רשלנות ואי אבחון של סרטן עור מסוג SCC
סרטן עור מסוג SCC, Squamous Cell Carcinoma ובעברית סרטן תאי הקשקש, הנו סוג נפוץ של סרטן עור אשר נגרם בעיקר כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש ונוצר מתאי הקשקש הנמצאים באפידרמיס, השכבה העליונה של העור, באופן לפיו תאים אלו מייצרים קשקשים מחלבון בשם קרטין.
סרטן עור מסוג SCC הנו אחד משלושת סוגי סרטן העור הנפוצים ביותר בעולם וזה כולל מן הסתם גם את ישראל. שני האחרים הנם מלנומה, וסרטן תאי הבסיס או Basal Cell Carcinoma BCC.
כמו בכל מקרה של מחלת הסרטן כך גם במקרה של סרטן מסוג SCC, קיימת חשיבות רבה למועד אבחון המחלה, כאשר חשוב לאבחן את המחלה בשלב מוקדם ככל שניתן, על מנת לשפר ולמקסם את סיכויי ההחלמה של החולה.
איחור או שיהוי באבחון המחלה עלול להפחות באופן משמעותי את סיכויי ההחלמה של החולה ובמקרים קיצוניים אף להוביל למצב של אובדן סיכויי החלמה.
בסקירה שלפניך מסביר עורך הדין עופר סולר אודות סרטן תאי הקשקש, הסימפטומים המוכרים של המחלה, הדרכים לאבחונה ועל מקרים מצערים של רשלנות רפואית חמורה מצד אנשי הצוות הרפואי, בהם המחלה אובחנה באיחור ניכר.
הסימפטומים של סרטן עור מסוג SCC
הסימפטומים הראשונים של הגידולים של סרטן עור מסוג SCC נראים כמו כתם, בליטה לא סבירה, בצבע אדום שבתוכם קשקש או כיב קטן מדמם שאינו נרפא.
הגידולים של סרטן עור מסוג SCC מופיעים בדרך כלל באזורי הגוף שחשופים יותר לשמש, בעיקר בפנים לרבות השפתיים והאוזניים, בצוואר ובגפיים הן העליונות והן התחתונות.
קצב הגדילה של הגידול הנו איטי, במשך חודשים או שנים, אולם אם לא מטפלים בו בזמן ובהקדם האפשרי, הוא עלול לגדול ואף לחדור לרקמות העמוקות יותר של העור ואף לשלוח גרורות לבלוטות הלימפה ולאיברים מרוחקים יותר בתוך הגוף וחלילה לגרום למוות.
אבחון ואופי הטיפול המומלץ לחולים
האבחנה של כל סוגי סרטן העור, לרבות סרטן עור מסוג SCC, נעשית על ידי ביופסיה. המדובר למעשה על לקיחת דגימת רקמה בהרדמה מקומית לצורך ביצוע בדיקה מיקרוסקופית.
במידה ומדובר בגידול שכבר גדל ותפס שטח נרחב וכן נמצא על גבי העור במשך זמן ממושך, יש לבדוק גם את בלוטות הלימפה האזוריות.
הטיפול היעיל בגידולים של סרטן עור מסוג SCC הנו כריתה כירורגית. כשמדובר בגידול קטן יחסית, לעיתים מסירים את כולו כבר בזמן ביצוע הביופסיה, כך שאין צורך בטיפול נוסף.
כשמדובר בגידול גדול ו/או אלים, יש צורך לעשות גם בירור מקדים לפני ביצוע הטיפול הכירורגי, באמצעות בדיקת אולטרסאונד, CT או MRI, כדי לתכנן את הטיפול הכירורגי מתאים, לרבות באמצעות שיטת מוס, ו/או המשך טיפול כימותרפי או רדיותרפי.
גורמי הסיכון המוכרים
כאמור, הגורם העיקרי הנו ליצירת סרטן עור מסוג SCC הינו חשיפה ממושכת לשמש, מאחר והקרינה האולטרה סגולה של קרני שמש מזיקה ועלולה לפגוע ב-DNA שנמצא בתאי הקשקש ולגרום לתהליך הממאיר.
גורמי סיכון נוספים הנם נטיה גנטית לסרטן העור, עישון, שעלול להביא ליצירת גידול בשפתיים, צלקות מכוויות ישנות, טיפולים שמדכאים את המערכת החיסונית ועוד.
הבדיקות הנדרשות לצורך אבחון המחלה
קיימת המלצה כללית לפיה כל אדם, בכל גיל ולרבות ילדים, ובמיוחד מי שיש לו את גורמי הסיכון הנזכרים לעיל, יבדק אחת לשנה אצל רופא עור, לצורך ביצוע סקירה של כל עור הגוף בעזרת דרמוסקופ, שהנו מכשיר עזר אופטי המאפשר דיוק רב יותר באבחנה.
בנוסף, מומלץ לעשות אחת לחודש בדיקה עצמית של עור הגוף ובמידה וחל שינוי במרקם העור, או שינוי בנגע עור קיים, או הופיע נגע עור חדש, מומלץ לפנות לרופא עור לביצוע בדיקה מקצועית.
מקרי רשלנות רפואית באבחון סרטן SCC
כפי שכבר ציינו, לאבחון המוקדם של סרטן עור מסוג SCC ישנה חשיבות קריטית, מאחר והיעדר אבחון או אבחון מאוחר עלול להביא להתפתחות קטלנית של סרטן העור.
לפיכך, היעדר התייחסות לתלונות של המטופל ואי ביצוע הבדיקות, בכלל או בהקדם האפשרי, עלולים להוות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית. כך גם במקרה של אי ביצוע הבדיקות כראוי, טעות באבחון הנגע ועוד.
במסגרת הליך ת"א 18567/08 ח.א. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה נדונה תביעת רשלנות רפואית בגין נגע טרום סרטני בשפתו של התובע שלא טופל כראוי במועד גילויו.
תיק זה עסק בתובע שפנה לרופא העור בקופת החולים שלו עם פצע בשפתו התחתונה. הרופא רשם שהתובע טופל כעשר שנים קודם לכן בבית החולים הדסה עין כרם ומאז סובל מנגעים בשפתיים.
מאחר שהרופא חשד שמדובר בסרטן SCC, הוא הפנה את התובע לביצוע ביופסיה אצל כירורג פלסטי. בביופסיה נמצא שמדובר ב- SCC שמגיע לשולי הרקמה ועל כן הכירורג הפלסטי נתן לו הפניה בכתב למחלקת כירורגיה פלסטית בהדסה, לצורך ביצוע בהקדם של כריתה מלאה ושחזור.
בית החולים הדסה נטל 4 דגימות ביופסיה נוספות מהתובע. באחת מהן נמצא נגע טרום סרטני והיתר נמצאו שפירות. לאחר קבלת ממצאי הביופסיות הללו, ביקר התובע אצל רופא בבית החולים הדסה פעם נוספת ואחרונה.
לטענת התובע, הרופא של הדסה אמר לו בביקורו האחרון שם ש"הכל בסדר" ושהוא אינו זקוק כלל לטיפול ואף לא למעקב. ברם, לטענת הדסה, התובע הוזמן לקבוע תור לניתוח.
התובע לא חזר לאחר מכן להדסה או לרופא בקופת חולים.
כעבור שנתיים התגלה בשפה של התובע סרטן אשר חייב כריתה נרחבת, ניתוחים וטיפולים מורכבים וקשים, בגינם קבע לו המוסד הביטוח הלאומי נכות כללית בשיעור 50% בשל צלקת הגורמת לשינוי צורת הפנים ולדחייה וכן נכות נפשית בשיעור 20% בשל תגובה דיכאונית. בנוסף נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 65%.
המחלוקת בין הצדדים הייתה בעיקרה עובדתית והתייחסה בין היתר לשאלה האם בביקור האחרון של התובע בהדסה אמר לו הרופא ש-"הכל בסדר" ושהוא אינו צריך טיפול כלשהו, כטענת התובע, או שהוא מוזמן לקבוע תור לניתוח כטענת הדסה.
בית המשפט קיבל את גרסת התובע וקבע שהוא הוכיח שבביקורו האחרון בהדסה, לאחר קבלת התשובות מהביופסיות, אמר לו הרופא ש-"הכל בסדר" ואין לו כלום.
בית המשפט ציין שבשבועות בשבועות הספורים שחלפו בין בדיקת התובע אצל רופא העור בקופת החולים ועד לביקורו האחרון בהדסה, הוא ביצע בצייתנות ובזריזות את הוראות הרופאים, קבע והתייצב לביקורים ונתן פעמיים ביופסיות.
התנהגותו מלמדת על רצון לברר את מצבו ולטפל בו ואינה מתיישבת עם טמינת הראש בחול דווקא לאחר קבלת תשובה על קיומו של סרטן.
בנוסף, הדסה לא הגישה ראיה כלשהי על הזמנתו של התובע או על רישומו כמועמד לניתוח וכן לא הגישה ראיה על נהלי זימון וקביעת תור לניתוחים.
בהמשך לכך נקבע כי בית החולים הדסה ביצע רשלנות רפואית בשל "מתן עצה רשלנית" ועל כן הוא חוייב בתשלום פיצויים לתובע בסך כולל של 310,000 ₪, בניכוי תגמולי תשלום קצבת הנכות הכללית המשולמים לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי.
