היי, אני עם כאבים חזקים קיבלתי הפניה לבדיקת MRI ע"י רופא של הקופה, אך הקופה מסרבת לממן ורוצה שאמצא את ההליך עם ct קודם לכן. מאחר ועברתי בעבר ct ו pet ct ואלו בדיקות מסרטנות, ומאחר ויש לי כבר MRI מלפני הפגיעה מצא לנכון הרופא להמליץ על בדיקה זו. האם יש דרך לתבוע את הקופה במידה ולא תאשר או להפחיד אותם עם מכתב עו"ד? האם יש לקופת חולים זכות לסרב לאשר בדיקה רפואית, הגם שהיא בדיקה יקרה, לפי המלצה של רופא שסבור שזה הדבר הנכון לצורך אבחון הבעיה הרפואית שלי? מה אתם ממליצים לעשות?
הפורום עוסק בתביעות רשלנות רפואית ופחות בזכויות מטופלים אל מול קופת החולים, המאבק אל מול הקופות בנושא מימון בדיקות יקרות מוכר ואני ממליץ להתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום זכויות מטופלים.
מזה שש שנים אני מקבלת מרשמים של משכחי כאבים מהרופאים והרוקחים לא מוכנים לפרוט לי את המרשם מה שקורה שאני מתפתלת מכאבים ואז מוצאת את עצמי בין סוחרי הסמים קונה על מנת להרגיש טוב מה עלי לעשות רוצה להתאבד לא עומדת בכאב אנא שמישהו יעזור תודה והמשך ערב נעים לכולם אשמח אם עיתונאית תפנה אלי ואז אוציא כתבה מפורטת יותר הרי זה מחדל להשאיר אדם ללא התרופה שלה הוא זקוק אני גלית מזרחי תוכלו למצוא אותי בפייסבוק
שלום,
האם לרופא מותר להקליט טיפול רפואי/ ייעוץ רפואי ללא ידיעת והסכמת המטופל? ואם כן, האם הקלטה זו מהווה רשומה רפואית והינה חלק מהתיק הרפואי של המטופל?
לפי החוק הקלטת שיחה בין שני אנשים בידי אחד המשתתפים לשיחה מותרת גם ללא ידיעת הצד השני לשיחה.
לא נתקלתי עד היום בסוגיה של הקלטת שיחה עם מטופל, להבנתי על הרופא כחלק מהגילוי הנאות במסגרת הטיפול לגלות מראש כי השיחה מוקלטת. הקלטת מפגש מקצועי בין מטופל לרופא סביר שתהיה חלק מהרשומה כמו צילומים, סרטונים וכו'.
בברכה,
עורך דין עופר סולר
האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי פרטני.
רציתי לדעת האם תסמונת Chromosome 15q25 deletion syndrome היא אחת מאותם תסמונות שעליהן כתבתם, שחייבים לאבחן אותן בזמן ההריון? האם אבחון מאוחר, רק אחרי גיל שנה יכול להוות סיבה להגיש תביעת רשלנות רפואית? האם טיפלתם בעבר במקרה של אבחון מאוחר של Chromosome 15q25 deletion syndrome?
התשובה הינה כן - אפשר לאתר את המוטציה בזמן ההריון בעזרת בדיקת צ'יפ גנטי. קיימת ספרות רפואית המתארת את המוטציה כבר בשנת 2012 ויש גם דיווחים לא מעטים על אבחון טרום לידתי.
בכל הריון בכל גיל חובה על הרופא אשר עוקב אחרי ההיריון להסביר לאישה על האפשרות לבצע בדיקת מי שפיר הכוללת בדיקת צ'יפ גנטי, בדיקה זו חשובה במיוחד שכן הסיכון להולדת ילדים עם בעיות גנטיות מסוג מיקרו מחיקות כמו 15q25 זהה אצל נשים צעירות ואצל נשים מבוגרות יותר.
בהערכה בדיעבד ברור כי האבחנות של כאבי בטן ממקור לא ברור שניתנו בבית החולים היו שגויות. יחד עם זאת אין לי לצערי דרך להעריך האם מדובר בהתרשלות או בטעות סבירה ללא עיון בתיעוד הרפואי והתייעצות עם רופא כירורג.
מעבר לכך יש לקחת בחשבון כי מבלי להקל ראש בסבל ובאשפוז הממושך שלא לצורך בחלק מהמקרים בהם הייתה התרשלות בטיפול אך למרבה המזל לא נגרם נזק קבוע, הגשת תביעת רשלנות רפואית אינה כלכלית נוכח העלויות אל מול הפיצוי הצפוי.
אני מציע שתערכו יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת סיכויי התביעה וכדאיותה.
ברור שחבלות בעת העברה באמבולנס אינן אמורות להתרחש בטיפול זהיר וראוי. יחד עם זאת יש לשקול האם המקרה יתאים להגשת תביעת רשלנות רפואית שכן במקרים של נזק שאינו קבוע לעיתים עלויות הכנת התביעה הכוללות צירוף חוות דעת רפואיות שהן תנאי להגשת התביעה יעלו על הפיצוי הצפוי.
יש לנו משרדים הן בחיפה והן בבאר שבע כמו גם בתל אביב.
אמא שלנו נפטרה לא מזמן בגלל וירוס מאוד אלים שככל הנראה נוצר מדלקת ריאות שלא טופלה כראוי ( היא בלי קשר הייתה מאושפזת ומטופלת במוסד רפואי בדרום הארץ כיוון שהייתה ברוכת מחלות נשימתיות ) עכשיו. ישנו חשש שהייתה לה דלקת ריאות מספר ימים ללא טיפול שגרמה להתפרצות הווירוס הקטלני. עליי לציין שבבדיקת דם פשוטה היו מגלים את הדלקת ומטפלים בה מבעוד מועד.
רק לאחר כמה ימים הם שלחו אותה לבית חולים מסויים שבו הגיעה בבוקר יום ראשון עקב בעיות נשימה.( אציין גם שרק בראשון בבוקר הגיעה ורק בשני בערב התקשרו אלינו שמצבה מדרדר וכבר נפטרה כשאני הגעתי - עניין של כמה שעות )
עכשיו, למרות שהתלוננה על בעיות נשימה באותו שבוע למיטב ידעעתנו לא נעשו שום בדיקות לגילוי הדלקת.
רק נאמר לה ולנו שיעלו אותה לבית חולים לבדיקה ( שוב. יש להם את המיכשור שם במוסד בו הייתה מטופלת ) כמו כן עליי לציין שאמא שלנו הייתה עקשנית והתעקשה שלא לעלות לבית החולים ורק אחכ התרצתה.. אף על פי כן לא נעשו שום ניסיונות ליצור איתנו קשר לשכנעה ( היא לא יכלה לדבר היה לה פיום קנה ) הסיפור מורכב כאמור...
השאלה שלי האם יש כאן עניין של רשלנות רפואית בהקשר לזה שלא טופלה הדלקת כמו שצריך ורק כשהגיעה לבית החולים במדדים ויראלים נאמר לנו לאחר יום וחצי שאין דרך לטפל בה....במידה והדלקת הייתה מטופלת ישנה אפשרות שהוירוס לא היה נוצר.
נ.ב. מה גם שרק לאחר יום וחצי של שהייה בבית החולים בכלל יצרו איתנו קשר. רק כמה שעות לפני שנפטרה.
סליחה על החפירה.
ראשית אומר כי לצערי כדי לברר בצורה רצינית את המקרה ולהעריך אם הייתה התרשלות בטיפול וחשוב לא פחות אם התרשלות זו הביאה לפטירת אמכם ז"ל אי אפשר להסתפק בתיאור המקרה אלא יש צורך לבחון את התיעוד הרפואי בסיוע מומחה למחלות ריאה או מומחה למחלות זיהומיות.
אני מבין מהדברים שלאמכם היו מחלות רקע ובין היתר בעיות ריאה ויש לקחת בחשבון שלעניין זה יתכן שתהיה משמעות מבחינת מהירות התפתחות הסיבוך הקטלני וכו' אולם כאמור יש צורך כאן בהערכה מוסדרת. אם תרצו לברר את העניין הצעד הראשון יהיה לפנות להתייעצות בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
סבתי בת 97 התאשפזה ונותחה השבוע לאחר שנפלה ושברה עצם.
היום בבוקר האחיות הגיעו לתת תרופות וגילו שהיא קיבלה אירוע מוחי בלילה כאשר חצי פנים משותקות, עיוורון בעין אחת והיא לא מדברת ואני בטוח שנגלה עוד כמה השלכות של האירוע בקרוב.
שלחו אותה לct ואמרו שבגלל שזה קרה באמצע הלילה ועבור כמה שעות מאז לא ניתן לטפל בזה ואין מה לעשות עם זה.
בהנחה שניתרו אותה בלילה (הצמידו לה מכשירי מעקב רפואיים למדידות דופק וכו) האם זוהי רשלנות רפואית שאף אחד לא שם לב לזה?
בהנחה שלא ניתרו אישה בת 97 למשך הלילה, האם זה לכשעצמו רשלנות רפואית?
בגדול אני לא מבין איך אישה בת 97 מקבלת אירוע מוחי באמצע הלילה ומגלים את זה רק בבוקר בטענות שכבר אין מה לעשות עם זה, לא מבין את הגישה הזאת.
אשמח לתשובות או להפניות למידע רלוונטי בנושא.
כדי להעריך אם הייתה התרשלות במקרה זה וחשוב לא פחות מה ניתן היה לעשות מבחינה טיפולית אילו האירוע המוחי היה מאובחן מוקדם יותר יש צורך לבחון את מלוא התיק הרפואי בסיוע מומחה בתחום הנוירולוגיה.
גם נושא הניטור בלילה תלוי במצב המטופלת ומכאן אי אפשר לצערי על בסיס תיאור של המקרה להשיב בצורה רצינית אם ההתנהלות במקרה זה תקינה או רשלנית.
אני כן סבור שנוכח התוצאה המצערת שרצוי שתערכו יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית להערכת המקרה.
שלום רב .. יש לי שאלה אני בטיפול
פסיכולוגי ועושה מאמץ רב שיהיה לי בכיס 300 שקל כל שבוע בשביל לשלם לפסיכולוגית ובגלל שביקשתי להפחית בינתיים את מספר הפגישות כלומר פגישה אחת כל שבועיים בגלל קושי כלכלי היא סירבה או שאני מגיעה כל שבוע או שאני מחפשת לי מקום אחר! היא טוענת שהטיפול לא יהיה יעיל והיסכמתי עם זה אין לי בעיה שבתקופה זו יהי פחות יעיל חשוב לי להגיע פעמיים בחודש ולשמור על רצף בטיפול .. אמרתי לה שזה לא פייר בגלל שאני מפחיתה מספר פגישות את מכריחה אותי או שאני מגיעה כל שבוע או שאחפש לי מקום אחר .. האם ניתן להגיש נגדה תביעה ? תביעה בגלל ההרגשה הנוראית שגרמה לי ובגלל שאחרי ששילמתי כסף היא פשוט מפסיקה את הטיפול ומובן שזה אינטרס כספי שלה .. חשוב לי לציין שאין לי קבלות נתנה לי במפגש הראשון וזרקתי אותה ואת השאר לא נתנה לי .. אשמח לדעת אם אפשר להגיש תלונה
תודה
אני מבין את התסכול שלך מהפסקת הטיפול ואכן ההתנהלות הזו נראית לדעתי לא ראויה אולם איני בטוח כלל שמקרה כזה יתאים לתביעה.
כדי להגיש תביעה יהיה צורך להוכיח נזק וכן להוכיח התרשלות מצד המזיק ומהמעט שסיפרת איני בטוח שזה יהיה פשוט במקרה זה. כמובן שעדיף כדי לבדוק את המקרה בצורה רצינית לערוך יעוץ מסודר בפגישה עם עורך דין.
בברכה,
עורך דין עופר סולר
האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי פרטני.
שלום, נשלחתי לטיפולי פוריות עקב חצוצרות חסומות, במהלך כל השנים נאמר לי שהחסימה לא ניתנת לצינתור אז עשיתי שנים ivf, ילדתי ילד לאחר שנים של טיפולים שכרוכים בסבל רב נפשי ופיזי, לאחרונה פניתי למומחה לצינתור שאמר שלא הייתה שום בעיית צינתור וצינתרתי את החצוצרות, האם אני יכולה להגיש טביעה על ההטעיה שהייתה במהלך השנים ועל כל הטיפולים שעברתי
אשמח לתשובה
תודה
ראשית יש לבחון האם אכן הטיפול המוצע של צינטור החצוצרות יעיל ומביא לתוצאה המקווה של השגת הריון.
אם יתברר כי היה טיפול יעיל, פשוט וקל יותר מהטיפולים שבוצעו לך והוא כלל לא הוצע לך כאפשרות טיפולית יתכן שתהיה עילה לתביעה אולם יש כמובן מקום לבחינת מלוא התיעוד הרפואי והתייעצות עם מומחה רפואי בתחום הגניקולוגיה.
היי רציתי לדעת אם יש עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית, אנסה לקצר:
שבוע שעבר בעלי היה אצל רופא כירוגי כתוצאה של כאבי בטן לפעמים חזקים ולפעמים חלשים בבטן הימנית התחתונה, הרופא סיכם בסיכום ביקור "שהסיכוי נמוך שמדובר בדלקת בתוספתן".
כמובן שהכאבים רק הלכו והתחזקו ומתוצאה מכך בעלי אושפז בסופו של דבר עם דלקת חריפה התוספתן מרוב שהדלקת חריפה לא היה ניתן לנתח אותו ועד עכשיו מאושפז עם טיפול אנטיביוטי ורק עוד חודשים יהיה ניתן לעשות ניתוח.
כדי להעריך אם הטעות באבחנה והחמצת האבחנה של דלקת בתוספתן עולה כדי רשלנות יהיה צורך לבחון את התיעוד הרפואי המלא ובכלל זה כמובן את הביקור בו ניתנה האבחנה. יהיה צורך לבדוק אילו בדיקות נעשו ומה היו הממצאים בעת הבדיקה והאם הרופא פעל כרופא סביר.
כדאי לפנות בשלב ראשון אל עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית שיוכל לסייע לכם בקבלת התיעוד ובהתייעצות עם מומחה רפואי מתאים.
הגעתי לאתר וקראתי את הפרסומים שלכם בנושא גנטיקה. אני ובעלי חוששים כי אנחנו נפלנו קורבן לרשלנות רפואית, אחרי שהילדה אובחנה רק לאחר הלידה עם תסמונת חסר בזרוע הקצרה של כרומוזום 18. לא מצאתי באתר שלכם מידע על התסמונת הספציפית הזאת ורציתי לשאול האם אתם מכירים אותה והאם יצא לכם להתמודד מול תביעת רשלנות רפואית במקום שהתסמונת (הבנו שהיא מאד נדירה) אובחנה רק אחרי הלידה?
תסמונת חסר בזרוע הקצרה של כרומוזום 18 אכן נדירה אולם ניתן לאבחן אותה בבדיקת צ'יפ גנטי גם בהריון ללא כל קושי. טיפלנו במקרה כזה של 18p deletion בעבר.
אם לא הוסבר לך בהריון על האפשרות לבצע בדיקת מי שפיר הכוללת צ'יפ גנטי (גם אם היית בת פחות מ - 35 בעת ההיריון) יתכן שיש עילה לתביעה.
את מוזמנת ליצור עמי קשר טלפוני ליעוץ פרטני ללא תשלום. שימו לב שעילת התביעה מתיישנת בחלוף 7 שנים מהלידה ויש להגיש את התביעה לבית משפט קודם לכן.
ראשית אני מתנצל, כנראה טעות משרדית כי לא איתרתי רישום של הפניה, שוב אתך הסליחה.
את מוזמנת ברצון רב להתקשר לנייד האישי שלי או לשלוח הודעה עם המספר שלך ונשוחח ברצון.
052-3596150.
לסיפור שלנו שני חלקים. החלק הראשון קסום, בדיוק כמו שחלמתי שיהיה והחלק השני איך לומר – קצת פחות. נתחיל מהטוב – סיפור הלידה של איטן. שבת לפנות בוקר, השעה כמעט ארבע ואני מתעוררת מכאב בטן. עוד לא בטוחה אם זה זה, או שאולי משהו שאכלתי בארוחת הערב. הולכת לשירותים ורואה על נייר הטואלט מעט ורוד. מנסיון עם שני הגדולים אני מבינה שזה אומר שהלידה קרובה. מעירה את גיא ומבשרת לו שאנחנו צריכים להתארגן לנסוע לבית של המיילדת ללידת הבית המתוכננת. אנחנו מתארגנים בנחת כדי לשמור על רוגע ורמות אוקסיטוצין טובות, קוראים לאבא שלי לבוא לשמור על הילדים ובחמש בערך יוצאים לכיוון הבית של המיילדת.
הגענו אליה בחמש וחצי. בדרך כבר התחלתי להרגיש ממש צירים אבל לא נורא כואבים. מגיעים אליה, היא בודקת קודם כל את הדופק של העובר – הכל בסדר. הצירים מתגברים, אחרי כמה דקות זה כבר מרגיש כמו ציר אחד ארוך, אני זזה הרבה עם האגן כדי להקל על עצמי ולעזור לתינוק לרדת. בשש אני מתחילה להרגיש לחץ.
המיילדת עוזרת לי להיכנס לבריכת הלידה. הכל מאוד אינטנסיבי ומהיר. אני מודה שקצת פחדתי מרוב שזה היה מהיר. המיילדת אומרת לי לתת לזה לקרות, לא להילחם. אני נזכרת בסיפור דמיון מודרך ששמעתי בספר ההיפנובירת'ינג ממש יומיים קודם ומדמיינת שאני על סירה בנהר גועש, בדרך לאי קסום, לראות את הפרח המיוחד שאני מחכה לו. שהדרך היחידה להגיע אל האי היא פשוט לתת לנהר לקחת אותי לשם בלי להתנגד, בלי לנסות לכוון. הסיפור הזה שעלה לי בתודעה באותם רגעים הוא מה שיוביל אותי לבחור בשם איטן – צמח בר עם פריחה עדינה סגולה. אני משחררת. לחיצה אחת שקטה והראש בחוץ. לחיצה נוספת והנה גם הגוף. המיילדת מוציאה אותו מהמים ושמה אותו עלי. השעה שש ורבע - ברוך הבא לעולם גוזל קטן.
אחרי כמה דקות אני יוצאת מהמים למיטה הרכה ליד, מחכים שהדופק בחבל הטבור ייפסק ובלחיצה נוספת גם השילייה יוצאת. אין לי קרעים, אין תפרים – לידה מושלמת. כעבור זמן קצר התינוק מתחיל לחפש פטמה – אני נותנת לו ובמשך השעה הקרובה הוא יונק.
גיא נשאר איתי עד 7 וחצי בערך ואז אני משחררת אותו הביתה לילדים לבשר להם שנולד להם אח קטן. אני נשארת להניק ולהתכרבל עם הבייבי הקטן שלי עד 11 בערך. אז גיא חוזר, שוקלים אותו, ויטמין K בטיפות ונוסעים הביתה.
הילדים מאושרים לפגוש אותו. מתרגשים ממש. מתאהבים בו בשניות. קשה שלא. הם מתוקים שלושתם יחד וגיא ואני מתסכלים עליהם בנחת. רגעים קסומים של אושר צרוף.
וכאן מתחיל החלק השני של הסיפור.
סופה וגשם בחוץ ואני מתלבטת כל היום מה לעשות עם בדיקת הרופא שעלי לעשות. למי שלא יודעת אז יולדות בית שיולדות בעזרת מיילדת ללא רשיון ישראלי כמו זו שלי (או אנאסיסטד) מחויבות תוך 24 שעות להגיע לבית חולים לבדיקת רופא או תוך 48 שעות לרופא פרטי – גם כמובן כדי לראות שהכל בסדר אבל גם כדי להוכיח שהן אכן עברו לידה. אחרי התלבטות ארוכה החלטנו שניסע להתאשפז ללילה באיכילוב – אם כבר אשפוז אז שיהיה בתנאים טובים כמו שיש שם.
טעות. זו היתה טעות חמורה – מנחמת את עצמי שלא יכולתי לנבא מה שיקרה ובכל זאת מלקה את עצמי על ההחלטה הזו.
בכל מקרה – המשך הסיפור – בשעה 21 אנחנו מגיעים לאיכילוב. מקבלים אותנו יפה במיון נשים למרות שנדמה שהם לא פגשו הרבה יולדות בית שעשו לידת בית באופן מכוון. שואלים אותי בכל תחנה שוב ושוב אם תכננתי ללדת בבית או שזה קרה במקרה ומתקשרים לשאול מה הנהלים במקרה של לידת בית. אחרי כמה דקות של בירורים אני נכנסת לבדיקה של מיילדת – היא בודקת שהרחם מכווצת – והיא מכווצת יפה אחרי יום שלם של הנקה, רואה שאין קרעים ולא צריך תפרים, לחץ דם, חום, בדיקת מטוש... ואחרי כמה דקות היא מאשרת שהכל בסדר ושאני יכולה לעלות לחדר במחלקת יולדות. אבל – התינוק צריך להישאר ל – 3 בדיקות סוכר. למה? מכיון שהוא שוקל 60 גר' פחות מהמשקל שיש להם בטבלאות לשבוע 40. 2850 גר' ולא 2910 גר'. אני נאלצת להסכים אבל לא מוכנה להשאיר אותו לבד.
הם שולחים אותנו לחדר לידה, לשם אמור להגיע רופא שיבדוק את התינוק וגם יעשה לו את בדיקת הסוכר הראשונה. השעה רבע לעשר, שמים אותנו בחדר לידה מס' 15. אחר כך אגלה שזה חדר לידה ידוע לשמצה בבית החולים. הוא צדדי, צמוד לחדרי לידות קורונה, ליד דלת מרעישה וקפוא. החדר קפוא ברמה של אף ואצבעות ידיים קרחונים. אני מתלוננת על הקור ומבטיחים לי שזה רק לזמן קצר – שתיכף יגיע הרופא ואחר כך יעלו אותנו לחדר במח' יולדות. אני שוב מקבלת בכניעה ובמקביל שולחת את גיא הביתה לילדים שנשארו לבד.
בינתיים מנסה בכל יכולתי לחמם את התינוק, לעטוף אותו היטב. מתקשה להניק אותו בתנאים האלו – קר לי וקר לו.
בינתיים נכנסת רופאת נשים ששואלת אותי שוב את כל מה שהמיילדת במיון שאלה. בודקת שוב שהרחם מכווצת ומאשרת שוב שאני בריאה ויכולה לעלות למח' יולדות. רופא התינוקות הגיע רק לקראת 23. הוא בודק אותו. מאשר שהוא חיוני והכל טוב. לוקח לו בדיקת סוכר שיוצאת תקינה ויוצא. אני ממתינה שיבואו לקחת אותנו לחדר במח' יולדות.
עוברת שעה ואף אחד לא בא. 24:00, 24:30, 01:00 – אף אחד לא בא. איטן מתחיל להתעטש. אני מתחילה להילחץ. לוחצת על לחצן המצוקה. אף אחד לא בא. באחת וחצי אני יוצאת לחפש מישהו שיעזור לי, שייקח אותו מהמקרר הזה לחדר חם. אחת המיילדות צועקת עלי לא להסתובב עם תינוק על הידיים. אני אומרת לה שאין לי עריסה ושאני מחכה שיקחו אותנו לחדר במח' יולדות. היא שולחת אותי חזרה לחדר ואחרי כמה דקות נכנסת לומר לי שכבר הזמינו לי סניטר וברגע שהוא יגיע הוא ייקח אותי למח' יולדות.
הסניטר מגיע ב-02:15 עם אחות שתלווה אותנו למח' יולדות ג'. העצבים שלי מרוטים, איטן מתעטש ומחרחר מהאף. מבקשים ממני לשים אותו בעריסה. אני מבקשת מהסניטר לעזור לי עם הסלקל והטרולי שמונח עליו (סלקל דונה עם גלגלים). הוא כועס ואומר לי שהוא לא סבל. אני בהלם מהתשובה אבל כל כך עייפה שלא עונה אפילו ולוקחת את העריסה ביד אחת ואת הסלקל עם הטרולי ביד השנייה – רק להגיע לחדר.
כשאנחנו מגיעים לחדר האחות המלווה מסתכלת על איטן ואומרת לי שהוא לא נראה טוב (את חושבת?? אני מתפוצצת בלב. אחרי חמש שעות בקוטב הדרומי איתו). שהוא לא נושם טוב ושהיא חוששת שתהיה לו הפסקת נשימה ושאני צריכה לעלות איתו לניטור בתינוקייה של מחלקת יולדות א' בקומה למעלה. בתינוקייה של מחלקת יולדות ג' אין מוניטורים.
אני כל כך מותשת ועייפה ולא סומכת עליהם כבר ומבקשת שיעזבו אותי ואותו בשקט. שאני אחמם אותו ואניק אותו ומבקשת שישלחו אלינו רופא לחדר. שאם הוא יגיד שצריך מוניטור אני אעלה לתינוקייה. אחרי כמה דקות מגיע רופא שמאשר שהוא מחרחר מהאף ומתאמץ לנשום. אני מקבלת בהכנעה, בדמעות ובכעס גדול על כך שהם גרמו לזה לקרות ועולה איתו לתינוקייה.
בתינוקייה הם קודם כל עושים לו בדיקת סוכר מכאיבה נוספת שיוצאת לא תקינה. מבקשים לתת לו תמיסת מי מלח מדי שעתיים שלוש ובגלל שהבדיקה של הסוכר לא תקינה מוסיפים לו עוד 3 בדיקות סוכר. אחר כך בהתייעצות עם המיילדת שלי ועם רופא שאני סומכת עליו אגלה שתינוקות מורידים רמות סוכר כתוצאה מקור וסטרס.
אני נשארת איתו בתינוקייה כשהוא מחובר למוניטור כל הלילה. יושבת על כיסא לא נוח. רעש של מוניטורים מצפצפים, אורות חזקים, תינוקות בוכים וצורחים מבלי שאף אחד מרים אותם. קשוח ממש. הגב שלי שבור, עצם הזנב ועצמות האגן עוד כואבות מהלידה, אני מדממת ורק רוצה להיות במיטה. אבל אני לא יכולה להשאיר אותו שם לבד. בשעה 7 בבוקר מגיע הרופא. הוא משחרר אותנו סוף סוף לחדר ומבקש שנחזור ב8 לבדיקת סוכר נוספת וב9 וחצי לבדיקה של רופא בכיר. לנוח או לישון בשקט – מה ששנינו צריכים כל כך – לא יקרה.
הדרך לחדר שלי במחלקה ג' רחוקה. אני בקושי גוררת את עצמי אתו. אנחנו מגיעים, נחים שעה וחוזרים. עוד בדיקת סוכר כואבת. הפעם היא יוצאת תקינה אבל זה לא משנה – יש לנו עוד 3. אני שוב חוזרת בזחילה שבורה לחדר בקומה למטה ואחרי שעה שוב עולה אתו לבדיקת רופא בכיר.
הרופא הבכיר רוצה להשאיר אותו בניטור ליום ולילה נוספים. אני מתחננת שייתן לי לקחת אותו לחדר להניק אותו בשקט ולשכב לידו סקין טו סקין. מבטיחה לו שזה מה שיאושש אותו ולא עוד יום שלם בתינוקייה המוארת והרועשת. הרופא מסתכל עלי בתור האם המזניחה של השנה. אומר לי שיש לי שעתיים בחדר ושאני צריכה לחזור אתו ב12 שוב.
בינתיים גיא מגיע. אנחנו מתלבטים ומחליטים לנסות להשתחרר הביתה. כבר לא מסוגלת יותר לראות איך דוקרים אותו שוב ושוב בכפות הרגליים הקטנטנות שלו והוא צורח מכאב. רק רוצה אותו צמוד אלי ולחמם אותו בשקט, בחושך. אני מבקשת שיתנו לנו ללכת הביתה. הם מוציאים את כל התותחים הכבדים. רופאה אחת עושה לגיא ולי הרצאה על רמות סוכר נמוכות, על נזק מוחי לכל החיים ועל מוות שיקרה בלי שנוכל לעשות דבר אם ניקח אותו הביתה. היא מחתימה אותנו על טופס שמאשר שאנחנו מאפשרים לתינוק שלנו למות. הרופא הבכיר אומר שאולי הם צריכים להפעיל מולנו מחלקה משפטית במקרה כזה. אנחנו בהלם מכל מה שקורה. מבקשת רגע לחשוב.
אחרי כמה דקות שולחים אלינו את מנהלת המחלקה. אני מתארת לה את רצף האירועים שקרה מאז שנכנסנו לכותלי בית החולים. איך נכנסנו עם תינוק ורוד, חיוני ובריא – ואיך אחרי חמש שעות בחדר לידה קפוא, לילה של בדיקות כואבות בסטרס של תינוקייה רועשת ומוארת אנחנו עם תינוק שיש חשש לחייו. על כך שאני האמא היחידה שנשארת עם התינוק בתינוקייה והיחידה שצריכה להיגרר הלוך וחזור למחלקה ג' כדי להניק אותו סקין טו סקין. היא מקשיבה לי, באמת מקשיבה ועושה איתנו הסכם. על כל שעה בניטור בתינוקייה אני מקבלת את התינוק לשלוש שעות בחדר ושהיא מעבירה אותנו עכשיו למחלקה א' כדי שאוכל להיות קרובה לתינוקייה.
אנחנו מסכימים להישאר בתנאים האלו ואחרי יום ולילה נוספים איטן חוזר לאיתנו – בדיקות הסוכר תקינות, הוא כבר לא מחרחר מהאף ואנחנו סוף סוף משתחררים הביתה.
זהו. אנחנו יום וחצי אחרי כבר בבית. איטן צמוד צמוד אלי כל הזמן. יונק המון, מחומם. עטוף באהבה שלי ושל אבא שלו ושל האחים שלו. אני עדיין מעכלת ומעבדת את רצף האירועים – מלידת הבית מהחלומות – לסיוט של האשפוז. מאושרת שזה מאחורינו ושהכל נגמר בשלום.
סבא וסבתא שלי שהם אזרחי המדינה עברו לחו״ל לפני כ8 שנים. הם עדיין משלמים ביטוח לאומי, ועבדו בארץ כ25 שנה.
בזמן שחיו בארץ סבי חלה בסרטן, ועוד בעיות רפואיות נוספות.
האם זה שאינם חיים בארץ כבר,עדיין זכאי סבא שלי וגם סבתי להגיע לארץ בכל עת ולקבל בדיקות רפואיות מבלי לשלם אלפי שקלים לקופת החולים? מלבד הסכום המזערי מהביטוח לאומי האם ניתן איכשהו לקבל עוד עזרה כלכלית עבורם?בקשות מסויימות שאני יכולה להגיש עבורם עם יפוי כוח או בשמם?(הם לא דוברי עברית כמעט)
בנוסף לפני כשנתיים סבי שבר את הרגל(בחו״ל), הניתוח לא מוצלח.. כשנתיים כבר עברו מאז השבר וקיים סיבוך עם ההבראה של הרגל.
האם זה ששבר אותה שם יכול להיות זכאי לבדיקות ובמידת הצורך ניתוח נוסף בארץ?
הפורום עוסק בתביעות רשלנות רפואית ולא במיצוי זכויות רפואיות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
להבנתי אם לא שולם ביטוח בריאות במשך תקופה סביר שיהיה קושי בקבלת טיפול רפואי אשר אינו דחוף אך אני מציע להתייעץ בצורה מסודרת עם עורך דין אשר תחום התמחותו זכויות רפואיות וחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
ילדתי עם קורונה.
בשבוע 35.
לפני הזמן.
וזה אחד הדברים הקשים והמפחידים שקרו לי בחיים.
ואני מספרת על זה כי אני רוצה לוודא שזה לא יקרה יותר לאף אחת.
אני לא רוצה תגובות של צער או אמפתיה בבקשה, עברתי את החלק הקשה, שתדעו. כבר נתתם לי את כל האהבה והכוחות שהייתי צריכה בעולם הזה ואני כל כך אוהבת אתכם על זה.
אני כותבת מהמיטה במחלקת קורונה, עם הפנים קדימה, עם ציפייה לחזרה הביתה, ואני רק רוצה לדעת שקראתם. אני פותחת בפניכם את הלב רק כדי להעביר מסר כל כך חשוב לי. אז רק תקראו.
כל כך הרבה שיעורים קיבלתי בשלושת השבועות האחרונים, אבל זה שהכי חשוב לי לשתף הוא שאנחנו לא חסינים בפני כלום. הכל יותר גדול מאיתנו. הכל יותר חזק מאיתנו. אל תזלזלו בכלום.
זה התחיל כמו ששומעים בחדשות, בהתחלה חולשה, כאבי גרון, חוש טעם וריח שנעלמים ואז כאבי שרירים נוראים. מה שלא ידעתי זה שבינתיים יש דברים נסתרים, דלקת ריאות שמתפתחת, נשימה שנפגעת, ובכל יום כשאני קמה בבוקר, אני מרגישה הרבה יותר גרוע. זאת ממש לא שפעת.
שבוע בבית ומתחילות הריצות לבית החולים. כל השוטרים שעוצרים אותנו בדרך תופסים מרחק ומפנים את הדרך. אני מגיעה לבית חולים, מורידים אותי לבד מהרכב באיזו סמטה חשוכה כמו הנגועה הכי גדולה בעולם, באים לקחת אותי אנשים עם בגדי מיגון, שמים אותי בחדר מבודד ושוכחים ממני לגמרי.
בפעם השנייה כבר חיכו לי רופאים ומיילדת. הודיעו לי שיש לי צירים ופתיחה, שיש לי דלקת ריאות מסוכנת, שהגוף שלי לא יכול להתמודד גם עם ההריון וגם עם העומס על הנשימה ושאני צריכה להתכונן ללידה. אני טובה במילים, אבל הן קטנות מדי כדי להכיל את רגעי הפחד האלה. בואנה, מה נסגר איתכם, זאת רק קורונה. מה ללדת לפני הזמן, מה לסכן את התינוק שלי ואת עצמי, תנו לי ללכת הביתה ולחזור בחודש תשיעי, תודה.
שעות ארוכות של בירוקרטיה כדי שרועי ייכנס איתי לחדר הלידה, אני לא יולדת בלעדיו. אחר כך אפידורל, זירוזים, מלא הפחדות בין לבין שהתינוק צריך לצאת כבר וששנינו בסכנה.
יש הרבה דברים שאני לא יכולה להסביר כמו שאתם רואים, והכי גדול שבהם אלה הכוחות שהצלחתי לגייס כדי ללדת. עשיתי את זה. עם רועי, עם דולה מדהימה, שתי מיילדות ורופאה. ואז עוד רגע מבעית שלוקחים אותו החוצה ולא אומרים לנו מה איתו. החמש דקות הכי ארוכות בעולם.
אחר כך נתנו לי עוד חמש דקות של חסד לשים אותו עליי ולקחו אותו מהר מהר לפגייה. שבוע וחצי אחרי לידה, עוד לא הרחתי אותו. עוד לא החזקתי אותו. עוד לא בהיתי בו במשך דקה שלמה.
שבוע וחצי במחלקת קורונה. זה לא לפוסט אחר, זה לספר שלם. דלקת ריאות עקשנית במצב מתקדם, חיבור תמידי למכשירי חמצן, גוף שמתמודד עם מיליון דברים ביחד והוא לגמרי לבד, ונפש, זה לעוד ספר שלם.
כולה קורונה.
אפילו לא התרגשתי יותר מדי כשראיתי את החיובי הראשון.
בבקשה תתרגשו. בבקשה תבינו את האכזריות ואת הברוטליות של המחלה הזאת. בבקשה תשמרו על עצמכם, עצמכן, התינוקות והעוברים שלכן. אל תתנו לה לחגוג לכם בגוף. בבקשה תפחדו ממנה. שלא תצטרכו להילחם בה אף פעם.
שלום, לפני כשלושה חודשים אבי אושפז באחד מבתי החולים הגדולים במרכז הארץ, בעקבות סחרחורות ובלבול, במחלקה הנורוכירורגית ביצעו רק ct ראש (למרות ממצא חריג*) ולא mri בטענה שהמכשיר בבית החולים מקולקל. בסופו של דבר,לאחר כחודש ימים אבא השלים את הבדיקה בקהילה ונותח באופן פרטי בבהילות בגלל הממצא הפתולוגי והגוש שגדל. השאלה האם יש עילה לתבוע על רשלנות רפואית?
כדי להעריך אם החמצת הגידול המוחי עולה כדי רשלנות רפואית יהיה צורך לבחון את התיעוד הרפואי בסיוע מומחה רפואי מתאים.
בדרך מכלל במרבית הגידולים איחור של חודש באבחנה אין בו די כדי לגרום לשינוי משמעותי בגודל הגידול ובסיכויי ההחלמה ולכך יש משקל בשאלה אם יש טעם בתביעת רשלנות רפואית גם אם מתברר כי הייתה התרשלות בטיפול. מומלץ בכל מקרה לערוך יעוץ בפגישה עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.
שלום אם עברתי הליך רפואי של ניקור מותני ורק לאחר מכן התגלה שבכלל היה צריך לקחת ממני חתימה ולהסביר לי על הסיכון הכרוך בהליך רפואי כזה (וזה לא נעשה..) בנוסף לאחר יומיים הגעתי שוב פעם למיון (בעקבות כאב בלתי נסבל) והתגלה מרופא אחר שהיו צריכים לרשום לי מרשם ולא רק המלצה להסביר לי בכללי אילו כדורים לקחת בשביל הורדת כאב...
שלא נדבר שעכשיו אינני יכולה לצאת לעבודה בנוסף אמא שלי מגיע הביתה מהעבודה שלב בשביל לעזור לי לאכול וכו' .
האם יש כאן עילה לתביעה נגד הבית חולים?
ציינת בשאלתך מספר אירועים שנוגעים לטיפול בך, כדי להעריך את איכות הטיפול, האם היה רשלני, האם גרם לנזק ומה היקף הנזק יהיה צורך לקבל את מלוא התיעוד הרפואי וכן לקבל ממך פרטים נוספים. מוזמנת ליצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני.
הבן שלנו בגיל שנה וחודש נמצא במעקב בבית החולים וולפסון בגלל בעיות לא ברורות. פזילה בעין ובעיות תקשורת. בגלל הגיל הצעיר שלו שום דבר לא לגמרי ברור עדיין. היום בבוקר בשיחה עם גנטיקאי בבית החולים נאמר לנו שיש לילד מוטציה בגן MCT8 והרופאים בודקים את המשמעות ויפנו אותנו לבדיקות נוספות. כמובן שההריון איתו (ילד ראשון) היה תקין לחלוטין וגם אני וגם אשתי אנשים בריאים. בזמן ההריון לא הפנו את אשתי לשום בדיקה מיוחדת (היא בת 26) ולא אמרו מילה אחת על בעיה אפשרית. עכשיו, הבוקר יותר נכון, התברר שיש לילד בעיה גנטית נדירה שאנחנו לא מבינים עדיין את המשמעות שלה. רציתי לשאול האם אתם מכירים מהניסיון שלכם מקרים שבהם המוטציה בגן MCT8 אובחנה בהריון? האם קיימת אפשרות לאבחן את המוטציה בגן MCT8 בזמן ההריון? האם ידוע לכם מה יכולה המוטציה הזאת לגרום? אנחנו רק בתחילתו של מסע הבירור הרפואי כנראה, ואשתי אמרה שכדאי לבדוק אם לא היתה כאן רשלנות מצד הרופאים שלא אמרו מילה על הבעיה בזמן ההריון. תודה מראש על העזרה שלכם.
יש משמעות רבה לשאלה באיזו בדיקה אותרה המוטציה בגן, האם בבדיקת צ'יפ גנטי CMA או בבדיקה מתוחכמת יותר כמו ריצוף אקסומי. הסיבה לכך הינה כי בדיקת צ'יפ גנטי נעשית כבדיקה שגרתית בבדיקת מי שפיר שיש להסביר עליה לכל אישה בכל גיל ובכל הריון לפי ההנחיות הקליניות. בדיקות מתוחכמות יותר כמו ריצוף אקסומי לא נעשות בהריון תקין.
מציע שתיצור עמנו קשר טלפוני ליעוץ פרטני.
שלום לכולם פעם ראשונה מעלה אומרת מראש שמי שלא חזקה שלא תקרא לצערי זה סיפור לידה קשה עם סוף רע.. זה היה הריון שלישי שלי בשבוע 19 קמתי בבוקר וראיתי דימומים מסיבים בכיתי צעקתי ופחדתי אני ובעלי רצנו לשערי צדק עשו לי בדיקה ואמרו שזה יכול להיות הפלה מאיימת אז ביקשו שינוח אחרי שעתיים הפסיק לי הדימום ושמחנו... שבוע 23 שוב חזר הדימום והפעם לצערי לא הפסיק הייתי בשמירה בבית חולים להריון בסיכון אמרו שבאולטרסאונד לא רואים ממה הדימום אבל הם חושבים שזה היפרדות שליה חלקית ולכן צריכה להיות בשמירה מוחלטת. הרגשתי תנועות היטב הכל היה בסדר גם המוניטור וככה העברתי את הימים עם דימום מסיבי בלי הפסקה שבוע 26 הגיע בערב הרגשתי כאבים. אני לא יודעת מזה הרגשה של צירים כי לא הרגשתי בהריונות קודמים היה לי קיסרי ראשון רעלת הריון ואירוע קשה של רשלנות רפואית לא אכנס לסיפור הזה והילדה נפגעה מוחית ואנחנו בתביעה עם הדסה עין כרם....
הריון שני קיסרי מתוכנן כי האגן צר.
ממשיכה קראתי לאחות עשתה לי מוניטור עוברי ואמרה שזה צירים לאט לאט התחזקו. הדימום נעצר והטיסו אותי לקיסרי חרום עם פתיחה של 5 וירידה בדופק ואמרו זה היפרדות שליה אני בוכה וצועקת מכאבים ואומרת לא עוד פעם.
עשו לי הרדמה מלאה התעוררתי רק בהתאוששות לא ידעתי מה קורה עם התינוק בעלי נכנס אמר שרצו איתו לפגיה כי הוא נולד עם דופק חלש. התפללתי שהוא ישרוד לא יכלתי לזוז זה היה ניתוח קיסרי קשה ב9 בערב ילדתי עד 2 הייתי בהתאוששות הכניסו אותי לחדר בעלי עלה לפגיה ואמרו שבנתיים הוא התייצב.
התקשרו לבעלי ב3 לפנות בוקר אמרו שיש לו לחצי דם והמצב לא טוב ולא יודעים אם ישרוד עד הבוקר בבוקר התקשרו לבעלי ואמרו שהצליחו לייצב אותו עם תרופות. למחרת עליתי לראות אותו קטן ברור ויפה נולד 930 גרם אמרו בפגיה שזה עליות וירידות אנחנו האמנו שיהיה טוב במשך שבוע וחצי שאבתי לו חלב הוא היה עם עניים פתוחות התפללנו הרבה הוא עבר בדיקות הכל היה טוב וגדל לקילו 300. הוא נדבק בזיהום וטופל על ידי תרופות יתקשרו לרב שנתנו לנו הוא אמר לנו לקרוא לו בשם ושם שני להוסיף חיים.
קראנו לו עילאי-חיים למחרת יתקשרו שהמצב קשה ולבוא להיפרד הוא נפטר אחרי שבועיים בגלל זיהום ארור לקחנו את זה קשה מאוד נקשרנו אליו ממש הוא היה בן אחרי 2 בנות. התקשרנו לרב אמרנו לו שהוא נפטר איזה ישועות נראה בדיוק הוא היה ללא מילים. כעסתי על כל העולם בכיתי הייתי בדיכאון אמרתי למה ה' נתן לי 2 ניסיונות עם ילדים.
עשיתי הפסקה מהריונות כדי להתגבר על האובדן ומחכה שה' יתן לנו פיצוי אחרי כל הסבל והכאב. אז בנות הכל זה שטויות לא הכל מובן מאליו.
לא קל בכלל .. מאחלת לך שבורא עולם ישמור לך על הבנות שיש לך ותקבלי במתנה את הזכות לפרי בטן בקלות ובבריאות. ורוצה לחזק אותך באמונה שנסתרות הם דרכי האל . אחרי 2 בנות שנולדו בקיסרי חירום.. מצוקה עוברית שלא היה לי פשוט בכלל נכנסתי להריון על בן ובשבוע 20 קמתי עם דימום ולצערי לא היה דופק . נשלחתי הביתה ולמחרת עברתי צירים והפלה בבית .. ממש הפלה .. נפל מימני על הריצפה . לא יכולה לתאר לך את הטראומה ..אבל בכוחות ואמונה נכנסתי שוב להריון הפעם על בת שלישית . קיסרית ומדהימה . אחרי 5 שנים שוב הריון הפעם דימום בשבוע 25 .. לידה שקטה לצערי . לא ויתרתי ונסתי שוב לאחר כמה חודשים .. ברוך ה' עכשיו אני כבר בחודש השמיני מצפים לבן ומתרגשים מאוד .. חודש הבא מיועדת לקיסרי ומתפללת שהכל יעבור בקלות . תקבלי את החיזוק הזה מימני ומעוד מלא נשים שעברו סיפורים דומים אך קמו על הרגליים עם כל הצער והכאב. החיים ממשיכים.
אזהרת תגובה קשה לתגובה, מי שלא מסוגלת לקרוא פשוט תדלגו...
בשבת האחרונה פרשת קרח זה שנה מאז שילדתי את בתי השלישית, ללא רוח חיים בשבוע 36, אחרי היפרדות שליה בבית וצירים קשים ששלחו אותי ישר לעשות ניתוח קיסרי חירום וגם כל הסרט הזה.
דבר שאומרים לי מלא והיום אני יותר מקבלת זה שחשבונות שמיים אין לדעת וזכית לעזור לנשמה הזאת לעבור את התיקון שלה. לא יודעת עד כמה זה ינחם אותך, אבל לי זה מאוד עוזר להשלים עם המצב...
אני מנסה להיאחז במה שיש ב"ה בלי עין הרע, לא יכולה לומר לך שהזמן משכיח, אבל הכאב דועך. הגעגועים לעולם יישארו.
מאחלת לך ולאף אחד ואחת שלא תדעו עוד צער שכזה לעולם. ושבמהרה תזכו לחבוק תינוק בריא ושלם בהריון קל ומשעמם ולידה קלה בידיים מלאות
אני מאחלת לכם רק שמחות ואושר שבעזרת השם היו לכם עוד ילדים בריאים והריונות קלים שהכל ישאר מאחוריהם מגיע לך טוב עברתם מספיק אחרי ירידה יש עלייה ובורא עולם מעמיד במבחן אנשים שיכולים להתמודד אל תפסיקו להאמין מה שלא הורג מחשל.
לפני כמה חודשים טופלתי במרפאת פוריות ששם התייחסו אלי בצורה מזעזעת כל הצוות, לא התייחסו לבכי שלי מהכאבים וכשלקחתי מהתרופות מרשם שלי החליטו שאני נרקומנית ומשם הכל התדרדר.
הביאו אותי ואת בעלי לשיחה עם מנהלת המרפאה, אחות ראשית, עו״סית, ופסיכיאטרית של בית החולים. במעמד השיחה הפסיכיאטרית העלתה נושאים שאני דיברתי עם פסיכיאטרית אחרת בקהילה כשנה לפני. ממש העלתה כל מיני נושאים, לאוזני כל הנוכחים ושאלה אותי עליהם כדי שארחיב. מול כל מי שהיה נוכח בחדר והיא לא ביקשה רשות לפתוח את התיק שלי מול כולם (גם לא ניתנה לי האופציה בכלל לשוחח איתה בפרטיות).
בסוף השיחה מנהלת המרפאה הציבה בפניי תנאי שלא אוכל להמשיך את הטיפול (החזרת העובר) אם לא אביא לה את כל התרופות שיש לי בבית. אציין שאלו היו משככי כאבים במרשם, לפי המרשם ובאישור רופא מהמרפאה שאני יכולה לקחת בזמן הטיפולים.
הכל מתועד ומוקלט אצלי, אבל בשיחה עם עורך דין נאמר לי שאין לי עילה לתביעה כי לא נגרם נזק. זה נכון? כי בפועל, אני לא מסוגלת ללכת לטיפול כרגע לבריאות הנפש כי אין לי מושג לאן זה יגיע! אני מתמודדת עם חרדות ודיכאון בעצמי וללא טיפול.
לפי התיאור שנתת נראה שהפרו את זכותך לפרטיות ולחסיון המידע הרפואי אולם אני חושש כי גם אני סבור מהתיאור הקצר שנתת שספק אם המקרה יתאים לתביעת רשלנות רפואית בשל הקושי להוכיח נזק קבוע בר כימות.
ילדתי לפני 3 חודשים בת. היא אובחנה עם לקות שמיעה. מסתבר שבלידה היו צריכים לעשות לה בדיקת שתן ל cmv ולא עשו. איזו בדיקה צריך לעשות עכשיו כדי לדעת אם נדבקה בוירוס? ואיפה עושים אותה?
סבא שלי, בן 90 כמעט אושפז באחד מבתי החולים בארץ ועבר הזנחה על גבול ההתעללות מצד אחות במחלקה.
בקצרה: כשביקש באמצע הלילה להתפנות (בעודו יכול ללכת אך צריך עזרה באמצע הלילה במיטה גבוהה), נתבקש לעשות את צרכיו בחיתול.
לאחר שסיים וביקש שיחליפו לו, האחות לא הסכימה להחליף לו ואף לקחה מידיו את לחצן המצוקה כדי שלא יפריע לה עד הבוקר. הוא נותר עם החיתול מלא כ6 שעות, בוש נכלם ובוכה.
האם יש מקום לתלונה על התנהלות האחות מעבר לנזיפה מצד מעסיקיה? אשמח לתגובות מלומדות של עורך דין מומחה מטעמכם. תודה
לדעתי מדובר בהתנהלות אשר בהחלט מצדיקה בירור ובדיקה מעבר לנזיפה של הממונים שכן מדובר בהתעללות בחסר ישע על ידי מי שממונה על הטיפול בו. הדברים כמובן כפופים לבדיקה צפורטת של המקרה על כל פרטיו מעבר למתואר בפניה באופן כללי.
בברכה,
עורך דין עופר סולר
האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי
האם במצב הדברים ולאור הסיכונים / סיבוכים / תופעות לוואי של החיסון, מותר לקבל החלטה לחסן את כל אזרחי ישראל בלי לתת את הדעת על התוצאות האפשריות של החיסון המסוכן הזה? האם ניתן יהיה לתבוע על רשלנות רפואית במידה ולאשם יגרם נזק רציני בשל החיסון של הקורונה?
הכוחות של חברות התרופות, ההשפעה האדירה שלהן ברמת ממשלות בכל מדינה חזקה בעולם ובעיקר בארצות הברית, הם שהובילו לאישור מהיר של חיסון שאף אחד באמת לא בטוח לגמרי שיעילות שלו כ"חיסון". ארגון הבריאות העולמי אמר וכתב שהחיסון רחוק מלפתור את משבר הקורונוה העולמי. האמת - מפחיד לקחת את החיסון. קראתי על עשרות אנשים שמתו מקורונה למרות שקיבלו את החיסון. בעוד כמה שנים יתחיל גל של תביעות רשלנות רפואית של נפגעי קורונה - כמו נפגעי הפוליו. אולי גרוע יותר כי החיסון ניתן ויינתן בקרוב לרוב אוכלוסיית העולם כנראה...
אלכס, ה"רשימה" של תופעת הלוואי שכביכול פורסמה על ידי ה FDA היא פייק ניוז ברמה הנמוכה ביותר או במילים אחרות, זה פשוט שקר עלוב. אין בין הרשימה שפרסמת לבין המציאות כל קשר וחבל שאתה עוזר להפיץ את השקרים האלה, שעוזרים לזרוע עוד פחד ובהלה מיותרים. באתר ה FDA יש מסמכים ברורים ומפורטים אודות החיסון - ממליץ לך לקרוא באתר ה FDA ולא להסתמך על מקורות מידע כוזב.
הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"
הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"
הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"
הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"
הריון שישי, מעולם לא היו בעיות של דימומים והיפרדות שלייה.
בשבוע 26 דימומים והיפרדות שלייה. בבית חולים זיו, האחיות אמרו: "כולכן עם היפרדות שלייה, מדממות. מה קורה פה?"
לא רשלנות רפואית ממש אך קצת דומה:
כאם, הגשתי תביעת נזיקין במחוזי יחד עם בני שנפגע (אלסוחה) בעקבות פיברומיאלגיה רצינית שפיתחתי מאז. בקדם משפט, ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הוצע שאקבל רק במייטיב נזק. וכנראה יימחק שמי כתובעת. אם אסכים -האוכל לתבוע מחדש?
אודה מאד להשתדלות להשיב ככל הניתן, ללא דרישה לבדיקת כל התיק...
ככל שתקבלי פיצוי והתביעה שלך תדחה לא תוכלי לתבוע בשנית באותה עילה. מחיקת התביעה הינה עניין אחר והיא מאפשרת תיאורטית חידוש התביעה. חייבים להבין איזה הליך עומד על הפרק כדי להשיב לצערי.
בברכה,
עו"ד עופר סולר
האמור לעיל אינו בגדר יעוץ משפטי ולא בא להחליף יעוץ משפטי פרטני.
אני בת 22 לפני 6 שנים יום לפני גיל 16 ילדתי את בני בניתוח קיסרי בשבוע 37+2 היה הריון תקין. העובר היה במיקום טוב ומשקל 3070. בדיקת GBS היתה חיובית באותו היום של הלידה רק בחודש תשיעי.
אני מרגישה שעשו לי ניתוח קיסרי מיותר, וללא סיבה מוצדקת. אני סובלת המון מהגב כל חורף ובנוסף יש לי צלקת מכוערת מהניתוח . ואם הכניסו לקיסרי ,למה עשו אפדריול ? אני מרגישה שנעשה בי דברים ללא הבנה ולא מוצדק. אני מבקשת לשמוע חוות דעת של עורך דין על המקרה הזה ולדעת האם לדעתכם אפשר לתבוע על מהלך הלידה.
בתקופת הצבא עברתי ניתוח כריתה בעצם הזנב עקב פילונדל סינוס, לפניי 4 שנים בערך עברתי שוב את אותו ניתוח רק שהפעם הסתבר לי שנישאר חור באיזור, בכל אופן נכון להיום שוב חזר לי הפילונדל באותו מקום אז בפעם הראשונה שניגשתי לרופא כירורג נאמר לי ממנו שלא ניראה לו שינתחו כי האיזור מאוד מצולק יש בו חור ובקושי יש עור שאיתו יהייה אפשר לסגור את הניתוח, בפגישה השנייה איתו לאחר חודש שוב נתן לי אנטיביוטיקה וביקר שאתייעץ עם פרוקטולוג והוא עדיין בספק אם ינתחו, האם ישנו כשל רפואי? האם הגיוני שנישאר לי חור באיזור ללא תיקון? האם ישנה דרך לברר על הצלקות הנוראיות שיש באיזור? ואיך אני אמורה להמשיך לחיות עם זה ללא ניתוח נוסף? אני לא יכולה לשבת או לשכב שתנוחות מסויימות ומקום כואב ומפריש דלקת באופן קבוע. פרוקטולוג יש רק באפריל. מה אעשה עד אז?
לצערי אין לי אפשרות לתת יעוץ רפואי בנוגע לטיפול הנדרש וכיצד מומלץ לנהוג. אם יתברר שהייתה התרשלות בטיפול הרפואי במסגרת הצבא יהיה קושי להגיש תביעת רשלנות רפואית שכן טיפול רפואי רשלני בחיילים אינו מאפשר הגשת תביעות בעילה של רשלנות אלא כנגד משר הביטחון להכרה בפגיעה עקב שירות.
הרבה זמן לקח לי להחליט האם לפרסם את סיפור הלידה שלי או לא, עכשיו החלטתי שאולי זה יעזור לי קצת לשחרר את התחושות השליליות סביב הסיפור ולהתרכז בחיובי.
אז בקצרה- ילדתי באסף הרופא בתחילת יולי 2020, שבוע 36+6 בשעה 23:47, אחרי שירדו המים בשעה 6 בבוקר ואחרי שאושפזתי ל 3 ימים במחלקת הריון בסיכון (המדהימה יש לציין) שבועיים לפני כן בגלל צירים מוקדמים. התינוק נולד במשקל 3145.
ועכשיו באריכות- כאמור ירדו לי המים בשבוע 36+6, הגעתי תוך שעה לאסף הרופא בכוונה ובהצהרה לכל מי שנגע בי שאני רוצה אפס הפרדה. במיון יולדות היו מקסימים, עשו את הבדיקות הרגילות (פתיחה של 1 בקושי), מוניטור תקין אחרי שאכלתי שוקולד, לקחו בדיקת קורונה. שאלו אם אני רוצה לחכות לצירים במחלקה או לעלות לחדר לידה ולקבל זירוז פיטוצין. כיוון שלא רציתי להיות מחוברת למוניטור כל משך הלידה, ביקשתי לחכות להתקדמות לידה יותר טבעית. פה התחילו טיפה ללחוץ עליי, הרופאה שבדקה הלחיצה ואמרה שאם תוך 12 שעות זה לא יתקדם אז גם ככה אהיה חייבת זירוז ולא בטוח שיהיה חדר לידה פנוי- אמא שלי שהיתה איתי נלחצה ובסוף נכנעתי והסכמתי לפיטוצין. עליתי לחדר לידה ב 9 ואחרי מקלחת וקצת התארגנות חוברתי לפיטוצין ואנטיביוטיקה (gbs שלילי, אבל לפי הנוהל זה נחשב לידה מוקדמת) ומוניטור בשעה 10.
המיילדת הראשונה (רותם) היתה קסומה וחבל שבשעה 15 סיימה משמרת. כמובן שלא היתה ממש התקדמות, התחילו צירים בקטנה, בלי פתיחה כמעט. אציין שהייתי עם מסכה כשהיו אנשי צוות איתי בחדר תמיד.
פעם אחת בלבד המיילדת השנייה נתנה לי לרדת מהמיטה כדי להתקלח ולהיות קצת על הפיזיו, ואז כבר התחילו הצירים הכואבים וביקשתי אפידורל, בשעה רבע ל 18 המרדים הגיע, כשאני רק עם פתיחה של 2 וקצת, אבל צירים של פיטוצין זה כואבבבב. מפה העניינים התחילו טיפה להידרדר... האפידורל עבד יופי (צד אחד יותר מהשני באופן מוזר), אבל לא חוברתי לקטטר ושתיתי המון מים! המיילדת אמרה לי לנסות לשחרר שתן לבד, ולא הצלחתי. ניסיתי לבקש ממנה שתבצע קטטר והיא אמרה שאם עד 21 לא אעשה פיפי היא תעשה זאת. למי שלא יודעת- שלפוחית מלאה מעכבת התקדמות לידה...
ב 20 הגיעה הרופאה התורנית ובדקה אותי, ולשמחתי הכריזה שאני בפתיחה מלאה ספינה -2 ושעוד שעה אני יולדת, יחד איתה היתה המיילדת הראשית במשמרת. הרופאה בפירוש אמרה לה "יש לך 2 לידות במקביל, את הולכת לבקש עוד מיילדות?" והמיילדת הראשית ענתה שהכל בסדר, ניגשה אליי לעמוד העירוי והורידה לי את קצב מתן הפיטוצין!
ציינתי בפניה שאני מרגישה שאני צריכה קטטר, והיא אמרה שכשהמיילדת שלי תתפנה היא תעשה זאת. מאותו רגע כבר לא ראיתי את המיילדת שלי, היא התחילה ליילד את היולדת בחדר הצמוד (שמעתי הכל) וזו היתה לידה ארוכה- היא הגיעה אליי רק 3 שעות לאחר מכן, ב 23.
חזרתי וביקשתי מהמיילדת הראשית, שנכנסה אליי פעם בשעה, שיבוצע קטטר ופשוט התעלמה ואמרה שכבר המיילדת שלי מסיימת. בסוף הייתי בלי קטטר משעה 18 עד 23. כשסוף סוף המיילדת שלי נכנסה אליי, היא רק התלוננה כמה קשה עבדה בחדר הצמוד ואז ממש נדהמה מכמה השלפוחית שלי מלאה.
מייד אחרי זה היו חילופי משמרת, והמיילדת החדשה שקיבלתי הגיעה עם מתלמדת, ואז נכנסה הרופאת מחלקה והתחילה להגיד שזה לא בסדר שעוד לא יילדו אותי, שזה לא בריא שיולדת נמצאת 3 שעות בפתיחה מלאה ואם תוך שעה אני לא יולדת היא מורה על קיסרי. פה כבר נלחצתי, והיה לי ברור שההתנהלות שלהם לא היתה תקינה.
באמת החליטו "להתלבש" עליי מאותו רגע, והרופאה נשארה לחלק מהלידה, לצערי גם לחצה לי על הבטן בלי להודיע או לבקש אישור, מה שגרם לי להקיא מייד אחרי. הכל בגלל הלחץ להתקדם עם הלידה.
שלב הלחיצות לקח כחצי שעה, התינוק יצא עם כף יד צמודה לכתף וגם זה הלחיץ אותם. כל התהליך הרגיש לי לא תקין... בעקבות זאת אני סבלתי ממספר קרעים לא נעימים ולתינוק נשברה עצם הבריח...
לאחר הלידה נאמר לי שלתינוק היה טיפה קושי בנשימה ולכן לא אושר לי אפס הפרדה, לא נתנו לי להניק מייד ואפילו לא נתנו לנו עור לעור, גם לא השהו חבל תבור בכלל. עטפו אותו, נתנו לי להחזיק אותו כ 10 דקות בזמן לידת השילייה והורידו לתינוקייה.
עברתי תפירה ע"י רופאה מתלמדת, שנורא התקשתה וזה לקח לה קרוב לשעתיים, היא אמרה שיש דימום שהיא לא מוצאת מאיפה בא ושכל נגיעה שלה עושה שם קרע נוסף, ואז הסתבר שהמיילדת המתמחה לא כיווצה לי את הרחם מספיק לפני כן, ורק כשהרופאה הראשית חזרה היא נתנה לחיצה מספיקה שהוציאה המון המון דם ושהדימום שהרופאה המתמחה ראתה הגיעה משם בעצם ולא מקרע שהיא פיספסה- מה שאומר שעברתי כמה תפרים שלא באמת הייתי צריכה כנראה.
אלו היו השעתיים הכי קשות בכל הלידה, כשאני בלי התינוק, עוברת עוד ועוד תפר ומתפללת שזה ייגמר (בקושי יכלתי לשבת שבועיים אחרי).
עליתי למחלקה בשעה 2 בערך וחיכיתי לשעה 6 שאחות תגיע לעזור לי לקום, ומייד הלכתי לתינוקייה.
הסתבר שהתינוק שלי עוד לא עבר בדיקת רופא ולא נתנו לי לקחת אותו עד אז. הייתי פצועה בטירוף, לא יכלתי לשבת שם, אז חזרתי לחדר בלב כבד. אף בדיקה או טיפול בתינוק לא נעשה בנוכחותי, כל שעה בערך הלכתי לתינוקייה עד שהסכימו לי לקחת אותו לחדר ושם הוא נשאר עד שקיבלתי אישור לעבור למלונית בשעה 14. גם אז לא יכלתי לקחת אותו בעצמי, הייתי צריכה להחזיר אותו לתינוקייה ולעלות לבד למלונית, כי בדיוק היו חילופי משמרת והרופא לא הסכים לעשות לו בדיקה ולאשר שיעבור למלונית. אז שוב הופרדנו לבערך חצי שעה.
מבחינת המחלקה הרגילה באסף הרופא- לא היה נעים שם בכלל, הבדל שמיים וארץ לעומת מחלקת הריון בסיכון שנמצאת באותה קומה כמו מחלקת אפס הפרדה. אומנם הצלחתי לקבל יועצת הנקה שכן עזרה לי מאוד, אבל שותפתי לחדר ממש לא הצליחה (חדר של 3, אבל בגלל הקורונה המיטה האמצעית בכל חדר נותרה פנויה). לא הצלחתי אף פעם להשיג אחות, לא ניגשו אלינו כלל, היחס היה אפסי, התנאים אפסיים ממש. מזל שעברתי מייד למלונית.
לסיכום, עבור מי ששרדה עד פה, הלכתי לבית חולים אסף הרופא בגלל ההמלצות על מחלקת אפס הפרדה, וההתנהלות של הצוות ביולדות, לדעתי, פשוט מנע ממני את החוויה הזו. כל כך ציפיתי לעור לעור הראשוני, להנקה מייד אחרי הלידה (הוא הספיק לקבל פעמיים תמ"ל עד שלקחתי אותו, מאז הוא על הנקה מלאה), לאפס הפרדה הזה. לא תיארתי לעצמי שאלד בכזה לחץ ובעקבות זאת אני והתינוק שלי גם נסבול מפציעות פיזיות. הלידה שלי היתה יכולה להיראות אחרת אם רק היתה מיילדת פנויה ולא הייתי צריכה לחכות 3 שעות עם פתיחה מלאה.
רוצה להכיר את כל האפשרויות שבפניך ולקבל החלטה מושכלת? פנה/י אלינו:
מכתבי תודה והערכה
"חשוב היה לי גם לכתוב ולהגיד תודה, עוד פעם, על הטיפול המשפטי שלך ושל צוות המשרד בתביעת הפיצויים שלנו מול בית החולים תל השומר. הגענו אליך בהמלצה של רופא בכיר ולמרות הקשיים, קיבלנו פסק דין ופיצויים הולמים"
ד.מ. סביון
"עופר סולר היקר, אין לנו מילים לתאר את הטיפול המשפטי המסור והמקצועי שקיבלנו ממך, לאורך 4 וחצי שנים שבהם ניהלת את התביעה מול בית חולים העמק בתבונה רבה, עמדת לצד בני המשפחה בכל עת ובכל עניין. מאחלים לך רק בריאות והצלחה"
משפחת ב.ע. חדרה
"פנינו למשרדך כשנה וחצי אחרי אירוע קשה של לידה שהסתבכה, ליווית והפנת אותנו אל המומחים הרפואיים והגשת תביעת פיצויים שהסתיימה במהירות, בדרך של פשרה ומבלי להגרר להליכים משפטיים מיותרים וכואבים. על כל אלה תודתינו"
בני הזוג בצרה
"עו"ד עופר סולר ייצג את המשפחה בתביעה נגד גניקולוג וקופת חולים מאוחדת. זכינו להכיר את המומחה המשפטי הטוב ביותר בתחום בזכות המלצה של קרוב משפחה והגענו לתוצאה ראויה, שעזרה להמתיק ולו במעט את חומרת הפגיעה והשפעותיה"