פורום רשלנות רפואית

אין כאן קריאה להשאר בבית בכל מחיר. אבל גם לא להגיע לבית חולים בכל מחיר.

מטופל שלא מרגיש בטוב או נחבל יכול בארץ לעשות כמה דברים.

א. לחכות עד לתור קרוב אצל רופא משפחה. לרוב תוך 24 שעות ימצא תור פנוי. ואם זה בשעות שהקופה פתוחה טלפון למרפאה בצרוף תאור למה לדעתו הבעיה דחופה לעיתים (לא תמיד) יאפשר לו להגיע להבדק אצל הרופא או האחות במרפאה באופן מיידי (תלוי האם לפי דעת הצוות אכן הבעיה דחופה)

ב. בשעות הערב בחלק מהמקומות ולפי פרסום שיש בחלקים אחרים להגיע למוקד רפואת חרום. שם יבדק על ידי אחות. רופא - סוג והתמחות הרופא משתנה ממקום למקום (יש מקומו תבהם באופן קבוע יושב רופא פנימאי, כירורג ונשים ויש מקומות בהם רופא בעל התמחות כלשהי ממלא מקום של רופא כללי. בחלק מהמקומות ניתן לבצע בדיקות דם, חבישות גבס, קבלת תרופות לוריד ועוד. כל מקום והסדריו ומכיוון שאין חוק בעניין - כל קופה עובדת עם מוקדים אחרים ובהסדר תשלום אחר.

ג. להגיע לחדר רפואה דחופה - בשמו הישן חדר מיון. יש מספר כאלה בארץ ואין חוק הקובע איך עליהם לעבוד. בכולם תתקבלו ותבדקו קודם על ידי אחות רפואה דחופה. בחלקם האחות תשלח לבדיקות עזר בהתאם למה שתספרו. זה יכול להיות צילומים שונים, בדיקות דם, הדבקות פצע ועוד. לאחר מכן לפי מידת הדחיפות ביחס לשאר המטופלים (ולאו דווקא ביחס למה שהמטופל חושב שדחוף) יראה אתכם רופא. בחלק מהמקומות זהו רופא רפואה דחופה בהתמחות או מומחה, במידת הצורך הוא יזמין יעוץ של בעל מקצוע ספציפי. בחלק מהמקומות זהו רופא המתמחה במקצוע הספציפי שנדרש לפי בדיקת האחות - כירורג, גניקולוג, פנימאי, אונקולוג וכו' ויש גם הרבה דרכי אמצע לעבודה.

האחות והרופא מטרתם לתת טיפול בבעיה דחופה שלא ניתן לחכות איתה. לשלוח לאשפוז את מי שאינו יכול מסיבות רפואיות לחזור לטיפול בבית. ולהתשדל לשחרר אנשים שגם אם יש להם בעיה רפואית - ניתן לתת לה טיפול טוב מספיק בבית (בקהילה). יש הבדל בין מקום למקום באיזה דברים הבית חולים מוכן לבצע במסגרת הביקור במיון ואיזה ישלחו הביתה . אבל בכולם רופא לא ישלח הביתה מטופל שעלול להנזק באופן משמעותי מזה שיחכה להמשך הטיפול בקהילה.

מטרת החדר מיון - לא למצוא מה הכותרת של כל בעיה ובעיה. זה לא המיון של האוס או אנטומיה של גריי. לא כל בעיה אפשר למצוא לה שם תוך מס' שעות. לעיתים הבדיקות הנדרשות הן ארוכות. לא זמינות או אפילו לא ניתן לבצע אותן ללא הכנה מתאימה של המטופל שיכולה להיות גם כמה ימים.

כל אנשי הרפואה מן הסתם יגידו שברגע שיש כותרת החיים קלים יותר. כולם רוצים למצוא מה הבעיה כמה שיותר מהר. לא תמיד זה ניתן.

בנוסף מערכת הרפואה היא גם כלכלית. בכל העולם. בחלק גדול מהעולם על כל בדיקה ובדיקה המטופל משלם או הביטוח שלו למשל. בישראל התשלום עבור ביקור בחדר מיון הוא קבוע, לרוב לא על המטופל (גם האגרה - אינה בגובה המחיר של הביקור) והרופא במיון לא עובד עם מחשבון של "כמה בדיקות כבר עשיתי וכמה הן עלו לבית החולים". אבל יש מספר מוגבל של משאבים. ולכן גם כשיש תור לאולטרסאונד בחדר מיון (במקרה שבו בבית החולים הספציפי בכלל מקובל לבצע אולטרסאונד) - זה לא כל הקודם. מי שדחוף לדעת המטפלים - יכנס קודם.

כל הרופאים עלולים וגם טועים. כל האחיות עלולות וגם טועות. אנחנו משתדלים לתחקר טעויות שאנו יודעים עליהן ולהפיק לקחים. מנגד ביצוע בדיקות ללא חשד רפואי כלשהו - גם היא מובילה לטעויות באבחנה. ולמתן טיפולים מיותרים בחלקם מסכני חיים. ולכן רק הצוות הרפואי אחרי בדיקת המטופל מנסה להכריע מה נדרש ומה לא ומה הסיכון מול התועלת בכל בדיקה.

הגישה למטופל שפנה לבית החולים הוא למטופל בסיכון. לכן אם פנה מטופל לחדר מיון עם שיעול, סביר שיעבור צילום חזה (לא בכל מקום - ברוב המקומות שאני מכירה). למרות שלו היה פונה לרופא משפחה בקופת החולים - היה עובר בדיקה ויתכן והיה יוצא ללא צילום. אין כאן רשלנות משום צד. יש הכרות עם האוכלוסיה הפונה המטופל הספציפי ובחירת הטיפול לפי האמצעים והידע הקיימים.
המערכת מנסה להשתפר אבל היא עדיין מוגבלת והעומס הוא רב. ייטב לכולם אם לא יישלחו לחדרי מיון מטופלים שיכולים לקבל טיפול בקהילה. ויותר ויותר נעשים בעולם פרויקטים הפונים למטופלים ומטפלים כאחד כדי ללמד את שני הצדדים - שעודף טיפול, עודף בדיקות אינו ברכה.

חשוב לדעת, מטופל שפנה לחדר מיון, מחוייב באגרה. אגרה זו תוחזר אם יקבל או קיבל הפניה להגיע לחדר מיון מקופת החולים (דרך המוקד למשל - אותו מאיישים אנשי מקצוע), או אם מדובר באחד המצבים אותם מציין החוק כמוצדקים.

אבל אם המטופל בחר להגיע לחדר מיון ולא חיכה למכתב סיכום רפואי - עלול להיות מחוייב באגרה גם אם סיבת הפנייה היתה מוצדקת.

לכן, לפני שמייעצים למישהו ללכת למין (שוב), לא לצאת גם אם הרופא יחשבו שיש לשחרר, להרים צעקות עד קבלת בדיקה זו או אחרת, כדאי לשאול את עצמנו - האם אכן תצא מכאן תועלת. או שבעצם הסיבה היחידה שאנו מרגישות צורך לעשות זאת היא חרדה, פחד או חוסר יידע. וכן ברור לי שיש גם הרבה חוסר אמון, בחלקו מוצדק מאוד. הלוואי ונשכיל כולנו (מטפלים שונים ומטופלים - ולרוב כולנו נמצאים בשני הצדדים מתישהו) להיות יותר סבלניים, סובלניים ונמצא פתרון לכל כאב וסבל מהר וביעילות.