פסיקת פיצויים לנפגעי רשלנות רפואית

ההכרעה ופסיקת הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית מתבססים בין היתר על הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 וביניהם: חובת זהירות, הפרת החובה האמורה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם. 

גובה הנזק שנגרם מחושב לפי מספר קריטריונים וביניהם הפסדים על השתכרות עתידית, נזק גוף, אחוז הפגיעה, גיל הניזוק, הוצאות רפואיות ועוד.

במקרים מסוימים הוכחה ברורה של קשר סיבתי בין הנזק וההפרה, יכולה להיות בעייתית ולכן, במצבים בהם היו כמה גורמים שיכלו לגרום לנזק ניתן לקבוע את האחריות היחסית, לפי מידת ההסתברות שההתרשלות הייתה יכולה לגרום לנזק. 

ליחצו כאן לקבלת יעוץ משפטי אישי לנפגעי רשלנות רפואית

בית המשפט העליון החליט לאחרונה בהרכב מורחב של תשעה שופטים לבטל פסק דין קודם בעניין קביעת פיצויים בתביעות רשלנות רפואית בהן מתקיימת סיבתיות עמומה.

השאלה העיקרית שהתעוררה במהלך הדיון הייתה, האם הנזק שנגרם במקרה של ניתוח קיסרי בלידה לפני השבוע ה-37 להריון שלא נערך בדחיפות הרצויה, הנו תוצאה של דחיית הפרוצדורה ולכן באחריות בית החולים או של הלידה המוקדמת ולכן אינו תחת אחריותו.

ההליכים המוקדמים בערכאה הראשונה

בית המשפט המחוזי פסק בערכאה הראשונה שעל סמך העובדות, 60% מהנזק היה תוצאה של הלידה המוקדמת, אך גם דחיית הניתוח היוותה רשלנות רפואית ולכן על בית החולים לשלם 40% מגובה הנזק.

שני הצדדים הגישו ערעור על החלטה זו.

הנפגעים ערערו על גובה הפיצוי והנתבעים על כך שלא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם והעיכוב בניתוח ולכן, לא הוכחו יסודות העוולה.

בית המשפט העליון החליט בפסק הדין ע"א 7375/02 בהלכה חדשנית, לפצות את הנפגעת בשיעור של 20% לפי חריג האחריות היחסית, על אף שהנזק לא הוכח ברמה הדרושה לצורך הטלת אחריות על הנתבעים ועל כך הוחלט לקיים דיון נוסף.

קיראו בהרחבה: על מקרי רשלנות רפואית בלידה

מהי משמעות הפסיקה?

במסגרת הליך דנ"א 4693/05 בית החולים כרמל נ' מלול יצר תקדים של ממש בקביעת פיצויים בתביעות בנושא רשלנות רפואית. הרכב של תשעה שופטים בראשות כבוד נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש קבע למעשה ברוב דעות, שלא ניתן לקבל פיצוי בגין רשלנות רפואית ללא הוכחה באמצעות ראיות של אחריות ברמה הנדרשת.

השופטים אדמונד לוי, הנשיאה והמשנה לנשיאה אליעזר ריבלין סברו שבאופן כללי, אין להכיר בחריג האחריות העמומה אלא ברשימה מצומצמת מאד של מקרים.

בניגוד לכך אליבא דה כבוד השופטים עדנה ארבל, אלייקים רובינשטיין, מרים נאור וסלים ג'ובראן, צריך להכיר בחריג האחריות היחסית כפי שנקבע בפסק הדין של הערכאה בערעור, אך כל אחד מהם שם את הדגש על מקום אחר.

השופטים סלים ג'ובראן ומרים נאור הותירו את אפשרות ההכרה בחריג במספר מקרים מצומצם בצריך עיון ולעומתם, רואה כבוד השופט רובינשטיין את החריג כחלק מסוגיית האחריות היחסית ולכן צריך להכיר בו באותו מתווה.

כבוד השופטת איילה פרוקצ'יה סוברת שההכרה באחריות היחסית ובמאזן ההסתברויות צריכה להיעשות בדרך של חקיקה ולא על ידי פסיקה של בית המשפט.

ליחצו לקריאת עוד: פסקי דין בנושא רשלנות רפואית

ליחצו והכנסו לפורום רשלנות רפואית בהנהלת עו"ד אדרה רוט