פיצוי בגין קיצור תוחלת החיים ואובדן השתכרות בשנים האבודות הינו ראש נזק חדש יחסית, אשר פותח על ידי בית המשפט העליון לפני כחמש שנים, במסגרת הלכת אטינגר.

מדובר בראש נזק כללי, צופה פני עתיד, המשויך לראשי הנזק הבלתי ממוניים ומיועד לניזוקים באירועי רשלנות רפואית, תאונות דרכים ותאונות עבודה, אשר לא נפטרו עקב הפגיעה אולם תוחלת חייהם התקצרה.

ראש הנזק החדש מצמיח עבור נפגעים אלה אפשרות לקבלת פיצוי מיוחד בגין השנים האבודות, בהן נבצר מהם לעבוד עקב הפגיעה הגופנית הקשה.

הלכת אטינגר - קיצור תוחלת חיים והשנים האבודות

פסק הדין, בו עוגן ראש הנזק בגין קיצור תוחלת חיים, היווה מהפכה בדיני הנזיקין, באשר התייחס לסטטוס, שעד לאותה עת לא הוכר בגינו פיצוי.

הלכת אטינגר עוסקת בתשלום פיצויים בשני תרחישים: קיצור תוחלת החיים באופן חלקי, קרי, מקרים בהם הניזוק צפוי לחיות מספר שנים מועט יותר עקב האירוע הנזיקי / התאונה. בנסיבות אלה נפסק, כי הנפגע יהיה זכאי לקבלת פיצוי עבור אובדן יכולת ההשתכרות שלו בשנים אלה;

וקיצור מלא של תוחלת החיים - שעה שהניזוק נפטר במהלך האירוע הנזיקי / התאונה או בסמוך לאחר מכן. במקרה זה נפסק, כי הפיצוי ינתן לתלויים בניזוק ולעזבונו, בגין אובדן כושר ההשתכרות בשנים, שצפוי היה הניזוק לחיות אלמלא פטירתו, הן השנים האבודות.

פסק הדין מושתת על העיקרון המנחה בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו. נקבע, כי שעה שאובדן כושר ההשתכרות נגרם כתוצאה מהאירוע הנזיקי / התאונה, יש לערוך השוואה בין כושר ההשתכרות המקורי של הנפגע, לפני התאונה, לבין כושר ההשתכרות שלו בהווה, בעקבותיה ולקבוע את סכום הפיצוי לסכום אותו יכול היה הניזוק להשתכר אלמלא האירוע (פוטנציאל השתכרות ולא הפסדי שכר מוכחים).

בכלל זה תובא בחשבון התקופה בה לא יוכל הניזוק להשתכר בעתיד עקב נזקי האירוע - השנים האבודות. החידוש בפסיקה הוא בהעמדת הפיצוי על תוחלת החיים המלאה, שהיתה לניזוק טרם האירוע, תוך מתן פיצוי עבור השנים האבודות, בהן לא יוכל הניזוק להשתכר.

לגבי מי שנפטר בעקבות האירוע הרשלני / התאונה נפסק, כי יש להביא בחשבון את העובדה, שבשנים האבודות אינו חי עוד ולקזז בהתאם את ההוצאות בגין שנים אלה מסך הפיצוי שייפסק.

תכלית נוספת של הפסיקה הינה להוות גורם הרתעה ולשרת את מטרות הצדק. זאת בדרך של הכרה בזכותם של ניזוקי גוף, שנותרו בחיים לאחר הפגיעה, אך תוחלת חייהם התקצרה, לקבלת פיצויים בגין השנים האבודות ובכך, השוואת זכויותיהם לזכויות הנפטרים עקב תאונה.

קיראו בהרחבה על: אובדן כושר השתכרות

אופן חישוב הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים

לצורך קביעת סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה פיתח בית המשפט העליון שיטת חישוב יחודית - שיטת הידות. באמצעותה מחשב בית המשפט את הסיכוי הסטטיסטי של הנפגע שלא ליהנות מתוחלת חיים ממוצעת, עקב הנזק הרפואי שנגרם לו.

במסגרת החישוב משוקללים הפרמטרים הבאים: הפסדי שכר עתידיים, אובדן כושר עבודה ופוטנציאל השתכרות עתידי.

בית המשפט אומד את ההכנסה הפוטנציאלית של הנפגע ומצרף אותה לקופת ההכנסות של המשפחה. מההכנסה המשותפת מנוכות הוצאות קבועות של המשפחה והיתרה מחולקת באופן שווה בין בני המשפחה, כשכל יחידה כזו מהווה ידה אחת.

הידה של הנפגע מהאירוע הנזיקי מופחתת מהכנסתו ובשקלול ידות של חיסכון ומשק הבית נקבע סכום הפיצוי.

השנים האבודות הינן בהתאם לחוק פרישה המתוקן לפיו, גיל הפרישה יעלה באופן הדרגתי בכארבעה חודשים בשנה - עד 67 לגבר ועד 64 לאישה. במקרה של קטינים, אשר טרם השתכרו, קבע בית המשפט, כי הפיצוי שיינתן יעמוד על כשליש מהשכר הממוצע במשק.

יש לך שאלות על קיצור תוחלת חיים? הלכת השנים האבודות?
ליחצו והתייעצו עם עורכי דין: פורום רשלנות רפואית