הכל התחיל בשבוע 19.
שיליה נעוצה. שיליה פתח מלאה, שיליה קידמית.
דימומים ללא הפסקה וצוואר רחם קצר. הרופאים לא נותנים סיכויים ושולחים אותי לוועדת הפסקת
הריון במיידי, ואני "הפלה חחח... הצחקת אותי אין סיכוי שאפיל"
אני כמובן שלא הסכמתי ואמרתי שאלך עם האמונה שלי. כמובן ששאלתי כל מיני גורמים והתייעצתי בפורומים וחקרתי לדעת מה הסיכונים ומה הסיכויים, אז כמובן שזה היה
50/50 הרופאים קראו לזה פצצה מתקתקת, אני קראתי לזה , "אמונה".
בתוך תוכי ידעתי שהילד הצדיק חייב לבוא לעולם. אז כן כנגד כל הסיכויים, הריון לא פשוט בכלל, כיסא גלגלים , הקאות דם, דימומים, כאבי תופת באזור הניתוח הקיסרי הקודם בעקבות השיליה הנעוצה ועוד. . .
המשכתי.
סקירת מערכות לא תקינה, רופא שמביא לי תצלום דלמתי ואומר לי: קחי לפחות תראי אותו בתמונה, ואני עם ים של דמעות ששוטפות את עיניי אומרת, "זה לא יקרה" אני ממשיכה ויהיה מה שיהיה.
הרופא מנסה לשכנע אותי שהשילייה יכולה להתפוצץ, שיכולה להיות הפרדות שיליה וכו'. לא קל לסכם 8 חודשים של אישפוז בשל
הריון בסיכון.
יסורים לא פשוטים, חלומות חסרות נשימה, חרדה, אבל שוב אני הולכת עם האמונה.
מקצרת - בשבוע 26 אישפזו אותי דחוף ורצו לנתח אותי ואמרו שהגיע הזמן, די לסבל ולכאבים, נראה לכם שהסכמתי?!
אז זהו שלא, לא זה לא הזמן, אני חותמת על עצמי, משתחררת וממשיכה בדרכי ובהריון הלא פשוט .
חשבתם שניגמר אז לא.
הגיע
ניתוח קיסרי חרום בשבוע 35 "הפתעה" השילייה נחתה לי על שלפוחית השתן, לא התפוצצה , לא נפרדה, נחתה שזה נדיר!
כמובן שהחתימו אותי על מות האם , מות העובר, לקחתי כל סיכון אפשרי , האמנתי באמונה שלמה שאם אלחם עליו פה , משמיים ירחמו עלייי וילחמו בשבילי , וכן כך היה , הניתוח הסתבך עברתי כריתת חצוצרות ,
ניתוח לא פשוט חודש ויותר של החלמה ,
זיהום בניתוח , חותכים אותי חי מנקים ומשאירים פתוח במשך חודש ימים של סבל, ניקוזים וכו'.
והאוצר היקר היה במחלקת טיפול נמרץ חודש ימים סך הכל, אבל מי שעבר פגייה יודע שכל יום שם זה כמו שנה, ועוד שאין באפשרותי לראות אותו, לגעת בו, להריח אותו, כי אני עם זיהום בניתוח שוכבת חסרת אונים ללא יכולת של כלום.
רצו ניתוח חוזר ואני כמובן התפללתי שלא אצטרך לעבור את זה שוב , רק האנשים שהיו קרובים אלייי יודעים בדיוק מה עברתי , הילדים שלי שחיו בפחד שיקרה לי משהו.
מבחינתי זה עבר, מסתכלת לשמיים ומודה לבורא עולם כל יום שאנחנו כאן בחיים איתכם, ושזכיתי לספר לכם את סיפור הלידה שלי ,
לחזק אותכם ולומר לכם "מי שמאמין לא מפחד" אמונה שמשנה את כל התמונה.
יכולתי לכתוב ספר על כל יום שעברתי, אבל קיצרתי בתקווה שתבינו שכלום לא מובן מאליו!
אז לך אבא יקר שלי מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.
מודה אני לך על כל ניסיון שעברתי, שבחרת בי מכולם לשבח, לפאר, להלל שמך ברבים.
ולומר בצעקה גדולה, יש בורא לעולם.
אני יודעת את זה מזמן, זכיתי לישועות וניסים מימך, שמחה על הטוב והפחות טוב, ותודה אבא יקר שלי על הכלל מכלל כלך!