לאחר התאוששות הנה סיפור הלידה שלי...
ב-24/12/17 לפני שבועיים.
מרגישה חולשה וסחרחורות הולכת לבדיקת דם -אין
הריון..וזה ממשיך לאחר שבוע וחצי הולכת שוב לבדיקת דם והופ אומרים לי את
בהריון, עם סכרת הריון..
2 בשורות יחד עוד לא הספקתי להפנים שאני בהריון ואני כבר צריכה להבין מה זה בעצם סכרת הריון בשבוע כל כך מוקדם..(שבוע 6)
תחושת אושר שמלווה בתסכול מה זה בעצם הסכרת הזאת ומאיפה היא הגיעה דווקא לי..
הרופא שלי ישר מפנה למרפאת
הריון בסיכון ומשם מתחיל ההריון הראשון שלי.
יושבת שם במרפאה מנסה להבין לגשש מסתכלת על שאר הבנות כולן עם בטן! מרגישה לא שייכת ומתחילה לשאול מה זה רק הריון מתקדם? כולן עונות כן לאחר העמסת סוכר.
מרגישה תסכול, אוקי מגיעה האחות מביאה איתה מס' דפים של תפריט דיאטה והסברים ואז מביאה לנו הסבר על הדקירות שנצטרך לעבור כל יום כמה פעמים ביום.
וכך עובר חודש, חודש של דקירות יום יומיות שכואב באצבעות מרוב דקירות חודש של תסכול..
והופ בחודש השני ולקראת השלישי מתלווה לדקירות תופעת הסחרחורות...אוי כמה סחרחורות.
סחרחורות ונפילות וכך זה נמשך לאחר כל נפילה מגיעה למרפאה לבדיקה ולחיסון (דם מינוס a כל חבלה מצריכה
חיסון אנטי די) ומגיעה לשבועות מתקדמים. כל נפילה מצריכה לילה באשפוז.
לאחר כמה נפילות וכמה לילות באישפוז,
מגיעה ברוך השם לשבוע 29
ופה הבנתי שהריון זה בהחלט לא פיקניק...
מתחילה גרדת מטורפת כל הגוף כוויות ופציעות לילות שלמים ללא שינה גירוד עם הקיר עם מסרק משהו מטורף ללא יכולת להפסיק.
תחושת תסכול ובכי יום יומי שאין לתאר!
הולכת לרופא שאומר לי תשמעי אלרגיה לעובר אין מה לעשות זה רק לחכות ללידה. יוצאת ממנו בוכה ופשוט לא מוותרת הולכת למוקד שם הרופא היה ברור יותר ואומר לי יש לך pupp והביא לי משחה שדיגדגה לי את העור בלשון המעטה. העור כבר היה קרוע ופצוע והדם היה יורד על הסדין הייתי מגרדת את הגוף עם מסרק סיוט שאין כמותו!
הגעתי סוף סוף לאחר ימים בודדים לרופא
נשים שלי אוי כמה חיכיתי ליום ג' שהוא עובד הימים עברו כמו נצח...נכנסת בוכה ומיואשת מראה לו את הגוף והוא מחליט לשלוח למיון לאישפוז.
הולכים לאישפוז בדיחה מה שהלך שם...כל רופא אומר שאין מה לעשות רק לקבל סטרואידים שבמקרה שלך לא רלוונטי זה מעלה את הסוכר ואת בסכרת הריון...הרגשתי שבא לי למות כששמעתי את זה. לא ויתרתי ופניתי שוב לרופא שלי שאין מצב שאשרוד ככה עד הלידה ושאני פשוט קורעת את העור..לאחר הרבה התייעצויות עם רופאים ודעות של בכירים החליטו סוף סוף להביא לי את הכדורים המיוחלים.
מקבלת אותם כמה ימים וממשיכה לסבול זה לא עובר!! בעלי דואג להביא לי מישהי לדיקור סיני לבית חולים (תיקוותי האחרונה) היא מגיעה ואחרי יום יומיים מבינים שגם זה לא עזר.
אבל לאט לאט הימים עוברים והכדורים התחילו להשפיע והשמחת חיים חזרה אליי לאחר שבוע בבית חולים במחלקת הריון בסיכון ששם הכרתי כבר את כולן התחלתי לחייך אליהן סוף סוף ולהיות נחמדה יותר וסבלנית לאחיות המקסימות לאחר אישפוז של שבוע וחצי אני חוזרת הבייתה להמשך טיפול.
9 שבועות חלפו ואני בשבוע 38 ברוך השם...
ושולחים אותי לזירוז מגיעה לבית חולים ומשם הוחלט לחכות לשבוע ל39 .
מתפללת שיהיו סימנים
לידה ושלא אצטרך זירןז..מגיע יום שבת בידיוק בשבוע 39 והופ דימום - נתן לי תקווה שזה התפתח טבעי
הולכת לבית חולים אמרו לי תחזרי מחר לזירוז היום אין בכירים.
חוזרת למחרת ביום ראשון ומחליטים על פקיעת מים...מגיעה רופאה לפקיעת מים לאחר 6 ניסיונות ושבכל ניסיון המיילדת מסבירה לה מה לעשות היא לא מצליחה ורק מכאיבה יותר ..
אמא שלי מבינה שהיא מתלמדת ומבקשת רופא בכיר, לאחר שעה מגיע רופא בכיר בשניות עושה פקיעת מים ללא כאב הניסיון שלו מורגש.
הצירים מתחזקים מ60,70 ל110 ואפילו לאחר שעה וחצי ליותר...כאבי תופת כל ציר פגישה עם אלוהים.
טוב נכנסים לחדר לידה מגיעה המיילדת ומחליטים על
פיטוצין בנוסף בכדי לצמצם את הזמן בין הצירים.
נותנים פיטוצין במקביל לאינפוזיה הצירים והולכים ומתחזקים ל160,170 אם חשבתי שכל ציר זה פגישה עם אלהים לא הבנתי מה זה הפיטוצין הזה וואו פגישה ארוכה עם אלוהים לא סתם פגישה...מתרגלת נשימות ומבקשת
אפידורל (הפתיחה עלתה מ1.5 ל3 )
לאחר שעה של צירים מטורפים וגבוהים בערך 6 צירים ב10 דקות מגיע המרדים המתוק שלי...חבר אמת.
האפידורל מתחיל להשפיע אבל איי עדיין כואב והצירים מורגשים...קוראת למיילדת ואומרת לה מחליטים לעלות לי את המינון של האפידורל כי הפטוצין השפיע חזק על הצירים.(לא ממליצה עד עכשיו עם כאבים איומים בעצם הזנב)
המיילדת אומרת המשמרת שלי עד 23:00 בטוח לא תלדי איתי אבל לא נורא אל תתבאסי כולן פה מקסימות (השעה הייתה 17:00) אמרתי לה אין מצב רק אותך אני רוצה אני ישלם לך תישארי בבקשה את מקסימה..היא התחילה לצחוק וניסתה להרגיע מסבירה שזה הריון ראשון ולוקח זמן ויהיה בסדר..
אני עובדת עם עצמי על נשימות על לשחרר את הגוף כמו שאמרו בקןרס הכנה ללידה שהגוף חייב להתשחרר..שמה שירים ובין ציר לציר שמורגשים הרבה פחות מדברת עם אמא ועם אלוהים מתפללת שאלד עם אורית המיילדת ...נחה ונותנת לגוף לנוח.
בשעה 20:00 בעלי מגיע מביא לנו ממתקים וקרמבו מעודד קצת יושב איתי ועם אמא..
אני אומרת להם שיש לי לחץ למטה וכנראה החוקן לא השפיע קוראים למיילדת עד שהגיעה השעה 21:00 בודקת פתיחה והופ פתיחה מלאה.
נולדת לי נסיכת החלומות שלי - נוהר