לידות שקטות - האם פעם שאלתם את עצמכם מה זה? אז בואו אסביר לכם:
לידה שקטה היא לידה של עובר מת! לא
הפלה... ( לא שזה לא טראומה בפני עצמו אבל זה ממש שונה) זה לידה! כמו שהיא נשמעת.
האם שאלתם את עצמכם פעם מהו התהליך שאישה עוברת מהרגע הזה? או שניה לפני הרגע הזה?
אז ככה-
לרגע הזה את לא מחכה, ובטח לא מדיימנת, הרי תמיד אומרים לך אסור לספר על ההריון ב-3 חודשים הראשונים, כי יש סיכוי שהוא יפול שיהיה סיבוכים, אז בחודש חמישי שישי שכבר יש בטן ואי אפשר לפספס שאת
בהריון? לזה כבר אף אחד לא מכין אותך, שעד שהתינוק לא בחוץ הוא לא בחוץ.
אספר את הסיפור שלי:
ב-2013 מקבלת את הבשורה הכי מרה שאישה יכולה לקבל, יש לך מחלת אנדומטריוזיס, מה התופעות הראשונות של המחלה? סיכוי גדול בקושי להרות! על שאר הדברים לא אדבר. לא מוותרת לעצמי (כמו תמיד נלחמת כדי לנצח) אומרת שאת התואר של אמא אני אקבל! אז עוברת ארבע שנים של גהנום ומלא
ניתוחים אבל הרגע המאושר בחיי הגיע-2.6.2017 מגלה על ההריון הראשון שלי. (כבר תכף מסיימת חודש ראשון) אין צורך להסביר בכלל את ההתרגשות הציפיה...
עושה את כל הבדיקות הכל תקין, תקין? מושלם! בדיקות תקינות, עולה יפה במשקל, מתחילים כבר לחשוב על שמות, לחפש עגלה, בגדים וכל ההתלהבות של
הריון ראשון-בכל זאת כבר חודש שישי הגיע, אפילו לירן בעלי כבר זכה להרגיש אותה בועטת וחיה- אין לתאר איזה רגע מושלם זה-
ואז...
שבוע שלם, שאין לי חשק, עצוב לי, כואב לי- אומרים שמרגע שאת נקלט בהריון את כבר אמא לכל דבר! והכן זה ככה, אין כמו הרגשות של אמא!
אומרת לבעלי, ממי אני לא מרגישה תנועות עובר! ולמה פתאום לא טוב לי? אמא שלי רואה אותי ושואלת אותי״ ילדה שלי למה רזית ככה? את בהריון את צריכה להשמין״, אבל שוב כבר חודש שישי מי בכלל עולה על דעתו אפשרות אחרת.
הולכת לרופא - בודק יש דופק לילדה הכל בסדר, ואז אומר לי ״ את בשבוע 24 זה בסדר לא תמיד מרגישים תנועות עובר משבוע 27 צריך לעקוב רצוף אחרי תנועות עובר״. יוצאת מהרופא הולכת הביתה אבל תחושה של אמא אף אחד לא יקח! עובר יומים... ושוב דיכאון עצב כאב -תדעו דבר אחד- אלוהים לעולם לא עוזב אותך במיוחד לא ברגע שאת הכי צריכה!
מתחילה להרגיש רע, מתקשרת למוקד אחיות, מספרת לה מה קורה לי והיא אומרת לי-״ לפי מה שאת מספרת לא נשמע שאת חייבת מיון, אבל היום יום שישי ואת מעל שבוע 23 את יכולה ללכת ללא הפניה. ״מחליטה לגשת למיון - מגיעה בודקים אותי ומחברים לבדיקת
מוניטור 3 שעות - יושבת צוחקת נמצאת ליד חדרי לידה (כמה אירוני) שומעת בנות יולדות צועקות אני אמא מתרגשות - ואני? מתרגשת איתן בטוחה שעוד מעט גם אני אהיה בשלב הזה, אין לי מושג ולא לאף אחד שנמצא לידי שם בבית חולים, שיש מצב שאין לילדה שלי דופק!
אני בטוחה שהתייבשתי ותכף אצא הביתה. מרוב שזה אפילו לא היה במחשבה שלנו, בעלי עבד לילה והלכתי עם ההורים, ואמרתי לו אחרי המשמרת ממי אין צורך שתגיע כבר משתחררת הביתה תחכה לי בבית תנוח עבדת קשה!
ואז אחרי 3 שעות של מוניטור עוברי (קצת מצחיק מוניטור לא? הרי לא אמורים לראות או לשמוע מההתחלה שאין דופק?? לשמוע לא. כי חיברו אותי רק למצב שרואים ולא שומעים האחות אמרה שזה שבוע מוקדם ושזה יכול לעשות כאבי אוזנים ופגיעה לתינוקת כי זה רעש ממש ממש חזק. כנראה אולי סתם המציאו לי והיה להם עוד איזה סיכוי אחד שיקרה נס אחרת אין להסביר איך אף אחד לא ראה במוניטור 3 שעות שאין דופק!)- ועוד אמא שלי אומרת לי ממי יש מצב אני רואה צירונים במוניטור?
לא שאני כזה מבינה אבל ככה זה נראה, קוראת לאחות, היא אומרת שיש מצב כי אני מיובשת ממש! מגיעה סוף סוף רופאה בודקת אותי והדבר הראשון שאני מבקשת ממנה זה לבדוק דופק לעובר - והתשובה שלה ״חמודה לא היית נכנסת אליי אם לא היה דופק לעובר - (שוב קצת מצחיק לא, כאילו פתאום לקחו לרופאים את הידע ברפואה) וזוכרים שאמרתי לכם אין כמו הרגשה של אמא? פתאום היא בודקת ונהיית כחולה. הרוק לא מחליק לה בגרון, אני מתחילה לצעוק לא מבינה מה קורה! נכנס עוד רופא - ואז אומר לי ״מצטער חמודה אין דופק לילדה שלך״! בום מסך שחור נופל לעיניי.
אני בהלם לא מעכלת רועדת פוחדת צורחת! תבדוק שוב! ואז הוא אמר לי ״לצערי יש לילדה בצקות זה אומר שהיא ללא רוח חיים כבר כמה ימים״ שוב זוכרים שאמרתי? אלוהים לא עוזב אותך לעולם?! כנראה אלוהים הכין אותי להיפרד מהילדה שלי! (כל התסמינים שהיו לי שבוע לפני זה תסמינים לפני לידה,והעצב שהיה לי כנראה הוא דאג שלאט לאט אפרד ולא ארצה את ההריון מאשר בבום אחד, חכם בורא עולם)
לא יכולה לתאר מה עברתי - ואז שומעת את המושג פעם ראשונה אנחנו נצטרך לעבור לידה שקטה. מה זה אומר? הייתי בטוחה מרדימים אותי נותנים לי כדור אני מתעורר והכל נגמר. אבל לא! אני מבינה שאני הולכת לעבור לידה לכל דבר! ההבדל היחיד בין לידה רגילה לבין לידה שקטה, שאני יצא בידיים ריקות - פתאום לידה קלה ובידיים מלאות מקבל משמעות אחרת - לעולם לא הבנתי למה אומרים בידיים מלאות, הרי עברתי את ה-3 חודשים הראשונים איך לא אצא בידיים מלאות? הרי כל מסע הריון של 9 חודשים אמור להסתיים בתינוק!
ואז מתחיל כל הסיפור - זירוז צירים ירידת מים פתיחה אפילו אפשר לקבל
אפידורל. פתיחה 10 ממי את בלידה תלחצי תדחפי, והנה זה בחוץ 7:32 בבוקר, ואז יש בכי לא של אושר ואין מזל טוב. ואז זוכרת שיש משפט אחד שחרוט בליבי שאמרתי (בכל זאת התינוקת לא בוכה היא מתה, צריך להודיע למי שבחדר לידה שזהו היא בחוץ) אז זה פשוט יצא מבלי לשלוט-״ברוך שפטרנו מעונשו של זה! שואלים אותי אם אני רוצה לראות אותה, שיניחו אותה עליי! ואני כמובן אומרת שכן!( יש שיחשבו שאני משוגעת אבל מי שלא חווה לעולם לא יבין שזה הילדה שלי!!)הרי חצי שנה הייתי לה אמא, מניחים אותה עליי אני נפרדת לשלום אני מצטערת בפניה שלא היה בי את הכח לשמור עליה עד הסוף, אבל מבטיחה לה שלעולם לא אשכח אותה!
לצערי לא זוכרת אותה כל כך הייתי נורא מטושטשת מכל החומרים שהזריקו לי (במקום שאקח אפידורל - איזה גיבורה אני לידה ללא אפידורל) ואז פשוט מודה לאלוהים שנתת לי לחוות את כל התהליך״.- ואז חושבת שזהו אבל אז שליה לא יצאה שלמה, יורדים לניתוח
הרדמה מלאה וגרידה.
בעלי הלך נפרד מהילדה בשביל שנינו! בכל זאת בחודש שישי זה כבר ילדה לכל דבר, שקלה 500 גרם (פחות משקית סוכר תבינו כמה קטנה) אלוף שלי!! תודה שהשארת אצלך זיכרון - ושאני נזכרת בה אתה יכול לספר לי עליה קצת. אישתך אוהבת אותך כל כך!
ואז פתאום החיים מקבלים משמעות שהיא קצת אחרת פרופורציות אחרות הכל ניראה כלכך שולי לעומת האובדן.
הכאב נשאר וישאר שלנו לנצח.
אז בבקשה מכול מי שחווה את זה תדברו, אל תתבישו, אל תפחדו לספר- נכון זה כואב וקשה לדבר על זה, אבל תבינו שאם הייתי יודעת שזה יכול לקרות בכל שלב אולי היה אפשר לעשות משהו.
ואתם:
אל תייעצו. תהיו שם בשביל אלה שעברו את זה
אל תגידו "יהיו לכם עוד ילדים אתם עוד צעירים" כי אין לכם מושג כמה אנחנו מחכים לרגע הזה!
ואל תגידו לנו "יאלה תעבדו כבר על עוד אחד"- כי תהיו בטוחים שזה קורה גם בלי שתגידו לנו!
אל תתנו מלא משפטים כמו-״עדיף שזה קרה עכשיו את לא יודעת ממה נצלתם״,״עדיף ככה בשבילה״,״אל תסתכלו לי על הבטן בכל פעם שאתם רואים אותי. ״ואל תשאלו אותי כל חודש נו אולי הפעם תבשרי לנו שאת בהריון״ ״אל תגידו לי אל תדאגי התקופה אחרי לידה הכי פוריה את תקלטי מהר״. תבינו אתם חושבים שאתם יוצאים חברים, אבל לא! אתם גורמים לנו לפחד, להלחץ, לחשוב שמשהו לא בסדר איתנו! פשוט תחבקו ואל תגידו כלום! אתם לא יודעים מה עובר על הנפש והגוף של האישה, וכמה היא זקוקה לזמן שלה אחרי אובדן כזה!
פשוט די! אין צורך להיכנס לאישה לרחם שלה.
ועוד משהו חשוב מאוד- אל תפחדו לבשר לנו שאתם בהריון- אנחנו לא מקנאות באף אחת.אל תרחמו עלינו-אנחנו לא מסכנות.
אל תסתכלו עלינו שונה. שתכירו את בעלי ואותי תדעו שאנחנו הכי מפרגנים לאחרים והכי שמחים בשמחתם! בכל זאת אף אחד לא אשם במוות שלה.
תבינו מבחינתו זאת הייתה הילדה שלנו! למרות שלא ראיתם אותה ולא תזכו לראות אותה- אנחנו כן זכינו!
הריון קל ובידיים מלאות לכולן!