין החולים כי אני צריכה לקבל אנטביוטיקה בשל gbs.

מיון יולדות הדסה עין כרם.

זוג בעל ואישה, האישה בהריון מתקדם לקראת לידה יושבים ומחכים לבנם הבכור שיצא לעולם המקום זר להם והם לא יודעים מה יקרה חוששים ודואגים ושקט שקט של מוצאי שבת.

הגענו למיון יולדות הדסה עין כרם, אחות קשוחה מקבלת אותי ומבקשת לבצע בדיקת פתיחה. היא לא מצליחה ואומרת "איך תלדי?". בסוף רופא מאשר שזוהי ירידת מים. אני מתאשפזת במחלקת יולדות ג במסדרון, ומתידדת עם כל מיני נשים. בלילה אני שומעת קולות שאני לא רגילה אליהם למשל כמו צעקות של אישה עם פיצוטין בלי אפדורל ומתעוררת מכאבים קלים ומאחיות שנסות לפתוח לי וריד בסוף מגיע המרדים ומצליח לאחר חמישה ניסיונות שלהן.

יום ראשון
בוקר ואני עייפה לאחר לילה ללא שינה, ביקור רופאים כבר אז עולה השאלה בנוגע לאגן המאוד צר שלי. ההנחיה לבצע ניתוח קיסרי או לידה בזירוז ואני בשנטי שלי עדיין לא מרגישה צירים בכלל אבל הירידת מים נמשכת.

הדולה מגיעה לקראת השעה 12 בבוקר ורואה שהלידה לא מתקדמת ומבקשת לחזור הביתה לאחר שהייתה איתי בחדר לידה לזירוז. חדרי הזירוז לא פנויים ועליתי למחלקה למסדרון, אני רואה דם אני נלחצת פוחדת שאני מאבדת אותך, אבל אומרים לי שזה טוב ויש התקדמות.

ואז החלו הצירים. בהתחלה כאבים קלים שעוד יכולתי להתמודד איתם, אחר-כך נשענת על הקיר וצועקת והמים ממשיכים לרדת ועם כל ירידת מים הכאבים מתחזקים ועולים אני לא יודעת כמה שעות הלכתי ככה שבעלי תומך בעמוד האינפוזיה וסופר איתי עד 10 בכל פעם שמגיע ציר. לא יכולתי לא לשבת לא לעמוד רק ללכת. אחות מציעה לי להיכנס למקלחת ובנות חמודות מהחדר ליד מסכימות אני נכנסת למקלחת הכאבים מתעצמים ואני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ושבא לי לצאת ושזה יגמר. בפעם האלף שעברתי ליד האחיות אחת מהן שמה לב שהצירים מתחזקים ונהיים קרובים אחד לשני היא מבקשת שנעשה בדיקת פתיחה כדי לבדוק התקדמות את בפתיחה שש את יורדת לחדר לידה.

חדר לידה
אני עם כאבים איומים היו צריכים שלושה אנשים כדי להחזיק אותי כדי שלא אזוז באפידורל שהגיע לאחר שעה בערך. כשהייתי בפתיחה 7 הדולה הגיעה, לאחר קבלת האפידורל ושבעלי סיפר לה על התקדמות הלידה. אני לא זוכרת בדיוק מתי זה היה רק אני יודעת שאת כל השעות שבאמת הייתי צריכה אותה היא לא הייתה.

מפעם לפעם הדולה מזיזה אותי ומניעה לי את הרגליים ואני שוכבת במיטה ומגבירה את כמות האפידורל. לפעמים הדולה מבקשת ממני להתפלל ואומרת לי שמות אני מתפללת על עצמי, עליך, ועלינו. הדולה אומרת לי שכדאי שאשן ואני נרדמת.

מעירים אותי את בפתיחה מלאה אני מתבקשת ללחוץ אותך לאויר העולם. בהתחלה אני לא יודעת איך אבל הרופאים והמיילדות כולם מעודדים "את עושה מצויין". אני רואה את הראש "איזה צבע שיער יש לו ?" אני שואלת. המיילדת עונה שהיא לא רואה את הצבע כי הראש עולה כל הזמן ויש כבר בצקת בראש שלו. ואז זה קרה החדר מתמלא רופאים והרופא הבכיר מסביר לי את כבר 36 שעות בירידת מים 3 שעות בפתיחה מלאה, התינוק שלך נתקע בתעלת הלידה והדופק שלו כמעט 0. הוא בסכנת חיים - או ואקום או ניתוח. חייבים להוציא אותו בדקות הקרובות. לא הסבירו לי על ואקום, גם לא הדולה, אני רק חשבתי לי שאחרי כל השעות האלו אני רוצה ואקום ולא ניתוח. הכל קרה כל כך מהר, הם מכינים את החדר לקבלת התינוק והרופא מנסה עם הואקום - פעם ראשונה לא מצליח, פעם שניה הוא מבקש ממני תלחצי את הלחיצה של החיים שלך ואני לוחצת את הלחיצה של החיים שלי ואז מרגישה הקלה .

כשנולדת לא בכית , רק אחרי מכה קלה בישבן היה לך חבל טבור כרוך פעמיים סביב הצוואר . בהתחלה המדד שלך היה 9 ואז 10 ניצלת בנס נס חנוכה שלי.

מביאים לי אותך יצור קטן חדש ששוקל רק 2.666 קילו. עטוף. אני מסתכלת עליך ובוכה ולוחשת הנה אתה כאן ואני אימא. אבא מצטרף לאחר שהדולה קראה לו. אבא ישן הלילה בזמן שאנחנו עבדנו קשה. אני מסתכלת על העיניים הכחולות, אתה מסתכל עלי - רגע בל ישכח. ואז הרופא שואל איך אני מרגישה אני אומרת לו שאני מרגישה קרועה. הרופא אמר שיש קרע בדרגה שלוש שצריך לתפור בחדר ניתוח בהרדמה כללית. קרע בדרגה שלוש זה כל חיץ הנקבים עד פי הטבעת לא כולל.

חדר ניתוח
אבא והדולה מלווים אותי לחדר ניתוח. ואתה עובר למחלקת התינוקות עם אבא לטיפול והשגחה רציפה.
12/12/2018 20:04
שלום,

כתבת יפה, מעניין ומרגש. מאחל לך בריאות שלמה ונחת.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
11/12/2018 13:49
כל מי שמכיר/ה אותנו מקרוב יודע כמה זמן בעלי ואנכי חיכינו לילדים.

התחתנו לפני שש שנים. עברו כמה חודשים, עברה חצי שנה והחלו השאלות: אתם חרידיים אתם לא רוצים ילדים? כמה זמן אתם נשואים? ועוד כל מיני שאלות חכמות.

בעלי ואני לא חששנו לרגע ידענו שזה יבוא בזמן שלו. אבל לאחר שנה החלטתי שאכן צריך לבדוק מה קורה.(כל מי שחוותה את זה יודעת ששנה זה כמו 20 שנה בנסיון כזה).

הלכנו לרופאת משפחה / נשים והיא בתגובה: שנה זה כלום לנסות ואמרה שאולי אנחנו מפספסים את הביוץ ולכן זה מתעכב ונתנה כמה טיפים ואמרה שאם זה לא יתפוס ללכת לרופא פוריות.

לצערי זה לא תפס והתקדמנו לרופא פוריות. בהתחלה הוא נתן כדור כל שהוא מספר פעמים ולפעמים גם הכפיל את הכמות אבל שוב לצערי זה לא תפס. החליט לעבור לסוג אחר של טיפול שניקרא: הזרעות שבד"כ מבצעים אותו 3 פעמים לפני שמתחילים IVF הפריה חוץ גופית.

ביצענו את התהליך הזה פעמיים ושוב לצערי זה לא ניתפס ואז הרופא החליט שאין טעם לבצע עוד הזרעה אלא לשלוח אותי לצילום רחם.

ביצעתי את הצילום רחם ולעולם אבל לעולם אני לא ישכח את הפרצוף של הרופא שיצאתי מהחדר. שאלתי אותו איך הצילום? הוא בתגובה תחזרי לרופא שלך והוא כבר יסביר לך הכל.

דף האבחנה היה אצלי ביד אז כרגיל חחח ניכנסתי לדוקטור גוגל ושם כבר הבנתי שיש בעיה כל שהיא...אבל אמרתי לעצמי טוב נו, תמיד גוגל מגזים נחכה למה שהרופא יגיד.

יום למחורת כבר התצייבנו אצל הרופא. הוא רואה את הצילום ואומר לנו תשבו. כאן כבר הייתי חצי מעולפת, ומראה לנו את הצילום ואומר: החצוצרות שלך חסומות לגמריי ואין סיכוי בעולם במקרה כזה להיכנס להריון בצורה טיביעית ותצטרכו לגשת להתחיל תהליך של הפריה חוץ גופית בבית חולים כל שהוא, וציין שבמקרה שלי רוב הסיכויים קלושים להיכנס להריון על ההתחלה של ביצוע התהליך והתחיל להוציא לנו ניירת ומרשמים של תרופות / זריקות שאין להם סוף.

הלכנו לפגישה בבית חולים להתחלת התהליך ואמרו לנו לחכות שאקבל מחזור ואז מתחילים ...טוב כבר כל הזריקות / התרופות נימצאים בבית ואנחנו סוג של כביכול השלמנו עם המצב ופשוט מחכים למחזור שיגיע.

עובר שבוע, שבועיים, שלוש וחודש והמחזור לא מגיע (אציין שלא התרגשתי מזה בכלל כי היו פעמים שזה קרה וגם כל פעם היתחדד לי הקול של הרופא שאמר שאין סיכוי להריון טבעי).

מחכה עוד קצת ואומרת לעצמי הנה בטח הוא כבר מגיע ולא לא הגיע. מתקשרת לרופא אומרת לו: דוקטור מאחר לי המחזור בחודשיים יש סיכוי להריון והוא בתגובה: חד משמעי לא

ואמר תחכי עוד כמה ימים ותראי שתקבלי אמרתי לו אוקי. חיכיתי ואין שום מחזור באופק יום שישי בדיוק היתי בבית מרקחת ואמרתי על הדרך אני יקנה בדיקת הריון ונראה מה יהיה למרות שתוך תוכי אמרתי שאין שום סיכוי בעולם הרי זה מה שהרופא תמיד אמר לי.

באה הביתה מבצעת את הבדיקה ורואה 2 קויים. מתקשרת בדמעות לבעלי והוא מאמי קחי אוויר לפעמים הבדיקות לא נכונות (הוא לא רצה שאני יתאכזב) מתקשרת שוב לרופא ומספרת לו על הבדיקה והוא שוב מוריד לי את הכל ואומר אין סיכוי אבל יום ראשון על הבוקר תעשי בדיקות דם ותעדכני אותי.

הולכת לבצע בדיקת דם בשעה הכי מוקדמת שיש וכל שעה מאז ניכנסת לאפליקצייה לבדוק את התוצאות ואז חשכו עינייי לטובה. רואה תוצאה של הבטא גבוההה במיוחד. מתקשרת לעדכן את הרופא והוא אומר ואוווו - דחוף לבית חולים לבצע אולטרסאונד כי במקרה שלך זה יכול להיות הריון מחוץ לרחם.

רצנו בטיסה לבית חולים מבצעים אולטרסאונד והרופאה צועקת יש דופק ואנחנו מה?מה??מה? אבל הרופא אמר שלא אוכל להיכנס להריון טבעי בחיים! והכל בסדר? זה לא מחוץ לרחם?

והיא אומרת לא ממש לא. מסבירים לה כמה זמן חיכנו ומה עברנו.

וכאן את זרם הדמעות של כולנו אתם בטח יכולים לתאר.

אחרי 9 חודשים הנס של חיי יצאה לאויר העולם.

כמובן שהזריקות נירתמו לנשים אחרות בתקווה שלא יצטרכו להישתמש בהם לעולם!

בורא עולם רוצה לצעוק אליך,רוצה שכולם ידעו כמה אתה גדול,כמה שום דבר לא מובן מאליו!

ה' לא יעמיד אדם בנסיון שהוא לא יוכל לעמוד בו וזה המשפט שליווה אותי בכל השנים האלו.ותמיד הרגשתי איך הוא מחזיק לי את היד ואומר לי: יפה שלי אוטוטו את תקבלי את מתנת חייך... עוד קצת אהובה שלי

מבחוץ הייתי חזקה אבל בבית הייתי נשברת, מתפרקת,מתפללת לבורא עולם בדמעות אני רוצה להיות אמא!

החלטנו לקרוא לה:ענהאל כי לגמרייי ה' ענה לתפילתינו. תודה לבורא עולם הענק.

בתפילה ענקיית לה' הטוב שיזכה את כל מי שחפץ לדבר המושלם הזה בהכי קלות שיש
12/12/2018 19:57
שלום,

סיפור מרגש ומשמח, מדע הרפואה עדיין רחוק מלהיות מדויק וגוף האדם מפתיע בכל פעם מחדש.

מאחל לכם בריאות שלמה ונחת,
עורך דין עופר סולר
15/11/2018 08:47
הריון שני. שבוע 39+6. בטן עצומה עצומה עם ריבוי מי שפיר. מוגדרת הריון בסיכון עם חשד לסכרת סמויה.

הגעתי לבית חולים תל השומר תוך כדי צירים אחרי ששחררתי את עצמי מלניאדו כי המליצו לי ללכת לקיסרי (חשד לסכרת סמויה ותינוק גדול עם ריבוי מי שפיר כולל צירים של מעל 10 שעות שעדיין נתקעו בשלב לטנטי עם ראש גבוה ופתיחה קטנה, הובילו את רובו המוחלט של הצוות בלניאדו להמליץ לי לעשות קיסרי).

מרגע שהבנתי שקיסרי זה הכיוון הבנתי שאין לי טעם להשאר בלניאדו והחלטתי על מעבר לתל השומר (שלל סיבות), בעיקר לאור העובדה שיש לי אפשרות לעבור שם למלונית אחרי יומיים ולהיות בפרטיות.

חשוב מאד להבין:

לא תכננתי בחיים סיטואציה של קיסרי!! להפך. הלידה הקודמת שלי היתה כה קשה נפשית ופיזית שעשיתי הכל בהריון הזה כדי שתהיה לי לידה מתקנת. קורס היפנו מדהים. הדבר האחרון שעלה על דל שפתיי היה קיסרי. ניסיתי להשאר אופטימית כל ההריון.

תתארו לכן שתוך כדי צירים אומרים לכן שאתן צריכות לשקול בכובד ראש קיסרי. אחרי הריון מפרך וקשה מאד. אחרי שתכננתן חוויה מתקנת ותוך כדי שהתחילה לידה טבעית מעצמה. זה היה שוק חיי. בכיתי את נשמתי. לא לזה ציפיתי. כולן דיברו איתי על החוויה המתקנת של לידה שניה.

לא באמת הצלחתי להחליט. זה היה בחירה בין רע לרע מאד מבחינתי. אבל אחרי לא מעט זמן ששקלנו הכל הבנתי שזה יהיה לטובת הבן שלי וכנראה גם לטובתי ללכת לקיסרי עכשיו ולא להמתין לבוא הצרה וחלילה להיות מובהלת לקיסרי חירום, אז לקחנו הכל ונסענו תוך כדי צירים לתל השומר.

עוד מהרגע שהגעתי לתל השומר היו חלק מאנשי הצוות לא נחמדים עוד במיון יולדות. אחת האחיות שאלה אותי בזלזול למה באתי מלניאדו. אבל ניחא. ( היו להבדיל גם נשות צוות מקסימות במיון).

אחרי שבדקו אותי והעריכו את המשקל הכניסו אותי לחדר לידה והגיעה האחות האמונה עליי. קצת מוזרה כזו שלא יודעת להרגיע ולומר את המילים הנכונות.

המים במקלחת היו רותחים ואז קפואים. לא משהו שיולדת יכולה להשתמש בו בטח לא משהו שיקל על תהליך לידה וצירים. השירותים אחרי שימוש אחד נסתמו. לא החליפו לי חדר. ניחא.

במשך כל הזמן הזה שהמתנתי לרופא שיגיד לי מה חוות דעתו בעצם המתנתי עם צירים בחדר לידה. וכל חצי שניה נכנס מישהו לחדר. אנשים לא רלוונטיים. תחנת רכבת. תחושה של אפס פרטיות. מאד לא נעים.

הרופא נכנס לאחר זמן מה, דווקא היה מאד נחמד אמר לי את ההמלצה שלו. אחרי שנפל הפור נתנו לי לחתום על מסמכים אבל לא הסבירו כלום כמובן. הכל נורא ענייני טקטי. עוד אחת מהעדר.

לקחו אותי לחדר ניתוח אבל בכניסה אליו נכנס ניתוח חירום והחזירו אותי לחדר לידה. ככה עברו כמה שעות. בשלב מסוים כשהבנתי שלא יודעים מתי אכנס לניתוח ביקשתי אפידורל כי הבנתי שאני לא מוגדרת כחירומית אלא רק כדחופה.

הסבירו לי שאם אני לוקחת אפידורל ההרדמה תהיה אפידורלית ולא ספינלית. לא אמר לי יותר מידי ורק כאבתי כבר ככ הרבה שעות שרציתי שמישהו יפסיק את הצירים כדי שאוכל גם להרגע לקראת הניתוח.

ברגע שהמרדים התחיל לטפל לי בגב וקימר אותי באופן מאד לא נעים וברוטלי אז החליטו האחיות שזה הזמן הכי טוב לעשות החלפת משמרת בתוך החדר. והופ מי נכנס לחדר?

אח גבר. כשאני עם גב וטוסיק חשופים על המיטה, רכונה עם הפנים למטה ולא יכולה להסתכל עליו.

הרגיש מאד לא נעים. ביקשתי במפורש שאני לא רוצה שיטפל בי גבר תוך כדי שאני שעונה ככה מבלי שאני בכלל רואה אותו. והתחילו להשתיק אותי שהוא לא יבצע לי בדיקות וגינליות וכדומה.

(ואני שואלת מה הקשר? ביקשתי שלא יהיה לי אח גבר ופשוט ביטלו את הבקשה שלי.) הוא גם לא ידע להתמודד עם הסיטואציה וניסה לספר בדיחות מפגרות שרק עצבנו אותי.

אח שלי: אני לא חברה שלך. אני אישה. במקרה גם דתיה. שלא מעוניינת שתהיה בחדר שלי כרגע במצב נפשי לא פשוט ואינטימי חשוף.

אני קופצת בכוונה להכנה לקיסרי כי מבחינתי הרגע הזה זה הרגע שנחרט לי בזכרון כטראומה.

העבירו אותי כשאני עם אפידורל לחדר ניתוח.
בעלי הלך להכין את עצמו.

אני בסטרס מטורף. משתדלת להסדיר נשימות אבל מאד לחוצה וחרדתית. מרגישה פחד משתק.

שלושה אחי חדר לידה התחילו "לטפל" בי. מבלי שהם מציגים את עצמם. מבלי כמעט אינטראקציה. מתחילים לגעת לי בגוף. אני עם חלוק. משותקת ברגליים. משכיבים אותי על מיטה מעלים לי את החלוק. אני ערומה. המון אנשים יוצאים ונכנסים לחדר מבלי שיש לי סיי בעניין.

אני לגמרי חשופה חוץ מהחזה.

מתחילים לסבן אותי, לקרצף אותי ואחכ לגלח אותי. לא מדברים איתי לא מדברים אליי. ואז כופתים לי את הידיים. בלי שום הכנה. בלי שום הסבר ואני רועדת. ממש רועדת. שואלת איפה בעלי. בקושי עונים לי וגם כשעונים עושים טובה.

הרגליים שלי מפושקות על מעמד כזה כמו של גניקולוג. אני ערומה והרגליים כפותות. מעלים לי החלוק למעלה שמים עוד חוצץ אני לא רואה מה קורה.

תחושה של בשר בנוסח לשחיטה או של גופה שמנותחת בשיעור אנטומיה.

מלא אנשי צוות יוצאים ונכנסים. אני בסטרס מטורף. בוכה. והתחושה שלאף אחד חוץ מאחות חביבה לא אכפת.

הרופאים נכנסים לחדר ויש שני מרדימים מאד לא נחמדים. אני מבקשת לשאול שתי שאלות והמרדים מזלזל בי וצוחק עליי מול הרופא ואומר: "רק שתיים?"

מתחילים לעשות עליי טסט ובעלי עוד לא בחדר. בסוף הוא נכנס כשכבר התחיל הניתוח.

כמובן שהרגשתי הכל בניתוח. חוויה מאד לא נעימה. לא ברמה של צרחות אבל ברמה שמאד מאד מטרידה. לא יודעת אם זה בגלל שההרדמה היתה רק אפידורלית.

אחרי הניתוח הרדימו אותי כנראה בשלב התפירה ונתנו לי מורפיום אבל גם את זה לא סיפרו לי. פשוט התעוררתי בחדר התאוששות ממוסטלת לגמרי.

אחרי ניתוח וההתאוששות שמו אותי בחדר במחלקה עם ארבע נשים. זוועה. (אגב שירותים מחוץ לחדר משותפים לחדר הזה ולחדר נוסף. כל המלווים של הנשים כמובן משתמשים באותם שירותים ואפס תחושת פרטיות) לא שאלו אם אני רוצה הפרדה או לא. כל אישה שם בחרה משהו אחר ובלילה אחרי קיסרי כשאת הכי שפוכה והפוכה וכואבת את צריכה להתעורר מתינוקות של אחרים. מבעלים של אחרים.

בעלי לצערי לא היה איתי בלילה אז הייתי נתונה לחסדי האחיות. והיו שם לא מעט אחיות לא נעימות שנתנו תחושה שאני מעיקה עליהן עם הבקשות שלי ונתנו לי להרגיש לא טוב עם זה שאין לי ליווי. לאחת מהן לקח מעל שעה להביא לי אופטלגין באותו לילה. ואני כמובן לגמרי "נכה" מהניתוח.

כמובן שאת התפרים עשו עם סיכות. כשהוציאו לי כאב לי כאבי תופת. חלקן של הסיכות חוברו בצורה שרלטנית וממש ממש נתקעו בבשר..גם חלק מהחתך פתוח לי עדיין ואני מטפלת בו באופן עצמאי בבית.

זה פחות או יותר מסכם את החוויה הנהדרת שהיתה לי בתל השומר.

מכל התיאור הזה מה שהכי היה קשה לי זה התחושה שאני לא בן אדם בעיניי הצוות הרפואי אלא עוד מקרה או עוד מטופל. לא הציגו את עצמם חלק מהאנשים. לא נתנו פרטיות והכי חמור לא כיבדו את הסיטואציה. לא כיבדו אותי ולא את הגוף שלי.

מאד מתלבטת מה לעשות עם זה. מאד קשה לי עם זה.

בעלי לצערי לא מבין למה זה נחקק כטראומה אצלי. שזה עוד יותר מקשה עליי.

חרא

אל תלכו לתל השומר.
15/11/2018 11:58
שלום רב,

תודה על השיתןף בחוויה הלא פשוטה שעברת.

כדי להעריך אם הדברים מתאימים לתביעת רשלנות רפואית צריך יהיה לקבל יותר פרטים ולעיין בתיעוד.
מנסיוני לעיתים טיפולים רפואיים נתפסים על ידי מטופלים כהתרשלות המצדיקה וראויה להתברר בתביעה בשעה שאינם כאלו לפי הדין ולהפך - לעיתים המטופל כלל אינו ער למה שהתרחש ולכך שיש מקום להגיש תביעה.

משרדנו ניהל ומנהל תביעות רשלנות רפואית אל מול בית החולים שיבא תל השומר גם בנושאים של מיילדות וגניקולוגיה וניתן להתייעץ עמנו בנושאים אלו.

בריאות שלמה ומלאה,
עורך דין עופר סולר
19/11/2018 11:49
נשמע מזעזע ,בכל רמה אפשרית.

את חייבת לכתוב / להגיש תלונה למען הבאות אחריך. לא יודעת אם צריך עורך דין או לא, אבל לא לעבור בשתיקה.

עברתי לפני 7 חודשים בבית החולים לניאדו והיה מכיל ומכבד למרות כשפתחו היו הידבקויות והרופא בה אלי והסביר לי הכל ניתוח של 50 דקות הפך ל2.5 ולאורך כל הזמן הוא מסביר לי מה הוא עושה ואחרי שלקחו את הילדה שאל איזה מוזיקה אני אוהבת והשמיעו ברמקול של החדר ניתוח .

מזל טוב הרבה נחת ושמחה
11/12/2018 14:00
וואוו סיוט. פשוט סיוט. תל השומר לפי כל הסיפורים ששמעתי עד הלום - זוועה. משחטה. לא מעניין אותם כלום כבני אנוש. ודווקא לניאדו נשמע מהחוויות 'עדין' יותר לעיכול.

אני נותחתי בפעם ה - 2 בבית חולים איכילוב ולא נגעו בי גם כשהייתי ברמה של חירום, עד שאישרו לי את כל בקשותיי. החל מאפס הפרדה / ביות מלא לאחר ניתוח קיסרי ועד ל -לא לקלח ולא לבדוק בלי נוכחות ההורים ועוד...

מתל השומר שומר נפשו ירחקו. בודדות אולי זוכות ליחס אנושי שם. מלא סיפורים של רשלנות רפואית ויחס משפיל. עצוב ומקומם.

בשלישי ב"ה תעברי תיקון לכל ההריונות.

שולחת לך חיבוק ענק
08/12/2018 22:22
אז אחרי שנתיים וחצי פלוס לידה נוספת שאחרי גם אני רוצה ל"חשוף" את סיפור הלידה שלי את הנס הקטן שלי, ודדוקא כאן בזמן הזה בעיתוי הזה בחנוכה, אני נגד פוסטים קורעי לב אבל אם בפוסט זה יווצר מצב שעזרתי לאישה אפילו אחת השגתי עולם ומלואו.

היריון ראשון תקין עובר בקלות מגיעה לשבוע 40 ולא יאמן איך ה9 חודשים האלה רצים כמה חששות היה לי מהלידה תמיד חשבתי שתהיה לי לידב לא קלה.ועל כך נאמר מחשבה מייצרת מציאות

נחזור לסיפור...והופ... כיאה לשבוע 40+ מעקב כל יומיים.

מגיעה לשבוע 40+5 מתחילה להתגרד אבל לא גירןדים עדינים כאלה ששורטים ויוצא לך דם ושטפי דם? בדיוק כאלה. הולכת לרופא.
הרופא מפנה לביצוע מוניטור , בקושי יש תנועות. ?אבל לא מסתכנים שולח לבית חולים , בית החולים עושה לי בדיקה של מלחי מרה ( תפקודי כבד) ורואה שקיימת גם רעלת הריון.

נשארים להתאשפז. מחכים לזירוז יומיים, ב00:31 בלילה האחות מגיעה אליי אסתר את יורדת לחדר לידה omg לא לא רוצה אבל מה היא תשאר שם לנצח הקטנה היא צריכה לצאת מתישהו? יאללה תתגברי על עצמך. יורדים לחדר לידה מכניסים לי פרופס בנתיים מתקשרת לאמא שלי ולאחיות שלי שיתכוננו להגיע למה אני לא יולדת בלעדיהן.

הפרופס משפיע יותר מידי צירים מדומים כל דקה זועקת לשמיים ולא מצליחה להרגע
מבצעים בדיקת פתיחה 2.5 רוצה אפידורל דחוף לא רוצה לחכות דקה בלי. אחרי שעה מגיע מרדים מזריק לי אפידורל. זהו מצאתי את הנחלה שלי. בנתיים 6 וחצי בבוקר ןפתיחה 3 וחצי בקושי זז.. חולפות השעות שעה 10 בבוקר פוקעים את המים פתיחה 5... שעה 14:00 מתחילים פיטוצין לזרז פתיחה 7 והופ נתקענו... מגיעה שעה 15:30 החלפת משמרות מיילדות .

נכנסתי לי מיילדת שלא כל כך מתחברת אליה אבל שטויות מי אני שאשפוט הרי היא מיילדת כבר 20 שנה?

מביאה לי איזה ריחון להריח בודקים פתיחה 10. אבל הראש עדיין למעלה צריך להתברג אחיות שלי תופסות אותי מכל צד ומוזיזות אותי מצד לצד.

המיילדת בודקת הופה... פתיחה 10 ראש למטה מתחילים ללחוץ אסתי כל פעם שאני אגיד לך 3 את לוחצת אבל תתרכזי,תמר מליזה ( אחיות שלי) תתפסו את הרגליים אחת מכל צד ותרימו לה גבוהה דיהיה יותר קל.

ואנחנו מתחילים - אסתי עכשיו תלחצי 1.. 2..ו-3 עכשיו יופי... עוד קצת... אך ככל שעובר הזמן אין תזוזה אני כבר שעה בלחיצות של 10 וכלום עוברת עוד חצי שעה ועוד חצי שעה רןאים את השיער אבל משהו שם תקוע... עברו שעתיים מהלחיצות של 10. מהזמן לידה , המיילדת מרימה את הטלפון בשיא האטרף.

מחייגת לבן שלה שמה אותו על ספיקר ואומרת לו חיים שךי תחמם לך שניצל וציפס. ןבנציים אחיות שלי רואות במוניטור ציר והיא לטץא מתייחסת הן מעירות לה והיא מתעלמת . אחותי אומרת לה תגזרי אותה, היא שעתיים וחצי בלחיצות של 10

תעזבי את הטלפון בצד אך ללא הועיל, אל תהיו לחוצות בסוף היא תלד היא אומרת .
הלכה הצידה ונזכרה להניח את הטלפון- ועוד איך.

אחרי 3 שעות של לחיצות של 10 בלי לגזור בלי להציע וואקום או מלקחיים או לשלוח לקיסרי
ילדתי את הבכורה שלי האושר שלי והיא החליקה בבת אחת לתוך הידיים של המיילדת.

וואי יש!! סופבוף היא יצאה , כולם מתלהבים מצטלמים בחדר. ואני? אני עם הרגשה פנימית רעה.

מבקשת שיתפרו אותי ולעוף משם. היא אומרת לי המיילדת אין תפרים הכל בסדר, אמרתי לה את בטוחה? היא אומרת לי כן. הכל בסדר ילדת לידה רגילה ראשונה בלי תפרים. נשארתי בחדר לידה להתאוששות קלה השעה 20:00 הגיעה .
המשפחה שלי ירדה לבית שעה אחרי הלידה. היה לנו אירוע משפחתי.

נכנס המנהל של החדר לידה לעשות בדק בית לשאול מה קורה הוא מרים את השמיכה והופ חשכו עיניו. ועיניי. ועיני כולם בעצם המיטה שלי מגואלת הדם. ספוגה.

קורא במכשיר קשר כירורגים לחדר 4 דחוף הקפצות עכשיו. מסתבר שלא רק שנקרעתי אלא נקרעתי עד פי הטבעת.

מפה לשם תוך 3 דקות רופאים עומדים לי מעל הראש ןמספרים לי שכרגע אני מאובחנת בקרע דרגה 4 צריך לנתח אותי , מה יהיה אם הניתוח לא ייצלח,
גברת טייב אם לא יצלח הניתוח במקרה הכי גרוע את תסתובבי עם שקית שתן וצואה במותניים ואם הכל יהיה תקין אז מידי פעם יהיו לך בריחות. חשכו עיניי . אני רק בת 22? אני רוצה את התינוקת שלי לראות אותה? מה בריחות ובלי לשים לב אני מובלת לכיון החדר ניתוח בדלתות מסתוריות להגיע כמה שיותר מהר כיון שאני מאבדת דם.מרגחשה בסרט רע שאני הגיבורה הראשית.

בניתוח שעברתי ערך כ3 שעות ההייתי מטושטשת ועם האפידורל עדיין, קשרו לי את הלשון הרימו אותי עם האגן כלפי מעלה ,
הראש כלפי מטה. 3 מנתחי רפואת נשים 2 כירורגים ן3 מרדימים
כל רגע מישהו מכניס לי לפה צמר גפן עם מים כי אני מתייבשת הידיים קשןרות לצדדים כל המסכים של החדר והאורות עליי וכל 3 דקות דוקרים אותי בידיים למדדים.
הרגשתי שחרב עליי עולמי. שכחתי שקבלתי מתנה והיא מחכה לי ביולדות א'. אחרי 3 וחצי שעות. יצאתי מהניתוח באפיסת כוחות רואה את אמא שלי ובעלי בחוץ בוכים ולחוצים.בעלי בא אליי בוכה ואומר איך את עוברת דבר כזה ולא אני הרי את כולך עדינה. ואני פשוט עוצמת את העיניים ומתעוררת ב5 בבוקר למשמע קול בכי תינוקת אבל זו לא הייתה התינוקת שלי
גם לא היו רשאים להביא לי את התינוקת שלי. טחרי הלילה שעברתי היה צריך שבעלי יגיע על מנת שהיא תגיע אליי.
לא יכולתי לקום לבד היה אסור לי .הגיע אליי אחות ב7 בבוקר שאלה אם היא תיקח אותי להתקלח אמרתי לה לא אני יכולה לבד היא יצאה ואני באה לקום וא י פתאום רואה שטני עוד מחןברת לקטטר. אני עומדת ופתאום אני מרגישה שיש לי כובד עצום בכל אזור הפות .זה היה מהניתוח . חשבתי על כל מה שקרה אמש. והחלטתי שאני לא מוותרת בעלי היה בדרך נכנסתי להתקלח (לבד) והראתי לעצמי כמה אני פאייטרית וחזקה. האחות לא האמינה שחזרה וראתה שהתקלחתי לבשתי שמלה שלי והתיישבתי על הכסא כאילו כלום בעלי הגיע עם התינוקת.
ניסיתי להראות הכי חזקה שיש אבל בתוך תוכי נוצר לו שם פצע עמוק עד כדי כך שלא האמנתי שהנפש שלי יכולנ להפגע. כעסתי על העולם הרי כל היולדות פה במחלקה קמות כאילו כלום למה אני ככה?למה אני על כסא גלגלים עם קטטטר כבר 3 ימים?
2 כדורים לשלשולים פלוס שמן פראפין בבוקר נורמלקס בניפייבר עולם. כדי שהצואה תעבור בקלות ולא תפתח את הניתוח
זה רק ההתחלה של החיים שלי שהשתנו מאז, סדרות של בדיקית לא נעימות שעברתי. ביניהם מנומטריה ריאקטלית. אולטרהסאונדים לא תקינים פיזיותרפיות סדר האכילה אחרת, לא יכולה לשבת על כסא שהוא לא מרופד דקירות בטוסיק בלי סיבה, אבל בוקר אחד קמתי עם אמונה ומחשבה אחרת, כמה את יכולה לרחם על עצמך? הכל לטובה. תודה שיצאתי בידיים מלאות. אחזור לתפקוד מלא אשנה את אורח החיים שלי לחלוטין. העיקר שאתפקד כמו שצריך ואהיה אמא ראויה לאדלי שלי לקטנה הזו.

אגב בשחרור מהבית חולים הגיעה אלייי המילדת עם זר פרחים והתנצלה על אופן ההתנהגות שלה.התנצלה על כך שלא חתכה, על כך שהייתה עם הטלפון, על כך שלא שמה לב שהייתי בלחיצות 3שעות בדרך כלל זה גג שעה שעה וחצי.

אמרתי לה ואני אגיד גם לכן -
לידה זה מאת ה' ,הקבה לא יכול להעמיד בנאדם במשהו שהוא לא יכול לעמוד בו
אז בחרתי לראות הכל בצד חיובי
סופסוף סדר האכילה שלי ישתנה, הרבה ספורט לשמור על התפקוד של המעיים יצאתי בידיים מלאות עם המלכה שלי. אומנם הלידות הבאות שלי הן יהיו רק בניתוח אבל לפחות אדע את התאריך שלי ויצטרכו ליילד מוקדם כדי שהראש לא יתברג בטעות בתעלה.

אז לא אסחב עד שבוע 40 הזכרתי לבעלי את המשפט שהוא אמר לי אחרי הלידה אבל איך את עוברת את זה דווקא את, את כל כך עדינה. אז אחרי חצי שנה החזרתי לו תשובה אני אמא, ואמא היא כל יכולה היא העוגן של כולם.
היום, אני אחרי לידה שניה - שהפעם קיסרית 3 חודשים אחרי הההיריון השני האמנתי בחוויה מתקנת בכל ליבי (מחשבה מייצרת מציאות כבר אמרתי?) .

נחשו מה? נהנתי מכל החוויה-
חוויה מתקנת לחלוטין חוויה מעצימה ומיוחדת, ההייתי שותפה לכל מהלך הלידה אני ובעלי. זה פשוט היה מהמם. וזכינו באביגיל שלי. וההחלמה מניתוח? לא קלה אבל גם לא כמו הקודמת.

גיליתי על עצמי שאני פאייטרית לא קטנה, שהכל במחשבה, וכשלוקחים הכל טוב הכל יגיע.
עד היום לא מדברים איתי על הלידה הקודמת של אדלי שלי, מציפות אותי דמעות אבל אני עדיין לא החלטתי אם זה בא מאושר וגאווה על איך שנלחמתי על עצמי. או מעצם ההתרחשות בלידה. אני רק יודעת שבחרתי בחיים
ובאותה נשימה-
נקרעתי מאהבה.

ועל זה אני מודה לה'. וגאה על כך. תודה לה'.

חנוכה שמח
10/12/2018 18:52
שלום,

תודה על השיתוף בחוויה - הנושא של קרעים חמורים בלידה ואי הקפדה על ביצוע חיתוך במקרים הנדרשים הוא לעיתים עניין לתביעת רשלנות רפואית במקרים בהם נגרם חלילה נזק קבוע.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות ונחת,
עורך דין עופר סולר
06/12/2018 23:17
הסיפור שלנו מתחיל ביום שישי שעבר בסביבות 5 וחצי בבוקר, אשתי האלופה מתעוררת אחרי שלא ישנה מי יודע מה במהלך הלילה ואומרת שהצירים קצת מתגברים.

היינו בשבוע 41+1 (היריון ראשון) וכששנינו כבר מצפים מאוד לבואו של קטני, אחרי כשבוע של צירים הולכים ומתחזקים וסימנים נוספים אצל אשתי על התקרבות הלידה. התחלנו לבצע מספר תרגילים בתחנות שהדולה המדהימה שלנו (עדי-אור ברכה) הכינה עבורנו בבית ולתזמן צירים, אחרי כ-3 שעות כבר ראינו שיש צירים של 45 שניות עד דקה במרווחים של 3-4 דקות. תנועות העובר קצת הצטמצמו ואחרי כ-40 דקות בלי שהרגשנו אותו החלטנו לנסוע לבית החולים, השעה כבר הייתה 11:00.

הגענו לאיכילוב (בית החולים שבחרנו אחרי המון מחקר בעזרת הקבוצה הזו וקבוצת "לידה פעילה", בשאיפה להגיע כמובן למחלקה החדשה) בסביבות 11:30 וביקשנו אולטראסאונד מהר על מנת לראות שהכול תקין, על אף שממש בירידה מהרכב בכניסה למיון יולדות אשתי חזרה להרגיש אותו. האולטראסאונד והמוניטור שבא בעקבותיו היו תקינים, אשתי נבדקה ע"י רופא שאמר שהיא במחיקה מלאה ופתיחה 4. ביקשנו שהלידה תתבצע במרכז הלידה הטבעי (לאחר שביצענו שם סיור מקדים). המיילדת מהמרכז שליוותה אותנו בהתחלה קצת ניסתה להתעקש על נהלים כגון ביצוע בדיקת דם נוספת למקרה שאשתי תבקש אפידורל אבל התעקשנו גם ומצאנו את דרך הביניים במרבית הדברים.

לקראת סוף המוניטור הגיעה עדי הדולה שלנו ונתנה לאשתי קצת טיפולים הומאופטיים ועזרה קצת להירגע. סה"כ לאחר כשעה וחצי מרגע הגעתנו עלינו כולנו למרכז הלידה הטבעי.
השעות הראשונות במרכז היו מדהימות. אשתי עברה מהמקלחת לג'קוזי לכדור פיזיו לפי רצונה ולפי תוכנית הלידה הפעילה שתכננו מראש, באור מעומעם, מלווים בפלייליסט שהכנו ביחד ועם הרגשה באמת רגועה, שלווה ומאוד אינטימית, והמיילדת כמעט ולא התערבה.

ב15:00 התבצעה החלפת משמרת וגם המיילדת החדשה פחות או יותר נתנה לנו להתנהל כרצוננו. הייתה הפרעה אחת כאשר פתאום 2 רופאים התפרצו לחדר וטענו שהמוניטור של העובר לא תקין. המיילדת הופתעה מאוד מזה שבכלל יש להם יכולת לראות את המוניטור של הנשים במרכז הלידה הטבעי (טענה שזה הותקן ממש לאחרונה) ובכל מקרה זו הייתה קריאת שווא, סך הכול החיבור של המוניטור היה מעט רופף לזמן קצר. בשלב זה אשתי הייתה כבר בפתיחה 8.

מעט לאחר מכן, בפתיחה 10 כשאשתי על כיסא הולנדי ואני תומך בה מאחור, המים פקעו ספונטנית. מיד לאחר מכן המיילדת ציינה שהפתיחה ירדה ל-9 ושהמים מקוניאליים.

המשמעות - על פי הנהלים חייבים לעבור לחדר לידה רגיל. ניסינו להתעקש שזה כבר שלב מאוד מתקדם ושהמעבר יעשה לנו רע אבל לא הצלחנו לשכנע. זה הרגע שבו הדברים החלו להשתנות לרעה.

כבר במעבר עצמו, על האלונקה, המיילדת שהצטרפה (מחדר הלידה הרגיל) שליוותה אותנו לא הפסיקה לגעור באשתי שהידיים שלה על המעקה של האלונקה ולא בפנים (אישה בפתיחה 9 במהלך ציר, כן?).

כשהגענו לחדר הלידה נתקלנו במיילדת נוספת שהתלוותה אליה מתלמדת מקורס מיילדות. כבר מהרגע הראשון הוייב שקיבלנו מהמיילדת היה לא טוב. היא הכניסה המון ציניות לחדר, בין אם באמירות ובין אם בהתנהגות. היא לא אהבה שאשתי רצתה לבחור בעצמה את התנוחות, העירה לי מספר פעמים שהדרך שלי לחזק את אשתי במהלך ציר פוגעת במהלך הלידה, תקפה את הדולה שלנו שהיא "תופסת לה את המקום" והשיא היה כאשר אמרה בציניות כאשר העזנו למחות "אתם רוצים שאני אכניס מיילדת אחרת לחדר?".

אשתי ניצלה את ההזדמנות הזו ואמרה לה שכן ושתצא מהחדר. למזלנו הגדול אחראית המשמרת באותו זמן הייתה יאנה, איתה עשינו את הסיור במרכז הלידה הטבעי בעבר ומאוד התחברנו אליה. היא נכנסה לחדר ועל אף היותה מנהלת משמרת נשארה איתנו עד סוף הלידה. מרגע ההחלפה היינו רגועים יותר, הלחיצות של אשתי הפכו לאפקטיביות יותר כאשר בכל ציר אני מחזיק לה רגל אחת ומעודד אותה והדולה מחזיקה את הרגל השנייה ומקפידה גם לתמוך בין לבין באמצעות מגע והומאופטיה.

מעת לעת נכנסו הרופאים כדי לוודא שהכול תקין לאור המים המקוניאליים.

אחרי כשעתיים בחדר הלידה הרגיל, בסביבות השעה 17:20, כשאשתי כבר בפתיחה 10 זמן די ארוך, נכנסו רופאים שוב והביעו דאגה שיש ירידות דופק די ממושכות וצריך שהצירים הבאים יקדמו את הלידה משמעותית. הרופא הבכיר הציע במהלך הצירים שהוא ילחץ על הבטן כדי לעזור לעובר להתקדם והסכמנו מתוך חשש להגיע להתערבויות כמו ואקום. מאותו רגע היו סך הכול כ-8 צירים אבל כל אחד מהם היה קשה משמעותית מהקודמים ואני יכול להעיד מהצד שזו אחת הסיטואציות הקשות ביותר שיצא לי לחוות בחיי. הקושי של לראות אדם שאתה אוהב סובל כל כך, על אף שזה למטרה הכי טובה, הוא עצום ואני לא יכולתי לעצור את הדמעות. אחרי כמה צירים עם לחיצות על הבטן שלה המיילדת והרופא המליצו מאוד לבצע חתך חיץ כדי לסייע ללידה להתקדם וגם למנוע קרעים משמעותיים, גם לזה הסכמנו על מנת לצמצם סיכונים, על אף רצוננו המוקדם בכמה שפחות התערבויות וחודש וחצי של עיסויי פרינאום מקדימים כדי להימנע מהחתך הזה.

לבסוף בשעה 17:58 אשתי ילדה בן מדהים במשקל 3.690 וכולנו התרגשנו מאוד. רופאת הילדים שבדקה אותו מיד אחרי הלידה זיהתה שקשה לו לנשום עקב בליעת מים מקוניאליים ולכן לא הסכימו להשהות את חיתוך חבל הטבור והוא נלקח מיד לחדר צדדי (יחד איתי) כדי לנקז את המים. לאחר מכן הוא חזר לקצת skin to skin על אשתי אך הרופאה אמרה שעדיין קשה לו ולכן הורתה על מוניטור של 4 שעות בתינוקייה, מאוד שונה מהחלום שלנו של אפס הפרדה ובונדינג מיידי.

כחצי שעה מההגעה לתינוקייה הרופאה הגיעה שוב לבדוק אותו והכול היה תקין. ביקשתי לאור זאת להקדים את חזרתו לאשתי כדי שיוכל לינוק ולהיות איתה אך היא סירבה, שוב "כי אלו הנהלים".

בתינוקייה לצידו של בננו היו עוד מספר תינוקות, רובם ללא הוריהם, שבכו מעת לעת ללא התייחסות ממשית מצד הצוות למעט החלפת חיתול פעם אחת (בזמן שאני הייתי שם לפחות). לא חושב שזה מעיד על חוסר אכפתיות אלא על חוסר יכולת לטפל בכל התינוקות שיש שם.

אחרי 4 שעות חזרנו סוף סוף לאשתי בחדר (היינו במחלקה הישנה בגלל הצורך בניטור אחר אשתי שהתעלפה מעט לאחר הלידה כשקמה להתקלח) ואז החל מסע איוולת של כמעט יומיים במהלכו ב-24 השעות הראשונות לא שאלו אותנו אם התינוק אכל / אנחנו צריכים משהו / מסתדרים עם ההנקה.

בנוסף לא הייתה יועצת הנקה משישי בערב עד שבת בצהריים כך שאת ההדרכה הראשונית ביצענו בוידאו בוואטסאפ עם אחותה של אשתי.

על אף שבשבת בצהריים, כ-20 שעות לאחר הלידה, הועברנו לחדר שהוגדר כ"אפס הפרדה", עדיין נאלצנו לקחת את התינוק מספר פעמים לתינוקייה (קומה למעלה, כשאשתי עדיין מתקשה בהליכה) לבדיקות וטיפולים, שבאחד מהם הרופא דוחף לפה של הבן שלנו גלוקוז מהאצבע שלו מול העיניים שלנו בלי לשאול אותנו בכלל, והשיא בעינינו זה אמירות חוזרות ונשנות שלתינוק אין צהבת ושהבדיקות תקינות לגמרי על אף שהצבע שלו היה צהוב באופן ברור (אחרי ביקור אצל רופאת ילדים - יש צהבת).

את החלק שמההגעה למחלקה ועד השחרור (כמעט יומיים לאחר הלידה) אני יכול לסכם כ"ניפוץ האשליה". המרחק בין מה שהציגו לנו בסיור (ועשינו שניים כאלו באיכילוב - אחד בחדרי הלידה הרגילים ואחד במרכז הטבעי) לבין המציאות שחווינו גדול מאוד. אמרנו זאת לצוות מספר פעמים במהלך היומיים ששהינו שם והתגובות שקיבלנו נעו בין "זה בגלל המחלקה החדשה" לבין "לא יודעת מה אמרו לכם בסיור אבל זה מה יש".

אם לסכם בגדול איזושהי שורה תחתונה - על אף שאשתי ואני מסכמים את חווית הלידה כולה כמוצלחת, אנחנו מרגישים שזה בעיקר בגלל שעשינו הכנה טובה ועמדנו על שלנו איפה שהרגשנו שהיה צורך, למרות שבפועל זה לא תמיד עזר ולכן היינו בחצי הפרדה.

השהות בחדר הלידה הרגיל, הנהלים של בית החולים וחוסר הגמישות של הצוות בעיקר במה שקשור לאפס הפרדה, חוסר האכפתיות כלפינו וכלפי הילד במשך רוב האשפוז ובעיקר הפער העצום בין מה ששווק לנו בסיורים לבין מה שהתרחש בפועל גרמו לנו לרצות להשתחרר הביתה כמה שיותר מהר.

תודה לכל מי שקרא/ה עד לכאן, מאחל לכם/ן לידות דומות לשלנו עם סיום שיהיה המשך של מה שחווינו טרם המעבר לחדר הלידה הרגיל וכמובן המון בריאות ואושר בגידול ילדיכם/ן.
10/12/2018 18:50
שלום,

תודה על השיתוף בחוויה, מאחל לכם הרבה נחת ובריאות.

בברכה,
עו"ד עופר סולר
06/12/2018 18:06
ערב טוב עורך דין סולר

אבקש לשמוע את חוות דעתך המשפטית ומתוך ניסיונך בתחום הרשלנות הרפואית.

שימשתי אפוטרופוס לענייני גוף של אימי. מול מנהלת מחלקה מושחתת שהתנכלה לי ולא שיתפה איתי פעולה באופן בוטה. מנעה ממני מידע, נתנה הוראה לצוות שלה למנוע טיפולים מאימי והסתירה זאת ממני ועוד. היא בעצם חיבלה ביכולת שלי לתפקד כאפוטרופוס.

האם יש דרך לתבוע אותה שלא בערוץ המסורבל של רשלנות?

תודה
10/12/2018 18:48
שלום רב,

נראה שהערוץ האפשרי במקרה זה יהיה תלונה למשרד הבריאות על ההתנהלות, דרך אשר לא תניב פיצוי אך יתכן שתגרום לשינוי להבא.

בברכה,
עורך דין עופר סולר


05/12/2018 23:27
סיפור הלידה שלנו...
קצת רקע.. הקטנטונת נולדה בתחילת שבוע 38 (היו צירים סדירים מוקדמים משבוע 33 בערך). ההריון נחשב להריון בסיכון גבוה בשל סוכרת הריון (מאוזנת בתזונה). ההריון מטיפולי פוריות (IVF).

אקדים ואציין שבשל הסוכרת התלבטנו אם בכלל ללדת בבילינסון, אשר ידועים כיחסית מחמירים עם סוכרת הריון ובכלל. אך חייבת לציין ששמחה לראות שהמדיניות שלהם בנושא אכן התרכחה מאוד והרגשתי שמאוד תמכו באפס הפרדה ובהנקה וכו. במקרה שלנו היה רק חצי הפרדה (הבייבי הייתה עם בעלי מייד אחרי הלידה, ללא הפרדה ממנו) בשל סיבוך שהיה אצלי אחרי הלידה. אך ב"ה הצטרפתי אליהם מהר מאוד. ובאמת שמרגישה שזו אופציה מעולה כיום אפילו לבעלות סוכרת הריון שחשוב להן אפס הפרדה. מחלקה ד היא מעולה עם צוות מדהים, האחיות הן גם יועצות הנקה ובגדול נהננו מהשהות שם, וממליצים.

כעת בהרחבה (מאוד בהרחבה..)- הגענו למיון יולדות אחרי 3 ימים עם דימום קל (נבדק קודם ונאמר לנו שתקין, אך אני חששתי) וצירים כואבים. שם ראו פתיחה 3 (היה פתיחה 2 בימים שלפני) וכן שסביב הצירים יש האטת דופק. בשל העניין האחרון העבירו אותנו מיידית לחדר לידה, ללא בדיקת רופא, כי חששו מצורך בלידת חירום.
דרשו מוניטור קבוע בשעות הראשונות ולא הרשו להתקלח, עד שראו במשך מעל חצי שעה שאין האטות. הציעו מספר פעמים זירוזים, אך לחלוטין תמכו בבקשה שלי לנסות ללא. לבסוף השתכנעתי לעשות בקיעה של המים, אך ברגע שאמרנו לצוות שמוכנים, המים ירדו מעצמם.. אחרי הלידה השהו את חיתוך חבל הטבור (בעלי חתך) ושמו את הקטנה עלי. ברגע שהזכירו את עניין השלייה, באותו רגע היא יצאה החוצה בעצמה ללא קושי. אבל... כמעט מייד אחריה- מפל של דם.. יצאה כמות מטורפת. תוך שניות מלא אנשי צוות בחדר, החתמה, כניסה לחדר ניתוח, הרדמה מלאה, ריווזיה.
בזמן שהייתי בחדר ניתוח והתאוששות בעלי היה עם הבייבי 100% מהזמן, אפס הפרדה, במחלקה ד'. כשלוש שעות אכ הצטרפתי גם אני, והאכלתי את הקטנה לראשונה (הנקה).

קצת לפני מועד השיחרור לקטנה היה ערכי בילירובין גבוהים (צהבת ילודים) הרשו לנו להישאר עוד יומים במחלקה ד' מרגע שהיה עבורי מכתב שיחרור, עד שאילצו אותי להשתחרר ואותה השאירו (נשארתי לצידה בבית חולים כל התקופה שנשארה מאושפזת, אך מבלי שיהיה לי מיטה וכו).

חייבת לציין שביום ששוחררתי, קיווינו מאוד שהיא תשוחרר איתי כמובן, הרופאה שהייתה בסבב בוקר אמרה שתשחרר אותה רק אם הבילירובין יהיה פחות מ 16. התוצאה חזרה 16.2 והכעיס אותנו "שמתקטננת" איתנו על 0.2, ובכלל מחיפוש באינטרנט הסף אישפוז המומלץ בארץ עבור הגיל שלה היה 17 ולא 16. בסוף הוחלט לעקב בכמה שעות את ההחלטה אם משחררים ולעשות בדיקה נוספת. בבדיקה הנוספת כבר הייתה עלייה וגם אנחנו הבנו שהצדק עם הרופאה ושהיא לא החמירה סתם. מאחר וכבר לא היה לי חדר, ולא רציתי שהקטנה תהיה בתינוקיה בלעדי, הייתי איתה רוב הזמן בחדר המתנה/חדר הנקה של התינוקייה.

באחת ההנקות לפתע מגיעה אחות התינוקיה ומודיעה לי "חיפשתי אתכן, חייבים עכשיו עכשיו להיכנס לטיפול פוטו", ביקשתי ממנה לסיים להניק אך נענתי שאין זמן וצריך דחוף דחוף להכניס לפוטו שלא יהיה נזק לקטנה. לקחה את הקטנה מהידיים שלי, והגענו לתינוקיה. באינקטבטור פוטו השני, כבר הייתה תינוקת אחרת, שהשתוללה וצרחה.. וכל החוויה הזו הייתה לי קשה מאוד. קטנטונת שישנה מאז שנולדה רק בידיים שלנו וקיבלה המון חום ואהבה פתאום נכנסת לאינקובטור לגמרי לבד, ואפילו לפני שסיימה לאכול. את רוב הזמן שהקטנה הייתה בפוטו, פרט למעט זמן שהוצאה כדי שאאכיל אותה, ביליתי בחדר הנקה עם משאבת הסימפוני כדי שתקבל כמה שיותר חלב אם (בהתחלה יצאו כמויות קטנות יחסית, אז פשוט שאבתי ושאבתי ושאבתי.. כדי שהגוף ייצר עוד). הנקה לא הייתה רלוונטית כי דרשו שההפסקות אוכל יהיו קצרות (כי הערך ממש קפץ וחששו מהחמרה) והנקה לוקח יותר זמן. תודה לאל הטיפול פוטו עבד יחסית מהר ואחרי 12 שעות כבר נתנו לי להניק אותה שוב. כעבור פחות מיומים כבר חזרנו ב"ה הביתה.
10/12/2018 18:46
שלום רב,

תודה על השיתןף בחוויה.

מאחל לכם כל טוב ובריאות שלמה.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
05/12/2018 14:32
שאלה רפואית ילדתי לפני שלושה חודשים,ולקטנה שלי יש את הבעיה הרפואית ארב פלסי,שזה אומר שמשכו לה את היד חזק בלידה,אמרו לי בבית חולים שזה עובר תוך חודש חודשיים,אני עושה לה טיפולי פיזוטרפיה והפיזוטרפיסטית והרופא ילדים אמרו שיקח זמן וטיפולים עד שהיד תחזור לעצמה,כל מערכת העצבים של היד לא מתפקדת(חוץ מכף היד)
היום היינו אצל האורטופד והוא אמר שהמצב חמור וצריך להשים לה סד ביד ושיכול לקרות חס וחלילה התקצרות שרירים ועוד אם לא מטפלים בזה,יש לי ועדה לביטוח לאומי החודש שאני רוצה להוציא לה על זה נכות,השאלה מתי אני יכולה לתבוע את הבית חולים על רשלנות כזאתי?
06/12/2018 18:32
שלום רב,

בנושא של ארב פלסי מקובל להמתין עם התביעה לכל הפחות עד גיל שנתיים כדי להעריך אם נותר נזק קבוע ומה שיעורו.
כדי להתחיל להעריך אם יש עילה לתביעה חשוב לדעת את משקל הלידה. את מוזמנת עם זאת ליצור עמי קשר טלפוני כבר עתה להסבר מלא.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
03/12/2018 21:35
היום לפני 4 שנים הבנתי את גדולה בחג החנוכה, בהדלקת נרות חנוכייה, באור החנוכייה, לעמוד לבקש לבקש לבקש!

אז חנוכה לפני 4 שנים הריון ראשון ומאושר כול הבדיקות תקינות שקיפות סקירה ראשונה חלבון עוברי בדיקות דם הכל תקין ולפי הספר!

שבוע 22 (בערך שבוע לפני חנוכה) הולכת לעשות סקירת מערכות מורחבת מתרגשת ונרגשת מהבדיקה ובטוחה שיהיה מהיר כמו הבנות שנכנסו ויצאו לפני צ'יק צ'ק הגיע תורי, נכנסת לרופא שלום שלום תישכבי על המיטה נשכבת מתחיל בבדיקה הנה ראש מוח עיניים ארובות עיינים אף פה אוזניים סופר אצבעות גפיים זרועות מזכיר לי שיש לי בולבולון קטן בנתיים מודה לה'.

יופי הכל תקין, ואז בודק את הבטן של העובר הינה הלב ושם שותק בודק בודק כל הבטן שלי מלאה בג'ל דביק והוא מעל 30 דק ולא מגזימה בודק ד'ר הכל בסדר??? תכף...

הוא סיים את הבדיקה סוף סוף. ד"ר על מה ההתעכבות? יש לעובר דיאפרמטיק הרניה, אוקי ומה זה אומר? לא יודע להסביר בדיוק. קחי הפניה לבית חולים...

כמובן יוצאת מהחדר נכנסת מהר לד"ר גוגל רושמת מה שאמר כולי ניכנסת ללחץ. בקע בסרעפת אין מקום לריאות לגדול כול מערכת העיכול בבית החזה, דמעות ולחץ...

יומיים של עצבים מגיעה לבית חולים שאליו נקבע התור. הרופא אומר נתחיל סקירה מההתחלה לא נבדוק רק מה שביקשו נבדוק את הכל. כולי בלב מתפלללת אולי הכל הסתדר והרופא הקודם טעה.

וגם הוא מתחיל הינה ראש עיניים אף פה מוח וכו וכו.... מגיע לבטן ושותק שתיקה רועשת. הלב שלי דופק על 70000 - ד"ר מה קורה אולי תדבר? רק שניה בבקשה. מסיימים את הבדיקה הוא אומר לי את רוצה את ההריון הזה חשבתי הוא צוחק איתי... אמרתי לו לא סתם בא לי להיות שמנה, ישבנו בחדר שלו והסביר לי שאכן יש לילד בקע בסרעפת וצריך לעשות הפלה יש לו מום שלא תמיד שורדים אחרי הלידה הקיבה מעיים ואונה מהכבד נמצאים בבית החזה ולריאות אין מקום לגדול.

הוא יוולד כאילו בלי ריאות מבקש שאני יחתום על טופס להפלה ולא הסכמתי ממש התעקשתי שאני לא עושה הפלה בשום מקרה!

הוא מנסה לשכנע אותי שאני צעירה וזה ילד ראשון חבל להביא ילד חולה. לא הסכמתי בשום אופן לבצע הפלה.

ראה שאני נחושה בדעתי הפנה אותי לבית חולים תל השומר שם ניפגשתי עם מלאכים בדמות אדם ! דר ליפיץ ודר בועז וויס , קיבלו אותנו ברוגע וחיוך , עשו בדיקה מחדש של אולטרסאונד לדעת מה המצב באמת ואמרו שיודעים לטפל במום הזה.

כמובן שיש סיכונים. סיפרו את הרע והטוב ואני הקשבתי רק לטוב, התחלתי מעקבים בדיקות סקירות MRI אקו לב מי שפיר ומה לא.

כל שבוע סקירה כשהגעתי לבית חולים אחר לבצע אקו לב עוברי הרופא ממש כעס איך אני מביאה ילד כזה לעולם! ואני בשלי הילד הזה יבוא לעולם...

בין הבדיקות נשלחתי לעשות ייעוץ גנטי. רופא קר וחסר רגשות הדפיס לי חוברת שלמה על המחלה ואמר לי עכשיו את נכנסת להפלה בלי וועדה אפילו מהחדר שלו ישר להפלה ולא הסכמתי פשוט הלכתי נגד כולם.

הגיע חג החנוכה ואני עומדת ומתפללת בכל יום מחדש שהילד יחיה ושיעבור הכל בשלום שאני סהכ כלי והוא ילד של בורא עולם אבא שבשמיים ידאג לו !

מתפללת בוכה עד שהנר כבה מתחננת בכל ליבי לה' שישמור עליו.

החודשים עוברים מבצעת את הבדיקות הנדרשות בינהם מי שפיר בשבוע 33. שבוע 36 מחייגים אליי לבוא מהר הבדיקה לא תקינה הילד יצא עם תסמונות חוץ מהבקע, ושואלים אם אני רוצה להכנס ללידה שקטה. חותמת שוב על מיליון טפסים שלא מורידה אותו וממשיכה בהריון.

שבוע 37+4 ילדתי את הנס חנוכה שלי עברנו לא מעט היה חודש מורדם מונשם ועוד חודשיים בפגיה עד שלמד לאכול היום הוא בן 3.7 החיים שלי ילד חכם בטירוף נכנס לגן עירייה נס חנוכה שלי.
05/12/2018 12:31
שלום רב,

סיפור מדהים. אכן המום של בקע סרעפתי בעובר congenital diaphragmatic hernia עלול לגרום לפגיעות קשות בילוד עד למצב של מוות חלילה. לעיתים המום לא מאובחן בהריון בשל התרשלות של הסוקר ואז יש מקום לתביעת רשלנות רפואית.
אני שמח כי במקרה שלך הכל בא על מקומו בשלום.

בריאות שלמה וכל טוב,
עורך דין עופר סולר
03/12/2018 21:25
הכל התחיל בשבוע 19. שיליה נעוצה. שיליה פתח מלאה, שיליה קידמית.

דימומים ללא הפסקה וצוואר רחם קצר. הרופאים לא נותנים סיכויים ושולחים אותי לוועדת הפסקת הריון במיידי, ואני "הפלה חחח... הצחקת אותי אין סיכוי שאפיל"

אני כמובן שלא הסכמתי ואמרתי שאלך עם האמונה שלי. כמובן ששאלתי כל מיני גורמים והתייעצתי בפורומים וחקרתי לדעת מה הסיכונים ומה הסיכויים, אז כמובן שזה היה
50/50 הרופאים קראו לזה פצצה מתקתקת, אני קראתי לזה , "אמונה".

בתוך תוכי ידעתי שהילד הצדיק חייב לבוא לעולם. אז כן כנגד כל הסיכויים, הריון לא פשוט בכלל, כיסא גלגלים , הקאות דם, דימומים, כאבי תופת באזור הניתוח הקיסרי הקודם בעקבות השיליה הנעוצה ועוד. . .

המשכתי. סקירת מערכות לא תקינה, רופא שמביא לי תצלום דלמתי ואומר לי: קחי לפחות תראי אותו בתמונה, ואני עם ים של דמעות ששוטפות את עיניי אומרת, "זה לא יקרה" אני ממשיכה ויהיה מה שיהיה.

הרופא מנסה לשכנע אותי שהשילייה יכולה להתפוצץ, שיכולה להיות הפרדות שיליה וכו'. לא קל לסכם 8 חודשים של אישפוז בשל הריון בסיכון.

יסורים לא פשוטים, חלומות חסרות נשימה, חרדה, אבל שוב אני הולכת עם האמונה.

מקצרת - בשבוע 26 אישפזו אותי דחוף ורצו לנתח אותי ואמרו שהגיע הזמן, די לסבל ולכאבים, נראה לכם שהסכמתי?!

אז זהו שלא, לא זה לא הזמן, אני חותמת על עצמי, משתחררת וממשיכה בדרכי ובהריון הלא פשוט .

חשבתם שניגמר אז לא.

הגיע ניתוח קיסרי חרום בשבוע 35 "הפתעה" השילייה נחתה לי על שלפוחית השתן, לא התפוצצה , לא נפרדה, נחתה שזה נדיר!

כמובן שהחתימו אותי על מות האם , מות העובר, לקחתי כל סיכון אפשרי , האמנתי באמונה שלמה שאם אלחם עליו פה , משמיים ירחמו עלייי וילחמו בשבילי , וכן כך היה , הניתוח הסתבך עברתי כריתת חצוצרות , ניתוח לא פשוט חודש ויותר של החלמה , זיהום בניתוח , חותכים אותי חי מנקים ומשאירים פתוח במשך חודש ימים של סבל, ניקוזים וכו'.


והאוצר היקר היה במחלקת טיפול נמרץ חודש ימים סך הכל, אבל מי שעבר פגייה יודע שכל יום שם זה כמו שנה, ועוד שאין באפשרותי לראות אותו, לגעת בו, להריח אותו, כי אני עם זיהום בניתוח שוכבת חסרת אונים ללא יכולת של כלום.

רצו ניתוח חוזר ואני כמובן התפללתי שלא אצטרך לעבור את זה שוב , רק האנשים שהיו קרובים אלייי יודעים בדיוק מה עברתי , הילדים שלי שחיו בפחד שיקרה לי משהו.

מבחינתי זה עבר, מסתכלת לשמיים ומודה לבורא עולם כל יום שאנחנו כאן בחיים איתכם, ושזכיתי לספר לכם את סיפור הלידה שלי ,
לחזק אותכם ולומר לכם "מי שמאמין לא מפחד" אמונה שמשנה את כל התמונה.

יכולתי לכתוב ספר על כל יום שעברתי, אבל קיצרתי בתקווה שתבינו שכלום לא מובן מאליו!

אז לך אבא יקר שלי מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

מודה אני לך על כל ניסיון שעברתי, שבחרת בי מכולם לשבח, לפאר, להלל שמך ברבים.
ולומר בצעקה גדולה, יש בורא לעולם.
אני יודעת את זה מזמן, זכיתי לישועות וניסים מימך, שמחה על הטוב והפחות טוב, ותודה אבא יקר שלי על הכלל מכלל כלך!
05/12/2018 12:17
שלום,

אכן 'כנגד על הסיכויים'.. סיפור לא פשוט וחוויה לא קלה אני בטוח אבל אני שמח שבסופו של דבר ברוך השם הכל הסתדר לטובה.

מאחל לך ולמשפחתך בריאות שלמה,
עורך דין עופר סולר
04/12/2018 21:04
שהטכנאית בבדיקת הדופק הראשונה אמרה שהיא רואה דופק ושהכל בסדר, לא היו מאושרים מאיתנו, אני ובעלי היינו בעננים, שום דבר לא הכין אותנו לרגע שהיא אמרה ״רגע,רגע, יש פה עוד דופק והכל בסדר״.

הרגשנו שזכינו במתנה הכי גדולה שיש, תאומים!!!

הימים עברו, סיימתי את הטרימסטר הראשון בקושי רב שכלל בחילות נוראיות, הקאות מרובות, חולשות ותחושה קשה מאוד.

לשמחתי הרבה, הטרימסטר הראשון הסתיים והתחלתי להרגיש טוב, התחלתי לצאת מהבית, לתפקד ולשחק עם יהלי, היינו מאושרים, סקירה ועוד סקירה בדיקה ועוד בדיקה והכל תקין.

בשבוע 23+5, הגענו לבדיקה שגרתית, הטכנאית בודקת והיה שקט בחדר, אני בחיים לא אשכח את הרגע שהיא ביקשה לקרוא לרופא.

הרופא נכנס, מסתכל ונהיה לבן...

אני שואלת אותו מה קרה, הוא מגמגם ואומר שצוואר הרחם התקצר בחצי ושיכול להיות שאני בלידה!!!

עדיין לא שבוע 24, הרגשנו שעולמנו חרב. הוא שלח אותנו לחדר מיון דחוף! טסנו לבית החולים אסותא אשדוד (אחת ההחלטות היותר טובות שלנו).

לאחר בדיקה, נאמר לי שבישראל גיל החיות לעוברים הוא מעשרים וארבע שבועות ולכן אני יכולה להפיל את ההריון (אני עדיין זוכרת את הרופאה אומרת לי את זה וכולי מצטמררת).

כמובן שלא הסכמנו והחלטנו שנלחם בכל הכח, גם אם זה אומר לשכב בלי לזוז בבית החולים. ואז כמובן שאושפזתי להשגחה מחלקת אם ועובר מחוברת למכשיר מוניטור עוברי.

באותו הלילה חוויתי כאב נפשי, פחד אלוהים!
זה היה הלילה הכי גרוע בחיים שלי, הרופאים דיברו איתנו על המון סיכונים ולא היו אופטימיים, בנוסף אמא שלי הייתה בחו״ל ובעלי היה חייב לנסוע הביתה לישון עם יהלי ואני נשארתי לבד עם המחשבות והחששות הקשות, זה פחד לא רגיל, הרגשתי אותו בכל נשימה, יש פחד לקום לעשות אפילו פיפי, פחד תמידי, מירידת מים, מצירים, זה היה פחד שאף פעם לא חוויתי לפניי, כזה שמשתק ומכניס אותך לפרופורציות של מה חשוב בחיים ורק התפללתי שהדקות יעברו, שהצוואר לא יפתח יותר, שהעוברים יגדלו ושהזמן יעבור!

איזה פחד הרגשתי בגוף, פחדתי לזוז, נאמר לי שהצוואר יכול להפתח כל רגע...

אמרתי 10 פעמים תודה על כל יום שעבר, שמחתי שהתאומים גודלים ומתחזקים...

וכך עברו הימים והגעתי לשבוע 28, בבדיקת צוואר נוספת, הצוואר התקצר בעוד חמישים אחוז והפחד היה גדול מאוד, העוברים לא היו גדולים מספיק וחזקים על מנת לשרוד בחוץ, בשביל להקטין את הסיכוי של לידה מוקדמת, התניידתי על כיסא גלגלים, עמדתי רק במקלחת.


כך עברו להם שלושה חודשים, שבהם עברו לידיי עשרות של נשים שבאו ללדת, היו יום, גג יומיים, ילדו והלכו הביתה, המון דמעות, פחדים, חששות, פחד אמיתי שהילדים יצאו בשבוע מאוד מוקדם (יש לזה המון השלכות)...

ואז, בשבוע 36+1, ב - 18.07.18, (מי היה מאמין שהגענו לשבוע הזה!!!) המלאך של, ד״ר אורטל נאמן, ניתחה אותי ניתוח קיסרי וכך נולדה נאיה 2.070 וטוהר אחריי שתי דקות 2.570.

היה לי הרבה מזל, אמא חזרה מחו״ל במיוחד יום אחריי וישנה איתי בבית החולים כמעט כל יום, היא הייתה הכוח שלי.

בעלי היה אבאמא בכל התקופה הזו, הביא את יהלי שלי על בסיס יומיומי לבית החולים, היה המשענת שלי.

הצוות באסותא אשדוד היה צוות מושלם, מקצועי, מכיל, אכפתי והיה לי המון מזל שכך הוא היה.

מנהלת מחלקת אם ועובר ד״ר אורטל נאמן, שהייתה מקצועית, סובלנית, אכפתית מאוד וממש הרגשתי שהיא המלאך השומר שלי, צוות הרופאות המושלם, האחיות, המזכירות, כוח עזר וכל מי ששכחתי.

זה היה הנס שלי - תאמינו בניסים, הם קיימים. מאחלת לכל מי שקוראת לידה קלה ובלי סיבוכים.

חג חנוכה שמח
05/12/2018 12:07
שלום רב,

סיפור לא פשוט - אין לי ספק שמדובר בתקופה לא קלה כלל וחששות מרובים.
אני שמח בשבילך שהצלחת 'למשוך' את ההריון עד שבוע 36 ולחסוך מילדיך את הקשיים והסיכונים של פגות.

מאחל חל ולמשפחתך בריאות ואושר.

בברכה,
עורך דין עופר סולר
02/12/2018 10:33
לצערי הלידה לא הייתה פשוטה בכלל.

ביום שני לפני שבועיים וחצי, בשבוע 37+2, הגעתי לרופא מעקב הריון בקופת חולים.

התגרדתי בכל הגוף, הייתי בצקתית מאוד, וגם הגעתי עם תוצאות של בדיקות דם ושתן לא תקינים (אנזימי כבד גבוהים מאוד וקצת חלבון בשתן). בנוסף, התחלתי להרגיש באותו שבוע פחות תנועות עובר.

הרופא שמע את כל זה והחליט שאני צריכה להגיע מיד לחדר מיון לזירוז לידה. הוא אמר שכל אחד מהסימנים כשלעצמו, אינו מדאיג אבל הכל יחד בשבוע 37 מצדיק זירוז.

הגעתי לבית החולים עם פתיחה 1 ולכן החליטו להכניס לי בלון ל 12 שעות כדי להגדיל את הפתיחה.

אחרי 12 שעות הוציאו את הבלון והגעתי לפתיחה 3.5. בשלב זה הורידו אותי לחדר לידה.

הייתי בחדר לידה במשך 30 שעות, עד לפתיחה מלאה ומחיקה מלאה. הראש של התינוק כבר הגיע ל +2 ותוך כדי שאני לוחצת ודוחפת, האחות המיילדת שמה לב שהדופק של העובר יורד באופן משמעותי. התינוק במצוקה.

מיד הזעיקה את מנהל חדר הלידה. תוך שניות ספורות מצאתי את עצמי בחדר ניתוח. הוציאו אותו בניתוח קיסרי חירום. מצאו כי חבל הטבור כרוך סביב הצוואר שלו, וככל שאני דחפתי יותר, הוא נחנק. הניתוח הקיסרי פשוט הציל אותו ברגע האחרון. נולד לנו תינוק מהמם!

אחרי הניתוח, המשיכו לי דימומים מהבטן. הצלקת הניתוחית כל הזמן דיממה, סבלתי נורא ולא הצלחתי להתאושש מהניתוח, רק איבדתי דם כל הזמן. קיבלתי 4 עירויי דם והכניסו אותי שוב לניתוח נוסף ביום שבת.

הניתוח ארך שעתיים וחצי. כרגע מתאוששת מ -2 ניתוחים בשבוע אחד אבל כבר מרגישה יותר טוב.

כעבור יומיים, רגל שמאל הושבתה, לא זזה. אני נותנת לה פקודה לזוז אבל הרגל כאילו לא מחוברת לגוף שלי. עשו MRI וגילו המון נוזל במפרק הירך שלא צריך להיות שם וזה יוצר לחץ על העצבים. טיפול בסטרואידים מאפשר לי להתחיל להפעיל את הרגל ולאט לאט אני מצליחה להתחיל לדרוך על הרגל.

בעלי מדהים עם התינוק, נמצא איתו המון (כי אני פשוט חלשה מדי), מאכיל אותו, מחזיק אותו ושר לו כדי שלא יהיה לבד.

לאט לאט אני מתאוששת אבל התחילו אצלי עוד כמה סיבוכים בעקבות רעלת הריון חמורה ביותר.

אז רציתי לידה טבעית ורציתי לחבק את התינוק שלי מיד לאחר הלידה ורציתי להניק - כי לילד שלי מגיע רק חלב אם ורציתי ביות מלא ורציתי לצאת הביתה 3 ימים אחרי הלידה כמו כל יולדת רגילה ורציתי לתכנן ברית מילה, שלא בבית החולים כשאני בכסא גלגלים ורציתי הרבה דברים שלא התממשו, אבל הדבר הכי חשוב יש לי- משפחה מושלמת ותינוק מהמם ובריא.

אחרי שבועיים וחצי השתחררנו הביתה! כשאני 20 ק"ג פחות ממה שהייתי כשנכנסתי.

שוכבת במיטה כשמימיני ישן בעלי המלך ומשמאלי ניתאי הנסיך הכי חמוד ומתוק שיכול להיות.

אין מאושרת ממני בעולם!
05/12/2018 10:57
שלום,

תודה על השיתוף בחווית הלידה הלא פשוטה ואני משח בשבילך שלמרבה המשל לא נגרם כל נזק לתינוק. מנסיוני בתיקי רשלנות רפואית בהם אני מטפל לעיתים יש עיכוב בביצוע ניתוח קיסרי אשר עלול חיליה להחמיר מצוקה עוברית ולהביא לנזק לעובר.

מאחל לך בריאות שלמה ונחת בגידול בנך,
עורך דין עופר סולר


  <<   2   3    4    5    6    >>  

:עבור אל עמוד

חוות דעת מקצועית

רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:

מכתבי תודה והערכה

"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"

ד.מ. סביון

"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"

משפחת ב.ע. חדרה

"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"

בני הזוג בצרה

"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"

ב.פ. בני ברק

מידע משפטי ועדכונים:

03 בינואר 2019

אבחון תסמונת IBSN לפני...

עורך הדין עופר סולר מסביר על השפעותיה הקשות של תסמונת IBSN ומקרים חמורים של טעויות באבחון התסמונת...

קרא עוד

07 בינואר 2019

איך קובעים את גובה הפי...

פסיקת הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית שונה ומורכבת בהרבה, לעומת תביעות נזיקין אחרות! בסקירה שלפניך...

קרא עוד

21 בינואר 2019

אי-אבחון איסכמיה ומקרי...

כל אותם מקרים מצערים שבהם הרופאים לא מצליחים לאבחן תופעות של איסכמיה עלולים לסכן חיי אדם...

קרא עוד

27 בינואר 2019

ישנם מהקרים שהרופא חיי...

ישנם לא מעט מקרים שבהם הרופא חייב להמליץ על ביצוע בדיקת צ'יפ גנטי, שאחרת ובמקרה של לידת ילד פגוע,...

קרא עוד

28 בינואר 2019

הרופא לא הפנה והמליץ ע...

אם נולד/ה לך ילד/ה עם פגיעה גנטית או מחלה תורשתית והרופא לא המליץ לעבור בדיקת אקסום, יכול מאד להי...

קרא עוד

07 בפברואר 2019

יעוץ גנטי ומקרי רשלנות...

קבלת יעוץ גנטי לפני הכניסה להריון או במקרים של מחלות כרוניות מוכרות במשפחה, עשויה למנוע מקרים של ...

קרא עוד

07 בפברואר 2019

המדריך המלא לבדיקות הריון

בואי לקרוא ולדעת יותר! בדיקות הריון - המדריך המלא לאישה לאורך חודשי ההריון שלך...

קרא עוד

07 בפברואר 2019

רשלנות באבחון תסמונת ט...

הרופא חייב לשלוח את ההורים לייעוץ גנטי ולאבחן מבעוד מועד את האפשרות לתסמונת טיי-זקס, כך שניתן יהי...

קרא עוד

12 בפברואר 2019

חובת הרופאים לאבחן את ...

תסמונת פנקוני אנמיה A הנה תסמונת קשה ונדירה, ומחובת הרופאים לאבחן את הנשאות אצל ההורים ולהזהיר מפ...

קרא עוד

19 בפברואר 2019

רשלנות באבחון תסמונת מ...

הרופאים חייבים לאבחן נשאות אפשרית לתסמונת מטכרומטיק לויקוידיסטרופי MLD במסגרת ייעוץ גנטי טרום הרי...

קרא עוד

פניה אישית ודיסקרטית

עורך דין עופר סולר מעניק ייעוץ אישי, ללא התחייבות, לנפגעי רשלנות רפואית ובני המשפחה:

טלפון: 072-334-0001

פקס: 03-7369345

office@solarlaw.co.il

מרכז עזריאלי 1, קומה 36