אני צריכה עזרה, אבל אני לא יודעת איזו עזרה בדיוק.
זה התחיל לפני שלוש שנים בכאב
גב פתאומי שהידרדר במהירות למצב סיעודי.
רופאים התרשלו בטיפול בי. 3 רופאים היו צריכים להפנות אותי למיון באופן מיידי ולא עשו זאת למרות שכבר ראו שיש לי חסרים נוירולוגים.
סמכתי על רופא המשפחה שלי למרות שבתגובה לתלונה שלי על כך שאין לי שליטה על הסוגרים שלי, הוא פשוט נתן לי אופטלגין. קיבלתי כמויות אדירות של מורפיום (אוקסיקונטין), בקושי תפקדתי והמוח שלי לא היה נוכח בתקופה ההיא, כך שזה אפילו לא היה נראה לי מוזר.
החלק השני של הרופאים ואחד במיוחד, החליט שמצבי ישתפר באופן ספונטני, למרות שידע שרפואית זה לא מצב אפשרי בכלל ושישנה וודאות של 100 אחוז שאם לא אקבל טיפול רפואי מיידי - הנזק העצבי ישאר קבוע.
-אני מאובחנת עם תסמונת זנב הסוס. מדובר במצב נוירולוגי חריף המאופיין באובדן הפעילות של שורשי עצבים בתעלה השדרתית, באזור הממוקם מתחת לסיום חוט השדרה עצמו. רוב העצבים שלנו יודעים להתמודד ולחזור לעצמם (בערך), אך העצב שאחראי על הסוגרים לא יודע לעשות זאת. אם לא יינתן טיפול במסגרת של 48 שעות, הפגיעה העצבית תישאר קבועה-
בספרות הרפואית והמקצועית אין אף מקרה מתועד של עצב סקראלי פגוע שהצליח להצמיח את עצמו מחדש.
הרופאים שסמכתי עליהם היו אדיבים כלפיי, הרגשתי שהם דואגים לי והם הבטיחו לי שהם "עם היד על הדופק" ושלא אדאג ובטוח יהיה שיפור ספונטני אם רק אהיה סבלנית ואתמודד עם הכאב.
רופא אחד אפילו לא היה חייב לקבל אותי לטיפולו אך קיבל אותי בדחיפות.
הפגיעה העצבית שלי תלווה אותי עד יום מותי.
הפגיעה משפיעה מהגב התחתון ועד לבהונות הרגליים. המעיים פגועים (בריחות צואה, התקפי עוויתות ודלקת שיודעים על קיומה אך עדיין לא מצאו באיזה מקום בדיוק היא נמצאת), שלפוחית השתן לא מתפקדת (אני משתמשת בקטטר חד פעמי שאני עושה בעצמי כל 3 שעות), רגל אחת ללא תחושה מהברך לבהונות ויש לה חיים משלה אז היא מתקפלת כשנמאס לה, כל דבר הכי קטן הוא מעמסה אדירה על הגוף ברמה שהדופק ולחץ הדם עולים לרמה גבוהה מאוד רק מהליכה איטית עם מקל הליכה במשך 10 דקות ולכן אני גם מטופלת תרופתית כחולת לב למרות שאני לא בדיוק,
בהרגשה שלי אין שום אספקט בחיים שלי שלא נפגע בעקבות הפגיעה העצבית הזו.
אף פעם לא הייתי יושבת בבית ומחכה שעזרה תיפול לי מהשמיים. תמיד עבדתי בכל עבודה שהיא, התחלתי תואר במשפטים, השתתפתי בכל מיני וועדות בכנסת והחיים שלי סוף סוף היו במסלול הנכון מבחינתי כדי שהעתיד שלי ושל בנותיי יהיה טוב יותר (אני אמא חד הורית לשלוש בנות), והכל נקטע. אני בקושי מצליחה לעמוד כדי לשטוף כלים, כל דבר נראה לי כמו פאקינג טיפוס על האוורסט.
אחד הרופאים ביקש ממני סליחה בשיחת טלפון וחשבתי שזה ייתן לי איזו שהיא נחת או שלווה, אבל זה רק עצבן אותי יותר כי הוא אמר שהוא לא היה מקצועי מספיק כדי לטפל בי ואני מקבלת את זה, אבל אם הוא ידע שהוא לא מקצועי מספיק כדי לטפל בי - מדוע לא העביר אותי לידי מי שכן היה יכול לעשות זאת? למה הוא חייך והיה מקסים כהרגלו ואמר לי שלא אדאג ושהכל יהיה בסדר? רופא אחר המשיך לטפל בי עד שהבנתי שגם הוא התרשל בטיפול בי ואני לא מסוגלת לראות אותו יותר.
התביעה שלי עם אחוזי הצלחה גבוהים כך שככל הנראה אקבל
פיצוי כספי הולם, אבל עם זאת יש לי התמודדות רגשית לא פשוטה. כמעט כל יום קורה מצב מסוים שאני לא יכולה להתמודד איתו מרוב תסכול ובוכה המון ורוצה לדעת למה. למה רופא יודע שיהיה לי נזק וודאי, אבל מחליט לא לעשות עם זה כלום. אני לא מבינה למה. אני יודעת בוודאות שאם הייתי עם יכולת כספית כשזה התחיל, אז סביר להניח שכן הייתי מטופלת בזמן.
חובת טיפול של 48 שעות, ואני טופלתי רק אחרי חודשיים וחצי.
אני מרגישה פגועה כל כך ולא יודעת איך להשתחרר מזה.
אני יודעת שרשלנות לא אומרת שהם עשו זאת בכוונה תחילה כדי לפגוע בי, אלא התרשלו בקבלת החלטות לא נכונות. אבל בהרגשה שלי, הם אישית אלה שפגעו בי. שחייכו אליי ונתנו לי להאמין להם שהכל יהיה בסדר ושום דבר כבר לא יהיה בסדר ואני לא מצליחה לצאת מההרגשה הזו.
איך אוכל לסמוך על אדם - כל אדם - אם זה שנשבע להציל חיים בעצם פגע מאוד בחיים שלי?
אני בטיפול אצל מטפלת מדהימה, טיפול שיועד לטפל בטראומות שעברתי בחיים ובמקום זה הטיפול כמעט כולו מתעסק במצב הקיים ואני לא מרגישה התקדמות בהרגשה שלי.
העו"ד אומר שבהרבה מקרים שהוא טיפל בהם, האדם קיבל סגירת מעגל בזכות התביעה אבל אני לא מרגישה את זה. אולי כי התביעה עדיין לא הסתיימה, ואולי זה בגלל שאני רוצה שהרופאים האלה יעמדו מולי ויסבירו לי למה החיים שלי נהרסו, ואני יודעת שזה לא יקרה. התביעה היא בעיקר פיצוי כספי שיעניק לי איכות חיים טובה יותר.
ניסיתי טיפול אצל פסיכולוגית שיקומית אבל היא בעיקר עצבנה אותי ולא תרמה לי בכלום.
אני רוצה לשחרר את הפגיעות הגדולה הזו שאני מרגישה בתוכי וגורמת לי להתפרק.
אני רוצה הסבר. משהו שיסביר את ההתנהלות הרשלנית. משהו שיניח לי לישון בלילה בלי שארגיש פגועה כל כך
אני לא יודעת איך לעשות זאת, אין לי שמץ של כיוון איך אני מפסיקה להרגיש שהם פגעו בי אנושות, אני רוצה להפסיק לחשוב שהם בראש שלי כל יום בכל פעולה שאני לא מצליחה לעשות ואני כנראה בקושי מבליחה להם במחשבות.
רעיונות איך להשתחרר מהרגשות הנוראיים והקשים שיש לי?
